1. ביום 29.7.2009 נפגע התובע בתאונת עבודה, כאשר ניתז אל תוך עינו השמאלית חומר כימי מסוג סודה קאוסטיק (ששמו המדעי- נתרן הידרוקסידי) - חומר בסיס שעלול לגרום נזק קשה לגוף. התאונה אירעה תוך כדי עבודתו של התובע במפעל הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") באזור התעשייה ברקן.

2. התובע- יליד 1969 תושב הכפר עינאבוס עותר לפצותו בגין נזקיו. הנתבעת היא מעסיקתו של התובע, שעפ"י הנטען התרשלה ולא נהגה כמעסיק סביר - והדבר גרם לתאונה המצערת, ואילו הנתבעת מס' 2 נתבעת כמבטחת אחריות הנתבעת לנזקי עובדיה.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד כאיש אחזקה במפעל הנתבעת- העוסקת בציפוי אנודייז לפרופילי אלומניום. כמו-כן אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע בתאונה כאשר ניתז מאחד הצינורות חומר כימי אל תוך עינו השמאלית, וכי התובע הובהל באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי.

4. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת באחריות הנתבעות לפצות את התובע בגין נזקיו, וכן בגובה הנזק.

טענות הצדדים והמחלוקת:

5. התובע טוען כי ביום 29.7.2009 בשעה 6:30, יחד עם עובד תחזוקה נוסף - נידאל עודה שמו, הבחין הוא בצינור דולף, והתאונה אירעה כאשר רצה לבדוק מקור הדליפה, וכך הוא מתאר את האירוע: "לא הספקתי להתקרב עד אשר ולפתע הצינור התפוצץ והשפריץ חומר כימי אשר נכנס לעיני השמאלית.." (סעיף 4 לתצהיר התובע). לטענת התובע הובהל הוא לקבלת טיפול רפואי בשכם, ומאז חלה התדרדרות מתמדת בעינו השמאלית. לטענת התובע הוא נעדר מעבודתו למשך שלושה חודשים (סעיף 6 לתצהירו).

6. התובע טוען כי הוא הגיש למל"ל תביעה לדמי פגיעה ולנכות מעבודה ושולמו לידיו דמי פגיעה ותשלום חד פעמי בגין נכותו, אותה קבע המל"ל על שיעור 10%. עוד טען התובע, כי עפ"י חוות דעת המומחה מטעמו ד"ר פיריאטינסקי בוריס- שצורפה לכתב התביעה, נותרו לתובע הנכויות שלהלן בעינו השמאלית: 10 % בגין ירידה בחדות הראיה לפי סעיף 52(א)(1)(ד) לתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת הנכות מתאונת עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן : "התוספת"); נכות בשיעור 1% בגין עכירות בקרנית לפי סעיף 61 (א) לתוספת; נכות בשיעור 1% בגין "פיטוזיס" או צניחת עפעף- לפי סעיף 55 (א)(1) לתוספת; ונכות בשיעור 1% בגין דלקת הענבית, לפי סעיף 65 לתוספת.

7. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה, והוא מבקש להפוך נטל הבאת הראיות, לפי סעיפים 38 (דברים מסוכנים) ו- 41 (הדבר מדבר בעדו) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). לחילופין, טען התובע למספר מעשים רשלניים המיוחסים לנתבעת, אשר גרמו לתאונה - כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

8. הנתבעת כפרה בטענות התובע. הנתבעת אינה חולקת כי התובע נפגע בעינו השמאלית כתוצאה מחומר כימי שניתז לתוך עינו השמאלית כאשר הוא מבצע עבודות אחזקה בקרבת צינורות המובילים חומרים מגוונים ובכללם חומרים מוסכנים (ראו סעיף 13 לתצהירו של מר רן אריאב (להלן: "אריאב") - העד מטעם הנתבעת. הנתבעת לא כפרה אפוא בעצם התרחשות תאונה, בה ניתז חומר כימי לעינו של התובע, הגם שחולקת היא על נסיבותיה כפי שנטענו ע"י התובע. הנתבעת טוענת עוד, כי היא שילמה במקום התובע את כל ההוצאות הרפואיות, שילמה לו את שכרו, ועל כן לא נגרם לו הפסד שכר בעבר. הנתבעת מודה כי התובע שהה בתקופת אי כושר בת שלושה חודשים (סעיף 85 לסיכומי הנתבעות).

9. טענה נוספת שהנתבעות חזרו עליה היא- שבמפעל הונחו אמצעי מיגון מגוונים, לעובדים נערכו הדרכות, וכי ניתנה הוראה ברורה שעבודה מן הסוג שבה ביצע התובע בעת התאונה מצריכה שימוש במשקפי מגן. לטענת הנתבעות, יצאה הנתבעת ידי חובתה כאשר הדריכה את התובע שעליו להשתמש באמצעי מיגון והיא סיפקה בידיו אמצעי המיגון שהיו מונחים בארון (ראו טענות הנתבעות לעניין זה בסעיף 4 לתצהירו של מר אריאב). על כן, לטענתן, לא התרשלה הנתבעת ולחילופין יש לחייב את התובע באשם תורם בשיעור גבוה.

10. באשר לנכות, טוענות הנתבעות כי עפ"י חוות דעת רפואית שצירפו, מאת פרופ' ארנה גייר, נותרה לתובע פיטוזיס (צניחת עפעף) מזערית שמותירה אצל התובע נכות בשיעור 1%.

11. הנתבעות טענו עוד כי התובע חזר לעבודתו, לא חל כל שינוי בתפקודו, הוא ממשיך לעבוד גם כיום, ושכרו לא נפגע לאחר חזרתו לעבודה. על כן, לטענתן, לא נגרמה לו כל נכות תפקודית כתוצאה מן התאונה.

