(בבקשה 133)

מבוא

1. זוהי בקשה שהגיש התובע ובה עתר להשית אגרת בית משפט על הנתבעות. בבקשה טען המבקש (להלן: "מר ינובסקי") כי קיבל דרישה מן המרכז לגביית קנסות ואגרות ביום 2.5.2015 לפיו נדרש מר ינובסקי לשלם אגרה בסך 34,736 ₪.

2. מר ינובסקי טען בבקשתו כי במקרה דנן אין תחולה לתקנה 5 (ג) לתקנות בית המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות"). מר ינובסקי טען כי במקרה דנן עסקינן בתביעה שהסתיימה בפסק דין לחובת שתי הנתבעות ועליהן לשאת בתשלום האגרה.

מר ינובסקי טען בבקשתו כי בהתאם לפסק הדין סכום הפיצוי על פי פסק הדין אותו חויבו הנתבעות לשלם לו הוא 1,558,867 ₪ וסכום זה גבוה מסך של 1.5 מיליון ₪ שהוא 60% מתחום סמכותו של בית משפט השלום ביום הבאת ההליך שעמד על 2.5 מיליון ₪ שהוא 1.5 מיליון ₪.

בהודעה ובבקשה מיום 31.8.2015 הודה מר ינובסקי כי הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעת עומד על סך 1,508,422 ₪.

3. ב"כ שתי הנתבעות ביקשו לדחות טענות מר ינובסקי וטענו כי:

I מר ינובסקי בחר ללא כל סיבה נראית לעין לצרף לתביעה אחת שתי תביעות נפרדות כנגד שתי נתבעות שונות לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות שונות מזמנים שונים והכל באופן מלאכותי. זאת כדי לנסות ולהביא תביעתו לבירור בבית המשפט המחוזי ולא לברר כל אחת מתביעותיו ואפילו שתיהן יחדיו בבית משפט השלום.

II סכום הפיצוי שחויבה הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") לשלם שכ"ט עו"ד ואגרה עמד על סך של 1,268,830 ₪ וסכום זה נוסף מסך של 60% מתחום סמכותו של בית משפט השלום במועד הרלוונטי (1.5 מיליון ₪). נטען לפיכך כי בדין הושתה חובת תשלום יתרת אגרה על מר ינובסקי.

סכום הפיצוי שחויבה קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") לשלם למר ינובסקי אינו מגיע אפילו לסך של 70,000 ש"ח ובאופן מובהק נופל מגדר סמכות בית המשפט המחוזי.

III יש לבחון גדר הסמכות על פי כל תביעה בנפרד וצירוף התביעה היה מלאכותי ולא נדרש. חיבור תביעות בגין מספר תאונות שארעו לתובע בתובענה אחת יכול לסייע לתובע ולעיתים יש בו יעילות דיונית אך אינו יכול לשמש בסיס לחייב בעלי דין נפרדים בחובת תשלום אגרה הנובעת מהבחירה של התובע בלבד להגיש תובענה לבית המשפט המחוזי, בלבד לכרוך מספר תביעות המתייחסות לאירועים נפרדים יחדיו. מדובר בבחירה הכרוכה בסיכון, אשר התממש במקרה דנן, ועל מר ינובסקי לשאת בו.

4. בתשובותיהם נחלקו ב"כ הנתבעים באופן חלופי באשר בנוגע לתוצאה האפשרית היה ובית המשפט ייעתר לבקשת מר ינובסקי. לטענת ב"כ קרנית במקרה כזה על כל נתבע לשאת בתשלום יתרת אגרה על פי חלקו היחסי בתשלום סכום הפיצוי ולטענת ב"כ הנתבעים 2-3 יש לחלק תשלום יתרת האגרה באופן שווה בין הנתבעים.

5. לאור חשיבות העניין המתעורר בהליך זה בקשתי תגובת ב"כ המרכז לגביית קנסות ואגרות. ב"כ המרכז הגיש תגובתו באיחור ונמנע מלנצל הזדמנות לקבוע עמדה בנושא. לטענתו קביעת שווי האגרה אינה בסמכותו משום שאינו הגוף המטיל החיוב. לטעמו גם סכום הפיצוי שנפסק לטובת מר ינובסקי כלל לא מצוי בנתונים שהועברו לידי המרכז.

לא ברור אם כך הדבר כיצד יכול היה המרכז להוציא מלכתחילה דרישת התשלום שהוצאה למר ינובסקי ובעטיה הוגשה הבקשה דנן.

