1. האם בתום פרשת התביעה יש להתיר לנתבעים להגיש חוות דעת מומחה מטעמם, בשעה שלא הגישו חוות דעת כזו באופן הקבוע בסדרי הדין ?

רקע עובדתי

2. בתום דיון ביום 21.11.2010 בת"ט 15256-04-10 קבע הרשם (כתוארו אז) אדריס כי התביעה של התובעת נגד הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת), שהחלה כבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, תתברר בסדר דין מהיר. בדיון ביום 18.5.2011 הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה תאוחד התביעה בתא"מ 15256-04-10 עם שני תיקים נוספים, שאף הם החלו כבקשות לביצוע שטרות בלשכת ההוצאה לפועל, וכי התובעת תגיש "כתב תביעה מסודר". השופטת דחלה-שרקאוי נעתרה לבקשה והורתה לתובעת להגיש כתב תביעה בסדר דין מהיר.

3. בכתב התביעה בסדר דין מהיר שהוגש ביום 26.6.2011 נגד הנתבעת ונגד נתבע מס' 2 (להלן: הנתבע), (על אף שלא הוגשה בקשה לצירופו כנתבע נוסף) כתביעה כספית בסך 56,491 ₪, נתבעו שניהם לשלם לתובעת סכום זה, המופיע בכרטסת ממוינת של התובעת, לאור התחייבויותיהם בגין רכישת סחורה ממנה, או לשלם את סכומם הכולל של השיקים בשלושת תיקי ההוצאה לפועל הנזכרים לעיל. כנספח ה(1) לכתב התביעה צורפו צילומי שיקים שנמשכו על ידי הנתבעת לפקודת התובעת, אשר בגין חילולם הוגשו שלוש הבקשות לביצוע שטרות.

בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי ראשיתו של התיק הינו בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו בין "המחאות שנמשכו מחשבונה של הנתבעת ואשר היא, לכאורה, החתומה עליהן" וכי חלק מתעודות המשלוח עליהן הסתמכה התובעת אינו חתום על ידי הנתבעים. סעיף 8 לכתב התביעה, לו צורף נספח ה(1) ובו צילומי השיקים כאמור, הוכחש בכתב ההגנה.

רק ביום 18.8.2011 התרתי צירוף הנתבע כנתבע נוסף.

4. בישיבת קדם משפט ביום 4.4.2012 ציינה באת כוח הנתבעים, בין השאר, כי הם מודים בכל תעודות המשלוח על סך 44,253 ₪ שצורפו לכתב התביעה, למעט

באחת שאינה חתומה, אולם עומדות להם טענות קיזוז. כן נטען כי הנתבעים שילמו כ-40,900 ₪ ונותרו חייבים לתובעת 1,687 ₪ בלבד.

5. ביום 29.10.2012 הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית של דוד כהן, מנהלה, ושל אלי שלומי. ביום 20.1.2013 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים - תצהירו של הנתבע ותצהירו של אשר כהן. לא הוגש תצהיר של הנתבעת. בתצהירו של הנתבע נטען כי מעיון בשיקים שצורפו כנספח ה' לתצהיר התובעת עולה כי חלקם אינו נושא את חתימת הנתבעת, וכי השיקים שזויפו הם שיק מס' 4718 בסך 2,500 ₪ ושיק מס' 4719 בסך 2,500 ₪. (יוער כי שני שיקים אלו הינם חלק מהשיקים שצילומיהם צורפו כנספח לכתב התביעה, כאמור לעיל). בסעיף 21 לתצהיר הנתבע נאמר: "הנתבעת מבקשת כי שיקים אלו יוגשו למומחה כתב יד שימונה ע"י בית המשפט לצורך בדיקתו".

6. ביום 21.1.2013 קבעתי כי ישיבת הוכחות התביעה תתקיים ביום 31.1.2013, וביום 6.2.2013 הוריתי על דחייתה ליום 25.2.2013.

ביום 25.2.2013 התקיימה ישיבת הוכחות התביעה. במסגרת חקירתו הנגדית של מנהל התובעת, הוא נשאל אם חתימות הנתבעת על שיק מס' 4718 ועל שיק נוסף (שיק מס' 1882) הינן זהות, והשיב: "החתימות לא דומות אחת לשניה".

הבקשה למינוי מומחה

7. בתום פרשת התביעה, ביקשה באת-כוח הנתבעים להתיר להם הגשת חוות דעת מומחה לכתב יד, לאור טענתם כי חלק מהשיקים וחלק מתעודות המשלוח לא נחתמו על ידי הנתבעת. בהשלמת בכתב של בקשה זו הוסבר כי הבקשה לא הוגשה עד למועד הגשת תצהירי העדויות הראשיות עקב מעבר משרדיה ותקלות אחרות, וכי אין בהתרת הגשת חוות דעת מומחה בשלב זה כדי לפגוע בהמשך ניהול התיק לאור העובדה ששמיעת ראיות הנתבעים נקבעה לישיבה ביום 13.10.2013.

