1. פסק דין זה עניינו בתביעה שהגישה ״עתיד – רשת מכללות טכנולוגיות בע״מ״ (להלן-״התובעת״) נגד מר הדס לוי, שעבד בשירותה בין השנים 1999 ל- 2008 (להלן –״הנתבע״); ובתביעה שכנגד. בתביעה ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בהשבת שכר ששילמה לו - לטענתה על יסוד דיווחי כזב - מדצמבר 2002 ועד לחודש מאי 2008, ובעלות השימוש ברכב שהעמידה לרשותו לצרכי העבודה, בסכום בסדר גודל של מיליון ש״ח^[1].

בתביעה שכנגד, מבקש הנתבע/התובע שכנגד, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, זכויות נלוות והחזר הוצאות. הסכום הכולל שנתבע בעילות השונות בתביעה שכנגד עומד על 432,277 ש״ח.

2. את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הצדדים והמסגרת העובדתית שהיא הבסיס לטענותיהם בתביעה ובתביעה שכנגד. משם נמשיך להצגת עיקרי טענות הצדדים בתביעותיהם ההדדיות ואחר כך נפנה לפרק הדיון וההכרעה אותו נפריד לשניים; את חלקו הראשון נייחד לתביעת התובעת ואת חלקו השני, לתביעה שכנגד.

הצדדים והמסגרת העובדתית-

3. הנתבעת היא חברה בע״מ הפועלת בפריסה ארצית והמפעילה מכללות להכשרה מקצועית למבוגרים. הנהלת הנתבעת ממוקמת בחיפה. בתקופה הרלוונטית לתביעה ולתביעה שכנגד, הפעילה התובעת מכללה בבאר שבע שבה מסלול לימודים לקראת תואר הנדסאי מכונות הכולל התמחות משנה ברכב.

הנתבע הוא מורה למקצועות הרכב ומוסמך מטעם הרשויות להכשיר תלמידים לקראת תעודת הנדסאי בתחום דעת זה.

4. בתקופה מושא המחלוקת – מרץ 1999 ועד מאי 2008 – התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים שבמסגרתם השתלב הנתבע בפעילות במכללה בבאר שבע; תחילה כמרצה ובהמשך כרכז מגמה האחראי על ניהול מסלול הלימודים לקראת תואר הנדסאי מכונות. ההתקשרות שבין הצדדים עוגנה בראשיתה בהסכם ממרץ 1999 הכולל את התחייבויותיהם ההדדיות של הצדדים בתקופה בה שימש הנתבע כמרצה; ובהסכמים מדצמבר 2000 ומדצמבר 2002, המתייחסים לתקופה בה שימש הנתבע, בנוסף להיותו מרצה, רכז ומנהל המגמה להנדסאי מכונות בדגש על התמחות משנה במקצועות הרכב.

5. ההסכם מדצמבר 2002 העומד במרכז המחלוקת מושא פסק דין זה, קבע כי הנתבע יועסק במשרה מלאה^[2]. על פי ההסכם המדובר במסגרת המשרה, על הנתבע להעביר הרצאות פרונטליות בהיקף של 16 ש״ש בשעות הבוקר ולעסוק בהיבטים השונים של ריכוז וניהול המגמה שפורטו בנספח לאותו הסכם; וזאת תמורת שכר חודשי של 15,000 ש״ח.

כן קבע ההסכם כי הנתבע יהיה זכאי לתמורה נוספת על הרצאות בשעות הערב כמו גם על הרצאות בשעות הבוקר מעבר להיקף המוגדר בהסכם (16 ש״ש). בנוסף לשכר, העמידה התובעת לרשות הנתבע רכב צמוד לצורכי העבודה.

6. על פניו ניתן היה לצפות כי יישום ההסכם מדצמבר 2002 אינו אמור להציב קשיים יוצאי דופן. למרות זאת, בפועל היה הנתבע מצוי בהתכתבויות ובהתדיינויות אין סופיות מול חשבת השכר של התובעת, במסגרתן העלה טענות על שכר ששולם בחסר^[3].

לקראת מחצית שנת 2007 התעורר אצל התובעת החשד כי הנתבע איננו מעמיד עצמו לרשות העבודה כמתחייב מהסכם דצמבר 2002. בעקבות החשד הפעילה התובעת חוקרים פרטיים; ולטענתה ממצאי החקירה אימתו את חשדותיה משהחקירה העלתה כי הנתבע עבד בשירותם של שני מעסקים נוספים לפחות, זאת במקביל לעבודתו בשירותה, ובשעות שבהן היה אמור להעמיד עצמו לרשותה ובעדן שילמה לו שכר.

7. על רקע הממצאים שעלו בחקירה סיפרה התובעת כי עשתה ניסיון להנהגת דיווח נוכחות באמצעות שעון נוכחות אלקטרוני במכללה בבאר שבע, מהלך שנועד להבטיח תשלום שכר לנתבע על בסיס הנוכחות בפועל בעבודה^[4].

לטענתה, משסירב הנתבע לשתף פעולה עם דיווח הנוכחות ונמנע מלהחתים כרטיס נוכחות, היא מצידה סירבה לשלם שכר על בסיס דיווחים שהגיש, אשר לטעמה אינם משקפים את עבודתו בפועל.

במאי 2008 הסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בהתפטרות הנתבע.

טענות הצדדים-

התביעה:

8. בתביעה שהגישה התובעת מפנה האחרונה להסכם מדצמבר 2002 אשר כזכור קבע כי הנתבע יועסק אצלה במשרה מלאה, ושתפקידו מורכב מהוראה פרונטלית ומעבודת ריכוז וניהול המגמה; משימות שלצורך ביצוען העמידה התובעת לרשותו רכב.

9. לגרסת התובעת מחויבויותיו החוזיות של הנתבע כאמור לעיל, דרשו ממנו לעמוד לרשות העבודה בין השעות 08:00 ל- 17:00 מידי יום; ולהגיש דיווחים על הרצאות שהעביר במהלך החודש ועל שעות ריכוז וניהול המגמה.

10. התובעת הוסיפה, כי במהלך התקופה מושא התביעה העביר הנתבע דיווח חודשי המתייחס לשעות הריכוז ודיווח נוסף המתייחס להרצאות שהעביר במהלך החודש, דוחות שעל בסיסם שילמה לאחרון שכר. דא עקא, טוענת התובעת, כי התברר שאותם הדוחות המתייחסים לשעות הריכוז והמהווים את הבסיס לתשלום השכר אינם משקפים את המציאות - זאת משנמצא לטענתה כי בשעות בהן נטען באותם דוחות כי העמיד עצמו לרשות התובעת לטובת ריכוז וניהול המגמה, נמצא הנתבע בפועל בעבודה אצל מעסיקותיו האחרות; ולצורך כך עשה שימוש ברכב שהעמידה לרשותו לטובת עבודתו אצלה.

בהתאם ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בהשבת השכר ששילמה תמורת שעות הריכוז עליהן דיווח בדוחות הכוזבים ועלויות השימוש ברכב למטרות הזרות להסכם. סכום שעל פי התביעה הוא בסדר גודל של כמיליון ש״ח ואשר הופחת בתצהירים ובסיכומים.

11. לטענת הנתבע ההסכם מדצמבר 2002 אינו דורש ממנו להקדיש לעבודת הריכוז וניהול המגמה היקף מוגדר של שעות בחודש - אלה להבדיל - לעמוד במטלות התפקיד כפי שהוגדרו בנספח לאותו הסכם^[5]. לשיטתו אין מחלוקת כי ביצע את המטלות הנדרשות ממרכז מגמה המוגדרות בנספח להסכם ללא דופי; ולפיכך הוא זכאי לשכר שאת השבתו מבקשת התובעת. אשר להחזר שווי הרכב הצמוד טוען הנתבע כי את הרכב העמידה לרשותו התובעת לאחר שהתברר כי עלות העמדת הרכב לרשותו נמוכה מהסכום שעליה לשלם לו כהחזר הוצאות נסיעה; ומכאן שאין התובעת יכולה לבוא היום בדרישה להחזר עלות השימוש ברכב.

12. הנתבע הוסיף כי את דוחות הנוכחות ודיווחי שעות הריכוז הגיש בהתאם להנחיות הממונה הישיר ומנהל המכללה בבאר- שבע, מר אלי פרטוש^[6]. בנסיבות אילו טוען הנתבע כי אין לבוא עליו בטרוניה על הדיווחים בדוחות מושא המחלוקת.

13. עוד טען הנתבע, כי התובעת לא הניחה בסיס לסכום הנתבע במסגרת תביעת ההשבה ואשר על כן לא ניתן לחייבו בסכום הנתבע בתביעה ובכל סכום אחר.

התביעה שכנגד:

14. בתביעה שכנגד ביקש הנתבע לחייב את התובעת בסכומי הבאים:

א. תשלום פיצויי פיטורים בסכום בסך של 112,958 ש״ח, בנימוק כי התפטר על רקע אי תשלום שכר ומשכך דין ההתפטרות, כפיטורים.

ב. שכר עבודה והפרשי שכר המתייחסים לתקופה משחודש אפריל 2003 ועד לסוף מאי 2008 בסכום כולל של 271,217 ש״ח; וכן תשלום על הנחיית פרויקטים בין השנים 2005-2007, בסך 22,500 ש״ח - להלן תביעת השכר.