לעניין הצורך בנקיטת עמדה מטעם המדינה בנושא אגרות ראה:

רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלוני, פסק דין מיום 23.10.2013 (סעיף 4 לפסק הדין ואילך).

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. לטעמי גם אין להורות כי לאור טענות ב"כ הנתבעים בתיק זה בדבר צירוף מלאכותי של התביעה שנעשה על פי בחירת מר ינובסקי כי יש להתייחס באופן נפרד לתביעות שצורפו לצרכי חישוב אגרה ולחייב קרנית מחד ונתבעים 2-3 מנגד כל אחד בתשלום האגרה על פי סעיף 5 (ג) לתקנות. קרי לחייבן בתשלום אגרה שהייתה משולמת על ידי כל אחד מהם לו הייתה מוגשת כל תביעה לבית משפט השלום בנפרד ועל מר ינובסקי לשלם היתרה הנותרת.

לטעמי עיקרון יעילות הדיון מחייב מחד לעודד צירוף תביעות במידת האפשר וזאת גם בדרך של עידוד נתבעים להסכים לכך. עידוד זה יושג כי באמצעות צירוף תביעות תתקבל התביעה המאוחדת נגד יותר מנתבע אחד אלו יתחלקו בתשלום האגרה ולא תושת עליהם אגרה נפרדת.

7. דין בקשת מר ינובסקי להידחות משום שאין ספק, ולכך גם לא ניתנה תשובה מספקת בבקשה או בתשובות לבקשה, שהסכום המצטבר שנפסק למר ינובסקי כפיצוי אותו על כל הנתבעים לשלם למר ינובסקי נופל מסך 1.5 מיליון ₪ הנדרש על פי תקנה 5(ג) לתקנות.

בטיעוניו הוסיף ב"כ מר ינובסקי בטענה לסכומים שנפסקו למרשו גם סכומי אגרה, הוצאות ושכר טרחה עו"ד. סכומים אלו על פי פרשנות סבירה של המושג "סכום הפיצוי שנפסק" בתקנה 5(ג) לתקנות כפי, שהוכרה בפסיקה רלוונטית, אינם נכללים במונח, "סכום הפיצוי שנפסק".

בבוא גורם כלשהו לחשב גובה אגרה נדרשת בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אין לכלול סכומי השבת אגרה והוצאות וסכומים לכיסוי תשלומי שכ"ט עו"ד ומע"מ "בסכום הפיצוי הנפסק" האמור בתקנה 5 לתקנות המהווה הבסיס לקביעת גובה האגרה.

ראה לעניין זה:

ע"א 6091/06 הלון נ' בלייר, פסק דין מיום 10.1.2008.

ת.א. (חי) 574/08 סרחאן עלי חסן נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, החלטת כב'

השופט יצחק כהן מיום 24.12.2013.

ת.א. (חי) 860/04 קוזין נטליה נ' מצרפי אתי, החלטה מיום 26.1.2009.

8. דין בקשת מר ינובסקי להידחות גם משום שצודקים ב"כ הנתבעים בטענותיהם כי מר ינובסקי בחר להמר ולצרף תביעות נפרדות בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות שונות כנגד נתבעים שונים לתביעה אחת ולטעון מכוח צירוף זה כי סך כל הפיצוי המגיע לו בגין כל נזקיו עולה כדי קניית סמכות לבית המשפט המחוזי לברר תביעותיו.

באם הימור זה כשל, וסכום הפיצוי הכולל שנפסק לו נופל לגדר האמור בתקנה 5(ג) לתקנות כפי שהראנו לעיל, ומחייבו לשלם יתרת אגרה כאמור בסעיף 5 (ג) אין לו אלא להלין על עצמו.

9. בדקתי ומצאתי כי פעמים במהלך ניהול ההליכים הוזהר מר ינובסקי על ידי בית המשפט מפני הסיכון שכעת התממש לפיו יאלץ לשלם אגרה גבוהה משום בחירתו לנהל ההליך בבית המשפט המחוזי ולא בבית המשפט השלום, וזאת מבלי להתייחס לשאלה האם מדובר בצירוף תביעות ראוי.

מר ינובסקי לא שעה לאזהרות אלו. כעת משהתממש הסיכון, אין לו אלא להלין על עצמו.

לעניין האזהרות ראה פרוטוקול הדיון וההחלטות בתיק זה מימים 16.6.2010 23.12.2010.

10. גם אם שגיתי בכל האמור עד כה וגם אם סכום הפיצוי הכולל שנפסק לטובת מר ינובסקי בתביעות שצורפו עולה בסך הכל על סך של 1.5 מיליון ₪ הנדרש לצורך תקנה 5 (ג) כדי לפטור אותו מחובות תשלום יתרת אגרה לטעמי דין טענות מר ינובסקי בבקשתו להידחות ויש לקבל טענות ב"כ הנתבעים לעניין זה.