8. בא-כוח התובעת התנגד לבקשה מהטעמים הבאים: הנתבעים לא סיפקו הסבר המניח את הדעת להגשת הבקשה באיחור, ושלא בדרך הקבועה להגשת חוות דעת על-פי תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות); על-פי תקנה 137(ג) נדרשים "טעמים מיוחדים" לשמיעת עדות של מומחה מטעם בעל דין שלא פעל כאמור בתקנה 129; העתרות לבקשה תהא מנוגדת לעקרון של אי הפתעת בעל הדין שכנגד; העתרות לבקשה תצדיק אף לבדוק את כתבי היד של הנתבע ובנם של הנתבעים, שמא הם אלו שחתמו על המסמכים השנויים במחלוקת.

9. בתגובת הנתבעים לתגובת התובעת הודגש כי מדובר בפרוצדורה מול מהות, וכי טענת זיוף חתימות על גבי שיקים ותעודות משלוח הועלתה כבר במועד הגשת ההתנגדות לביצוע השיקים.

ההלכה הפסוקה

10. פרק י"א לתקנות עוסק במומחים. מאחר ותקנות 129(א), 129(ג) ו-137(ג) הן הרלבנטיות לענייננו, נביא אותן כלשונן:

"129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות – תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת.

(ג) חוות דעת מומחה, זולת חוות הדעת לפי תקנות משנה (א) ו-(ב), לא יוגשו מטעם בעלי הדין, אלא באישור בית המשפט".

"137.

(ג) בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 129, לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם בעל הדין, אלא אם כן ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו".

11. תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות הגשת חוות דעת מומחה בכתב עוד לפני שמיעת הראיות במועדים הקבועים כיום בתקנה 129 לתקנות.

המלומד אורי גורן מבהיר בספרו כי חוות הדעת בהן עוסקת תקנה 129(ג) הינן חוות דעת נוספות מטעם בעלי הדין על חוות הדעת המוגשות על פי ההסדר הקבוע בתקנה 129(א) ו-(ב). (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורת 2009) 242). מכאן עולה כי על חריגה מההסדר שבתקנה 129(א) חלה הוראת תקנה 137(ג) המחייבת מתן "טעמים מיוחדים שיירשמו".

על פי תקנה 137 (ג), בעל דין שלא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו בהתאם להוראת תקנה 129, לא ישמע בית המשפט עדות של מומחה מטעם בעל הדין, אלא אם כן ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו.

12. בית המשפט העליון קבע כי במועד הגשתה של חוות הדעת יש כדי להשליך על ההחלטה האם להתיר את הגשתה, שכן הגשת חוות דעת מומחה מטעמו של בעל דין לאחר שבעל הדין השני סיים להביא את ראיותיו, עלולה לפגוע בזכותו של מי שסיים הבאת ראיותיו, וכי גם בשיהוי בהגשת חוות דעת יש, בנסיבות מסוימות, כדי למנוע את הגשתה (ראו: רע"א 7836/06 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול (פורסם בנבו, 1.2.2007) והאסמכתאות שצויינו שם).

13. חוות דעת מומחה הינה ראיה. בפסיקה הודגש כי ככלל, ניהול תקיף של ההליך הדיוני מחייב שבית משפט ישמור על הכללים הקובעים סדר הבאת ראיות, ובכללם החובה הדיונית המוטלת על צדדים להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת". עם זאת, עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית המשפט סבור כי הגשת ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של הצדדים. במקרה כזה, עשוי בית משפט להעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין.

ראו בש"א (מחוזי נצ') 2259/08 מושקוביץ נ' מזרחי (פסקה 29, פורסם בנבו, 8.2.2009) והאסמכתאות שם.

יישום ההלכה והכרעה בבקשה

14. במקרה הנוכחי לא קיימים "טעמים מיוחדים" שיצדיקו הגשת חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים לאחר שהתובעת סיימה הבאת ראיותיה.

השיקים ותעודות המשלוח היו ידועים לנתבעים מתחילת ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, ולמצער - ממועד הגשת כתב התביעה בסדר דין מהיר. מתוכנו של כתב ההגנה לא ברור האם כפרו הנתבעים בחתימות אשר מתנוססות על השיקים או על תעודות המשלוח. אמנם צויין בכתב ההגנה כי חלק מתעודות המשלוח אינו חתום על ידי הנתבעים, והוכחש סעיף 8 לכתב התביעה, שכלל את הנספח ובו צילומי השיקים, אולם עמדת הנתבעים בשאלה לאילו שיקים ותעודות משלוח מכוונים הדברים נותרה מעורפלת.

יתרה מכך, מדברי באת-כוח הנתבעים בישיבת קדם משפט ביום 4.4.2012, בהם היא הבהירה את המחלוקת, נעדרה התייחסות כל שהיא לטענת זיוף. כך לגבי השיקים וכך לגבי תעודות המשלוח, אשר לגביהן היא ציינה מפורשות כי הנתבעים מודים בכולן, למעט באחת.

ממועד זה חלפו מעל תשעה חודשים עד אשר הגישו הנתבעים את תצהיריהם, ואלו הוגשו למעלה מחודשיים לאחר הגשת תצהירי התובעת, וללא חוות דעת מומחה.

