1. כללי
2. בגדרו של הליך זה התבררו תביעה ותביעה שכנגד, הנוגעות שתיהן למניות המנוח מר שלום סביר ז"ל (להלן: "המנוח") בחברת קבוצת פלד בע"מ (להלן: "החברה").
3. רכושה היחיד של החברה הינו זכויות חכירה בנכס מקרקעין, הרשום בבעלות עיריית ת"א-יפו, ברח' שונצינו 17 פינת רח' בן אביגדור 4 בת"א, הידוע כחלקה 181 בגוש 7107 ועליו קיים בניין (להלן: "הנכס").
4. בתביעה בתיק העיקרי עתר התובע (להלן: "התובע" או "פלד") לאכיפתו של הסכם אופציה מיום 30.7.07 בינו לבין המנוח, לפיו העניק המנוח לתובע אופציה לרכישת מלוא מניותיו בחברה (להלן: "הסכם האופציה" או "ההסכם").
5. המנוח נפטר ביום 1.9.09. הדרישה למימוש האופציה מכוח הסכם האופציה הוצגה לראשונה ע"י התובע בסוף שנת 2009, לאחר פטירת המנוח.
6. הנתבעים בתיק העיקרי הינם אלמנתו וילדיו של המנוח, הטוענים כי הסכם האופציה חסר תוקף ומתנגדים למימושו.
7. בתביעה שכנגד עתרו התובעים שכנגד - אלמנת המנוח ובתו (הנתבעות 1 ו- 4 בתיק העיקרי) וכן חתנו (אשר אינו בעל דין בתיק העיקרי), בנוסף לטענותיהם כנגד תוקפו של הסכם האופציה, להצהרה על בעלותם בחלק ממניות המנוח בחברה. אלמנת המנוח טענה לזכויות במחצית ממניות המנוח מכוח הלכת השיתוף בינה לבין בעלה המנוח והבת והחתן טענו לזכויות ב- 6% ממניות החברה בהסתמך על הסכם רכישת מניות משנת 1989 בינם לבין המנוח ואחד מבניו - הנתבע 2 (להלן: "יוסי").
8. יצוין, כי יוסי יוצג בהליך בנפרד משאר בני משפחתו הנתבעים, אך טענות ההגנה של כלל הנתבעים, לרבות יוסי, דומות בעיקרן.
9. ראיות הצדדים בהליך כללו תצהירי עדות ראשית מטעם בעלי הדין ועדים נוספים מטעמם וכן עדויות מומחה בתחום הגרפולוגיה/זיהוי חתימות, הרפואה ושמאות המקרקעין/כלכלה.
10. אף בית המשפט מינה מטעמו מומחית בתחום הגרפולוגיה/זיהוי חתימות ובהמשך ההליך אף מומחה בתחום הכלכלה/שמאות מקרקעין. חוות דעת מומחי בית המשפט נוספו על חוות דעת מומחי הצדדים ולא באו במקומן.
11. כל העדים נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית וכן נחקרו בחקירה נגדית מומחי הצדדים והמומחים מטעם בית המשפט. ב"כ הצדדים הגישו סיכום טענות בכתב.
12. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו ע"י הח"מ אלא אם צוין אחרת. ההפניות הינן לעמוד/שורה בפרוטוקול עדותו של כל עד, כאשר יצוין כי העדויות הוקלטו ותומללו.
13. הרקע להליך
14. השתלשלות העניינים המפורטת להלן בפרק זה נלמדת ממסמכים ועדויות עיקריים אשר הוגשו בהליך ומהווים למעשה את לב תביעתו וטענותיו של התובע. עם זאת, מובהר כבר עתה, כי הצדדים חלוקים ביניהם ביחס למידת האותנטיות והתוקף של חלק גדול ממסמכים אלו, אשר נערכו בעיקרם על ידי התובע. המחלוקות בין הצדדים בעניינים אלו תפורטנה ותוכרענה בהמשך פסק הדין, במידת הנדרש.
15. התובע בתיק העיקרי והמנוח מחזיקים כל אחד ב- 20% ממניות החברה, וזאת מאז הקמתה בשנת 1987 ורכישת הנכס באמצעותה. בעלי מניות נוספים בחברה הינם אחד מילדיו של המנוח – יוסי (הנתבע 2) המחזיק אף הוא ב- 20% מהמניות, אחד מאחיו של המנוח (מנשה שלום, להלן: "מנשה") המחזיק 10% מהמניות וכן מספר בעלי מניות נוספים (ה"ה שיריאן, סכאי ושהדי) אשר שיעור החזקתם הכולל במניות החברה הינו 30% (להלן, יחד: "קבוצת המיעוט").
16. ביום 28.11.06 התקיימה ישיבת בעלי המניות בחברה, כאשר כעולה מפרוטוקול ישיבה זו, הנושא הראשון שעל סדר היום היה "החברה לאן?" (הנושא השני על סדר היום עסק בתשלום חוב ארנונה של החברה לעיריית ת"א ואינו רלבנטי להליך זה). מהפרוטוקול התמציתי של ישיבה זו (המחזיק עמוד אחד, נספח 6 לתצהיר התובע), אשר נרשם ע"י התובע ונחתם ע"י המנוח כיו"ר הישיבה עולה, כי במסגרת הישיבה הוצגה סקירה בנוגע למצב החברה ע"י יוסי אשר תואר בפרוטוקול כמי ש"מנהל את החברה שנים רבות" והתקיים דיון בהערכת שווי של החברה. הפרוטוקול כולל טבלה המפרטת "הערכת אומדן שווי כנגזרת של ההכנסה", המציגה משיכות כספים ע"י בעלי המניות בשנים 2001 – 2006, לפי שיעורי תשואה של 5%, 7% או 10%. דברי המשתתפים בישיבה ועמדותיהם אינם מוצגים בפרוטוקול אך עולה ממנו, כי בסיכום הישיבה הוחלט, שלאחר 19 שנים של פעילות משותפת ללא חילוקי דעות, רצוי כי מישהו מבעלי המניות הקיימים יקנה את חלקם של שאר בעלי המניות בחברה וכי במידה ואף אחד מבעלי המניות לא יהיה מעוניין בכך, יש לחפש קונה חיצוני לחברה.
17. כשמונה חודשים לאחר מכן, ביום 30.7.07, נכרת בין התובע למנוח הסכם האופציה, אשר התביעה לאכיפתו ושאלת תוקפו מהוות את לב המחלוקת בהליך זה (נספח 7 לתצהיר התובע).
18. הסכם האופציה, החתום, לפחות לכאורה, הן ע"י התובע והן ע"י המנוח, הקנה לתובע זכות בלעדית לרכוש את מלוא מניות המנוח בחברה וזאת, במשך תקופה של 12 חודשים מיום קבלת חוות דעתו של רו"ח החברה נ. סולימן ושות' או של רו"ח דוד גולדברג ובה קביעה לעניין שווי מניות המנוח בחברה (סע' 1(א) להסכם).
19. מנגנון חישוב התמורה שתשולם ע"י התובע למנוח נקבע בסע' 2 להסכם. על פי מנגנון זה, התמורה לתשלום תיקבע על יסוד חוות דעת רואה החשבון הנ"ל לעניין שווי מניות המנוח בחברה, כאשר הצדדים נותנים לרואה החשבון הוראות בלתי חוזרות להכין את הערכת השווי על יסוד בדיקת שיעור הרווח/הפסד הממוצע של החברה בשנים 2004 – 2007, כפול 10.

בסע' 7 להסכם נקבע, כי להבטחת קיום ההסכם המנוח יפקיד שטר העברת מניות לטובת התובעת בידי עורך הדין הנקוב בסע' זה. יצוין כבר עתה, כי אין חולק כי הוראה זו בהסכם לא קוימה והשטר הנדון לא הופקד בפועל ע"י המנוח.

בסע' 5 ו- 8 להסכם נקבע מנגנון בוררות במקרה של מחלוקת לעניין חישוב התמורה ע"י רואה החשבון.

בסע' 9 להסכם נקבע סכום לתשלום ע"י התובע למנוח בתמורה למתן האופציה נשוא ההסכם – 20,000 ₪, אשר יופחת מהתשלום עבור המניות במקרה של מימוש האופציה ובכל מקרה לא יושב לתובע, גם אם יבחר שלא לממש את האופציה. יצוין כבר עתה, כי אחת המחלוקות בין הצדדים בהליך הינה האם סכום זה אכן שולם בפועל ע"י התובע (כטענתו) אם לאו (כטענת הנתבעים).

1. הסכם האופציה דווח ע"י המנוח לבעלי המניות האחרים בחברה וזאת במכתב מיום 30.7.07 המופנה אל בעלי המניות והנושא לכאורה את חתימת המנוח (נספח 8 לתצהיר התובע). אין חולק, כי התובע, ולא המנוח, הינו מי שניסח וערך מכתב זה. כאמור לעיל, קיימת מחלוקת בין הצדדים האם החתימה הנחזית כחתימת המנוח על גבי מכתב זה הינה אכן חתימתו. במכתב זה, הנושא תאריך הזהה לתאריך הסכם האופציה עצמו, מפורטים טעמיו של המנוח להתקשרות בהסכם האופציה ולהחלטתו למכור את מניותיו לתובע וכן מוצג מנגנון התמורה שנקבע בהסכם האופציה. המכתב מסתיים במשפט המנוח לבעלי המניות האחרים – "אודה לכם באם תעבירו אלי את הערותיכם".
2. כשנה לאחר מכן, כעולה מפרוטוקול ישיבות בעלי המניות ביום 26.8.08 וביום 16.9.08 (נספח 9 לתצהיר התובע), שנערך גם הוא ע"י התובע, במסמך אחד, ונושא את חתימת חלק מבעלי המניות, חזר המנוח על הודעתו בדבר מכירת המניות לתובע אך הבהיר, כי העברת המניות טרם בוצעה וכי הוא טרם קיבל את מלוא סכום התמורה בגינן.

בישיבה זו, ובשונה מסיכום הישיבה ביום 28.11.06 שנסקר לעיל בה דובר על מכירת ההחזקות לאחד מבעלי המניות או לקונה חיצוני, הוחלט כי כל הנוכחים מסכימים על ביצוע ההשקעה הכספית הנדרשת לשם תשלום דמי חכירה השבחה ופיתוח לעיריית ת"א לצורך הארכת תקופת החכירה, וכי נשכרים בזה ע"י החברה שירותיו של התובע לשם טיפול בכל הדרוש לניהול השוטף ולקבלת זכויות בניה והקמת פרויקט חדש בנכס.

בעניין זה סוכם באותה ישיבה, כי תקופת ההתקשרות הינה עד לקבלת היתר בניה או למכירת החברה וכי התמורה אשר תשולם לתובע עבור שירותיו תעמוד על שיעור של 10% משווי הפרויקט שיקום (בתנאים כמפורט בסע' 5 להחלטה). כן הוחלט, כי התובע יהיה רשאי למשוך מדי חודש סכום של 5,000 דולר על חשבון שכרו הנ"ל (סע' 6 להחלטה).

1. למרות ניסוח אופטימי זה, המשקף כביכול הסכמה כוללת של כל המשתתפים בישיבות הנ"ל, הרי שבחינת החתימות בסוף מסמך הפרוטוקול מלמדת, כי על הפרוטוקול חתמו אך ורק התובע ובני משפחת שלום, בעוד שבעלי מניות המיעוט לא צירפו את חתימתם לצד שמם המודפס במסמך ואחד מהם, מר שהדי, אף ציין בסמוך לשמו המודפס, כי הוא מתנגד להחלטה שהתקבלה.
2. ואכן, מספר חודשים לאחר מכן, ביום 9.2.09, הגישו בעלי מניות המיעוט בחברה תובענה כנגד החברה וכנגד התובע ובעלי המניות השונים ממשפחת שלום (המנוח, יוסי ומנשה) ובה עתרו להצהרה על בטלות ההחלטות הנ"ל שהתקבלו בישיבות 26.8.8 ו- 16.9.08 (ה"פ (מחוזי-ת"א) 1132/09, נספח 16 לתצהיר התובע, להלן: "תביעת המיעוט").
3. הליך משפטי זה הסתיים בהסדר פשרה בין הצדדים אשר הושג בדיון ביום 31.3.09 בבית המשפט המחוזי בת"א וקיבל תוקף פסק דין באותו דיון ע"י כב' סגה"נ השופט זפט (נספח 18 לתצהיר התובע). בהתאם להסדר פשרה זה, הצדדים הסכימו על מסירת המסמכים המבוקשים לעיון בעלי המניות מקבוצת המיעוט וכן הבהירו בהסכמה, כי הסיכום הנ"ל ביחס לגמול לו יהיה זכאי התובע בגין קידום פעולות הייזום בנכס יחול רק על פי התוצאות (אישור תב"ע חדשה לנכס) וכי התשלום בפועל לתובע, לרבות האמור ביחס לתשלום 5,000 דולר מדי חודש, יחול רק מיום השגת התוצאה של אישור תב"ע חדשה.

