א. תמצית טענות התביעה

1. התובעת , חברה העוסקת במתן אשראי ומימון למטרות שונות והנתבע ניהל אצלה חשבון הלוואה מס' 31016019, במסגרתו קיבל הנתבע מהתובעת הלוואה לרכישת רכב מסוג איסוזו רודיאו, שנת 2002 מ.ר 70-185-36 ( להלן: "הרכב" ).

ביום 13.4.08 נחתם הסכם הלוואה בין התובעת לגב' אליהו מירב – אשר בתקופה רלוונטית הייתה אשתו של הנתבע, על פיו הלוותה לה התובעת 65,000 ₪ לפירעון ב- 48 תשלומים חודשיים החל מיום 13.5.08. בהתאם להסכם, נחתם שטר משכון על פיו שיעבדה מירב את הרכב לטובת התובעת.

מירב אליהו לא עמדה בתשלומים על פי ההסדר, והתובעת הגישה ביום 17.11.08 בקשה לבית המשפט למינוי כונס נכסים לצורך מימוש הרכב אשר שימש כבטוחה להלוואה. ביום 19.11.08 מינה ראש הוצל"פ כונס נכסים למכירת הרכב .

ביום 22.12.08 נחתם הסכם בין כונס הנכסים לבין מציע ההצעה הגבוהה ביותר לרכישת הרכב, בסך 50,000 ₪ עם חתימת ההסכם נמסרה, ביום 23.12.08 לגב' אליהו הודעה לפיה ניתנת לה אפשרות לפדות את הרכב בסכום ההצעה הזוכה.

2. גב' מירב אליהו הודיעה לכונס כי בכוונתה לפדות את הרכב בסכום של 76,396 ₪, שהוא סכום חובה לתובעת. הכונס נעתר לבקשתה, וביום 18.1.09 נחתם הסכם בין הכונס לבין גב' אליהו (להלן: "הסכם לפירעון החוב" ו/או "הסכם הפירעון" ) לפיו תפדה גב' אליהו את הרכב בסכום של 76,396 ₪. ביום 18.1.09 נחתם הסכם מכר בין כונס הנכסים למירב אליהו, באמצעות הנתבע שהיה מיופה כוחה, לפיו היא תפדה את הרכב בסך 76,396 ₪.

לצורך פידיון הרכב שילמה גב' אליהו סך של 20,000 ₪ במזומן ולתשלום היתרה, בסך של 56,369 ₪, נטל הנתבע מהתובעת הלוואה, ובהתאם נחתם ביום 13.1.09 בין התובעת לנתבע, הסכם לפיו התובעת הלוותה לנתבע בסך 56,369 ₪ שהייתה אמורה להיפרע ב-36 תשלומים חודשיים החל מיום 14.2.09.

הנתבע הפר את הסכם הלוואה שנחתם עמו, ועל פי ההסכם התובעת רשאית במקרה כזה, להעמיד לפירעון את מלו חובו, שהיה נכון ליום 25.3.10 בסך 57,962 ₪.

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה סך 57,962 בצירוף ריבית בהתאם להסכם.

ב. תמצית טענות ההגנה

1. הנתבע, בעלה לשעבר של גב' אליהו אשר בבעלותה היה הרכב ולטענתו, חלק מתמורת רכישת הרכב מומן בהלוואה שקיבלה מירב אליהו מהתובעת. בפועל הרכב הוחזק על ידו והוא היחידי שעשה בו שימוש.

כאשר גב' אליהו לא עמדה בהחזר ההלוואה שחתמה עם התובעת, נקטה התובעת הליכים למימוש הרכב באמצעות המשכון שנרשם על הרכב לטובתה.

