29 ינואר 2014

לפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

החלטה

בפני בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, אשר הוגשה על ידי הנתבע (התובע שכנגד) (להלן: "הנתבע") כחודש ימים לפני מועד דיון ההוכחות הקבוע בתיק, ולאחר שכבר הוגשו תצהירים מטעם התובעת (הנתבעת שכנגד) (להלן: "התובעת").

לאחרונה נדון עניין דומה בפני בית הדין הארצי לעבודה, וכך נפסק:

"כידוע, השאלה הראשונה אותה יש לבחון בהכרעה בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלבנטיות. בעניין זה קבע בית הדין הארצי בעניין אבנצ'יק... כי למבחן הרלבנטיות שני היבטים: ההיבט הצר (או תנאי הסף) וההיבט הרחב.

ההיבט הצר (או תנאי הסף) – במסגרתו בוחן בית הדין אם קיימת זיקה ממשית בפועל בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. במסגרת זו על בית הדין לבחון האם מתקיימת זיקה בין המידע המבוקש במסמכים שגילויים מתבקש לבין עילת התביעה; האם קיימת תשתית עובדתית לכאורית לביסוס הטענה שגילוי המידע במסמכים המבוקשים דרוש להוכחת עילת התביעה; מהות הזיקה, לאמור חשיבות גילוי המסמכים להוכחת העילה המשפטית או הפרכתה בהליך העיקרי, ותרומתה לענייניות הדיון המשפטי וקידומו; חשיבות הראיות שגילויין מתבקש, לאור טענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת ההליך העיקרי; השלב בו מצוי בירור ההליך העיקרי בעת הגשת הבקשה לגילוי מסמכים.

ההיבט הרחב - במסגרתו על בית הדין להידרש לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חיסויו, בין היתר על הציבור ועל צדדים שלישיים. בהקשר זה יבחן בית הדין אם למבקש עניין ישיר, ממשי, ולגיטימי בקבלת חומר המידע; עצמת האינטרס הממשי של המבקש והחשש מפגיעה בזכויותיו המהותיות; מהות הסעד בהליך המשפטי.

ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו, על בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי, כגון חסיון... תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו...

(עע (ארצי) 1570-10-13 שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ נ' רפאל בן נון (פורסם בנבו, 24.12.13).

נוכח ההלכה המובאת לעיל ולאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הריני להורות כדלקמן:

1. המסמכים המבוקשים בסעיפים (1) ו-(3) לבקשה הועברו על פי הודעת ב"כ התובעת ואין צורך ליתן צו לגילויים.
2. המסמכים המבוקשים בסעיף (2) לבקשה – דוקטים לשנים 2004-2007 – נועדו לכאורה לשם הוכחת תביעתו הנגדית של הנתבע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות ובסופי שבוע, וכן לצורך תמיכה בטענותיו כי עסקאותיה "הרגילות" של התובעת הינן ללא סיכון. דא עקא, אינני רואה את הרלוונטיות במסמכים הללו וליתר דיוק את האופן שבו יש בהם כדי לשפוך אור על המחלוקת מושא התביעה מעבר למסמכים גלויים אחרים. ראשית, בנוגע לשעות וימי העבודה - נראה כי דוחות הנוכחות שביקש (וקיבל) הנתבע ישקפו את שעות עבודתו טוב יותר מאשר הדוקטים אשר בהם, לטענתה של התובעת, מפורטות תנועות כספיות בלבד. שנית, בנוגע לסוגיית ההשוואה בין העסקאות - מקובלת עלי טענת התובעת כי בדוקטים עצמם לא יהיה כדי להוכיח השוואה כזו בשל קיומן של מגוון עסקאות אשר נעשו על ידי אנשי מכירות שונים. לא זו אף זו, נראה כי מתן צו לגילוי אותם כל דוקטים לכל אותן שנים במלואם יהווה הכבדה מיותרת על התובעת, בפרט נוכח המועד המאוחר בו הוגשה הבקשה.
3. בנוגע למסמכים המבוקשים בסעיפים (4) – (6) לבקשה – מאזנים ודוחות כספיים לשנים 2008-2009 ומסמכים הקשורים לקיזוז מס – הנדרשים לכאורה לצורך בחינת גובה ההפסד בעסקת שאן ושאלת המיסוי, מקובלת עלי עמדת התובעת כי אין במאזני התובעת כדי להאיר את עיני ביה"ד בעניין זה ודי בדוקט העסקה אשר צורף לתצהיר מנהל הכספים של התובעת, אשר הנתבע רשאי יהיו לחוקרו. כמו כן, לעניין חוות דעת או התכתבויות בקשר עם קיזוזי מס, התובעת תבדוק סופית האם קיימים מסמכים כאמור, ותעמידם לרשות הנתבע ככל שימצאו בידה. במידה שאכן לא קיימים מסמכים כגון דא, תודיע על כך התובעת לנתבע בצירוף תצהיר עד ליום 3.2.14. לפיכך, אינני מורה על גילוי מסמכים אלו בשלב זה. כאמור, ככל שקיימות למבקש טענות בנדון כנגד מנהל הכספים של התובעת (לשעבר) ואחרים, הן ישמעו במסגרת דיון ההוכחות.
4. לגבי המסמכים המבוקשים בסעיף (7) לבקשה – פרוטוקולי ישיבות דירקטוריון החברה לשנים 2008-2009 – נראה כי אין זה בלתי סביר שיהיה במסמכים אלו כדי לתרום לקידום הדיון וטענות הצדדים ולא מדובר במסמכים בלתי רלוונטיים. זאת ועוד התובעת טענה בעלמא ולא פירטה מדוע יש בעצם הגילוי כדי לפגוע בצדדים שלישיים ואף לא ביססה את הטענה כי "סביר להניח" שהנתבע יעשה שימוש פסול באותם מסמכים. עם זאת, הואיל ועסקינן בחברה פרטית וישיבות הדירקטוריון שלה אינן נחשפות דרך כלל, אזי ככל שהתובעת רואה בפרטים מסוימים שנדונו באותן ישיבות כסודיים ביותר, אשר היא אינה מעוניינת לחשוף בפני הנתבע – תתכבד ותעביר לנתבע עותק שבו יושחרו אותם פרטים ובמקביל תעביר לביה"ד עותק זהה וכן עותק לא מושחר (שישמר בחיסיון בלשכה) וביה"ד יכריע האם עליה לגלות לנתבע אף את הפרטים המושחרים, אם לאו. מפאת קוצר הזמנים יבסס הנתבע את תצהיריו על המסמכים המושחרים וככל שיחשפו פרטים נוספים, יתכן ויתיר ביה"ד לנתבע להגיש תצהיר משלים מטעמו לעניין זה.
5. אשר למסמכים המבוקשים בסעיף (8), הסכמי ההתקשרות עם הזמר שאן, נראה כי קיימת רלוונטיות למסמכים אלו ואין בעצם חשיפתם משום פגיעה בתובעת. נוכח חששותיה של התובעת, יובהר כי לא תותר הרחבת חזית מטעם הצדדים ואין בעצם גילוי המסמכים או הנגזר מהם כדי להקים לנתבע טענות חדשות שטרם נטענו עד לשלב מאוחר זה.
6. יוער כי לא נעלמה מעיני העובדה כי התובעת לא צירפה תצהיר לתמיכה בעובדות המופיעות בתגובתה. לפיכך ככל שהאמור בתגובתה שימש להכרעה קא עסקינן, רשאי יהיה הנתבע לחקור בנדון אם יראה זאת לנכון במסגרת הזמן הקצוב לו בשלב ההוכחות, וככל שיתברר כי האמור בתגובה איננו מדויק תחויב התובעת, לבקשת הנתבע, להשלים מסמכים ולהעמידם לעיונם של הנתבע וביה"ד.
7. התובעת תעביר לידי הנתבע את כל המסמכים המבוקשים עד ליום 3.2.14, בהתאם יוארך המועד להגשת תצהירים מטעם הנתבע עד ליום 6.2.14. תצהירים משלמים מטעם התובעת, (לעניין התביעה שכנגד בלבד) יוגשו עד ליום 11.2.14. יובהר כי דיון ההוכחות יתקיים במועדו ורק במידת הצורך יקבע מועד נוסף להמשך הוכחות.
8. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בשלב זה. עם זאת, נוכח הגשת הבקשה במועד כה מאוחר, ככל שהדבר יעכב את הגשת תצהירי הצדדים או את דיון ההוכחות יפסקו הוצאות לטובת התובעת ולטובת אוצר המדינה, בהתאם.
9. התיק יעלה לעיוני ביום 9.2.14.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ד, (29 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.