יצוין, כי הרלבנטיות של הליך זה לענייננו אינה ישירה, אך קיימת בכל זאת, נוכח טענות וגרסת המשיבים בהליך זה, ובפרט גרסתו של יוסי, בשאלת קיומו ותוקפו של הסכם האופציה נשוא ההליך, עמדה אשר אינה עולה בקנה אחד עם גרסת יוסי וטענותיו בהליך הנוכחי. עניין זה יבחן ויידון להלן.

1. חודשים מספר לאחר סיומו בפשרה של ההליך בתביעת המיעוט, ביום 1.9.09, נפטר המנוח.
2. חודשים מספר לאחר פטירת המנוח, בחודש דצמבר 2009, פנה התובע לראשונה אל יורשי המנוח – הנתבעים והודיע על רצונו וכוונתו לממש את זכותו בהתאם להסכם האופציה. פניה נוספת מטעמו של התובע, באמצעות ב"כ דאז עו"ד מרגולין, נעשתה בכתב בחודש פברואר 2010 ואליה כבר צורפה חוות דעתו של רו"ח דוד גולדברג, אחד משני רו"ח הנזכרים בסע' 1 להסכם האופציה , לפיה שווי החברה כולה הינו כ- 384 אש"ח (נספח 12 לתצהיר התובע).
3. הנתבעים התנגדו בתוקף לפניית התובע והודעתו והבהירו, כי אינם מכירים את הסכם האופציה ואינם מכירים בתוקפו.
4. מכאן, ההליך שלפני, אשר הוגש מספר חודשים לאחר מכן, בחודש מאי 2010.
5. יצוין, כי בהסכם שצורף לכתב התביעה ואשר עליו נסמכת התביעה צוין בסע' 1א' כי האופציה ניתנת לתקופה של "12 חודש מיום קבלת חוות דעתו של רו"ח החברה..." וכי בשלב גילוי המסמכים הוצג על ידי התובע מסמך הסכם נוסף, אשר כולל בסע' 2 לו תוכן שונה באשר לתקופת ההסכם ולפיו האופציה ניתנה באופן מוגבל "לתקופה של 12 חודש מיום חתימת הסכם אופציה זה בכפוף לכך שעד מועד זה תינתן חוות דעתו של רו"ח החברה...".
6. טענות הצדדים

טענות התובע

1. בנוגע לתביעתו שלו בתיק העיקרי טען התובע, כי הסכם האופציה נכרת עם המנוח בהיותו כשיר וצלול ללא ניצול כלשהו של מצוקה מצידו של התובע. אף החתימות על ההסכם ועל המסמכים האחרים שבמחלוקת הינן חתימות אותנטיות של המנוח.
2. הסכם זה אף עולה בקנה אחד עם הגיון כלכלי אשר עמד לנגד עיניהם של הצדדים באותה עת, בפרט נוכח סימן השאלה ביחס להמשך חכירת הנכס שעמדה להסתיים, הצורך בהשקעות כספיות ניכרות לשיפוצו של הבניין או להריסתו והקמת בניין חדש תחתיו, ועוד.
3. הראיות השונות אשר צורפו לתצהירו של התובע, לעניין דיווח המנוח על הסכם האופציה לבעלי המניות האחרים, במכתבים מטעמו ובישיבות בעלי המניות תומכות בגרסתו זו, הן לעניין הרצון החופשי של המנוח בהתקשרות בהסכם והן לעניין קיומם של טעמים כלכליים רציונאליים להתקשרות כאמור.
4. כן כפר התובע בטענת הנתבעים לעניין היותו של הסכם האופציה חוזה למראית עין, וזאת הן לגוף הטענה והן בהיותה טענה עובדתית העומדת בסתירה לטענות בדבר זיוף חתימות המנוח וכפיה ועושק שהופעלו עליו מצד התובע.
5. עוד טען התובע כנגד מהימנות גרסאות הנתבעים, בפרט גרסתו של יוסי ביחס להיותו של הסכם האופציה הסכם מרמה למראית עין. גרסה זו של יוסי בהליך דנן עומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו במסגרת ההליך של תביעת המיעוט ואין ליתן בה אמון.
6. התובע הצביע על חלוף השנים מאז כריתת ההסכם בשנת 2007 ועד לפטירת המנוח, מבלי שהועלתה על ידו טענה או דרישה כלשהי כנגד הסכם האופציה, כאינדיקציה נוספת לכשרות ההסכם ותוקפו.
7. התובע אף טען, כי יש לדחות את טענות הנתבעים וטענות מומחה בית המשפט מר שפיגל כי העסקה נשוא הסכם האופציה אינה בעלת כדאיות כלכלית. בעניין זה הדגיש, כי במועד כריתת ההסכם היו קיימים סימני שאלה רבים ביחס לעתידה של החברה והמשך חכירת הנכס. מכל מקום, טעות מצד המנוח בכדאיות העסקה אינה מהווה בסיס לשלילת תוקפה או לקביעה כי מדובר בחוזה למראית עין.
8. התובע טען, כי שילם במזומן את מחיר האופציה שנקבע בהסכם – 20,000 ₪ וכי לפיכך אין בידיו אסמכתא לתשלום. את העיכוב מצידו במימוש האופציה הסביר בכך שהוא המתין לסיום ההליך בתביעת המיעוט וכי ממילא ניתן היה לממש את האופציה רק בסוף שנת 2008 עם קבלת המאזן לשנת 2007.
9. באשר לתביעה שכנגד טען התובע, כי בהיות הסכם השיתוף נוגע לנכס מסחרי, הרי שהלכת השיתוף בין המנוח לבין הנתבעת 1 אינה יכולה לפגוע בזכויותיו שלו מכוח הסכם זה. אף טענות הנתבעת 4 ובעלה במסגרת התביעה שכנגד לזכויות ב- 6% ממניות המנוח בחברה אינן מבוססות, התיישנו ומכל מקום אינן יכולות לעמוד מולו, כמי שהסתמך על מרשם המניות ומצג המנוח בעניין היקף מניותיו, והן נוגעות, לכל היותר, לזכויות של תובעים שכנגד אלו מול עיזבון המנוח. מכל מקום, טענות אלו רלבנטיות ל- 6% בלבד ממניות המנוח בחברה, כך שגם אם תתקבלנה, התובע זכאי עדיין לאכיפת הסכם האופציה ביחס ליתרת מניות המנוח בחברה.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים טענו, כי הסכם האופציה הינו חסר תוקף הן בשל זיוף חתימת המנוח על גבו ועל גבי מסמכים הנוגעים אליו, הן מחמת כריתתו, באם נכרת כלל, בתנאי כפיה ועושק ותוך ניצול מצבו הקוגניטיבי הירוד של המנוח.
2. לחילופין, יש לקבוע כי ההסכם נעדר תוקף מחמת היותו חוזה למראית עין, אשר נועד לשרת מטרה פסולה, כפי שהסתבר מעדויות האח יוסי והדוד מנשה וכעולה מתנאיו הכספיים של הסכם זה אשר אינם סבירים באופן קיצוני בהתחשב בשוויו של הנכס.
3. לטענת התובעים, רק לאחר מות האב הרהיב התובע עוז ופנה בדרישה למימוש ההסכם, אשר עד לאותה עת לא ידעו כלל על קיומו (למעט יוסי, הנתבע 2 אשר גם לו נודע הדבר רק בדיעבד).
4. כן טענו הנתבעים, כי אביהם היה איש עסקים אמיד וממולח אשר לא היה זקוק לכספי הסכם האופציה הזניחים בהיקפם בשום שלב ומכל מקום הוא מעולם לא מכר נכסי מקרקעין שבבעלותו אלא רק רכש וצבר עוד ועוד נכסי מקרקעין נוספים לאורך השנים.
5. תמצית הטענות בתביעה שכנגד, מעבר לטענות ההגנה לעיל, הינה כאמור לעיל בסע' 6 וכמפורט בפסק הדין להלן, בחלקו האחרון.
6. דיון והכרעה

ד1. הסכם למראית עין

1. טענה מרכזית אשר בפי כל הנתבעים, על אף הייצוג הנפרד לנתבע 2 – יוסי, הינה הטענה, כי גם במידה ויתברר ויקבע כי הסכם האופציה אכן נחתם על ידי המנוח, הרי שתוכנו אינו משקף הסכמה אמיתית של הצדדים בעניין מכר מניות המנוח לתובע והתמורה אשר תשולם עבור המניות. על פי טענה זו, עסקינן בהסכם אשר נכרת על מנת לשרת מטרה פסולה של הטעיית קבוצת בעלי מניות המיעוט בחברה ביחס לקיומה כביכול של עסקה למכירת מניות המנוח לתובע במחיר נמוך. זאת, על מנת לגרום לבעלי המניות מהמיעוט למכור את החזקותיהם במניות החברה לתובע במחיר דומה.
2. היינו, בשונה מטענות הזיוף והעושק אשר בפי הנתבעים, המבקשות לחתור תחת עצם כריתתו של הסכם האופציה, הרי שביסוד טענה זו מונח דווקא קיומו של הסכם אשר נערך ונחתם בפועל בידי הצדדים לו, תוך מודעות הצדדים לאמור בו. אלא שכאמור, בעניין זה הטענה היא, כי תוכנו של ההסכם, אינו משקף, ולא נועד מלכתחילה לשקף, רצון והסכמות אמיתיים של הצדדים, אלא הוא נועד אך לשמש כמצג שווא על מנת להטעות את בעלי המניות מקבוצת המיעוט ולגרום להם להיפרד ממניותיהם במחיר נמוך.

המסגרת הנורמטיבית

1. במישור המשפטי, עסקינן בטענה להיותו של הסכם האופציה חוזה למראית עין שהינו בטל, במובן סע' 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, (להלן: "חוק החוזים"), אשר זו לשונו:

"חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה".

1. על פי ההלכה הפסוקה ביחס להוראה חוזית זו, חוזה למראית עין טומן בחובו אי התאמה מכוונת בין תוכנו לבין רצונם וכוונתם האמיתיים של הצדדים לו:

"בחוזה למראית עין מתקיימת אי-התאמה מכוונת בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת בחוזה שכרתו כלפי חוץ, לבין רצונם האמיתי (ראו: עניין חזן, בפסקה 24; שלו, בעמ' 255). לפי רצונם האמיתי של הצדדים, לחוזה שכרתו למראית עין אין תוקף מחייב (ע"א 6295/95 בוחסירה נ' בוחסירה, פ"ד נ(1) 259, 261 (1996).." (ע"א 4305/10 אילן נ' לוי, 9.5.2012).

1. היינו, תוצאת סיווגו של הסכם כחוזה למראית עין הקבועה בהוראת סע' 13 לחוק החוזים, מגשימה למעשה את רצונם האמיתי, גם אם הנסתר, של הצדדים לחוזה זה – והיא התוצאה של בטלות ההסכם ואי קיומו:

"בטלותו של חוזה למראית-עין מתוקף סע' 13 לחוק החוזים מבטאת את העקרון לפיו אין לתת תוקף מחייב לחוזה פיקטיבי. ובמילים אחרות, חוזה למראית עין בטל מעיקרו משום שמלכתחילה לא היה לו, למעשה, כל תוקף ביחסים בין הצדדים שהתקשרו בו (שלו, בעמ' 168). פער זה בין רצונם האמיתי של הצדדים לבין המצג החיצוני הנשקף מן החוזה, נועד בדרך כלל להשיג תכלית מסוימת, חוקית, בלתי-חוקית או ספק-חוקית (ע"א 4305/10 אילן נ' לוי, פסקה 21 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (9.5.2012))" (ע"א 3642/11 כהן נ' גטאס ואח', 3.3.2014).

1. מטבע הדברים, ובהינתן כי הצדדים לחוזה שנערך למראית עין טרחו ופעלו על מנת להסתיר את כוונתם האמתית, לרוב כאשר כל הביטוי החיצוני המתועד בכתובים הינו אך מקסם שווא, קשה יהיה למצוא בדיעבד אסמכתאות ברורות וישירות המעוגנות במסמכים הקיימים בנמצא, לכך שהחוזה הגלוי אינו חוזה אמת או בדבר קיומו או תוכנו של חוזה נסתר.
2. לפיכך, המסקנה בדבר היותו של החוזה הנבחן, למעשה, חוזה למראית עין, תבוסס בדרך כלל על התרשמות בית המשפט ממכלול הגרסאות והראיות אשר הובאו לפניו בנוגע לרקע לכריתת ההסכם וכוונת הצדדים ביחס אליו והערכתו את מהימנותן וסבירותן של אותן גרסאות וראיות:

"ענייננו, אפוא, בהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים בעת כריתת החוזה ובשאלה האם כוונה זו היא המשתקפת בחוזה המכר, או שמא החוזה משקף מצג שונה. שאלה זו היא שאלה שבעובדה, והתשובה לה נלמדת ממכלול נסיבות המקרה" (ע"א 3725/08 חזן ואח' נ' חזן ואח', 3.2.2011).

