2. פרץ בן יפת קטר ת.ז. 059044842

ע"י ב"כ עו"ד אהובה זכאי

פסק דין בתביעה כנגד הנתבע 2

1. עניינה של תביעה זו בעסקת מכר של עגלים לתובע ע"י הנתבעים (להלן-"העסקה") שבגינה, הוגש כתב אשום כנגד הנתבעים בת.פ. 1246/05 בבית משפט השלום בקרית גת (להלן-"התיק הפלילי") , בו הם הורשעו לפי הודאתם במסגרת הסדר טיעון.

הנתבע 1 , הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובקשירת קשר לפשע לפי סעיפים 415 ו- 449 (א) 1 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן-"חוק העונשין") והנתבע 2,הורשע בעבירה של סיוע לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות , לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

2. התובע הגיש תביעה כספית עקב כישלון תמורה מלא בעסקה בה הוא שילם סך של 80,650 ₪ (להלן–"התמורה") מבלי שקיבל את העגלים לידיו. בנוסף טוען התובע לנזקיו בשל אובדן רווח מהעסקה , את הוצאותיו לנסיעות וכן פיצוי בגין הכבדה ועגמת נפש שנגרמו לו עקב העסקה. הסעד הכספי הועמד על סך של 133,150 ₪.

3. פסק דין ניתן כנגד הנתבע 1 בהיעדר הגנה. פסק דין שניתן כנגד הנתבע 2 ביום 16.6.12 בהיעדר התייצבות בוטל לבקשתו כאמור בהחלטתי מיום 23.9.12 על מנת לתן לו את יומו בבית המשפט להוכיח את הגנתו.

4. התובע, תומך את תביעתו על פסק הדין המרשיע שניתן כנגד הנתבע 2 בתיק הפלילי ונמנע מהגשת תצהיר מטעמו, לרבות בנוגע לנזקיו. התובע, לא התייצב לישיבת ההוכחות והנתבע ביקש לפיכך כי תידחה התביעה כנגדו. ב"כ התובע הודיע כי משלא הוגש תצהיר ע"י התובע בהסתמכו על פסק דין חלוט שניתן בתיק הפלילי ולפי זכותו לכך כאמור בסעיף 42 א. לפקודת הראיות, הוא לא סבר כי עליו להזמינו לדיון, בהיותו תושב שטחים ובהיעדר הודע של הנתבע 2 על רצונו לחקור אותו.

על מנת שלא לקפח את זכותו של התובע , שהתביעה תוכרע לגופה ולא מחמת מחדל דיוני באי התייצבותו , בדומה להזדמנות שניתנה לנתבע 2 בביטול פסק הדין כנגדו כאמור, הוצע הסדר דיוני לפיו התובע יוזמן לישיבה נוספת ותעמוד לנתבע 2 האפשרות לבקש להעיד אותו. הנתבע 2, הסכים כי עדותו תשמע בישיבת ההוכחות אליה התייצב ותקבע ישיבה נוספת אליה יתייצב התובע. בתום ישיבת ההוכחות ולאחר שנשמעה עדותו של הנתבע 2, הודיעה ב"כ כי היא מוותרת על זימונו של התובע לישיבה נוספת.

המסכת העובדתית בנוגע לעסקה :

5. השתלשלות העסקה כמתואר בכתב האישום בתיק הפלילי (נספח א' לכתב התביעה) היא ביצירת קשר ע"י הנתבע 1 עם התובע, שהביאו לביתו של הנתבע 2 שם, הציגו לו הנתבעים מצג כוזב לפיו הנתבע 2 הוא הבעלים של העגלים מושא העסקה (להלן-"העגלים") .

התובע נקשר בעסקה לאחר שהנתבע 2 , הצביע בפניו על העגלים לגביהם הוצג מצג כי הם בבעלותו בעת, שההצבעה הייתה על עגלים השייכים לקבוץ גלאון (סעיפים 1-6 לכתב האישום).

6. לפי כתב האישום, במועד ההתקשרות בעסקה שילם התובע לנתבע סך של 1,400 ₪ כערבון לביצועה . הנתבע 2 , אף הודיע לתובע כי עליו להעביר לנתבע 1 סך של 5,000 ₪ בתואנת שווא, לפיה הסכום נידרש להסדרת מסמכי העברה במשרד החקלאות באשקלון אשר נאמר בכתב האישום כי כלל אינו קיים שם משרד כאמור. סך של 5,000 ₪ הועבר ע"י התובע לנאשם 1 כדרישת הנתבע 2 ממנו וכן הוא שלם לנתבע 2 לפי דרישתו סך של 74,250 ₪ שנמסרו על אתר בנוכחות התובע והנתבעים לאדם אחר (הוא הנאשם 3 בתיק הפלילי- מ.ל.). לפי כתב האישום, הנתבעים מנעו מהתובע להתלוות אליהם למשרד החקלאות, בתואנת שווא.

