1. לפני תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לתובע, עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 3/8/09, עת רכב על אופנוע מ"ר 32-390-57.
2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

3. התובע הינו יליד 01/01/48, בעיסוקו עובר לתאונה נהג הסעות עצמאי. בעת התאונה היה התובע בן 61, ועתה הינו בן 68 שנים.

4. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע במרפק ובברך שמאל והובהל לביה"ח "איכילוב בת"א, שם בוצע קיבוע בסד גבס לברך. התובע אושפז במחלקה האורטופדית, וביום ה-4.8.09 עבר ניתוח לקיבוע הטיביה משמאל. ביום ה-27.8.09 הועבר התובע להמשך אשפוז במחלקת השיקום, שם החמיר מצבו, והוא החל לסבול מחום גבווה וצמרמורות, אי לכך הוחזר ב-29.9.09 למחלקה האורטופדית, שם טופל עד ליום ה-11.10.09, אזי הועבר בשנית למחלקת שיקום ממנה שוחרר לביתו ביום ה-22.12.09. ביום ה-14.1.10 עבר התובע אירוע מוחי ואושפז שוב בית החולים איכילוב עד ליום ה-27.1.10.

5. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית:

1. התובע נבדק ע"י אורטופד מומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר ישראלי, אשר קבע בחוות דעתו הראשונה נכויות זמניות בגין מצבו של התובע, ובחוות דעת נוספת למעלה משנה לאחר מכן אבחן כי לתובע נזק ניכר למשטח הפרקי במדור החיצוני של הברך עם סטיית ציר לורוס והגבלה ניכרת בטווח התנועות. המומחה אף ציין כי התובע סובל מחוסר יציבות לטרו מדיאלית קלה בברך, מכאב וחריקות במהלך תנועת הברך ומחולשה של השרירים מישרי הברך.

המומחה קבע בשאלות ההבהרה ששוגרו לו כי לתובע נותרה נכות ששיעורה בין 30%-40% לפי סעיף 35 (1) ד-ה, וכי אם יעבור ניתוח עליו הומלץ בפניו להחלפת הברך השמאלית בברך מלאכותית מצבו ישתפר ונכותו תפחת (ראה שאלת הבהרה מיום 23.2.11).

בנוסף קבע המומחה בחוות דעתו נכויות זמניות כדלקמן:

100% נכות זמנית למשך חצי שנה לאחר התאונה.

40% נכות זמנית לפי סעיף 35 (1) ד-ה למשך שנתיים וחצי נוספות.

7. בנוסף נבדק התובע אף על ידי מומחה בנוירולוגיה ד"ר ירניצקי אשר קבע כי לא ניתן לומר בודאות כי השבר ממנו סבל התובע הוא שהוביל לאירוע המוחי בו לקה, ויתכן כי השבר הוביל לאירוע כשם שיתכן כי האירוע נגרם בשל מחלות הרקע מהן סבל התובע עוד עובר לתאונה. המומחה אף קבע כי התובע התאושש באופן מלא מן האירוע המוחי, ולא נותרה לו כל נכות בתחום הנוירולוגי.

8. כמו כן, נבדק התובע אף ע"י מומחה בתחום הרפואה הפנימית, ד"ר ירושלמי, אשר קבע כי לא נותרה לתובע נכות כלשהי בגין התאונה. המומחה ציין כי התובע סובל מבעיות רפואיות רבות הכוללות סכרת וסיבוכיה: רטינופתיה אשר חייבה ניתוח קטרקט, אי ספיקת כליות כרונית הנובעת ממחלת הסוכרת ממנה סובל, פגיעה עצבית היקפית, וכן בנוסף מיתר לחץ דם, עודף שומנים בדם, ומחלה של בלוטת הפרטירואיד. בגין כל אלה מצא המומחה כי לתובע נכות ששיעורה 65% ללא כל קשר לתאונה.

9. אמנם למומחים בתחום האורטופדיה והרפואה הפנימית שוגרו שאלות הבהרה (ע"י שני הצדדים), אולם פרט להבהרה של דבריהם הם לא מצאו לנכון לשנות מקביעותיהם, והתרשמתי כי התשתית עליה ביססו ממצאיהם מבוססת כדבעי.

10. המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובע, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20/11/06):

"למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".

וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 09/07/08):

"מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט".

11. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתם של המומחים וקובע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 30% בתחום האורטופדיה כתוצאה מן התאונה.

