הרקע וכתב האישום המתוקן

1. נאשם 1 היה בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום מנהלן הפעיל של נאשמות 2 ו-3. הנאשמות היו חברות בע"מ, שהיו רשומות כעוסק מורשה לעניין חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 [החוק].

2. לאחר תום שמיעת ההוכחות בתיק ולאחר הגשת הסיכומים, הסכימו הצדדים (כפי שעשו גם במהלך הדיונים) לשוב להליך גישור, ובסופו של יום, בסיועה של כבוד השופטת ליאורה ברודי, הושג הסדר שבמסגרתו תוקן כתב האישום, ונאשם 1 הודה בו, בשמו ובשם נאשמות 2 ו-3. הנאשם התחייב להסיר את המחדל הכספי בתיק, שהועמד על סך של 1,536,885 ₪ (ענ/1), וכך עשה (ענ/2). בנוגע לעונש הגבילה המאשימה את עצמה לעתירה למאסר של 9 חודשים בפועל, ואילו ההגנה חפשיה בטיעוניה. הוסכם כי באשר ליתר רכיבי העונש, יושאר העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

3. כתב האישום המתוקן, שבו הודו הנאשמים, כולל שני אישומים.

באישום הראשון צוין כי במהלך השנים 2005 - 2008 קנו נאשמים 1 ו-2, או קיבלו, 32 מסמכים, הנחזים להיות חשבוניות מס, על שמות עוסקים שונים, מבלי שעשו או התחייבו לעשות את העסקאות שלגביהן הוצאו המסמכים [חשבוניות פיקטיביות]. העוסקים היו ארט גלרי, קרן שירותי עזר, עבסי מוחמד, א.פ בילדינג ועולם הבניה פ' ובניו. הנאשמים רשמו את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 2 וניכו שלא כדין את סכומי המס המגולמים בהן, בדיווחיה התקופתיים של נאשמת 2 למנהל מס ערך מוסף. סך כל החשבוניות הפיקטיביות הוא 10,941,992 ₪ (כולל מע"מ), וסכום המס שנוכה בגינן היה 1,468,406 ₪.

בגין מעשים אלה הורשעו נאשמים 1 ו-2 בביצוע 32 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק, יחד עם סעיף 117(ב2) לחוק - ניכוי מס תשומות ללא מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להשתמט מתשלום מס, בנסיבות מחמירות.

באישום השני צוין כי במהלך המחצית הראשונה של 2009 קנו נאשמים 1 ו-3, או קיבלו, חשבונית פיקטיבית אחת על שם חברת עולם הבניה פ' ובניו [2005] בע"מ. הנאשמים רשמו אותה בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3 וניכו שלא כדין את סכום המס המגולם בה בדוח תקופתי של נאשמת 3 למנהל מס ערך מוסף. סכום החשבונית הפיקטיבית היה 455,858 ₪ (כולל מע"מ), וסכום המס שנוכה בגינה היה 61,175 ₪.

בגין מעשה זה הורשעו נאשמים 1 ו-3 בביצוע עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק - ניכוי מס תשומות ללא מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להשתמט מתשלום מס.

טיעוני המאשימה לעונש

4. ב"כ המאשימה הדגיש כי ככלל, כאשר עסקינן בהיקף כזה של עבירות וסכומי מס, עותרת המאשימה לענישה הכוללת מאסר משמעותי יותר. כאן הסכימה במסגרת ההסדר להגביל עתירתה ל-9 חודשי מאסר לגבי נאשם 1, נוכח שתי נסיבות שהן ייחודיות לתיק דנן, ואלה הן: ראשית, חלוף הזמן. העבירות בוצעו בין השנים 2005 עד 2009, קרי: מרבית העבירות בוצעו לפני כעשר שנים ויותר. שנית, הנאשמים הסירו את מחדליהם באופן מלא, עובר לגזירת דינם, וגם לכך יש לתת משקל רב.

לטענת המאשימה, מדובר בעבירות חמורות, שבוצעו לאורך מספר שנים, כאשר נאשם 1 היה המוציא והמביא בשתי הנאשמות. עסקינן ב-33 עבירות, כולן מסוג פשע, כשמאחורי ביצוען קיימת מטרה להתחמק מתשלום מס. אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בשיטה שאימץ נאשם 1 לעצמו, בשתי החברות הנאשמות, תוך שימוש בפורמטים של חשבוניות פיקטיביות מחמש חברות שונות.