12. להשלמת התמונה נציין כי בית המשפט מינה מומחה מטעמו כאשר הצדדים שומרים על חוות הדעת שהגישו. המומחה מטעם בית המשפט - פרופ' א. אופיר, הגיש חוות דעת וחוות דעת משלימה (על השתלשלות העניינים שהביאה להגשת חוות דעת משלימה ראו דיון נפרד להלן). עפ"י חוות הדעת הראשונה מיום 7.4.2011 (להלן: "חוות הדעת הראשונה") חיווה פרופ' אופיר דעתו כי אצל התובע אין ירידה בחדות הראיה שמקורה בתאונה מושא התביעה, לא נותרה אצל התובע נכות בגין פטוזיס, ואין כל נכות בגין דלקת הענבית. יחד עם זאת, קבע המומחה כי נותרה אצל התובע נכות בשיעור 3% (מתואם) בגין חסר חלקי במשטח הדמעות.

13. כאמור, לאחר שמיעת הראיות ומשמצאתי כי פרופ' אופיר לא ביצע בדיקה מעמיקה לנכות אפשרית בגין פיטוזיס, הוריתי לפרופ' אופיר יכין חוות דעת נוספת. בחוות דעת נוספת מיום 18.12.2012 (להלן : "חוות הדעת המשלימה") הוסיף פרופ' אופיר נכות נוספת בגין פטוזיס קל בשיעור 2% .

המחלוקת:

14. עיון בכתבי הטענות מעלה כי המחלוקת בין הצדדים היא בשאלות שלהלן:

א. כיצד נפגע התובע

ב. האם לאור הנסיבות בהן נפגע התובע- חבה הנתבעת בנזיקין

ג. מהו שיעור הנכות שנותרה לתובע

ד. האם יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם, ובאיזה שיעור

ה. מהו סכום הפיצוי המגיע לתובע, ככל שמגיע לו פיצוי

בכל אחת מן השאלות פעורה תהום בין עמדות הצדדים. נדון בשאלות אלה לפי סדרן.

נסיבות התאונה:

15. כאמור, לטענת התובע, המשמש איש אחזקה במפעל ואחראי לתיקון תקלות ברחבי המפעל, אירעה התאונה כאשר הוא ערך "סבב מחוץ למפעל". התובע טוען כי לפתע, הבחין ב"צינור דולף", הוא התקרב כדי לבדוק מקור הדליפה, ובטרם הספיק להתקרב, לפתע התפוצץ הצינור ו"השפריץ חומר כימי אשר נכנס לעיני השמאלית" (סעיף 4 לתצהיר התובע).

16. על אותה גרסה חזר העד מטעם התובע, אשר התלווה אליו באותו יום, נדאל עודה בתצהירו (סעיף 5 לתצהירו).

17. מאידך, חרף הודאתה באירוע התאונה, לא טענה התובעת לגרסה כלשהיא לגבי התרחשות התאונה. מהעדר גרסה, למד אני כי הנתבעת לא חקרה את נסיבות התאונה ועל כן יש לבחון את נסיבות התאונה בהתאם לגרסת התובע והעד מטעמו ולבחון כיצד ארעה התאונה.

18. כאמור, אין מחלוקת כי התובע נפגע מחומר כימי שניתז מצינור אל תוך עינו ונראה, כי לגבי עצם התרחשות התאונה אין מחלוקת בין הצדדים, שכן אף הנתבעת מודה כי ניתז חומר אל תוך עינו השמאלית של התובע. מחקירת התובע והעד מטעמו- נדאל עודה, עולה גרסה אחרת לגבי מטרת הגעתם של השניים לאזור הצינור. בניגוד לאמור בתצהירים, מעיד נדאל עודה כי הם יצאו לכיוון אזור הצינור לבדוק תקלה: "יש עובדים במפעל . אמרו לנו שיש נזילה והודענו להם שאסור להם להתקרב לנזילה. הם אמרו שיש נזילה" (בעמוד 38 שורות 29 ו- 30 לפרוטוקול), וכאשר הם יצאו לאזור התקלה "הם עדיין לא יודעים איזה נזילה ומאיזה צינור" (עדותו של עודה בעמוד 39 שורה 6 לפרוטוקול; וכן, עדותו שם בשורות 11-13 לפרוטוקול). עוד עולה מעדותו של עודה כי הנתבע לא ביקש מן העד להצטייד במשקפי מגן מאחר וטרם היה ידוע מאיזה צינור הנזילה (שם, בשורה 17 לפרוטוקול).

19. נתתי אימון בדברי העד עודה בחקירתו הנגדית, ולפיכך אני קובע את נסיבות התאונה כדלקמן: התובע ועוזרו נדאל עודה קיבלו הודעה על נזילה מצינור המצוי מחוץ למפעל ובו מרוכזים כ- 16 צינורות הנכנסים למפעל ויוצאים ממנו (ראו עדות מר אריאב בעמוד 46 שורות 15-23 לפרוטוקול). חלק מן הצינורות מוביל מים וחלקם מויבל חומרים כימיים (עדות מר אריאב בעמוד 46 שורות 25-29 לפרוטוקול). התובע התקרב אל מקור הנזילה על מנת לבדוק מקור הנזילה, ופתאום ניתז חומר נוזלי – "סודה קאוסטיק" לעינו השמאלית של התובע. התאונה נודעה למר אריאב מייד לאחר התרחשותה, ולבקשתו פונה התובע ע"י אחד מעובדי המפעל- מאלק אחמד סעיד לרופא עיניים בשכם (ראו תצהירו של מר מאלק סעיד הנ"ל).

הרשלנות:

20. התובע טוען לתחולת סעיפים 41 (הדבר מדבר בעדו) או 38 לפקודה (דברים מסוכנים).

21. בטרם אדון טענת התובע לרשלנות הנתבעת מצאתי לסלק מדרכי טענה שהעלו הנתבעות בסיכומיהן, והיא שמאחר והוכח כי הנתבעת העבירה הדרכות לעובדיה והעמידה לרשותם אמצעי מגן, הרי יצאה ידי חובתה ולא ניתן לייחס לה תאונה (ראו סעיפים 13-25 לסיכומי הנתבעות). טענה זו אני דוחה.