וכן:

"משנטענת טענה של חוזה למראית עין, מתבקש בדרך כלל לפרוש את הרקע ולהעריך את טיב המניעים שעמדו ביסוד ההתקשרות המדומה הנטענת, ולהצביע על הנסיבות שבעטיין ראוי לייחס לצדדים לעיסקה כוונה משותפת שאינה משתקפת בחזותה החיצונית של העיסקה. טענת חוזה למראית עין, הנטענת בעלמא, כשהיא מנותקת מקיומם של רקע ונסיבות העשויים להקרין ולהסביר את התכליות שלשם השגתן עוצב החוזה כמצג מדומה של רצון הצדדים, עלולה להיתקל בקשיי הוכחה וביסוס" (שם).

1. בהלכה הפסוקה נקבע, כי נטל ההוכחה עשוי להיות במקרים אלה נטל מוגבר, שכן בטענה כנגד אמיתות ההסכם גלומה אמירה כי הצדדים לו פעלו, למעשה, בחוסר תום לב ולעתים אף בדרכי מרמה ממש:

"אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין יש להוסיף, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת (על הזיקה בין חומרת הטענה לבין עוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחתה ראו ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986))" (שם).

1. כל זאת, במצב דברים "רגיל", כאשר הצדדים להסכם נדרשים להציג ראיותיהם בפני בית המשפט ומסוגלים למסור עדותם לגבי ההסכם הנדון. ואולם, מה הדין במקרה בו, כבמקרה דנן, רק אחד הצדדים להסכם מסוגל להעיד? ואכן, במקרה דנן באה לידי ביטוי נחיתותם הראייתית של הנתבעים, יורשיו של המנוח, אשר הם עצמם לא היו צד להסכם האופציה, אשר נכרת בין התובע למנוח בלבד, ואף אין טענה כי מי מהם (לרבות יוסי) היה מעורב בכריתת ההסכם. למרות זאת, הנתבעים הפכו עם פטירתו של המנוח, משקיבלו מהתובע דרישה למימוש האופציה, לאלה אשר נושאים בהשלכותיו של הסכם האופציה, אשר הינן בעלות משמעות כלכלית רבה מבחינתם.
2. אני סבורה, כי בנסיבות מסוג זה, אף שאין בהן כדי להקל בנטל ההוכחה המוטל על כתפי הנתבעים, יש כדי להצדיק הקפדה מיוחדת בהיבט נטל הראיה המוטל על התובע. ואכן, בעניין זה טענו הנתבעים 1, 3-6 בסיכומיהם (סע' 25 – 28) לנזק ראייתי אשר גרם התובע לנתבעים והפנו בהקשר זה את בית המשפט לפסיקה בסוגיית נטל ההוכחה המוגבר החל על התובע בתביעה נגד עזבון. גם מבלי להידרש לטענה במישור הנזק הראייתי, אני סבורה, כי הפסיקה האמורה, על הרציונל הניצב בבסיסה, יפה לעניין החמרתו של נטל ההוכחה החל על התובע במקרה דנן בתביעתו העיקרית:

"המדובר בענייננו בתביעה נגד עיזבון. בתביעה מסוג זה, "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל" (ע"א 86/323 לרנר נ' ניב, דינים עליון יא 740). מן התובע מעיזבון נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו" (דברי הנשיא שמגר בע"א 87/843 כוכב נ' עיזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל, דינים עליון יב 674). הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש"בהיעדר בעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח - אילו עוד בחיים חייתו - להזים או לסתור את ראיות יריבו" (ע"א 59/459 פינקלשטיין נ' פרושטייר, פ"ד יד', 2327, 2330)" (ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עזבון דויטש, מיום 28.9.1997).

1. היינו, בנסיבות דנן, בהן נבחנות כוונות צדדים להסכם, אשר אחד מהם הלך לעולמו טרם הגשת התביעה על ידי הצד השני, וכאשר התביעה הוגשה כנגד עזבונו או יורשיו שאינם מצויים בפרטי ההתקשרות, בוודאי לא מכלי ראשון, אכן חל על התובע נטל הוכחה מוגבר. בכלל זאת, על התובע להוכיח את תביעתו "ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל" ותידרשנה לו "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו" (כאמור בעניין דויטש הנ"ל; ראה גם סע' 54(4) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).).
2. מכאן, שכחלק מהמסגרת המשפטית ומנקודת המוצא לדיון והכרעה בטענת ההגנה להיותו של הסכם האופציה חוזה למראית עין, יש לקחת בחשבון כי לצד נטל ההוכחה המוגבר המוטל על כתפי הנתבעים אשר הינם מי שטוענים לקיומו של חוזה למראית עין, הרי שעל התובע מוטל נטל הוכחה מוגבר להוכחת תביעתו לאכיפת הסכם האופציה.
3. כאמור, במקרה דנן, הנתבעים טענו, כי התובע והמנוח ערכו ביניהם את הסכם האופציה, מבלי שהייתה להם כוונה אמיתית להוציאו אל הפועל אי פעם, וכי מטרתם הבלעדית הייתה להשתמש בהסכם זה כאמצעי ליצירת מצג שווא ולשכנוע קבוצת המיעוט בחברה למכור להם (או למי מהם) את מניות קבוצת המיעוט בחברה, וזאת במחיר הנמוך משמעותית משווין האמתי של המניות אותה עת.

דהיינו, על פי טענה זו, לצדדים לא הייתה כל כוונה אמיתית ליצור התחייבות משפטית מחייבת של המנוח כלפי התובע בקשר עם מכירת החזקותיו בחברה ולא הייתה לתובע כל כוונה אמיתית לחייב את המנוח בהתחייבות משפטית כאמור התואמת את תוכנו של הסכם האופציה.

1. התובע, מצדו, דחה טענה זו, וגרס כי הסכם האופציה משקף בהחלט הסכמה, אותנטית וכנה, אשר גובשה בזמנו בינו לבין המנוח, וכי כוונת הצדדים הייתה להתקשר בהסכם מחייב ובר אכיפה.
2. כאמור לעיל, וגם בהנחה שחתימת המנוח על גבי מסמך ההסכם הינה חתימה אותנטית, הרי שהנטל להוכחת סיווגו של ההסכם כחוזה למראית עין מוטל על הטוענים לסיווג כאמור, קרי - על הנתבעים. כאמור עוד לעיל, בית המשפט עשוי להגיע למסקנה כי מהבחינה העובדתית הסכם שנערך אינו אלא חוזה למראית עין, אם הרקע והנסיבות שיוכחו בפניו, לרבות מניעי הצדדים, התנהגותם קודם לחתימת ההסכם או לאחר מכן כמו גם נסיבות חיצוניות אחרות האופפות את ההתקשרות או את נושא ההתקשרות – יצביעו, ברמת שכנוע מספקת, על קיומה של כוונה נסתרת של הצדדים להסכם, השונה מזו המשתקפת בהסכם עצמו. זאת, בין ביחס להסכם הגלוי בכללותו ובין ביחס למרכיב מסוים בו, הבחנה המתוארת בפסיקה כסימולציה מלאה לעומת סימולציה חלקית (להבחנה זו, אשר איני מוצאת צורך להידרש אליה בהרחבה בנסיבות ההסכם דנן, ר' למשל ע"א 6634/15 טופ במרחבי השרון ייזום בע"מ נ' אורית קפלן ואח' (נבו, 24.10.2017)).
3. בעניינו, יבואו בגדר אותן נסיבות, בין היתר, מערכות היחסים במשולש בעלי המניות בחברה – פלד, משפחת שלום וקבוצת המיעוט, כמו גם מערכת היחסים בקרב משפחת שלום עצמה; מאפייני העסקה המשתקפת בהסכם האופציה וטיבה; נסיבות כריתתו של הסכם האופציה; המציאות הכלכלית אשר ברקע חתימתו של הסכם האופציה, לרבות מהות האתגרים שעמדו בפני החברה באותה עת והשפעתם הצפויה על החברה ושוויה; התנהגות הצדדים להסכם האופציה עובר לכריתתו ולאחר מכן, ועוד אינדיקציות אשר מהותן ומשקלן יבוארו להלן.
4. ברי, כי על בית המשפט לעמוד על כל אלה לא רק מתוך עיון בהסכם האופציה עצמו, אלא עליו ליתן משקל הולם אף לתוכן העדויות שנשמעו ומהימנות מוסרן. בעניין זה נקבע בפסיקה כדלקמן:

"בית משפט השלום בחן את תוקפו של המסמך, ובהתבסס על הראיות אשר הוצגו בפניו – ובפרט, על עדויות המשיב 1 ורוזנפלד, הנטענים להיות מחבריו – קבע כי אינו אותנטי ושמטרתו האמתית למנוע את מימוש הנכס על-ידי המשיב 2. המדובר בקביעה עובדתית מובהקת, שכאמור אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בכמותה; וזאת, ביתר שאת מקום בו התבססה על התרשמותו של בית המשפט הדיוני ממהימנות של העדים שבפניו (וראו ע"א 10281/03‏קורן נ' ארגוב, פסקה 8 (2006); ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' בוקריץ, פסקה 17 (2005)). המסמך גופו צורף אמנם לבקשה, אולם אין בעצם העיון בו כדי להתחקות אחר כוונתם האמתית של הצדדים (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 257 (התשס"ה)); זו נלמדת ממכלול נסיבותיו של המקרה (שם), וכך עשה בית משפט השלום בנידון דידן" (רע"א 10098/16 רוזנפלד ואח' נ' קרויז ואח', 4.1.2017).

וכן:

"אשר לטענה לפיה הפך בית משפט השלום את הנטל להוכחה כי זכרון הדברים מהוה "חוזה למראית עין", כאמור בסע' 13 לחוק החוזים, סבורני כי אין להלום אותה. אכן, כלל מקובל הוא בפסיקה, כי הטוען שחוזה הוא למראית עין בלבד – עליו הראיה (ע"א 6295/95 בוחסירה נ' בוחסירה, פ"ד נ(1) 259, 262 (1996)). ברם, בית המשפט התרשם ישירות מעדויות המשיב 1 ורוזנפלד, וקבע על בסיסן ממצא פוזיטיבי, לפיו זכרון הדברים נערך בדיעבד ואך כדי למנוע את מימושו של הנכס. דומה איפוא, כי לא נפלה טעות משפטית אף בקביעה זו" (שם).

הראיות בטענת חוזה למראית עין

1. בהליך שלפני, נפתח בפני בית המשפט צוהר למערכות יחסים מורכבות בין בני משפחה, בין שותפים עסקיים ובין יריבים עסקיים אשר לכל אחת מהן רקע והיסטוריה בעלי מאפיינים שונים. למרות מספר סימני שאלה אשר נותרו בליבי עם תום שמיעת ההליך, אשר כמבואר להלן אינני מתעלמת מהם, מצאתי כי יש במכלול העדויות והראיות הקיימות בתיק, כדי לבסס, ברמת שכנוע מספקת ובאופן מובהק, את טענת הנתבעים בדבר היות הסכם האופציה חוזה למראית עין ולהביא בכך לדחיית התביעה העיקרית, כבר מטעם זה.
2. הראיות שהוצגו לביהמ"ש לעניין המחלוקת בשאלת תוקפו של הסכם האופציה הינן כדלקמן:

ראיות התובע - גרסת התובע בנושא זה נסמכת בראש ובראשונה על קיומו של הסכם האופציה עצמו, אשר לצורך חלק זה בפסק הדין, ולמרות טענות ההגנה הנוספות של הנתבעים, אניח כי המנוח אכן חתם עליו וכי אף לא הוכח כי חתימתו נעשתה בתנאי כפיה או עושק.

נוסף על כך, מסר התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, עליו נחקר בחקירה נגדית, הכולל גרסה התומכת בטענתו לעניין היות הסכם האופציה הסכם אשר נכרת בין הצדדים מרצון חופשי ותוך גמירות דעת מלאה לקיימו ותוך שאף קיים הגיון כלכלי בכריתתו.

כתמיכה בגרסת התובע הוגשה על ידו אף חוות דעת מומחה מטעם הכלכלן ושמאי המקרקעין מר יצחק בריל (להלן: "בריל"), אשר נחקר אף הוא בחקירה נגדית על חוות דעתו והיא אף זכתה להתייחסות מפורטת מצד השמאי מר יצחק שפיגל, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, ואשר נחקר אף הוא בחקירה נגדית על חוות דעתו.

ראיות הנתבעים - גרסתם של הנתבעים וטענותיהם בנושא זה נתמכות בתצהירים מטעם גב' מזל שלום (הנתבעת 1, אלמנת המנוח, להלן: "מזל"), וכן מטעמם של יוסי (הנתבע 2), דרור שלום (הנתבע 6, בן נוסף של המנוח, שאינו בעל מניות בחברה, להלן: "דרור") ומנשה (אחיו של המנוח ובעל מניות בחברה). בנוסף, הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת מומחה מטעם שמאי המקרקעין מר חיים כהן (להלן: "כהן").

חוות דעת מומחה בית המשפט - כאמור, בנוסף על ראיות מטעם הצדדים, נמסרה בסוגיית החוזה נשוא ההליך אף חוות דעת מטעם המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט, שמאי המקרקעין מר יצחק שפיגל (להלן: "שפיגל"). חוות דעת זו וממצאיה רלבנטיים לבחינת המחלוקת בטענת היות ההסכם חוזה למראית עין.