ג. דמי פדיון חופשה, קצובת הבראה, פיצויי על הפרשות בחסר לקרן פנסיה ולקרן השתלמות והחזר קיזוז קנס על עבירת תנועה שיקראו להלן התביעות לזכויות נלוות. סך הכול מבקש הנתבע לחייב את הנתבעת במסגרת תביעתו לזכויות נלוות לשלם לו סכום בסך 26,102 ש״ח .

15. בשלב זה של פסק הדין די לנו לעמוד על עיקרי תשובת התובעת לכתב התביעה שכנגד, כדלקמן -

א. לדידה של התובעת הודעת ההתפטרות אינה טוענת להרעת תנאים או להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, מכאן שהטענה על התפטרות בשל הרעת תנאים עלתה לצרכי ההליך המשפטי והיא אינה עומדת בתנאים שהציבה הפסיקה בהם ניתן להכיר בזכותו של העובד המתפטר בפיצויי פיטורים.

מוסיפה התובעת וטוענת כי בנסיבות בהן התפטר הנתבע – הודעת התפטרות שהגיש על רקע טענות שהועלו נגדו על דיווחי נוכחות כוזבים וסירבו להחתים כרטיס נוכחות - אינם כאלה המקנים לו את הזכות לפיצויי פיטורים. התובעת הוסיפה כי גם אם יסבור בית הדין אחרת, עדיין אין הנתבע זכאי לפיצויי פיטורים משההסכם בין הצדדים קבע כי בשכר החודשי המוסכם כלולה הזכות לפיצויים פיטורים, וההסכם הוגש לשר, כמתחייב בחוק וקיבל את אישורו.

ב. התובעת הכחישה את זכותו של הנתבע להפרשי שכר. בקצרה ייאמר כי לטענת התובעת התביעה להפרשי שכר מבוססת על דוחות שהוציא הנתבע והם אינם משקפים את מציאות העסקתו. זאת ועוד, לגרסתה הנתבע איננו זכאי לתשלום על הנחיית פרויקטים לשנת הלימודים 2007- 2008, משלא הגיעו הצדדים להסכם על פיו ינחה הנתבע פרויקטים באותה שנה; והוסיפה כי שילמה לו את מלוא התמורה לה הוא זכאי על הנחיית פרויקטים לשנת הלימודים 2007-2006. מכאן טוענת הנתבעת שאין ממש בתביעת הנתבע לתשלום על הנחיית פרויקטים.

ג. התובעת הוסיפה כי מבדיקה שערכה עמדה לזכות הנתבע במועד סיום הקשר יתרה של שלושה ימי חופשה לפדיון בלבד, ואת דמי פדיון החופשה בגינם היא מבקשת לקזז מחוב הנתבע כלפיה.

התובעת הסבירה כי על פי ההסכם מדצמבר 2002 השכר המוסכם כולל את הזכות לקצובת הבראה ולפיכך אין בסיס לתביעת הנתבע לקצוב הבראה. עוד טענה התובעת כי טענות הנתבע על הפרשות בחסר לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות מתייחסות לחודשים פברואר עד מאי 2008 ומתעלמות מהעובדה כי ההפרשות הן תלויות שכר.

לטענתה בוצעו הפרשות כדין לחודשים אלה בהתחשב בשכר לו היה זכאי הנתבע באותם החודשים. לבסוף, סיפרה התובעת כי את הקנס קיזזה משכר הנתבע בהתאם להסכם שבין הצדדים.

דיון וההכרעה בתביעת התובעת -

16. כאמור לעיל לתביעת התובעת שני רכיבים, הרכיב הראשון תביעת להשבת שכר; הרכיב השני תביעה להחזר עלויות רכב.

17. שאלת זכותה של התובעת להשבת שכר ששילמה לנתבע, מצריכה דיון בשלושה מישורים:

א. המישור הראשון – מישור הזכות שבו השאלה שמתעוררת היא - האם ההסכם מדצמבר 2002 חייב את הנתבע להיקף מוגדר של שעות עבודה אצל התובעת, וזאת כתנאי לשכר החודשי.

ב. במידה והתשובה לשאלה לעיל חיובית, יש לבחון את המישור השני, הוא מישור ההפרה, וכאן יש לברר - האם בפועל הקדיש הנתבע לתובעת את שעות העבודה להן התחייב במסגרת הסכם ההעסקה ואשר בעדן שולם לו השכר שאת השבתו דורשת כעת התובעת.

ג. המישור האחרון הוא מישור הפיצוי המעורר את הסוגיות של כימות הפיצוי והיקף הפיצוי לו זכאית התובעת, ככל שהיא זכאית לו.

18. שאלת החזר עלויות הרכב מעלה סוגיות דומות ובפרט את שאלת כימות הפיצוי.

19. ההכרעה בכל אחד ממישורי הדיון בתביעה להשבת השכר, כמו גם בתביעה להחזר הוצאות רכב, מחייבת הכרעה עובדתית כבסיס להכרעה בכל אחד מהם. לאור זאת ובשל העמדות העובדתיות הקוטביות בהן מחזקים הצדדים, את פרק הדיון וההכרעה בתביעת התובעת נפתח בהתייחסות למידת האמון ומהימנות שניתן לייחס לגרסת הנתבע; סוגיה שלה השלכות על הקביעות העובדתיות הן בתביעת התובעת והן בתביעה שכנגד.

שאלת המהימנות -

20. נקדים אחרית לראשית בהצגת המסקנה לפיה לא ניתן לייחס כל משקל לגרסה שמקורה בנתבע, זאת ככל שאותה גרסה אינה באה לביטוי בראיות חיצוניות בלתי תלויות בו. מסקנה זו מבוססת על הנימוקים הבאים.

21. מהעדויות ששמענו שנפרט מיד, עולה כי הנתבע נהג כדבר שבשגרה להצהיר הצהרות ולהגיש דיווחים שאינם אמת. כך שמענו מפי הנתבע כי מסר הצהרות כוזבות לבית הספר רוגוזין על מנת לזכות בהחזרי הוצאות נסיעה להם לא היה זכאי בדין. לעניין זה נשאל הנתבע והשיב:

ש. תאשר לי שבכל המסמכים האלה אתה מדווח על נסיעות שביצעת והוצאות נסיעה במסגרת העבודה.

ת. כן

ש. תאשר לי שהתשובה הזאת שלך לא מתיישבת עם התשובה שנתת לפני דקה, שאתה לא מכיר דיווחי נסיעות.

ת. שאני לא מכיר דיווחי נסיעות? דיווחי נסיעות באופן כללי במיוחד, אני רואה שזה די ישן, 2004-2005, בכל השנים שאני זוכר אין צורך בדיווחי נסיעה ולפי דעתי גם מה שמופיע כאן מדובר פה על ימים שהם לא בשוטף.

ש. מדובר פה בימי עבודה שקבלת החזר הוצאות נסיעה על פי דיווח בשעה שהיה לך רכב אחר שבו עשיית שימוש.

ת. אמת.

.......

ש. אתה יכול להקריא מה ההצהרה שרשומה בתחתית המסמך הראשון

ת. ״אני מצהיר שכל הפרטים נכונים ושאני לא מקבל החזר הוצאות נסיעה ממקום עבודה אחר ולא נעדרתי עקב מחלה״

ש. למרות שאתה רושם פה לפי קווי האוטובוס. תאשר שאתה הגעת עם רכב שקיבלת מעתיד ולא עם קווי אוטובוס

ת. כן״^[7]

בדומה אישר הנתבע כי ההצהרות בטפסי 106 שמסר ואישר בחתימתו מידי שנה למעסיקותיו אינן אמת^[8]; וכי הדיווחים על שעות הריכוז שהעביר לתובעת אינם משקפים את המציאות כהווייתה^[9].

22. לאורך עדותו בפנינו עשה הנתבע ניסיונות שאין בהם ממש להתכחש לעובדות שהוצגו בפניו, להימנע מלהתייחס לעובדות ולנסות להסית את הדיון למחוזות אחרים משנוכח כי העובדות אינן נוחות לו.

23. כך לדוגמא נשאל הנתבע אודות מסמך מיום 5.1.2006 המתייחס להיקפי העסקתו אצל מעסיקותיו – בית הספר אורט, בית הספר רוגוזין ובית הספר עמל - בשירותן הועסק במקביל להעסקתו בתובעת; והתכחש לטענות המועלות בו. לעניין זה נשאל הנתבע והשיב:

״ש. במהלך הדיון הקודם הוצג והוגש לבית הדין, מסמך שסומן ת/6 זה מכתב של מר אדרי מיום 5.1.2006 יש פה פירוט של היקפי המשרה שלך ברוגוזין, באורט, עמל , שלושה בתי ספר שונים.

ת. לא קיבלתי שום עותק מהמכתב הזה, כל מה שרשום פה זה הזוי לחלוטין, אם זה היה נכון כנראה שכל המכותבים לא היו יושבים בשקט. זה מחריד. יש פה שורה ארוכה של אנשים, פיקוח בית הספר וכך הלאה. מכתב כזה שמגיע לכל הגברדיה הזאת סביר להניח שלפחות אחד מהם בדק את הדברים והם לא נכונים בכלל.

ש. היקפי המשרה שמפורטים כאן נכונים?

ת. הזויים״ עמ׳ 94 לפרוטוקול שורות 4-12 .