בתי המשפט מתייחסים בחומרה רבה לעבירות הקשורות בחשבוניות פיקטיביות ולעבירות מס בכלל, כעולה מכלל הפסיקה, לדוגמא רע"פ 2638/13 עובדיה נ' מדינת ישראל [28.4.13] [עניין עובדיה], פסקה 12, שם ציין בית המשפט העליון, תוך הפניה לאסמכתאות רבות, "כי יש להתייחס לעבריינות המס בחומרה יתרה, הן לנוכח פגיעתה הישירה בכיס הציבורי, והן לנוכח פגיעתה העקיפה בכיסו של כל אזרח ואזרח". עוד נקבע בעניין עובדיה כי צדק בית המשפט המחוזי שנתן משקל ממשי להשבת הכספים ולהסרת מחדליו של המבקש (שם), אך בד בבד קבע כי אין להפריז במתן אותו משקל, עד כדי המנעות מהשתת מאסר בפועל, לבל יועבר המסר שלפיו "הסרת המחדל בדיעבד מרפאת את החטא מלכתחילה". עוד נאמר שם כי "בפסיקתו של בית משפט זה ניתן ביטוי למגמה לפיה אין להסתפק בהשתת עונשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שרות, בגין עבירות אלו, אלא שיש למצות את הדין עם עברייני המס הפוגעים בקופה הציבורית ובחברה בכללותה, באמצעות הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל, המלווים בקנס כספי משמעותי".

ב"כ המאשימה קידם פני טענה שתעלה מפי ההגנה, שלפיה בתיק שלפנינו מדובר ב"חשבוניות זרות" ולא בחשבוניות פיקטיביות, ובתשובה לכך הפנה לרע"פ 7779/15 חברת כץ עבודות צבע בע"מ נ' מדינת ישראל [31.1.16] [עניין כץ], שם נקבע כי ככלל, אין להבחין בין שני סוגי החשבוניות, אף לא לעניין העונש. באותו מקרה הפנה בית המשפט העליון גם לפסיקה נוספת בנושא זה, למשל רע"פ 5718/05 אוליבר נ' מדינת ישראל [8.8.05]; רע"פ 1866/14 זקן נ' מדינת ישראל [13.3.14] ו-ע"פ 5783/12 גלם נ' מדינת ישראל [11.9.14].

התובע ציין כי עונש של 9 חודשי מאסר מתיישב עם מדיניות הענישה הנהוגה, שלפיה אין להסתפק בעונש של עבודות שרות בלבד, אלא יש למצות את הדין עם עברייני מס בדרך של הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח, בצד קנס משמעותי. הוא הפנה למקרים דומים, לטעמו, ואף חמורים פחות, שבהם הוסרו כל המחדלים וחרף זאת הוטלו עונשים דומים לזה שלו עותרת המדינה:

א. רע"פ 5624/15 בראונר נ' מדינת ישראל [15.11.15], שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על בית משפט השלום, שהטיל על נאשם נעדר עבר פלילי, שביצע 47 עבירות לפי סעיף 117(ב) לחוק, עונש מאסר בן 9 חודשים. גם שם הוסר המחדל. סכום המס שהושמט היה 454,500 ₪. בנוסף הוטל קנס של 100,000 ₪ על החברה הנאשמת וקנס של 50,000 ₪ על הנאשם.

ב. עפ"ג (מחוזי מרכז) 29970-11-11 מדמון נ' מדינת ישראל [19.6.12], שם הוקל במידת מה עונשו של המערער עקב הסרה (מאוחרת) של המחדל, ועונשו הופחת מ-20 חודשי מאסר בפועל ל-15 חודשי מאסר. שם דובר על מי שביצע 138 עבירות לפי סעיף 117(ב) לחוק, במשך 4 שנים, תוך השמטת כחצי מיליון ₪, הוא נעדר עבר פלילי וכאמור - הסיר את מחדלו. נוסף על המאסר הוטל עליו קנס של 45,000 ₪.

ג. רע"פ 7851/13 עודה נ' מדינת ישראל [3.9.15], שם הקל במעט בית המשפט העליון בעונש המאסר של מי שהסיר חלק מהמחדל, בשלב הערעור, והפחית את עונש המאסר מ-18 חודש ל-15 חודש בפועל. שם דובר במי שבמשך כחמישה חודשים הפיק 30 חשבוניות מס, בסך כחצי מיליון ₪, שעליהן לא דיווח ולא שילם מס ערך מוסף בגין העסקאות הכלולות בהן. בנוסף למאסר הוטל על הנאשם קנס בסך 42,000 ₪ ועל החברה קנס בסך 60,000 ₪.

התובע ציין כי אין חולק על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, ועל האסונות שפקדו אותו ואת אשתו בשנים האחרונות, אך הזכיר את ההלכה שלפיה בעבירות מס יש לתת משקל בכורה להרתעת הרבים, ולהסיג מפני שיקול זה שיקולים הקשורים בנסיבות אישיות של נאשם, כפי שנקבע לא אחת, וגם בעניין עובדיה.

לפיכך עתר התובע להטיל על הנאשם, בהתאם לבקשת המאשימה, 9 חודשי מאסר, לצד קנס לנאשם 1 וקנס סמלי לנאשמות 2 ו-3, שאינן פעילות עוד.