22. הרשלנות המיוחסת לנתבעת היא בכך שצינור המוביל חומר בסיס חזק (סודה קאוסטיק) השפריץ חומר לעינו השמאלית של העובד. אי שימוש באמצעי מגן אינו שולל את מעשה הרשלנות מצד הנתבעת (וגם אינו מנתק את הקשר הסיבתי בין המעשה לבין הנזק באשר מדובר באירוע צפוי), ולכל היותר יכול הוא להשפיע את חלוקת האחריות (בכך שייזקף לחובת התובע אשם תורם). מעשה הרשלנות לו טוען התובע אינו אי העמדת אמצעי מגן לרשות העובדים (הגם שטענה זו הוזכרה בכתב התביעה) אלא בכך שצינור המכיל חומר מסוכן "התפוצץ" כאשר העובד בקרבתו. יש לבחון תחילה, אם מדובר ברשלנות, ולאחר מכן, בשלב הבא, לבחון אם יש לייחס לתובע אשם תורם בגין אי השימוש באמצעי מגן.

23. סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע בזו הלשון:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

24. לצורך החלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" ישנו צורך בהתקיימות שלושה תנאים, כפי שנקבע בפסק הדין בע"א 6792/09 אמג'ד מרעי נ' בית החולים המשפחה הקדושה (טרם פורסם - ניתן ביום 28.2.2011):

"סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מונה שלושה תנאים מצטברים לתחולת חזקת "הדבר מעיד על עצמו". כל תנאי בעל נקודת תצפית משלו. הראשון צופה על התובע ודורש את אי-ידיעתו או אי-יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק. השני צופה על הנתבע ודורש ממנו שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. השלישי צופה על המקרה ודורש כי נסיבותיו יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, "על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה".

25. על מנת לקצר בשאלה זו, נראה, כי שלושת התנאים מתקיימים. התובע לא טען כי הוא יודע מדוע אירע פיצוץ בצינור, ומדוע השפריץ הצינור חומר לתוך עינו השמאלית. אדרבא, נראה כי התובע אינו מתיימר לדעת מהי הסיבה שגרמה לכך. אף התנאי השני מתקיים, שכן הנתבעת היא השולטת היחידה המבנה שלה ובכלל זה בצינורות המובילים חומרים מוסכנים, ואף התנאי השלישי מתקיים, שכן נסיבות המקרה (התזת חומר סודה קאוסטיק אל מחוץ לצינור המוביל את החומר) מתיישבות יותר עם רשלנות והעדר תחזוקה נאותה של צינורות אלה, מאשר עם היעדר רשלנות.

26. כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי שלושת התנאים מתקיימים, מועבר נטל השכנוע לכתפיו של הנתבע, אשר נדרש לשכנע כי "לא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה" וככל שכפות המאזניים מעויינות לאחר שקמה תחולה לכלל - יזכה התובע בתביעתו (לעניין העברת נטל השכנוע ולא נטל הראיה בלבד - ראו: ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן פד"י כ"ד (2) 229). הנתבעת לא הביאה בדל ראיה לגבי נסיבות התרחשות התאונה, לגבי הסיבות שגרמו להתזת ה"סודה קאוסטיק", ואפילו לא העלתה את הטענה כי היא ביצעה תחזוקה נאותה לאותו צינור המוביל את החומר הנ"ל. משלא הובאה כל ראיה לגבי נסיבות התרחשות התאונה או לגבי הסיבה שגרמה להתרחשותה, הרי לא הרימה הנתבעת את נטל השכנוע המוטל עליה להוכיח העדר רשלנות.

27. המסקנה המתבקשת אפוא מן האמור לעיל, היא שהתאונה אירעה בשל רשלנותה של הנתבעת ורשלנות זו היא שגרמה להתזת חומר מסוכן לתוך עינו השמאלית של התובע.

28. לאותה תוצאה ניתן להגיע לו נלך בדרך אחת- עפ"י סעיף 38 לפקודת הנזיקין, אשר קובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או ע"י שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופס הנכס שמתוכו נמלט הדבר- על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה"

29. בעבר קבעה הפסיקה שלושה תנאים לחלות הסעיף: אירוע נזק; הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן או על ידי הימלטות דבר העלול לגרום נזק בהימלטו; והנתבע היה בעליו של הדבר או ממונה עליו או תופס הנכס שממנו נמלט. הפסיקה הוסיפה תנאי פסיקתי, והוא שהדבר המסוכן "נעזב" (ע"פ 74/62 פישמן נ' היועץ המשפטי פד"י י"ז 1478). לאחרונה שבה הפסיקה וקבעה את התנאים הדרושים לתחולת הסעיף בע"א 7877/02 ג'וליס זיאד נ' חברת החשמל פד"י נ"ח (2) 279: ארוע נזק, גרימת הנזק על ידי דבר מסוכן והנתבע הוא הבעלים או הממונה על הדבר המסוכן. בנוסף, נקבע כי דבר יחשב כמסוכן אם השימוש או הטיפול בו מחייב נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים (ראו ע"א 241/89 ישראליפט שירותים תשל"ג נ' הינדל פד"י מ"ט (1) 45).

30. נראה, כי במקרה דנן חל סעיף 38 לפקודה. חומרים כימיים שעלולים לגרום נזק גופני - בדמות כוויות קשות, ודורשים טיפול מיוחד הם "דבר מסוכן". בנוסף, מדובר בחומר שעלול "לגרום נזק בהימלטו". במקרה דנן נגרם נזק ע"י הדבר שנמלט או ע"י הדבר המסוכן והנתבעת היא היא הממונה לטפל בחומר זה. משכך, חלות הוראות הסעיף, ועובר הנטל אל שכם הנתבעת להוכיח כי היא טיפלה בחומר המסוכן באופן ראוי וכי הימלטות הדבר המסוכן או הנזק שנגרם ע"י אותו דבר מסוכן לא נגרם בשל רשלנותה. כבר אמרנו כי הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן לגבי נסיבות אירוע הנזק או לגבי העדר רשלנותה, ועל כן לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה להוכיח העדר רשלנות, ומשכך המסקנה היא שהיא התרשלה כלפי התובע, וגרמה ברשלנותה זו נזקי גוף לתובע.