15. לו השיהוי היה מתמצה רק בקשיים אובייקטיביים של באת-כוח הנתבעים עקב העתקת משרדיה, יש להניח כי איחור בהגשת חוות דעת מומחה מטעמם היה מתקבל בהבנה. אולם, כאמור, הסוגיה שלדעת הנתבעים כיום מצריכה חוות דעת מומחה לכתב יד הייתה בידיעתם במשך תקופה ממושכת, ולמרות הזמן הרב שעמד לרשותם הם לא הגישו בקשה בעניין בטרם החלה (והסתיימה) שמיעת פרשת התביעה. היא אף לא נזכרה בבקשה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 31.1.2013 ושהוגשה על ידיהם ביום 24.1.2013 (בקשה מס' 23).

16. העתרות לבקשה תהווה פגיעה בתובעת. לו בשלב זה, לאחר שהתובעת סיימה הבאת ראיותיה, הייתה מוגשת חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים, עשויה הייתה התובעת לעתור להגשת חוות דעת מומחה מטעמה. לו המסקנות של המומחים מטעם שני הצדדים, ובמיוחד של המומחה מטעם התובעת, היו בידיעת התובעת בטרם הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה, אזי לא מן הנמנע כי הראיות שהייתה מגישה לבית המשפט לא היו זהות לאלו שהגישה בפועל. וראוי לחזור ולהדגיש כי בטרם הוגשו תצהירי התובעת, עמדתם של הנתבעים בשאלת זיוף חתימות על שיקים ותעודות משלוח כלל לא הייתה ברורה. רק בתצהיר עדות ראשית של הנתבע נאמר לראשונה כי החתימות על גבי שיקים 4718 ו-4719 הן מזויפות.

17. בתגובת בא-כוח הנתבעים לבקשה הוא העלה את האפשרות כי יבקש ממומחה לכתב יד לבחון אף אם החתימות הנחזות להיות חתימות הנתבעת ואשר נטען כי זויפו הן בעצם חתימות שנכתבו על ידי הנתבע או בנה של הנתבעת. מכאן עולה כי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, שעניינה רק בשאלה אם הנתבעת חתמה בעצמה על שיקים ותעודות משלוח, לא תהא סוף פסוק. אין היא לכשעצמה מספיקה על מנת להכריע בשאלות שמתעוררות, חלקן שטריות וחלקן חוזיות. כך, למשל, סעיף 23 לפקודת השטרות [נוסח חדש], שכותרתו "חתימה שזויפה או שנחתמה שלא ברשות", עוסק באפשרות של חתימת א' על שיק בשמו של ב', כאשר ב' לא נתן לו הרשאה. במקרה כזה - משמיענו הסעיף - אין כוחה של החתימה יפה כלשהו. אולם יתכן מצב דברים בו א' חתם בשמו של ב', בהרשאתו, מראש או בדיעבד. האמנם אף במקרה כזה אין כוחה של החתימה יפה כלשהו ?

מהאמור לעיל עולה כי אף אם יפעיל בית המשפט את סמכותו מכוח תקנה 130 לתקנות, על פיה רשאי בית המשפט, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין, לא יהא בכך כדי להכריע במחלוקת, שהינה עובדתית ומשפטית כאחד.

18. מהטעמים אותם פרטתי לעיל אינני נעתר לבקשת הנתבעים להתיר להם בשלב זה להגיש חוות דעת מומחה לכתב יד.

הוספת ראיות

19. אי-הגשת חוות דעת בשלב זה נבעה בראש וראשונה מהעדרם של טעמים מיוחדים הנדרשים בתקנה 129. עם זאת, מהחומר הראייתי שהוגש - ובעיקר מהחומר שלא הוגש - מזדקר העדרו של תצהיר עדות ראשית של הנתבעת, אשר זיוף חתימותיה הוא שעומד בבסיס הבקשה נשוא החלטה זו.

סבורני כי שמיעת גרסתה של הנתבעת בבית המשפט עשויה לשפוך אור נוסף על שאלת החתימות הנחזות להיות שלה, ושבחלקן מתנוססות על שיקים שמשוכים על חשבונה.

לגישה מקלה בהתרת הגשת ראיות נוספות להן נודעת חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין ראו: רע"א 1297 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, 579 (2001); רע"1609/13 אורן נ' קיבוץ כפר בלום (פורסם בנבו, 23.4.2013).

20. לאור המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בתיק זה, אשר במרכזן עומדת הנתבעת, ואשר חלק מהן נוגעות לסוגיית חתימות הנחזות להיות חתימותיה על גבי מסמכים שונים עליהם סומכת התובעת את תביעתה, ומאחר וטרם החלה שמיעת פרשת ההגנה, הנני מאפשר לנתבעים להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף – תצהיר של הנתבעת.

ככל שתבחר הנתבעת לעשות שימוש ברשות שניתנה לה כאמור - עליה להגיש תצהירה עד לא יאוחר מיום 30.9.2013.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ג, 21 יוני 2013, בהעדר הצדדים.