בבקשה לביטול פסק הדין

מונחת לפני בקשת נתבעת 2 לבטל פסק דין שניתן כנגדה ביום 7.2.13, בהעדר התייצבות. המבקשת טוענת כי עורך הדין שהופיע כביכול בשמה, הזדהה בכזב כמיצגה, ופעל ללא סמכות וללא הרשאה. לכן, לא ידעה כלל על מועדי הדיון ועל ההחלטות שניתנו כנגדה, ויש לבטל פסק הדין שניתן כנגדה מחמת הצדק. לאור חריגותה וחומרתה של הטענה, אפרט השתלשלות העניינים בתיק בהרחבה.

א. השתלשלות העניינים בתיק:

1. ביום 3.5.10 הוגשה תביעה בסכום של 87,453 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת ביום 6.7.08 בתאונה עם משאית השייכת למבקשת/נתבעת 2, כאשר במשאית נהג מר אחמד עאסף/נתבע 1. התביעה מושתת על הרשעתו של נתבע 1 ביום 30.12.09 בבית משפט השלום לתעבורה בעכו בת"ד 4540-12-08 באחריות לגרימת התאונה. אין מחלוקת כי נתבע 1 היה עובד המבקשת בזמן התאונה וכי הנסיעה הנדונה היתה במסגרת עבודתו.
2. הבעלים של המבקשת, מר אלי אלגלי הגיש ביום 2.8.10 כתב הגנה בשמם של שני הנתבעים. בכתב ההגנה נטענו טענות בשאלת האחריות לגרימת התאונה וכן נטען כי למשאית יש ביטוח מקיף בחברת הפניקס שלגביה גם כתב: "אבקש לצרפה כנתבעת צד ג'". הפניקס צוינה כ"נתבעת צד ג'" מתחת לשמות הנתבעים בכתב ההגנה.
3. בפועל לא הוגשה הודעת צד ג', לא שולמה אגרה וכתב ההגנה שהוגש על ידי הפניקס להודעה חזר מהמזכירות בציון כי "הם לא מוגדרים כצד בתיק". את כתב ההגנה קיבלתי מהפניקס לאחר שהוריתי לצדדים להעביר לתיק את כל המסמכים המצויים בידיהם והקשורים למשלוח הודעת צד ג' שהיו נחוצים לי לצורך מתן החלטה זו.
4. א. באותו כתב הגנה שלא נמצא בתיק, טענה הפניקס כי ביום 18.5.08 נשלל רישיונו של

נתבע 1 לתקופה של 12 חודשים בת. 4869/08 בית משפט לתעבורה רמלה ולכן ביום האירוע 6.7.08 לא היה לנתבע 1 רישיון נהיגה בר תוקף ולכן אין כיסוי ביטוחי לאירוע.

ב. למרות שלא היתה צד פורמלי להליך, הפניקס התייצבה לכל הדיונים הרלבנטיים לבקשה שהתקיימו בתיק.

1. א. ביום 23.10.11 התקיים דיון והנתבעים לא התייצבו. כנגד נתבע 1 ניתן פסק דין

בהעדר התייצבות – נתבע 1 אינו צד לבקשה.

ב. לגבי המבקשת/נתבעת 2, נדחה הדיון לאור העובדה שלא היה אישור מסירה לגביה בתיק. הדיון בעניינה נדחה ליום 28.2.12.

1. א. ביום 28.2.12 התייצב עו"ד עלי דרוויש בשמם של שני הנתבעים וביקש ארכה לתקן

את כתב ההגנה.

ב. נתתי החלטה המאפשרת לב"כ הנתבעים 1 ו – 2 לתקן את כתב ההגנה והדיון נדחה

ליום 7.2.13.

1. א. ביום 7.2.13 לא התייצבה המבקשת/נתבעת 2 ולא התייצב עו"ד מטעמה. בנוסף,

הובהר, כי לא הוגש מטעמה כתב הגנה מתוקן (גם נתבע 1 לא התייצב).