24. עם זאת משנתבקש הנתבע להתייחס לטענות העובדתיות שבמכתב, הוא נמנע מלעשות כן; בהקשר המדובר נשאל הנתבע ומשיב:

ש. אני אומר לך שבכל שנה ושנה פה (מכתב המסומן ת/10 של רשת אורט ובה נתונים על היקף העסקתו שם והם תואמים לת/6, הוספה שלי – ט.מ), למעט אולי מקרה אחד שאני רואה שכתוב 139.57 אחוז זה מעל 140 אחוז. יש כאן בשנת תשס״ד מאה וחמישים ואחד אחוז בערך, בשנת תשס״ד, מאה וחמישים ואחד אחוז בערך, בשנת תשס״ו מאה שבעים ושלושה אחוז. תאשר שהיקפי המשרה האלה נכונים?

ת. אמרתי לא בדקתי אותם. המסמך הזה שהוגש לכאן. לא בדקתי האם מה שרשום שם זה מאה ארבעים ואחד או מאה חמישים ותשע או מאה ארבעים ושמונה״.^[10]

25. לבסוף נאלץ הנתבע לאשר כי בשנים הרלוונטיות הועסק בבית הספר אורט בהיקף של למעלה 140% אחוזי משרה^[11], במקביל עבד בבית הספר רוגוזין ב – 75%^[12] ובנוסף, בבית הספר עמל ״בין ארבע לשש שעות שבועיות, וגם בהפסקות״^[13]. על רקע זה התבקש הנתבע להסביר את תשובתו המקורית לנתונים המופעים במכתב מינואר 2006 והשיב:

ש. עכשיו אני חוזר שוב, אמרנו המכתב הזה הוא מכתב מהחמישי לינואר 2006, מה שהצגתי לך קודם, המסמך הזה, אתה אומר שהוא הזוי לחלוטין.

עכשיו אנחנו רואים בבית הספר אורט, מה שכתוב, שעבדת בהיקף משרה של מאה שבעים ושבעה אחוז. זה מסתדר עם הטבלה שאני הצגתי לך, ת10 שהוצגה כאן במהלך הדיון, שאמרת שבכלל לא עניין אותך לבדוק אותה. לגבי שיעור המשרה בבית הספר בקריית גת, בית הספר רוגוזין כתוב פה ששיעור המשרה הוא שבעים וחמישה אחוז. אתה עכשיו אומר שעבדת שם בין חמישים לשבעים וחמישה אחוז. אז אני רואה דווקא שיש דמיון רב בין מה שכתוב במכתב הזה, וזה לא כל כך הזוי מה שכתוב פה. אולי אתה רוצה לתקן את התשובה שלך מה שאמרת לי מקודם?

ת. בשום פנים ואופן לא. מה שאמרתי קודם שהיקפי המשרה, וכל הטענות הנוספות שרשומות שם, זה קודם כל לא הובא לידיעתי וכל מה שרשום שם אינו נכון. המכתב הזה בדיעבד אני יודע שנמסר גם לגורמים נוספים, שיבדקו את עבודתי והאם היא חופפת לעבודה אחרת.

כל הגורמים המכותבים שם סביר להניח שבדקו האם יש שעות עבודה חופפת, ולראיה המשכתי לעבוד שם״^[14].

26. דוגמא נוספת לעדותו הנפתלת והלא אמינה של הנתבע, והפעם בסוגיה שבלב המחלוקת, שאלת היקף המשרה לה התחייב בפני התובעת, מצויה בתשובותיו כמפורט להלן:

הגרסה הבסיסית של הנתבע בסוגיית היקף העסקתו בתובעת הובאה בתחילת חקירתו הנגדית, בעת שנשאל והשיב:

״ש. סליחה אתה ידעת שבעתיד אתה עובד משרה מלאה?

ת. כן . משרה מלאה.

ש. אתה לא שאלת כמה זה משרה מלאה?

ת. לא. זה היה רשום בחוזה שאני עובד שש עשרה שעות הוראה ונקודה, לא היה רשום שום דבר אחר. רשום רק שאני צריך לבצע ריכוז של שלושה עשר סעיפים״^[15].

בהמשך עושה הנתבע ניסיון לטעון כי ההתחייבות למשרה מלאה היא של 24 שעות שבועיות. גם כאן נביא את עדותו בפנינו, כדלקמן:

״ש. התחייבת למשרה מלאה

ת. רשום בחוזה משרה מלאה ומשרה מלאה של מורה זה 24 שעות.

ש. אתה לא עובד משרד החינוך בעתיד לא לימדת תלמידים של בית הספר, לימדת מבוגרים.

ת. נכון

ש. זה לא קשור למשרד החינוך, נכון

ת. נכון"^[16]

לבסוף, לאחר שהוצג בפני הנתבע מכתב בכתב ידו, אישר כי לפחות משנת 2006 ידע כי התחייבותו למשרה מלאה היא ל- 186 שעות חודשיות^[17].

27. הוא שאמרנו, נוכח הראיות ומול עדותו של הנתבע בפנינו, לא ניתן לייחס כל משקל לטענותיו שאינן נתמכות בראיות חיצוניות. על רקע זה ניגש לבחינת תביעת התובעת להחזר שכר, תוך התייחסות לשלושת המישורים שהצבנו לעצמנו: מישור הזכות, מישור ההפרה ומישור הפיצוי.

התביעה להחזר השכר/שאלת הזכות -

28. תחת הכותרת האמורה נבחן את טענת התובעת לפיה בהסכם מדצמבר 2002, התחייב הנתבע כלפיה למשרה מלאה בהיקף של 186 שעות חודשיות; משרה שבמסגרתה היה עליו להקדיש 16 שעות שבועיות בשעות הבוקר להרצאות פרונטליות ואת היתרה להשלים בשעות ריכוז וניהול המגמה. נזכיר כי לטענת הנתבע ההסכם מדצמבר 2002 לא דרש ממנו היקף מוגדר של שעות, אלה להבדיל, מתן הרצאות בהיקף של 16 ש״ש בשעות הבוקר ועמידה במשימות שעל המרכז לבצע, המוגדרת בנספח להסכם מדצמבר 2002.

29. בסוגיית היקף התחייבותו של הנתבע להעמיד עצמו לרשות התובעת, לשון ההסכם והתנהגות הצדדים בתקופת הקשר; תומכים בעמדת התובעת כמפורט להלן.

א. לשון ההסכם - בניגוד להסכם משנת 2000 שבו נקבע כי הנתבע ״יועסק בהיקף שעות משתנה על פי הצורך״^[18];

ההסכם מדצמבר 2002 קובע כי הנתבע יעבוד בשירות התובעת במשרה מלאה, תמורת שכר חודשי של 15,000 ש״ח ומחייב את הנתבע ״לדווח לחברה דיווח מדויק בנוגע לביצוע עבודתו לרבות שעות העבודה״^[19].

משהתייחס ההסכם מדצמבר 2002 להיקף ההעסקה^[20] תוך חיוב הנתבע להגיש ״דיווח מדויק״ של שעות עבודתו- הניסיון שעושה האחרון לטעון כי אין בהסכם הנדון התחייבות להיקף מוגדר של שעות בהן הוא אמור לעמוד לרשות התובעת הוא עיוות הכתוב.

ב. התנהגות הצדדים – במהלך התקופה מושא המחלוקת הגיש הנתבע בפועל דיווחי נוכחות^{[21] [22]}. התנהגות זו של הצדדים, היא הנותנת כי התובעת דרשה מהנתבע לעמוד לרשות העבודה בהיקף משרה מוגדר והנתבע מצדו הפנים היטיב את מחויבותו לתובעת להעסקה בהיקף מוגדר של שעות - העסקה במשרה מלאה בת 186 שעות.

אפילו אם היה ניתן להטיל ספק בהבנה זו על רקע לשון ההסכם מדצמבר 2002 וחרף הגשת דוחות הנוכחות, באה עדותו של הנתבע ומסירה את הספק. כך סיפר הנתבע על סיכום שבינו לגב׳ קדוש לפיו, בחודשים בהם לא השלים את מכסת השעות הנדרשת ממנו בהסכם מדצמבר 2002 –

יקוזזו השעות החסרות ממכסת החופשה, כך שבפועל תשולם לנתבע התמורה החודשית המלאה^[23].

קיומו של הסדר קיזוז שכזה אפשרי רק במציאות בה מחויב הנתבע לעמוד לרשות התובעת בהיקף מוגדר של שעות חודשיות.

30. למען הסדר הטוב נוסיף כאן כי לטענת הנתבע אין ללמוד מהגשת דוחות הנוכחות על דרישת ההסכם מדצמבר 2002 לעמוד לרשות התובעת בהיקף מוגדר של שעות. כך, לשיטתו, דוחות הנוכחות שהוגשו הם למראית עין. אין בידינו לאמץ גרסה זו הן לאור הנימוקים שהצגנו לעיל; והן כפי שצוינו לעיל אין בידינו לתת אמון בגרסת הנתבע מקום שהיא אינה נתמכת בראיות חיצוניות שאינן תלויות בו; וכאלה אין.

