1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 3.11.14 לפינוי מושכר ותשלום הוצאות המשיבה . בפסק הדין ניתנה ארכה לפינוי המושכר למשך 60 יום ממועד פסק הדין ומשטרם הוגש ערעור על פסק הדין, הוגשה הבקשה לבית משפט זה .
2. המבקש טוען לסיכוייו הטובים לזכות בערעור ולחששו שיימנע ממנו להשיב את המצב לקדמותו בחזרתו למושכר אם יתקבל הערעור .
3. המשיבה טענה בתגובתה לבקשה כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע של פסק הדין. לגוף הדברים טענה המשיבה כנגד סיכויי הערעור הואיל והמבקש טוען כנגד הממצאים העובדתיים שבפסק הדין ובהיעדר בסיס עובדתי לטענותיו. מאזן הנוחות נוטה לדידה לטובתה בהתאם לקביעות בפסק הדין לפיהן המושכר ננטש לפני מס' שנים. לפיכך, אין לדחות עוד את מועד החזרת המושכר לידיה . כמו כן, לא הוגש תצהיר ע"י המבקש ודינה של הבקשה להידחות גם בשל כך.

דיון והכרעה:

1. הכלל הוא כאמור בסעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , כי פסק דין יש לממש משעה שניתן והגשת ערעור לא תעכב את ביצועו . בבחינת הבקשה יש להידרש לשאלת סיכויי הערעור ואם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (ע"א 9062/06 קוקיס נ' עיריית פתח תקווה [פורסם בנבו] 11.2.2007 להלן-"פרשת קוקיס"; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , 674 ).
2. בפסק הדין נקבעו ממצאים עובדתיים שהמבקש אינו תוקף אותם בבקשו כי אם טוען לקיומם של ממצאים עובדתיים אחרים ,כדוגמת תשלום ארנונה עבור המושכר , שלטעמו יש בהם כדי להוכיח את זכותו במושכר.
3. בפסק הדין קבעתי כי המושכר ננטש לפני מס' שנים ולא מצאתי כי ייחוס המושכר למבקש במח' הארנונה בעירייה, יש בו כדי לשנות מקביעותיי בפסק הדין . כך גם, אין בייעוד המושכר למחסן כדי ללמד על כך שהיקף ותדירות השימוש בו גם בשימוש מינימאלי , אם בכלל, יהיה בגדר שימוש בבחינת עילת הפינוי של נטישה לפי החוק.
4. עסקינן בשימוש במושכר מכוח הוראות חוק הגנת הדייר כאמור בפסק הדין . יפים לעניין זה קביעותיה של המשנה לנשיא השופטת מ' בן פורת בענין חובותיו של דייר מוגן בע"א 87/83 ארי"צ נ' ביירלס, פ"ד לח(2) 159, 163: "מבית משפט זה צריך לדעתי לצאת הקול, המזהיר את ציבור הדיירים המוגנים הזהר היטב, לבל יטעו לחשוב שאם יפרו את התחייבויותיהם החוזיות לא יסתכנו סיכון של ממש שיפונו מן המושכר".
5. בנסבות אלו ומבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור אשר בית משפט של ערעור יכריע בו, אין בטענותיו של המבקש כדי להביא לקביעה כי קיים סיכויי ממשי להצלחתו בערעור.
6. בבחינת מאזן הנוחות ייאמר כי לא עסקינן בפינוי אדם מדירת מגורים לגביו עשוי בית המשפט ליטות לטובת המבקש ולעכב את הפינוי ובלבד, שסיכויי הערעור גבוהים (ראו פרשת קוקיס ). בע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי – טפחות [פורסם בנבו] 21.5.2007) נקבע כי יש להוכיח כי קיים טעם מיוחד המצדיק את העיכוב בביצוע פסק הדין ובכך, לא עמד המבקש. שכן, המבקש לא הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה ולא הוכיח לכאורה את הצורך שלו במושכר עד להכרעה בערעור. כפי שקבעתי בפסק הדין, לא הוכח כי היה שימוש רצוף ואינטנסיבי במושכר, דבר המשליך על בחינת הבקשה.
7. עיקר חששו של המבקש כעולה מהבקשה הוא שמא לא יוכל לשוב למושכר . בנסבות אלו, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב שמבקש לקבל את המושכר חזרה לידיו בהיותו בעליו ואין לעכב את הפינוי בהיעדר צורך של המבקש במושכר גופו ובשעה שנזקו כלכלי גרידא וניתן לכימות ולפיצוי כספי (רע"א 678/08 פרוספריטי פי.די.אם.איי. שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ [פורסם בנבו] 24.1.2008 פסקה 7).
8. סיכומם של דברים, אין לחרוג מן הכלל ולעכב את ביצוע פסק הדין בנוגע לסעד של פינוי המושכר . אין גם לעכב את ביצוע הסעד הכספי לפי הלכה פסוקה ובהיעדר טענה לחשש מאי יכולת להיפרע מהמשיבה להשבה, אם יתקבל הערעור.
9. לאור האמור, נדחית הבקשה.

עותק יישלח לצדדים.

ניתנה היום, טט' כסלו תשע"ה, 01 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.