ב. לאור אי ההתייצבות ניתן כנגד נתבעת 2 פסק דין בהעדר התייצבות. בפסק הדין התקבלה התביעה ונדחתה הודעת צד ג' (בשלב זה עדיין לא הובהר לי כי לא הוגשה כלל הודעת צד ג'). פסק דין זה הוא נשוא הבקשה.

1. א. ביום 9.4.13 הגיש ב"כ הנתבעים, עו"ד עלי דרוויש, בקשה הנתמכת בתצהירו לביטול

פסק הדין שניתן כנגד נתבעת 2 ביום 7.2.13, בנימוק שהיעדר ההתייצבות היה מחמת טעותו של עורך הדין בציון מועד הדיון ביומן.

ב. המשיבות התנגדו לבקשה.

ג. ביום 21.7.14 קיבלתי את הבקשה וביטלתי את שני פסקי הדין, זה שניתן כנגד נתבע 1 ביום 23.10.11 וזה שניתן כנגד נתבעת 2 ביום 7.2.13. התנאי לביטול, תשלום הוצאות מצד הנתבעת 2 לתובעת, בסכום של 1,500 ₪ בתוך 30 יום וכן, אפשרתי לנתבעת 2 לתקן את כתב ההגנה בתוך 30 יום.

ד. קבעתי את התיק ליום 10.12.14.

1. א. ביום 10.12.14 התקיים דיון אליו התייצבו ב"כ התובעת וב"כ צד ג' ואילו הנתבעים

לא התייצבו ולא התייצב בא כוחם, עו"ד עלי דרוויש.

ב. התברר כי נתבעת 2 לא עמדה בתנאים שהצבתי ולא שלמה הוצאות לתובעת.

ג. לאור האמור, קבעתי, כי פסקי הדין שניתנו הן כנגד נתבע 1 ביום 23.10.11 והן כנגד

נתבעת 2 ביום 7.2.13, שרירים וקיימים.

ד. הטלתי על נתבעת 2 הוצאות בסכום של 1,500 ₪ הן לתובעת והן לצד ג'.

עד כאן השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הבקשה.

ב. הטענות:

1. א. ביום 21.9.15 הוגשה הבקשה הנדונה בשמה של נתבעת 2 וזאת ע"י עו"ד דוד אמסלם.

ב. המבקשת טוענת כי לא קיבלה זימון ליום 28.2.12 ולא קיבלה כל זימון אחר מיום

שהגישה את כתב הגנתה וכי מעולם לא נתנה לעו"ד עלי דרוויש הרשאה ו/או אישור בעל פה ו/או בכתב לייצגה בהליך והופעתו בפני בית המשפט והגשת הבקשות בשמה נעשו ללא סמכות, ללא הסכמתה וללא ידיעתה.

ג. לכן המבקשת לא ידעה כלל על מועדי הדיון שנקבעו ורק לאחר שנפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין שניתן בהעדר, גילתה כי פעלו בשמה ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

ד. הבקשה נתמכת בתצהירו של מר אלגלי המצהיר כי:

" הריני להצהיר כי עו"ד עלי מעולם לא קיבל ממני כל הסכמה ו/או אישור בעל פה ו/או בכתב לייצג המבקשת בהליך משפטי בתיק דנן והודעתו על ייצוג המבקשת בפני בית המשפט כולל בקשות שהגיש בשם המבקשת נעשו ללא ידיעתי כלל וכלל (!) (ההדגשה במקור א.ס) ומשכך יש לראותו כמי שזרה חול בעיני בית המשפט הנכבד... הריני להצהיר, כי עו"ד עלי יצר מצג שווא לפיו הוא מייצג את המבקשת בהליך..... הריני להצהיר, כי כל ההתנהלות בתיק דנן התרחשה ללא ידיעתי כאשר כל מסמכי בי-דין ו/או בקשות ו/או החלטות ו/או זימונים לדיונים לא נשלחו לכתובתי, אלא ככל הנראה לכתובתו של עוה"ד עלי, אשר הזדהה כבא כוח המבקשת...."