12. נקודה אחרונה הקשורה בנכות הרפואית נעוצה בטענת הנתבעת לחובת הקטנת הנזק ע"י התובע באמצעות ניתוח להחלפת ברכו השמאלית בברך מלאכותית. טענה זו אינה מקובלת עלי. אמנם מתשובות ההבהרה של המומחה בתחום האורטופדי עולה כי ניתוח כזה הינו ניתוח שגרתי, כי קיים ניסיון בעריכתו בארץ, וכי אחוזי הצלחתו גבוהים מאוד, וכי מצבו של התובע מצדיק עריכת הניתוח ועתיד להשתפר מאוד אחריו, אולם ההסבר כי התובע אינו מעוניין בניתוח מניח את דעתי ולא נובע מחמת רצון להפיק רווח משני. מדובר בניתוח אשר מטבע הדברים כרוך בתקופת שיקום לא קצרה ומלווה בסבל, במיוחד עת מדובר בתובע שאינו צעיר הסובל ממחלות רקע רבות ואשר עבר ניתוח אחר בעטייה של התאונה. המומחה אישר בתשובתו לשאלות ההבהרה כי ניתוח כזה בנסיבותיו של התובע הינו מורכב יותר (ראה שאלת הבהרה מיום 22.2.11) כאשר תחלואה קודמת, כגון האירוע המוחי ממנו סבל התובע, מחלת הסוכרת ממנה סובל והזיהום בו לקה מגבירים את הסיכון הניתוחי המוקדם (ראה שאלת הבהרה מיום 8.2.11). המומחה אף קבע כי בכל מקרה הגם שהניתוח ישפר את מצבו, התובע יוותר עם נכות משמעותית ומגבלה בהפעלת מאמץ. כאשר עסקינן בהסכמה לניתוח ובפגיעה בשלמות הגוף על כל סיכוניה, סירוב סביר של ניזוק לא ייחשב כהפרה של חובה זו, זאת במיוחד בשים לב לתוחלת חייו הצפויה של התובע. אין לשכוח כי סבירות האמצעים שעל הנפגע לנקוט במסגרת חובתו להקטנת הנזק נבחנת באמות מידת ליברליות, כאשר רמת הסבירות הנדרשת במקרה כזה מהתובע אינה גבוהה במיוחד (ראה ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף תשס"ג, מהדורה חמישית כרך ב' עמ' 1658).

13. לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים הנ"ל מצאתי כי אין מקום להפחית מנכותו הרפואית של התובע בשל סירובו לעבור הניתוח הנ"ל.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית -

14. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589 12.10.78 נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, 800-801 (8.6.95). נקבע כדלהלן:

"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

15. בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה, והאם נכותו התפקודית הנ"ל היא שהביאה בסופו של יום לפרישתו המוחלטת מעבודתו. כפועל יוצא חלוקים הצדדים בשאלה מהו שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע.

16. לטענת התובע, נכותו התפקודית עולה בהרבה על נכותו הרפואית. עבודתו עובר לתאונה כנהג היתה כרוכה בהיבט פיזי לא מבוטל. בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות אורטופדית בשיעור 30% בשל המגבלה ברגלו השמאלית. אמנם, לטענתו, סבל נכויות גבוהות אף לפני התאונה, אולם הדבר לא מנע ממנו לעבוד ולתפקד כשהתאונה מושא תיק זה היא שגדעה את מסלול חייו. עוד מציין התובע כי הינו חסר ניסיון תעסוקתי בתחום אחר, ולפיכך לא יכול היה לשוב להשתלב במעגל העבודה.

17. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי לתובע עבר רפואי עשיר, הכולל נכויות לא מבוטלות בתחום הרפואה הפנימית בעטיין של מחלות המביאות להדרדרות הולכת וגוברת במצבו ונכות עקב מחלת הסרטן בה לקה לאחר התאונה. כלל לא ברור לשיטת הנתבע כי הפסקת עבודתו של התובע נעשתה בשל התאונה דנן, ובהחלט סביר כי לנוכח מצבו, ללא קשר לתאונה, כשמחלת הסרטן הובילה לנכות בשיעור 100% למשך שנה, היה פורש ממילא מעבודתו.

הנתבעת מוסיפה כי גם אם נמנע מהתובע מלהמשיך בעבודתו בה עבד עובר לתאונה כנהג הובלות הרי יכול היה להקטין את נזקו באמצעות העסקת נהג שכיר או השכרת רכביו.

דיון:

18. התובע עבד עובר לתאונה כנהג הובלות עצמאי. מדובר בעבודה קשה אשר כרוכה בהפעלת כוח פיזי ותוארה על ידיו כעבודה הכרוכה בנהיגה במשך שעות, תוך צורך לעלות ולרדת מן הרכב, לבצע תיקוני דרך, ואף לפרוק ציוד לא קל. מומחה ביהמ"ש בתחום האורטופדיה קבע כי התובע מוגבל בתנועות ברכו, ואף מתקשה לשבת בסביבה צפופה, ולמעשה אין ספק כי ביחס לעבודה זו, לנכותו האורטופדית של התובע יש השלכה תפקודית, שכן מדובר, בעבודה בחלקה פיזית. התובע בהתאם לתצהירו (ס' 67), אף לא הוכשר עד היום לכל עבודה אחרת, ואין לו ניסיון בתחום מקצועי אחר שיכול לפרנס אותו במומו, ואכן באופן עקרוני אדם כמו התובע העובד בעבודה פיזית ונעדר הכשרה אחרת, אין ספק שנכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית.

