1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3) ו64 ב (א) ו39 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ובניגוד לתקנות 169 (א) ו-21 (ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

1. על פי הנטען בכתב אישום, בתאריך 08.03.10 בשעה 14:09 או בסמוך לכך ,נהג הנאשם ברכב תוצרת וולבו מס' 48-413-17 בשכרות, כאשר בבדיקת שתן שנתן נמצאו ממצאים המעידים על שימוש בקנביס ( (1,198 ng/m.
2. בהקראה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, וכן במהימנות תוצאות בדיקת השתן.
3. בתום פרשת התביעה וטרם הכריזה "אלה עדי", ביקשה התובעת בדיון שהתקיים ביום 30.05.12, לתקן את כתב האישום, באופן שתתווסף תעודת חיסיון לרשימת עדי התביעה.

ב"כ הנאשם לא התנגד לבקשה ולכן תעודת החיסיון הוגשה וסומנה כת/8, אלא שעקב טעות, לא נרשם דבר הגשת התעודה וסימונה בפרוטוקול. יודגש, כי התעודה הוגשה, סומנה, הופק עבורה בר קוד והיא נסרקה למערכת נט המשפט באותו מועד. הטעות נתגלתה במהלך הדיון שלאחר מכן, שהתקיים ביום 14.6.12 והודעתי על כך לצדדים. בהעדר התנגדות מי מהצדדים הוריתי על תיקון הפרוטוקול, כך שירשם, כי ביום 30.5.12 הוגשה התעודה וסומנה ת/8. בדיון שהתקיים ביום 4.11.12, הודיע הסנגור, כי הוא מתנגד לתיקון הפרוטוקול שנעשה ביום 14.6.12 דלעיל, וכי הוא מתנגד להגשת הראיה ולתיקון המבוקש, בטענה, כי בשלב זה בו נמצא התיק תהיה משום פגיעה בזכויות הנאשם וגרימת התמשכות ההליכים.

1. ראשית אדון בתיקון הפרוטוקול.

יצויין, כי כאמור מדובר בהשמטה מקרית בעת רישום פרוטוקול הדיון ביום 30.5.12, שהרי המסמך הוגש בפועל ואף נרשם במערכת נט המשפט שהתעודה הוגשה וסומנה כמוצג.

באותו דיון לא הביעה באת כח הנאשם, כל התנגדות להגשת הראיה ואם היתה התנגדות כאמור, חזקה שהיתה מבקשת כי הדבר יירשם בפרוטוקול. משלא נרשמה כל התנגדות, הרי שיש לראות בכך הסכמה ולו מכללא.

ביום 14.6.12, בחלוף 15 יום, התקיים שוב דיון בתיק ובמהלכו בוצע תיקון הפרוטוקול. ראשית, תיקון זה הינו בסמכותו של ביהמ"ש לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, הקובע, כי ביהמ"ש רשאי לתקן פרוטוקול שחלה בו טעות, כגון השמטה מקרית תוך 21 יום, ואין צורך בהסכמת הצדדים לצורך ביצוע תיקון זה.

למעלה מן הדרוש יצויין, ההחלטה בדבר תיקון הפרוטוקול ניתנה במסגרת הדיון ביום 14.6.12 בנוכחות הצדדים ואף הפעם לא התנגד הסנגור. בהעדר הודעתו לפרוטוקול, כי הינו מתנגד לתיקון הפרוטוקול מיום 30.5.12, משמע כי הסכים לו. רק עתה, בחלוף כמחצית השנה נזכר הסנגור להתנגד להגשת הראיה ולתיקון הפרוטוקול מיום 30.5.12, ועותר לתיקון הפרוטוקול באופן שתרשם התנגדותו להגשת התעודה.

הסנגור לא תמך טענתו בתצהיר אשר יפרט מדוע לא בקש ביום 30.5.12 או למצער ביום 14.6.12 תיקון הפרוטוקול כך שיירשם שהתנגד להגשת התעודה, מדוע לא התנגד לתיקון הפרוטוקול ביום 14.6.12, ואם לטענתו התנגד, מדוע לא עמד על כך שהתנגדותו תירשם.

בנסיבות אלו, אין כל מקום לביטול החלטתי מיום 14.6.12 בדבר תיקון הפרוטוקול בעניין הגשת התעודה ואין מקום להוספת התנגדות הסנגור להגשתה ועתירת הסנגור בעניין זה נדחית.

1. אשר לטענתו השניה של הסנגור, כי התביעה אינה רשאית להגיש התעודה מאחר ואינה רשומה ברשימת עדי התביעה-

על פי סע' 77 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, "לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך". היינו מדובר במחסום דיוני ולא מהותי בדבר כשרות הראיה. לפיכך, אם הסנגור לא התנגד להגשת הראיה בעת הגשתה, על אף שלא כובדה לגביה זכות העיון, יש לראותה כראיה כשרה שנתקבלה כחוק והנאשם ייראה כמי שוויתר על זכותו למנוע את הגשתה. (ראה י.קדמי , על סדר הדין הפלילי ב', עמ' 1015, סע' ה' (2) (א)).

אף בענייננו, ב"כ הנאשם לא התנגד להגשתה של תעודת החסיון עובר להגשתה, ולפיכך הוגשה כדין.

1. תעודת חסיון אינה צריכה להיות רשומה ברשימת עדי התביעה, שכן אין היא מהווה ראייה לביצוע העבירה ולפיכך עתירת התביעה הינה מיותרת.

כאמור, התעודה הוגשה כראיה לתיק ביהמ"ש וסומנה כ- ת/8.

בנסיבות אלו, הבקשה לתיקון כתב אישום נדחית.