ה. נטען כי המשפט התנהל ללא ידיעתה של המבקשת ומבלי שניתן לה יומה בבית המשפט ולכן משיקולי צדק יש לבטל את פסק הדין.

ו. בנוסף נטען כי למבקשת סיכויי הגנה גבוהים ובעיקר מול צד ג', חברת ביטוח הפניקס, שביטחה את המבקשת בזמן התאונה ולכן גם מטעם זה יש לבטל את פסק הדין.

11. המשיבות התנגדו לבקשה.

12. לאור הטענות שהועלו כנגד עו"ד עלי דרוויש וההשלכות שעלולות להיות לגביו בהחלטה, זימנתי את עו"ד עלי דרוויש לדיון כדי שתינתן לו הזכות להגיב על הטענות ולהגן על שמו הטוב.

13. עו"ד עלי דרוויש שלל מכל וכל גרסת המבקשת והעיד כי:

" מר אלי אלגלי טוען שמעולם לא נתן לי הסכמה, לא בע"פ ולא בכתב לייצג בתיק הזה.

אלו טענות שקריות. אני קיבלתי ייצוג ממר אלי אלגלי והופעתי בדיון הראשון, בקשתי ארכה להגשת כתב הגנה מתוקן, בדיון השני היתה טעות ברישום מועד הדיון, דברתי עם מר אלי ואני זוכר שהוא היה בחו"ל, הסברתי לו על מה שקרה שהיתה טעות ברישום מועד הדיון, טעות שלי והגשתי בקשה ובית המשפט נעתר לבקשה. כשחזר מר אלי הוא ביקש ממני להפסיק את הייצוג, פנה אלי לקח את התיק ושילם לי עבור כתב ההגנה שהיה כבר מוכן ועבור הדיון שבאתי. אלו דבריי".

עו"ד דרוויש נשאל בחקירה נגדית:

"ש. שמענו את גרסתך, ענית על השאלות שלי, אין לך ראשית ראיה להציג שייצגת אותו?

ת. יש לי.

ש. תראה לי את החשבונית שהוצאת לו עבור הייצוג הספציפי הזה?

ת. אני מראה לך ואני מציג לבית המשפט".

עו"ד דרוויש הציג לבית המשפט חשבונית מספר 116 מיום 10.11.10 שבה מופיע הכיתוב הבא:

" נתקבל מאלי אלגלי בע"מ..... העניין ייצוג תיק אזרחי מס. 3451-05-10 5,000 ₪".

מתחת לפרטים אלה הופיע מספר השיק.

ג. דיון:

14. בחנתי היטב טענות המבקשת וגרסת עו"ד עלי דרוויש והגעתי למסקנה כי עדותו של עו"ד דרוויש הינה עדות אמת, ואני מעדיף את עדותו על פני עדותו של מר אלי אלגלי, הבעלים של המבקשת.

ואלו הנימוקים להחלטתי:

א. על פניו הגרסה שהועלתה ע"י מר אלגלי שעו"ד דרוויש התייצב בדיון ביום 28.2.12

על דעת עצמו בלא לקבל הרשאה לכך הינה גרסה מעוררת תמיהה. מדוע שעו"ד דרוויש יבזבז את זמנו ויגיע מכפר בענא בצפון שם נמצא משרדו לבית המשפט בתל אביב מיוזמתו, מבלי שנשכרו שירותיו כעו"ד ומבלי שהובטח לו שכר טרחה? כיצד ידע על מועד הדיון? כיצד ידע לבקש לתקן את כתב ההגנה?

ב. עו"ד דרוויש נחקר חקירה נגדית והשיב לכל השאלות בצורה קוהרנטית, ברורה

ואמינה. ב"כ המבקשת ניסה לערער את אמינותו ולפגום במהימנותו אך ללא הצלחה. אין ספק כי הצגת החשבונית שבה מתועד תשלום סכום של 5,000 ₪ אותו שילמה המבקשת לעו"ד דרוויש עבור ייצוגה בתיק הנדון ביום 10.11.10, היוותה מכה אנושה לגרסת המבקשת.