1. חוות דעת המומחים לעניין שווי המניות -

הערה מקדימה - טרם אתייחס להערכות השווי השונות יודגש, כי בחינת הערכות השווי אינה נדרשת לשם בירור כדאיותה הכלכלית של העסקה גרידא או מידת התבונה שבעריכתה. פרק זה עוסק אך ורק בטענה כי הסכם האופציה הינו חוזה למראית עין, וכמובן, שאין בממצא לפיו העסקה אינה כדאית, לכשעצמו, כדי להצביע על היות ההסכם משום חוזה למראית עין. עם זאת, וכמבואר להלן, ממצא לפיו לוקה העסקה בחוסר סבירות קיצוני, הזועק לשמיים, לצד ראיות מתאימות נוספות, עשוי בהחלט להוות אינדיקציה רלבנטית במחלוקת זו ולתרום לביסוס הטענה בדבר סיווג ההסכם כחוזה למראית עין.

1. כאמור, בהליך זה הוגשו שלוש חוות דעת לעניין שווי המניות בחברה -

האחת, מטעם התובע, היא חוו"ד בריל מיום 19.5.13, שהינה חוות דעת להערכת שווי הזכויות החוזיות ב- 20% ממניות החברה (למועד קובע – 30.7.2007);

השנייה, מטעם הנתבעים, היא חוו"ד כהן מיום 22.10.13, לעניין שווי זכויות החכירה המהוונות בנכס (למועד קובע - 30.7.2007);

השלישית, חוות דעתו של מומחה בית המשפט, היא חוו"ד שפיגל מיום 7.9.16, אשר במסגרתה בחן המומחה האם הסכם האופציה משקף שווי כלכלי אמיתי (למועד קובע – 30.7.2007).

1. בנוסף, צירפו הנתבעים 1,3-6 לכתב הגנתם העתק של הערכת שווי נוספת, מיום 13.4.08, אשר נערכה ע"י שמאי המקרקעין מר ירמיהו אלוני עבור בנק משעבד ועסקה אף היא באומדן שווי הנכס נשוא ההליך. הערכה זו אינה מהווה חוות דעת מומחה בתיק, מר אלוני לא נחקר ביחס לאמור בה ומשכך משקלה בהליך זה מוגבל. עם זאת, יוער כי התובע לא כפר בעצם קיומה או תוכנה של חוות דעת זו לכשעצמה.
2. חוו"ד המומחה בריל מטעם התובע -

חוות דעת זו מציגה שלוש גישות חלופיות להערכת השווי -

האחת - שיטת החישוב שנקבעה בהסכם האופציה (20% ממכפלת ממוצע רווח/הפסד לשנים 2004 – 2007 ב- 10), הנוגעת לשווי המניות, ולפיה שווי החברה (100% המניות) מסתכם בכ- 384 אש"ח בלבד, כפי שחישב רו"ח גולדברג בזמנו, לבקשת התובע ובהתאם לאמור בהסכם האופציה (נספח 12 לתצהיר התובע). בריל השווה נתון זה לעסקאות בקרקע פרטית, תוך שקלול ההנחה כי בתום תקופת החכירה, תפקע החכירה ולא תחודש, ומצא כי שווי הנכס בנסיבות אלה תומך בתחשיב שערך רו"ח גולדברג;

השנייה - אומדן שווי זכויות החכירה בנכס ליתרת תקופת החכירה (שלוש שנים בלבד ממועד חתימת הסכם האופציה בשנת 2007 ועד לתום החכירה בשנת 2010), ולפיה שווי המקרקעין מסתכם בכ- 543 אש"ח;

השלישית - הערכת שווי הנכס לפי שיטת ההשוואה לעסקאות דומות, ולפיה "היתרון הכלכלי" למימוש האופציה הינו 190 אש"ח בלבד.

בסיכום חוות דעתו, אימץ בריל את הגישה השלישית (ר' סע' 12.1 לחוו"ד בריל).

1. מובהר, כי אף שהחלופה הראשונה בחנה את שווי המניות (בעוד השתיים האחרות בחנו את שווי המקרקעין), הרי שגם ממצאי חלופה זו אומתו ע"י בריל על דרך השוואתם לעסקאות במקרקעין, כך שלמעשה בשלושת החלופות אמד בריל את שווי המקרקעין, ולמעשה הכיר בכך כי לפחות במקרה הנדון קיימת התאמה בין שווי המניות לשווי המקרקעין. כך אף אישר בריל בחקירתו מיום 8.12.2014 במענה לשאלת בית המשפט (עמוד 36 לפרו').
2. חוות דעתו של בריל עוקפת לטעמי את השאלה האמיתית שעל הפרק, בהיותה נדרשת לאפשרות תום תקופת החכירה בלבד. זאת, למרות שלפי פרוטוקול החברה מסוף שנת 2008 אשר נזכר לעיל, וכן נוכח הסכם הפשרה בתביעת המיעוט, הייתה הסכמה מעשית בין בעלי כלל בעלי המניות בחברה לבחון באופן חיובי את תשלום דמי החכירה הנדרשים לעירייה לצורך הארכת תקופת החכירה ב- 49 שנים נוספות וקידום פעולות ייזום והשבחה בנכס. כאמור לעיל, התובע היה דמות מרכזית בקידום הפעולות בכיוון זה ולפיכך, לא ברור מדוע המומחה מטעמו לא נדרש בחוות דעתו מאפשרות מעשית זו, על השלכותיה לעניין שווי הנכס. מכל מקום, לטעמי ברור הוא, כי במכלול נסיבות המקרה והשתלשלות העניינים, התייחסות לשווי הנכס בראי סיום תקופת החכירה בתוך זמן קצר, אינה ממצה ואינה מספקת מענה אמיתי לשאלת שווי הנכס.
3. חוות דעתו של מומחה בית המשפט שפיגל - חוות דעתו של מומחה בית המשפט שפיגל ניתנה לקראת סיום ההליך, לאחר הגשתן של עדויות המומחה השמאיות/כלכליות מטעם כל אחד מהצדדים ולאחר שמומחים אלו נחקרו על חוות דעתם. חוות הדעת ניתנה לאחר סיור שערך שפיגל בנכס. שפיגל התייחס בחוות דעתו לחוות דעת הצדדים והביע עמדתו ביחס אליהן. שפיגל עצמו אף הוא נחקר על חוות דעתו על ידי ב"כ הצדדים.
4. השאלה המרכזית עליה השיב שפיגל בחוות דעתו הינה האם הסכם האופציה מיום 30.7.07 משקף שווי כלכלי אמיתי למועד כריתתו. הנחת העבודה של שפיגל, אשר למעשה אינה במחלוקת אמיתית, הינה, כי הואיל והזכויות בנכס הינן רכושה היחיד של החברה ולא קיימות הלוואות שנלקחו מגורמים חיצוניים, הרי שקיימת התאמה כמעט מלאה בין שווי מניות החברה לשווי הנכס. משכך, נבחן שווי הזכויות במקרקעין בכפוף לכל המגבלות הידועות במועד הקובע ותוך התייחסות לעובדת ריבוי הבעלים.
5. המומחה סקר בחוות דעתו את הגישות שהוצגו על ידי מומחי הצדדים להערכת שווי הנכס. הכרעתו שלו שללה את גישת הרווח הנקי של מומחה התובע בריל בהיותה בלתי סבירה בנסיבות ואף יכולה להביא לתוצאה אבסורדית שבה שווי הנכס שלילי, שכן יתכן שבחלק מהשנים נרשמים הפסדים בדוחות הכספיים, לדוגמא במקרה שבו הנכס מנוהל בצורה רשלנית, אך ברור שלא יתכן כי הינו חסר שווי.

המומחה שפיגל אף שלל את מחיר הרכישה שהוצעה על ידי מומחה התובע בריל, בהיותה בלתי רלבנטית באשר אינה יכולה להילמד על שווי הזכויות בנכס נכון למועד הקבוע ונשענת על ההנחה שלא בוססה כי בתום תקופת החכירה שווי הזכויות יעמוד על אפס. גישה זו אף התבססה על מחיר רכישת הזכויות בנכס בשנת 1987 מועד הרחוק מאד מהתאריך הקובע בו נחתם הסכם האופציה ביולי 2007.

אף חלופה ג' של מומחה התובע בריל בה נעשה שימוש בארבע עסקאות השוואה בדמי שכירות בנכסים בסביבת הנכס נשללה על ידי שפיגל. זאת, באשר העסקאות הנדונות שנכללו בחוות הדעת חסרות פרטים מהותיים כגון מועד חתימת ההסכמים, תקופתם וקומת הנכסים. אף הסכמי שכירות התומכים בנתונים לא הוצגו ואף לא אסמכתאות אחרות לאשרור נתוני העסקאות.

המומחה שפיגל אף ביקר את השמאות מטעם הנתבעים אשר התבססה אמנם באחת החלופות על גישת ההשוואה, על יסוד חמש עסקאות השווה כפי שמופיעות באתר רשות המיסים ועל ארבעה חוזי שכירות בנכס הנדון בהיוון של 8% תוך חילוץ שווי ממוצע. ואולם, שפיגל הפנה לכך ששתיים מן העסקאות הנ"ל מתייחסות לקרקע פרטית ולא לזכויות חכירה ומשכך אינן רלבנטיות לעריכת השוואה.

המומחה שפיגל אף הבהיר, כי שיטת היוון הכנסות על סמך הסכמי השכירות אינה רלבנטית לקביעת שווי במקרה דנן, שכן היא מצביעה על שווי גבוה משמעותית מהשווי לפי גישת ההשוואה, היות ונושא החכירה אינו משפיע על המחיר משוכרים לטווח קצר בנכס ולכן גישה זו מתאימה לבחינת שווי בעלות ולא שוו זכויות חכירה שכפופה להליך חידוש כמו במקרה דנן.

1. המומחה שפיגל קבע, כי השיטה ההולמת ביותר, המקובלת אף בפסיקה, הינה שיטת ההשוואה, המבוססת על עסקאות שבוצעו לערך באותו פרק זמן במקרקעין שנתוניהם דומים לנכס נושא הדיון. משכך, גישה זו מהווה אומדן שווי מיטבי ובעל התוקף הגבוה ביותר לשומת הנכס הנדון. משכך, גישה זו היוותה את הבסיס לעריכת השומה על ידו, כאשר את ההשוואה ערך לעסקאות בנכסים המצויים אף הם בחכירה מעירית תל אביב, ומכאן שמחירן של עסקאות אלו מגלם בתוכו את כל אי הוודאות והעלויות הקשורות בהארכת החכירה, היינו – מה חשבו קונה מרצון ומוכר מרצון על הסיכונים/סיכויים בעניין הארכת החכירה בסמוך למועד הקובע. כאמור, המומחה אף הביא בחשבון את ההפחתה הנדרשת בשל עובדת ריבוי הבעלים בחברה המחזיקה בזכויות בנכס ואת האפשרות להפרעה בין השותפים בביצוע עסקה, אותה העריך במקדם 0.8.
2. שש עסקאות ההשוואה אשר נכללו בחוות דעתו של שפיגל עומדות בקריטריונים הנ"ל. כולן עסקאות בגוש 7197 וכולן ברחוב בן אביגדור בת"א בו ממוקם אף הנכס הנבדק. אף המועדים בו בוצעו עסקאות השוואה, כעולה מחוות הדעת, קרובים לשנת העסקה נשוא ההליך (2007). כעולה מחוות הדעת, המומחה החמיר עם עצמו ופסל השוואה לשלוש עסקאות נוספות שפורטו אף הן בחוות דעתו (עסקאות 3,2.6 בטבלה בעמ' 12 לחווה"ד), תוך שהציג את הנימוקים לכך, הנוגעים לשונות או אי בהירות באותן עסקאות למרות היותם של הנכסים קרובים וביצוע העסקאות בשנים קרובות לשנות ההסכם נשוא ההליך.
3. לאחר חילוץ שווי נפרד ושונה לקומות המרתף, קרקע, ראשונה ושניה, קביעת המומחה שפיגל הינה, כי שווי המקרקעין (ליתר דיוק שווי זכויות החכירה במקרקעין), ליום 30.7.2007 היה כ- 4,200,000 ₪, דהיינו פי 11 לערך מהשווי שנקבע על פי תחשיבו של רו"ח גולדברג או מממוצע הערכותיו של בריל.
4. מכאן, ועל יסוד ההנחה המנומקת לעיל, כי במקרה דנן קיימת התאמה כמעט מלאה בין שווי מניות החברה לשוויי הזכויות במקרקעין, קבע מומחה שפיגל, כי שווי המניות אשר נקבע בהסכם האופציה, כ- 384,000 ₪, אינו סביר.
5. חקירתו הנגדית הממושכת והמפורטת של המומחה שפיגל, ע"י ב"כ התובע וב"כ הנתבעים 1,3-6, חיזקה לטעמי עוד יותר את תוקפה ומשקלה של חוות דעתו, המשכנעת אף בפני עצמה.