הנתבע, שהחזיק בפועל ברכב וביקש להבטיח שיקבל את הבעלות על הרכב, הסכים לשלם את יתרת חובה של גב' אליהו לתובעת ובלבד שיובטח כי עם סילוק החוב לתובעת, יוסר המשכון מהרכב והרכב יוותר בבעלות גב' אליהו כשהוא נקי מכל חוב ושיעבוד ואז, גב' אליהו תוכל להעביר את הבעלות ברכב על שם הנתבע.

2. ביום 18.1.09, נחתם הסכם לפירעון החוב בין הכונס לגב' אליהו שלפיו הוסכם כי חובה של גב' אליהו לתובעת יפרע באופן הבא:

סך של 20,000 ₪ ישולמו תוך 24 שעות ממועד חתימת הסכם הפירעון והיתרה בסך 56,396 ₪ יפרעו בתנאי הסכם הלוואה. 20,000 ₪ שולמו לתובעת בהעברה בנקאית מחשבון הנתבע.

ביום 13.1.09, 5 ימים לפני חתימת הסכם הפירעון, נחתם הסכם הלוואה בין הנתבע לתובעת, לפיו ביקש הנתבע מהתובעת הלוואה בסך 56,396 ₪, לשם תשלום יתרת חובה של גב' אליהו לתובעת. בהסכם זה צוין שהנתבע אינו בבחינת לווה שמבקש לקבל מהתובעת הלוואה לרכישת רכב. מכאן, כך הנתבע, עולה שעל פי ההסכם הנתבע נטל את חובה של גב' אליהו, כדי לאפשר לו לרכוש את הרכב.

3. טוען הנתבע שבבקשה בהסכמה לסגירת תיק ההוצל"פ שנפתח נגד מירב אליהו כחייבת למימון משכון, נכתב שהחייבת מתכוונת למכור את הרכב לנתבע ובכך לפרוע את חובה לתובעת, וזאת בהסכמת התובעת וכונס הנכסים.

טוען הנתבע, שהתובעת רשמה משכון על זכויותיו ברכב, עוד טרם הועבר הרכב על שמו והתובעת לא הסכימה להעביר את הרכב על שמו מתוך חשש שיוטל עיקול על מי מהצדדים ברכב ולא תוכל לרשום את המשכון.

לאחר מו"מ בין הצדדים, נוסח הסכם לפיו, התובעת תסיר את השעבוד על הרכב עם סילוק כל החוב בגין הרכב. למרות ההסכמות רשמה התובעת משכון על זכויות הנתבע ברכב , ביום 26.3.09 בעוד שההלוואה ניתנה לנתבע ביום 13.1.09.

4. בחודש מרץ 2009 כשהרכב היה ממושכן לטובת התובעת, נתפס הרכב ע"י רשויות מע"מ בגין חוב של גב' אליהו למע"מ ונמכר. הנתבע טוען כי מרגע שמע"מ מכר את הרכב, התובעת איננה יכולה לדרוש מהנתבע את תשלום יתרת החוב נשוא ההלוואה, היות והרכב איננו ניתן להעברה לבעלות הנתבע, שכן העברת הבעלות לנתבע, הייתה תנאי להסכמתו לשאת בחובה של גב' אליהו.

לגרסתו, כאשר גילה שהרכב נתפס אצל מירב אליהו, עו"ד רויטל יוריסט (לה הוא נשוי היום) ניהלה בשמו מו"מ עם עו"ד יהלומי כדי לברר אפשרות רכישת הרכב, ולאחר מספר ימים הוא נשלח על ידי הכונס לחתום על מסמכי רכישת הרכב. רק לאחר מעשה התברר לו שהרכב נמכר לצד ג'.