טיעוני ההגנה לעונש

5. ב"כ הנאשם הזכיר כי ההסדר שאליו הגיעו הצדדים גובש בעקבות הליכי גישור ממושכים. הוא ציין כי אמנם, מדובר ב"הסדר טווח", שבו המאשימה מגבילה עצמה ברף עליון, והנאשם אינו מוגבל בטיעוניו - מצב שבו בעבר נקבע כי על בית המשפט לקבוע מתחם ענישה ולאורו לבחון את ההסדר (למשל ב-ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל [4.12.13]), אלא שלאחרונה נשמעה דעה אחרת. בספטמבר 2016 יצא מלפני בית המשפט העליון פסק דין ב-ע"פ 2524/15 שפרנוביץ נ' מדינת ישראל [8.9.16] [עניין שפרנוביץ], שבו קבע כבוד הש' זילברטל כי במקום שבו ביקשו הצדדים שלא לטעון למתחמים, משיקולים שלהם (כפי שקורה כאן), יש משקל מיוחד לגבול העליון של העונש שאליו הגבילה עצמה התביעה (פסקה 17 לפסק הדין). בית המשפט העליון קבע באותו מקרה כי השיקולים העומדים בבסיס הסדרי טיעון, לא נכללו במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [תיקון 113], וניתן אף לומר כי השיקולים התומכים בגיבוש הסדרי טיעון אינם בהכרח חופפים לשיקולי הענישה שאותם נועד תיקון 113 להסדיר לצורך קידום האחידות בענישה, ובהם עקרון השוויון. עוד נאמר, כי הנסיון להתאים את כלל השיקולים המצויים בתיקון 113 לתנאי הסדר טיעון, עשויים לגרום לעיוות מסויים של כוונת הצדדים, שעמדה בבסיס הסדר הטיעון (פסקה 18 לפסק הדין). באותו פסק דין החליט בית המשפט להקל בעונשו של המערער, למרות שבית המשפט המחוזי גזר עונש המצוי בתוך טווח ההסדר, בשל מסקנה שהפסיעה בשבילי תיקון 113, וקביעת מתחמים שהרף העליון שלהם גבוה משמעותית מהרף שלו טענה המאשימה, הובילה את בית המשפט המחוזי להחמרה בעונשו של המערער וניתן לומר שבית המשפט לא כיבד את "רוח" הסדר הטיעון. עוד ציין בית המשפט בעניין שפרנוביץ, כי יש להניח שהמערער (שם) הסכים להסדר הטיעון תוך הערכת סיכונים במסגרת ההגבלה שהתביעה נטלה על עצמה בטיעונים לעונש, וציפיית הנאשם שהסדר הטיעון יכובד הוא שיקול משמעותי שיש להביאו בחשבון (פסקה 21 לפסק הדין). לטענת הסנגור - נוכח דברים אלה, ומאחר שגם ב"כ המאשימה לא טען למתחמים ולא הלך בדרך תיקון 113, גם בית המשפט מתבקש שלא לעשות כן.

במקרה שלנו, ההסדר שאליו הגיעו הצדדים הושפע מכך שהיו קשיים ראייתיים. עקב כך, כתב האישום תוקן לקולה בנקודות משמעותיות, עקב כך, ולמשל - הושמטה טענה שקלסרי הנהלת החשבונות של אחת הנאשמות לשנת 2006 הועלמו במכוון. כך למשל - האישום השני המקורי נמחק כמעט כולו. המאשימה הבינה שהיו כאן מחדלי חקירה משמעותיים (שאת חלקם פירט הסנגור בטיעוניו, ולא אחזור על הדברים), וגם אלה עמדו בבסיס ההסדר.

עתירת ההגנה היא להטיל על הנאשם מאסר בפועל שיינשא בעבודות שרות, ולטענת הסנגור, חשוב לשים לב, כי הפער בין עתירת המאשימה (9 חודשים) לבין עתירת ההגנה (עבודות שרות), אינו משמעותי מבחינה כמותית. ברור, כי השוני בין שני העונשים הוא מהותי לנאשם, אך כמותית - אין פער גדול.

ההצדקות להקל עם הנאשם הן כדלקמן: ראשית, הוא הסיר את המחדל במלואו, ואף שילם סכום מעט יותר גבוה עקב מו"מ שנוהל מול הגוף האזרחי (מע"מ תל אביב 1), כעולה מ-ענ/1. הסרת המחדל היא בעלת משקל רב, הן בשל הקטנת הנזק ועשיית הנאשם לתיקון, הן בשל כך שזו הבעת החרטה האולטימטיבית והמוחשית ביותר.

שנית, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות הוא משמעותי ביותר. חשוב לשים לב שהזמן שחלף, שבמהלכו נוהל הליך ההוכחות, לא היה בבחינת בזבוז זמן או משיכת זמן, שכן התיקונים שנעשו בכתב האישום המתוקן הם פרי עובדות שנחשפו בהליך ההוכחות, ומחדלים שהוארו בבית המשפט. מכל מקום, חלק נכבד מחלוף הזמן אינו רובץ לפתחו של הנאשם. בתחילה הוגש כתב האישום במחוז מרכז, ורק בעקבות עתירה של הנאשם נקבע כי אין סמכות מקומית לבית המשפט והתיק הועבר לתל אביב. ההוכחות נוהלו מצד ההגנה בצורה קולגיאלית, תוך מתן הסכמה להגשת ראיות רבות וויתור על עדים. יש לקחת בחשבון את עינוי הדין שנגרם לנאשם בשל כך שהתיק היה תלוי מעל ראשו זמן כה רב. בנוגע לחלוף הזמן הפנתה ההגנה לע"פ 2848/90 אסא נ' מדינת ישראל [19.11.90], שם ציין בית המשפט כי אינו מוצא תועלת בגזירת עונש מאסר על נאשם בחלוף 10 שנים מביצוע העבירות, כאשר בכל אותה תקופה לא ביצע כל עבירה נוספת, ובמקרה כזה יש לשים בראש השיקולים את הסבל שנגרם לנאשם ולבני משפחתו עד ש"זכו" לסיומו של המשפט. דברים אלה, טוענים הסנגורים, נכונים ביתר שאת, כאשר עתירתה של המדינה היא לחודשי מאסר ספורים, ולא לשנים ארוכות.