שפיגל הבהיר כי בנוסף על איסוף הנתונים לגבי עסקאות ההשוואה מאתר רשות המסים, הוא הצליב את המידע עם מקורות מידע נוספים (תיקי בניין, קונה, מוכר) לצורך קבלת נתונים תומכים ומשלימים (עמ' 78 לפרו').

כן הבהיר כי הנתונים בעסקאות ההשוואה באשר לתנאי החכירה או חידושה אינם רלבנטיים, הואיל והשוואתו כללה עסקאות בנכסים בעלי מאפיינים דומים לנכס הנבדק, המצויים בחכירה מעיריית תל אביב וסמוכים לנכס הנבדק, ומשכך, נכסים אשר גם בהם, על יסוד מסמך חידוש חכירות במתחמי תעסוקה של עיריית ת"א ונסחי הנכסים, יהיה צורך בתקופות זמן מקבילות לחדש את חוזי החכירה (עמ' 79 ש' 22 – עמ' 80 ש' 32לפרו').

המומחה אף הבהיר בחקירתו את נושא היטלי ההשבחה אשר נבדק על ידו כחלק מהכנת חוות דעתו ואשר לאחר בדיקה הביאו למסקנה כי מדובר בהשפעה זניחה על מחיר העסקאות אשר אין להביאו בחשבון לצורך קביעת השווי (עמ' 82-83 לפרו'). ההסבר והנימוק בעניין זה ברורים ומקובלים עלי.

המומחה הבהיר, כי כמות עסקאות ההשוואה שנבדקה על ידו (שש) עולה על המינימום הנדרש בתקן הרלבנטי של הוועדה לתקינה שמאית במועצת שמאי המקרקעין במשרד המשפטים, לפיה בשומות הערכה לנכסים בנויים נדרשת השוואה לשלושה מחירי השוואה תקפים (עמ' 86 ש' 8-23 לפרו').

כן הבהיר המומחה, כי הביא בחשבון פרמטרים של שונות בנכסים להשוואה וכי שיעור ההתאמה לנכסי ההשוואה עומד היטב בדרישות התקן השמאי, לפיו שיעור זה לא יעלה על 35 אחוז (עמ' 88-89 לפרו').

המומחה הבהיר, כי למרות שאכן קיימים מקרים של נכסים שדבק בהם כתם, הרי שאין מקום לדעתו במקרה דנן להפחתה בגין ירידת ערך פסיכולוגי גם אם חלק מהנכס, המסחרי בסיווגו ואופיו, שימש בעבר בית בושת (עמ' 91 ש' 5-18 לפרו').

סימני שאלה נוספים אשר הוצגו לשפיגל בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ שני הצדדים וע"י בית המשפט, קיבלו אף הם מענה הולם מנומק ומפורט ולא ערערו לטעמי באופן כלשהו, בוודאי לא באופן משמעותי, את המתודולוגיה והמסקנות בחוות דעתו, לרבות המסקנה הסופית לעניין סכומה של הערכת שווי הזכויות והיותו של השווי אשר נקבע בהסכם האופציה בלתי סביר באופן קיצוני.

1. בנוסף לטעמים לעיל התומכים בקבלה ואימוץ של חוות דעת שפיגל לגופה, יוזכר אף הכלל המוכר בפסיקה, לפיו סטייה מחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט תיעשה במשורה, במקרים חריגים בלבד ומנימוקים כבדי משקל [ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ ואח' נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ ואח' (4.6.2018), סע' 18 לפסק הדין והפסיקה הנזכרת שם].
2. משכך, אני מוצאת להקנות משקל משמעותי לחוות דעתו של שפיגל בהקשר לבחינת הטענה להיותו של הסכם האופציה הסכם למראית עין בלבד.
3. נוכח פער דרמטי זה בין השווי לפי חוו"ד בריל (מטעם התובע) ובין השווי לפי חוו"ד מומחה ביהמ"ש שפיגל וקביעותי לעיל באשר לחוות דעת אלו, אינני רואה צורך להידרש לניתוח מורחב באשר לחוו"ד כהן מטעם הנתבעים, לפיה שווי המקרקעין היה גבוה עוד יותר, כ- 7,200,000 ₪. זאת, באשר לטעמי, די בקיומו של פער כה משמעותי בין מחיר העסקה נשוא הסכם האופציה ובין שווי השוק אליו התייחס המומחה שפיגל בחוות דעתו, בצירוף הראיות הנוספות שיבחנו להלן, על מנת לקבוע כי תנאי העסקה הינם בלתי סבירים באופן קיצוני, כזה הזועק לשמיים ומהווה אינדיקציה התומכת בטענת היות הסכם האופציה חוזה למראית עין.
4. ואולם, איני מסתפקת בקביעה זו כשלעצמה הנסמכת על חוות הדעת השמאית כדי לסווג את הסכם האופציה כחוזה למראית עין, ומסקנתי בעניין זה נתמכת בעדויות וראיות נוספות אשר הוצגו בבית המשפט בהליך זה ואשר עיקריהן, הרלבנטיים בסוגיית אותנטיות הסכם האופציה, יובאו להלן, תוך התייחסות לתמונת הראיות השלמה ולרושם אשר הצטבר אצלי מתמונה זו.
5. עדותו של יוסי -

לב גרסתו של יוסי ביחס להסכם מופיע בסע' 2 לתצהירו ולפיה:

"... "הסכם האופציה" עליו בונה ומסתמך התובע, אינו הסכם אמיתי, אלא הסכם שאותו יזם התובע, ואשר נעשה וכפי שחשבתי בזמן אמת, במטרה אחת בלבד – לצורך הצגת מצגים לבעלי המניות האחרים על מנת לשכנע אותם למכור את המניות שלהם במחיר נמוך."

1. באשר להשתלשלות העניינים עובר ולאחר חתימת ההסכם, העיד יוסי בתצהירו, כי אביו על אף שלא היה אדם בריא, היה איש עסקים מצליח, אשר ניהל פעילות עסקית עניפה בכמה תחומים לאורך שנות חייו. עם זאת, בשנת 2005 התדרדר מצבו הבריאותי ומשכך שניים מילדיו, יוסי עצמו ודרור, הגבירו את מעורבותם בניהול עסקיו ונכסיו של האב, כאשר יוסי קיבל לטיפולו את ניהול תחנת הדלק. במקביל, ירדה באופן הדרגתי רמת מעורבותו של האב עצמו בניהול העסקים (סע' 4-6 לתצהיר).
2. באשר לחברה ולנכס נשוא ההליך העיד יוסי, בעדות התואמת את עדות התובע בנקודה זו, כי בחודש נובמבר 2006 התקיימה אסיפת בעלי מניות, במסגרתה ולאור מאזן הכוחות בין קבוצות בעלי המניות אשר הקשה על ניהולה השוטף של החברה, הוחלט כי המגמה הינה מכירתן של המניות לקונה חיצוני או לאחד מבעלי המניות אשר ירכוש את החזקות האחרים (סע' 8 לתצהיר).
3. יוסי העיד, כי לאחר מספר חודשים, ועל רקע הכוונה הנ"ל, פנה אליו התובע בחודש יולי 2007 והציע לו לפעול במשותף על מנת להניע את יתר בעלי המניות למכור להם את המניות. זאת, תוך יצירת מצג שווא לקיומו של הסכם אופציה בין התובע לאב, אשר יכלול מנגנון קביעת שווי אשר יתבסס על חוו"ד רו"ח גולדברג אשר תוכן על יסוד קריטריונים אשר יובילו לתוצאה של קביעת שווי נמוך למחיר האופציה. יוסי העיד, כי התובע טען באוזניו, שבדרך זו הם יגרמו לבעלי המניות האחרים למכור להם את החזקותיהם במחיר נמוך וכי היה מודע לכך, שנוכח מצבו הבריאותי הירוד של האב אותה עת, הרי שנדרש אישורו שלו או אישורו של אחיו דרור לכל מהלך עסקי (סע' 9-11 לתצהיר).
4. לגרסתו של יוסי, בפועל, ולמרות האמור לעיל, פנה התובע מאחורי גבם שלו ושל דרור אל האב והחתימו על הסכם האופציה נשוא ההליך (סע' 12 לתצהיר)
5. יוסי העיד, כי האב היה באותה עת בה הוחתם על ההסכם על ידי התובע במצב בריאות ירוד ולא שלל את האפשרות, כי במצב בו היה האב שרוי, הוא נכנע ללחציו של התובע ולמהלך הפיקטיבי שיזם על מנת להטעות את קבוצת בעלי מניות המיעוט (עמ' 42 ש' 7-21; עמ' 44 ש' 11-12 לפרו').
6. יוסי העיד, כי לו עצמו נודעה עובדת קיומו של ההסכם רק בדיעבד והוא נאלץ להשלים עמה בלית ברירה, וזאת לאחר שהתובע הבטיח לו כי לא יעשה כל שימוש בהסכם האמור אלא למטרת הצגתו לבעלי המניות האחרים וכי ימסור לידיו מסמך בכתב המאשר כי ההסכם אינו אמיתי (סע' 13 לתצהיר; עמ' 35 ש' 1-2; עמ' לפרו' 36).
7. זהו, לגרסת יוסי, אף ההסבר לכך שבמסגרת ההליך של תביעת המיעוט, הוא מסר תצהיר עדות ראשית, עליו לא נחקר, התומך באמיתותו של הסכם האופציה (סע' 16 לתצהיר).
8. עם זאת, למרות התחייבותו, בפועל התובע לא מסר כל מסמך בכתב המלמד כי ההסכם אינו אמיתי ובהמשך, לאחר פטירת האב, אף דרש התובע את מימושו של הסכם האופציה דבר שהביא לעימות בינו לבין יוסי ולהתפכחות סופית של יוסי מן האמון וההערכה, ואף ההערצה, אשר רכש לאורך השנים לתובע וליכולותיו העסקיות (גרסת יוסי לגבי הערכתו והערצתו ארוכות השנים לפלד חזרה שוב ושוב לאורך עדותו של יוסי בחקירה נגדית, ראה לדוגמא: עמ' 25 ש' 6-17; עמ' 48 ש' 4 ואילך; עמ' 85 ש' 20-27; עמ' 91 ש' 15-26 לפרו'; לעניין התחייבות התובע שהופרה למסירת מכתב השולל את תוקפו של הסכם האופציה ראה סע' 15 לתצהיר).
9. בחקירתו הנגדית אישר יוסי את האמור בתצהירו ואת לב גרסתו הנ"ל, תוך שאף העיד, כי לאחר ההחלטה באסיפת בעלי המניות בנובמבר 2006 על איתור קונה למניות, בין חיצוני ובין פנימי, הרי שפלד טרפד שוב ושוב הצעות רכישה שעמדו על הפרק, על אף שהיו ראויות ביותר מבחינת המחירים שהוצעו, כאשר הרוכשים היו מעוניינים לרכוש את מלוא הזכויות במניות החברה ובנכס עצמו (עמ' 27 ש' 1-7; עמ' 28 ש' 5-10, עמ' 17-32; עמ' 102 ש' 29-32 לפרו'). יוסי העיד, כי ברמת מחיר של כ- 11 מיליון ₪ שווי נכס, גם קבוצת שלום, לרבות אביו המנוח, היו מעוניינים ומוכנים למכור את החזקותיהם (עמ' 29 ש' 18-24 לפרו').
10. הקושי עם גרסתו זו של יוסי בהליך דנן נובע בעיקר מכך, שבהליך משפטי אחר, בתביעת המיעוט, נמסר מטעמו תצהיר אשר תוכנו אינו עולה בקנה אחד עם הגרסה הנוכחית. בגדרו של אותו תצהיר קודם העיד יוסי לעניין כנות הסכם האופציה והיותו הסכם אמיתי (ראה התצהיר שם, נספח 16 לתצהיר התובע).

לגרסתו של יוסי כיום, הוא הצהיר אחרת בהליך הקודם, משום שאותה עת היה נתון עדיין להשפעתו של התובע ונתן אמון בהבטחתו כי במערכת היחסים בין התובע לאב אין להסכם כל תוקף אמיתי וכי אף ימציא אישור בכתב על כך ליוסי. משכך, שיתף פעולה במסגרת אותו הליך ונתן תצהיר העולה בקנה אחד עם המצג נשוא ההסכם (סע' 16 לתצהיר יוסי כאן). כיום, לטענתו, גרסתו הינה גרסת האמת בפרשה.

