ערעור מיום 06.04.10 על פסק-דין מיום 10.02.10 של בית-משפט השלום

בתל-אביב - יפו (כבוד השופט אברהם קסירר) ב-ת.א. 26069/06

בשם המערערת: עו"ד שי פרידמן

בשם המשיב 1: עו"ד דנה גרינוולד

בשם המשיב 2: עו"ד צחי יקולב

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 10.2.2010 לפיו חויבה המבטחת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח למבוטח, בסך של 115,656 ₪ בגין קרות מקרה הביטוח, ובנוסף, בריבית מיוחדת בשיעור של 12%.

רקע עובדתי

1. המערערת הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את דירתו של המשיב 1 ברחוב בני בנימין 17 באבן יהודה (להלן: "דירת המגורים") בפוליסה לביטוח דירה שמספרה

99-990005337-05 ותוקפה מיום 25.3.2005 עד יום 31.3.2006 בחצות. פוליסת הביטוח כללה בין היתר, ביטוח מבנה, תכולה ודברי ערך (להלן: "הפוליסה"; מוצג נ/3 בתיק המוצגים של המשיב 1).

2. המשיב 1, מאיר אבו, הינו הבעלים והמחזיק של דירת המגורים. המשיב 2, רמי שדה, הינו סוכן ביטוח אשר עבד עם המערערת בתקופה הרלוואנטית.

3. בתיאום בין המשיב 1 למשיב 2, ביום 24.3.2005 או בסמוך לו, נערכה פוליסת הביטוח לדירת המגורים. בהתאם לפוליסה, בוטחה תכולת הדירה בסך של 250,000 ₪ כאשר כיסוי הביטוח לתכשיטים עמד על סך של 25,000 ₪ (10% מסך התכולה בדירה). המשיב 1 שילם למערערת את מלוא דמי הביטוח המבוקשים בגין הפוליסה מראש, בחמישה שיקים, מיום 5.4.2005.

4. ביום 29.5.2005, בוצע סקר בדירת המגורים על ידי סוקר אשר נשלח מטעם המערערת. ביום 1.6.2005 הופק דו"ח סוקר לפיו נמצא, בין היתר, כי תכולת דירת המגורים נאמדת בסך של 456,600 ₪ וכי שווי התכשיטים נאמד בסך של 91,400 ₪ (להלן: "דו"ח סוקר"; מוצג נ/3 לתיק המוצגים של המשיב 1).

5. לאור מסקנות דו"ח הסוקר, הודיעה המערערת למשיב 2, כי בהתאם להנחיות החיתום של המערערת אין להפיק פוליסת ביטוח לדירות בהם שווי התכשיטים הינו למעלה מסך של 80,000 ₪. על כן, נתבקש המשיב 2 להעביר למערערת רשימה של תכשיטים מתוך דו"ח הסוקר, המוסכמת על המשיב 1, עד לסך של 80,000 ₪ ואשר בגינם מבוקש ביטוח, ראו תצהיר עדות ראשית של איריס אברהמי, עובדת במחלקת החיתום וסעיף 6.7 לתצהיר עדות ראשית של המשיב 2).

6. משלא הועברה הרשימה כאמור, ביום 5.9.2005, שלחה המערערת למשיב 1 מכתב ביטול בדואר רשום בזו הלשון: "הננו להודיעך כי על פי תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה פרק 12 סעיף 14 סעיף קטן 2, אנו מבטלים את הפוליסה הנ"ל החל מתאריך 25/09/05." העתק המכתב הועבר גם למשיב 2 (להלן: "מכתב ביטול הפוליסה"; מוצג נ/ד' לתיק המוצגים של המשיב 2). בהתאם, שלחה המערערת ביום 3.11.2005 גם המחאה על סך 625 ₪ לפקודת המשיב 1 בגין החזר הפרמיה כאשר זמן הפירעון הינו ה- 19.10.2005 (שם, מוצג נ/ד').

7. מכתב ביטול הפוליסה, אשר התקבל ברשות הדואר כבר ביום 8.9.2005, נמסר למשיב 1 רק ביום 10.11.2005 וזאת בשל תקלה מצד רשות הדואר ועיכובים אשר נבעו עקב חגי ישראל (מוצג נ/10 לתיק המוצגים של המשיב 1).

8. ביום 1.11.2005 (דהיינו לפני מועד קבלת מכתב ביטול הפוליסה אצל המשיב 1), אירעה פריצה בדירת המגורים של המשיב 1, במהלכה נגנב ציוד יקר ערך וכן נגרמו לדירה נזקים וחבלות באמצעי המיגון (להלן: "מקרה הביטוח"). אין מחלוקת, כי המדובר במקרה ביטוח החוסה תחת תנאי הפוליסה שבין הצדדים. באותו היום, מסר המשיב 1 תלונה בדבר הפריצה למשטרת ישראל וכן, הגיש תביעה לתשלום תגמולי הביטוח מהמערערת (מוצג נ/3). המערערת דחתה את תביעתו.

9. כאמור, כשבוע ימים לאחר קרות מקרה הביטוח, ביום 10.11.2005, נמסר למשיב 1 מכתב ביטול הפוליסה מטעם המערערת וכיומיים לאחר קרות מקרה הביטוח, ביום 3.11.2005, התקבלה אצל המשיב 1 ההמחאה בגין החזר הפרמיה. המשיב 1 סירב לקבל את ההמחאה וזו הוחזרה למערערת (מוצג נ/15 לתיק המוצגים של המשיב 1).

10. ביום 20.4.2006, הגיש המשיב 1 תביעה לבית משפט השלום, במסגרתה תבע לחייב את המערערת בתשלום תגמולי הביטוח להם הינו זכאי מכוח הפוליסה עקב קרות מקרה הביטוח, וזאת בסך של 143,540 ₪ המשוערכים בהתבסס על דו"ח הסוקר שהופק על ידי המערערת לצורך הפוליסה. בנוסף, תבע המשיב 1 מהמערערת ריבית עונשית בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") וזאת נוכח התעלמות המערערת מתנאי הפוליסה ומהתחייבויותיה בחוסר תום לב. לשיטת המערערת בכתב ההגנה, פוליסת הביטוח בוטלה כדין ועל כן ביום קרות האירוע לא הייתה למבוטח, המשיב 1, פוליסה ברת תוקף. לפיכך, כך לטענתה, המשיב 1 אינו זכאי לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה.