31. מאחר ואין מחלוקת כי לתובע נגרם נזק, וכי קיים קשר סיבתי בין התנהגות הנתבעת לבין הנזק, הרי המסקנה היא שהנתבעת עיוולה עוולת רשלנות כלפי התובע.

אשם תורם:

32. הנתבעות טוענות כי יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם מכריע, דבר המתבטא בכך שהתובע לא עשה שימוש באמצעי מגן כלשהוא אף שקיבל הדכה כי עליו לעשות שימוש באמצעי מגן. עוד טוענות הנתבעות כי לו היה התובע עושה שימוש באמצעים הנ"ל הנזק לא היה נגרם שכן החומר הניתז לא היה חודר לתוך עינו של התובע.

33. הוכח בפניי כי הנתבעת דאגה להמצאות אמצעי מגן בהישג יד העובדים במפעלה, ודי אם אפנה לעדות התובע בעמוד 29 שורות 21-31 לפרוטוקול:

"ש: זה נכון שבמפעל שלכם יש משקפי מגן לכל אחד שרוצה. נכון?

ת: כן.

ש: זה נכון שבמפעל שלכם יש ארון שיש שם משקפי מגן.

ת: נכון.

ש: שאתה מתי וכמה שאתה רוצה אתה יכול לקחת אותם.

ת: נכון.

ש: אותו דבר זה נכון שיש במפעל גם מסכות לפנים וקסדות, הכל זמין כמה שרוצים, מי שרוצה, ואין עם זה שום בעיה.

ת: נכון.

ש: זה נכון גם שבמפעל שלכם יש הדרכות בטיחות.

ת: נכון.

ש: זה נכון שמכון התקנים מגיע ונותן הדרכות מסודרת על בטיחות.

ת: נכון.

ש: זה נכון שאתה בתור עובד, גם דובר ערבית, ויש טפסים בערבית.

ת: נכון ואם יש צורך מתרגמים.

ש: זה נכון שההדרכות האלה זה לא משהו חד פעמי, כל שנה.

ת: נכון. כל שנה מדריכים.

ש: כל שנה בהתאם להוראות הבטיחות עושים הדרכה מחודשת ומרעננים את נהלי הבטיחות.

ת: נכון.

ש: זה נכון גם שבמסגרת ההדרכות האלה מסבירים לכם על חשיבות של הציוד מגן, על החשיבות של המשקפיים.

ת: כן.

ש: זה נכון גם שאומרים לכם שבמפעל הספציפי הזה צריך להקפיד לכל העובדים, להיזהר ולהקפיד ומראים לכולם יש פה ציוד וצריך להשתמש בו, מגנים, משקפיים, הכל.

ת: נכון. יש שני מקומות במפעל שאסור להתקרב אליהם בלי משקפיים ומסכה.

ש: אבל בכל מקרה יש ציוד בטיחות של משקפיים ומסכות זמין כל הזמן לכל מי שרוצה.

ת: נכון."

34. על אותה גרסה חזר העד מטעם התובע, נידאל עודי בעמודים 38 ו- 39 לפרוטוקול.

35. הוכח אפוא, כי הנתבעת דאגה להדרכת עובדיה לגבי הסיכונים בעבודה ולגבי הצורך להצטייד בציוד מגן בעת ביצוע עבודות מסויימות במפעל. העד מטעם התובע - מר נידאל העיד כי "ככה למדנו שצריך לשים את ציוד המגן כשהולכים לטפל בתקלות מסוכנות כאלה" (עדותו של נידאל בעמוד 39 שורה 31 לפרוטוקול; וכן עדותו בעמוד 39 שורות 18 ו- 19 לפרוטוקול).

36. כאמור, בעניין אמצעי המיגון וההדרכות אני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה הדריכה את עובדיה כי עליהם להשתמש באמצעי מגן ואמצעים אלה היו בשפע במפעל. כמו-כן אני מקבל טענת הנתבעת כי הציבה שלטים במפעל המזהירים את העובדים כי באזורים מסויימים יש להשתמש באמצעי מגן (ראו סעיף 4 לתצהירו של מר אריאב). בנקודה זו אני דוחה טענת התובע, לפיה לא היה שלט באזור בו ארעה התאונה, שכן אפילו אניח שאין שלט, התובע ידע היטב אילו נוזלים יש באותם צינורות ( עדות התובע בעמוד 30 שורות 27-30 שם מעיד התובע כי מתוקף עבודתו הוא יודע אילו נוזלים יש בצינורות) והוא ידע על חובתו להשתמש באמצעי מגן כאשר הוא מטפל בצינורות אלה (עדות התובע בעמוד 31 שורה 1 לפרוטוקול).

37. מהו האשם התורם שיש לזקוף לחובת התובע בגין אי השימוש באמצעי מגן.

38. כבר נפסק, כי במערכת היחסים בין העובד לבין המעביד יש לדקדק עם המעביד ובנסיבות חריגות ייזקף לחובת העובד שנפגע בשל רשלנות המעביד אשם תורם. בעניין זה כבר נקבע כי "קיימת נטייה במדינות השיפוטית שלא להטיל אחריות על הנפגע בשל אשם תורם אלא במקרים ברורים בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין (ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לביד אשקלון בע"מ פד"י מ"ז (3), 255); כן ראו הדברים שנאמרו בע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון נ' מרציאנו פד"י ל"ו (2) 592 :

"יש לדקדק עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד יבצע מלאכתו"

כמו-כן ראו דבריו של השופט לנדוי בע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירות נמלים מאוחדים ואח' פד"י י"ט (3) 205 :

"עובד העושה עבודה למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק לבטחונו האישי שלו. אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן ולבוא אליו בטענה שאילו עשה הכל כדי להישמר לנפשו היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בודאי עליו להזהר בעבודתו, אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים רצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי המשפט בכך כרגיל העובד אינו עושה עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים.."

