1. ביום 25.12.13 מונה ד"ר גרוס מנחם, מומחה א.א.ג. ("המומחה") והועברו אליו העובדות הבאות:

א. התובע יליד 1951.

ב. התובע שוחרר משירות בצה"ל בחודש 04/1975.

ג. ביום 10/1/1980 וועדה רפואית במסגרת משרד הביטחון קבעה כי לתובע נכות בשיעור 28% בגין ליקוי שמיעה וטנטון עקב פגיעה בשל חשיפה לירי בשנים 1973/1974 (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי כל ירידה נוספת בשמיעה מכאן ואילך אינה קשורה בשירות הצבאי.

ד. התובע עבד כמסגר בתקופה 06/1975 עד 09/1975 וכן 11/1975.

ה. התובע עבד כטכנאי התפלה במפעל הנדסת התפלה לישראל בע"מ בתקופה 12/1976 עד 03/1998. הערה: התובע טוען כי נחשף לרעש מזיק והנתבע טוען כי לא נחשף לכזה – ואין בפנינו נתונים מדידים לחשיפה לרעש מזיק.

ו. בתקופה 05/1980 עד 05/1980 (???) וכן 03/1981 עד 06/1982 עבד התובע במסגריית אהרן אברהם. הערה: אין בפנינו נתונים מדידים, אך משעסקינן בעבודת מסגרות, מופנה המומחה לתקנה 1 (5) לתקנות הבטיחות (עבודה ברעש).

ז. התובע עבד בחברת לוויתן בתקופה 06/1982 עד 11/1988 כמכונאי אחזקה של מכונות טקסטיל. הערה: התובע טוען כי נחשף לרעש מזיק והנתבע טוען כי לא נחשף לכזה – ואין בפנינו נתונים מדידים לחשיפה לרעש מזיק. כן מופנה כבוד המומחה לתקנה 1(2) לתקנות הבטיחות, ואין בפנינו מידע עובדתי כי המכונות שנזכרות בתקנה היו אלה שבמקום העבודה.

ח. התובע עבד בחברת תגה מגם בתקופה 11/1988 עד 10/1990. הערה: התובע טוען כי נחשף לרעש מזיק והנתבע טוען כי לא נחשף לכזה – ואין בפנינו נתונים מדידים לחשיפה לרעש מזיק.

ט. התובע עבד בתקופה 06/1991 עד 03/1996 במפעל זיקית צביעת בדים כמכונאי אחזקה. עבד כ-12 שעות ביום. כאשר התובע מתקן מכונה היא אינה עובדת אך יש רעש של מכונות סמוכות.

הערה: התובע טוען כי נחשף לרעש מזיק והנתבע טוען כי לא נחשף לכזה – ואין בפנינו נתונים מדידים לחשיפה לרעש מזיק.

י. החל מחודש 03/1996 עבד התובע במפעל FMS בתפקיד מנהל אחזקה ובוחן מעבדה בליסטית. התובע הועסק כבוחן עד 2007 ונחשף שעה אחת ביום לרעש בעוצמה 93db, תוך שמוש במגיני אזניים.

הערה: התובע טוען כי נחשף לרעש מזיק והנתבע טוען כי לא נחשף לכזה – ואין בפנינו נתונים מדידים לחשיפה לרעש מזיק.

2. למומחה הועברו השאלות הבאות:

א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

ב. הקיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין העבודה כפי שתוארה בעובדות דלעיל?

ג. האם השפעת העבודה על הליקוי הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים בחיי היום יום?

3. המומחה בחוות דעתו מ-2.2.14, קובע, לאחר שסקר מסמכים שהוצגו בפניו, כולל מחלות הרקע של התובע, כדלקמן:

א. בתאריך 10.1.1980 וועדה רפואית של משרד הביטחון קבעה כי לתובע נכות בשיעור 28% בגין ליקוי שמיעה המושרה ע"י רעש

(Noise induced Sensori-Neural Hearing Loss=NIHL) וטינטון (tinnitus) עקב פגיעה בשל חשיפה לרעש מזיק בעת שירותו הצבאי. לצורך קביעת אחוזי הנכות, הוועדה הרפואית של משרד הביטחון, התבססה על בדיקת שמיעה מתאריך 10.1.1980. אומנם הבדיקה מתאריך 10.1.1980 מדגימה ליקוי מעורב עם מרכיב הולכתי קטן. אך, ישנו מרכיב תחושתי-עצבי ושקעה (Notch) בתדר KHz4 עם עקומה (אודיוגרמה) הקרובה להזכיר עקומה אופיינית של ליקוי שמיעה המושרה ע"י רעש מזיק (NIHL). לאחר שחרורו משירות צבאי התובע עבד בתפקידים שונים, כפי שמתואר בפרק העובדות בהחלטת ביה"ד. אולם, התובע מציג תמונה קלינית של ירידה תחושתית-עצבית פרוגרסיבית (מתקדמת)