11. ביום 6.6.2006, הגישה המערערת הודעת צד ג' נגד המשיב 2 בטענה, כי יצר מצג שווא בפני המשיב 1 לפיו הוענק לו כיסוי ביטוחי מלא לפי דו"ח הסוקר לכל הרכוש שברשותו וללא תנאים מוקדמים, בניגוד להוראות הפוליסה. עוד טענה המערערת בהודעה, כי המשיב 2 לא יידע את המשיב 1 כי הפוליסה בוטלה ושהמערערת מסרבת לבטחו מאחר ושווי התכשיטים שברשותו עולה על סכום של 80,000₪. לטענת המערערת בהודעתה, חרג המשיב 2 מתפקידו, סמכותו והרשאתו תוך הסתרת מידע מהותי ומעילה באמון המערערת, ועל כן על המשיב 2 לפצות את המערערת בגין כל חיוב שיושת עליה. המערערת ביססה הודעתה על הפרת הוראות חוק השליחות, תשכ"ה-1965 החל על מערכת היחסים בינה לבין המשיב 2 מכוח הוראות סעיף 36 לחוק חוזה ביטוח.

12. במסגרת ההליך הדיוני בבית המשפט קמא, הוסכם על הצדדים כי המשיב 2 ייבדק בבדיקת פוליגרף אשר תוצאתה תהווה ראיה בכלל הראיות. ביום 20.11.2008, מינה בית המשפט קמא את בנימין עוזרי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפוליגרף (להלן: "המומחה"). השאלות אשר נשאלו במסגרת הבדיקה הינן:

"1. האם העברת למאיר, לפני האירוע, באמצעות הפקס למסגריה, את הודעת ביטול הפוליסה?

2. האם לאחר אירוע הפריצה, בתשובה לשאלתך, מסרה לך דנה כי הפוליסה של מאיר תקפה?"

המשיב 2 השיב בחיוב לשתי השאלות. במסגרת חוות דעתו (מוצג נ/12 לתיק המוצגים של המשיב 1), קבע המומחה כי הינו בדעה שהנבדק דובר אמת.

פסק הדין בבית משפט השלום

13. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב 1 במלואה וקבע כי: בהיעדר מסירה בפועל של הודעת הביטול לתובע-המשיב 1, לא בוטלה פוליסת הביטוח כדין ועל כן הייתה בתוקף במועד קרות מקרה הביטוח והיא מחייבת את הנתבעת-המערערת לפצות את התובע בגין נזקיו (עמ' 13-16 לפסק הדין).

14. לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית המצדיקה את קבלת טענת הנתבעת לרשלנות הצד השלישי-המשיב 2. הנטל להודיע על ביטול הפוליסה רובץ על כתפי המבטחת-הנתבעת ואין להעבירו למשיב 2. במקרה דנא, כך נפסק, הנתבעת לא פעלה כנדרש ולמצער היה עליה לוודא כי המשיב 2 קיבל את ההודעה בדבר ביטול הפוליסה וכי יידע את התובע. הנטל לפקח על פעילות המשיב 2 מוטל על הנתבעת (עמ' 18 לפסק הדין).

15. לעניין הנזק נקבע, כי מדיניות החיתום של הנתבעת-המבטחת שלא לבטח דירות בהן שווי התכשיטים עולה על 80,000 ₪ הינה בגדר תנאי מהותי העלול להוביל לביטול הפוליסה ועל כן חלה על הנתבעת האחריות להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי זה עוד בתחילת ההתקשרות בין הצדדים. לאור האמור, קבע בית משפט השלום, כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין אובדן כסף מזומן בסך של 1,826 ₪; בגין הנזק המבני בסך של 6,530₪ ; בגין אובדן התכשיטים יפוצה התובע על מלוא נזקו בפועל בסך של 91,400₪ ובגין מכשיר הפלזמה בסך של 15,900₪ בהתאם לחשבונית הרכישה, כאשר על הסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד הפירעון בפועל (עמ' 19-22 לפסק הדין).

16. עוד פסק בית המשפט, כי הואיל והנתבעת לא קיימה בדיקה יסודית בדבר חבותה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח, לא פעלה לביטול פוליסת הביטוח כדין ובחרה להתדיין בהליך משפטי, הרי יש להשית על הנתבעת ריבית עונשית בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח בגובה 12%, קרי בסך של 77,435 ₪, בנוסף לריבית הקבועה על פי חוק ריבית והצמדה. כן נפסק, שכר טרחת עו"ד בשיעור 25% מהסכום שנפסק לטובת התובע בתוספת מע"מ בהתאם להסכם שכר הטרחה של התובע וזאת בסך של 65,854 ₪.

ביטול הפוליסה

17. לשיטת המערערת, טעה בית המשפט קמא בקבעו כי הפוליסה לא בוטלה כדין. לטענתה, מכתב הביטול נשלח לכתובתו של המשיב 1, בהתאם להוראות הפוליסה, למעלה מ-21 ימים קודם למועד ביטול הפוליסה ועל כן לא ידעה ולא הייתה יכולה המערערת לדעת, כי מכתב הביטול לא הגיע ליעדו משום עיכובים ברשות הדואר וכי המשיב 1 למעשה אינו יודע אודות ביטול הפוליסה.

18. עוד טוענת המערערת, כי שלחה העתק של הודעת הביטול למשיב 2 על מנת שיעדכן את המשיב 1 בדבר ביטול הפוליסה. לטענתה, המשיב 2 נמצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף באשר לעובדה, כי שלח למשיב 1 את הודעת הביטול בפקס וכי אישור הפקס (מוצג נ/ד' לתיק המוצגים של המשיב 2) מעיד כי הפקס נשלח למשיב 1 ביום 14.9.2005. לפיכך, הפוליסה בוטלה כדין וככל שיקבע אחרת הרי שהדבר נבע מרשלנותו של המשיב 2 להודיע למשיב 1 על ביטול הפוליסה ועל כן יש לחייבו בסכום בו חויבה המערערת או למצער להטיל אחריות משותפת על המערערת ועל המשיב 2.

