1. בפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש") לחייב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

2. התביעה דנן הינה תביעה כספית ע"ס 245,908 ₪ שהחלה דרכה כתביעה בסדר דין מקוצר. ביום 27.09.11 ניתנה למבקש רשות להתגונן בהחלטתו של כבוד הרשם ר' קודסי.

תמצית טענות המבקש

3. המבקש טוען, כי המשיבה הינה חברה שהפסיקה את פעילותה, משרדיה סגורים ואין לה כל התנהלות חשבונאית או עסקית מזה מספר שנים (2005-2006). עוד טוען המבקש, כי המשיבה חייבת בתיקי הוצל"פ לנושים רבים סכומי כסף המסתכמים במליוני שקלים וכי מתנהלות כנגדה שלל תביעות בבית משפט השלום בנצרת ובבית המשפט המחוזי בחיפה. עוד נטען, כי למשיבה אין נכסים, ציוד או מקרקעין וכי היא חייבת סך של 600,000 דולר ארה"ב לחברת בטון זלפה בע"מ, ואשר לצורך הבטחת חוב זה נרשם משכון לטובת חב' בטון זלפה בע"מ על מלוא זכויותיה של המשיבה בנכס מקרקעין.

4. המבקש נשען בבקשתו על הוראות תקנה 232 לפקודת החברות הקובעת, כי השיקול היחידי לחיוב במתן ערובה הוא חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, אם הנתבע יזכה בדין. עוד נטען, כי הכלל הוא, שיש לחייב חברה במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וכי על אותה חברה רובץ הנטל להוכיח, כי תוכל לשאת בהוצאות המשפט ככל שיוטלו עליה, משימה בה לא עמדה המשיבה במקרה דנן.

תמצית טענות המשיבה

5. המשיבה מנגד, ביקשה בתגובתה לדחות את הבקשה על הסף תוך חיוב המבקש בהוצאות לדוגמא, באשר הבקשה, לשיטתה, מוגשת בחוסר תום לב וללא נימוק ענייני.

6. המשיבה טוענת, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה, שכן במשך השנים טיפל המבקש, עו"ד במקצועו, עבור המשיבה במספר לא מבוטל של תיקי הוצל"פ, ואשר במסגרתם גבה עבורה סכומי כסף. נטען כי חלק מהתיקים הללו עדיין פעילים וטרם הסתיימו, כאשר במסגרת הטיפול בהם יגיעו למשיבה כספים רבים בעתיד.

7. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי סיכויי ההצלחה בתביעה הינם טובים, מכיוון שאין כל עיגון לטענת הקיזוז שמעלה המבקש בהסכם בכתב, כדרישת הפסיקה.

8. לסיום, מבקשת המשיבה לתת משקל רב לזכות הגישה לערכאות, זכות המצדיקה, במצורף ליתר הנסיבות לעיל, את דחיית הבקשה.

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, סבורני כי דין הבקשה להתקבל. להלן אבהיר מסקנתי זו.

10. ההסדרים הנורמטיביים המאפשרים הטלת ערובה על התובע לטובת הנתבע להבטחת הוצאותיו, במידה והתביעה תידחה, מבחינים בין תובע יחיד, בשר ודם, לבין תובע שהינו תאגיד.

11. ההסדר בעניין התובע היחיד מוסדר בתקנה 519 לתקנות ועיקר תכליתו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 750-751 (מהדורה עשירית, 2009).

12. במקביל לתקנה 519, מוצאים אנו בחוק החברות הסדר ספציפי ביחס לתאגיד, וזאת בסעיף 353א לחוק החברות הקובע כהאי לישנא:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (הדגשה הוספה – ש.נ.).

13. ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, ביום 11.02.2009) נפסק, כי בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לחיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, עליו לבחון מספר תנאים שבהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות, כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין. התנאים הם כלהלן:

(א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת;

(ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע; אלא אם כן -

(ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או-

(ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

14. אי-לכך, בית המשפט לא יורה לחברה על הפקדת ערובה אם החברה הוכיחה, כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין; או- אם בית המשפט סבור, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

15. ומכאן לאיזונים והבלמים שעל בית המשפט להפעיל למען הכרעה בבקשה של נתבע להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו. מבחנים אשר נקבעו בהלכת ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ שלעיל, והם כדלקמן:

שלב הבדיקה הראשון: על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה. נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על החברה אשר מן הסתם מחזיקה בנתונים הרלוונטיים באשר למצבה הכלכלי. משקבע בית המשפט, כי החברה לא הראתה, כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לעבור לשלב השני.

שלב הבדיקה השני: לפיו בוחן בית המשפט האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אם לאו. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (מחד זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובעת, ומאידך זכות הקניין של הנתבע כי לא יצא מופסד באם תידחה התביעה נגדו), את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל, בעוד כי הפטור הוא החריג. בהקשר זה, יצויין כי שאלת סיכויי ההליך גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט, אולם מבלי להיכנס לעובי הקורה ורק כאשר סיכויי התביעה הם גבוהים במיוחד או קלושים מאוד. הנטל להראות מהן הנסיבות שבגינן אין לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, מוטל עליה.

שלב הבדיקה השלישי: במסגרתו בוחן בית המשפט גובה הערובה הנדרשת כך שהיא תהיה מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלוונטיים כגון הזכויות החוקתיות של זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין.