31. יוצא מכאן כי על פי ההסכם מדצמבר 2002 התחייב הנתבע לתובעת לעבוד במשרה מלאה של 186 שעות חודשיות, שבמסגרתה עליו להעביר 16 ש״ש בהרצאות פרונטליות ואת יתרת השעות להקדיש לריכוז וניהול מגמה. לאור מסקנה זו נפנה לשאלת ההפרה.

התביעה להחזר השכר/שאלת ההפרה

32. נוכח המסקנה אליה הגענו ולפיה היה על הנתבע להעמיד עצמו לרשות העבודה בתובעת במשרה מלאה של 186 שעות חודשיות, עולה סוגיית הפרה שבמרכזה השאלה העובדתית - האם בפועל העמיד הנתבע את עצמו לרשות התובעת בהיקף המתחייב בהסכם מדצמבר 2002.

שאלה זו מחייבת את ההבהרה והחידוד הבא. משרת הנתבע הייתה מורכבת משעות הוראה פרונטלית בהיקף של 16 שעות שבועיות ושעות ריכוז ביתרת הזמן. אין טענה כי הנתבע לא העביר את מכסת 16 שעות ההוראה להן התחייב. לפיכך השאלה היא, האם עמד הנתבע לרשות התובעת למילוי משרת הרכז, בהיקף של כ- 26 שעות שבועיות^[24].

33. על רקע האמור, נברר את טענת ההפרה על יסוד העובדות הבאות:

1. בעדותו בפנינו אישר הנתבע כי לאורך תקופת העסקתו בתובעת עבד במקביל בבית הספר אורט בהיקף של למעלה מ- 140% ובבית הספר רוגוזין בהיקף של בין 50%-70%^{[25] [26]}.

1. כאמור אין טענה לפיה הנתבע לא העביר את מלוא 16 שעות הלימוד הפרונטלי שהתחייב להעביר מידי שבוע לתובעת. עוד מוסכם כי בנוסף למשרה המלאה עליה התחייב ודיווח לתובעת הצהיר הנתבע וקיבל שכר על העברת הרצאות מעבר לאותן 16 שעות שבועיות בהיקף של 81 שעות חודשיות^[27]; שהם בממוצע 18 שעות שבועיות^{[28] [29]}. במילים אחרות הנתבע הקדיש לתובעת 34 שעות שבועיות בהוראה פרונטלית.

34. לטעמנו היגיון פשוט וניסיון החיים מחייבים את המסקנה שבנסיבות המתוארת בהן הנתבע מעביר בפועל 74 שעות הוראה פרונטליות^[30] (לפחות) בשבוע, ועבד במקביל בשלוש מקומות עבודה שונים המרוחקים זה מזה –

קריית גת אשדוד ובאר שבע – בהיקף כולל של למעלה מ-225% משרה (ואפילו מדובר במשרת הוראה); לא היה הנתבע יכול ובפועל לא עמד בהתחייבותו ל -26 שעות ריכוז בשבוע.

35. ובטרם נסיים פרק זה נוסיף. טוען הנתבע כי עמד בכל התחייבויותיו לתובעת, משעמד בכל המטלות שנדרשו ממנו כמרכז מגמה^[31]. בטענה זו אין כל ממש בשל כל אחד מהנימוקים הבאים:

1. הראשון, מחויבותו של העובד כלפי המעסיק היא להעמיד עצמו לרשות העבודה לפרק הזמן שמגדיר חוזה העבודה. לפיכך אפילו עמד הנתבע במשימות המוטלות עליו כמרכז בשעות המועטות שהקדיש לכך^[32], אין הדבר מקנה לו זכות לשכר בגין שעות בהן אמור היה לעמוד לרשות העבודה ובפועל נעדר.
2. השני, משימות הריכוז וניהול המגמה אינן מוגדרות בנספח להסכם מדצמבר 2002, אליו מפנה הנתבע, במדדים כמותיים, אלה במושגים של מאמץ והשתדלות. כך למשל, נקבע בנספח אליו מפנה הנתבע כי במסגרת תפקידו כרכז המגמה על הנתבע לפתח חומרי למידה ואמצעי המחשה^[33] ולפתח מערך לימודים עסקיים בתחום הרכב^[34].

פשוט כי פיתוח חומרי למידה ופיתוח מערך הלימודים הן מטלות מתמשכות שבמסגרת תפקידו כרכז חייבו את הנתבע למאמץ מתמשך לשיפור^[35]. מכאן שאין הנתבע יכול להישמע בטענה כי לאור שביעות הרצון מתפקידו, עמד במחויבותו לתובעת באופן המזכה אותו בשכר החודשי על העסקה במשרה מלאה (שכאמור לעיל לא הקדיש לעבודתו בתובעת).

התביעה להחזר השכר/שאלת הפיצוי -

36. תביעת ההשבה של התובעת היא מסוג תביעת ממון במסגרתה עליה לכמת את טענתה לשכר ששילמה לנתבע על שעות בהן דיווח על עמידתו לרשות העבודה, שעות שבפועל עשה לעצמו; ושאת השבתן היא תובעת. לדעתנו, בתביעה שכזו - בדומה לתביעות של עובדים שעניינן תשלום גמול על העסקה בשעות נוספות^[36] - אין לפסוק על דרך של אומדן או תוך פסיקת פיצויי כללי, בפרט כאשר המעסיק בשונה מהעובד אחראי על רישום הנוכחות בעבודה. עם זאת, וכמו בתביעות לגמול בגין העסקה בשעות נוספת, ניתן להגמיש בנטל המוטל על התובעת בכימות תביעה, כך שבמציאות בה מוכחת תבנית של נוכחות בעבודה אפשר לפסוק בתביעת ההשבה על בסיס אותה תשתית.

37. בחזרה לענייננו. על אף וברור מהראיות שבפנינו כי הנתבע הקדיש רק מיעוט משעות הריכוז עליהן דיווח וקיבל שכר- אין בידי התובעת להצביע על השעות המדויקות בהן שולם לתובע שכר אולם זה לא נכח בפועל בעבודה.

כך גם לא הוכחה תבנית ההעסקה. בהקשר זה נזכיר כי הנתבע הועסק אצל מעסיקותיו האחרות בהיקפי משרה משתנים. הנוכחות בפועל של הנתבע אצל אותן מעסיקות, לא הוכחה כך שלא ניתן לגרוס כי בכל אותן שעות משרה שהתחייב הנתבע בפניהן - לא נכח הנתבע בעבודתו בשירות התובעת^[37].

מכאן שלטעמנו לא ניתן לפסוק לתובעת את הפיצוי המבוקש משתביעת ההשבה איננה מכומתות באופן המאפשר פסיקת פיצויי.

במאמר מוסגר נוסיף כאן, כי גם אם ממבט ראשון תוצאה זו המשאירה בידי העובד אשר הפר את חובות האמון שבבסיס יחסי עובד מעסיק את פירות הפרת האמון - יכולה להראות מקוממת ממבט ראשון – נחזור ונעיר כי עמדת הכוח של המעסיק המאפשרת פיקוח על הנוכחות, מקימה לצידה חובה של פיקוח.

על רקע זה אין להגמיש את נטל ההוכחה המוטל עליו ולפסוק פיצויי כללי במצבים שבהם בא המעסיק בדיעבד לעובד בתביעה להשבת שכר. בפרט כאשר מדובר בתביעה המתייחסת לשנים רבות אחורה.

התביעה להחזר הוצאות הרכב -

38. במסגרת ההסכם מדצמבר 2002 העמידה התובעת לרשות הנתבע רכב ״במסגרת עבודתו של העובד ולצרכי עבודתו״^[38]. בפועל עשה הנתבע שימוש ברכב לצרכי עבודתו אצל מעסיקותיו הנוספות^[39]. בנסיבות אילו טוענת התובעת לשימוש שלא כדין ברכב ותובעת את עלות השימוש בסדר גודל של 256,000 ש״ח בנימוק הבא:

״התובעת תבקש מבית הדין הנכבד להורות לנתבע להשיב לה את כל הכספים שקיבל ממנה או לפצותה בסכום השווה לסך כל הסכומים ששולמו לנתבע ע״י התובעת, בגין עבודתו כ״רכז״ ואשר הלכה למעשה, התברר כי דיווחיו בגין נוכחותו לצורך מתן שירותיו כ״רכז״ הינם דיווחים כוזבים.

....

18.2 החזר תשלומים בגין שימוש ברכב התובעת שהיה בחזקתו הבלעדית של הנתבע, בגין עבודתו כ״רכז״״^[40]

39. בתצהיר שהגישה התובעת תוקן הסכום הנתבע משנטען כי:

״10.3 מהשימוש שעשה הנתבע ברכבה של התובעת בתקופה הנ״ל החלה עבור ו.או בהקשר לעבודתו אצל מעבידים אחרים.

......

על בסיס ההנחות הנ״ל התובעת שילמה ביתר בגין עבודתו של התובע את הסכומים הבאים:

11.1

11.2 בגין עלות הרכב סך של 4,000 ש״ח x50%x66 חודשים=132,000 ש״ח.