19. מנגד, טוען המשיב 2 כי החובה והאחריות להודיע על ביטול הפוליסה למשיב 1 מוטלת על המערערת בלבד וכי למרות זאת, ועל אף שלא נדרש על ידי המערערת לוודא כי מכתב הביטול נמסר למשיב 1, פעל מעל ומעבר לנדרש ממנו.

20. המערערת סומכת טענתה אפוא, על הוראות סעיפים יד ו- כא לפרק 12 לפוליסת הביטוח אשר צוטטו במסגרת הודעת הערעור בזו הלשון:

"יד.

2. מבלי לגרוע מזכויות המבוטח על פי דין או על פי הוראה אחרת כלשהיא בפוליסה זו, רשאית החברה לבטל את הביטוח לפי פוליסה זו בכל עת לפני תום תקופת הביטוח לפי שיקול דעתה, ובלבד שהודעה על כך תישלח למבוטח בדואר רשום 21 ימים לפחות לפני התאריך בו תתבטל הפוליסה. במקרה כזה המבוטח יהיה זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם לחברה בעד התקופה שלאחר ביטול הפוליסה." (ההדגשה הוספה)

"כא. הודעות

2. הודעה של החברה למבוטח תשלח בכתב לפי המען הרשום ברשימה או לפי כל מען אחר בישראל שעליו יודיע המבוטח בכתב לחברה מזמן לזמן."

21. מסיבה שאינה מובהרת או מנומקת במסגרת הודעת הערעור, לא הגישה המערערת את מלוא פוליסת הביטוח של המשיב 1 כראייה בפני בית המשפט קמא ובכלל זאת, לא הוגשה כל אסמכתא בדבר הוראות הפוליסה המצוטטות לעיל (עמ' 13 לפסק הדין). מלוא פוליסת הביטוח הוגשה מזה לראשונה רק במסגרת הודעת הערעור (מוצג נ/ג') וללא שצורפה בקשה מתאימה להוספת ראיות או כל התייחסות רלוואנטית בנושא מצד המערערת וזאת על אף היות הפוליסה מסמך מהותי, בעל חשיבות מכרעת כך שראוי שיהיה חלק בלתי נפרד מכתב הטענות.

22. תקנה 453 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מורה כי היסוד להכרעה בערעור הינו על סמך "... כתבי הטענות של בעלי הדין, ההודיות שהודו, והראיות שהביאו בפני בית המשפט בערכאה הקודמת כפי שאלה מתגלים מפרוטוקול המשפט." עוד מוסיפה וקובעת תקנה 457(א) לתקנות אלה כי "בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת ראיות נוספות." בהקשר זה אוסיף, כי בהתאם להנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון, כל עוד לא הוחלט להתיר את הגשת הראיה לא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים.

23. הלכה היא, כי אין בעלי הדין רשאים להביא ראיות נוספות בפני בית משפט שלערעור כדבר שבשגרה וכי הדבר יותר רק במקרים חריגים. בית משפט שלערעור יתן משקל מכריע לשאלה האם הייתה הראייה בחזקת המבקש במהלך הדיונים לפני הערכאה הדיונית והאם הייתה באפשרותו להגיש את אותה הראייה בפני בית המשפט קמא (ראו ע"א 488/83 בן ציון צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 141, 147; ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר פס' 21 לפסק הדין (פורסם בנבו, 13.12.2010) ; ע"א 9294/11 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע''מ פס' 3 לפסק הדין (פורסם בנבו, 5.6.2013)). בענייננו, אינני מוצא כי המדובר במקרה חריג, מקום בו ברור כי בידי המערערת, כמבטחת של המשיב 1, מצויה פוליסת הביטוח וכי בנקל יכולה הייתה להציגה בפני בית המשפט קמא. מה גם שהמערערת לא הטריחה עצמה בהגשת בקשה מנומקת להוספת ראיות המבארת מחדלה האמור. ועל כן אין בידי לקבל את מלוא הפוליסה שהוגשה כראייה.

24. בהכרעתי בערעור דנא, אתייחס רק לסעיפים אשר נטענו וצוטטו לעיל במסגרת הודעת הערעור הואיל ותוכנם לא נסתר על ידי המשיב 1 והמשיב 2 במסגרת עיקרי הטיעון בערעור.

25. לגופו של עניין, אין בידי לקבל את טענת המערערת. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן, "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני." מסעיף 39 לחוק חוזה הביטוח, המונה את הסעיפים עליהם לא ניתן להתנות, עולה, כי הוראת סעיף 10 הינה דיספוזיטיבית והצדדים לחוזה הביטוח רשאים להתנות על הוראה זו ולקבוע הסדר אחר לגבי אופן ביטול החוזה ביניהם, ובלבד שאין בהסדר האמור כדי לבטל את עצם מתן ההודעה ולקפח את המבוטח. ראו לעניין זה י. אליאס, דיני ביטוח כרך א' 702-703 (2009) (להלן: "י. אליאס"); ע"א 2888/03 אלוחוואב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פס' 5 לפסק הדין (פורסם בנבו, 26.7.2006); ת"א (י-ם) 13098/02 חן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח פס' 6 לפסק הדין (פורסם בנבו, 27.8.2003, להלן: "פרשת חן")).

26. הצדדים בענייננו התנו על הוראות חוק חוזה הביטוח באמצעות תניית ביטול המנויה בסעיף 12 יד(2) לפוליסה. סעיף זה מתיר למערערת לבטל את פוליסת הביטוח ובלבד שהודעת הביטול תשלח למבוטח בדואר רשום 21 ימים לפחות לפני המועד בו תתבטל הפוליסה בפועל. דהיינו, המועד הקובע למניין הימים לביטול הפוליסה הינו ממועד משלוח הודעת הביטול על ידי המערערת ולא ממועד המסירה.