39. דברים אלה נכונים גם כאשר העובד לא השתמש באמצעי מגן על אף שאמצעי מגן היו בשפע. כמובן, הכל תלוי בנסיבות העניין ובמבחן "האשמה המוסרית", כאשר המבחן מעוצב עפ"י הדברים דלעיל, ולפיהם אין מדקדקים עם העובד ואין זוקפים לחובתו אשם תורם גבוה רק משום שנקט פעולה שיש בה לסכן את בטחונו לצורך ביצוע עבודתו.

40. בנסיבות העניין, התובע טרם החל לבצע את העבודה והוא ניגש לבדוק את מקור הנזילה על מנת להחליט כיצד לפעול. התובע העיד כי הגיע למקום על מנת "לבדוק" (עדות התובע בעמוד 30 שורה 25 לפרוטוקול). בנוסף, אני מפנה לעדותו של העד נידאל עודי אשר העיד, כי הוא הגיע לצינור על מנת לבדוק מהו מקור הנזילה וכי הם לא לקחו עימם משקפי מגן מאחר ש - "אנחנו לא יודעים איזה נזילה ומאיזה צינור" (בעמוד 39 שורה 5 לפרוטוקול) וכי התובע לא אמר לו כי עליו להצטייד במשקפי מגן כי "לי הוא לא אמר כי אנחנו לא יודעים מאיפה הנזילה" (שם, בשורה 17 לפרוטוקול). כן העיד העד מטעם התובע נידאל עודי כי בעת שפנו הוא והתובע למקור הנזילה "לא ידענו מה החומר שנוזל, לא ידענו איזה חומר נוזל. ידענו שיש צינורות וידענו שבחלק מן הצינורות יש חומצה" .

41. מן האמור לעיל עולה כי התאונה לא קרתה תוך כדי תיקון הנזילה. התובע והעד קיבלו הודעה על נזילה כלשהיא, התובע התקרב על מנת לבדוק מקור הנזילה וסוג החומר שנוזל, כאשר, כך יש להניח, התובע ועוזרו אמורים להתחיל בעבודות התיקון לאחר גילוי מקור הנזילה. בנסיבות אלה לא ניתן לומר, כי התאונה קרתה תוך כדי תיקון צינור המוביל סודה קאוסטיק ולא ניתן לומר כי במקרה זה התובע הפר את הוראות הבטיחות בעבודה באופן גס. אומנם, גם במקרה דנן בעת בדיקת הצינור היה על התובע להיות מצוייד במשקפי מגן, אולם "אשמו המוסרי" הינו נמוך מאשר במקרה שבו היה מתחיל לתקן את הצינור ללא משקפי מגן.

42. לאחר ששקלתי את האמור לעיל, אני קובע כי אשמו התורם של התובע, שהתבטא בכך שהוא התקרב לצינור ללא משקפי מגן, עומד על 15%.

הנכות הרפואית:

43. לפני בית המשפט מונחות שלוש חוות דעת מטעם שלושה מומחים.

44. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר פיריאטינסקי בוריס - שעל פיה נותרו לתובע הנכויות שלהלן:

- 10 % בגין ירידה בדחנות הראיה לפי סעיף 52(א)(1)(ד) לתוספת

- 1% בגין עכירות בקרנית לפי סעיף 61 (א) לתוספת

- 1% בגין פיטוזיס לפי סעיף 55 (א)(1) לתוספת

- 1% בגין דלקת הענבית, לפי סעיף 65 לתוספת.

45. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתה של פרופ' גייר שחלקה על כל ד"ר פיריאטינסקי וקבעה כי נותרה לתובע נכות בשיעור 1% בגין פיטוזיס (צניחת עפעף) מזערי.

46. בית המשפט מינה את פרופ' אופיר כמומחה מטעמו. בחוות הדעת הראשונה קבע פרופ' אופיר כי אצל התובע אין ירידה בחדות הראיה שמקורה בתאונה מושא התביעה, לא נותרה אצל התובע נכות בגין פיטוזיס, ואין כל נכות בגין דלקת הענבית. פרופ' אופיר סבר כי אצל התובע נותרה נכות בשיעור 3% (מתואם) בגין חסר חלקי במשטח הדמעות.

47. לאחר הגשת שלוש חוות הדעת ביקשו הצדדים לחקור את המומחה, ותוך כדי חקירת פרופ' גייר נכונה לצדדים הפתעה, שלימים תגרום להגשת בקשות ולמתן החלטות. במהלך חקירתה של פרופ' גייר, העידה היא כי לא ביצעה בדיקת אם. אר. די ולקראת סוף חקירתה העידה היא (בעמוד 17 שורות 15-17 לפרוטוקול) כי " אני מתקנת את תשובתי הקודמת, אני כן עשיתי את הבדיקה של בדיקת המרחק בין העפעף לבין רפלקס האור. מצאתי שיש הבדל של 2 מ"מ. לפי התקנות זה מקנה 10% נכות".

48. פרופ' אופיר נחקר והוא טען "שלא היה לו רבע חשד" לקיומו של פיטוזיס (ראו עמוד 23 לפרוטוקול) ועל כן הוא לא ביצע בדיקת אם. אר. די. בית המשפט הודיע לצדדים כי נוכח תשובתה של המומחית מטעם הנתבעות על דוכן העדים, ומאחר ואפילו התובע לא טען בכתב תביעתו לנכות בשיעור 10% בגין פיטוזיס, חוכך בית המשפט בדעתו לפנות למומחה מטעם בית המשפט על מנת שיבדוק את טענת התובע לפטוזיס שמקנה לו נכות בשיעור 10%. בהחלטה מיום 8.11.2012 הורית לפרופ' אופיר לבדוק את התובע בשנית ולחוות דעתו לגבי החשד לפטוזיס, כאשר קבעתי בהחלטה כי המומחה יהיה רשאי להדריך עצמו בנוסח המתוקן של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי.

49. בחוות דעתו המשילמה מיום 18.12.2012 הוסיף פרופ' אופיר נכות נוספת בגין פיטוזיס קל בשיעור 2% לאחר שביצע בדיקה ומצא פיטוזיס קל.