1. יחד עם זאת ראוי לתת את הדעת כי המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש בתחום הרפואה הפנימית קבע כי התובע סבל עובר לתאונה מנכויות ניכרות קודמות בשיעור 65% בגין סיבוכי מחלת הסכרת הכוללים פגיעה בעיניו, אי ספיקת כליות, פגיעה עצבית היקפית וממחלות נוספות, ביניהן יתר לחץ דם, וכן מנכות צמיתה עקב מחלת הסרטן בה לקה ששיעורה 50% החל מיום ה-30.4.14, כאשר קדמה לה נכות זמנית מלאה למשך שנה קודם לכן.

20. על מנת לזהות ולקבוע את שיעור הנזק שנגרם למשיב, עלינו לבחון את השלכות התאונה הן על נכותו התפקודית והן על השתכרותו של התובע לעומת מצבו לפני התאונה. בנקודה זו נזכיר כי אחת המטרות העיקריות, תכלית התכליות של דיני הנזיקין, היא "השבת המצב לקדמותו" (אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט (1983) 243, 251-249 (1983)).

1. אי לכך מחד גיסא, בעוד שעובר לתאונה על אף נכויותיו היה התובע אדם עצמאי ועמֵל, קיים אורח חיים יצרני והצליח להתגבר היטב על מגבלותיו, לאחר התאונה השתנה המצב מהקצה אל הקצה, והתובע לא יכול היה להמשיך בעבודתו מזה שנים. אציין כי אני מקבל את עמדת התובע באשר לרמת השתכרותו עובר לתאונה (כפי שיפורט בהמשך בהרחבה).

זאת ועוד, על הפגיעה התפקודית בתובע ניתן אף ללמוד מהעובדה כי עת נגזרו עליו עבודות שירות התקשה ביהמ"ש למצוא לתובע מסגרת בה יבצע את עבודות השירות ונקבע מפורשות כי הסבירות כי יימצא לו מקום לביצוע עבודות השירות הינה נמוכה. (ראה נספח 15 לתצהיר התובע).

22. אך מאידך גיסא, יש לקחת בחשבון את נכותו ומגבלותיו של התובע עוד עובר לתאונה ואת העובדה כי סביר בהחלט כי רק שילובן יחדיו הוא שהביא לפגיעה כה קשה בתפקוד התובע. לא ניתן להתעלם מהאפשרות כי נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה הנוכחית לבדה בשיעור 30% לא הייתה מביאה לפגיעה כה חמורה בתפקודו, ולמעשה הינה בבחינת ה'קש ששבר את גב הגמל'.

23. לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים הנ"ל מצאתי כי יש מקום, לטעמי, להעמיד את נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה על שיעור 40%.

הפסד השתכרות לעבר:

24. מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו "ברחל בתך הקטנה".

25. לדברי התובע עובר לתאונה עבד והשתכר כאשר הכנסתו הממוצעת עמדה על 25,000-30,000 ₪ לחודש.

1. למול טענות התובע ניצבת טענת הנתבע כי התובע דיווח למע"מ כי הכנסותיו היו אפס, ומשכך לא הוכיח כי השתכר באופן כלשהו עובר לתאונה, כאשר לשיטת הנתבעת מהכרעת הדין שניתנה בעניינו בהליך הפלילי בעניין העלמות מס ערך מוסף לא ניתן ללמוד דבר על הכנסותיו.
2. יתכן שראיות התובע באשר להכנסותיו לא היה בהן די כדי להוכיח את ההכנסות, וזאת בשל הנטל המוגבר המוטל עליו כמי שטוען שלא דיווח על הכנסותיו כדין, אלא שבמקרה דנן לראיות שהוצגו מתווספת הרשעתו בהליך הפלילי בתיק המע"מ אשר מחזקת את ראיותיו. אי לכך, התרשמתי כי עלה בידי התובע להוכיח כי אכן השתכר עובר לתאונה בשיעורים הנטענים בכתב האישום, וזאת היות שנשפט כאמור בגין העלמות מס וחוייב בגין הכנסות לא מדווחות, הרי שיש לקבל את ההכנסה שנקבעה בהליך דשם (ראה הכרעת הדין וכתב האישום שהוגש נגד התובע נספחים 359, 365 בהתאמה במוצג 15) .

אזכיר כי בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום ה-1.7.13 המסמכים והעדויות במסגרת ההליך הפלילי שנוהל מול התובע בשל העלמות מס ערך מוסף יוגשו כראיה לאמיתות תוכנם ללא צורך בחקירת עורכיהם.

1. באשר לשיעור הכנסתו הרי מכתב האישום עולה כי הכנסותיו של התובע עובר לתאונה עמדו על סך של 15,488 ₪ (לפי הכנסתו לפי חשבוניות ל-5 חודשים עובר לתאונה) ומשוערך להיום: 17,011 ₪.
2. הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות את עדי ההליך הפלילי אשר דבריהם והמוצגים מטעמם מהווים תימוכין לדברי התובע, ומשכך הדעת נותנת כי לא היו בדברי עדים אלו לו היו מובאים למתן עדות בהליך הנוכחי לחזק דבריה.