עוד קובע הסעיף שהות של לפחות 21 ימים מיום משלוח הודעת הביטול על ידי המבטחת ועד למועד ביטול הפוליסה הלכה למעשה.

27. תכלית התקופה המנויה עד למועד ביטול הפוליסה הינה לשם הגנה על המבוטח, על מנת לאפשר לו זמן סביר לכלכל צעדיו ולבטח עצמו בחברת ביטוח אחרת, ראו בר"ע 2420/01 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אדיר עמ' 4 לפסק הדין (פורסם בנבו, 7.2.2002); י.אליאס, 703).

28. הוראת הפוליסה יוצאת, אפוא, מנקודת הנחה כי משלוח הודעת הביטול באמצעות דואר רשום למבוטח תביא לידיעתו את עובדת ביטול הפוליסה ותספק לו זמן סביר על מנת שיוכל לפעול כדי לבטח עצמו, שמא עלול הוא למצוא עצמו חשוף לסיכונים ללא הגנה ביטוחית כלל (ראו ת"א 4263/00 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' טישקביץ פס' 5.2 לפסק הדין, פורסם בנבו, 20.3.2005). מכאן נובעת חשיבות ידיעתו של המבוטח כי הפוליסה בוטלה וכפועל יוצא חובת המבטחת לעשות כל הדרוש על מנת לוודא כי המבוטח מודע לעצם ביטול הפוליסה, בעיקר כאשר אין חולק כי המשיב 1 מילא חלקו בתשלום מלוא הפרמיה כפי שנתבקש על ידי המערערת והמשיב 2 באותה העת. בהקשר זה נאמר בפרשת חן, פס' 8 לפסק הדין, כי:

"יש לשקוד על משמר זכויותיו [של המבוטח] כצרכן, שלא יימצא בפני שוקת שבורה בסברו כי רכושו מבוטח, ובדיעבד, לאחר קרות מקרה-הביטוח מסתבר כי לא כך הם פני הדברים. יש לאפשר לו לכלכל צעדיו ולהיערך כדבעי לביטוח חלופי, אם יחפוץ בכך. יש להבטיח החזר דמי-ביטוח, וכיוצא באלה עניינים, בבסיס כולם-הצורך לוודא את ידיעת המבוטח על ביטול הפוליסה."

29. יפים לעניין זה דבריו של המלומד שחר ולר בספרו חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך ראשון, 369 (2005), לאמור: "הכללים המשפטיים בקשר לדרך הביטול צריכים לדרבן את המבטחת לעשות את כל הדרוש כדי להסיר ספקות אם החוזה עומד על מכונו או שמא בוטל. בהקשר זה, כמו בהקשרים רבים אחרים, יש להתחשב בהעדר הסימטריה בין הצדדים לחוזה ביטוח. בעוד שהמבטחת היא בעלת ניסיון רב בכל הקשור לביטול חוזים ונהנית מסיועם הצמוד של יועצים משפטיים, הרי שהמבוטח הטיפוסי אינו מצוי ברזי הביטוח. לפיכך, כאשר טוענת המבטחת שהחוזה בוטל או שונה, עליה להראות שהביטול נעשה בהתאם לדרך המותווית בחוזה, שלא נותר ספק בדבר הביטול, ושהיא עשתה את כל הדרוש כדי שהמבוטח אכן יקבל את הודעת הביטול. ואין די בהוכחה שהמבטחת פעלה בהתאם לנהליה הרגילים במסירת הודעות למבוטחיה: עליה להראות שההודעה נמסרה למבוטח". (ההדגשות הוספו). לעניין זה ראו גם ת"א 2390/89 קרן השתלמות למהנדסים נ' אריה חברה לביטוח תק-מח 91(2) 959; ת"א 4032/01 דיאב נ' דיאב פס' 7 לפסק הדין פורסם בנבו, 2.9.2003).

30. עמידתה של המבטחת בחובה ליידע את המבוטח בדבר ביטול הפוליסה ולוודא באופן חד משמעי כי הינו מודע לעצם הביטול ולמועדו נדרשת אף מתוקף חובת תום הלב המוטלת על הצדדים לחוזה הביטוח בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 המחייב כל צד לקיים חוזה, על סעיפיו השונים, בתום לב. בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 761, 765-766 (להלן: "פרשת ישר") עמד הנשיא מ' שמגר על חשיבות עקרון תום הלב בחוזי ביטוח:

"אחד מן הקווים המנחים בפרשנות חוזי ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעיסקה (פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן, חוזים, אבירם, כרך א, תשנ"א 59). הפסיקה הכירה זה כבר בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על מנת להגן על זכויותיו של הלקוח.

...

המבטח הוא בעל כוח רב כלפי המבוטח, כי עם קרות האירוע הביטוחי נתון המבוטח לעיתים קרובות לחסדי המבטח, אשר לו שילם פרמיות טבין ותקילין. המבטח יכול עתה לגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבוטח אם לא יקיים את התחייבותו או אם ישהה אותה ולא ישפהו כדי לסייע בהחזרת המצב, במידת האפשר, לקדמותו."

31. בענייננו, המערערת שלחה את הודעת הביטול למשיב 1 ועל ידי כך, לשיטתה, יצאה ידי חובתה, כאשר בפועל מכתב הביטול כלל לא הגיע ליעדו במועד והמשיב 1 לא היה מודע לו. בהתאם לנהלי המערערת כפי שנלמדים מעדותה של דנה הרשקוביץ (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 27.2.2008), חתמת במערערת, הפוליסה מתבטלת באופן מידי על ידי מחלקת החיתום לאחר 21 ימים ממועד משלוח מכתב הביטול.

"ת: משהוצאתי את המכתב אני מבטלת, לא המערכת מבטלת, כי זה ביטול שונה. אני החתמת ולא הנה"ח.

...

ש. ביטול 21 יום מיום שהמבוטח מקבל את ההודעה?

ת. התאריכים רשומים במכתב ונמסרת ההודעה. תאריך הוצאת המכתב ומיום זה 21 יום.