7. הנתבע 2, הודה בהשתלשלות האירועים לפי כתב האישום המתוקן והורשע לפי הודאתו בסיוע למרמה בנסיבות מחמירות. נגזרו עליו עונשים שונים כולל צו שירות לתועלת הציבור לאחר שהוגש תסקיר בעניינו וכן הוא חויב בתשלום פיצוי לתובע בסך של 3,500 ₪. על הנתבע 1 נגזרו עונשים שונים ובכללם פיצוי לתובע בסך של 20,000 ₪.

דיון ומסקנות:

8. סעיף 42 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971 (להלן – ה"פקודה") קובע:

"ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו, או משאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".(ראו ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט בע"מ ואח' נ' מסעוד ויחיאל ממן , פ"ד כ"ט(1) 208, 217).

בסעיף 42 ג. לפקודה נקבע כי ראיה שהוגשה לפי סעיף 42 א. לא יהיה רשאי המורשע להביא ראיה לסתור אותה , אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים וכדי למנוע עיוות דין.

בענייננו, הנתבע 2 הורשע בפסק דין חלוט בתיק פלילי ולא הגיש כל בקשה להתיר לו להביא ראיות סותרות להכרעת הדין. כפועל יוצא, לא הביא הנתבע 2 טעמים מיוחדים להתיר לו הבאת ראיות סותרות. בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע 2 (סעיפים 1 ו- 2 לכתב ההגנה) את דבר קבלת כספים לידיו מהתובע וטען, כי הוא נפל קרבן לתרמית של הנתבע 1 בהדגישו כי הוא הורשע על סיוע למרמה בלבד.

9. משלא ביש הנתבע 2 כמצוות הפקודה רשות להביא ראיות לסתור את פסק הדין שניתן בהליך הפלילי כנגדו לא נתנה לו רשות להביא ראיות לסתור. בנסיבות אלו, אני קובעת כי יש לראות בממצאים שנקבעו במסגרת הכרעת הדין בתיק הפלילי, משום ראיות מטעם התובע, שלא נסתרו ע"י הנתבע 2.

יוער, כי אילו בקש הנתבע 2 להביא ראיות לסתור, עולה תהייה בשאלת הנימוקים המיוחדים להתרת הגשתם בהתחשב בכך שהוא הודה באמור בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. כמו כן, אין ליישב את הכחשתו הגורפת בכתב ההגנה קבלת כספים כלשהם מהתובע בשים לב לעדותו בפני בה הוא הודה בקבלת סך של 1,400 ₪ מידי התובע.

10. בנסיבות אלו, די בהרשעה בפסק דין חלוט בתיק הפלילי כדי להוכיח כי הנתבע 2 בצע את הפעולות בנוגע לעסקה כאמור בכתב האישום אשר כללו מצגים כוזבים אותם הוא הציג בפני התובע עובר להתקשרות בעסקה ובמהלך ביצועה ובגינם, הוא הורשע בסיוע למרמה בנסבות מחמירות. כך גם שמעתי את עדותו של הנתבע 2 ממנה עולה כי הוא סייע למעשה התרמית שבוצע ע"י הנתבע 1.

11. התובע מנגד, לא הגיש תצהיר ולא התייצב להעיד וביסס את תביעתו על פסק הדין בתיק הפלילי. משכך, לא הוכיח התובע את טענתו לפיה, הנתבע 2 אחראי למעשה התרמית וכי אחריותו, מגיעה לכדי אחריותו של הנתבע 1 שהורשע בביצוע התרמית גופה בנסיבות מחמירות.