ההגנה התייחסה לנסיבותיו האישיות של הנאשם: הוא נשוי, אב ל-3 בנים. הוא בא ממשפחה בדואית מסורתית, שמתגוררת בישוב חורה. הנאשם הכיר את מי שהפכה לימים לאשתו, פסיכולוגית בהשכלתה, והם ברחו לחו"ל כדי להנשא, כי המשפחה התנגדה לנישואין. השניים עברו לגור בתל אביב, גרו בדירות שכורות ועבדו קשה לפרנסתם. הם בנו את עסקיהם - חברות לאספקת כֹח אדם, לאט ובמאמצים. במהלך תקופת גיבוש ההסדר והניסיון להסיר מחדלים, הרתה אשת הנאשם אחרי הרבה שנים של נסיונות להרות, ונשאה תאומים. למרבה הצער, ההריון הסתבך, אשת הנאשם אושפזה במשך יותר מחודש ובשלב מסויים לא היה מנוס מליילד אותה. נולדו בן ובת, שלמרבה הצער נפטרו כעבור יומיים (הוצגו אישורים רפואיים ואישורי קבורה - ענ/3). בעצת אנשי מקצוע החליטו הנאשם ואשתו לנסות פעם נוספת להביא ילד נוסף לעולם, אשת הנאשם הרתה אך שוב ההריון הסתיים בטרם עת, ולפני כחודשיים נאלצה אשת הנאשם לעבור פרוצדורה רפואית לא קלה (ענ/4).

יש לזכור כי בתיק דנן מדובר במה שמכונה "חשבוניות זרות", ובצד הפסיקה שהציג התובע (עניין כץ), יש גם פסיקה הקובעת שאין הבדל לעניין ההרשעה בין חשבוניות זרות לפיקטיביות, אך לעניין העונש - קיים הבדל (למשל - פסק הדין בעפ"ג (מחוזי תל אביב) 47301-01-14 רשות המיסים נ' פ.מ.מ בע"מ [16.6.14], בעניין ארנון פרי, שם נקבע כי לעניין הענישה יש מקום לאבחנה בין חשבוניות פיקטיביות, שאין מאחוריהן כל עסקה, לבין חשבוניות המיצגות עסקה, וכוללות גם את רכיב המע"מ (ששולם על ידי רוכש הסחורה), אלא שהצדדים אינם הצדדים האמיתיים לעסקה).

משנת 2015 חדלו נאשמות 2 ו-3 מלפעול וכיום עובד הנאשם כשכיר ומשתכר כ-9,000 ₪ בחודש (ענ/5). עובדה זו, בצד ההצבעה על יכֹלתו הכלכלית העכשיווית של הנאשם, מפחיתה את הסכנה מפני הישנות עבירות.

ההגנה ציינה כי יש פסקי דין עם ענישה כזו ואחרת, אך יש לראות במקרה דנן משום מקרה חריג ונוכח כל טענות ההגנה, לגזור עונש שיינשא בעבודות שרות.

6. הנאשם בחר שלא לומר מילים אחרונות.