אני סבורה כי במקרה דנן מדובר בצירוף מלאכותי ולא נדרש של שתי תביעות נפרדות בגין תאונות שונות כנגד נתבעים שונים אשר נועד אך ורק לצורכי קניית סמכות לכאורה לבית המשפט המחוזי לדון בתביעות. בפועל לא נגרמה כל יעילות דיונית אותה לכאורה יש לעודד מהצירוף הנ"ל.

לטעמי יש לכבד במקרה דנן את המטרה שהוצבה מאחורי חקיקת תקנה 5 (ג) לבדוק כל תביעה נפרדת לגופה ולקבוע כי במקרה דנן צורפו יחדיו תביעות רק כדי לקנות באופן מלאכותי סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בעניין, דבר שאין לעודדו, ויש למנעו גם בדרך של השתת תשלום האגרה הנדרש על מר ינובסקי.

11. שניים הם האינטרסים המנוגדים להם טוענים הצדדים במקרה דנן. האחד הרצון לעודד יעילות דיונית, דבר שלטענת ב"כ מר ינובסקי הביא אותו לצרף תביעות נפרדות לכתב תביעה אחד, והשני המטרה העומדת בבסיס תקנה 5(ג) לתקנות והיא לנתב נכונה התביעות הנוגעות לפיצויים בגין נזקי גוף לערכאות המתאימות ולמנוע מצב בו הן יוגשו תביעות לבית המשפט המחוזי כאשר מקומן הראוי הוא בבית משפט השלום.

ראה לעניין זה:

רע"א 7031/12 הנ"ל (סעיף 5 לפסק הדין).

לטעמי במקרה דנן כלל לא הוכח כי שיקול היעילות הדיוניות הושג באופן שיש לכבדו ולהעדיפו על פני האינטרס האמור בתקנה 5 (ג) לתקנות אותו על בית משפט לכבד ולחייב מבלי שיהיה לו שיקול דעת להימנע מכל.

לעניין העדר שיקול דעת לבית המשפט להימנע מלהפעיל באופן מלא את האמור בתקנה 5 (ג) לתקנות ראה:

רע"א 7031/12 הנ"ל.

12. אין מחלוקת כי מר ינובסקי הגיש תביעה אחת שכללה תביעות שונות לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שאירעו למר ינובסקי לטענתו בשתי תאונות נפרדות. התביעות הוגשו כנגד נתבעים שונים ופרט לעובדה כי מדובר בתובע אחד אין דבר נוסף משותף בין התביעות.

יתר על כן במקרה דנן לא הושגה כל יעילות דיונית משום שבפועל נדונו התביעות בנפרד, הטענות בגין התאונה הראשונה כנגד קרנית הוכרעו (בדרך של פשרה) במנותק לגמרי מהטענות שהועלו על ידי מר ינובסקי כנגד נתבעים 2-3. משכך בית המשפט נאלץ לשמוע מסכת ראיות פעמיים.

יתר על כן באם שיקולי היעילות הדיונית בלבד הניעו את מר ינובסקי בבחירתו את המסגרת הדיונית בה בחר לא הובהר מדוע זה לא בחר לנהוג באופן יעיל לצרף תביעותיו השונות יחדיו ואולם לקיים בד בבד גם את מצוות תקנה 5 (ג) לתקנות ולהגישם לבית המשפט המוסמך הוא בית משפט השלום בחיפה. בוודאי לא הוברר מדוע לא עשה כן מר ינובסקי לאחר שהוזהר פעמיים על ידי בית המשפט מפני הסיכון הטמון בבחירתו.

13. משכך לאור האמור לעיל יש ממש בטענות ב"כ הנתבעים כי צירוף התביעות שנעשה על ידי מר ינובסקי מלכתחילה מלאכותי ויש להתייחס לחיוב בתשלום פיצויים שחויבה כל נתבעת רלוונטית לשלם ולבדוק האם בכל אחת מהתביעות נופל סכום הפיצוי שנפסק לגדר התנאים הנדרשים בתקנה 5 (ג) לתקנות. משאין כך הדבר החיוב באגרה שנשלח למר ינובסקי בדין יסודו.