אין בידי התובע, להסתמך על הכרעת הדין בהליך הפלילי מחד ומאידך, לטעון בנוגע לאחריות שונה של הנתבע 2 מהאחריות שנקבעה לגביו בהרשעתו משלא הרים את הנטל להוכיח זאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה" משלא הביא ראיות מטעמו למעט הצגת פסק הדין החלוט. כך גם, אין בחקירת הנתבע על תצהירו כדי לשנות את הכרעתי לפיה לא הוכח כי מעשה התרמית בוצע על ידו כי אם בדבר היותו מסייע לאחרים בביצועו, בהצגת מצגים כוזבים בפני התובע שהביאו לתשלום התמורה במסגרת העסקה. בדומה לכך למדתי מטיעוני המאשימה במסגרת טיעוניה לעונש בנוגע לחלקו של הנתבע 2 בשאלת קבלת הכספים, כאמור בעמ' 2 שורות 1 ו-2 לפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי שסומן נ/1:

"אמנם לא קבל ישירות את הכסף, אך סייע לאחר לקבל את הכסף" וכן בעמ' 1 שורה 23: "נאשם 2 מיוחס לו סיוע". בהתאם לכך ולהסדר הטיעון, הרשעתו הייתה בגין סיוע למעשה המרמה בנסבות מחמירות.

12. לאור האמור אני קובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע 2 כמסייע לעסקה שנעשתה בתרמית, כמסייע לביצועה אשר אין חולק כי היה כישלון תמורה מוחלט לתובע בעסקה.

13. לאחר ששקלתי את האשם המוסרי של המעורבים בעסקה כמתואר בכתב האישום ובהכרעת הדין שנתנה כנגד הנתבע 2 והתחשב בעבירה בה הוא הורשע ב "כיעורה של העבירה והנזק הכבד שנגרם למתלונן" (כאמור ברישא של עמ' 2 לגזר הדין, נספח ד' לכתב התביעה) ובהתחשב בנקודות זמן שונות, בהן היה בידי הנתבע 2 ,שידע על התרמית שבעסקה, להודיע לתובע על התרמית בפרט לפני העברת התשלום הארי והאחרון ע"י התובע בגין העסקה שהועבר לפי כתב האישום לנאשם אחר במעמד התובע והנתבע 2 , אני קובעת כי אחריותו של הנתבע 2 לעסקה ולתוצאותיה היא בשיעור של 60%.

14. אין חולק כי התובע שלם במסגרת העסקה סך של 80,650 ₪ וכי שולם פיצוי לתובע ע"י הנתבעים לפי גזרי הדין שנתנו כבעניינם, בסך של 23,500 ₪ לאור התרשמותו של בית המשפט כי המתלונן (התובע- מ.ל.) ספג נזק כספי כבד (עמ' 4 שורות 9-10 לגזר הדין , נספח ד' לכתב התביעה). בנסיבות אלו יש להפחית מנזקי התובע עקב כישלון תמורה מלא בעסקה, את הפיצוי ששולם לו כבר ונותר סך של 57,150 ₪ שטרם הושב לו.

בהתאם לקביעותי לעיל בדבר שיעור אחריותו של הנתבע 2 לעסקה, אני מחייבת את הנתבע 2 בתשלום פיצוי לתובע בסך של 34,290 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד תשלום התמורה ע"י התובע ביום 30/11/03 ועד יום התשלום בפועל .

15. התובע לא הביא ראיות כלשהן , בין אם בתצהיר מטעמו ובין אם בהצגת דו"חות כדין על הכנסותיו או בהצגת חוות דעת של מומחה או כל ראייה אחרת להוכחת נזקו עקב אבדן הכנסות בגין העסקה. כמו כן, לא טרח התובע להביא את ראיותיו כלל ובהצגת קבלות בפרט על הוצאותיו לנסיעות עקב העסקה שהושגה בתרמית.

בנסבות אלו, נדחית התביעה בגין רכיבי נזק אלו.

16. בהתחשב בהשתלשלות האירועים בכריתת העסקה הכוזבת ובביצועה, כאמור בכתב האישום בהכרעת הדין ובגזר הדין ומנגד, בתצהירו של הנתבע 2 ועדותו ממנה עולה כי הוא סייע לתובע מיד לאחר שהתובע גילה את התרמית, בניסיונות לאיתור הנאשמים האחרים (כאמור בעדותו של התובע בתיק הפלילי מיום 21/06/07, נספח ב' לתצהירו של הנתבע 2), אני מחייבת את הנתבע 2 בתשלום פיצוי לתובע בגין עגמת נפש בסך של 3,000 ₪ בלבד.

17. אני מחייבת את הנתבע 2 בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

18. בטרם חתימה אוסיף כי בקביעותי לעיל, אין כדי לפגוע בטענותיו של הנתבע 2 כנגד הנתבע 1 בנוגע לחלקו של האחרון בעסקה , אשר יכולות להתברר במסגרת תביעה ככל שתתנהל בין הנתבעים במסגרת הליך אחר, לאור חיובי הנתבע 2 לתובע כאמור בפסק הדין.

עותק ישלח לצדדים.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ג , 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.