כידוע "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ (פורסם בנבו) 30.5.02.

1. דברי התובע כי עבד עובר לתאונה אף נתמכת בעדות חברו, מר ציון ששון, בהליך מושא תביעה זו אשר העיד כי היה נפגש עם התובע טרם התאונה כמעט מידי יום במשרדי החברות במסגרתן עבדו ואף פגש בו במהלך נסיעות באירועים שונים (ראה ס' 2 לתצהירו, פרוטוקול הדיון מיום 19.11.14 עמ' 10 ש' 23-24). לא מצאתי לנכון לפקפק בעדות ציון ששון ולא מצאתי לייחס לו אינטרס אישי לסייע לתובע עד כדי הסתבכות בעדות שקר בבית המשפט. טענותיו של התובע גובו אף בדבריה של אשתו אשר העידה כי בעלה היה עובד בתחום ההסעות שעות רבות עובר לתאונה (עמ' 28 ש' 13-19).
2. אמנם הכנסותיו בשנים מוקדמות יותר 2004-2006 לוטות בערפל כאשר הסבריו בנוגע למעשיו ויחסיו עם החברות במסגרתן פעל תמוהים ולא עקביים, אולם מדובר בשנים המרוחקות לתאונה כאשר ברי כי בשנים הסמוכות לתאונה עבד ותפקד.

חישוב הפסדיו

32. הכנסתו של התובע: ממכלול הראיות כפי שפורט לעיל עולה כי הכנסתו הממוצעת המשוערכת של התובע עובר לתאונה עמדה על 17,011 ₪.

33. אין מחלוקת כי מהכנסה זו יש לנכות, הוצאות אחזקת רכב ההסעות, ומס הכנסה: מטעם התובע הוגשה חוות דעת מטעם מר קצין אשר העריך את ההוצאה החודשית ב-5,290 ₪ לחודש, ומטעם הנתבע מנגד הוגשה חוות מר מוגילבקין אשר העריך את ההוצאה ב-9450 ₪.

34. אני מקבל את טענת התובע כי מר מוגילבקין שגה עת הסתמך בחישוביו על הנתון, לפיו הכליל במסגרת הוצאות הרכב סך של 2500 עבור שירותי משרד הסעים וקצין בטיחות, שכן מחומר הראיות אכן עולה כי הסכום הופחת מהכנסות התובע לאור עדות בעלי מיצויוסי כי התובע נהג להוציא חשבונית על 90% מן הסכום (לעניין זה ראה עדות בעלי משרד מיצויוסי עמ' 261 לנספחי התובע). מר מוגילבקין עצמו אישר כי קיים נוהג לשלם על שירותי משרד הסעים על דרך תשלום עמלה (פרוטוקול הדיון מיום 16.12.14 עמ' 55 ש' -1-2).

מר מוגילבקין אף הודה במהלך חקירתו כי הנתון עליו הסתמך בחישוביו, לפיה התובע היה נדרש לשאת בתשלום של 10,000 ₪ בשנה עבור ביטוחים מיוחדים אינו מוכר לו מידיעה אישית, אלא מפי השמועה עת שוחח עם סוכן ביטוח כלשהו (עמ' 50 ש' 12-13).

כמו כן ראוי לקבל טענת התובע כי טענת מר מוגילבקין, לפיה התובע היה נדרש להחליף רכבו בשל הוראה האוסרת על הסעות ברכב בן יותר מעשר שנים, לא גובתה בהוראה כתובה כלשהי, כאשר טענת התובע כי המדובר בהוראה המתייחסת להסעת תלמידים לא נסתרה.

35. מנגד לא נסתרה טענת הנתבעת כי בחלק מן התקופה דובר על הכנסות משני רכבים כאשר אף לא ניתן לשלול שבחלק מן הזמן העסיק התובע נהג שכיר, זאת לאור תשובותיו הלא עקביות לעניין זה (פרוטוקול הדיון מיום 19.11.14 עמ' 34 ש' 8-16).

בנוסף, הרכב אינו חדש, היה בן 13 שנים באותה העת, והצריך תיקונים תכופים יותר ואחזקה יקרה.

36. אי לכך מצאתי לנכון להעריך כי הוצאות התובע בגין רכב ההסעה עמדו על סכום הביניים בין הערכות המומחים בסך 7,370 ₪ בממוצע לחודש. אי לכך הכנסתו לאחר הפחתת הוצאות הרכב, ומס הכנסה 17,011-7370=9641 ₪ ברוטו ו-8948 ₪ נטו.

37. לאור מסקנה זו יש לפצות את התובע בשיעורים הבאים:

בתקופת אי הכושר המלא = חצי שנה לאחר התאונה בסך 8948X6= 53688 ₪ + ריבית מאמצע התקופה =55394 ₪.

