1. לפניי בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט, לשם בירור שיעור נכותו של המבקש, כאשר המינוי המבוקש הינו באותו תחום בו מונה מומחה מטעם בית המשפט זה מכבר.

2. טרם אכריע בטענות הצדדים, נקדים, בקצירת האומר, מספר מילים על טענות הצדדים ועל ההתפתחות בתיק, המשונה, יש לומר, אשר בסופו של דבר הביאה לכך שבהחלטתי מיום 08.11.12 הוריתי למומחה מטעם בית המשפט לבצע בדיקה חוזרת לבירור שיעור נכותו של התובע. עתה, קובל המבקש – התובע על ממצאיה של בדיקה זו, ועל כן עותר הוא עתה למנות מומחה נוסף לשם בדיקת נכותו.

3. המבקש עבד בשירות המשיבה 1 ונפגע, לטענתו, בתאונת עבודה בעינו כאשר ניתז חומר כימי לפניו מצינור במקום עבודתו, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף בעין שמאל. לתביעתו צירף המבקש חוות דעת רפואית של ד"ר בוריס פיריאטינסקי, אשר קבע כי נותרה לו נכות בשיעור 13% המורכבת מן ההגבלות שלהלן: 11% בגין ירידה בחדות הראיה, לפי סעיף 52(א)(1)(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות" או "התוספת") (ירידה בחדות הראיה); 1% בגין עכירות בקרנית, לפי סעיף 61(א) לתוספת; 1% בגין "פטוזיס", לפי סעיף 55(א)(1) לתוספת; 1% לפי סעיף 65(א לתוספת.

4. בכתב ההגנה כפרו המשיבות בטענות המבקש וכפרו בנכותו הנטענת, כאשר בחוות דעת אשר הוגשה מטעם המשיבות, אשר ערכה פרופ' ארנה גייר, קבעה היא, כי הינה מסכימה לכך שישנה צניחת עפעף (פטוזיס) אולם מדובר בצניחה קלה מאד, ועל כן אף היא מעניקה לתובע נכות בשיעור 1% בגין "פטוזיס".

5. בית המשפט מינה מומחה מטעמו – פרופ' א. אופיר, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 3% עקב חוסר חלקי וקל ביציבות משטח הדמעות, כאשר פרופ' אופיר מציין, כי "צניחת העפעף העליון פטוזיס מזערית אם בכלל וחסרת משמעות", והוא לא העניק למבקש נכות לצמיתות בגינה, אלא שבמהלך חקירת המומחית מטעם המשיבות אירעה התפתחות בלתי צפויה: פרופ' גייר העידה, כי לצורך בדיקת הטענה לגבי צניחת עפעף, היא בדקה את המרחק בין העפעף לבין רפלקס האור (באישון) ומצאה, כי קיים הפרש בין גובה העפעף בשתי העיניים, אשר מקנה למבקש נכות בשיעור 10% עפ"י התקנות. אף פרופ' אופיר נחקר על חוות דעתו, ובשאלות שהפנתה ב"כ המבקש אליו לגבי "פטוזיס" השיב הוא כי הוא לא מצא את התופעה אצל המבקש, אלא שכאשר נשאל כיצד הוא ביצע את הבדיקה, השיב הוא :

"ת. אם אני רואה שיש רבע חשד אני מודד את המרחק בין שתי העיניים וכנראה שלא היה לי שום חשד, כי אם עפעף צונח יכולתי לזהות זאת ישר. גם האחרים לא התייחסו לכך".

ש. לפי תשובתך אני מבינה מאחר ואתה האחרון שבדקת את התובע ומצאת שגם המומחה מטעם התובע עצמו כתב פוטוזיס 0% וגם ד"ר גייר כתבה פוטוזיס חלקי והסתכלת באופן כללי על התובע".

ת. אם היה לי רבע חשד, הייתי בודק. הסתכלתי ולא היתה בעיה. גם ה- 1% לעומת 10% בפטוזיס זה 2-3 מ' צניחה של עפעף וזה כבר פטוזיס. וזה מקנה 10%. גם מי שנתן 1% אז מדובר ב 10% מאותם 2 מ"מ ולכן זה מאוד מינימלי".