50. התובע הגיש בקשה למנות מומחה נוסף, ובקשתו נדחתה בהחלטתי מיום 12.6.2013.

51. מכאן אעבור לניתוח חוות הדעת שלפניי על מנת לקבוע את נכותו של התובע. אקדים אחרית לראשית; החלטתי לאמץ את חוות דעתו של פרופ' אופיר, ולקבוע לתובע נכות רפואית לפי חוות דעתו הראשונה והמשלימה של פרופ' אופיר, ולהלן אפרט מסקנתי זו.

52. באשר לירידה בחדות הראייה, מבקש התובע לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו, לפיה נגרמה לו ירידה בחדות עין שמאל בשיעור 10%. את קביעתו זו מבסס המומחה מטעם התובע על מספר אדנים; ראשית קובע המומחה כי בדיקה מעלה כי חדות הראיה בעין שמאל היא 6/15, 6/30; שנית, המומחה ביצע בדיקה אלקטרופיזיולגית שנועדה לשלול נזק שנגרם בעצב הראיה ובכל החלק האחורי של חלק הראיה במוח (ראו עדות ד"ר פיריאטינסקי בעמוד 10 שורות 16 ו- 17 לפרוטוקול); שלישית, המומחה מטעם התובע קובע כי הנזק בחדות הראיה מקורו בצלקת בקרנית. מאידך, שולל פרופ' אופיר כל נזק בחדות הראיה. לטענת פרופ' אופיר בדיקת חדות הראיה נעשית בהתאם לבדיקה סובייקטיבית והוא לא ראה כל הסבר מדעי מדוע קיימת ירידה בחדות הראיה. עפ"י פרופ' אופיר מרכז הקרנית שקוף וקיימות צלקות בהיקף הקרנית וצלקות כאלה אינן משפיעות על חדות הראיה (ראו חוות הדעת וכן האמור בעמוד 20 שורות 25 ו- 26 לפרוטוקול). המומחה מטעם בית המשפט קבע, כי "הקרנית המרכזית של התובע שקופה" (בעמוד 24 שורות 12 ו- 13 ) ומשמעות הדבר שאין כל השפעה על חדות הראיה. כמו-כן אף הצלקות ההיקפיות שאינן משפיעות על חדות הראיה, אינן כתוצאה מן התאונה (בעמוד 24 שורה 11 לפרוטוקול).

53. לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את דבריו של פרופ' אופיר; ראשית מדובר במומחה מטעם בית המשפט וחזקה כי עשה מלאכתו נאמנה על מנת לסייע לבית המשפט שמינה אותו (ראו לענין זה רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח פ''ד נה(3) 97). אך מעבר לכך, אני דוחה את האמור בחוות דעתו של ד"ר פיריאטינסקי באשר לירידה בחדות הראיה נוכח תשובותיו במהלך חקירתו. ד"ר פיריאטינסקי מעיד כי בדיקת חדות הראיה היא בדיקה סובייקטיבית שניתן להטות (עדותו בעמוד 9 שורה 26 לפרוטוקול). עוד טען המומחה מטעם התובע במהלך חקירתו, כי אין הוא יכול לשלול כי הקרנית שקופה וכי חוות דעתו "מתייחסת למועד שבו ניתנה" (בעמוד 11 שורה 4 לפרוטוקול) וכי "המצב של הקרנית יכול להשתפר" (עדותו של ד"ר פיריאטינסקי בעמוד 10 שורה 31 וכן בעמוד 11 שורות 1-4 לפרוטוקול). בנוסף, מצאתי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה מטעם התובע בשל סיבה נוספת, והיא- שהמומחה שלל אפשרות של עין עצלה- כסיבה לחדות הראיה בעין שמאל רק על סמך שיחה טלפונית שניהל עם רופא משכם שטיפל בתובע, מבלי לראות מסמך כשלהו ומבלי לבצע בדיקה לצורך גילוי אפשרות זו (ראו עדות ד"ר פיריאטינסקי בעמוד 11 שורות 8-14 לפרוטוקול).

54. המסקנה מן האמור לעיל שאני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לעניין העדר צלקת הפוגעת בחדות הראיה, ומשכך אני קובע כי התאונה לא גרמה לירידה בחדות הראיה אצל התובע.

55. באשר לקביעות הנוספות שקבע ד"ר פיריאטינסקי בחוות דעתו (למעט הפיטוזיס אליו נתייחס להלן) דהיינו קיומה של נכות בשיעור 1% בגין עכירות בקרנית לפי סעיף 61 (א) לתוספת ונכות בשיעור 1% בגין דלקת הענבית, לפי סעיף 65 לתוספת, מצאתי לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר בדק את התובע ומצא כי נכויות אלה אינן קיימות אצל התובע. בעניין זה אפנה בשנית לדברי המומחה מטעם התובע אשר מעיד כי הוא בדק את התובע ומצא עכירות קלה עד בינונית בקרנית ו"אני לא יכולתי לצפות מה יהיה הלאה. העכירות יכולה להיות קבועה ויכולה היתה להשתפר. חוות דעתי מתייחסת למועד שבו ניתנה" (עדות המומחה מטעם התובע בעמוד 11 שורות 2-4 לפרוטוקול). בדבריו הנ"ל מודה המומחה, כי הוא לא בדק את הקרנית לאחר שמצבה התייצב, ועל כן מצאתי לאמץ את האמור בחוות דעתו של פרופ' אופיר, אשר בדק את התובע פעמיים לאחר שהתובע נבדק ע"י המומחה מטעמו.