דיון והכרעה

7. תחילה לעתירת ההגנה שלא אגזור את הדין בהתאם לתיקון 113, נוכח העובדה שמדובר בהסדר, נוכח כך שהצדדים לא טענו לפי תיקון 113 ולא התייחסו למתחמים, ונוכח פסק הדין בעניין שפרנוביץ: ביום 30.4.17 (לאחר מועד שמיעת הטיעונים לעונש בתיק זה), ניתן פסק דין בבית המשפט העליון שהתייחס, בין היתר, לסוגיית היחס בין הסדרי טיעון לבין חובתו של בית המשפט לגזור דין בהתאם למתווה של תיקון 113. עסקינן בערעור בעניינו של הרב מצגר, ב-ע"פ 2021/17 יונה מצגר נ' מדינת ישראל [30.4.17] [עניין מצגר], שם קיבל בית המשפט העליון את עמדתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה קיומו של הסדר - בין הסדר "טווח", ובין הסדר "סגור" - אינו פוטר את בית המשפט מהחובה להלך בדרך של תיקון 113. וכך נקבע: "בית המשפט מוסמך לבחון את שהוסכם בהסדר הטיעון על רקע העונש הראוי אלמלא ההסדר, שאותו יש לגבש בהתאם להוראות הקונקרטיות של תיקון 113 ... על בית המשפט לבחון את העונש שהוסכם על הצדדים בהסדר הטיעון בהתאם לאמות המידה המקובלות - אשר מעוגנות כיום במסגרת תיקון 113" (פסקה 16 לפסק הדין של כבוד השופט פוגלמן; ההדגשות הוספו - מ.ב.נ). במילים אחרות, בית המשפט קבע כי ההלכות שנקבעו זה מכבר, למשל ב-ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל [4.12.13], פסקאות 18-12 לפסק דינו של השופט ח' מלצר, וכן ב-ע"פ 5855/15 לוגסי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [5.6.16], שרירות וקיימות. בד בבד קובע בית המשפט בעניין מצגר, בלא קשר לצורך בקביעת מתחמים, כי בבוא בית המשפט לשקול את מבחן האיזון ואת סבירות ההסדר (בהתאם לאמות המידה שנקבעו מימים ימימה ב-ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (1998)), "על בית המשפט לבחון את העונש שמוסכם בהסדר הטיעון למול העונש שהיה נגזר על הנאשם אלמלא ההסדר. לצורך כך, נדרש בית המשפט לשקול את מידת ויתורו של הנאשם נוכח סיכויי ההרשעה הלכאוריים אלמלא ההסדר, וזאת בהתחשב - בין השאר - בקשיים הראייתיים הצפויים לתביעה אם תידרש לנהל את ההליך במלואו". עוד נקבע: "לקשיים הראייתיים שקיימים בחומר הראיות הלכאורי שבתיק, ובהשפעתם על הסיכויים הלכאוריים להרשעה אלמלא ההסדר, נודעת חשיבות מיוחדת עת נדרשת התביעה להעריך את סיכויי התביעה אלמלא הסדר הטיעון" (פסקאות 12 - 13 לפסק הדין של כבוד השופט פוגלמן).

מכאן שבית המשפט אינו פטור מיישום תיקון 113 בעת גזירת הדין, אף כשקיים "הסדר טווח", ולכן אפעל בהתאם.

ניתוח לפי תיקון 113

אֵרוע אחד או מספר אֵרועים?

8. כתב האישום מכיל שני אישומים, אך למעשה מדובר במעשים זהים, שבוצעו על ידי נאשם 1 לאורך מספר שנים, תחילה באמצעות נאשמת 2, לאחר מכן באמצעות נאשמת 3. על פי כלל מבחני הפסיקה, כפי שעוצבו בשנים האחרונות, החל מ-ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל [29.10.14] ואילך, המבחן העיקרי לקביעה האם עסקינן באֵרוע אחד או מספר אֵרועים, הוא מבחן הקשר ההדוק בין המעשים. ב-ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל [3.9.15] נקבעו מספר מבחני עזר לשם בחינת הקשר ההדוק, ובהם: האם ביצוען של העבירות מאופיין בתכנון; האם ניתן להצביע על שיטתיות בביצוע העבירות; האם העבירות התרחשו בסמיכות של זמן או מקום; האם ביצועה של עבירה אחת נועד לאפשר את ביצועה של העבירה האחרת או את ההימלטות לאחר ביצועה, וכיוצא באלו נסיבות עובדתיות. נקבע, כי קיומה של נסיבה אחת או יותר מנסיבות אלו, עשוי להעיד על קשר הדוק בין העבירות השונות, המלמד כי באירוע אחד עסקינן (פסקאות 22 - 23 לפסק הדין, מפי כבוד השופט סולברג).

על פי כלל המבחנים הנ"ל, מסקנתי היא שמדובר באֵרוע אחד ובו מספר עבירות, ועל כן יש לקבוע מתחם עונש אחד.

קביעת מתחם העונש

9. הערכים המוגנים שנפגעו: בתי המשפט בערכאות השונות כבר עמדו לא אחת על הערכים המוגנים שעליהם מבקשות עבירות המס להגן: "ערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס, הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס" (רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל [15.4.04]). עוד נקבע כי "הערך המוגן בעבירות מס הוא השיטה הפיסקלית שהחברה אימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית, לרבות שיטת המסוי שתבטיח חלוקת נטל שוויונית וצודקת" (ע"פ (מחוזי תל אביב) 71687/02 עיני נ' מדינת ישראל [1.4.04]). כן נאמר: "עבירות המס מתאפיינות בחומרה יתרה נוכח פגיעתן הישירה - בקופה הציבורית, העקיפה - בכיסו של כל אזרח, ולאור חתירתן תחת ערך השוויון בנשיאת נטל המס" (רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל [20.02.13]). עוד נכתב, כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על מדיניות הענישה לשקף את החומרה היתרה שבביצוע העבירות, כך שישנה חשיבות לכך שייגזר עונש מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, ואין להסתפק בעבודות שירות (ע"פ 10699/07 קובן נ' מדינת ישראל [20.1.08], עמ' 4). וגם "כאשר עסקינן בעברייני מס, אשר תקוותם היא להפיק רווח כספי, חשוב להטיל לצד הקנס, גם עונש של מאסר בפועל למען יידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" (רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל [18.4.04]). נקבע עוד, כי שעה שעסקינן בעבירות מס, יש לתת משקל בכורה לשיקולי הרתעה ואף להעדיפם על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 4233/16 רמי מור נ' מדינת ישראל [4.7.16] [עניין רמי מור], פסקה 8). [כל ההדגשות בציטוטים - הוספו - מ.ב.נ].

10. מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה היא בינונית. מצד אחד, מדובר בביצוע עבירות לאורך כחמש שנים, בסכומים משמעותיים (מעל 11 מליון ₪, כשסכום המס שהושמט עומד על כ-1.5 מליון ₪). מצד שני, מדובר ב-33 חשבוניות ו-5 עוסקים מורשים, שחשבוניותיהם הופצו.

11. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות: מדובר בעבירות שמטבען דורשות תכנון מוקדם ומידה של תחכום. חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה מרכזי ועיקרי. אשר לנזק הפוטנציאלי והקונקרטי: כפי שציינתי לעיל, נגרעו מקופת המדינה כ-1.5 מליון ₪ ונגרם שיבוש ממשי למערכת גביית המס.

12. מדיניות הענישה הנוהגת: המדינה הפנתה אותי לפסקי הדין שהוזכרו לעיל, התומכים בעתירתה להשתת 9 חודשי מאסר בפועל. ההגנה העדיפה שלא להפנות לפסקי דין. עיינתי בפסיקה רבה נוספת ומתוכה אפנה לפסקי הדין הבאים:

א. רע"פ 1866/14 אופיר זקן נ' מדינת ישראל [13.3.14], מפי כבוד השופט שהם, שם אושר עונש של 8 חודשי מאסר בפועל (ללא קנס) למי שביצע עבירות מס לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק במשך 3 שנים, והתחמק מתשלום מס בסכום של מעל 2 מליון ₪. גם שם מדובר היה בחשבוניות "זרות" ובית המשפט קבע שאין לעובדה זו השפעה על העונש. מדובר היה בנאשם נעדר עבר פלילי, שהסיר את מחדליו, כבענייננו.

ב. רע"פ 1342/17 ח'ורי נ' מדינת ישראל [13.2.17], המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות מס, ביניהן ניכוי מס תשומות ללא מסמך בשתי חברות שונות, במסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת, בסכום כולל של מעל 2 מיליון ₪, ובעבירות נוספות על פי פקודת מס הכנסה. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש והותיר על כנו את עונשו של המערער, שעמד על 22 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 120,000 ₪. בית המשפט עמד על כך שמתחם העונש ההולם בכל אישום נע בין 10 לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

ג. בעפ"ג (מחוזי תל אביב) 24941-01-11 קרעין נ' מדינת ישראל [14.3.11], התקבל ערעורו של נאשם, אשר הורשע בביצוע 19 עבירות של הוצאת חשבונות פיקטיביות. דובר בחשבוניות בסך של למעלה מ-4 מיליון ₪, כאשר סכום המס הנובע מהן היה כ-630,000 ₪. בית המשפט המחוזי הפחית את עונשו של הנאשם מ-15 חודשי מאסר בפועל ל-9 חודשים. סכום הקנס נותר בסך של 50,000 ₪.

13. לאחר בחינת כל המרכיבים הרלוונטיים, לרבות הפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש הראוי בנסיבותיו של התיק דנן נע בין 9 חודשי מאסר בפעל, ל-24 חודשי מאסר בפועל, בצד מאסר מותנה וקנס כספי.

מיקום הנאשם בתוך המתחם, או שמא חריגה מהמתחם

14. בבואי לבחון את מיקומו של הנאשם במתחם (או בחריגה לקולא ממנו), אני לוקחת בחשבון כי מדובר בתיק שיש בו מספר מאפיינים חריגים.

מובן, כי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודייתו. נוסף על כך, הודאה זו מלווה באקט פוזיטיבי, של תשלום יותר מ-1.5 מליון ₪ לקופת המדינה, שמהווה הסרת מחדל ותשלום של סכום מסוים נוסף, בהתאם להסכמה עם רשות המס בפן האזרחי (ענ/1 ו-ענ/2). רבות נכתב על הסרת מחדלים בעבירות מס, ועל כך שהסרת המחדל אינה "ממרקת את הפשעים". מצד שני נאמר כי יש לה חשיבות רבה מאד ויש לעודדה ולתת לה משקל חשוב בענישה. חשוב לציין, כי משקל רב יותר ניתן להסרת מחדל בשלב הדיון בערכאה הראשונה, עובר לגזר הדין, כבענייננו, לעומת הסרת מחדל בשלב הערעור (רע"פ 3572/15 אלימלך נ' מדינת ישראל [18.5.16], פסקה 13 ו-רע"פ 7851/13 חדר עודה נ' מדינת ישראל [3.9.15, תוקן 25.10.15], פסקה 16).