5. הנתבע טוען, שהוא הסכים לשאת בחובה של גב' אליהו רק בעקבות התחייבות התובעת לגרום לכך שבעלות גב' אליהו ברכב תהיה נקייה מכל שעבוד או עיקול וכאשר יוסר המשכון תוכל, גב' אליהו, להעביר את הבעלות ברכב על שמו. התובע טוען, כי גב' אליהו לא יכלה להעביר את הבעלות ברכב לנתבע, כל עוד היה הרכב משועבד לטובת התובעת. מרגע שהרכב נמכר על ידי מע"מ, התובעת לא יכלה לעמוד בסעיף 11 להסכם אליהו ולהעביר את הבעלות לגב' אליהו נקייה מכל זכות של צד ג', וכפועל יוצא מכך לא יכלה גב' אליהו להעביר את הבעלות ברכב לנתבע. כתוצאה מכך, טוען הנתבע, כי לא יקבל את התמורה המוסכמת בינו לבין התובעת.

הנתבע טוען כי משנמכר הרכב ע"י מע"מ, הוא, הנתבע איננו יכול לקבל את הרכב מגב' אליהו ותשלומיו על פי הסכם ההלוואה נדחים עד שתוסר המניעה האמורה, לשיטתו הואיל ומע"מ, מימש את הרכב ולא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, אין לשיטתו, התובעת, זכאית לתשלומים על פי הסכם ההלוואה ויש לדחות את תביעתה לתשלום יתרת ההלוואה.

ג. דיון:

1. התובעת עותרת לחייב את הנתבע, לתשלום כספי הלוואה שקיבל הנתבע מהתובעת במסגרת הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ביום 13.1.09 (נספח ז' לכתב התביעה). את ההלוואה לקח, לטענתו, הנתבע מהתובעת, לשם רכישת רכבה של גרושתו, אשר לא עמדה בהסכם הלוואה שחתמה עם החברה לצורך רכישת הרכב.

מנכ"ל התובעת, פיקס יאיר העיד, כי דרך העבודה של התובעת הינה, שביחד עם חתימת הסכם ההלוואה נחתם גם הסכם משכון, שנשלח בדואר לרשם המשכונות ובמשרד הרישוי נרשם השעבוד, לאחר שהרכב נרשם בבעלות הלווה. כיוון שאצל רשם המשכונות הליך הרישום אורך זמן, התובעת מבצעת פעולה בהנה"ח שסוגרת הלוואה אחת ומפעילה את השנייה מבחינת גבייה.

במקרה של החלפת רכב או החלפת לווים, התובעת מסירה את השעבוד ברשם המשכונות, רק לאחר שהרישום בוצע.

לדבריו, במקרה דנן בוצע קיזוז של סך 56,000 ₪ מחשבון לחשבון, כאשר הפעולה בוצעה אך הכסף לא עבר.

פיקס יאיר העיד, שנחתם ביום 18.1.09 בין הכונס לבין גב' אליהו הסכם פירעון, בו התחייבה גב' אליהו לפרוע את חובה לחברה כאשר היא משלמת סך של 20,000 ₪ במזומן ואת היתרה בסך 56,396 ₪ . נקבע במסגרת הסכם הפירעון כי גב' אליהו תפרע את חובה על פי תנאי ההלוואה שחתמה עם החברה ביום 13.4.08.

כן נקבע בהסכם הפירעון, כי עם פירעון התשלום הראשון בסך 20,000 ₪, תוגש בקשה לביטול מינוי כונס הנכסים ולסגירת תיק ההוצאה לפועל. עוד נקבע, כי במידה ולא תעמוד במוסכם, תהייה החברה זכאית לבקש את פתיחת תיק ההוצל"פ. על מנת למכור את הרכב ולהעביר את הבעלות עליו לנתבע.

2. בעקבות עמידתה בחלקו הראשון של ההסכם הוחזר הרכב לרשותה של גב' אליהו ( ראה נספח ח' לתצהירו של עו"ד יהלומי, כונס הנכסים ).

בחודש פברואר 2009 פנתה גב' אליהו, בעלת הרכב והחייבת בתיק הוצל"פ, לראש ההוצאה לפועל וביקשה לסגור את תיק ההוצל"פ על מנת למכור את הרכב ולהעביר את הבעלות בו לנתבע.