ג. מובן שהדבר לא נעלם מעיני ב"כ המבקשת ולכן בסוף הדיון, הוא ביקש "ארכה בת

3 ימים להציג לבית המשפט את החשבונית המקורית שהופקה למר אלי אלגלי, האם רשום בה מספר התיק אם לאו. זו שאלה חשובה מאוד".

עו"ד דרוויש הצטרף לבקשה: "אני תומך בבקשת עו"ד אמסלם שבית המשפט ייתן צו למבקשת להמציא את המקור של הקבלה וזה יוכיח שמספר התיק הופיע במקור".

המסמך הוצג ע"י המבקשת וגם בו מופיעים פרטים רלבנטיים זהים:

" נתקבל מאלי אלגלי בע"מ, העניין ייצוג אזרחי 3451-05-10 5,000 ₪".

המבקשת ניסתה עדיין עם המצאת המסמך לטעון (מבלי שקיבלה רשות לכך) על הבדלים בין שני המסמכים כמו מספר החשבונית והתאריך אך אלה טענות סרק. מובן כי המסמך שהוצג ע"י עו"ד עלי דרוויש הוא חשבונית שניתנה עם פירעון השיק, ואילו המסמך שהוצג ע"י המבקשת הוא קבלה שניתנה לפני שהשיק נפרע ועם קבלתו הפיזית ע"י עוה"ד עלי דרוויש (מיום 28.10.2010) וכל הפרטים המהותיים זהים, כולל מספר התיק שמופיע בשניהם.

הצגת הקבלה הוכיחה כי עדותו של עו"ד דרוויש הינה אמת לאמיתה וכי החשבונית שהציג בדיון אותנטית.

הצגת הקבלה סתמה לחלוטין את הגולל על טענת המבקשת כי עו"ד דרוויש לא נשכר על ידה לייצגה בתיק.

ד. בעוד ב"כ המבקשת מנסה בדיון ל"הציל" את גרסת המבקשת ע"י הטיעון כי מדובר

בחשבונית מפוברקת, החליט הבעלים של המבקשת לנקוט קו טיעון אחר לגמרי (הרי בדיעבד ברור שהוא ידע שהחשבונית אותנטית).

מר אלגלי נשאל לגבי החשבונית אותה הציג עו"ד דרוויש:

"ש. שלמת לו ב 2010?

ת. כן. זו הקבלה.... הבן אדם הכין לי את כתב ההגנה שאני אישית הגשתי על התאונה

הזאת לבית המשפט. הוא קיבל כסף עבור להכין לי את כתב ההגנה האישי בשביל

שאני הגשתי. הוא הכין לי אותו. זה הראשון שנמצא בבית המשפט."

ה. מדובר בגרסה כבושה הסותרת מהותית את הנטען בבקשה ובתצהיר. מר אלגלי מביא בתצהירו את כתב ההגנה שהגיש בעצמו כראיה לכך שלא היה מיוצג בתיק כדלקמן:

"הריני להצהיר, כי מעולם לא נתתי ייפוי כוח לעו"ד עלי לייצג המבקשת בתיק זה וכראיה, כתב ההגנה הוגש על ידי ולא על ידי עורך הדין".

מובן שאין הכוונה בתצהיר כי עוה"ד עלי דרוויש הכין את התצהיר אך את ההגשה הטכנית לבית המשפט ביצע מר אלגלי.

ו. די להעיף מבט חטוף על כתב ההגנה שהוגש על ידי מר אלגלי כדי להגיע למסקנה חד משמעית שזה לא כתב הגנה שנכתב ע"י עורך דין. השפה שונה, הפורמט שונה והנוסח שונה ואולי הראיה הטובה ביותר לכך שיד עורך דין לא נגעה בניסוח כתב ההגנה, הינו בהתייחסות לחברת הפניקס כצד ג' ולעובדה שהודעת צד ג' לא הוגשה.