ש. ... איזה מעקב יש לך אחרי מסירה של דבר דואר?

ת. יש לי מעקב, ביום שהוצאתי את המכתב אני יודעת שמהיום שהוצאתי אני לוקחת 21 יום ומעדכנת לי. כשאני מוציאה את המכתב אני מיידעת את הסוכן שהוצאתי את המכתב, הוא מקבל זאת. אני עושה את הביטול מיום שהוצאתי את המכתב."

32. יש טעם לפגם בהתנהלות זו. כאמור לעיל, ביטול הפוליסה באופן חד צדדי על ידי המערערת מהווה צעד מהותי ובר חשיבות המשליך באופן ישיר על המבוטח-המשיב 1 באופן שמצריך ממנו להיערך בהתאם. בנקל יכולה הייתה המערערת, כשולחת ההודעה, לוודא טוב יותר כי הודעת הביטול הובאה לידיעתו של המשיב 1 וכן כי עובדת ביטול הפוליסה הובאה לידיעתו. היעדר הווידוא מקבל משנה תוקף מקום בו המשיב 1 לא קיבל את דבר הדואר לא משום סיבה הנעוצה בהתנהגותו. צדק, איפא, השופט המלומד בקבעו כי: "לשולח ההודעה אמצעים זמינים ופשוטים לבדוק אם ההודעה הגיעה ליעדה. בנוסף, יסוד הוודאות בא לידי ביטוי ומשרת את שני הצדדים- כך יודע המבוטח מה מעמדו בפועל והמבטח נושא בחובת היידוע ורצונו בא לידי ביטוי." (עמ' 14 לפסק הדין).

33. זאת ועוד. ההמחאה בדבר החזר דמי הביטוח נשלחה על ידי המערערת למשיב 1 רק ביום 3.11.2005, דהיינו חודשיים לאחר שנשלחה הודעת הביטול. בהתאם לסעיף 22(ג) לפוליסה התקנית הקבועה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי לחוזה ביטוח דירות ותכולתן), תשמ"ו-1986 (להלן: "תקנות הפיקוח") החזר דמי הביטוח על ידי המבטחת ייעשה תוך 30 ימים מיום ביטול הפוליסה. נוכח מחדלה של המערערת לצרף את מלוא פוליסת הביטוח של המשיב 1 כראייה בביהמ"ש קמא יצוין, כי הוראות הפוליסה התקנית קובעות את התנאים הבסיסיים על פיהם תנוסח פוליסת ביטוח דירה כאשר בהתאם לסעיף 6 לתקנות הפיקוח שינוי תנאי מתנאי הפוליסה התקנית יעשה רק אם הוא לטובת המבוטח. משלוח ההמחאה למשיב 1 מיד עם קבלת ההחלטה במערערת על ביטול הפוליסה או לחלופין במסגרת 30 הימים שלאחר שליחת מכתב הביטול יכול היה להסב את תשומת ליבו של המשיב 1 לביטול הפוליסה במועד. רשלנותה של המערערת בהשתהותה ואי עמידתה במניין הזמנים כחוק מהווה נדבך נוסף לאי עמידתה של המערערת בחובתה לעשות את כל הדרוש על מנת לוודא כי המשיב 1 מודע לביטול הפוליסה.

34. לעניין המשיב 2, מקובלת עליי הכרעת בית המשפט קמא לפיה, לא ניתן ליחס למשיב 2 רשלנות בקשר עם חוסר ידיעתו של המשיב 1 כי הפוליסה בוטלה. כבר נקבע בעבר כי על המבטחת לשלוח את הודעת ביטול הפוליסה למבוטח באופן ישיר ולא דרך גורם ביניים (ראו ת"א 3050/96 בסאם נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ עמ' 3 לפסק הדין (פורסם בנבו, 7.8.2003); ת"א 8293/02 סלע משה בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פס' לפסק הדין (פורסם בנבו, 4.11.2003) וכי השאלה האם סוכן הביטוח ייצג את המבטח בנושאים שאינם נופלים בגדרם של סעיפים 33-35 לחוק חוזה הביטוח, דוגמת הודעת ביטול, הינה שאלה עובדתית הנלמדת לאור מכלול היחסים בין הצדדים (ע"א 1377/00 חן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 לפסק הדין (פורסם בנבו, 23.4.2001).

35. במקרה דנא, הודעת הביטול נשלחה על ידי המערערת באופן ישיר למענו הרשום של המשיב 1 ותוכנה הופנה אליו ישירות בעוד המשיב 2 מכותב להודעת הביטול לצורך קבלת העתק בלבד. לטענת המשיב 2, החלטתו להעביר את הודעת הביטול בפקס למשיב 1 הייתה החלטה עצמאית מאחר ולא נדרש מפורשות לעשות כן על ידי המערערת. דומני, כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה ביחס לדרישתה הנטענת כלפי המשיב 2 להודיע למשיב 1 על ביטול הפוליסה. הדבר נלמד, בין היתר, מעדותה של דנה הרשקוביץ (פרוטוקול מיום 27.2.2008 עמ' 36), חתמת במערערת לפיה:

ש: דבר אחד שאת לא עושה מול הסוכן וזה ביטול הפוליסה שאת עושה מול המבוטח באופן ישיר?

ת: אני ממענת זאת למבוטח וחייבת לעדכן את המבוטח העתק אחד לסוכן והעתק אחד למבוטח.

ש: בכל מה שקשור לביטול הפוליסה היא בין החברה ללקוח שלכם המבוטח?

ת: נכון ליידע אותו.