"...המבקשת חוששת כי לא תוכל לעמוד בתשלומים להם התחייבה לתשלום יתרת ההלוואה לזוכה עבור הרכב...לפיכך המבקשת מתכוונת למכור את הרכב למר' משה אייל ת.ז 0342281840 ובכך לפרוע את חובה לזוכה במלואו...לאור האמור לעיל ועל מנת לבצע את מכירת הרכב והעברת הבעלות בו, מתבקש ראש ההוצאה לפועל לסגור את תיק הכינוס ולאפשר למבקשת להעביר את הבעלות ברכב למשרד הרישוי על שם הקונה..." ( ראה נספח 8 לתצהיר הנתבע ).

ראש ההוצאה לפועל נענה לבקשה, והורה על ביטול מינוי כונס הנכסים על הרכב וסגירת תיק המימוש.

3. עסקינן ברכב שנרכש ע"י גב' אליהו והיה בבעלותה. במסגרת הסכמיה עם התובעת, נערך הסכם הלוואה לצורך כיסוי ומימון רכישת הרכב ע"י גב' אליהו, כאשר בשום שלב הרכב לא היה בבעלות התובעת (היא חברת המימון).

ראה תצהירו של יאיר פיקס לפיו "...ביום 13.4.08, נחתם הסכם הלוואה... בין התובעת לבין אליהו מירב...על פיו הלוותה פמה למירב סך של 65,000 ₪, בהלוואה אשר אמורה הייתה להפרע ב-48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 13.5.08..."

ובהמשך:

בהתאם להסכם ההלוואה נחתם שטר משכון על פיו מירב שיעבדה לטובת הזוכה רכב מסוג איסוזו רודיאו שנת יצור 2002 מ.ר 70-185-36... על פי סעיף 2 לשטר המשכון, שטר המשכוןן, שטר המשכון נועד להבטיח את התשלום המלא והמדוייק של ההלוואה שקיבלה ו/או שתקבל מירב מאת הזוכה ללא הגבלה בסכום ושל כל סכום שמגיע ו/או יגיע לזוכה לפי שטר המשכון..."

לתצהירו של יאיר פיקס צורף סעיף 2 לשטר המשכון עליו חתמה אליהו :

"שטר משכון זה ניתן להבטחת התשלום המלא של ההלוואה שקיבל ו/או יקבל הממשכן הנושה..."

4. שטר המשכון זה מלמד, כי מדובר בהלוואה שניתנה לגב' אליהו ובמסגרתה מושכן כבטוחה להחזר ההלוואה הרכב, שהינו בבעלות גב' מירב אליהו ולא בבעלות התובעת.

עו"ד תמיר יהלומי, אשר מונה ככונס נכסים לגבי הרכב, הדגיש בתצהירו, כי ההסכם מיום 18.1.09 נחתם בינו, ככונס נכסים לבין הגב' מירב אליהו (באמצעות מיופה כוחה – הנתבע, שאינו צד להסכם) ובו התחייבה לפרוע לתובעת את מלוא חובה בשני תשלומים, האחד 20,000 ₪ והשני 56,000 ₪.

עו"ד תמיר יהלומי הסביר, שהסכם ההלוואה עם הנתבע מיום 13.1.09 נחתם, לאחר שהנתבע הודיע לו שסיכם עם מירב אליהו שירכוש ממנה את הרכב בתמורה לכך שהוא ישלם את סכום הפידיון עליו הוסכם בהסכם עם מירב.

בהמשך הודיע לו הנתבע, שלמרות שסיכם על רכישת הרכב עם מירב אליהו, היא מסרבת למסור לו את יפויי הכוח ומסמכים הנדרשים לביצוע העברת העלות ולכן לא ניתן להעביר את הרכב לבעלותו. לגרסתו, כל סיכום העברת הבעלות ברכב התנהל בין מירב אליהו לנתבע מבלי קשר לכונס ו/או לתובעת. הבעלות ברכב הייתה על שם מירב אליהו ולא על שם התובעת והתובעת לא יכלה, ולא הייתה רשאית להעביר את הבעלות ממירב אליהו לנתבע ואף לא יכולה הייתה להתחייב בפני הנתבע להעביר את הבעלות על שמו.