40. לטענת הנתבע דין הדרישה לחייבו בעלויות השימוש ברכב להידחות. בהקשר זה טען הנתבע בכתב ההגנה שהגיש :

״הדס יטען כי הרכב ניתן לו שלא ע״פ בקשתו אלא כתחליף להוצאות נסיעה גבוהות ששולמו לו בעבודתו כמרצה ללא קשר לריכוז. הדס יטען כי טענה זו של התובעת לשימוש ברכב לרשות מעסיקים אחרים הינה היתממות לשמה. התובעת ידעה כי הדס עובד במקומות אחרים וכי הרכב ניתן לו כהטבה לעבודתו כמרצה. בחוזה הרכב לא נרשם שלהדס אסור לנסוע עם הרכב למקומות אחרים שלא קשורים לעבודתו, להבדיל מעובדים אחרים במשק אשר מקבלים לרשותם רכב אשר מקבלים לרשותם רכב אשר בפרוש ניתן רק לצרכי עבודה.

לא למותר לציין כי הדס נפגע כלכלית בקבלת אחזקה ברכב הואיל וחל עליו מס שימוש ברכב. דבר שלא היה באם היה מקבל דמי נסיעות. בקשתה של התובעת להחזר של 4000 ש״ח לחודש למשך 64 חודשים רטרו׳ ובסך כולל של 256,000 ש״ח מופרכת.

הדס יטען כי גם אלמלא שימש כרכז היה עדיין כמרצה מין המניין מקבל הוצאות נסיעה גבוהות ומשכך על רכיב התביעה בסך של 256,000 ש״ח המופרך והמשולל כל יסוד להימחק ו/או להידחות על הסף״.^[41]

41. אין אנו רואים צורך להאריך בדיון ברכיב זה של תביעת התובעת משלטעמנו לא הצביעה התובעת על נזק כתוצאה מהשימוש שעשה הנתבע ברכב שהעמידה לרשותו לצורכי העבודה - לשימושו האישי בשירות מעסיקותיו האחרות; ונפרט.

הרכב שהעמידה התובעת לרשות הנתבע הוא מנקודת מבט העובד, הטבה בעלת שווי כלכלי. מנקודת מבט התובעת, המעסיקה, הרכב שהעמידה לרשות הנתבע היא אחד מרכיבי עלות העסקתו הכוללת תחליף לתשלום החזר הוצאות נסיעה. ככזה עלויות העמדת רכב לרשות העובד מורכבות מעלויות קבועות שאינן מושפעות היקף השימוש ברכב (עלויות רישוי וביטוח לדוגמה), ועלויות משתנות תלויות שימוש, מספר הק"מ החודשי שעשה הרכב.

בהתאם מעסיק הטוען לשימוש פסול ברכב שהעמיד לרשות העובד, נדרש להצביע על העלויות תלויות שימוש שהתחייב בהן כתוצאה מהשימוש הפסול של העובד ברכב שהעמידה לרשותו - עליות המבטאות את הנזק שנגרם כתוצאה מהשימוש הפסול.

מידת השימוש הפסול ברכב בידי הנתבע, איננו מתבטא במספר שעות הריכוז שהיה אמור הנתבע להקדיש לתובעת בהן בפועל עשה בשירותן של מעסיקותיו האחרות – אלה בהיקף השימוש ברכב לצורכיהן של אותן מעסיקות.

בענייננו, בתביעה ותצהירה של הגב קדוש אין כל התייחסות לעלויות תלויות השימוש שהתחייבה בהן התובעת כתוצאה מהשימוש הפסול של הנתבע ברכב שהעמידה לרשותו. לטעמנו די בכך כדי להביא למסקנה שדין תביעת התובעת לחייב את הנתבע פיצויי על השימוש הפסול ברכב להידחות.

סיכום ביניים

42. מהמקובץ עולה כי למרות שנמצא כי הנתבע נהנה משכר החודשי המוסכם על אף שהפר את התחייבויותיו לתובעת להעמיד עצמו לרשותה במשרה מלאה בהיקף של 186 שעות חודשיות;

לא הוכיחה התובעת את היקף ההפרה באופן המאפשר פסיקת פיצויי בסכום קצוב - כמתחייב מאופי התביעה. כן מצאנו כי דין התביעה שהגישה התובעת לפיצויי על השימוש הפסול ברכב, להידחות בהעדר התייחסות בתביעה וראיות הנתבעת להיקף השימוש הפסול.

התביעה שכנגד -

43. התביעה שכנגד מורכבת מתביעה לפיצויי פיטורים, תביעה לשכר ותביעה לזכויות נלוות ולהחזר קיזוז קנס על עבירת תנועה. חלק זה של פסק הדין נקדיש לדיון ולהכרעה בתביעה שכנגד בסדר לעיל, נפתח בתביעה לפיצויי פיטורים, נמשיך בתביעת השכר ונסיים בתביעה לזכויות נלוות והחזר קיזוז קנס התנועה.

התביעה שכנגד/התביעה לפיצויי פיטורים.

44. יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבע הסתיימו בעקבות התפטרות הנתבע במכתב מיום 13.4.2008 המצוטט להלן:

״דיויד היקר, אבקש לסיים את עבודת הריכוז והנחיית הפרויקטים במכללת עתיד באר שבע. בכדי לסיים באופן הראוי אבקש להודיעני על מספר הימים הנדרש להודעה מוקדמת".

45. באפריל 2010 כחצי שנה לאחר שהגישה התובעת את תביעתה מעלה הנתבע טענה להתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

כך, בתביעה שנגד נטען כי ״הירידה הניכרת החד צדדית, הלא מוסברת והלא מקובלת בשכרו של הדס (בחודשים שקדמו להתפטרות, הוספה של – ט.מ) היא- היא אשר גרמה להדס, חרף התנהלות הנתבעת באופן שערורייתי כדבר שבשגרה, להתפטר מעבודתו עקב הרעה מוחשית, הממשית והחד צדדית בתנאי עבודתו״^[42]

46. לטענת התובעת אין ממש בתביעה לפיצויי פיטורים בשל כל אחד מהטעמים הבאים:

א. להודעת ההתפטרות לא קדמה התראה למעסיקה התובעת על כוונה להתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים היה ולא ישולם השכר החוזי המוסכם; ובמכתב ההתפטרות אין התייחסות לסיבת ההתפטרות הנטענת לראשונה בתביעה שכנגד. בנסיבות אלה, סבורה התובעת, כי אפילו היה ממש בטענות הנתבע - לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקת בתי הדין המקנים לעובד המתפטר בשל הרעת תנאים את הזכות לפיצויי פיטורים.

ב. בחודשים שקדמו למכתב ההתפטרות לא שולם לנתבע השכר החודשי המוסכם לאור הממצאים על העסקתו במקביל בשירותן של מעסיקותיו האחרות באופן שמטיל ספק אם עמד לרשותה באופן המזכה בתשלום השכר החוזי; ובשל סירבו להחתים כרטיס נוכחות.

בנסיבות אלו אין לראות בהתפטרות הנתבע, הגם שבחודשים שקדמו להתפטרות לא שולם השכר החודשי המוסכם - כהתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

ג. בהתאם להסכמים מאפריל 2000 ו- דצמבר 2002 השכר החודשי כלל את הזכות לפיצויי פיטורים וההסכמים קיבלו את אישור השר. מכאן שהתביעה לפיצויי פיטורים נעדרת עילה.

47. מקובלת עלינו עמדת התובעת ולפיה אין ממש בתביעה לפיצויי פיטורים, לטעמנו ולאור התרשמותנו מעדות הנתבע אין לקבל את גרסתו להתפטרות בשל הרעת תנאים הבאה לביטוי באי תשלום השכר החוזי. להבנתנו השתלשלות האירועים שקדמו להתפטרות – גילוי העובדות הנוגעות להעסקתו של הנתבע בשרותן של מעסיקות אחרות, הדרישה מהנתבע לעמוד במחויבותו לעבודה במשרה מלאה ולהחתמת כרטיס נוכחות, סירוב לתשלום השכר בהעדר דיווח נוכחות אמין- הם שהביאו את הנתבע להחלטת ההתפטרות.

במילים אחרות הסיבה להתפטרות איננה הרעת תנאים, אלא להבדיל סירבו של הנתבע לעמוד במחויבותו לעמוד לרשות התובעת בהיקף המשרה החוזי.

לכך יש להוסיף, כי לא ניתנה התראה לתובעת המעסיקה טרם מסירת הודעת ההתפטרות. מכאן שלא התקיים התנאי המקדים שנקבע בהלכה^[43] להכרה בזכות העובד המתפטר בשל הרעת תנאים לפיצויי פיטורים במסגרת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים תשכ״ג – 1963.

די באמור לעיל כדי להביא לדחיית תביעת הנתבע לפיצויי פיטורים; ובהתאם התביעה בגין רכיב זה נדחית.

תביעה שכנגד/ תביעת השכר -

48. על מנת להבין את ההקשר שבו מועלות הטענות בתביעת הנתבע לשכר יש צורך להקדים ולהביא את העובדות המתייחסות להסדרי השכר של הנתבע. העובדות הן כדלקמן:

א. במסגרת עבודתו בתובעת התחייב הנתבע להעביר 16 שעות של הרצאות פרונטליות בשעות הבוקר, במסגרת משרתו הרגילה.

ב. בנוסף העביר הנתבע הרצאות פרונטליות בשעות הערב.

ג. בהתאם להסכם מדצמבר 2002 במידה והנתבע לא השלים את מכסת שעות ההוראה הפרונטליות בשעות הבוקר על פי מחויבותו החוזית, הוא רשאי היה לעשות כן ע"י הרצאות בשעות הערב.