1. יוסי נחקר בהרחבה אודות סתירות אלו בין גרסתו כיום לגרסתו בהליך של בתביעת המיעוט וחזר שוב ושוב על גרסתו והסבריו, כי בעת מתן התצהיר באותו הליך קודם, הוא היה נתון עדיין להשפעתו, ולמעשה למרותו, של פלד, אשר ניהל את ההגנה מפני תביעת בעלי מניות המיעוט באופן בלעדי והחתים אותו על תצהיר שקרי (עמ' 59 ואילך לפרו' עדותו של יוסי).
2. למרות סתירה זו בין גרסאותיו של יוסי בשני ההליכים, ומהטעמים להלן, אני סבורה כי גרסתו הנוכחית של יוסי בנוגע להסכם האופציה הינה הגרסה האמיתית בשאלת כנותו של הסכם האופציה.
3. ראשית, יש לזכור כי באותו הליך קודם של תביעת המיעוט יוסי לא נחקר על תצהירו בחקירה נגדית, כך שגרסתו שם לא נבחנה עד תום ואותו הליך לא הגיע לשלב של קביעה שיפוטית, להבדיל מההליך דנן, בו נחקר על גרסתו בחקירה נגדית יסודית וממושכת.
4. ליבת גרסה זו של יוסי, אף מתיישבת עם גרסאות אחרות בהליך, ובפרט עם גרסת האח מנשה, אשר אף הוא שמע את הדברים בזמן אמת וכמבואר להלן, לא מצאתי בעייתיות כלשהי במהימנות גרסתו שנשמעה לפני גם בחקירה נגדית. אכן, מדובר בבן משפחה ובמי שמחזיק בעצמו במניות החברה. אך מנגד, להליך זה אין השפעה כלכלית ישירה עליו, באשר מניותיו שלו אינן חלק מעסקת האופציה. יתכן וניתן אף לומר, כי דווקא קבלת התביעה היא שתיטיב עמו כלכלית, היות ולתובע אינטרס ברור לקידום הייזום בנכס, מהלך שיעלה אף את שווי מניותיו של מנשה.
5. גרסתו זו של יוסי אף עולה בקנה אחד עם קביעותיו של מומחה בית המשפט שפיגל לעניין קיומו של פער משמעותי בין תוכנו של הסכם האופציה לבין שוויו האמיתי של הנכס בעת ההתקשרות בהסכם זה.
6. התרשמותי היא, כי עדותו של יוסי לעניין ההשפעה הרבה אשר הייתה לתובע עליו לאורך השנים הינה עדות אמת, אשר יכולה להסביר, בין היתר, אף את מסירת הגרסה השונה במסגרת תביעת המיעוט. יוסי העיד, כי הטיפול המשפטי בתביעה זו, בה יוסי עצמו היה אחד המשיבים, רוכז באופן בלעדי על ידי התובע ועו"ד אשר נבחר על ידו וכי הוא עצמו פעל באותו הליך ומסר עדות התואמת את ההנחיות אשר קיבל בעניין מטעם התובע ובא כוחו.
7. מעדותו הארוכה של יוסי לפני וממכלול העדויות האחרות אשר התייחסו, בין היתר, ליוסי והתנהלותו לאורך השנים, התרשמתי, כי הוא אכן אדם נוח להשפעה, ואני מוצאת לקבל את גרסתו, כי הוא אכן נתן אמון ללא סייג משולב בהערכה מקצועית רבה, שלא לומר הערצה, לתובע, על גבול ההתבטלות העצמית, וזאת עד לשלב מאד מתקדם שבו נוכח לדעת כי אין לתת אמון בתובע ובהבטחותיו ומצגיו באשר להסכם. יודגש, כי עדותו של יוסי בנוגע להערצתו והאמון ללא סייג שנתן בפלד נתמכת אף בעדותו של מנשה, אשר העיד דברים דומים בנוגע למערכת היחסים בין יוסי ופלד וכן העיד, כי הזהיר את יוסי שפלד מביא אותו למקום לא טוב (עמ' 56 ש' 11-12 לפרו').
8. יצוין, כי אף מנשה, בדומה ליוסי, העיד באופן ברור, כי פלד היה דומיננטי מאד ובעל השפעה רבה בניהול החברה והבניין וכי למעשה הוא "הוא לא נתן לנו לזוז מילימטר, הוא שלט בכולם, הוא שלט ביוסי, הוא שלט בסביר..." (עמ' 79 ש' 1-2 לפרו'). אף יוסי עצמו העיד, כי מנשה הזהיר אותו בזמנו מפני השפעתו הרעה של פלד עליו.
9. לסיכום עדותו של יוסי מודגש, כי אני ערה לאפשרות כי גרסתו של יוסי בהליך כיום אינה מהימנה עד תום ואינה מאפשרת להסתמך עליה ללא סייג וספק לכשעצמה. אני ערה לכך, שקיימת אפשרות, כי יוסי בעדותו בהליך זה ניסה להרחיק עצמו ככל הניתן מאחריות ואשמה לכריתתו של הסכם האופציה, על המניע הפסול הניצב בבסיסו, ואולי אף מחתימתו בשם האב על הסכם זה או שכנועו את האב לחתום על ההסכם (וראה בעניין זה התייחסות לעדות אחיו דרור להלן). אני אף ערה לכך, שיוסי ניסה ליישב בהסבריו בין נסיבות מסירת גרסתו השונה בהליך הקודם בתביעת המיעוט לבין ההליך דנן. יחד עם זאת, יש לזכור, כי אף התובע עצמו לא טען כי יוסי הוא שחתם בשם האב על ההסכם אלא טען בתוקף כי האב עצמו חתם ביודעין ומרצון חופשי על הסכם האופציה. בנוסף לכך, וכאמור לעיל, עדותו של יוסי בנקודה המרכזית באשר להיותו של ההסכם למראית עין בלבד מתיישבת הן עם גרסת מנשה, הן עם המארג הראייתי הכולל ביחס לקיומן של הצעות רכישה לנכס שטורפדו על ידי התובע והן עם חוות דעתו של שפיגל לעניין העדר סבירות כלכלית למחיר העסקה בהסכם האופציה.
10. עדותו של מנשה -

מנשה, אחיו של המנוח ומי שהינו בעל 10% ממניות החברה בעצמו, העיד כי בשלב מסוים לאחר חתימת הסכם האופציה נודע לו משיחה עם פלד ויוסי, כי הסכם האופציה אינו אלא פיקציה אשר נועדה למימוש אלא באה לעולם על מנת להטעות את בעלי המניות בקבוצת המיעוט.

וכך העיד מנשה בתצהירו בעניין זה:

"5. אני גם נכחתי בישיבת בעלי המניות שנערכה בשנת 2008. בהיכרותי את אחי המנוח ואת היחסים הטעונים של יונה פלד מול בעלי מניות המיעוט בחברה, הבנתי, עוד בטרם שהדברים נאמרו לי מפורשות, כפי שאפרט בהמשך, כי הסכם זה הינו פיקציה, הוא נועד לצורך קנוניה מול חברי המיעוט ולא לשם הוצאתו אל הפועל. ולכן, בשלב זה ובישיבה עצמה, הסכמתי לדברים שנאמרו לפרו' ולא ביקשתי הבהרות, מול כל הנוכחים מיוסי."

...

9. הדברים, קרי, העובדה כי המדובר בהסכם למראית עין בלבד כי בכוונת יונה פלד לרכוש את חלקם של בעלי מניות המיעוט במחיר נפסד, נאמרו לי אף במפורש, לאחר מכן, בנוכחות יונה פלד וזאת במסגרת אחת הפגישות שהתקיימו בינינו, במשרדו של יוסף, וזאת לצורך חתימה על הסכם העסקה עם יונה פלד (ההדגשה בסע' 9 – במקור)".

1. מנשה נחקר על תצהירו בחקירה נגדית ועדותו הותירה אצלי בכללותה, וחרף קשיים כאלה ואחרים אליהם אדרש להלן, רושם אותנטי ומהימן. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל העד במפורש לעניין גרסתו בתצהירו ביחס למהות ההסכם וחזר ואישר את האמור בתצהירו לעניין ידיעתו בזמן אמת על היותו של ההסכם הנדון בבחינת פיקציה אשר נועדה להטעות את קבוצת המיעוט בחברה:

"כ' הש' גלר אהרוני: אני לא מצליחה להבין את התשובה הזאת . אדוני אומר ש , שני האנשים שהם הרוח החיה ב , בניהול החברה , יונה ויוסי , שיש איזה שהוא הסכם אופציה עם איזו שהיא כוונה כזאת או אחרת שניצבת מאחוריו , ואתה גם כותב את זה בתצהיר , אתה אומר שמעתי את זה . שואל אותך כרגע עורך הדין אם שמעת את זה שסביר עדיין היה בחיים , שאלה שמתבקשת , למה לא דיברת איתו על זה ? זה באישורך , זה לא באישורך , מה פתאום , זה לא דבר שביום ביומו ,

העד, מר שלום: אני ,

כ' הש' גלר אהרוני: שעושים סימנים כדי לדבר עם אנשים אחרים.

העד, מר שלום: אני לא חשבתי , אני לא חשבתי שאני צריך לשים דגש ולשאול אותו על דבר כזה.

כ' הש' גלר אהרוני: למה ? זה נראה לך מהלך טבעי של עסקים ? לעשות הסכמים כאלה?

העד, מר שלום: תראי , אני , אני חושב , הם אמרו שזה עניין של פיקציה , זה עניין של לא , לא משמעותי , זה רק למראית עין.

כ' הש' גלר אהרוני: כן.

העד, מר שלום: אז מה , מה יש לי לשאול ? אם הוא אומר , אם הם אומרים לי שזה למראית עין , אז מה יש לי לשאול אותו?

כ' הש' גלר אהרוני: אבל זה למראית עין במטרה להונות אנשים אחרים , את הקבוצה של בעלי מניות הונו ,

העד, מר שלום: תראי , זה לא , זה לא , זה לא עניין של להונות , זה לא עניין של להונות ,

כ' הש' גלר אהרוני: אז מה העניין?

העד, מר שלום: זה עניין של להכריח אותם , להכריח אותם להשקיע בבניין , זה לא עניין של להונות .

כ' הש' גלר אהרוני: להכריח אותם להשקיע בבניין ? זה מה שאדוני הבין?

העד, מר שלום: להשקיע בבניין , כן.

כ' הש' גלר אהרוני: כי אומר לנו כאן יוסי שזה היה בשביל , אה , לפתות אותם למכור את המניות, לא בשביל להשקיע.

העד, מר שלום: תראי , אני לא יודע מה יוסי או יונה תכננו על הנושא למכור ולעשות , אבל יכול להיות ש , הם באיזו שהיא צורה רצו גם לגנוב."

(עמ' 67 ש' 15 - עמ' 68 ש' 10 לפרו').

במקום אחר בחקירתו הנגדית, נשאל מנשה במפורש ע"י ב"כ התובע, לעניין הקנוניה הנטענת ומדוע היה בה צורך, וכך העיד:

"העד, מר שלום: שוב פעם אני אומר , יוסי , יונה , עשו קנונייה , אני חושב להשתלט על הבניין."

(עמ' 69 ש' 28 לפרו').

1. כאמור לעיל, עדותו של מנשה אף העלתה באופן ברור, את שטען גם יוסי בעדותו, לעניין הדומיננטיות של פלד בניהול החברה והשפעתו הרבה על יוסי (עמ' 72 ש' 23-24 לפרו').
2. היבט נוסף אשר עולה מחקירתו הנגדית של מנשה נוגע לכוונתו של פלד לאסוף החזקות בחברה. מנשה העיד, כי אף הוא עצמו קיבל מפלד הצעה למכור לו את החזקותיו, אך זאת במחיר אפסי וזניח, אשר לא היה מוכן לשקול אותו (עמ' 68 ש' 22-25; עמ' 70 ש' 2 לפרו').
3. בעניין זה יצוין, כי מנשה העיד, כי היה לו ברור כי שווי החברה והנכס עולים באופן משמעותי על ההצעות שקיבל מפלד, כאשר לדבריו הערכתו את שווי הנכס בזמן אמת בתקופה בה נכרת ההסכם לערך, עמדה על סדר גודל של 4-5 מיליון ₪ וכי החברה קיבלה אף הצעות רכישה גבוהות עוד יותר בסכומים של כ- 8 מיליון ₪ (עמ' 55 ש' 5-9 ; עמ' 58 ש' 10-14 לפרו'). נקודה זו בעדותו של מנשה תומכת במסקנה, כי המחיר שגולם בהסכם האופציה לא היה ריאלי ולא תאם נתוני שוק במועד בו נחתם ההסכם, היינו לא הביא כלל בחשבון את שוויו של הנכס עצמו בשונה מנתוני ההכנסות משכירות עליהן התבססה הנוסחה בהסכם.
4. ודוק: אינני מתעלמת מכך שמעדותו הנ"ל של מנשה עולה, בין היתר, כי למעשה הוא לא היה מצוי עד תום בפרטי הסכם האופציה ואף לא בתכלית המדויקת אשר לשמה נערך. ואולם, התרשמתי, כי לב עדותו הינו ברור וכי הוא נותר על כנו גם בחקירתו הנגדית והוא העובדה כי היה ברור למנשה בזמן אמת, כי ההסכם הנדון לא היה הסכם אמיתי אשר נועד למימוש, אלא פיקציה שנועדה להשפיע בדרך כזו או אחרת על התנהלותם של בעלי המניות מקבוצת המיעוט.
5. אף אינני מתעלמת מכך, שמעדותו של מנשה עולה, כי להתרשמותו בזמן אמת, הגורמים הדומיננטיים בנוגע להסכם היו פלד ויוסי, ולא פלד והמנוח. ואולם, לטעמי, אין בכך כדי להוות סתירה לגרסתו של יוסי בעניין, שכן גם לפי גרסתו של יוסי, ההסכם נחתם בין פלד לאביו ואולם, לאחר חתימת ההסכם נודע ליוסי אודותיו, תוך שפלד מבהיר לו להסיר דאגה מעל ליבו, שכן ההסכם איננו הסכם אמיתי, ולפיכך הבליג יוסי על קיומו של ההסכם ושיתף פעולה עם המצגים הגלומים בו. היינו, כאשר נודע אודות ההסכם למנשה, היה זה כאשר יוסי כבר היה מצוי בסוד העניין, השלים עם קיומו של ההסכם ושיתף פעולה לצורך הצגתו בפני קבוצת המיעוט לרבות בהליך המשפטי שהוגש על ידם בביהמ"ש המחוזי בת"א. מכאן שאין פלא כי מנשה תפס את יוסי כגורם משמעותי ביחס להסכם זה.