מן הכלל אל הפרט

16. בענייננו, אין חולק כי המשיבה הינה חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

17. יישום שלבי הבדיקה שנסקרו לעיל לענייננו מובילני למסקנה, כי יש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

18. כזכור, המבחן הראשון שיש לשקלו במסגרת בקשה לחייב תובע שהוא תאגיד בהפקדת ערובה הוא הוכחת יכולתה הכלכלית של החברה התובעת. נטל ההוכחה בנקודה זו מוטל, כאמור, על שכמו של התאגיד התובע. בנסיבות המקרה שבפנינו, המשיבה לא עמדה בנטל להוכחת המבחן הראשון בדבר יכולתה הכלכלית ולא הראתה, כי ניתן להיפרע ממנה במידה שתביעה תידחה. המשיבה לא המציאה ראיות ואסמכתאות להוכחת חוסנה ואיתנותה הכלכלית על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מאפשרות עמידתה בהוצאות, ככל שאלה יושתו עליה.

19. אשר למצבה הכלכלי של המשיבה – המבקש טען, כי מצבה הכלכלי של המשיבה רעוע וכי אינו מאפשר לה לפרוע את חיוב ההוצאות שיוטלו עליה לטובת המבקש, אם תידחה תביעתה. בין היתר, נטען כי המשיבה אינה פועלת מזה מספר שנים; מתנהלים נגדה תיקי הוצל"פ רבים; היא חייבת סכומי עתק לנושים שונים, וכי אין על שמה של המשיבה נכסים או ציוד וכיוצ"ב.

20. בגדר בקשתו, הניח המבקש תשתית, לכאורית, בתמיכה לטענותיו באשר למצבה הכלכלי של המשיבה. כך למשל, צירף המבקש פרוטוקול חקירת צד ג' אשר נערכה ביום 23.11.11 למנהלה של המשיבה, מר אגבאריה אחמד, במסגרת תיק הוצל"פ מס' 17-12388-07-3 בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא, כאשר המשיבה הינה החייבת העיקרית בתיק ההוצל"פ הנ"ל. במהלך חקירתו, מודה מנהל המשיבה, כי חובות המשיבה מסתכמים בסך של 2 מיליון ₪ וכי המשיבה הפסיקה כל פעילות עסקית מאז שנת 2005. עוד מציין מנהל המשיבה בחקירתו כי החברה חייבת לו כספים בגין פיצויי פיטורין עבור השנים 1987 – 2005.

21. עוד צירף המבקש לבקשה שטר משכון וכן תעודת רישום שעבוד או משכנתא, מהם עולה כי המשיבה חייבת סך של 600,000 $ לחברת בטון זלפה בע"מ וכי לצורך הבטחת פירעון חוב זה נרשם שעבוד על נכסי המשיבה (6 דירות במסגרת פרויקט בנייה הידוע כמתחם 4231 נבשכונת שנלר נצרת) לטובת חברת בטון זלפה בע"מ.

22. יצוין כי המשיבה בתגובתה לא הכחישה את הנתונים הנ"ל ולא טענה דבר ביחס אליהם. כל שצוין בתגובתה הוא, כי אמורים להתקבל לידיה בעתיד כספים מחייבים בתיקי הוצל"פ שהמשיבה היא נושה בהם. בהקשר זה יצוין, כי המשיבה לא תמכה טענות אלה בראיות או בתצהיר ערוך כדין, ואף לא ציינה בתגובתה מהם מספרי תיקי ההוצל"פ הנ"ל ומהו גובה החובות בתיקי ההוצל"פ. מדובר בטענות בעלמא ללא שהונחה להן תשתית ראייתית ולו מינימאלית. בנסיבות אלו, אין תגובתה של המשיבה עומדת ברף הנדרש לשם סתירת החזקה הקבועה בסעיף 353 לחוק החברות, לעניין חיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע.

23. יתרה מכך, המשיבה לא הביאה ראיות לסתור שמהן ניתן ללמוד על יכולת הפירעון שלה, כגון מאזנים, דוחות כספיים, דוחות תזרימי מזומנים, תדפיסי חשבון בנק שלה, ולא הצביעה על נכסים כלשהם המצויים בבעלותה בארץ שהינם ברי מימוש שמהם יוכל המבקש להיפרע בעת הצורך.

24. על יסוד האמור, המשיבה לא הוכיחה נסיבות המצדיקות סתירת החזקה האמורה בדבר חוסנה הכלכלי ולא הביאה ראיות בדבר יכולתה הכלכלית לעמוד בתשלום הוצאות היה ותידחה תביעתה. על כן, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה בשלב הבדיקה הראשון, להוכיח כי באפשרותה לשלם הוצאות המבקש, אם תחויב לשלמן.

25. מכאן נעבור לשלב הבדיקה השני, לפיו נדרש בית המשפט, בין היתר, לבחון את סיכויי התביעה – המשיבה לא הוכיחה, כי התקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מן הכלל של חיוב החברה בהפקדת ערובה. כאמור בפרשת ל.נ הנדסה המוזכרת מעלה נקבע, כי אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי ההליך ויש להיזקק לעניין זה רק כאשר סיכויי התביעה גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. בענייננו, ההליך נמצא עדיין בחיתוליו, סיכויי התביעה אינם חד משמעיים וקשה לקבוע כעת, בשלב מוקדם זה, אם סיכויי התביעה טובים הם, אם לאו, באופן המטה את הכף לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה.

26. אשר לגובה הערובה (שלב הבדיקה השלישי), בהתחשב בכלל הנסיבות שמניתי לעיל, סבורתני כי יש להטיל על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש בסך של 15,000 ₪. סכום זה נקבע בהתחשב במהות ההליך, היקפו, הוצאות בגין הליכים עתידיים, סכום התביעה ואומדן ההוצאות הצפויות במקרה שההליך ייכשל.

סוף דבר

27. אני מורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 15,000 ₪ בערבות בנקאית או במזומן להבטחת הוצאות המבקש בתביעה.

28. ההפקדה תהיה תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה, שאם לא כן, התביעה תידחה ללא הודעה נוספת.

29. המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים.