<#1#>

עו"ד גרינוולד: אין מחלוקת שחברת הביטוח לא קיימה את הוראות החוק באשר למסירת הודעת הביטול. בגלל שההודעה של רשות הדואר היא שהמכתב הגיע באיחור.

טוענת חברת הביטוח שיש לה איזושהי מדיניות פנים, שהיא לא מבטחת תכשיטים מעל 80 אלף ₪. קודם כל הפוליסה, כפי שהיא הופקה, היא הופקה עם סכום ביטוח של 25 אלף שקלים, שמהווים איזשהו סכום שרירותי. הפוליסה לפי סעיף 2 לחוק חוזי הביטוח, צריכה לשקף את הסכמות הצדדים. הפוליסה זה מסמך שרירותי, שמופק באמצעות מחשבי חברת הביטוח, ואמור לשקף את מה שבעצם הוסכם.

מה הוסכם? על זה אין מחלוקת גם בין הסוכן לחברת הביטוח. היה כאן הליך, מאוד רשלני, של כל הטיפול בהפקת הפוליסה לאורך כל הדרך. וזה גם המקרה שעורר בפני השופט את התחושה שצריך לפסוק גם ריבית מיוחדת.

העידו כאן נציגי חברת הביטוח לגבי הנוהל התקין של הפקת פוליסת ביטוח. ואין על כך מחלוקת, עובדתית כפי שנקבע, שקודם כל היה צריך להחתים את התובע על טופס הצעת ביטוח, לקבל את סכומי הביטוח, בסמוך להפקת הפוליסה לשלוח סוקר לדירתו לש התובע, על-מנת לעדכן את סכומי הביטוח, וכדי שהפוליסה תשקף את סכומי הביטוח בפועל. אני מפנה לעדויות בעניין הזה.

התובע חי מפי הסוכן. חברת הביטוח העידה שהיא מבחינתה את התובע לא מכירה, לא מוסרת לו שום דבר, מבחינתה כל ההתקשרות עימו הוא מולה סוכן.

מה אמר הסוכן בעניין סכומי הביטוח? אני מפנה לפרוטוקול עדותו של הסוכן, עמ' 28 (מקריאה). כן אני מפנה לעדותו של התובע (מקריאה).

יצא פה דו"ח סוקר של חברת הביטוח. הדו"ח כשהועבר לחברת הביטוח, אז התחיל איזשהו.... לא הייתה טענה שהסכומים לא משקפים את הפרמיה.

המבוטח חשב, שברגע שיש את דו"ח הסוקר, אז מבחינה טכנית, מבחינתו, הפוליסה מכסה....

התובע לא ידע על כך, אין מחלוקת על כך בכלל. מפנה לעדוּת הגב' אברהמי ב­עמ' 7 שהעידה (מקריאה). כן מפנה לעדות הסוכן (מקריאה), לפיה לא זכור לו שאמר לתובע שיש מגבלה....

לשאלת בית-המשפט אני משיבה כי התובע לא ידע שהוא צריך להביא רשימה של התכשיטים.

הסוכן בעניין זה אמר שהוא שלח לו בפקס' את הדרישה של המערערת לעדכן את סכום התכשיטים. הוא טען שהוא דרש את זה ממנו כמה פעמים, אך זה לא התקבל כממצא עובדתי. כי התובע טען שלא קיבל את זה מעולם.

לגבי נושא המגבלה - צריך לראות מאיפה היא מגיעה. חברת הביטוח טענה שהיא לא מבטחת תכשיטים בסכום של מעל 80 אלף ₪. איפה זה כתוב? זה כתוב באיזשהו חוזר פנימי בינה לבין הסוכן. מה כתוב בחוזר הזה? שהם צריכים לבטח עד 50 אלף ₪. המדיניוּת של המערערת, מאפשרת לבטח בעוד 30 אלף ₪.

הרי טענת החברה היא שהתובע לא נקט באמצעי הבטיחות הנדרשים.

אני מפנה לסעיף 18 לחוק חוזי הביטוח.

הסוקר העריך, זה לא שהם באו ואמרו לתובע או הוציאו מכתב, שהפוליסה שלו עלולה להתבטל אם לא.... ובית-המשפט קבע שלא יִידעו אותו.

אפילו לשיטתם, הם אומרים שהם מבטחים עד 80 אלף שקל. כלומר אפילו לשיטתם זה 25.

לשיטתם, עד 80 אלף שקל, הם מבטחים. התובע, טוען ל-91,400. הוא לא נתן רשימה כי הוא לא קיבל. ההתנהלות מול חברת הביטוח היא מאוד לקויה.

אדוני היה צריך לראות את העדויות ולהתרשם מחוסר המהימנות המופגן של עדי המערערת.

מה שחשוב להדגיש, הפער שנוצר בין הסכומים הוא בשל התנהלות רשלנית.

הנוהל התקין הוא לשלוח קודם כל הצעת ביטוח, להחתים את התובע, לאחר מכן לשלוח דו"ח סוקר, לאחר מכן להפיק את הדו"ח. זה שמבחינה אוטומטית מופק סכום הביטוח כנגזרת אוטומטית של סכום התכשיטים....

חשוב להבין - מה התובע ידע? הסוכן לא חולק שהוא אי פעם אמר לתובע שהפוליסה שלו מכסה את ה-80 אלף שקל תכשיטים. אי אפשר לשנות את זה. זו קביעה עובדתית בתיק.

הסוכן ביקש מהתובע רשימה רק לעניין הביטול. התובע טען שהוא לא קיבל, והוא שלח בפקס'.

יש פה הפרה בוטה של החובה בעניין הזה. מתי הפוליסה בוטלה? באמצע התקופה.

עו"ד יקוּלֵב: חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון ומבקש רק להוסיף - אין מחלוקת שבכתב‑התביעה התובע סומך ידיו על הפוליסה, ואין, לא בכתב-התביעה ולא בכתב-התשובה שטרח והגיש, וגם לא בתצהיר, אין שום טענה בעניין הגדלת סכומי הביטוח.

וכאן זה צריך להסתיים, למעשה.

אני טוען שהשופט קמא קבע, מבחינת ראיות, ברמה העובדתית, בהתייחס לסוכן, בעמ' 18 כי לא מצא כי המערערת הניחה תשתית בעובדה ובמשפט המצדיקה קביעת רשלנות של הסוכן כלפיה.

עו"ד פרידמן: חוזר כמובן על טענותיי בעיקרי הטיעון.

אני אוסיף ואומר - לא רק שבפוליסה יש 25 אלף ₪, גם התובע טוען שלא הסקר, ולא תנאי החיתום, ולא אף אחד מהמסמכים הגיעו אליו בכלל, כך שכּל מה שהוא יודע זה מה שיש לו בפוליסה, וזה 25 אלף ₪. התנהלות או לא, תנאי חיתום או לא, זה בכלל לא רלוונטי, כאשר ידיעת התובע היא מה שיש לו בפוליסה.

לא נטען בכתב-התביעה או בכתב-התשובה, הוא מעולם לא טען שיש לו כיסוי מלא.

אני מתמודד עם זה באופן הזה שפסק-הדין קמא חסר. בית-המשפט לא מתייחס לאחריות הסוכן בהקשר של הפוליסה מעל 25 אלף שקל. הוא מתייחס אך ורק לשאלת ביטול הפוליסה. הוא לא דן ולא במילה אחת....

המשיב 1 ידע שיש לו פוליסה על 25 אלף ₪. מעולם לא הובטח לו משהו אחר. יחד עם זאת, אנחנו שלחנו הודעה לצד שלישי, ובה טענו שככל שהסוכן הבטיח דבר כזה או אחר למבוטח או הבטיח פיצוי מעל מה שיש בפוליסה, הוא צריך לחוב. זה מופיע בהודעת צד ג'.

אני לא הבנתי את ההסבר של בית-המשפט קמא. הוא מתייחס לאותם סעיפים לגבי תנאי החיתום של החברה, אבל אני שב ואומר, זה משהו שהמבוטח-המשיב אומר שהוא בכלל לא ידע. אז איזה קשר יש בין תנאי החיתום האלה, שעוסקים ב"עד איזה גבול חברת הביטוח מבטחת"....

המבוטח אומר שלא קיבל את הסקר, לא יודע כלל מה הסכומים, לא קיבל את המכתב של הסוכן שהוא צריך לשנות תכשיטים.

לשאלת בית-המשפט היכן ההנמקה של השופט קמא בפסק-הדין, אני מפנה ל-עמ' 19 לפסק-הדין (מקריא). זה לא רלוונטי, זה לא מידע שהיה בידי המבוטח.

אוסיף ואומר שבתנאי החיתום יש כיסוי לתכשיטים מעל 50 אלף ₪, בעמוּד האחרון.

לכן אני אומר שאם יש איזשהו מצג, זה לא מהפוליסה.

עו"ד גרינוולד: מה שהמערערת העידה, ועל זה אי אפשר לחלוק, זה שבעצם היא הפיקה את ה-25 אלף שקלים באופן שרירותי. אין להם משמעות כהוא-זה בפוליסה. זה סכום שנגזר אוטומטית כדי להפיק את הפוליסה. אל התובע נשלח סוקר מטעם המערערת....

בוא נסתכל מה קרה מלכתחילה. איך הגענו למצב, הרי זה בוודאי לא משהו שלתובע הייתה שליטה עליו. איך הגענו למצב שבו יש סכום של 25 אלף שקלים, שהוא לא משקף בעצם את התכולה לבין מצב שבפועל יש 91,400. בתיק הזה לא פעלו כנדרש. וזו בוודאי לא אשמת התובע.

