בפני בקשה למתן הוראות שהגישו המבקשים, ולפיה ביהמ"ש מתבקש להורות למשיבה 1 לשלם למבקשים באמצעות הכונסים או בדרך אחרת את התמורה בסך 930,000 ₪ המפורטת בסעיפים 4.2, ו-4.3 של חוזה המכר שאושר ביום 15.2.15, ובסעיפים 7, 9.3 של צו הרישום שניתן ביום 25.6.15 לפי החלק היחסי של כל אחד במקרקעין, וכן פיצוי מוסכם בגובה 10% מסכום התמורה, וכן ליתן למבקשים כל סעד אחר צודק ונכון.

לטענת המבקשים, בפס"ד מיום 1.3.13, הורה ביהמ"ש כי פירוק השיתוף במקרקעין יעשה בדרך של מכירת המקרקעין, וחלוקת הפדיון בין המוכרים לפי חלקם היחסי.

ביום 3.6.16 מונו ב"כ המוכרים, בצו ביהמ"ש, ככונסים לצורך המכירה וחלוקת הפדיון, וכן הורה בצו המינוי כי שכר טרחתו של כל אחד מכונסי הנכסים ייקבע בנפרד בינו לבין שולחו.

נטען כי הכונסים הודיעו לרוכשת על זכייתה במכרז לרכישת המקרקעין, ולאור הצעתה לשלם למוכרים לרבות המבקשים מחיר כולל של 93,930,000 ₪ לרבות השתתפות בתשלום שכ"ט הכונסים בסכום של 930,000 ₪.

נטען כי הרוכשת מנסה להתנער מחיוביה על פי חוזה המכר וצו הרישום , ולהימנע מתשלום ההשתתפות בשכ"ט הכונסים, תוך עשיית עושר שלא כדין על חשבון המבקשים באמצעות אמתלה משפטית לפיה סעיף 2.4 לחוזה המכר נוגד את כלל 11 של כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו -1986, האוסר על עו"ד לרכוש טובת הנאה חומרית פרט לשכר טרחתו, בעניין שהוא משמש בו כונס נכסים. נטען כי תכליתו של כלל זה , למנוע מעו"ד שמונו כונסי נכסים לקבל במסגרת תפקידם טובת הנאה חומרית פרט לשכר טרחתם מלקוחותיהם, ועל מנת שלא יהיו בניגוד עניינים בין האינטרס האישי שלהם לבין האינטרס של לקוחותיהם. נטען כי מדובר בטענה שאינה רלווונטית בנסיבות העניין, וכי ועדת האתיקה קיבלה החלטתה על סמך הנחה מופרכת, לפיה הסך האמור שייך לכונסים ולא למוכרים. ואולם סעיף 4.2 לחוזה המכר מחייב את הרוכשת לשלם את הסך האמור כחלק מהתמורה השייכת למבקשים בלבד. בנוסף מבקשים לחייב את הרוכשת לשלם למבקשים תוספת ריבית נוכח העובדה שהרוכשת נהנית בחוסר תום לב מהזכויות במקרקעין במשך תקופה ארוכה של למעלה משנה, ולמרות שלא שילמה את מלוא התמורה כאמור.

כן הרוכשת הפרה הפרה יסודית את חיוביה ומשכך עליה לשלם פיצויים מוסכמים בהתאם לחוזה המכר.

המשיבה 1 טוענת כי יש לסלק את הבקשה על הסף. וכי כבר בבקשת הכונסים למתן הוראות ( בקשה 22) לאישור חוזה המכר מיום 15.2.15 , הייתה בסעיף 7 לבקשה התייחסות מפורשת וספציפית לסעיף 4.2 לחוזה המכר , וכי התשלום לפי סעיף 4.2 הוכפף להחלטת וועדת האתיקה. וכי וועדת האתיקה קבעה כי התשלום לפי סעיף 4.2 מהווה עבירה אתית. נטען כי המבקשים לא הציגו את כל הפניות לוועדת האתיקה. כך גם בקשה 25 – דו"ח כונסי הנכסים בהסכמה מיום 21.10.15 שם בסעיף 6.4 לבקשה הודיעו הכונסים כי בכוונתם לפנות לוועדת האתיקה על מנת שזו תבטל את החלטתה לאור הפגמים הנטענים שנפלו בה , ותבחן מחדש את הסוגיה שלפניה.

נטען כי תשובות וועדת האתיקה מפורטות ומדברות בעד עצמן. נטען כי ברור שהפניה לוועדת האתיקה נעשתה מאחר והסך האמור שייך לכונסים ולא למוכרים , שהרי כללי האתיקה אינם חלים על המוכרים כלל, עוד נטען כי רק חלק מהמוכרים הגישו את הבקשה למתן הוראות, מה שמלמד כי אף בין המוכרים לבין עצמם קיימת מחלוקת בדבר זכותם הנטענת לקבל את התשלום לפי סעיף 2.4 לחוזה המכר .