56. באשר למחלוקת בין הצדדים לגבי הנכות שנותרה לתובע בגין הפיטוזיס, עמדתי לעיל על השתלשלות העניינים המשונה, יש לומר, אשר החלה בעדותה של פרופ' גייר - המומחית מטעם הנתבעות. לאחר עדותה של פרופ' גייר, היו הראיות שהונחו בפני בית המשפט כדלקמן: המומחה מטעם התובע מעניק לתובע נכות בשיעור 1% בגין פיטוזיס מזערי, חוות דעת של פרופ' גייר אשר קבעה כי נותר לתובע נכות בשיעור 1% בגין פיטוזיס; עדותה של פרופ' גייר בבית המשפט לפיה לאחר שעיינה בתקנות, מצאה, כי לאור בדיקה שהיא עשתה לתובע (ואשר בית המשפט לא קיבל לידיו והיא לא צורפה לחוות הדעת) נותרה אצל התובע נכות בשיעור 10% וחוות דעתו של פרופ' אופיר שקבע כי לא נותרה לתובע נכות בגין פיטוזיס. כאמור, נוכח עדותה של פרופ' גייר נדרש פרופ' אופיר לבדוק את התובע בשנית והוא קבע לו נכות בשיעור 2% בגין פיטוזיס קל.

57. לאחר ששקלתי את האמור בחוות הדעת שהוגשו לעיון בית המשפט מצאתי לאמץ את האמור בחוות דעתו המשלימה של פרופ' אופיר, לפיה נותרה לתובע נכות בשיעור 2% בגין פיטוזיס. למסקנה זו הגעתי מן הנימוקים שלהלן:

א. נראה, כי אפילו התובע והמומחה מטעמו לא חלקו, עוד מתחילת הדרך, כי הפיטוזיס שנותר לתובע הוא פיטוזיס קל. עיון במסמכים הרפואיים לאחר התאונה מעלה כי אין כל התייחסות לפיטוזיס . התובע עצמו טען בכתב תביעתו כי נותר אצלו פיטוזיס קל והמומחה מטעמו קבע לתובע נכות בשיעור 1% בגין פיטוזיס קל. לימים, נבדק התובע על ידי המומחה מטעם בית המשפט אשר קבע לו נכות בשיעור 2% בגין פיטוזיס קל. נראה, כי כאשר התובע נבדק ע"י המומחה מטעם בית המשפט וע"י המומחה מטעמו ושניהם תמימי דעים כי הפטוזיס שנותר אצל התובע הוא קל שמזכה אותו בנכות בין 1%-2%, אין מקום לקבוע נכות על בסיס תשובת המומחית מטעם הנתבעות, שתחילה סברה כי לתובע נכות בשיעור 1% בגין פיטוזיס ולקראת סוף עדותה נזכרה כי היא ביצעה בדיקה (שממצאיה לא הובאו בפני בית המשפט) ונתנה מעל דוכן העדים נכות בשיעור 10%.

ב. יצויין עוד, כי המומחה מטעם בית המשפט בדק את התובע בדיקה מקיפה לאחר עדותה הנ"ל של פרופ' גייר והיה בדעה כי מדובר בפיטוזיס קל. נראה, כי ניתן לסמוך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אשר התבקש בהחלטתי מיום 08.11.12 לבדוק את התובע בשל הדברים שנאמרו על ידי פרופ' גייר מעל דוכן העדים וחזקה כי המומחה ביצע עבודתו נאמנה, בדק את התובע באופן מעמיק והגיע למסקנה, כי מדובר בנכות מזערית.

ג. התובע יוצא כנגד חוות דעתו המשלימה של פרופ' אופיר, ובין היתר בגין כך שלא ביצע את בדיקת MRD שבאמצעותה ניתן לבדוק את הפיטוזיס. בנקודה זו אצטט מהחלטתי מיום 12.6.2013 שניתנה בבקשת התובע למנות מומחה נוסף, שם קבעתי:

"עפ"י נוסח התקנות המתוקן, ישנן שתי אפשרויות אשר בהתקיימותן תינתן לנפגע נכות. האחת: צניחה של 2.5 מ"מ ופחות אך לא מכסה את האישון – המעניק 10% נכות (55 (א) (1)); והשניה: הפרש של 2 מ"מ ויותר בגובה שפת העפעף העליון בין העיניים – המעניקה אף היא 10% נכות (55 (א)(3)). על פי המומחית מטעם המשיבות – פרופ' גייר, הבדיקה באמצעותה נבחנת מידת צניחת העפעפיים נקראת MRD (ראו דבריה בעמוד 17 שורות 15-17 לפרוטוקול). פרופ' גייר טענה כי ממצאי בדיקתה מראים כי ישנו הפרש של 2 מ"מ בין שני האישונים, ועל כן יש להעניק למבקש 10% נכות. בחקירתו העיד פרופ' אופיר כי לא ביצע בדיקת MRD שכן לא ראה צורך לבצעה, על פי תלונותיו של המבקש ועל פי מראהו (ראו עדותו בעמוד 22 שורה 25 עד עמוד 23 שורה 28 לפרוטוקול). על כן, לאור העובדה שפרופ' אופיר לא ביצע את הבדיקה הנדרשת, הוריתי על בדיקה חוזרת בהחלטתי. למקרא חוות הדעת העדכנית נראה כי המומחה בדק בשנית את המבקש, כאשר הבדיקה שבוצעה על מנת לקבוע את שיעור הנכות בגין ה"פטוזיס" הייתה מדידת "מפתח העפעפיים". המומחה קבע כממצא כי מפתח העפעפיים בעין ימין - 11 מ"מ ובעין שמאל - 10 מ"מ. לאור ממצא זה קבע פרופ' אופיר כי צניחת העפעף העליון - פטוזיס - מזערית, 1 מ"מ; וכי העפעף העליון מרוחק מציר האישון. לאור מסקנה זו, קבע הוא כי למבקש נותרה נכות לצמיתות של 2%, כאמור. עד כאן לא ראיתי כל פגם בחוות הדעת המשלימה אשר מצדיק ביטול חוות הדעת. יש לזכור שמומחה של בית המשפט עושה מלאכתו נאמנה, וסבורני כי חוות הדעת ניתנה על פי שיקול דעתו המקוצעי של המומחה, זאת מבלי להביע עמדה סופית באשר לעמדתו הסופית של בית המשפט באשר לגובה הנכות ששיש לקבוע, ולגבי כך יתייחסו הצדדים בסיכומיהם.

ד. אין לי אלא לחזור על האמור לעיל. המומחה בדק את התובע וממצאיו תועדו בחוות דעתו ולא מצאתי סיבה שלא לקבלם.