כל פרשנות אחרות תהפוך נתבעים אשר צורפו בעל כורחם להליך אחד, ללא סיבה ממשית לבני ערובה השבויים בהחלטת תובע בעניינם, מבלי שתהיה להם כל שליטה על העניין. אלו יחויבו בתשלום אגרה מוגדלת בגין התדיינות בבית המשפט המחוזי מבלי שתהיה לכך סיבה סבירה. בוודאי נכון הדבר בהתחשב בהפרש המשמעותי בגובה האגרה אותה נדרש נתבע כזה לשלם רק לאור בחירת התובע שאינה תלויה בו לצרף מספר תביעות יחדיו ובשל כך להגיש תביעה אחת לבית המשפט המחוזי.

במקרה דנן אין כל הצדקה לחייב הנתבעים בתשלום אגרה מוגדל כאשר אלו חויבו בכל תביעה נפרדת לשלם פיצוי הנופל בערכו מגבול סמכות בית המשפט המחוזי הנופל בגדר תקנה 5 (ג) לתקנות. יש לכבד האמור בתקנה 5 (ג) לתקנות שנועדה למנוע הגשת תביעות לבית המשפט המחוזי ללא צורך.

14. למעלה מן הצורך אציין כי גם לו לא היה ממש בקביעותיי ונכון היה לקבוע כי צורך להשית תשלום אגרה כמבוקש על ידי מר ינוסבקי על הנתבעים אין ממש בטענה כי יש להשית על הנתבעים תשלום אגרה כזו בחלוקה יחסית לפי גובה סכום הפיצוי שהושת על כל נתבע.

צודק לעניין זה ב"כ הנתבעים 2-3 בטיעוניו כי קביעת גובה סכום אגרה שעל נתבע לשלם במקרה ופסק דין בתביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף נגדו המחייבו לשלם סכום הפיצוי, הינו קבוע, ואין כל קשר בין סכום האגרה וגובה הפיצוי הנקבע.

בשל כך לו היה ממש בטענות מר ינובסקי היה על קרנית מחד ונתבעים 2-3 מנגד להתחלק שווה בשווה בתשלום האגרה המוגדל.

עניין זה ממחיש עוד יותר עד כמה בלתי סבירה דרישת ב"כ ינובסקי בבקשתו מושא החלטה זו. שהרי אין מחלוקת כי תביעת מר ינובסקי נגד קרנית לו הייתה מוגשת בנפרד לא יכולה הייתה בשום מקרה להתברר בבית המשפט המחוזי.

כלום סביר הוא להתיר צירוף תביעה שכזו ורק בשל הצורך או הרצון של מר ינובסקי להעביר ההתדיינות לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לחייב קרנית בתשלום אגרה בסכומים גבוהים רק בשל צירוף זה?

15. לו מאידך היה מבקש מר ינובסקי לפעול באופן יעיל והיה מצרף תביעותיו ואולם מותיר ניהולם בבית המשפט השלום נכון היה גם מטעמי יעילות לקבוע, במידה ושתי תביעותיו היו מתקבלות, כי בתשלום האגרה יתחלקו באופן שווה כל הנתבעים הרלוונטיים.

16. אפשרות שובת לב אחרת הייתה לקבוע כי במקרה דנן, משום שצורפו שני הליכים ללא צורך יש להתייחס לכל אחד מהם באופן נפרד לצורך הפעלת האמור בתקנה 5 (ג) לתקנות ובהתאמה כל אחד מהנתבעים ישלם אגרה בהתאם לנדרש לו היה מתנהל ההליך בבית המשפט השלום ואילו מר ינובסקי ישלם את היתרה.

בכך היה קטן אולי התשלום שהוטל על מר ינובסקי ואולם בנסיבות העניין אך לטעמי אין לאמץ פיתרון זה זאת משום שפיתרון שובה לב זה יחתור תחת המטרה למנוע עידוד תובעים לצרף באופן מלאכותי ולא סביר תביעה רק כדי לקנות סמכות אפשרית של בית המשפט המחוזי לברר התביעה ויקהה במקצת הסנקציה האמורה בסעיף 5 (ג) לתקנות.

במקרה דנן עסקינן בתובע אשר בחר לצרף ללא צורך תביעות, הוזהר מפני תוצאת בחירתו ולא שעה לאזהרה ולפיכך אין מקום לקבוע דרך אחרת מזו האמורה בתקנה 5 (ג) כאשר ממילא לבית משפט זה אין סמכות לעשות כן.

סיכום

17. לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

מר ינובסקי ישלם הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ לכל משיב בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיו.

כן ישלם מר ינובסקי האגרה הנדרשת אשר הושתה עליו כדין בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו ולא יהיה רשאי המרכז לגביית קנסות ואגרות לפעול בכל דרך אפשרית לביצוע הגבייה.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ה, 10 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.