1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 24.9.13, שהתקבלה, לטענתו, במשרדי בא כוחו ביום 8.10.13.

במסגרת ההחלטה קמא דחה בית המשפט בקשה של המבקש לביטול פסק הדין.

2. המבקש טוען כי בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 13.11.13, כאשר היתה צריכה להיות מוגשת עד ליום 7.11.13. אולם היות ובין התאריכים עד 15 עד 18 לחודש אוקטובר 2013 נחגג על ידי המוסלמים, עדתו של המבקש, חג הקרבן, ממילא לא צריכים לספור את ארבעת ימי החג ובקשת רשות הערעור היתה צריכה להיות מוגשת עד ל-11.11.13.

3. טוען המבקש כי נבצר ממנו להגיש את הבר"ע במועד לאור העובדה שמזה תקופה ארוכה אינו חש בטוב עקב תאונת דרכים שעבר ביום 30.8.13, והוא אף היה באי כושר בין הימים 7.11.13 ועד ליום 12.11.13.

4. לטענת המבקש סיכויי הבקשה טובים, כמפורט בבקשתו, ולכן מן הראוי להאריך לו את המועד.

5. מן העבר השני, המשיבים מתנגדים לבקשה מהנימוקים הבאים:

א. מבדיקה שנערכה עולה כי ההחלטה נשוא הבר"ע הומצא בפקס למשרדו של ב"כ המבקש כבר ביום 29.9.13, כעולה מאישור המצאה בפקס שצורף כנספח א' לתגובה, שהוצא מתוך תיק בית המשפט קמא.

לכן המועד האחרון להגשת רשות הערעור היה 28.10.13 ולא כמפורט בבקשת המבקש.

ב. גם אין זה נכון לומר שימי חג הקרבן (15 עד ל-18 לאוקטובר) צריכים להילקח במניין הימים.

תקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983 אינן מכירות בימי החג האמורים כימי פגרות. לכן מניין ימי החג צריכים לבוא בחשבון.

ג. המבקש לא הראה טעם מיוחד להארכת המועד כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. במיוחד נכון הדבר כשמדובר על מצב רפואי ידוע לכאורה כבר מחודש אוגוסט 2013, ועל המבקש היה להיערך בהתאם להגשת בקשת רשות הערעור במועד.

ד. גם למשיבים זכות לניהול התיק באופן הוגן ויעיל, דבר שנשלל מהם ע"י התנהגות המבקש במהלך הדיונים בבית משפט קמא.

6. בתשובתו חוזר המבקש על בקשתו תוך שהוא מוסיף כדלקמן:

א. סעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט קובע כי:

"שבת ומועדי ישראל ... הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל. לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבת וחגים. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות"

על פי הודעה שפרסמה הממשלה, נרשם כי החגים שנקבעו כימי מנוחה לבני העדה המוסלמית כוללים בחובם גם את חג הקרבן.

לכן יש לקחת בחשבון גם את ארבעת ימי החג.

ב. האיחור במקרה דנן הוא איחור קל, שלא יפגע פגיעה משמעותית בציפיות בעל הדין האחר.

ג. סיכויי הבר"ע טובים.

דיון והכרעה

7. לצורך הדיון בבקשה אני יוצא מנקודת הנחה כי ההחלטה הומצאה במלואה למבקש ביום 8.10.13, כגרסת המבקש.

לא נעלם מעיני כי יש אפשרות שההחלטה גם הועברה בפקס לב"כ המבקש בבית משפט קמא, ביום 29.9.13 כטענת המשיבים בתגובתם, אולם אין ודאות כי ההחלטה הגיעה במלואה בפקסימיליה, וגם לנוכח העובדה כי בשלב זה כבר לא היה המבקש מיוצג על ידי בא כוחו, כפי שגם צוין בסעיף 20 להחלטה קמא נשוא הבר"ע.