בעניין זה מנשה אף העיד על היחסים הקרובים והאינטנסיביים אשר היו בזמנו בין פלד ליוסי, ועל כך שהם נפגשו כמעט על בסיס יומי (עמ' 73 ש' 4-14 לפרו').

מנשה אף העיד, כי בהשפעתו ותחת לחציו של יוסי, הוא חתם בזמנו על הפרוטוקול בו נשכרו שירותיו של פלד לניהול שוטף של ענייני החברה וקידום היזמות לבניין ואישור תב"ע חדשה וכן נקבעה התמורה החודשית שתשולם לו עבור כך (עמ' 73 ש' 26-27 לפרו').

1. היינו, התמונה העולה מעדותם של יוסי ומנשה הינה, כי שניהם למדו על ההסכם בדיעבד, לאחר חתימתו על ידי פלד והמנוח, שניהם הבינו מפלד כי עסקינן בהסכם שאינו אמיתי אלא משקף סיכום פיקטיבי שנועד להטעות את בעלי מניות המיעוט ולגרום להם למכור את החזקותיהם בנזיד עדשים. שניהם אף השלימו עם מהלך זה, גם אם בדיעבד, היות וסברו כי ההסכם אינו אמיתי ולא נועד למימוש. אכן, אין ספק, כי בכך, הן יוסי והן מנשה, שיתפו פעולה באופן בלתי ראוי ובדרך כזו או אחרת, בין בזמן אמת ובין בהשלמה בדיעבד, עם מהלך ההטעיה הכוזב אשר גולם בהסכם האופציה. ואולם, התרשמותי היא, כי עדותם כיום בהליך שפכה אור אמיתי על לב האירועים ועל טיבו הפיקטיבי של הסכם האופציה בין פלד למנוח.
2. עדותו של דרור -

דרור הינו אחד הנתבעים בתיק ובן נוסף של המנוח, אשר מסר אף הוא עדות בהליך זה. להבדיל מיוסי, דרור מעורב בחלקים אחרים בעסקי המשפחה ואין טענה בפיו כי היה מעורב בנעשה בחברה ובבניין באופן אישי בזמן אמת. עם זאת, וכמבואר להלן, עדותו משמעותית לתמונת הראיות הרלבנטית הכוללת בכמה נקודות, כמבואר להלן.

1. דרור העיד, כי דבר מבין הפעולות המחויבות על פי הסכם האופציה הנטען לא בוצע בפועל. שטרי העברת המניות לא נחתמו ולא הופקדו, תשלום הסך של 20,000 ₪ בגין האופציה אשר נקבע בהסכם לא שולם, ואף לא בוצעה פניה משותפת אל רוה"ח ולא התקבלה בחיי אביו כל חוות דעת כנדרש על פי ההסכם. חוות הדעת שהציג פלד ניתנה בהליך חד צדדי לפלד בלבד כחצי שנה לאחר פטירת האב המנוח. והעיקר – הסכם האופציה אשר הינו הסכם במקרקעין לא דווח כנדרש לרשויות המס, דבר המעיד על כך שלא עברו כספים על פי ההסכם ולא הייתה כל כוונה להוציאו לפועל (סע' 9 לתצהיר). דרור הכחיש מכל וכל את גרסת פלד כי ביצע את התשלום בסך 20,000 ₪ במזומן ללא כל תיעוד על ביצועו והצביע על כך שאין כל הגיון לביצוע תשלום עלום כאמור, לצורך מהלך פורמלי של מימוש אופציה.
2. חלק נוסף אשר הודגש בעדותו נגע להיותו של האב המנוח איש עסקים מנוסה ואדם אמיד, אשר לא יתכן כי חתם, בוודאי לא מרצון חופשי ובהכרה צלולה, על הסכם המקנה לו תמורה כה זניחה עבור זכויותיו בחברה ובנכס נשוא ההליך. דרור הדגיש, כי מצבו הרפואי של האב, אשר מעולם לא היה שפיר לחלוטין, הלך והתדרדר בשנות חייו האחרונות, והוא טופל בטיפול צמוד על ידי האם מזל ומשלב מסוים אף ע"י מטפל סיעודי. כן העיד דרור, כי האב נהג לשתף את אשתו ואת ילדיו בהחלטות עסקיות שקיבל לאורך השנים וכי אף לא אחד מהם, למעט יוסי, היה מודע בזמן אמת לחתימתו של הסכם האופציה, לפיו, כביכול, נפרד האב מהחזקותיו המשמעותיות בחברה ובבניין.
3. אף דרור העיד כי ידוע לו שהסכם האופציה נחתם למראית עין ועל מנת ליצור מצג שווא לפני בעלי מניות המיעוט (סע' 38-43 לתצהיר). הוא העיד בהקשר זה כי בשנים האחרונות לפעילותה של החברה, התגלעו סכסוכים בין קבוצת המיעוט בחברה לבין יתר בעלי המניות, כאשר קבוצת שלום והתובע ביקשה להביא לרכישת חלקם של חברי המיעוט במחיר נפסד. לטענתו של דרור סכסוך זה הביא לכך שנערך על ידי התובע בידיעתו של יוסי אחיו בזמן אמת הסכם האופציה אשר כל מטרתו היא לשמש מצג שווא כלפי קבוצת המיעוט (בניגוד ליוסי עצמו אשר טען כי קיום הסכם האופציה נודע לו רק בדיעבד, לאחר חתימת ההסכם)
4. בחקירתו הנגדית של דרור הוא אישר את עיקרי עדותו והדגיש, כי הוא ואחיו ספגו מגיל צעיר את גישתו המובהקת של האב, כי "נדל"ן לא מוכרים, נדל"ן קונים" (עמ' 90 ש' 16-17 לפרו') וכי הוא יודע שאביו דווקא אהב את הבניין הנדון והאמין בו וחשב כי הוא עומד להתפתח ולהפוך לנכס (עמ' 90 ש' 11-14 לפרו').
5. תרומתה של עדותו של דרור למארג העדויות הכולל איננה כעדות ישירה בשאלת האותנטיות של הסכם האופציה. בעניין זה ברור, כי השערותיו של דרור בתצהירו ובעדותו בחקירה נגדית כי ההסכם פיקטיבי אינן מהוות ידיעה מכלי ראשון והוא אף לא חידד בתצהירו מי מסר לו איזה מידע בנושא בדיעבד, כשפלד דרש את מימוש האופציה לאחר פטירת האב. אף לא ברורים עד תום דבריו כי התברר לו שיוסי היה מעורב בכריתת ההסכם בזמן אמת ולא הובהר כיצד הסתברו לדרור הדברים ועד כמה הם מבוססים. עם זאת, עדותו של דרור שפכה אור על אופי ניהול העסקים על ידי האב המנוח, על המוטיבציות העסקיות שלו ועל הסכסוך הנמשך עם קבוצת המיעוט בחברה. חלקים אלו בעדות מתיישבים עם עדויותיהם של יוסי ומנשה על כך שההסכם אינו אמיתי ועל המניע, הפסול, אשר ניצב בבסיסו – הטעיית קבוצת המיעוט בנוגע לשווי המניות.
6. עדות מזל -

אלמנתו של המנוח, מזל, העידה אף היא בהליך זה, לעניין התביעה והתביעה שכנגד. מזל העידה בתצהירה על חיי נישואין ושיתוף תקינים לאורך עשרות שנים, על כך שהמנוח נהג לשתף אותה בפרטי פרטים של פעולותיו והחלטותיו העסקיות במהלך השנים, על מצבו הבריאותי של המנוח שהלך והתדרדר מאז שנת 2005, על אישפוזיו הרבים, על טיפולה הצמוד בו בסיוע מטפל סיעודי שהתגורר עמם בבית בשנתיים האחרונות לחייו של המנוח, ועל כך שבשנים אלו השתנה מצב צלילותו מעת לעת ובעניין זה ניתנו על ידה מספר דוגמאות. כן העידה מזל על היכרותה ארוכת השנים עם התובע כשותף של בעלה ועל יחסי האמון והקרבה ששררו ביניהם, אשר כללו אף ביקורים רבים של התובע אצל המנוח, לרבות בתקופות אשפוזו.

באשר להסכם האופציה העידה מזל, כי לא שמעה על הסכם זה כלל מבעלה המנוח ולא הייתה מודעת לקיומו אלא כשהגיעה דרישת התובע למימושו, לאחר פטירת המנוח. לטענתה של מזל, אין כל סיכוי כי בעלה המנוח התקשר בהסכם זה מרצון ובדיעה צלולה, בהכירה את גישתו לאיסוף וצבירת נכסים ולא למימושם, במיוחד נכסי מקרקעין. זאת, בפרט נוכח העובדה כי חלק ממניותיו של המנוח נמכרו על ידו לבתו ובעלה שנים רבות קודם להסכם האופציה הנטען. אף מזל טענה לכך שלא ידוע לה על תשלום כלשהו אשר התקבל, במזומן או בדרך אחרת, בגין הסכם האופציה בסכום של 20,000 ₪.

כן טענה מזל, ועניין זה נוגע אף לתביעתה שכנגד, לזכותה במחצית מהון המניות מכוח יחסי השיתוף עם בעלה המנוח ולהיותו של כל עסקה ביחס למניות המנוח נוגדת וכפופה לזכותה זאת.

1. עדותה זו של מזל, כמו עדותו של דרור, אינה כוללת ידיעה מכלי ראשון אודות הסכם האופציה ומניעיו. כוחה של עדות זו ותרומתה המרכזית למארג הראיות הכולל הינו בהיותה עדות על העדרה של ידיעה כלשהי מזמן אמת על ההסכם או על תשלום מכוחו, ידיעה אשר ניתן היה לצפות כי תתקיים אצל מזל, בהיותה בת זוגו של המנוח המקורבת ומעורבת בפרטי עסקיו.
2. עדות התובע -

אל מול עדויות הגנה אלו של בני משפחת שלום, המתיישבות עם הקביעות לעיל כי שווי הנכס במועד הרלבנטי היה שונה באופן קיצוני משוויו על פי הסכם האופציה, ניצבת גרסתו של התובע עצמו, הטוען לאותנטיות ההסכם, כהסכם אשר הוסכם בינו לבין התובע מרצון חופשי של שני הצדדים ועל יסוד שיקולים כלכליים אמיתיים. לטענתו, במועד כריתת ההסכם, הן הוא עצמו והן המנוח סברו כי אין כדאיות כלכלית בהארכת תקופת החכירה תוך המשך השכרת הבניין במצבו. גם הוא עצמו לא מיהר לממש את האופציה הואיל והמתין לראות אם שוק המקרקעין יעלה או ירד. השוק לא עלה והוא מימש את האופציה במרץ 2010. יוסי תמך בהשתלשלות העניינים המתוארת על ידי פלד בתצהיר שהגיש בהליך בבית המשפט המחוזי שהוגש על ידי קבוצת המיעוט ואשר הסתיים בפשרה. התובע הכחיש מכל וכל את טענות ההגנה להיותו של ההסכם פיקטיבי ולמניע הפסול שניצב בבסיסו.

1. התובע העיד לפני בעדות ארוכה ומפורטת בחקירה נגדית על תצהירו. הרושם אשר הצטבר אצלי ביחס אליו הינו של איש עסקים ממולח ומתוחכם, שונה באופן מובהק בסגנונו ויכולותיו האישיות והעסקיות מאלו של יוסי, אשר מסוגל לשלוף תשובה לכל שאלה, גם אם זו אינה תואמת עד תום את גרסתו הקודמת.
2. נוכח פערי הגרסה בינו לבין עדי ההגנה, קיימת משמעות לקביעת ממצאי מהימנות ביחס לגרסתו, בפרט כאשר מדובר בעדות יחידה למעשה בנקודות המרכזיות שבמחלוקת ביחס לנסיבות והמניע לכריתת הסכם האופציה. במישור זה נתגלעו קשיים של ממש בעדות התובע, אשר עיקריהם יובאו להלן.
3. בשלב גילוי המסמכים ומעדות התובע התברר, כי הוא החתים את המנוח על הסכם אופציה ראשון, הקודם להסכם שצורף לתביעה, וזאת ביום 17.7.07, כאשר במסמך זה נקבע תוקף של 12 חודשים בלבד לאותו הסכם (מוצג נ/2).