5. בעקבות אי עמידת הנתבעת בהסכם ההלוואה נפתח כנגדה תיק הוצל"פ מס' 01-14058-58-8 ( להלן: "תיק הוצל"פ" ). למימוש המשכון שהיה רשום לטובת החברה על זכויות גב' אליהו ברכב. במסגרת הליכי הוצל"פ מונה כונס נכסים ( להלן: "הכונס" ) למכירת הרכב בהסכמת גב' אליהו.

במסגרת הליך כינוס הנכסים ניתנה לגב' אליהו האפשרות לפדות את הרכב וזו הסכימה לפדותו במלוא סכום חובה לחברה.

הראיות והעדויות אשר הובאו בפני: הסכם הפירעון בין התובעת למירב אליהו, מכתבה של גב' אליהו לראש ההוצאה לפועל בבקשה לסגור את תיק המימוש, הסכם ההלוואה בין התובעת לנתבע מיום 13.1.09, עדות עו"ד יהלומי ועדות המנכ"ל פיקס תומכות בגרסת התובעת, לפיה לא ניתנה לנתבע כל הבטחה ע"י התובעת להעברת הבעלות על שמו, ויותר מכך התובעת לא יכלה לתת כל הבטחה כזו, שכן ממסמכי ההלוואה של גב' אליהו נלמד כי הרכב היה בבעלותה ולא בבעלות התובעת, כאשר לצורך רכישתו נטלה היא הלוואה מהתובעת.

הנתבע נטל מהתובעת הלוואה כדי לרכוש ממירב אליהו את הרכב והלוואה זו לא הושבה לתובעת. הנתבע לא נשא בחובה של מירב אליהו לתובעת, אלא נטל הלוואה נפרדת מההלוואה שנטלה מירב אליהו.

הזכות לפדות את הרכב בסכום של 50,000 ₪ ניתנה למירה אליהו כבעלת הרכב, והנתבע כלל לא השתתף בהתמחרות לרכישת הרכב.

אין כל קשר בין התובעת כחברת מימון ו/או למתן הלוואות, לבין העובדה שהרכב לא עבר על שם הנתבע.

6. איני מקבלת את טענת הנתבע, לפיה, כי הסכם ההלוואה שחתם עם התובעת קבע, שההלוואה ניתנה לו לצורך סילוק יתרת חובה של גב' אליהו נועד לאפשר לו לרכוש את הרכב. הנתבע מפנה להסכם בינו לבין התובעת, שם נאמר כי הנתבע כלווה מבקש לקבל מהתובעת הלוואה לרכישת רכב, מכאן לשיטתו יש להבין כי מדובר בתנאי לקיום ההסכם, קרי , קבלת הרכב והבעלות על שמו היא תנאי לקיום ההסכם.

אלא שבהסכם אמנם נקבע מהי מטרת נטילת הלוואה על ידי הנתבע, אך לא נקבע בו, שמדובר ברכב שהיה בבעלות התובעת ו/או שהתובעת מוכרת לו את הרכב ו/או שהיא מתחייבת שהבעלות ברכב תועבר על שמו.

הסכם ההלוואה שנחתם עם הנתבע הנו הסכם למתן מימון לרכישת רכב, אשר אינו כולל כל תנאי שמתנה את החזר ההלוואה בהעברת הבעלות על הרכב מהמוכרת לקונה.