מתחת לשמות הנתבעים מופיע הכיתוב: "נתבעת צד ג': הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ דרך השלום 53 גבעתיים". ומתחת לשני הסעיפים של כתב ההגנה מופיע הכיתוב הבא: "לפיכך אטען כי באם יקבל בית המשפט כי יש לנו אחריות כלשהי לתאונה, תשלם חברת הפניקס את הסכום שיקבע בית המשפט לנתבעים".

ז. לכן גם ברורה בקשתו של עו"ד דרוויש בדיון לתקן את כתב ההגנה ואני מקבל כאמת לאמיתה את עדותו של עו"ד דרוויש כי אכן קיבל כסף עבור כתב ההגנה המתוקן שהכין אך ייצוגו הופסק ע"י בעלי המבקשת בטרם הגיש את כתב ההגנה שערך.

ח. ברור כי גרסתו זו של מר אלגלי הינה גרסה שקרית שנולדה במוחו לאחר שהבחין בדיון כי גרסתו מתמוטטת לאור הצגת החשבונית.

15. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הבקשה שהוגשה לביטול פסק הדין הינה בקשה שקרית.

מר אלי אלגלי מסר תצהיר שיקרי לפיו לא שכר את שירותיו של עו"ד דרוויש לייצגו בתיק וזאת בשעה שידע היטב שהדבר אינו נכון ואפילו ידע שיש לו קבלה המוכיחה את ההיפך. גם גרסתו החלופית שנולדה בדיון לאחר שהקבלה הוצגה, היתה גרסה שקרית.

16. מסיבה לא ברורה החליט מר אלגלי להפסיק את הייצוג של עו"ד דרוויש בתיק וזאת עשה כאשר ידע היטב שהדיונים קבועים. מסיבה לא ברורה הוא לא פעל בתיק ונזכר לפעול רק כאשר החלו הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת. בעקבות אותם הליכים, החליט להגיש את הבקשה השקרית לביטול פסק הדין כאשר אין לו לא מורא הדין ואין לו כל היסוס גם למסור תצהיר שקרי, גם להעיד עדות שקר וגם לטפול שקרים על עו"ד דרוויש שייצג אותו נאמנה, לא רק בתיק זה (מפנקס החשבוניות שהוצג ע"י עו"ד דרוויש, עלה כי הוא ייצג את מר אלגלי במספר עניינים).

17. לאור האמור דין הבקשה לביטול פסק דין מחמת הצדק להידחות.

18. נותר לדון בבקשה החלופית של ביטול פסק הדין על פי שיקול דעת. "כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים: א. סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן; ב. סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל. התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר" (ספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 677 (מהדורה 11; 2013)).

19. לעניין סיבת המחדל אציין כי מדובר בתביעה שהוגשה ביום 3.5.2010 לגבי אירוע נזק בתאונה מיום 6.7.08. המבקשת הגישה בעצמה כתב הגנה ביום 2.8.10 ושכרה את שירותיו של עו"ד עלי דרוויש בסמוך לכך. המבקשת היתה מודעת לתאריך הדיון ביום 28.12.12 שבו התייצב בשמה עו"ד עלי דרוויש. מסיבה השמורה עמה ולמרות שידעה שהמשפט ממשיך להתנהל, הפסיקה המבקשת את טיפולו של עו"ד עלי דרוויש בתיק ולא דאגה לעו"ד חלופי ולא דאגה להתייצב לדיון.

20. בהתאם לפסיקה שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. אולם, יש מקרים שבהם "מחדלו של בעל הדין היה כה משמעותי, עד שהיה בו כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים" (ראה רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן, פורסם בנבו). "מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר על אף סיכוייו של נתבע להצליח בהגנתו" (רע"א 6905/11 גולדנברג בפשט"ר נ' זהבה רובנר, פורסם בנבו).