6. כאמור, בעקבות חקירת המומחים נוצר מצב שבו המומחה מטעם המבקש מעניק למבקש נכות בשיעור 1% בגין "פטוזיס", מנגד - המומחית מטעם המשיבות מעניקה למבקש נכות בשיעור 10% בגין "פטוזיס" (כאמור בעדותה), ואילו המומחה מעטם בית המשפט מודה, כי הוא "התרשם", שאין "פטוזיס" ועל כן לא ביצע בדיקה מעמיקה ומקיפה, וממילא בשאלת "הפטוזיס", התמונה הרפואית לא היתה ברורה כלל והמומחה מטעם בית המשפט לא סייע לבית המשפט בשאלה זו. על כן, קבעתי כי ראוי להשיב את השאלה לפתחו של פרופ' אופיר ולא למנות מומחה נוסף, כיוון שהגעתי למסקנה שבדיקתו של המומחה לא הייתה שלמה, וכי היא נסמכה על התוספת לתקנות שלא הייתה בתוקף במועד הבדיקה, וממילא ראיתי כי ראוי לאפשר למומחה להשלים את חוות דעתו, כיוון שלא ראיתי כי בתשובותיו "ננעל" המומחה ולא יוכל לחזור בו, או כי איבדתי את אמוני במומחה. לבסוף קבעתי כ הצדדים או המזכירות לא יעבירו החלטתי למומחה, אולם רשאים הם להפנות תשומת לבו לתיקון בתוספת לתקנות.

7. בעקבות החלטה זו, הגיש המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת עדכנית, בגדרה קבע הוא באשר ל"צניחת העפעף העליון - פטוזיס – מזערית 1 מ"מ; העפעף העליון מרוחק מציר האישון. ניתן לתיקון כירורגי, אולם אין הצדקה לכך". בעקבות ממצא זה העניק פרופ' אופיר למבקש: "נכות לצמיתות של 2% לפי סעיף 55 (א)(1) מתואם- צניחת עפעף חלקית שאינה מפריעה לראייה". המבקש הפנה שאלות הבהרה למומחה בעקבות חוות הדעת המעודכנת, ולאחר שקיבל את התשובות לשאלות ההבהרה, הגיש הבקשה שלפניי.

8. המבקש טוען בבקשתו כי חוות הדעת המשלימה, וכן התשובות לשאלות ההבהרה לא רק שלא נתנו מענה לשאלת שיעור נכותו של המבקש – מבחינת ה"פטוזיס" אלא רק סבכו את התמונה, שכן הסתבר שהמומחה הסתמך בבדיקתו על מבחנים שאינם אקטואליים על פי נוסחן החדש של התקנות, ובתשובתו לשאלות ההבהרה הוסיף המומחה כי מבחן ה –MRD הוא המבחן הרלוונטי על פי התקנות – כך על פי פרופ' גייר המומחית מטעם המשיבות וכך על פי החלטת בית המשפט, אינו מעלה ואינו מוריד. לטענת המבקש עולה החשש כי פרופ' אופיר נאחז בתשובותיו ובקביעותיו ההתחלתיות, ועל כן אין מנוס ממינוי מומחה רפואי נוסף בשאלה זו. על פי המבקש, לאור תשובותיו של פרופ' אופיר לשאלות ההבהרה, אין כל טעם בזימונו לחקירה נוספת או בבדיקה חוזרת. המבקש טוען כי התועלת שתצמח למבקש מקביעת שיעור נכותו האמיתי, עולה לאין ערוך על שיעור הנזק שייגרם לצדדים ממינוי מומחה נוסף.