בתצהירו גרס התובע בעניין זה כי "המנוח חתם בפניי על הסכם האופציה בשני תאריכים שונים בחודש יולי 2007. הטעם לכך היה כי בפעם הראשונה לא נחתמו מספיק עותקים למשלוח לכל בעלי המניות" (סע' 42(א) לתצהיר עדות ראשית של התובע).

בחקירתו הנגדית, טען התובע כי נטל עמו את גרסת 17.7.07 על מנת לשכפלה, אך הוסיף לגרסתו, כי כאשר שב אל ביתו "עברתי עוד פעם על הנוסח, ראיתי שהן, הנוסח, אנחנו, אני, הנוסח שאני המצאתי, מפספס את מה שאנחנו מתכוונים, צלצלתי אלי. צלצלתי אליו ואמרתי לו 'אני משנה, אנחנו משנים', והסכמנו על שינוי נוסח, והוא בדק את העניין הזה, הבאתי אליו, נפגשנו אצלו בבית ב- 30 לחודש, אני לא זוכר אם זה היה אצלו בבית ב- 30 או בתחנה, או, אני לא זוכר בדיוק את האיפה זה היה, וחתם על כל המסמכים, נתן חתימתו, בחתימתו על מכתב לבעלי המניות ועל הסכם אופציה חדש, וההסכם של ה- 17 בכלל היה צריך להיקרע, זה חלק מתהליך, זה לא קשור בכלל להסכם הזה" (עמ' 77 לפרו').

בחלק אחר בעדותו טען התובע, כי הנחה את עורך הדין שלו שלא להגיש לבית המשפט את הנוסח הראשון של ההסכם מיום 17.7.07 (עמ' 97 ש' 14-31 לפרו').

לא הוצג כל הסבר ממשי לדבריו אלו של התובע ולא ברור מדוע הסכם מקורי זה, השונה בנקודה מהותית מההסכם שצורף לתביעה ועליו היא נסמכת, לא צורף אף הוא לתביעה ומדוע דבר קיומו לא נזכר בתביעה. בוודאי שתמוה הוא, כי התובע הנחה ממש את בא כוחו שלא לחשוף הסכם זה לעיני ביהמ"ש.

אכן, קשה לעקוב אחר גרסה מתפתחת ומשתנה זו, בנוגע למסמך המרכזי בהליך, קשה להבין את ההתנהלות הפתלתלה הנלמדת ממנה וקשה לחלץ מתוך שלל הגרסאות וההסברים, גרסה אחת קוהרנטית עליה ניתן לסמוך. הדברים מקרינים כמובן על התרשמותי הכוללת ממהימנות התובע ומאותנטיות הסכם האופציה עליו נסמכת התביעה.

1. אף ביחס לסימן השאלה האם התשלום בגין האופציה הקבוע בהסכם, בסך 20,000 ₪, אכן בוצע, עולה קושי ממשי הנוגע הן לשאלה עצמה והן למהימנות התובע. התובע טען, כי התשלום בוצע על ידו במזומן ללא קבלה או חשבונית או אסמכתא אחרת לקיומו. לצד זה, התובע טען, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי קיים אצלו רישום פנימי מזמן אמת של התמורה ששולמה על ידו במזומן. ואולם, רישום זה לא הוגש לבית המשפט ואף לא נזכר בתצהירו של התובע (עמ' 135-137 לפרו'). היינו, בפועל, לא הוצגה לבית המשפט כל אסמכתא לביצועו של תשלום זה, כגון אישור משיכה, העברה בנקאית, צילום שיק וכו'. אין זה סביר בעיני, כי ביצועו של חלק מרכזי בהסכם האופציה, לא יקבל תיעוד כלשהו, בוודאי כאשר מדובר באיש עסקים מנוסה. בעניין זה מובהר, כי איני נכונה לקבל את דברי התובע כי האמור בפרוטוקול החברה מיום 26.8.08 ו- 16.9.08 (נספח 9 לתצהיר), שם נאמר מפי מר סביר לכאורה כי "... נוכחותו בישיבה היא לבקשת יונה פלד ומאחר שטרם קיבל את מלוא הסכום ... " מהווה ראיה מספקת לתשלום הסך של 20,000 ₪. מדובר בהסבר דחוק ובמשפט אשר יכול להתפרש במספר דרכים ובוודאי שאין בו תחליף לאישור ישיר ומתבקש לביצוע התשלום, שלא הוצג. גם ההסבר הנוסף שסופק על ידי התובע בחקירתו, לראשונה, כי שילם את הסך הנ"ל במזומן ולא בשיק או בהעברה בנקאית על מנת שלא ניתן יהיה להתחקות אחר התשלום ובכך לדחות את תשלום המס המתחייב מהעסקה שנכרתה (עמ' 141 לפרו'), אינו תורם, לשון המעטה, למידת המהימנות שאני נכונה לספק לגרסתו בעניין זה ואני קובעת, כי ביצועו של תשלום זה, הנדרש על פי ההסכם לא הוכח לפני.
2. קושי נוסף במישור המהימנות אני מוצאת בנספח 10 לתצהיר התובע. מסמך זה, שצורף לתביעה (נספח 5), הינו לכאורה מכתב מאת המנוח לתובע ובו קיימת הסכמה על דחיית מועד מימוש האופציה. ואולם, המסמך אינו נושא תאריך, הנתבעים מכחישים, בגיבוי חוות דעת המומחה חג'ג' את חתימת המנוח עליו, ואילו חוות דעתו של המומחה מטעם התובע נפתלי אינה כוללת התייחסות כלשהי למסמך זה, באשר התובע לא העבירו לבדיקת המומחה מטעמו, למרות מודעותו לטענת ההגנה הנ"ל. התובע טען בחקירתו, לאחר שהסתמך בתביעתו ותצהירו על המסמך כדי לטעון שלמעשה מועד מימוש האופציה לא חלף עד היום, כי אינו מסתמך עוד על המסמך, למרות שצירף אותו, אך בסיכומיו חזר ונדרש אליו. בחוסר עקביות תמוה זה הותיר אצלי התובע רושם בלתי מהימן ובלתי עקבי וסימן שאלה ביחס לאותנטיות החתימה על גבי המסמך הנדון.
3. חוסר עקביות נוסף קיים בהסבריו של התובע לעניין השתהותו במימוש האופציה ודרישה למימושה רק זמן קצר לאחר פטירת המנוח. בתצהיר עדות ראשית (סע' 41), גרס התובע כך: "אני לא מיהרתי לממש את האופציה. בקשתי להמתין ולראות אם שוק המקרקעין יעלה או ירד. השוק עלה מה שגרם לי לממש את האופציה ביום 1.3.2010". לעומת זאת, בחקירה הנגדית בתשובה לשאלה בנושא טען מספר פעמים "לא חיכיתי שערך המקרקעין יעלה" (עמ' 148 – 149 לפרו'). בסופו של דבר, אין לפני הסבר עקבי ומשכנע לשאלה המשמעותית מדוע השתהה התובע במימוש האופציה עד לאחר פטירתו של המנוח.
4. יש לזכור, כי עדותו של התובע בנקודות המחלוקת המרכזיות אשר בבסיס עילת התביעה, הייתה למעשה עדות יחידה, בתביעה אשר הוגשה לאחר פטירת הצד שכנגד להסכם הנטען, כנגד עזבונו, על הנזק הראייתי הכרוך בכך מבחינת הנתבעים, יורשי עזבון המנוח, ועל רמת ההוכחה המוגברת הנדרשת בנסיבות אלו. עדות יחידה זאת נוגעת לעצם חתימתו של הסכם האופציה, לאומד דעת הצדדים ולגמירות דעתם להתקשר בהסכם, האם בוצעו פעולות לקיום ההסכם ויישומו, האם שולמה התמורה על פיו וכו'. לדברים משמעות בראי סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, לפיו על ביהמ"ש לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה זאת בפרט כאשר מדובר בעדות של בעל דין המעוניין בתוצאת ההליך. על הנימוק להיות אמיתי נעוץ בהערכת העדות ולהיות תואם את הגיונם של דברים. זה איננו מצב הדברים בענייננו וזאת הן בהיבט התרשמותי מעדות התובע ומהימנותה והן בהיבט הגיונם של דברים.
5. נוכח כל האמור לעיל, ומתמונת הראיות הכוללת אשר נסקרה עד כה השתכנעתי, כי ביסוד הסכם האופציה, הנעדר כל הגיון כלכלי ואשר לא הוכח כי הצדדים לו פעלו לפיו במשותף באופן כלשהו, לא ניצבה התקשרות חוזית אמיתית אשר נועדה למימוש בין הצדדים להסכם זה. כפי שעלה מעדויות שנשמעו לפני, ביסוד הסכם זה ניצבה כוונת הטעיה של קבוצת המיעוט בחברה. זאת, בין אם התקשרות פסולה זו תואמה בין התובע למנוח, בין התובע ליוסי או בין התובע ליוסי ולמנוח כאחד.
6. מכאן קביעתי, כי הסכם האופציה, אכן נכרת כחוזה למראית עין בלבד, וכי ככזה, הינו בטל.
7. נוכח קביעה זו, מתייתר הצורך לדיון והכרעה בטענות ההגנה הנוספות הנוגעות לזיוף חתימתו של המנוח על גבי הסכם האופציה ועל גבי מספר מסמכים נוספים. כמו כן לא נדרשת הכרעה בטענות הגנה הנוגעות למצבו הרפואי של המנוח במועד הרלבנטי ולניצולו של מצב זה לרעה על ידי התובע באופן העולה לכדי עושק.

ד2. התביעה שכנגד

1. בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, אשר הוגשה כנגד התובע בלבד, נטען לזכויות של התובעת שכנגד 1 (אלמנת המנוח מזל) ולזכויות נוספות של התובעים שכנגד 2-3 (ביתו של המנוח ובעלה) – במניותיו של המנוח בחברה.
2. באשר לאלמנת המנוח נטען כי היא בעלת מחצית ממניות המנוח בחברה מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג. מזל מסרה עדות בהליך, בין היתר, בנושא זה. טענתה בהקשר זה הינה, כי היא ובעלה המנוח חיו בשיתוף מלא ביניהם ביחס לכלל הנכסים, האישיים והעסקיים כאחד. מזל העידה כי בעלה המנוח, עימו היו לה יחסים טובים וקרובים, נהג לשתף אותה לאורך כל השנים בעניינים הנוגעים לעסקיו ולנכסי המשפחה ולפיכך, בלתי מתקבל על דעתה כי התקשר בעסקת האופציה שהינה בעלת השלכות משמעותיות על נכסיהם המשותפים ועל זכויות ילדיהם מבלי לומר לה דבר בהקשר זה. מכל מקום, ובהקשר לתביעה שכנגד נטען, כי ככל שנערך הסכם לגבי מניות המנוח, הרי שהוא מנוגד לזכויותיה של מזל במחצית מהמניות ומשכך חסר תוקף לגבי חלק זה במניות התובע.
3. באשר לזכויות הנטענות של התובעים שכנגד 2-3 (בני הזוג גיירו, בתו של המנוח וחתנו) נטען, בהסתמך על הסכם בכתב, כי בחודש נובמבר 1989, השקיעו בני הזוג גיירו סכום 57,000 $ מתוך כספי מכירת ביתם, ברכישת 6% ממניות החברה מהמנוח ומהאח יוסי. על פי הנטען, התובע הכיר את בני הזוג גיירו והיה מודע לרכישה זו היטב ומעולם לא התכחש או התנגד לה. מכאן הטענה, כי זכותם החוזית של הזוג גיירו בשיעור זה במניות החברה משנת 1989 קודמת בזמן וגוברת על הסכם האופציה משנת 2007 גם לו יינתן לו תוקף בהליך זה. זאת, כאשר שתי הזכויות הינן חוזיות, באותו מדרג ומבלי שנרשמו במרשם רשמי כלשהו.
4. נוכח הקביעות לעיל, להעדר תוקפו של הסכם האופציה ולדחיית התביעה בתיק העיקרי, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בטענות ההגנה/התביעה שכנגד הנ"ל של התובעים שכנגד מול התובע כנתבע שכנגד. יצוין, כי הליך זה של התביעה שכנגד לא כלל התייחסות למחלוקות פנימיות כלשהן בין בני המשפחה לבין עצמם ביחס להחזקות במניות החברה, וכאמור הנתבע שכנגד היחיד הינו התובע. מכל מקום, מקומן של מחלוקות אלו, ככל וקיימות, להתברר בהליך מתאים בבית המשפט לענייני משפחה.
5. סיכום
6. נוכח הקביעות לעיל, תוצאת ההליך הינה קביעת בטלותו של הסכם האופציה ודחיית התביעה בתיק העיקרי.

כאמור לעיל, משכך, התביעה שכנגד אינה מצריכה הכרעה.

1. התובע יישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעים 1, 3-6, בסך כולל של 50,000 ₪.

בנסיבות העניין ונוכח התנהלותו שנסקרה לעיל, לא מצאתי לפסוק הוצאות לנתבע 2.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.