תוספת לתחשיב הנזק

בעקבות תשובות ההבהרה שניתנו ע"י המומחה הרפואי אשר בדק את התובע,ד"ר ישראלי, פנה ב"כ התובע בבקשה לשינוי הצעת הפשרה מטעם ביהמ"ש.

הדגש הושם על הוצאות ניידות.

המומחה קבע בתשובתו כי נוכח הנזק בברך שמאל, ייתכן מאד שהתובע יזדקק לעזרה בניידות. עם זאת בהמשך, קבע המומחה :"כפי שהבהרתי בחוות דעתי הפתרון האופטימלי לשיפור הניידות הינה החלפת הברך בשתל מלאכותי".

ד"ר ישראל אמנון קבע לתובע 30% נכות רפואית צמיתה ואם יעבור את הניתוח נכותו תרד ל 15% נכות רפואית.

על פי הפסיקה שהתפתחה , קיימת החובה מצד התובע להקטין את נזקו וכדברי כב' הש' א.טל בע"א 4837/92 "אליהו חב' לביטוח נ' בורבה וערעור שכנגד: "הנטל המוטל על כל תובע כלפי הנתבע למנוע או להקטין את נזקו, הוא יסוד מוסד במשפט. כך בדיני חוזים, על פי סעיף 14 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)תשל"א-1970, וכך ביחס בין מבוטח למבטח על פי סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981".

עם זאת, לאור חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, סעיף 2, אין לחייב אדם על גופו ולחייבו לעבור ניתוח אולם בסייג לפיו:" כל עוד החלטה זו היא כנה מבחינה סובייקטיבית ומבוססת גם אובייקטיבית...".

בהתחשב בהמלצת המומחה , ובאחוזי ההצלחה של הניתוח וכן בתשובת ההבהרה שניתנה ביום 12/11/12 ומנגד בזכות התובע להחליט באם לעבור ניתוח ובאם לאו, וכן בעובדה שהתובע מוכר כנכה עם 53% נכות בביטוח הלאומי ומקבל קצבת נכות חודשית והיות ועל הנתבעת לפצות את התובע רק בגין הוצאותיו העודפות ולא בגין כל הוצאות הנסיעה הדרושות לו , סבורני כי פיצוי חודשי עבור ניידות בסך של 1300 ₪, עד גיל 70 (בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הפנימי והניורולוג) בניכוי 30% , הינו פיצוי ראוי.

אשר על כן יתווסף להצעה סך של 52,204 ₪ בגין רכיב ניידות לעתיד.

לעניין התאמת הדיור, הרי מעבר מהדירה הנוכחית שבה מתגורר התובע לדירה בקומת קרקע , אין בה כדי להצדיק תשלום נוסף.

אשר ליתר הסוגיות שהועלו, אציין כי נלקחו בחשבון במסגרת הצעת הפשרה שניתנה.

הצדדים יבואו ביניהם בדברים ויודיעו את עמדתם בתוך 60 ימים מהיום.

התיק ייקבע לתז"פ ליום 28.02.2013.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.