58. המסקנה היא שאני מאמץ את חוות דעתו של פרופ' אופיר לעניין נכותו של התובע. לתובע נותרו הנכויות שלהלן: נכות בשיעור 3% (מתואם) בגין חסר חלקי במשטח הדמעות ונכות בשיעור 2 % בגין פיטוזיס קל. הנכות הרפואית המשוקללת תעמוד אפוא על 4.94%.

נזקי התובע:

59. להלן נעמוד על ראשי הנזק להם טען התובע.

כאב וסבל:

60. לעינו השמאלית של התובע ניתז חומר בסיס חזק במיוחד שגורם לכוויות. התובע הובהל לקבלת טיפול רפואי בשכם. אין מחלוקת כי התובע טופל והוא לא הגיע לעבודתו במשך שלושה חודשים.

61. נוכח נסיבות התאונה, האיבר שנפגע, מהות הפגיעה, העובדה כי מדובר בכוויה מחומר בסיס חזק שניתז אל תוך העין, התקופה הממושכת שבה היה התובע באי כושר והנכות שנותרה, אשר מאלצת את התובע להשתמש בטיפות בשל הפגיעה במשטח הדמעות שעלולה לגרום לתובע צריבות בעין (ראו עדות פרופ' אופיר בעמוד 22 שורה 17) אני פוסק לתובע בגין הכאב והסבל סך 25,000 ₪.

אובדן השתכרות לעבר:

62. אין מחלוקת, והנתבעות מודות בכך בסיכומיהן, כי התובע שב לעבודתו בחלוף שלושה חודשים מיום התאונה וכי מאז שחזר הוא לעבודתו שכרו לא נפגע ומספר שעות העבודה אותן הוא עובד לא פחתו.

63. ממוצע שכרו של התובע בשלושת החודשים שקדמו לתאונה ובחודש שבו אירעה התאונה (התאונה אירעה ביום 29.7.2009) עומד ע"ס 6,493 ₪ (הצדדים לא צירפו תלושי שכר מעבר לתלושים הנ"ל- ראו תלושי שכר שצורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבעות). סכום זה כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (30.5.2009) עומד ע"ס 7,761 ₪.

64. על כן, הפסדי השכר של התובע במשך שלושה חודשים עומד ע"ס 23,283 ₪.

65. אמנם, שולמו לתובע מקדמות ע"ס 13,000 ₪ בעת שהותו בחופשת מחלה, אולם אין מחלוקת כי סכומים אלה הוחזרו לידי הנתבעת ע"י קיזוז סך 12,841 ₪ משכרו של התובע בחודשים 3/2010-5-2010. על כן, אין כל השפעה למקדמה הנ"ל שהעבירה הנתבעת לידי התובע או לפירעון החוב בגינה על הפסדי ההשתכרות בעבר וההפרש בין המקדמה לבין הסכום שקוזז ע"י הנתבעת הוא עניין להתחשבנות בין הצדדים.

הפסד השתכרות לעתיד ואובדן פנסיה:

66. לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 4.94%, כאשר חלק מן הנכות בשיעור 2% הינה בגין פיטוזיס מזערי שאין לו השפעה תפקודית. אין מדובר בנכות שיש בה כדי להשפיע על תפקודו הכללי של התובע.

67. באשר לפגיעה במשטח הדמעות- נראה, כי מדובר בנכות שיש לה השפעה על התפקוד היומיומי. פרופ' אופיר העיד בפניי כי בשל הפגיעה במשטח הדמעות "יכולה להיות בעיה של יובש והעין יכולה להיות צורבת או שורפת והטיפול עם דמעות מלאכותיות שהמטופל שם לפי הצורך" (בעמוד 22 שורות 17 ו- 18 לפרוטוקול).

68. התובע חזר לעבודתו בחלוף שלושה חודשים מיום הפגיעה. שעות העבודה של התובע לא נפגעו (ראו עדות התובע בעמוד 31 שורה 28 לפרוטוקול) ועיון בתלושי השכר של התובע מהתקופה שלאחר התאונה מעלה כי שכרו לא נפגע.

69. בנסיבות שלפניי יש לקבוע לתובע הפסד השתכרות גלובלי. נוכח מהות הפגיעה, חזרתו של התובע לעבודה, ומידת ההשפעה על מידת תפקודו, אני פוסק לתובע אובדן השתכרות והפסדי פנסיה בעתיד ע"ס 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' לעבר:

70. התובע הודה כי הוא קיבל את כל הוצאותיו הרפואיות בעבר. התובע הודה כי "כל דבר שילמתי והבאתי קבלה והחזירו לי" (בעמוד 31 שורה 15 לפרוטוקול) וכי כל ההוצאות הרפואיות שהוציא כוסו ע"י הנתבעת (שם, בשורה 13).

71. התובע לא הוכיח כי הוא נזקק לעזרת צד ג'.

72. על כן איני פוסק לטובת התובע בגין ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות לעתיד:

73. התובע לא הוכיח כי יזדקק לעזרה לעתיד, ולא הוכיח את שיעור העזרה. על כן, אף בראש נזק זה איני פוסק לטובת התובע פיצוי כלשהו.

74. סכום הפיצוי בגין נזקי התובע עומד אפוא על הסכומים שלהלן:

• כאב וסבל 25,000 ₪.
• הפסד השתכרות לעבר 23,283 ₪.
• הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד 25,000 ₪.

בסה"כ 73,283 ₪.

מן הסכום הנ"ל יש לנכות 15% בגין רשלנות תורמת, ועל כן מגיע לתובע סך 62,290₪.

מסכום זה יש להפחית סך 23,908 ₪ - מענק חד פעמי שקיבל התובע מן המוסד לביטוח. הסכום הנ"ל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת המענק (6.6.2010) עומד ע"ס 28,549 ₪.

יתרתו של התובע לאחר הניכוי הינה בסך 33,741₪.

75. לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך 33,741 ₪. בנוסף, תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד בסך 5,972 ₪ והוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.