(ההדגשה הוספה)

36. בשונה משלבי המשא ומתן בין המבוטח למבטחת, החתמת המבוטח על הפוליסה, קבלת דמי הביטוח מהמבוטח והזמנת דוח הסוקר אשר נעשו במסגרת מערכת היחסים שבין המשיב 2 למשיב 1 בהתאם להנחיות ודרישות המערערת (פרוטוקול מיום 27.2.2008 עמ' 32, 33 לעדותה של דנה הרשקוביץ ועמ' 5, 6, 9 לעדותה של איריס אברהמי) הרי שהליך ביטול הפוליסה נעשה באמצעות פנייה ישירה מצד המערערת למשיב 1. לפיכך, מסקנתי, המושתתת על קביעותיו העובדתיות בהקשר זה של בית-משפט השלום היא, כי החובה ליידע את המשיב 1 אודות ביטול פוליסת הביטוח מוטלת על המערערת לבדה ומשלא עמדה המערערת בחובתה כאמור, לא בוטלה פוליסת הביטוח כדין ועל כן הייתה בתוקף במועד קרות אירוע הביטוח.

גובה הנזק בהתחשב בכיסוי הביטוחי

37. לטענת המערערת, טעה בית המשפט קמא עת קבע, כי הפוליסה כוללת כיסוי ביטוחי על פי דו"ח הסוקר. לשיטתה, הואיל והמשיב 1 לא עדכן את המשיב 2 אלו תכשיטים הינו מעוניין לבטח עד לגובה של 80,000₪, הרי בהתאם להנחיות החיתום במערערת, לא תוקנה הפוליסה לפי דו"ח הסוקר ולפיכך גם לא תוקנו תנאי המיגון הדורשים כספת לכל הפחות. כמו כן, מאחר ולא הונפקה פוליסה בהתאם לדו"ח הסוקר לא יכול היה המשיב 1 לחשוב כי קיים כיסוי ביטוחי מעבר לרשום בהצעת הביטוח (מוצג נ/ב') ובפוליסה. עוד טוענת המערערת, כי דמי הביטוח אשר שולמו תאמו את גובה הכיסוי בהתאם לפוליסה שהונפקה ולא בהתאם לדו"ח הסוקר, ועל כן בפסיקת תגמולי ביטוח לפי דו"ח הסוקר יש משום עשיית עושר ולא במשפט.

38. לטענת המערערת, האחריות על כך שלא עודכנה הפוליסה בהתאם לדו"ח הסוקר מוטלת על המשיב 2. המשיב 2 הודה, כי קיבל את דרישת המערערת כלפי המשיב 1 בדבר הכנת רשימת תכשיטים אשר שווים עד סך של 80,000₪ אך התרשל בדרישת הנדרש בהקשר זה מהמשיב 1, ומשום כך לא עודכנה פוליסת הביטוח בהתאם לדו"ח הסוקר.

39. לטענת המשיב 2, קודם לביטול הפוליסה על ידי המערערת חזר ופנה למשיב 1, בין היתר, באמצעות הודעת פקס מיום 11.8.2005 במסגרתה נשלח דו"ח הסוקר (מוצג נ/ו') ובאמצעות הודעת פקס מיום 14.9.2005 (מוצג נ/ד') במסגרתה ביקש לקבל מהמשיב 1 את רשימת התכשיטים אשר יבוטחו בהתאם לפוליסה והבהיר כי אם לא יעשה כן פוליסת הביטוח תבוטל. להודעת הפקס האחרונה צורף מכתב הביטול מטעם המערערת. לפיכך, לשיטתו, לא יצר מצג שווא בפני המשיב 1 ביחס לכיסוי הפוליסה ולא חרג מכל הרשאה.

40. בפנינו, אפוא, בביטול על תנאי. המערערת התנתה את תוקף פוליסת הביטוח של המשיב 1 לפי דוח הסוקר בכך, שהכיסוי הביטוחי בגין התכשיטים שברשותו לא יעלה על סך של 80,000₪ בהתאם למדיניות החיתום של המערערת. על כן, דרשה העברת רשימה הכוללת את פירוט התכשיטים אשר יבוטחו עד לסכום של האמור מסך כל התכשיטים שברשות המשיב 1 אשר שווים הכולל בהתאם לדו"ח הסוקר הינו 91,400 ₪.

כאמור בתצהירה של איריס אברהמי עובדת במחלקת החיתום במערערת (סעיף 4): "בדיקת הסקר העלתה כי בבית המבוטח תכשיטים בשווי של 91,400 ₪ ועל כן על פי הנחיות שירביט אין להפיק פוליסה לביטוח כאשר שווי התכשיטים הינו למעלה מ- 80,000 ₪. כאשר העברנו את דו"ח הסוקר לסוכן הבהרנו, כי לא יינתן כיסוי ביטוחי לתובע אלא אם ייתן הסכמתו להפחתת סכומי הביטוח לתכשיטים מתחת ל-80,000₪ ויידרשו בנוסף אמצעי מיגון."

בעדותה של איריס אברהמי (פרוטוקול מיום 1.6.2008 עמ' 9) הוסיפה העדה:

ש: מדוע היה צריך לנקוט בצעד דרסטי של ביטול פוליסה ולא לפנות למבוטח ולומר לו ביטח עד 80 אלף ₪?

ת: זה בדיוק הצעד שנעשה. כאשר קיבלנו את [ה]דוח אנו פונים לסוכן אם המבוטח מעוניין. אין פה עד 80 ומעל 80 מה נכנס ב-80 ומה לא. פנינו לסוכן ואמרנו לו תפנה למבוטח שהלקוח יגיד מה הוא רוצה לבטח מתוך 91,400 ₪ של התכשיטים.

...

ש: מה עומד מאחורי מדיניות זאת?

ת: אנו לא מעוניינים בדירות מלאות בתכשיטים.

בהודעת הפקס אשר נשלחה על ידי המשיב 2 למשיב 1 ביום 14.9.2005 נכתב:

"עבור מאיר אבו אבקש להעביר אלנו בדחיפות פירוט של התכשיטים שאותם נבטח במסגרת ביטוח הדירה לא יאוחר מ- 16.09.05 אחרת הפוליסה תבוטל לפי המכתב המצב ביום 25.09.05."

41. אם הייתה מתקבלת הסכמתו של המשיב 1 להפחתת סכום הביטוח של התכשיטים שברשותו עד לשווי של 80,000₪ והמערערת הייתה מקבלת את רשימת התכשיטים, הרי שהיה מוענק למשיב 1 כיסוי ביטוחי מלא בהתאם לדו"ח הסוקר כאשר בגין התכשיטים שברשותו הייתה מעניקה הפוליסה כיסוי עד לסך של 80,000₪ בלבד.

