הקדמה:

לפני בקשה לתיקון טעות שעל פי הנטען נפלה בהחלטת בית משפט זה מיום 17/1/13, שעניינה עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק ביום 12/11/12. במסגרת הבקשה עותר המבקש (הנתבע) למחוק את השורות 17-18 בעמ' 4 להחלטה, שעניינן חיובו בהשבת כרטיס האשראי של החברה, הנמצא בידיו.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש, בתגובה שהגישו המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע מטעמו, הטעו המשיבים את בית המשפט בטענות שקריות שאין להן בסיס ואשר לא נתמכו בתצהיר כנדרש, בכל הנוגע לשימוש שעושה המבקש בכרטיס האשראי של החברה. על פי הנטען, עוד בטרם הגשת התביעה, ביטלו המשיבים את כרטיס האשראי בו החזיק המבקש, ומאז המבקש אינו מחזיק בכרטיס אשראי של החברה. ממילא, כך לטענת המבקש, פג תוקף כרטיס האשראי שהיה ברשותו (ואשר הושב לחברה) עוד בחודש ינואר 2012. אי לכך, עותר המבקש לתקן את הטעות שעל פי הנטען נפלה בהחלטת בית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע, ולחייב את המשיבים בהוצאות משפט.

מנגד, לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה. המשיבים טוענים כי לא קיימת בסדרי הדין הוראה המאפשרת תיקון טעות מעין זו, שכן לא מדובר בטעות אריתמטית, טעות דפוס או טעות קולמוס שנפלה בהחלטה. בנוסף, טוענים המשיבים כי עצם הגשת הבקשה דנא מלמדת כי יש לסווג את ההחלטה מיום 12/11/12 כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין", שכן ההליכים בתיק טרם הסתיימו ובית המשפט ממשיך ליתן החלטות שונות בתיק, אף לאחר שהביע עמדתו כי ההחלטה מיום 12/11/12 היא פסק דין ולא החלטה אחרת. לגוף הבקשה טוענים המשיבים כי הבקשה לא נועדה אלא להכפיש את שמם ואין בה ממש.

דיון והכרעה:

בראש ובראשונה יצוין כי בצדק מלינים המשיבים על כך שבקשה מעין זו לתיקון טעות בהחלטה מיום 17/1/13, שעניינה עיכוב ביצוע פסק הדין, אינה מוכרת בסדרי הדין, שכן תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה (ובענייננו: בהחלטה בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין), ניתן להביא רק בדרך של ערעור (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), בעמ' 383-384).

במקרה דנא, אין מדובר בבקשה לתיקון שעניינו השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת או בטעות אחרת הנכנסת בדלת אמותיו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אלא בתיקון בעניין מהותי, כך שאף אם יש הצדקה עניינית לתיקון, ואינני סבור כך, הרי שאין מקום לעשות כן במסגרת בקשה מעין זו לתיקון טעות בהחלטה.

למעלה מן הנדרש ולגוף שאלת החזקתו של המבקש בכרטיס האשראי של החברה, הרי שבמסגרת חקירת המבקש לפני ביום 18/6/12 (עמ' 119 לפרוטוקול, שורות 11-12), נשאל המבקש אם הוא מחזיק בידיו כרטיס אשראי של החברה, והוא השיב לשאלה זו בחיוב. בהמשך, משנשאל המבקש אם הוא קונה באמצעות כרטיס האשראי שבידיו "אוכל לבית" - השיב פעם נוספת בחיוב (עמ' 119 לפרוטוקול, שורות 19-20). אף במסגרת סיכומיו, לא טרח המבקש לציין כי אינו מחזיק עוד בכרטיס האשראי של החברה מאז אפריל 2010 (אף שנכון להדגיש כי סיכומיו התמקדו בטענת המשיבים בדבר רכישות שבוצעו בכרטיס האשראי של החברה בין השנים 2005 ל- 2009 בלבד). עולה אם כן שאף לשיטת המבקש, נכון למחצית שנת 2012 המשיך לעשות שימוש בכרטיס האשראי של החברה שהיה בידיו.

ממילא שכל אשר עותר המבקש בבקשתו הוא למחוק את השורות בהחלטה בהן הורה לו בית המשפט להשיב את כרטיס האשראי של החברה, כך שאם לטענתו אין בידיו עוד כל כרטיס אשראי של החברה מאז חודש אפריל 2010 (וכחודש עובר להגשת התביעה), הרי שאין באמור באותה החלטה, המחייבת אותו להשיב את כרטיס האשראי של החברה, כדי לשנות דבר מבחינה אופרטיבית או מבחינת התוצאה הסופית.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לתיקון טעות.

הואיל והמשיבים לא עתרו לחייב את המבקש בהוצאות משפט, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.