לאחר מכן במשך שנתיים וחצי החל ממרץ 2010-ספטמבר 2012 אזי סבל מנכות זמנית ששיעורה 40% על בסיס נכות רפואית בשיעור 40%X30 חודשים X 8948סה"כ=107,376 ₪ בתוספת ריבית מאמצע התקופה=109,905 ₪

ולבסוף התובע כיום בן כ-68, ונוכח תוחלת חייו המשוערת סביר להניח כי היה חדל לעבוד בגיל 66, עת התגלתה אצל התובע מחלת הסרטן מה שהקנה לו נכות ששיעורה 100% במשך שנה ולאחר מכן נכות קבועה בשיעור 50%. לפיכך ללא קשר לפגיעות מושא תאונה זו סבורני כי בשל מצבו הרפואי המורכב של התובע שאינו נובע מן התאונה היה חדל לעבודה בגיל 66 ולא חוזר לעבוד לאחר מכן. לכן התקופה האחרונה לעבר תחושב החל מספטמבר 2012 ועד גיל 66, זאת בהפחתת חצי שנת עבודות השירות שנגזרו עליו. שנה ו4 חודשים-חצי שנה= 12 חודשים: 10X8948X40%=35,792 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה= 36,266 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

"פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, 800- 801 (8.6.95).

38. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

39. התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס חישוב אקטוארי של נכות בשיעור 50% ו-75% מהכנסתו ערב התאונה.

40. הנתבעת מנגד טוענת כי התובע לנוכח מכלול בעיותיו הרפואיות היה פורש מעבודתו במועד התאונה או זמן קצר אחרי כן, ואי לכך לא יגרמו לו כל הפסדים לעתיד .

41. כאמור לא נסתרו קביעותיו של המומחה ביחס למגבלה התפקודית שנגרמה לתובע, והוכח כי עובר לתאונה עבד ותפקד כך שהמשמעות היא שקיימת פגיעה בכושר השתכרותו. מנגד לא ניתן להתעלם כאמור מעברו העשיר של התובע שכלל מחלות רבות, מחלות אשר מטבע הדברים ביכולתן להביא להדרדרות מצבו ולפרישתו מן עבודתו בכל מקרה.

סביר להניח שהיה מפסיק לעבוד בגיל 66 עת חלה בסרטן וגם לשיטתו לא היה מסוגל לעבוד פרק זמן מסוים לאחר הפסקת הטיפולים, אזי אוסיף ולו למען הזהירות עוד חמישה חודשי עבודה : 5חודשים X 40% X 8948 ₪= 17,896 ₪.

42. בנוסף, אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שיגרמו לתובע בעתיד, יגרמו לו גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש עבורו באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו.

לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה לעתיד בסך של 12% מהפסדי השכר ובסך כולל של 219,461X12%= 26,335 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות ניידות:

43. לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

44. התובע טוען כי נגרמו וייגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים, טיפולים פיזיוטרפיים, אביזרים אורטפדיים אותן יאלץ אף להחליף, תרופות משככות כאבים, כיסא גלגלים לו קיים סיכוי שיזדקק ועוד. הוא עותר לפיצוי בסך כולל של 30,000 ₪ עבור הוצאותיו לעבר ולעתיד. כן עותר להוצאות ניידות לעבר בסך 20,000 ₪ לנוכח טיב פגיעתו ברגל, ולעתיד בסך 122,781 ₪ על בסיס חוות מומחה מר קצין.

45. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי הוצאותו של התובע בגין התאונה כוסו ע"י קופת החולים בה היה חבר, ובכל מקרה רוב הקבלות אותן צרף התובע לתצהירו אינן קשורות לתאונה. הנתבעת מציעה פיצוי בסך כולל לעבר המגלם אף את הוצאות נסיעות אשתו לבקרו בעת אשפוזו בסך 5,000 ₪. הנתבעת אף טוענת שאין לפסוק לתובע כל פיצוי לעתיד לנוכח חוק ההסדרים ומציעה לכל היותר פיצוי נוסף בסך 5,000 ₪ וכן פיצוי בסך 5,000 עבור הוצאות נסיעה לעבר.

באשר להוצאות הניידות לעתיד טען הנתבע כי התובע לא נזקק כלל לחוות דעת כלכלן, ובכל מקרה טענות הכלכלן לגבי הוצאות קניית רכב חדש אינן רלוונטיות במצב בו התובע לא היה בעלי רכב חדש עובר לתאונה, וכל שהיה ברשותו הוא אופנוע. הנתבעת מוסיפה כי הוכח כי התובע לא יזדקק להוצאות ניידות רבות בעתיד, כאשר על פי מומחה מטעם הנתבע גם אלמלא התאונה היתה נגרמת לתובע הוצאה בגין אחזקת אופנוע או רכב רגיל, כאשר סכום נסיעה במוניות לו נזקק אינו יכול לעלות על 500 ₪ לחודש.

46. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

במקרה דנן טען התובע כי לא שמר את כל הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. לפחות אין לכך הסבר במהלך השנים מאז הוא מיוצג ע"י באי כוחו, שמן הסתם העמידוהו על החשיבות שבשמירת האסמכתאות.