ד. לאור בקשת הנתבע נעשה הקיזוז של הרצאות שהעביר בערב במקום שעות הוראה שהיה אמור להעביר בבוקר לפי מקדם של 1.54 שעות בוקר לכל שעת ערב^[44].

ה. לרוב לא מילא הנתבע את מכסת ההרצאות שהתחייב להן בשעות
הבוקר; ועם זאת נהג להשלים את מכסת שעות ההוראה הפרונטליות החסרות, בהרצאות בשעות הערב. בנוסף העביר הנתבע בממוצע כ- 81 הרצאות בחודש מעבר למחויבותו ל – 16 הרצאות שבועיות.

ו. בהתאם העביר הנתבע מידי חודש דוחות על הרצאות שהעביר במהלך החודש בחלוקה להרצאות בוקר וערב, והחל מיולי 2004 דיווחים על שעות ריכוז באופן שתואם את מחויבותו החוזית להעסקה במשרה מלאה המורכבת משעות ריכוז והוראה פרונטלית.

ז. הדוחות שהעביר הנתבע היו נושא למחלוקת תמידית שלו מול הגב׳ קדוש מהנהלת החשבונות של התובעת והאחראית על חישוב השכר.

ח. בשנת 2007-2006 הגיעו התובעת והנתבע לסיכום נוסף לפיו זכאי הנתבע לתשלום על הנחיית פרויקטים, בשיעור שנקבע באותו סיכום^[45].

ט. בתחילת שנת 2008 הנהיגה התובעת דיווח נוכחות באמצעות שעון נוכחות ממוחשב, ועל בסיס הדיווח הממוחשב שילמה לנתבע שכר בחודשים מרץ אפריל ומאי 2008^[46].

49. על רקע האמור הוגשה התביעה להפרשי שכר בסכום כולל של 271,217 ש״ח המתייחסת לתקופה שמחודש אפריל 2003 ועד חודש מאי 2008, כולל^[47]. התביעה מבוססת על דוחות נוכחות שהגיש הנתבע לתובעת^[48] ועל האופן שבו נעשה הקיזוז של שעות ההוראה הפרונטליות שהיה עליו להעביר בשעות הבוקר, מהרצאות שהעביר בשעות הערב.

בהקשר לכך טען הנתבע כי את החישוב יש לבצע בשני מקדמים שונים מקדם של 1.54 ומקדם של 1.72. זאת משלטענתו, התעריף לו הוא זכאי על הרצאה בשעות הערב שונה במקרים בהם ההרצאה ניתנת במסגרת קורסים מקצועיים להרצאות בקורסי הנדסאים (ששם התעריף לכל שעה גבוה יותר).

50. בנוסף מבקש הנתבע תשלום על הנחיית פרויקטים. בהקשר לכך נוכל לקצר ולומר כי מעיון בתצהיר הנתבע עולה כי האחרון היה זכאי לשכר על הנחיית פרויקטים החל משנת הלימודים 2005- 2006. התצהיר מתייחס לשנת הלימודים 2005-2006, לפיה אמור הנתבע לזכות לתמורה בסכום כולל של 18,000 ש״ח; ולטענתו הוא זכאי על הנחיית פרויקטים בשנת הלימודים 2006-2007, ל- 18,000 ש״ח נוספים. נומר מיד כי התאריכים בתצהיר אינם נכונים משהדיון בבית הדין מלמד כי התביעה מתייחסת לשנים 2006-2007 ו- 2007-2008. מתצהירו של הנתבע עולה כי התובעת שילמה לו עבור הנחיית הפרויקטים בתקופה מושא התביעה, סכום של 18,000 ש״ח. ולמרות האמור תובע הנתבע סכום של 22,500 ש״ח ברכיב זה.

51. אין בדעתנו להתעכב על תשובת התובעת המבקשת לדחות את התביעה לשכר ולתשלום על הנחיית פרויקטים. לטעמנו משנמצא כי אין לתת אמון בגרסת הנתבע ועת שנמצא עוד כי דוחות הנוכחות שהגיש אינם משקפים את המציאות כהווייתה - די בכך כדי להביא לדחיית תביעת השכר המבוססת על גרסתו ועל אותם דוחות נוכחות.

52. בהקשר זה נבקש להוסיף. השכר החודשי לו זכאי הנתבע הוא בגין העסקה על שכר למשרה מלאה הכוללת הרצאות פרונטליות ושעות ריכוז והתמורה הנוספת לה הוא זכאי על הרצאות שהעביר מעבר למחויבותו בשעות הערב. תביעת הנתבע להפרשי שכר יוצאת מההנחה שהאחרון השלים את מחויבותו לשכר למשרה מלאה מההיבט של שעות הריכוז.

בהתאם התביעה מתמקדת בתמורה לה זכאי הנתבע על הרצאות שהעביר (לגרסתו)^[49]; לרבות מכוח הסדר הקיזוז של השלמת שעות הוראה פרונטליות שהתחייב להעביר מכוח מחויבותו החוזית, בשעות הבוקר, מהרצאות שהעביר בערב. משהגענו לכלל דעה כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו לתובעת לעמוד לרשותה בהיקף של משרה מלאה, כך שלא היה זכאי לשכר ששולם לו בפועל – דין התביעה להפרשי שכר, המתעלמת מהעובדה שלא עמד במחויבותו לעמוד לרשות התובעת במשרה מלאה - להידחות.

53. להשלמת התמונה נוסיף כי לא נעלמה מעינינו גרסת הנתבע לפיה התובעת הודתה בחוב שכר בסיכום מיולי 2004, עובדה שאמורה להקנות משקל לגרסתו ולפיה לא שילמה התובעת את השכר לו היה זכאי.

עם זאת, בתצהירים שהגישה הגב' קדוש הסבירה העדה כי הסיכום המדובר נעשה בעקבות תשלום חלקי בחודשים פברואר, מרץ 2004 שנבע מאי הגשת דוחות נוכחות המתייחסות לשעות הריכוז שאמור היה הנתבע לבצע ולהגיש דיווח על ביצוען. העדה הסבירה כי הציעה כמוצא למחלוקת ש״הדס ידווח רטרואקטיבית על שעות הריכוז שביצע״^[50].

יוצא מכאן כי בסיכום עליו מסתמך הנתבע יצאה התובעת מתוך ההנחה שהנתבע אכן הקדיש את שעות הריכוז המתחייבות מהסכם דצמבר 2002. כאמור מצאנו שבפועל לא הקדיש הנתבע את השעות שהתחייב להן בפני התובעת ומכן שאין הראשון יכול להיבנות מהסיכום האמור.

54. סיכום פשוט מראה כי התובעת שילמה לנתבע את מלוא התמורה לה היה זכאי על הנחיית פרויקטים לשנת הלימודים 2006-2007. אין מחלוקת כי הנתבע לא קיבל תמורה על הנחיית פרויקטים לשנת הלימודים 2007-2008 ולטענת התובעת אין הוא זכאי לתשלום על הנחיית פרויקטים לשנה המדוברת בהעדר סיכום על הנחיית פרויקטים בין הצדדים המתייחסים לשנה זו.

בדיון בפנינו אישר מר פרטוש ששימש כמנהל המכללה בשנת הלימודים 2007-2008, כי הנתבע הנחה תלמידים בפרויקטים אותם נדרשו התלמידים להגיש לצורך קבלת תעודת הנדסאי^[51]; ועל אף זאת לטעמנו דין התביעה ברכיב זה להידחות מהנימוקים הבאים:

א. ראשית- מר פרטוש מנהל המכללה בבאר שבע איננו הגורם המוסמך לאשר את ההתקשרות בין הצדדים ואת התמורה לה זכאי הנתבע על הנחית פרויקטים. ויודגש כל ההסכמים בין הצדדים, לרבות הסכם הנחיית הפרויקטים לשנת 2006-2007, נחתמו מול הנהלת התובעת. כאמור בענייננו אין חולק כי הסכם להנחיית פרויקטים לא נחתם על ידי הנהלת התובעת ביחס לשנת 2007-2008.

ב. שנית- מר פרטוש על אף היותו מנהל המכללה איננו הגורם המקצועי המפקח על עבודת הנתבע וכפי שנוכחנו מעדותו, לא קיים פיקוח אפקטיבי על עבודתו בהיבט המנהלי. מכאן שאין לתת משקל רב לעדותו האומרת כי הנתבע הנחה פרויקטים של תלמידים בשנה מושא המחלוקת.

ג. שלישית- למעט עדותו של מר פרטוש, אליה התייחסנו אין בפנינו עדות לפרויקטים שהנחה הנתבע; מכאן שאין בידנו לקבוע כי הנתבע אכן הנחה פרויקטים שבגינם הוא זכאי לתמורה הנתבעת. יתרה מזו, במכתב ההתפטרות שהגיש הנתבע הודיע האחרון כי הוא מפסיק בהנחית התלמידים. לאור אותה הודאה - לא השלים הנתבע את התחייבויות בהנחיית פרויקטים המזכה בתמורה החוזית בהתאם להסכם שבין הצדדים להנחיית פרויקטים.

ד. ואחרון-ההסכם להנחיית פרויקטים מגדיר את מחויבותו של הנתבע לתשלום על הנחיית פרויקטים כדלקמן: ״התשלום הנוסף יהיה כפוף להנחיית מינימום של 30 תלמידים ע״י העובד במגמת הנדסאים/טכנאים רכב אשר יעברו את הפרויקט בהצלחה (עפ״י דוח ציונים מה״ט)...״.