8. באשר למניין ימי חג הקרבן כימי שבתון – בנדון אין לי אלא להסתמך על תקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983, על פיהן הוגדרו בסעיף 1 תקופות הפגרה, ובסעיף 4 לתקנות הוגדר יום ו' כיום פגרה אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצוע של פעולה במהלך הליך בבית משפט.

משכך, ארבעת ימי חג הקרבן אינם צריכים לעצור את מניין הימים הקבועים בחיקוק להגשת בקשת רשות הערעור.

9. לאור כל זאת יש לומר שההחלטה הגיעה לידי המבקש ביום 8.10.13, ולכן היה אמור להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 7.11.13, כפי שאף ציין המבקש בסעיף 2 לבקשתו.

לכשהוגשה בקשת רשות הערעור ביום 13.11.13, יש לומר שהיא הוגשה באיחור של 6 ימים.

10. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984.

"אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח', פ"ד לה(1) 376, 377). טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין”.

בשא  5636/06  נפתלי נשר נ' שלומי גפן פורסם בלודטה.

11. במקרה דנן מדובר באיחור של 6 ימים (ראה סעיף 9 לעיל).

אכן אין מדובר באיחור רב. יחד עם זאת, הנימוק שנתן המבקש לאיחור, כמפורט בסעיף 3 לעיל, איננו לטעמי בגדר "טעם מיוחד", שכן המבקש ידע או היה צריך לדעת מראש את המועד להגשת הבר"ע, ולהיערך בהתאם, למשל על ידי שכירת שירותיו של בא כוח להגשת בקשת רשות הערעור כפי שעשה בסופו של יום (התשובה לתגובה הוגשה על ידי בא כוחו של המבקש).

נדגיש, המבקש טוען בבקשתו שלא הרגיש טוב עקב תאונה מיום 30.8.13.

אותה תאונה והחולי בעקבותיה גם גרמה למבקש לא להתייצב לדיון ביום 17.4.13, ובגין כך ניתן פסק הדין, שההחלטה על דחיית בקשת הביטול היא נשוא הערעור דנן.

גם לא התרשמתי, מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה, כי מדובר בחולי שלא איפשר למבקש לעמוד במועדי הגשת הבר"ע כדין.

12. נזכיר כי הפסיקה קבעה שעל הטעם המיוחד להתייחס לסיבה בגינה לא הוגש הערעור במועד. טעם כזה הוא בדרך כלל טעם קיצוני שאינו נעוץ בהתנהלות המבקש או בא כוחו.

לעומת זאת כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל הדין או בא כוחו, הנכונות להאריך את המועד מצטמצמת.

ראה למשל ע"א 2400/11, מויאל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם במאגר נבו).

במקרה הנדון הטעם שניתן לאיחור הוא טעם שקשור להתנהלות המבקש, התנהלות שכאמור אינה תקינה בעיני ושאין בה בכדי להוות טעם מיוחד.

סבורני גם כי צודקים המשיבים בתגובתם כשציינו שהתנהלות המבקש בהליך קמא עצמו לא היתה תקינה, כפי שאף צוין הדבר בהחלטה נשוא הבר"ע הנדונה.

גם למשיבים זכות לניהול הליך יעיל, שישים קץ להתדיינות, ובוודאי לציפיותיהם לסיום ההליכים המשפטיים, כולל הליכי ערעור.

13. באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור – לאחר שקראתי את החלטת בית המשפט מיום 24.9.13 נשוא הבר"ע, החלטה בת 11 עמודים, סבורני, ואני אומר זאת מתוך זהירות, כי סיכויי רשות הערעור אינם גבוהים.

בית המשפט בהחלטתו גם בחן לגופם את תצהירי הנתבע שם, כמבקש כאן, ומצא כי אין בהם הגנה ראויה (סע' 24 ואילך להחלטה).

14. לאור כל האמור אני דוחה הבקשה.

15. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשם בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.