עוד נטען כי המבקשים נקטו בהליך שאינו מתאים, בקשה למתן הוראות , נעשית לשם ניהול העניין לשמו מונה בעל התפקיד בתור שכזה, ולשם ביצוע תפקידו זה באופן יעיל. עוד נטען כי מהות הסכסוך היא הקובעת , בעניינו מדובר בסכסוך כספי שהדרך הנכונה לבירורו היא בדרך של תובענה רגילה בבית משפט רגיל. כלל לא נדרש בעניינו לתת הוראות לכונסי הנכסים לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידם או בכלל, ודי בכך על מנת לקבוע שמדובר בהליך שאינו מתאים.

נטען להעדר עילה והעדר יריבות- מכירת המקרקעין נעשתה ע"י כונסי הנכסים כ"קציני בימ"ש" בהתאם הזכות והיכולת המשפטית הייתה נתונה אך ורק בידיהם. ובנסיבות אלה אין כל יריבות בינם ובין הרוכשת , כך אין יריבות בין הרוכשת ובין המבקשים בכל הנוגע לתשלום על פי סעיף 4.2 לחוזה המכר, העוסק בבירור בשכ"ט כונסי הנכסים , ובוודאי לא יריבות חוזית.

נטען כי יש לדחות את הבקשה מחמת השתק, מניעות, ניצול ההליך המשפטי לרעה וחוסר תום לב.

נטען כי ההסכמה המפורשת לפיה התשלום לפי ס' 4.2 לחוזה המכר יבוצע בכפוף לאישור ועדת האתיקה , מחייבת את כל הצדדים, ולא ניתן לנסות לטעון כנגדה, רק לאחר שהכונסים הביאו את העניין לפתחה של וועדת אתיקה ודרך דיונית זו מוצתה עד תום ונכשלה, נזכרו המבקשים , המהווים רק חלק מהמוכרים, לטעון כי הסך האמור מגיע להם ולא לכונסים, וראו עצמם לפתע כמי שאינם מחויבים כביכול להסכמות המפורשות שהוגשו לתיק, ובנסיבות אלה מושתקים מלהעלות את הנטען על ידם בדיעבד, לכל הפחות מדובר בחוסר תום לב מובהק ובניצול ההליך המשפטי לרעה. נטען כי המבקשים ידעו על ההסכמות, ולא טענו אחרת, ידיעתם ואי מחאתם ו/או התנגדותם מהווה הסכמה ברורה ויוצרת מניעות והשתק מלטעון כלפיה בדיעבד.

נטען כי ביהמ"ש נעדר סמכות עניינית, מדובר בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין , הבקשה אינה כוללת כל סעד הנוגע להחזקה ושימוש במקרקעין ומכאן שהסמכות העניינית נתונה באופן מובהק לביהמ"ש המחוזי.

נטען כי יש לדחות את הבקשה גם בהיותה תביעה כספית באיצטלה של תביעה לסעד של "צווי עשה" ואי תשלום אגרה כדין, הואיל ומדובר בסעדים בעלי משמעות כספית אופרטיבית מובהקת היה על המבקשים לשלם אגרה כדין, ואין בעצם הניסיון להגדירה כתביעה למתן צווי עשה כדי לפטור מאגרה.

כן יש לדחות את הבקשה מחמת היותה מובילה בוודאות לכפל פיצוי.

המבקשים בתשובתם טוענים, ביחס לסמכות העניינית, כי הבקשה הוגשה במסגרת תיק לפירוק שיתוף, שהינו בסמכותו הייחודית של בית משפט כאן. נטען כי הבקשה למתן הוראות הינה הליך מתאים, מאחר ופירוק השיתוף לא הסתיים כל עוד הרוכשת לא שילמה את מלוא התמורה על פי חוזה המכר, מדובר במחלוקת שבין צדדים לחוזה המכר שהינו בפיקוחו של ביהמ"ש.

לעניין העדר יריבות נטען כי המשיבים 2-4 הודיעו כי בתוקף תפקידם ככונסי נכסים הם מצטרפים לבקשה ,בנוסף חוזה המכר נחתם בין המבקשים למשיבה 1, ולמבקשים יש זכות ועילה על פי חוזה המכר לבקש מביהמ"ש שיורה למשיבה 1 לשלם את מלוא התמורה על פי חוזה המכר.

ביחס לנטען כי בסעיף 4.3 לחוזה המכר הוסכם כי תשלום ההשתתפות בשכ"ט הכונסים הינו תשלום מתשלומי התמורה , וכי המשיבה 1 חייבת בתשלום התמורה כאמור, על מנת שינכו מהם את תשלומי החובה החלים על כל מוכר ואת היתרה יעבירו על פי חלקו היחסי במקרקעין , נטען כי בפניות לוועדת האתיקה לא נטען כי השכר מגיע לכונסים אלא למוכרים.

ביחס לאי תשלום אגרה נטען כי האגרה שולמה כדין בתביעה לפירוק שיתוף. ויש לדחות הטענה לכפל פיצוי , כאשר המשיבה 1 נדרשת לקיים חיוביה ובהתאם לחוזה המכר .