47. בנוסף, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק.

התובע נזקק לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לו באמצעות קופת החולים בה הוא חבר. אף אם נזקק לתרופות הכלולות בסל הבריאות, הרי שמיום 1.1.2010 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובע לא הוכיח כי הטיפולים והתרופות להם נזקק או יזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות.

על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי:

"אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 05/02/95).

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי:

"אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביוטח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)".

48. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, ואף יזדקק להוצאות מסוימות בעתיד. כן אני פוסק לתובע סך של 20,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

1. באשר לניידות כי נכותו של התובע אכן מצדיקה הוצאות מוגברות לנסיעה, וזאת לנוכח נכותו הצמיתה הלא מבוטלת בברכו השמאלית. מומחה ביהמ"ש, ד"ר ישראלי, קבע כי התובע מתקשה לשבת בסביבה צפופה, וכי הינו זקוק לרכב נוח, ובהחלט יתכן כי בעתיד יזדקק לכיסא גלגלים.
2. מומחה התובע, מר קצין, הציע תחשיב עבור כמה אפשרויות הכוללות: 1. אחזקה ונסיעה ברכב הקטן ביותר- 90,000 ₪ רכישה בתוספת אחזקה חודשית של 2252. ₪. 2. עלות אחזקה ונסיעה ברכב משפחתי - עלות רכישה חד פעמית בסך 119,500 ₪, עלות אחזקה חודשית בסך 2768 ₪. 3. נסיעה במוניות בעלות 2665 בחודש.

מנגד מומחה הנתבעת, מר מוגילבקין, קבע כי גם אלמלא התאונה נדרש היה התובע בהוצאות אחזקת רכב רגיל בסך 1782 ₪ או אופנוע בסך 1277 ש"ח כאשר ההוצאה בגין מוניות אינה מגעת לסך הנטען ע"י מומחה התובע.

1. שקלול מכלול טענות מומחי הצדדים מביאני למסקנה כי יש לפצות את התובע בהוצאות ניידות לעבר בסך גלובלי של 12,000 ₪. באשר לעתיד בשים לב לתוחלת חייו הצפויה סבורני שייטב אם החישוב יערך בהתאם לשימוש במניות. הסכום בו נוקב מומחה התובע, מר קצין, 2,665 ₪ בגין נסיעה של 500 ק"מ לחודש תואם חוות דעת אחרת שנתן המומחה מטעם הנתבעת, מר מוגילבקין, (בעניינו של מר ג'אמל ברכה) 5.33 ₪ לק"מ, 2665 לחודש כפול 24 חודשים 63,960 ובמעוגל כ=64,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:

52. התובע מציין בתצהירו כי עובר לתאונה תפקד ללא דופי ובאופן עצמאי, אולם לאחר התאונה הפך לתלותי באחרים: בתקופת האשפוז היה מרותק למיטתו ונזקק לסיוע מצד אשתו לנוכח העומס המוטל על צוות ביה"ח בפעולות יומיומית כגון רחצה, התלבשות. גם לאחר שחרורו, ובמיוחד עת נעזר בהליכון, נזקק לעזרה מוגברת בעיקר מצד אשתו, ולמעשה עד היום נזקק לעזרה כזו (ס' 26 -32 לתצהירו). דבריו מצאו תימוכין בדברי אשתו אשר העידה אף היא אודות העזרה שהעניקה לבעלה (ס' 3-6 לתצהירה). התובע עותר לפצותו בסך 198,000 לעבר בגין הוצאות אלו על בסיס עזרה בשיעור שתי שעות יומיות בסך 50 ₪ לשעה ולעתיד בשיעור 197,450 ₪ על בסיס נתוני כמות ועלות זהים.

1. לעומתו טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע לא הוכיח כנדרש טענותיו אלו ביחס לעזרת צד ג', כי בכל מקרה העזרה לה נזקק בשל התאונה לא חרגה מן העזרה הרגילה המושטת לבני משפחה, וכי אין לפצותו עבור הזמן בו היה מאושפז אז קיבל את הסיעוד הנדרש מצוות בית החולים.

הנתבעת מציעה פיצוי כולל לעבר ולעתיד לנוכח טענותיו אלו ובשים לב לאי הקטנת הנזק מצד התובע בסירובו להינתח בברכו על סך 55,000 ₪.

54. בכל הנוגע לעבר מהווה ראש נזק זה ראש נזק מיוחד המחייב ראיות מפורשות ומפורטות.

"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ' אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29/10/90).

55. אין ספק כי לאחר התאונה לאור חומרת הפגיעה וטיבה, ואף אחרי כן לנוכח הנכות הזמנית ונכותו

הקבועה ברגלו נזקק התובע לסיוע מוגבר. גם קביעת המומחה בתחום האורטופדי, כי לתובע נכות זמנית בשיעור 100% בחצי השנה הראשונה לאחר התאונה ונכות זמנית בשיעור 40% למשך שנתיים וחצי נוספות, מעידה כי נזקק לעזרה מוגברת מצד בני משפחתו ובעיקר אשתו.