21. המבקשת לא עשתה דבר ומה שגרם לה לבסוף להגיש את בקשתה, וכפי שציינתי מדובר בבקשה שקרית, היתה העובדה שננקטו כנגדה הליכי הוצאה לפועל. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 6905/11 הנ"ל: "הכל חייבים בכיבוד זמנו של בית המשפט. אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר. בעל דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו יידחו לבקשתו. הזמן השיפוטי הינו משאב מוגבל והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי הדין, אלא גם לציבור בכללותו" (ראה גם, ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין, פורסם בנבו).

22. במקרה הנדון, מחדלה של המבקשת כה משמעותי עד שהיה בו כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים.

23. יחד עם זאת, כפי שציינתי הדיון במחדל הינו תאורטי כי לעניין סיכויי הצלחת המבקשת/נתבעת 2 כנגד התובעת ציינתי כבר שהתשתית הראייתית להגשת התביעה מלכתחילה הינה הרשעת נתבע 1 באחריות לתאונה. לגבי סיכויי הצלחה מול הפניקס, אין מה לדון כלל וזאת לאור העובדה שלא הוגשה כלל הודעת צד ג' בתיק זה.

24. לעניין צד ג', אציין כי המבקשת הגיבה לבקשתי לקבל מסמכים הקשורים להודעת צד ג' בבקשה שבית המשפט יורה על הותרת חברת הפניקס כצד ג' בהליך דנן. המבקשת טוענת כי כתב ההגנה שהוגש ע"י הפניקס מקים חזקה כי צד ג' אכן קיבלה את הודעת צד ג' כנדרש. בקשה זו הוגשה בלא שהמבקשת קיבלה רשות להגיש את הבקשה. הבקשה לא הועברה לצדדים לתגובה. אני דוחה בקשה זו על הסף. הודעת צד ג' מעולם לא הוגשה כדין ומעולם לא שולמה עבורה אגרת משפט. מה שמתבקש כעת בפועל הוא מתן פרס על התנהגות פסולה – לא "הותרת" הודעת צד ג' על מכונה, אלא הגשתה באיחור של שנים, לאחר הטעיית בית-המשפט שהיא הוגשה בפועל משכבר. אציין כי במקרה זה פעמיים נתתי היתר למבקשת לתקן את כתב הגנתה בעת שהיתה מיוצגת ע"י עו"ד עלי דרוויש. אין לי ספק כי לו עו"ד עלי דרוויש היה ממשיך לייצג את המבקשת, הוא היה מגיש כתב הגנה מתוקן ולכתב הגנה זה היתה מצורפת הודעת צד ג'. הדבר לא נעשה מתוך מודעות מלאה של המבקשת ולא מצאתי לנכון לספק למבקשת דרך לוליינית שאינה דרך המלך כדי להכשיר הליך, מה גם שכפי שציינתי שכל הבקשה שמהווה פלטפורמה לכך הינה בקשה שקרית.

25. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.

26. אין ספק שמדובר במקרה זה בשימוש בהליך משפטי לרעה וכל זאת תחת מסווה של בקשה מן הצדק כדי לממש זכות בעל אופי חוקתי שהינה זכות הגישה לערכאות. המבקשת השחיתה את זמנו של בית המשפט וכן את זמנם של המשיבים. על כך המבקשת אמורה לשאת בהוצאות הן של המשיבים והן לקופת המדינה על בזבוז הזמן השיפוטי.

27. לאור האמור, אני מחייב את המבקשת בהוצאות בסכום של 5,000 ₪ לכל אחת מהמשיבות (לתובעת ולפניקס). מובן כי הוצאות אלה יתווספו להוצאות שנקבעו בדיונים הקודמים.

כמו כן, אני מחייב את המבקשת בתשלום הוצאות לקופת המדינה בסכום של 25,000 ₪.

28. לבסוף, המבקשת תישא בתשלום שכ"ט עדות של עוה"ד דרוויש בסכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין עדותו.

29. אני מורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל מספר 506534-08-15 (שעוכבו בהתאם להחלטתי מיום 21.10.2015).

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ו, 19 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.