בעדותה של דנה הרשקוביץ (פרוטוקול מיום 27.2.2008 עמ' 33) צויין:

ש: אם הייתה מקבלת הודעה מהמבוטח או הסוכן שהוא מסכים להוריד את סכומי ביטוח תכשיטים הכל היה מתוקן?

ת: נכון.

42. בשים-לב לכך שהאחריות ליידע ולוודא כי המבוטח קיבל את הודעת הביטול או לכל הפחות מודע לעובדה כי פוליסת הביטוח תתבטל אם לא תועבר רשימת התכשיטים כאמור, מוטלת על כתפי המערערת, הרי שבאם היה נמנע מחדלה של המערערת היה המשיב 1 זכאי למצער לכיסוי ביטוחי של 80,000₪ בגין התכשיטים שברשותו ולכיסוי מלא בגין שאר תכולת הדירה בהתאם לדוח הסוקר.

43. המערערת במחדלה למעשה מנעה מהמשיב 1 כיסוי ביטוחי בעבור יתרת התכשיטים שברשותו ואשר שווים הינן בסך של 10,400₪. רשלנותה של המערערת ביחס ליידוע המשיב 1 באשר להודעת הביטול אשר נשלחה אליו ולהתניית ביטול הפוליסה בהפחתת סכום התכשיטים מנעה למעשה מן המשיב 1 את האפשרות לאתר ולבחור חברת ביטוח אחרת אשר ייתכן ותסכים לבטח את מלוא התכשיטים אשר ברשותו או לחלופין את יתרת התכשיטים. לפיכך, מסקנתי היא, כי על המערערת לפצות את המשיב 1 בגין מקרה הביטוח בהתאם למסקנות דו"ח הסוקר.

44. אינני מקבל את טענת המערערת כי יש להטיל את האחריות על המשיב 2 בהקשר זה. למעט במקרים חריגים, ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים העובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית וזאת מן הטעם שערכאה זו ראתה ושמעה את העדים והיה לה היתרון להתרשם מן העדים אשר הופיעו בפניה התרשמות בלתי אמצעית: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות נ' עואד מסחר כללי בע"מ, פס' 13 לפסק הדין (פורסם בנבו,21.9.2009); ע"א 7658/02 קוויט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פס' 4 לפסק הדין (פורסם בנבו, 10.9.2003). בית המשפט קמא בחן וניתח את הראיות והעדויות אשר הובאו לפניו ומסקנותיו מנומקות כדבעי. אינני סבור כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצריכים את התערבות ערכאת הערעור.

45. המשיב 2 מילא אחר הוראות המערערת עת שלח למשיב 1 את הודעות הפקס במסגרתן צורפו דו"ח הסוקר וכן הודעת הביטול של המערערת כשהיא מלווה בהסבר מטעם המשיב 2 המבהיר כי הפוליסה תתבטל ביום 25.9.2005 באם לא תועבר רשימת התכשיטים. כפי שנקבע לעיל (פסקאות 34-35) הרי שהאחריות המוגברת בדבר יידוע המשיב 1 אודות ביטול הפוליסה מוטלת על כתפי המערערת לבדה ועל כן, הרי שהיה על המערערת לעשות כל הדרוש על מנת לוודא כי המשיב 1 מודע לביטול הפוליסה ולהתניית הביטול כאמור ואל לה להטיל אחריות זו על המשיב 2. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קפלנסקי סב(3) ,373 פס' 17 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל, לפיה:

"הנטייה צריכה להיות לפרש בהרחבה את גבולות ההרשאה המוענקים לסוכן הביטוח על ידי המבטח וליתן פרשנות מצמצת לחריגה מהרשאה וזאת לצורך הגנה על המבוטח. ההצדקה לכך נובעת הן מהיותו של המבטח הצד החזקה שבעסקה, הן מהיותו הצד שבידיו הכלים לפקח על פעולותיו של סוכן הביטוח ולבקר אותן, והן מיכולתו להתגונן ולשאת בתוצאות פעולותיו החריגות של סוכן הביטוח."

אשם תורם

46. טוענת המערערת, כי טעה בית המשפט קמא כאשר התעלם מרשלנותו התורמת של המשיב 1. לשיטתה, התרשל המשיב 1 בהתעלמותו מפוליסת הביטוח אשר הועברה אליו ומהודעות הפקס אשר נשלחו בעבורו על ידי המשיב 2 עם דו"ח הסוקר והודעת הביטול. לחלופין טוענת המערערת, כי המשיב 1 תרם ברשלנותו כאמור למצב לפיו הפוליסה אינה בתוקף.

47. טענות המערערת בהקשר זה אינן מקובלות עליי. בהתאם לסעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח מוטלת חובה על המבטח למסור את פוליסת הביטוח למבוטח: "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן- פוליסה)...". נטל ההוכחה בדבר המצאת הפוליסה ומסירתה למבוטח מוטל על המבטחת (פרשת ישר; ת"א 742/87 סיטרוק נ' ג'י.בי. "ביצוע ותעשיות", דינים מחוזי כרך כו(7) 545, פס' 8 לפסק הדין).

48. בענייננו, טוען המשיב 1 בעדותו, כי קיבל את הפוליסה מהמערערת רק לאחר קרות מקרה הביטוח, קרי למעלה משבעה חודשים ממועד תחילת תוקף הפוליסה (פרוטוקול מיום 27.2.2008 עמ' 8). המערערת לא הציגה כל תימוכין לעמדתה ועל כן, לא הרימה את נטל ההוכחה באשר להמצאת הפוליסה למשיב 1 בטרם קרות מקרה הביטוח. לאור זאת, אין לקבל את הטענה בדבר ייחוס אשם תורם למשיב 1 משום התעלמותו מתוכן הפוליסה. כמו כן, כאמור בהרחבה לעיל, האחריות להודיע וליידע את המשיב 1 בדבר ביטול הפוליסה מוטלת על המערערת לבדה ועל כן אין לייחס אשם תורם למשיב 1 אף בהקשר זה.