אני מוכן אף לקבל כי אף בזמן האשפוז המשיכה אשתו המסורה לשהות לצד התובע ולסעוד אותו ובחרה שלא להותירו לטיפולו הבלעדי של צוות בית החולים. כמו כן אני נכון לקבל כי התובע עד היום מתקשה בשל הנכות ברגלו בפעולות מסויימות ומסתייע בבני משפחתו.

עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820,ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19/11/97), הנזכר שם בעמ' 829.

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר(ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 04/08/05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 08/12/05) .

אי לכך אני פוסק לתובע סך של 2500 ₪ לחודש בזמן אשפוזו, לפי חישוב של 2500 Xחודש ושבוע= 3125 ₪ ובתוספת שלושת החודשים בהם שהה בשיקום לפי 4,000 ₪ לחודש X 3 חודשים=12,000 ₪. ובסה"כ: 105,125 ₪.

מאז ועד היום אפסוק סכום גלובאלי בסך של 90,000 ₪.

1. באשר לעתיד, הגם כי סביר להניח שהתובע יזקק לעזרה בשל בעיותיו שאינן קשורות לתאונה אין ספק כי נכותו האורטופדית של התובע משפיעה על תפקודו הפיזי, ואני סבור כי מוגבלותו כיום מעידה אף על מוגבלותו בעתיד. ברי כי לכאבים ולתחושות שחש, תהיה השפעה כלשהי על תפקודו והזדקקותו לעזרת צד ג'. נראה לי נכון לפצותו בסך חודשי בשיעור של 1500 ₪ עד גיל 70 בסך של 36,000 ₪.

סה"כ פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד – 141,125 ₪.

התאמות דיור

1. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי בגין התאמות דיור אליהן יזדקק בשל נכותו. לטענתו מתגורר כעת בדירת שני חדרים, לא בקומת קרקע, ללא מעלית וזוכה להתחשבות בשכר הדירה מפאת מצבו. התובע מפנה לחוות מומחה, צבי רון, לפיה עלויות התאמה הדירה עבור שימוש בהליכון או כיסא גלגלים בסך 37,000 ₪, ועלות בגין הצורך למעבר בדירה בקומת קרקע או דירה בבניין עם מעלית ובגין תוספת הדרושה עבור נגישות לנכה בסך כולל של 356,000 ₪ . לחילופין העריך עלות של שכירת דירה בקומת קרקע או דירה עם מעלית בסך 2100 ש"ח.
2. מנגד הנתבעת טוענת כי לא הוכח שהתובע היה רוכש דירה, וגם טרם התאונה לא היה בעל דירה, ושנית כי אין זה מחוייב המציאות כי התובע ימשיך להתגורר דוקא באיזור בו מתגורר כעת. מומחה הנתבעת, מר פטל, העריך בחוות דעתו עליות שונות להתאמת הדירה.
3. באשר ל"גובה" הפיצוי לו זכאי נפגע בראש הנזק של "דיור", נקבע על ידי כבוד השופט י. עמית בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' יצחק פת [פורסם בנבו) (פסק דין מיום 13/5/2010) כי:

"בדומה גם בנושא הדיור. פעמים רבות הצדדים טורחים ומביאים חוות דעת שמאי על מנת להוכיח עלות רכישת דירה חדשה לניזוק או עלות בנייה של דירה חדשה. ברם, הפסיקה חזרה וקבעה כי הניזוק אינו זכאי לעלות של רכישת דירה חדשה אלא לעלות של התוספת הנדרשת בגין נכונות כגון הצורך בדירה בקומת קרקע או בדירה בבניין עם מעלית, הצורך בחדר נוסף עקב שרות מטפל זר, והצורך להתאים את הדירה למגורי הנכה. על כך יש להוסיף, לעיתים, את האצת הצורך לרכישת דירה. לכן, גם הסכומים בראש נזק זה על פי רוב ידועים וניתן להשאיר את הדברים לשיקול דעת ביהמ"ש בטווח הסכומים שמקובל לפסוק בראש נזק זה" .

60. מחומר הראיות עולה כי אין למעשה כל ספק כי נדרשת התאמת הדירה לצרכי התובע. מומחה ביהמ"ש, ד"ר ישראלי, קבע בתשובות ההבהרה (נספח 8) כי לתובע קושי בעליה במדרגות, ומומלץ כי יגור בקומת קרקע או בדירה בבניין בעל מעלית, וכן נדרשת התאמת המעברים בדירה להליכה עם הליכון, כאשר המעברים נדרשים להיות רחבים דיים לאפשר מעבר כיסא גלגלים בעתיד.