9. המשיבות טוענות מנגד כי המומחה פעל כשורה, וכי לא סטה מהנחיות בית המשפט, אשר הורה שלא להעביר החלטתו למומחה, ואשר לא קבע בהחלטתו איזו בדיקה על המומחה מטעם בית המשפט לבצע. עוד טוענות המשיבות, כי ככל שיחפוץ בכך, יוכל המבקש לזמן את פרופ' אופיר לחקירה, על מנת להבהיר את הצורך בבדיקת ה- MRD לאור נוסחן החדש של התקנות, אולם בכל מקרה לא נתקיימו התנאים למינוי מומחה רפואי נוסף. לחלופין, וככל שייעתר בית המשפט לבקשה, עתרו המשיבות להשתת הוצאות המומחה הנוסף על כתפי המבקש לבדו.

10. בתשובה לתגובה טען המבקש כי בית המשפט הורה בהחלטתו כי על הצדדים להפנות את תשומת לב המומחה לתיקון התקנות, אולם לאור תשובתו לשאלות ההבהרה מסתבר כי על אף הפניית תשומת לב המומחה, דבק המומחה בדעתו כי אין לבצע את בדיקת ה- MRD בניגוד לאמור בנוסח החדש של התקנות, ועל כן לא פיזר המומחה מטעם בית המשפט את הערפול הקיים באשר לשיעור נכותו של המבקש מבחינת ה"פטוזיס", וממילא אין מנוס ממינוי מומחה נוסף.

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. להלן אנמק מסקנה זו.

12. המבקש- התובע עותר למנות מומחה מטעם בית המשפט, על סמך האמור בחוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה מבלי שיבקש לחקור את המומחה על חוות דעתו המשלימה (ראו הודעת ב"כ המבקש בישיבת יום 10.6.2013).

13. השאלות אודותיהן ניטש הויכוח בין הצדדים הינן – מהי שיעור הנכות המגיע למבקש בגין ה"פטוזיס" ממנו הוא סובל, לכאורה; כיצד יש לקבוע את שיעור הנכות לאור נוסחן החדש של התקנות; והאם המומחה - בקובעו את שיעור נכותו של המבקש - ביצע את הבדיקות המתחייבות מנוסחן החדש של התקנות. נענה על שאלות אלו להלן.

14. ראשית, על פי סעיף 55(א) לתוספת לתקנות, המבחן למדידת שיעור צניחת העפעף (ה"פטוזיס") הינה כדלקמן:

"מידת הצניחה תיקבע במבט לפנים, לפי המרחק בין שפת העפעף העליון לבין רפלקס האור באישון (MARGINAL REFLEX DISTANCEׂ)".

עפ"י נוסח התקנות המתוקן, ישנן שתי אפשרויות אשר בהתקיימותן תינתן לנפגע נכות. האחת: צניחה של 2.5 מ"מ ופחות אך לא מכסה את האישון – המעניק 10% נכות (55 (א) (1)); והשניה: הפרש של 2 מ"מ ויותר בגובה שפת העפעף העליון בין העיניים – המעניקה אף היא 10% נכות (55 (א)(3)). על פי המומחית מטעם המשיבות – פרופ' גייר, הבדיקה באמצעותה נבחנת מידת צניחת העפעפיים נקראת MRD (ראו דבריה בעמוד 17 שורות 15-17 לפרוטוקול). פרופ' גייר טענה כי ממצאי בדיקתה מראים כי ישנו הפרש של 2 מ"מ בין שני האישונים, ועל כן יש להעניק למבקש 10% נכות. בחקירתו העיד פרופ' אופיר כי לא ביצע בדיקת MRD שכן לא ראה צורך לבצעה, על פי תלונותיו של המבקש ועל פי מראהו (ראו עדותו בעמוד 22 שורה 25 עד עמוד 23 שורה 28 לפרוטוקול). על כן, לאור העובדה שפרופ' אופיר לא ביצע את הבדיקה הנדרשת, הוריתי על בדיקה חוזרת בהחלטתי. למקרא חוות הדעת העדכנית נראה כי המומחה בדק בשנית את המבקש, כאשר הבדיקה שבוצעה על מנת לקבוע את שיעור הנכות בגין ה"פטוזיס" הייתה מדידת "מפתח העפעפיים". המומחה קבע כממצא כי מפתח העפעפיים בעין ימין - 11 מ"מ ובעין שמאל - 10 מ"מ. לאור ממצא זה קבע פרופ' אופיר כי צניחת העפעף העליון - פטוזיס - מזערית, 1 מ"מ; וכי העפעף העליון מרוחק מציר האישון. לאור מסקנה זו, קבע הוא כי למבקש נותרה נכות לצמיתות של 2%, כאמור. עד כאן לא ראיתי כל פגם בחוות הדעת המשלימה אשר מצדיק ביטול חוות הדעת. יש לזכור שמומחה של בית המשפט עושה מלאכתו נאמנה, וסבורני כי חוות הדעת ניתנה על פי שיקול דעתו המקוצעי של המומחה, זאת מבלי להביע עמדה סופית באשר לעמדתו הסופית של בית המשפט באשר לגובה הנכות ששיש לקבוע, ולגבי כך יתייחסו הצדדים בסיכומיהם.

