רקע:

1. בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו איסור שימוש לפי סעיף 207 בחוק.
2. הצו הרלוונטי שאמור להיכנס לתוקף ביום 15.2.17, ניתן במסגרת גזר הדין בתיק שבכותרת, כבר ביום 19.7.16.
3. מחמת העובדה שטיעוני הצדדים מובהרים בבקשה ובתגובה וסרוקים הם בתיק בית המשפט, אין מקום לשוב עליהם כעת.

המשיבה - הועדה המקומית לתכנון ובניה נתיבות - מתנגדת לבקשה ואף עותרת להשתת הוצאות על המבקש.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 207 בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 קובע:

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

לעניין אופן הגשת בקשות לקבלת ארכה, ראה האמור בתקנה 2 בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 בחוק), התשס"ט - 2008 [להלן: "התקנות"], כזאת:

"(א) בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.

(ב) הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המנהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבניה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.

(ג) הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין".

סעיף 6 בתקנות, מבהיר באשר לבקשה המוגשת שלא בהתאם להוראות התקנות:

"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

מועד הגשת הבקשה

המבקש הגיש בקשתו ביום 26.1.17, כשכותרתה: "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו איסור שימוש לפי סעיף 207 לחוק". בקשה זו, הוגשה באופן חסר, נוכח התקנות, ובהעדר המפורט בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) בתקנה 2 לעיל.

ביום 5.2.17, קבע בית המשפט כי על המבקש להגיש את הבקשה בהתאם לתקנות. ביום 7.2.17, הוגשה הבקשה לאחר השלמת נתונים.

לשון תקנה 6 ברור. על פניו, ראוי כי בית המשפט ידחה בקשה שהוגשה, שלא באופן החוסה במדויק תחת כנפיה המוגדרות של התקנות. אכן, "נימוקים מיוחדים שיירשמו", יכולים להוביל את בית המשפט לכדי מתן החלטה שונה. ואולם, דווקא בשל כך, על המבקש להצביע בדקדקנות על טעמים כבדי משקל, שיובילו את בית המשפט להיעתר לבקשתו, ולו באופן חלקי.

המבקש, לא הצביע על נימוקים כבדי משקל אלו, והדבר בא לידי ביטוי גם בקשה המאוחרת יותר, שהוגשה ביום 7.2.17.

די בכך כדי לדחות את בקשת המבקש על הסף.

אלא שבכך לא סגי.

העדר אופק תכנוני

המבקש לא הצביע כלל ועיקר על אופק תכנוני באשר לנכס נשוא צו ההריסה.

בבקשתו, שב המבקש על הנתונים לפיהם, כל בקשותיו שהוגשו למשיבה נדחו.

המבקש סבור, כי זקוק הוא לפרק זמן של כחצי שנה להשלמת הליך האישור, ואף ציין את רשימת הגורמים המסייעים לו, לשיטתו, בקבלת ההיתר המיוחל.

מנגד, טענה המשיבה, כי אין המדובר בתכנית מתאר מאושרת, ואין המדובר ברישיון בניה המצוי בהישג יד, שרק עיכוב פורמאלי מעכבו זמנית.

עוד ציינה המשיבה, כי המבקש עתר לארכה כאמור, בין השאר נוכח רצונו שלא להשלים בעת הזו, וייתכן גם מעבר לכך, את הליכי הרישוי, לרבות תשלום היטל ההשבחה והאגרות כמתחייב אל מול הוועדה המקומית, ויש במתן ארכה כמבוקש, כדי לגרום למבקש לצאת נשכר (גם) בסוגיה זו.

לדידה של המשיבה, דברים אלו מקבלים משנה תוקף, עת במועד גזר הדין כאמור, הצהיר המבקש כי כל שנותר לו בהסדרת הליכי הרישוי, הוא התשלום לרמ"י.

בהתאם להלכה הפסוקה יש להורות על הריסה מידית של מבנים בלתי חוקיים, אף אם בדעת המבקש לקדם הליכי תכנון, אחרת - תסוכל תכלית מיגור נגע הבניה הבלתי חוקית שפשה במקומותינו.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון, שקבע כי על בתי המשפט לאזור כוחם בסיוע למאבק הסיזיפי הניטש ביחס למקרקעי הציבור (ראה, למשל, רע"א 11527/05 עירית ת"א נ' לוי, תק-על 2006(1), 3115, (2006). רע"א 10152/04 כהן נ' ממ"י, תק-על 2005(1), 3767 (2005)).

מדיניות בית המשפט העליון, היא שצווים להריסת מבנים יש לבצע במועד, וכי על בתי המשפט להאריך מועד ביצועם רק כאשר היתר הבניה מצוי בהישג יד:

"הלכה היא כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מידי לבניה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד (רע"פ 974/07 אלשמאלי נ' מדינת ישראל, תק על (2007) 2230, 2229).

הריסה בפועל של בניה בלתי חוקית מגשימה בפועל את התכליות הגלומות בחוק התכנון והבניה והתקנות מכוחו (ראה: עע"מ 2273/03, אי התכלת שותפות כללית ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח'(תקדין). זאת, מאחר שביצוע ההריסה מסלק מן השטח את הבנייה שנעשתה שלא על פי תכנון, ובכך מאפשר את השגתה של התכלית התכנונית - גיבוש מדיניות תכנונית נטולת אילוצים בלתי הכרחיים ויישומה בפועל (ראה: רע"פ 5986/06 אהרן מלכיאל נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, ניתן ביום 25/7/06; השווה: עע"מ 402/03עמותת העצמאים באילת (לשכת המסחר) נ' ועדת ערר מחוז דרום ואח');

ביצוע ההריסה מאפשר גם קיום תכלית בטיחותית - בכך שמסלק בנייה שלא נבנתה מראשיתה בפיקוח הרשויות; בקיום ההריסה יש אף כדי לאפשר את התכליות של שמירת החוק ומניעת ההנאה מפירות העבירה (ר"ע 302/84אהרון סגל נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 445 ,עמ' 446ה') - בכך שהוא מבהיר לעבריינים בכוח ובפועל שאין רווח בביצוע עבירות אלה.

מכלל המקובץ לעיל, ובהתחשב באופן הגשת הבקשה, ובשים לב להעדר אופק תכנוני הנגלה לעין, אני דוחה הבקשה, ומחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך 3,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום 30 יום מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח בדחיפות העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ז, 13 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.