91,400 נקבע על-ידי סוקר מטעם חברת הביטוח. הוא מעביר את הסקר לחברת הביטוח. לתובע אין ידיעה מה קורה הלאה.

המשיב 2: חברת הביטוח ידעה במפורש ידעה שיש שם תכשיטים ב-91,400 שקל. הוויכוח היה לסדר את העניין של ה-80 אלף שקל. ואם המבוטח היה מסמן את אותם 11,000 שקל תכשיטים שיהיו מחוץ לביטוח, הכל היה בסדר. זה שהוא לא עשה את זה, זה סיפור אחר. אבל חברת הביטוח לקחה על עצמה בפירוש את הסיכון של 80 אלף שקלים, בתנאי שתקבל רשימה.

עו"ד פרידמן: לפי מה שאנחנו שומעים פה, הובטח כיסוי של 80 אלף ₪.

המשיב 2: אני נדרשתי על-ידי המערערת לבקש מהמבוטח לסמן 80 אלף.

עו"ד פרידמן: הפוליסה היא על 25 אלף ₪. הנחיות החיתום לא נוגעות למבוטח ולא נוגעות להליך החיתום. בידיו הייתה פוליסה של 25 אלף ₪ בלבד. אם היה רוצה, הוא החזיק את הפוליסה, היה עליו לפנות לסוכן הביטוח ולבקש להגדיל את הסכומים האלה.

גם אם יצא הסקר, הסקר הזה צריך להגיע לחברת הביטוח, שצריכה לאשר, היא דורשת מיגונים.

אני מבקש להפנות לתנאי החיתום שצורפו. אם השופט כותב שהוא מפנה לתנאי החיתום, אז אני גם רוצה להעביר לתנאי החיתום.

הוא העביר פרמיה על 250 אלף ₪ עם 10% תכשיטים. הוא לא העביר פרמיה על יותר.

עו"ד גרינוולד: חברִי מרחיב חזית.

עו"ד פרידמן: אין ראיה כזאת.

עו"ד גרינוולד: יש ראיה חד-משמעית.

עו"ד פרידמן: שתראה לי חברתי תצהיר ששולמה פרמיה לפי סכום אחר מ-25 אלף.

אני רוצה להפנות לאותם תנאי חיתום בהם כתוב שיש כיסוי גם מעל 50 אלף ₪, בתנאי של אישור מראש.

וכבר בין 25 ל-50 אלף שקל, כבר יש דרישה של כספת.

אני רוצה לציין, שאני לא יודע איך אני אמור להרחיב חזית לעניין כספת, כשבכתב-התביעה ובכתב-התשובה אין טענה בכלל שמגיע לו כיסוי מעל 25 אלף ₪.

אין בידי התובע שום מסמך או ראיה שהובטח לו כיסוי מעבר לאותם 25 אלף ₪. נהפוך הוא. הוא טוען שהוא לא קיבל את הסקר, לא קיבל את פניית הסוכן, וכל מה שיש לו ביד זה פוליסה על 25 אלף ₪.

עו"ד גרינוולד: אני מפנה לנסיבות כריתת החוזה. מפנה ל-עמ' 28 לפרוטוקול. לא הייתה מחלוקת שהתובע נפגש עם הסוכן במסגריה שלו.

התובע אמר לו שיש הרבה תכולה והסוכן אמר שיישלח סוקר....

אין בכלל מחלוקת שהסכום של 25 אלף ₪ לא משקף בכלל את התכשיטים שהיו לו בפועל.

אומר חברִי כי על התובע היה לפנות לחברת הביטוח. הרי לתובע אין קשר עם חברת הביטוח אלא באמצעות הסוכן, והסוכן אמר שהוא יעדכן את הפוליסה, וזה מה שהתובע יודע. הוא לא יודע על נהלים פנימיים או מדיניות של חברת הביטוח.

במהלך החקירה כשבעצם התברר שכל הליך הפקת הפוליסה לא היה שווה שום דבר, אז הם נזכרו שהם רוצים להגיש את נהלי החיתום.

אנחנו תבענו לפי הפוליסה שאמרוה להתעדכן. הפוליסה אמורה לשקף את ההסכמות. סעיף 2 לחוק חוזי הביטוח....

הסוקר הוא נציג של חברת הביטוח, הדו"ח שלו הוגש בהסכמה. אין פה מחלוקת, וגם הסוקר העיקר על כך, שחברת הביטוח ידעה....

הפסקה בדיון.

<#2#>

החלטה

הדיון נדחה להמשך שמיעת הערעור ליום 13.3.13 שעה 09.00.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ח' אדר תשע"ג, 18/02/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סוניה דוננפלד-לדר