15. המבקש טוען כי העולה מן התשובות לשאלות ההבהרה הוא כי המבחן אותו ביצע הוא מפתח עפעפיים, דהינו אמידת המרחק בין שפת עפעף עליון לתחתון בכל אחת מהעיניים והוצאת הפער במפתח בין שתי העיניים, וכי המומחה כלל לא ביצע בדיקת MRD, כאשר לשיטתו בדיקה זו אינה מעלה ואינה מורידה.

16. הגם ששאלות ההבהרה וכן התשובות לשאלות אלו לא הובאו בפניי, לטעמי לא התקיים נימוק המצדיק מינוי מומחה נוסף . כאמור, רשאי היה המבקש לחקור את המומחה ולאחר מכן לטעון יש לאמץ קביעתה של פרופ' גייר.

17. תחילה יש לציין כי ההיזדקקות לתקנות ולמבחני העזר שבהן מהווה נוהג בלבד (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פ''ד נב(3) 792). אך גם לגופו של עניין, אף שהמומחה ביצע בדיקה של מפתח העפעפיים – וזאת ניתן לראות על פי הממצא שקבע, ולא את בדיקת MRD, נראה כי אין לכך כל נפקות, לפחות בשלב זה בטרם נחקר המומחה. מבלי לקבוע ממצא לגבי דרגת הנכות הסופית שתיקבע, ממצאיו של פרופ' אופיר מלמדים כי ההפרש בין המפתחים הוא 1 מ"מ, הפרש זה ממילא לא מזכה בנכות צמיתה, שכן כאמור, על פי האפשרות השניה, יש צורך בהפרש של 2 מ"מ ויותר. על כן גם מובנת תשובתו של המומחה, לפיה בדיקת MRD לא תשנה את מסקנותיו, שכן ההפרש בין המפתחים קטן מ-2 מ"מ.

18. נוסף על כך, ניתן לשלול את מסקנותיו של המבקש לפיהן נאחז פרופ' אופיר בתשובותיו ההתחלתיות, שכן הוא שינה ממסקנתו בחוות דעתו הראשונה, כאשר קבע למבקש נכות בשיעור 2% לאור צניחת העפעף, בעוד שבחוות הדעת הראשונה לא הוענקה למבקש נכות בגין צניחת העפעפיים.

19. אציין עוד, כי מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט אינו חיוני במקרה זה, נוכח התנגדות ב"כ הנתבע. יש לזכור כי שני המומחים מטעם הצדדים נחקרו ואף המומחה מטעם בית המשפט נחקר. נראה, כי החומר שבפני בית המשפט אינו מצדיק מינוי מומחה רביעי והצדדים יטענו בסיכומיהם לגבי הנכות שעל בי2ת המשפט לאמץ.

20. בנסיבות העניין ראיתי שלא לעשות צו להוצאות.

21. התובע יגיש סיכומיו תוך 30 ימים מהיום. הנתבעת תגיש סיכומיה תוך 30 ימים מיום קבלת סיכומי התובע. ימי הפגרה במניין הימים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.