עוד יש להתחשב בפגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו. לעניין זה יש לקחת בחשבון כי הנאשם מעולם לא נשא עונש מאסר. יש לו אמנם עבר פלילי מסוים, אך זה כולל הרשעה מ-2016 בגין עבירות הקשורות בהעסקת עובד זר ב-2010, והרשעה מ-2014 בגין עבירה מ-2011 של ביצוע עבודות ללא היתר. בשני המקרים הוטלה עליו התחייבות להמנע מעבירה. אין מדובר בעבר מכביד, או רלוונטי לתיק דנן, וכאמור - הנאשם לא טעם מעולם טעמו של מאסר מאחורי סורג ובריח.

כאן המקום להתייחס גם לנסיבות אישיות של הנאשם ומשפחתו. לא אחזור על הדברים העצובים שפרש הסנגור בפני בית המשפט, שכן הם פורטו בסעיף 5 לעיל, אך אין חולק כי מדובר באסון של ממש, שדורש התייחסות מיוחדת בבוא בית המשפט להטיל עונש. זאת, חרף ההלכות הידועות (שצוטטו לעיל) בדבר מתן משקל מופחת לנסיבות אישיות למול שיקולי ההרתעה בעבירות מס. הרחקת הנאשם מאשתו ומילדיו, כפי שיקרה אם אטיל עליו מאסר מאחורי סורג ובריח, זמן כה קצר אחרי אבדן התינוקות וכל מה שקרה בהמשך לכך, תהא בעלת השלכות קשות במיוחד.

לכל אלה יש להוסיף גם את חלוף הזמן. העבירות בוצעו בשנים 2005 עד 2009. כתב האישום הוגש ב-2010 בבית משפט השלום בפתח תקוה. בית המשפט קיבל את טענת ההגנה בדבר העדר סמכות מקומית והתיק הועבר ב-2011 לבית משפט השלום בתל אביב. הצדדים ניהלו הליך הוכחות ארוך ומלא, אך אין לומר שמצד הנאשם היה זה ניהול סרק, שכן תוצאותיו ניכרו היטב בתיקון כתב האישום, שהושמטו ממנו סעיפי אישום וגם כמות העבירות (והשמטת המס המיוחסת לנאשמים) קטנה. גם דרך הניהול הייתה יעילה וקולגיאלית מצד שני הצדדים ולכן, אף שהליך ההוכחות הסתיים ב-2014, לא ניתן לומר שהצדדים בזבזו זמן. סיכומי ההגנה הוגשו בפברואר 2016, ולאחר מכן נעתרו הצדדים לפניית בית המשפט לשוב להליך גישור. המאמצים שעשו הצדדים והשופטת המגשרת, כבוד השופטת ברודי, נשאו פרי והושג הסדר, שהוצג ביוני 2016 כהסדר עקרוני, אלא שתנאי לו היה, בין היתר, הסרת המחדל. לכך נדרש לנאשם פרק זמן לא מבוטל, והאסונות שפקדו אותו, כמפורט לעיל, גרמו לכך שנדרש לו פרק זמן ארוך מהצפוי להשגת היעד. מכל מקום, למרות ההצדקות השונות, התוצאה בסופו של יום היא שהנאשם נותן את הדין בחלוף 8 עד 12 שנים מביצוע העבירות, כשבמהלך מרבית התקופה היה ההליך תלוי ועומד מעל ראשו, על כל המשתמע מכך. על הנפקות של הימשכות ההליכים עמד בית המשפט לא אחת (ר' למשל ע"פ 7696/14 עזרא גבריאלי נ' מדינת ישראל [11.2.15], פסקה יא [עניין גבריאלי] ו-ע"פ 8421/12 ינון בן חיים נ' מדינת ישראל [29.9.13], פסקאות 14 - 15).

פן אחר של חלוף הזמן הוא עמעום ממשי של אפקט ההרתעה, ודבר זה מתחבר לכך שבמקרה דנן, למרות ההלכות הידועות על חשיבות ההרתעה בעבירות מס, שיקול זה נסוג במידה רבה מפני שיקולים אחרים. בעניין גבריאלי הנ"ל נאמר: "ככל שההליכים נמשכים זמן רב יותר, כך נחלש כוחה של ההרתעה, הן במקרה הקונקרטי והן לשם הרתעת הרבים", והדברים נכונים בודאי בענייננו.

15. דומה, כי לקיחת האחריות, העדר עבר פלילי רלוונטי, חלוף זמן ונסיבות אישיות היו מובילים, ברגיל, למיקום הנאשם בתחתית מתחם הענישה. ואולם לטעמי, העובדה כי חלוף הזמן והנסיבות האישיות חריגים בעוצמתם בתיק זה, ושילוב עובדה זו עם הסרת המחדל המלאה, צריכים להוביל לחריגה לקולא ממתחם העונש שקבעתי, באופן שעונשו של הנאשם יועמד על 6 חודשי מאסר בפועל, שיינשאו בעבודות שירות. אציין, כי מצאתי תימוכין לעמדה זו, שלפיה שילוב של נסיבות יוצאות דופן יכול להוביל להקלה מיוחדת, בע"פ 5718/16 זהבי נ' מדינת ישראל [21.11.16], מפי כבוד השופט הנדל שקבע:

"אם בכל זאת יש מקום להתערב, העניין נובע מהנסיבות יוצאות הדופן של המקרה. כך בארבעה מישורים: הראשון, המערערת הודתה בשלב מוקדם; השני, היא פיצתה את החברה בהתאם לנזק הכלכלי שנגרם לה - כאמור, סכום משמעותי ביותר; השלישי, המערערת החלה בתהליכי שיקום, בשלב הראשון אצל גורם פרטי. בתסקיר שהונח בפנינו, הודגשה ההתקדמות השיקומית של המערערת, ועולה כי היא עדיין ממשיכה בתהליכים; המישור הרביעי, שרלוונטי לנוכח המישורים האחרים, הוא שבתה הקטינה, בת כ-13, סובלת ממחלה קשה.