49. בשולי הדברים אציין, כי ככלל נדרש המבוטח לקרוא בעיון את הפוליסה עליה הינו חתום ולמלא אחר דרישות אשר נשלחות עבורו מטעם המבטחת או סוכן הביטוח (ראו ע"א 3009/99 ש.א. סיגר טרייד בע"מ נ' דולב חברה לביטוח בע"מ פס' (פורסם בנבו, 6.2.2002); 3627/00 מסיקה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ פס' 43 לפסק הדין (פורסם בנבו, 30.1.2003; לעניין אשם תורם בחוזים ראה ע"א 3912/90 eximin s.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64). אין המבוטח, דרך כלל, יוצא ידי חובתו בנמקו כי אינו נוהג לקרוא את פוליסות הביטוח עליהן הינו חתום או כי פסחו עיניו מלקרוא הודעות אשר נשלחו עבורו על ידי המבטח. יש לבחון כל מקרה לגופו ולקבוע היעדר או קיומו של אשם תורם בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.

ריבית מיוחדת

50. לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא בהשיתו ריבית מיוחדת לחובתה הואיל ודחתה את תביעת המשיב 1 כדין לאחר שערכה בירור מקיף לבחינת חבותה בהתאם לפוליסה. מקובלת עליי טענת המערערת בנקודה זו.

51. סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח קובע: "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שהיה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28."

52. לפי ההלכה הנוהגת, יש להקפיד בטרם תוטל הסנקציה בדבר ריבית מיוחדת על מבטח ויש להותירה לאותם מקרים ברורים בהם הוכח חוסר תום לב של המבטח בסירובו לקיים את חיובו לשלם את תגמולי הביטוח (ראו רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ אליהו חברה לביטוח בע"מ פס' 6 לפסק הדין (פורסם בנבו, 1.12.2004). עוד בהקשר זה נקבע בפרשת ישר (עמ' 777) כי:" על מנת להראות, כי המחלוקת הינה בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסרובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה"... יודגש: הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש".

53. בענייננו, דחתה המערערת את תביעת המשיב 1 עת סברה כי מכתב ביטול הפוליסה הגיע למענו הרשום של המשיב 1 וכי פוליסת הביטוח אינה בתוקף עוד. המערערת שלחה את מכתב הביטול בהתאם לדרישות הפוליסה אך כשלה בחובתה לוודא כי מכתב הביטול הגיע ליעדו במועד וכי המשיב 1 מודע לעובדת הביטול. בפועל, התעכב מכתב הביטול בסניף הדואר חודשיים ימים בקירוב אך הדבר נתברר למערערת רק במסגרת ההליך בבית המשפט קמא. לפיכך, סבור אני כי בתום לב דחתה המערערת את תביעת המשיב 1 לתגמולי ביטוח ומכל מקום לא קם החשש כי הדבר נעשה בניסיון לחמוק מתשלום תגמולי הביטוח בטענת סרק.

שכר טרחת עורך דין

54. המערערת משיגה על שכר הטרחה אשר הושת עליה בסך של 65,854 ₪ במסגרת ההליך בבית משפט קמא. לטענתה, מדובר בשכר טרחה גבוה אשר נפסק לחובתה ללא כל נימוק.

55. רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395). התכלית העומדת בבסיס פסיקת הוצאות ראליות הינה אפוא, עריכת האיזון בין הרצון למנוע מן הצד הזוכה חסרון כיס, להרתיע תובעים מלנקוט הליכי סרק ולעודד נתבעים להימנע מהתגוננות סרק למול הרצון למנוע הרתעת יתר של בעלי הדין, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. על כן, יש להכפיף את פסיקת ההוצאות להיותן סבירות, מדיות והכרחיות לניהול ההליך (ראו ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, פס' 19-21).

56. פסיקת ההוצאות תוכרע בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט ועל יסוד היכרותו עם ההליך אשר הובא בפניו. על כל פנים, "פסיקת הוצאות אינה ענישה של בעל הדין שהפסיד על כי גרר את יריבו לדין" (שם פס' 15). במסגרת שיקוליו, יבחן בית המשפט, בין היתר, את היקף העבודה שהושקעה בהליך בכללותו בשים לב למורכבותו העובדתית והמשפטית של ההליך (רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ פס' 20 לפסק הדין (פורסם בנבו, 28.6.2009).

57. בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי לפניי מקרה חריג בו פסיקת ההוצאות גבוהה יתר על המידה. המדובר בתביעה לתגמולי ביטוח המוגשת לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים. מורכבותו המשפטית או העובדתית של ההליך בבית המשפט קמא איננה יוצאת דופן ואינה מניחה טעם לפסיקת הוצאות חריגות. בנסיבות אלה ובהיעדר כל נימוק מטעם בית המשפט קמא, מסקנתי היא כי יש מקום לפסוק שכר טרחת עורך דין בהתאם לתעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 וזאת בסך של 12,055 ₪.

סעד

58. בשים-לב לשיקולים דלעיל, הערעור נדחה ככל שהינו נוגע לתביעה לתגמולי הביטוח. הסכומים אשר נפסקו על ידי בית משפט השלום בהקשר זה יעמדו על כנם. הערעור הנוגע לחיוב המערערת בריבית מיוחדת ובשכר טרחת עורך דין מתקבל באופן שחיוב המערערת בריבית מיוחדת יבוטל ושכר טרחת עורך הדין אשר הושת על המערערת יופחת מסכום של 65,854 ₪ לסכום של 12,055 (שנים עשר אלף וחמישים וחמישה) ₪, למועד מתן פסק-הדין בבית-משפט השלום, בתוספת מע"מ כחוק.

59. בהתחשב בתוצאה, אני מחייב את המערערת לשלם למשיבים את הוצאות המשפט בערעור וכן שכ"ט עו"ד לכל אחד מהמשיבים בסך 6000 (ששת אלפים) ₪ + מע"מ, להיום.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.