כונס הנכסים עו"ד חלפין , המשיב 2, הגיש הודעה לתיק לפיה מצטרף לבקשה , כך בהתאם הוגשו הודעות מטעם הכונסים - המשיבה 3,עו"ד שולמית שרון, והמשיב 4, עו"ד שובינסקי, ולפיהן מצטרפים להודעתו של המשיב 2.

המשיבה 1 בתשובתה להודעות אלה , טוענת כי מדובר בהודעה תמוהה ביותר, לאור העובדה כי הם , כמו יתר הכונסים, צורפו מלכתחילה כמשיבים לבקשה, והן לאור העובדה כי מדובר בבירור בבקשה ולא בהודעה. הבקשה הוגשה ע"י שלושה מתוך חמישה כונסים, אשר מונו ע"י ביהמ"ש, ואין בה כדי לשקף מלכתחילה את עמדת כל כונסי הנכסים. עמדתם המאוחרת, מנוגדת להסכמות מפורשות בין הצדדים, וכפי שהובאו בפני ביהמ"ש ומושתקים ומנועים מלהעלותן, ומדובר בחוסר תו"ל ובניצול לרעה של ההליך המשפטי, שהינו חמור במיוחד עת מדובר בבעלי תפקיד המשמשים כזרועו הארוכה של ביהמ"ש.

לאחר עיון בבקשה , בתגובות בתשובה ובדיון, אני מחליט למחוק את הבקשה.

עניינה של הבקשה אינו בקשר למתן הוראות לכונסים שמונו בתיק, במובן הרגיל של מונח זה, ובמסגרת פיקוח של בית המשפט על הליך הכינוס, שלמעשה הסתיים. אלא מדובר בתביעה כספית של בעלי זכויות, לא הכונסים, מכח טענה להפרת ההסכם שבין המבקשים לרוכשת, ועל רקע חילוקי דעות שבין הצדדים לרוכשת, וכן בינם לבין עצמם, ובקשר לתשלום יתרת התמורה הנקובה בסעיף 4.2 בחוזה המכר שאושר ביום 15.2.15. לפי החלק היחסי של כל מבקש במקרקעין.

כבר בצו מינוי הכונסים נקבע כי שכר טרחה , של כל אחד מכונסי הנכסים, יקבע בהסכם נפרד בינו ובין שולחו.

יצוין כי לא הוצגו בפני ביהמ"ש הסכמי שכ"ט בין המבקשים לבין ב"כ /הכונסים .

המחלוקת כיום, ולאחר החלטות ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד בעניין, הנה סכסוך כספי, לעניין פרשנות הסעיף האמור בהסכם מכר, ענין זה, אינו אמור להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות בתיק זה, שהדיון בו הסתיים, אושר המכר, וניתנה פסיקתא בעניין.

יצוין שהכונסים- המשיבים 5-6 ,לא הגישו הודעה המצטרפת לבקשה כפי שעשו יתר הכונסים כאמור.

מההתכתבות של הכונסים עם וועדת האתיקה עולה מדו"ח כונסי הנכסים ובקשה לאישור חוזה מכר זכויות במקרקעין (בקשה 22, נספח ג' לבקשה כאן) , שם בסעיף 7 מפנים המבקשים את תשומת לבו של ביהמ"ש לסעיף 4.2 לחוזה המכר, כאשר להבנתם, לא קיימת מניעה להכללתה בחוזה של התחייבותה האמורה של הרוכשת, ומוסיפים כי נעשתה פניה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין על מנת לקבל חוות דעת בשאלה זו, בהתאם לחוות הדעת שתתקבל, יפעלו כונסי הנכסים.

כך גם בדוח כונסי הנכסים בהסכמה (בקשה 25 ) שם סעיף 6.4 מציינים הכונסים כי יפנו פעם נוספת לוועדת האתיקה.

עוד עולה ממכתב הממונה על ועדות מחלקת אתיקה, עו"ד דיאמנט קופייקין, מיום 7.9.16 (נספח י' לבקשה) כי הועדה החליטה מעיון בפניות הצדדים ובתגובות שנשלחו אליה , כי בין הצדדים ישנה מחלוקת בדבר פרשנות הסכם המכר , וסעיף 12 או 4.2 בנוסח החדש בפרט, וכי הוועדה אינה דנה במחלוקות אזרחיות ומפרשת הסכמים, ולאור האמור אינה מוצאת לנכון לשנות את החלטותיה מיום 14.2.16 ומיום 13.7.16 .

ככל שלמבקשים יש טענה לפרשנות אחרת של החיוב כפי שאושר, בתיק הכינוס, ועל רקע, אותן החלטות של ועדת האתיקה, עניינה לא במסגרת בקשת הוראות כאן, אלא במסגרת תובענה כספית רגילה לבית משפט מוסמך.

את המחלוקות נשוא הטענות כאן, ובין הצדדים לבקשה, יש לברר במסגרת תובענה כספית נפרדת, שתתברר באופן רגיל, ובפני בית משפט מוסמך, ולא על דרך בקשה למתן הוראות בתיק פירוק שיתוף , בו מונו כונסים לביצוע המכר שאושר, ונחתמה בו פסיקתא.

נוכח האמור , הבקשה נמחקת., בנסיבות הענין אני מחליט, שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.