לטעמנו לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע לא השלים את מחויבותו, וזאת אף לגרסתו שלו.

כך במכתב ההתפטרות שהגיש הודיע האחרון כי הוא מפסיק בהנחית התלמידים; הודעה שמשמעותה כי באותה נקודה בזמן שהוגש מכתב ההתפטרות, העבודה על הפרויקטים (לגרסת הנתבע) הייתה בעיצומה וטרם הושלמה. יוצא מכאן כי נכון למועד סיום הקשר לא עמד הנתבע בתנאי לקבלת התמורה על ההנחיה- השלמת ההנחיה הגשת הפרויקטים לבחינה ועמידה ביעד של 30 תלמידים שעברו בהצלחה את שלב הפרויקט.

55. אשר על כן מהנימוקים שפורטו לעיל, תביעת השכר של הנתבע על כל חלקיה, נדחית.

התביעה שכנגד/התביעה לזכויות נלוות והחזר הקנס שקוזז:

56. במסגרת התביעה לזכויות נלוות ולהחזר הקנס שקוזז העלה הנתבע את הטענות הבאות:

א. על פי תלוש השכר האחרון, תלוש השכר לחודש מאי 2008, עמדה לרשות הנתבע יתרת ימי חופשה שלא נוצלה בהיקף של 22.76 ימים. בהתאם טוען הנתבע כי הוא זכאי לדמי פדיון חופשה בסכום של 14,925 ש״ח.

ב. בחודשים פברואר עד מאי 2008 כולל, לא הפרישה התובעת את חלקה לביטוח מנהלים ולקרן ההשתלמות על בסיס השכר החודשי של 15,000 ש״ח. בהתאם, זכאי התובע לפיצוי על ההפרשות בחסר בסכום של 3,515 ₪ לקרן ההשתלמות ולפיצוי של 2,152 ₪ על ההפרשות בחסר לביטוח המנהלים.

ג. לאורך השנים לא שילמה התובעת לנתבע דמי הבראה, על כן הוא זכאי לדמי הבראה בגין שנתיים האחרונות להעסקתו בסכום של 4,760 ש״ח.

ד. לבסוף טען הנתבע כי בשל העובדה שהתובעת לא שילמה במועד את הודעת קנס שהתקבלה בגין הרכב שהועמד לרשותו, הוא חיוב בכפל קנס בסך של 1,500 ש״ח שקוזז משכרו. לאור האמור טען הנתבע כי על התובעת להשיב סכום של 750 ש״ח, בו חיוב בשל מחדלי האחרונה ואשר קוזז שלא כדין משכרו.

57. נפנה כעת לבחינת הטענות שהעלה הנתבע בהתאם לסדרן לעיל;

58. תביעת הנתבע לדמי פדיון חופשה נסמכת על הרישום בתלוש השכר המתייחס למכסת ימי החופשה שעמדה לרשותו במועד סיום העסקתו. נומר כאן כי רישום שכזה יש בו במצב הדברים הרגיל די בכדי לבסס את תביעת העובד לדמי פדיון חופשה.

עם זאת, המקרה הנוכחי איננו המקרה הרגיל שכן - מכסה זו - מכסת ימי החופשה שעמדה לרשות הנתבע ולא נוצלה על ידו נכון למועד ניתוק הקשר - מבוססת על דוחות הנוכחות שהגיש לתובעת ועל בסיסם נקבעה הנוכחות בעבודה ונרשמה ההיעדרות.

לטעמנו, במציאות שבה באופן שיטתי ומכוון מגיש הנתבע דוחות כוזבים, כך שדיווחי הנוכחות וההיעדרות הבאים לביטוי בתלוש השכר בין היתר ברישום ^[52] החופשה רחוקים מהמציאות - אין הנתבע יכול לתמוך את תביעתו לחופשה על יסוד אותם דיווחים הבאים לביטויי בנתון בתלוש השכר המתייחס למכסת החופשה הצבורה בסיום הקשר.

בהתאם, יש לקבל את המתווה שבתצהירה של הגב׳ קדוש אשר בחנה את ניצול החופשה בפועל של הנתבע אל מול הזכות לחופשה לה היה זכאי בהיחשב בוותק שצבר במקום העבודה, ומצאה כי הנתבע זכאי לדמי פדיון חופשה עבור שלושה ימי חופשה שעמדו לזכותו בסיום הקשר. אשר על כן הרינו פוסקים לנתבע דמי פדיון חופשה בסך של 1,967 ש״ח^[53].

59. התביעות לפיצוי על ההפרשות בחסר לקרן ההשתלמות וביטוח המנהלים מבוססת על הטענה לפיה היה על הנתבעת להפריש כספים לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים בחודשים פברואר עד מאי 2008, על בסיס השכר החודשי המוסכם של 15,000.

כידוע הפרשות לקרן ההשתלמות וביטוח מנהלים נגזרות באחוזים מהשכר. כמצוין לעיל הנתבע לא היה זכאי לשכר החוזי באותם חודשים משלא עמד לרשות התובעת בהיקף המקנה את הזכאות למלוא השכר החוזי; ולפיכך אין הוא זכאי להפרשות לקרן ההשתלמות ולביטוח המנהלים על בסיס השכר החוזי ובנסיבות אילו דין התביעה ברכיבים אלה להידחות.

60. אשר לתביעת הנתבע לדמי הבראה; סעיף 5.3 להסכם מדצמבר 2002, קובע כי הזכות לקצובת הבראה לה זכאי הנתבע מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה שעניינו תשלום קצובת הבראה, כלולה בשכרו החודשי. מכאן שאין עילה לתביעת הנתבע לדמי הבראה ובנסיבות אילו דין התביעה ברכיב זה להידחות.

61. לבסוף, גם דין טענת הנתבע להשבת כפל הכנס ששילם להידחות, ונסביר. הגרסה לפיה הופחת משכרו של הנתבע כפל קנס בדצמבר 2007 היא גרסה שנפלה בחקירתו בפנינו. כך נשאל התובע והשיב:

"ש. אם הדוח היה 750 ₪ וכפל קנס, ככל שאני יודע לכפול, הוא 1,500 ₪, תראה לי בבקשה איפה שורה בחודש דצמבר שירדו לך משם 1,500 ₪ עבור כפל קנס.

ת. ירד פעמיים 750. אני אראה

ש. אני אעזור לך, אני מפנה אותך לסעיף 75 ו-76

ת. תיקנתי את זה וזו טעות.

ש. תסביר איך זה ירד פעמיים.

ת. אני אסביר, שניה (מעיין במסמכים)....

ש. איפה הורידו לך פעמיים?

ת. כבר אני אראה את זה, זה וודאי (ממשיך לעניין במסמכים)... אפריל 2007 ירד תשלום

ש. אמרת בדצמבר ירד כפל

ת. אמרתי שזו טעות התצהיר ולא ירד בחודש דצמבר פעמיים."^[54]

62. יצוין, כאן כי בתשובות האמורות טוען הנתבע כי הגרסה על קיזוז כפל הקנס המופיעה בתביעה שכנגד היא טעות שתיקן בתצהיר – לא היא . כך, סעיפים 73-75 לתצהיר הנתבע הם חזרה על הטענה בכתב התביעה שכנגד. ובהמשך העדות עולה כי משכרו של הנתבע קוזז הסכום של 750 ש״ח בדצמבר 2007 מתייחסת לדוח תנועה נוסף שנזקף לחובתו באוקטובר 2007.^[55]

אי לכך, דין טענת הנתבע לעניין החסר תשלום בגין כפל קנס - להידחות.

סוף דבר:

63. התביעה נדחית.

64. התביעה שכנגד נדחית ברובה המכריע, מלבד חיוב התובעת בתשלום דמי פדיון חופשה בסך של 1,967 ש״ח.

65. לאור התוצאה דלעיל, מקום בו נדחתה התביעה שכנגד ובשים לב לנימוקים על בסיסם נדחתה התביעה, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 25,000 ש״ח (בקיזוז דמי פדיון חופשה כאמור בסעיף 64 לעיל). התשלום יתבצע בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין ולא יתווספו הפרשי לתשלום הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.

66. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ו, 20 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סכום בתצהירה של העדה מטעם התובעת הופחת לסכום של 501,346 ש״ח (סעיף 11 להסכם) . ↑

2. סעיף 3 להסכם מדצמבר 2002 ולפיו ״העובד (הנתבע, הוספה שלי – ט.מ) יועסק בחברה כעובד חודשי במשרה מלאה״. ↑

3. ראה לדוג׳ סעיף 1 לתצהירה של הגב׳ קדוש בתשובה לתביעה שכנגד. ↑

4. להבדיל מהנוכחות המדווחת על ידי הנתבע. ↑

5. סעיף 7 לכתב ההגנה סעיפים קטנים 7.1 ו- 7.2. ↑

6. סעיף 11.10 לכתב ההגנה. ↑

7. עמ׳ 156 ש׳ 20. עד עמ׳ 157 ש׳ 17. ↑

8. עמ׳ 152 לפרוטוקול ש׳ 16-22. ↑

9. כך נשאל הנתבע והשיב :״ש. אמרת שמר פרטוש הנחה אותך לכתוב ריכוז שעות מ- 08:00 עד 17:00 נכון? ת. כן. ש. מידי יום ביומו, למרות שלא היה קשר״ ת. כן ״. עמ׳ 165 לפרוטוקול ש׳ 32 עד עמ׳ 166 ש׳ 3 (למותר לציין כי מר פרטוש הכחיש מתן הנחיה שכזו). ↑

10. עמ׳ 94 לפרוטוקול שורות 18-26. ↑

11. תשובת הנתבע בעמ׳ 95 לפרוטוקול ״אני עבדתי לאורך השנים כמו שאמרתי מעל מאה ארבעים אחוז או מאה ארבעים וחמישה אחוז , לא ראיתי שזה רלוונטי״. ↑

12. עמ׳ 94 לפרוטוקול שורות 18-19 . ↑

13. עמ׳ 95 לפרוטוקול שורה 23 . ↑

14. עמ׳ 95 לפרוטוקול ש׳ 28 עד עמ׳ 96 ש׳ 12 . ↑

15. עמ׳ 108 לפרוטוקול ש׳ 22-27 . ↑

16. עמ׳ 169 לפרוטוקול ש׳ 27-31 . ↑

17. ״ש אתה מסכים איתי שלפחות ב- 2006 אתה ידעת שאתה חייב לעבוד לפחות 186 שעות? ת. כן״ עמ׳ 170 לפרוטוקול ש׳ 30-31 . ↑

18. סעיף 3 להסכם מספטמבר 2000. ↑

19. סעיף 7.5 להסכם מדצמבר 2002. ↑

20. בפרט לאור השינוי בניסוח הגדרת המשרה בהשוואה מספטמבר 2000, אותו החליף. ↑

21. סעיף 5.8 לתצהירו של הגב׳ קדוש. ↑

22. אין מחלוקת כי מידי חודש הגיש הנתבע דוחות נוכחות. ↑

23. את עדות הנתבע לנביא להלן. ״ש. אני מפנה אותך לנספח 23 שלך. תאשר כי הוסכם בינך לבין עתיד שבחודשים בהם לא מילאת את המכסה הדרושה שלך יופחתו לך ימי חופשה בהתאמה, כן או לא? ת. התשובה לא כן או לא. בפועל כאשר ניסיתי לברר למה הורידו לי ימי חופשה. ש. הוסכם או לא הוסכם .ת. לא הוסכם. אני מפנה אותך למכתב מיום 6.606 נספח 23, אתה רוצה לשנות את התשובה שלך ת. אמרתי שזה היה בפועל, בפועל מה שהיה ש. הייתה הסכמה או לא הייתה הסכמה ת. לא הייתה הסכמה פורמלית בפועל זו הייתה ההתנהלות״ עמ׳ 159 ש׳ 4-10. ובהמשך מאשר הנתבע לאחר שהוקרא לפניו מכתבו האומר ״בסיכום שהתקיים איתך ועם אלי פרטוש סוכם שכאשר חסרות שעות ריכוז יופחתו לי ימי חופשה״ מאשר את הסיכום. במאמר מוסגר נציין שזו דוגמא נוספת לעדות הלא אמינה של הנתבע. ↑

24. על בסיס העיקרון של שבוע עבודה של 42 שעות למשרה מלאה מתוכם 16 שעות הוראה פרונטלית. ↑

25. עמוד 95 לפרוטוקול שורות 8-10 ועמוד 103 לפרוטוקול שורות 24-26.). ↑

26. ודוק, מהמוצגים שהוגשו עולה כי הנתבע הועסק בשנת 2006 בהיקף של 339% (75% משרה ברוגוזין, 177% משרה ב"אורט" ו-87% משרה ב"עמל" אשדוד משרה (ראו מוצג ת/5 - מכתבו של מר אבי אדרי, מנהל בית הספר רוגוזין, מיום 5.1.2006); בהתאם לאישור שיצא תחת ידיה של הגב' גילת ידעי, ראש מדור מינהל משאבי אנוש, הועסק הנתבע ברשת "אורט" בהיקף של 151% משרה בין השנים 2002-2003, 161% משרה בין השנים 2003-2004, 160% משרה בין השנים 2004-2005, 176% משרה בין השנים 2005-2006, 177% משרה בין השנים 2006-2007 ו-147% משרה בין השנים 2007-2008. ↑

27. סעיף 4.5 לתצהירו של מר נבות, מנכ״ל התובעת שלא נסתר. ↑

28. המנה התקבלת מחילוק 81 שעות שבועיות ל- 4.5 שבעות בחודש בממוצע. ↑

29. כפי שמאשר הנתבע בחקירתו לפנינו עמ׳ 117 לפרוטוקול ש׳ 13-19 . ↑

30. סיכום שעות ההוראה הפרונטלית בבתי הספר אורט ורוגוזין ובתובעת וזאת על פי הגרסה של הנתבע שעשה ניסיון למעט ממידת מחויבותו למעסיקותיו האחרות. ↑

31. הטענה שעולה בכתב ההגנה ועליה חזר הנתבע בתצהירו ובעדותו; לדוגמא נפנה כאן, לסעיפים 7.2 ו- 8, לכתב ההגנה. ↑

32. וגם על כך ישנה מחלוקת ובהקשר זה נשאל מר ערן קדיש שהיה הממונה המקצועי של הנתב והשיב. ״ש. אתה יכול לאשר לי שהדפס היה מוערך מאוד? ת. כשמדובר בהכשרה מקצועית התשובה היא כן. כשמדובר לגבי הנדסאים התשובה היא לא חד משמעית. מבחינת הפיקוח״ עמ׳ 57 לפרוטוקול ש׳ 18-20 . ↑

33. סעיף ג לנספח. ↑

34. סעיף יא לנספח. ↑

35. ובהקשר זה נפנה לעדותו של מנהל המכללה בבאר שבע מר פרטוש אשר סיפר כי במסגרת תפקידו כרכז ומנהל המגמה היה על הנתבע ליזום פעילות. לעניין זה סיפר העד ״לוי הדס הוא בתפקיד בכיר במכללה, חלק מהתפקידים שלו עשה במכללה וחלק מחוץ למכללה, הוא היה צריך לשווק מחוץ למכללה, לבקר במוסכים חוץ למכללה...״ עמ׳ 29 לפרוטוקול ש׳ 13-16 . ↑

36. עע)ארצי) 10219-12-12 אלעד אטיאס נ' מ.י.ר שרותי מזון בע"מ (02.03.2016). ↑

37. בפרט כאשר הנוכחות בבתי הספר אורט, עמל ורוגוזין מושפעת בנוסף מלוח החופשות בבתי הספר. ↑

38. ה״הואיל״ השני ל״נספח להסכם העבודה (ההסכם מדצמבר 2002, הוספה שלי ט.מ)- רכב״ ↑

39. עובדה שאותה אישר הנתבע בעדותו עמוד 155 שורה 28 ועמוד 156 שורות 1-3. עמוד 157 שורות 10-15. ↑

40. סעיף 18 לכתב התביעה. ↑

41. סעיף 11.9.1 פיסקה אחרונה. ↑

42. פיסקה 36 לכתב התביעה שכנגד. ↑

43. "כן, בהתאם להלכה הפסוקה, עובד המתכוון להתפטר מעבודתו, עקב הרעת תנאי עבודה, חייב ליתן למעביד הודעה מוקדמת על כוונתו זו, תוך התראה כי אם לא יתוקנו הנסיבות בתנאי העבודה – תבוא ההתפטרות והדרישה לתשלום פיצויי פיטורים ורק אם לא עשה המעביד לסילוקם- יתקיים האמור בסעיף. ראה: דב"ע לה/ 15-3, בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוסקיס, [פורסם בנבו] עבודה ארצי ח(2) 60. ראה: דב"ע מח/ 60-3, מח/ 174-3, טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, [פורסם בנבו] פד"ע כ' 421." סעש (ת"א) 45840-03-13 אפרים יום טוב נ' ע.מי.ש.ב. שרותים בע"מ (31.08.2015). ↑

44. סעיף 5.14.3 לתצהירו של הגב׳ קדוש לתביעה שכנגד. ↑

45. הסכים על הנחיית פרויקטים. ↑

46. סעיפים 5.13 ו- 5.14 לתצהיר הגב׳ קדוש לתביעה שכנגד. ↑

47. סעיף 46 לתצהיר הנתבע. ↑

48. סעיף 46 לתצהיר הנתבע המפנה לנספחים 14 – 19 לתצהיר. ↑

49. כך לדוגמא מבהירה הגב קדוש כי הדוחות שהגיש הנתבע לא אושרו שכן במרבית הדוחות ״הדס דיווח על שעות הרצאות רבות יותר מאלו בהן עבד בפועל״. ↑

50. סעיף 5.10 לתצהיר העדה. ↑

51. עמ׳ 41 לפרוטוקול שורות 16-19. ↑

52. ונזכיר כאן את ההסדר על קיזוז שעות ריכוז שהיה אמור הנתבע לספק לתובעת ולא סיפק, ממכסת החופשה. ↑

53. המבוסס על ערך יום עבודה שנקבע בתלוש השכר בסך של 655.77 ש״ח. ↑

54. פרוטוקול מיום 10.9.2013 עמוד 161 שורות 1-11. ↑

55. עמ׳ 161 לפרוטוקול 28-29. ↑