(Progressive Sensori-Neural Hearing Loss) עם בדיקות שמיעה ועקומות שאינן אופייניות כלל לליקוי שמיעה המושרה ע"י רעש (NIHL), (אודיוגרמה 1). בנוסף, בדיקות השמיעה שמציג התובע לאחר שחרורו מצה"ל מדגימות ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי פרוגרסיבי (Progressive-SNHL) דו-צדדי בתדירויות הנמוכות כולל תדר Hz250. ליקוי שמיעה בתדר Hz250 לא אופייני לליקוי שמיעה המושרה ע"י רעש מזיק, גם אם משך החשיפה הוא ממושך מאוד. בנוסף, ליקוי שמיעה המושרה ע"י רעש מזיק מאופיין בכך שאינו גורם לליקוי גדול יותר מdB-75 בתדירויות גבוהות ו-dB40 בתדירויות נמוכות. במקרה דנן בדיקות השמיעה של התובע מדגימות ליקוי שמיעה חמור יותר מהאופייני לליקוי שמיעה המושרה ע"י רעש מזיק. אופיו הפרוגרסיבי של ליקוי השמיעה של התובע בא לידי ביטוי גם במכתבו של ד"ר הימלפרב מתאריך 30.11.2008. זאת ועוד, לתובע גורם סיכון אוטואימוני, מחלת Reiter's עם HLA-B27 חיובי וגורמי סיכון ווסוקלרים נוספים כדוגמת: סוכרת, יתר שומנים ויל"ד, הגורמים לליקוי שמיעה תחושתי-עצבי המחמירים את הליקוי פרוגרסיבי.

לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לתנאי עבודתו של התובע.

ב. מאחר ואין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין תנאי עבודתו של התובע, הדיון בסוגיית כושר השמיעה בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים מתייתר.

לציין שכושר השמיעה של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים כבר שעמד בפני הוועדה הרפואית של משרד הביטחון בתאריך 10.1.1980.

ג. לא חלה החמרה בין בדיקת שמיעה מתאריך 27.5.2004 מכון שמיעה ד"ר יוסף גרוסמן לבין בדיקת משיעה מתאריך 21.1.2008 מכון שמיעה ד"ר יוסף גרוסמן.

ד. אין החמרה והתובע סובל מ – Progressive profound Sensori-Neural Hearing Loss.

ה. לא. התובע הגיש את טופס התביעה בתאריך 22.2.2009. המידע הראשוני על החמרה בשמיעה מופיע בתאריך 28.11.1976 כאשר ביצע בדיקת שמיעה במכון שמיעה ד"ר ש. סגל, ת"א. אינני יודע את היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים, קבעה את מועד התחלת הירידה בשמיעה.

ו. לאחר קביעת הועדה הרפואית של משרד הביטחון בתאריך 10.1.1980 חלה החמרה בליקוי השמיעה של התובע. כפי שציינתי בסעיף א', ההחמרה קשורה בעיקרה למחלה הנקראת

progressive bilateral sensori-neural hearing loss שהביאה לליקוי עמוק ביותר כך שלא הפיק תועלת ממכשירי שמיעה והזדקק לניתוח שתל שבלול בשנת 2008 (ביה"ח איכילוב). אין קשר סיבתי בין ההחמרה לבין החשיפה לרעש מזיק במסגרת העבודה בתקופות כפי שקבע בית הדין.

3. בסיכומיו(8.9.14) טוען התובע, לאחר שחזר על העובדות שטען להן, כי יש לקבל התביעה ולקבוע קשר סיבתי בין חירשותו לעבודתו/קש"ס בין החמרת שמיעתו לחשיפתו לרעש בעבודתו.

4. בסיכומיו (13.1.15) טען הנתבע כי מרבית העובדות נקבעו בהסכמה ובאשר לעובדות האחרות – אלה נקבעו בהחלטת ביה"ד (עליה לא ערער התובע).

המומחה שלל קש"ס בין עבודת התובע וליקויו של התובע (כולל החמרתו).

משחווה"ד ברורה וסבירה ומשעפ"י ההלכה המומחה הוא "אורים ותומים", ובהעדר פגם/סתירה בחווה"ד – על ביה"ד לאמץ מסקנות המומחה ולדחות התביעה.

5. ולהכרעתנו –

א. יש לציין כי מרבית העובדות אכן הוסכמו בין הצדדים. משהותירו הצדדים להכרעתנו עובדות מסויימות – הקפדנו לציין, בהעדר נתוני עובדה מאוסמכים שיכול שיהא בהם כדי להביא להכרעה באותן עובדות, את טענת התובע לחשיפה לרעש מזיק ולטענתו ההפוכה של הנתבע.

ב. המומחה סקר בפרוטרוט את המסמכים הרפואיים והנתונים שבפניו תוך הנמקת תשובותיו וחוות דעתו, ותוך ששקל הקשר הסיבתי בגרימה והן בהחמרה בליקוי – לחשיפה לרעש מזיק.

ג. משאין פגם בחווה"ד ומשהמומחה הוא אכן לנו "האורים והתומים" – אין לנו אלא לדחות התביעה, משהמומחה קבע כי אין קש"ס בין העבודה כתאורה בעובדות לליקוי שבתובע, בגינו הוגשה התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ה, (04 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 4.3.15.