61. התובע, כטענת הנתבעת, התגורר ערב התאונה ומזה שש שנים עובר לה בדירה שכורה בה מתגורר עד היום, ולמעשה לא היה בעל דירה בתאונה, ולכן אין עסקינן ברכישת דירה ואיני מוצא כי על התובע לרכוש דירה המתאימה לצרכיו, אלא לשכור דירה המותאמת לצרכיו עד לתום תוחלת חייו וברי כי יש לפצות את התובע בגין הוצאות הדיור העודפות בלבד. בנוסף, טענת התובע כי יש למצוא לו דירה רק באיזור מגוריו הנוכחי-קרי איזור דרך נמיר בת"א אינה מקובלת עליי לאור העובדה כי בחלק הארי של חייו התגורר בבני ברק ועבר לת"א רק בשש השנים האחרונות. זאת ועוד, הנתבעת הראתה דירות רבות אותן ביכלותו של התובע לשכור בגוש דן בעלות דומה לזו המשולמת על ידיו היום (נ/1).

אדגיש אף כי שווי הדירות וגובה דמי השכירות משתנה מעת לעת בהתאם להיצע וביקוש בשוק הדיור בהתאם לנתונים חיצוניים נוספים.

62. לאחר שקילת מכלול השיקולים ולאחר שבחנתי את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים נחה דעתי כי בגין השכירות יש להוסיף כ-1000 ₪ לחודש על מנת שהתובע יגור בדירה בקומת קרקע או בדירה עם מעלית.

אשר להתאמות בדירה עצמה הרי שהמומחה הרפואי קבע כי יתכן ויאלץ להיעזר בכיסא גלגלים רק בעתיד, אולם גם בשימוש עכשוי בהליכון יש לבצע התאמות, ולכן אפסוק לתובע סך גלובאלי של 35,000 ₪ לשם התאמת הדירה.

סה"כ: 1,000 X 24 חודשים =24,000 ₪ בצירוף 35,000 = 59,000 ₪.

האם האירוע המוחי הינו פועל יוצא של התאונה

63. מומחה ביהמ"ש בתחום הנוירולוגי ד"ר ירניצקי קבע כי לא ניתן לדעת ממה נגרם בפועל האירוע המומחי ממנו סבל התובע וקבע כי יכול היה להיגרם כתוצאה של השבר שספג בתאונה כשם שיכול היה להיגרם ממחלות הרקע מהן סבל. מומחה ביהמ"ש בתחום הרפואה הפנימית קבע אף הוא כי לא ניתן לדעת מה הוביל לאירוע המומחי ממנו סבל התובע אולם אוסף בחוות דעתו כי הגם כי יתכן כי נגרמה עקב תחולאת הרק של התובע בדיקות שנערכו לא תמכו בהנחה של זריעת פלאקים טרשתיים ללא קשר לתאונה כסיבה לנזק המוחי.

64. לפי הפסיקה במצבים שבהם מדובר בגורם הידוע כמסוגל תיאורטית לגרום לנזק שהיה על הנתבע לצפותו, אך לא ניתן להוכיח מה היה תהליך הגרימה בפועל – אפשר להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי לנזק שייקבע על פי ראיות סטטיסטיות או בדרך האומדן (ע"א 7375/02 בית חולים כרמל נ' עדן מלול ניתן בתאריך 31.3.05.

65. משכך ומשלא ניתן לשלול כי התאונה היא שהביאה לאירוע המוחי בו לקה התובע כאשר המומחים קבעו כי קיימת סבירות לכך אני מוצא לנכון על סמך חוות דעת המומחים להעריך כי קיימת הסתברות של 50% כי התאונה היא שהובילה בסופו של דבר לאירוע המוחי. וקובע כי יש לפצות את התובע במסגרת כאב וסבל עבור מחצית מימי האשפוז בגין האירוע המוחי קרי 6.5 ימים.

אי לכך, בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל- 30% נכות רפואית, בגיל התובע ו-150.5 ימי אשפוז, ועל כך אין חולק, זכאי התובע לפיצוי בסך 96,074₪.

ניכויים:

תשלומים תכופים

1. התובע קיבל תשלומים תכופים לאחר התאונה בסך של 163,568 ובתוספת ריבית 172,644 ₪
2. בנוסף יש להפחית מסכום הפיצוי את תשלומי המל"ל.
3. לאחר בחינת טענות הצדדים ובהתבסס על הנתונים הרלבנטים כגון שיעור הנכות הזמנית והצמיתה, תקופות רלבנטיות, תשלומים ששולמו ובהתבסס על הנוסחה שנקבעה ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח ולאחר שערכתי את החישובים אני מקבל את טיעוני הנתבעת באשר לסכום הניכוי וזאת למעט התקופה הרביעית הנזכרת בסיכומי הנתבעת שבה עמדה הנכות המשוקללת על 75.5% וכתוצאה מכך החלק היחסי אותו יש לנכות הינו 14% ולא 14.47%. הסכום לניכוי בגין תקופה זו עומד על 4055 ₪. בצירוף הצמדה 4079 ₪ במקום 4247 ₪ כלומר סכום הניכויים הינו: 10,717 ₪.

סוף דבר:

69. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 443,000 ₪ [625,995 ₪ פחות הניכויים ובמעוגל].

70. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 67,380 ₪.

71. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת תקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשה לשומת הוצאות במידת הצורך.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.