7. נספח 8 לתצהיר הנתבע, בקשת גב' אליהו ( החייבת בתיק ההוצאה לפועל ) לראש ההוצאה לפעול להורות על סגירת תיק המימוש לצורך מכירת הרכב על ידה לנתבע, מלמד כי גב' אליהו הייתה הבעלים של הרכב במועד לקיחת ההלוואה, כך שהתובעת לא יכלה להתחייב בפני הנתבע כי תעביר בעלות על רכב שאיננו בבעלותה.

הנתבע היה מיוצג לאורך כל הדרך על ידי עורכת דין, כך שלא תתקבל כל טענה כי הוטעה, כהגדרתו בחקירתו הנגדית, שהחזר ההלוואה מותנה בהעברת הבעלות. שטר המשכון מלמד כי לתובעת הייתה בטוחה למימוש זכויותיה במידה והלווה לא תעמוד בהתחייבותה כפי שאכן קרה. (ע' 11 שורה 4).

8. עדי התביעה , מנכ"ל התובעת מר' פיקס ועו"ד יהלומי לא נחקרו במסגרת חקירתם הנגדית ע"י ב"כ הנתבע בנוגע לטענה לפיה החזר ההלוואה מותנה בהעברת הבעלות. עיון בתצהירו של יאיר פיקס, מנכ"ל התובעת מלמד כי הנתבע קיבל מהתובעת הלוואה בסך 56,396 ₪, בעקבות בקשת אליהו למכור את רכבה לנתבע.

"...לאור בקשת מירב למכור את הרכב לבעלה לשעבר-הנתבע- ביום 13.4.08 נחתם הסכם הלוואה בין חברת פמה אשראי לרכב לבין הנתבע לפיו הלוותה התובעת לנתבע את סך של 56,396 ₪ בהלוואה שאמורה היתה להפרע על ידו..."

9. עו"ד יוריס שיצגה את הנתבע בהתנהלות מול התובעת העידה שהרכב נשוא הדיון היה בבעלות מירב אליהו ורק היא יכלה למוכרו.

ש...בבקשה נכתב שמירב אליהו מבקשת למכור את הרכב למשה אייל ולפרוע את החוב לזוכה ?

ת: היא מכרה את הרכב כביכול ולצורך רכישת הרכב נלקחה הלוואה מהתובעת.

ש: אז הרכב היה בבעלותה ורק היא יכולה היתה למכור?

ת: כן..." ( פרוטוקול ישיבת 23.9.12, עמ' 10 )

כמו כן , עו"ד יוריס, סתרה את עדותו של הנתבע לעניין ביצוע הליך העברת הבעלות על הרכב וטענה כי לא הצליחה לבצע העברת בעלות בגלל שהתובעת סירבה להסיר את השיעבוד.

"...הודענו שאנחנו לא מצליחים לבצע העברה מאחר והתובעת סרבה להסיר את השיעבוד..."

( פרוטוקול ישיבת 23.9.12, עמ' 10 ). ואילו הנתבע בעדותו טען כי כלל לא פנה למשרד הרישוי בנסיון לבצע העברת בעלות "...אז מעולם לא ניגשת למשרד הרישוי לבצע העברת בעלות..."

( פרוטוקול ישיבת 23.9.12, עמ' 13 ).

10. לאור האמור אני דוחה את גרסת הנתבע שכן זו נעדרת תימוכין ונסתרת בעדות עורכת דינו. בנוסף ניתן משקל ראייתי לכך שעדי התובעת לא נחקרו באשר לטענות הנתבע.

שוכנעתי מהעדויות, כי הנתבע התחייב להשיב את כספי ההלוואה שנטל מהתובעת, ושהתובעת לא התחייבה להעביר על שמו את הבעלות ברכב.

הנתבע הפר את סעיפים 9.1 ו-9.2 להסכם ההלוואה עליו חתם וכי לא חלה על התובעת חובה להעביר לבעלות הנתבע רכב שאיננו בבעלותה.

סוף דבר:

הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה + ריבית לפי האמור בהסכם ההלוואה עליו חתם הנתבע.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 6,000₪.

;

ניתן היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.