ייתכן ולו היה מתקיים רק אחד מהנימוקים, לא היה מקום להתערב. ברם, כוחם המצטבר של הנימוקים יוצר שינוי שהוא לא רק כמותי, אלא איכותי. מבחינה משפטית, נכון יהיה להתייחס לסעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שהוסף בתיקון 113, על פיו שיקולי שיקום עשויים להצדיק סטייה ממתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט. בענייננו בית המשפט המחוזי קבע מתחם, ושיעור עונש המאסר שנפסק מצוי ברף הנמוך שלו. ואולם, עמדתנו היא שיש מקום במקרה זה אף לסטות מהמתחם, מהשיקולים שפורטו לעיל".

אוסיף גם, כי האפשרות להתחשב בחלוף זמן משמעותי כשיקול לחריגה ממתחם עולה גם מתזכיר חוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה - תיקונים שונים), התשע"ו-2015, שפִרסם משרד המשפטים ב-2015, שם נאמר:

"מצב אחר אשר עשוי להצדיק חריגה מהמתחם הוא מקום בו חלף זמן ניכר ממועד ביצוע העבירה. הליכים עשויים לעיתים להתמשך באופן ניכר, שלא באשמת הנאשם. במקרה שכזה, הימשכות ההליכים עצמה היא בגדר עינוי דין לנאשם, ומוסיפה לעונשו. על כן, לעיתים, לא יהיה זה הולם להעניש את הנאשם באותה מידה בה ראוי היה להענישו בסמוך למועד ביצוע העבירה".

אמנם, כפי שציין בית המשפט בע"פ 5668/13 ערן מזרחי נ' מדינת ישראל [17.3.16], פסקה 23 מפי כבוד השופט סולברג, "התזכיר, נודעת לו כברת דרך עד ש'יגדל' ויהיה לחוק. לא מן הנמנע כי עוד ישנה צורתו במידה זו או אחרת", ועדיין - דומה שמדובר בכיוון חשיבה לגיטימי.

אוסיף בעניין זה כי לקחתי בחשבון גם את דברי בית המשפט בעניין מצגר, על אודות המשקל הרב שיש לתת לכך שהסדר הושג, בין היתר, עקב קשיים ראייתיים, וכן את העובדה שעתירת המאשימה אינה מאד רחוקה מהעונש שבכוונתי להטיל.

הקנס

16. מצד אחד, הפסיקה קובעת שככלל, יש להשית על נאשם בעבירות מס קנסות מכבידים ולהכותו בכיסו. מצד שני, סעיף 40ח לחוק העונשין מורה כי בעת קביעת מתחם הקנס יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם. הצדדים לא טענו לעניין גובה הקנס, ועניין זה הושאר לשיקול דעת בית המשפט. הפרטים הרלוונטיים הידועים לי, שיש לקחתם בחשבון, הם סכום ההעלמה (כ-1.5 מיליון ₪), העובדה כי סכום זה הוחזר לקופת המדינה, העובדה שהנאשם משתכר כ-9,000 ₪ בחודש (ענ/5)והעובדה שנאשמות 2 ו-3 אינן פעילות עוד. עוד יש לקחת בחשבון את ההשפעה ההדדית בין רכיבי העונש השונים.

סיכום

17. לאור כל האמור, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1

א. מאסר בן ששה (6) חודשים, שיינשא בעבודות שירות, כפי שיקבע הממונה על עבודות השירות בחוות דעת מתוקנת שתינתן בהתאם להחלטתי בפרוטוקול היום. לכתחילה סברתי כי יהיה מקום להורות על נשיאת העונש בהתאם לחוות דעתו של הממונה שנמצאת בתיק, אך נוכח בקשת התביעה לעכב את תחילת העונש, על מנת לאפשר שקילת ערעור, יגיש הממונה חוות דעת מעודכנת.

ב. מאסר בן ששה חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מהיום יעבור עבירת מס מסוג פשע או עוון.

ג. קנס בסך 50,000 ₪, או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים, שווים ורצופים, החל ביום 1.12.17 ובכל 1 בחודש בחודשים שלאחר מכן. אי עמידה בשני תשלומים רצופים תגרור העמדת כל יתרת הקנס לפרעון מיידי.

נאשמות 2 ו-3

קנס בסך 1,000 ₪ כל אחת, שישולם עד ליום 1.9.17.

זכות ערעור כדין.

עותק מגזר הדין יישלח לממונה על עבודות השירות.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ז, 8 מאי 2017, בנוכחות הצדדים.