1. התובע הגיש כנגד הנתבעים, עורכי דין במקצועם, תביעה כספית על סך של 515,339 ₪.

לטענתו, בשנת 2006 רכש נכס מקרקעין בשטח של 1,000 מ"ר בכפר עראבה, הידוע כחלק מגוש 19379, חלקה 7 (להלן "המקרקעין"), תמורת סך של 250,000 ₪, ששולם לידי הנתבע מס' 1 (להלן "עו"ד אבו ריא").

נטען, כי המקרקעין נמכרו על ידי הנתבעים מכח התחייבות בלתי חוזרת מיום 30.3.2005 ויפויי כח בלתי חוזר מיום 20.7.2006 מאת בעלת הקרקע - גב' נג'מה חטיב, שחתימותיה אושרו על ידי הנתבע מס' 2 (להלן "עו"ד נסאר"). הנתבעים ייצגו בעבר את גב' נג'מה ח'טיב ובתמורה, התחייבה הנ"ל לשלם להם שכר טרחתם באמצעות המקרקעין. הנתבעים קבלו על עצמם לייצג את התובע בעסקת המכר.

2. ביום 24.5.2007 הגישה גב' נג'מה תובענה בהמרצת פתיחה כנגד עו"ד אבו ריא והתובע (ת.א. 2790/07), במסגרתה עתרה להצהיר, כי ייפוי הכח מיום 20.7.2006 מזוייף וכי הוא בטל. עוד נתבקש בית המשפט, להצהיר כי ההסכם שנערך עם התובע מבוטל וכי אין לו זכות כלשהי בנכס.

התובע טען, כי למד מכתב התביעה שהוגש במסגרת ת.א. 2790/07, כי ביום 15.11.2006, מספר ימים טרם חתימת ההסכם עימו, הוגשה על ידי גב' נג'מה חטיב תובענה כנגד עו"ד אבו ריא, במסגרת ה"פ 1097/06 בבית משפט השלום בעכו, במסגרתה עתרה להורות על בטלות ייפוי כח בלתי חוזר והתחייבות בלתי חוזרת מיום 9.7.2006 לטובת עו"ד אבו ריא. נטען, כי באותו הליך הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 6.5.2007, לפיו בוטלו ייפויי הכח וההתחייבות הנ"ל, כנגד תשלום סך של 10,000 ₪ לידי עו"ד אבו ריא, עבור שכ"ט המגיע לו.

נוכח ההליך בו נקטה גב' נג'מה ח'טיב, ולאחר שדחה את התובע בהבטחות סרק, חתם בסופו של דבר עו"ד אבו ריא על התחייבות לשפות את התובע עבור חלק מנזקיו והוצאותיו בגין ההליך הנ"ל. לצורך הבטחת התחייבותו, התחייב הנ"ל לרשום הערת אזהרה על נכס מקרקעין שבבעלותו, לטובת התובע.

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בת.א. 2790/07 ביום 2.9.2009, ולמרות שב"כ התובע בקש לדחות את הדיון משך מספר ימים, הודיע עו"ד אבו ריא על הסכמתו לביטול ייפוי הכח מיום 20.7.2006 וההסכם שנערך מכוחו עם התובע. חרף התנגדותו של התובע באותו דיון, קבע בית המשפט (ללא שמיעת עדים), כי ייפוי הכח וההסכם מבוטלים. ערעור שהוגש על ידי התובע לבית המשפט המחוזי נמחק.

3. התובע טען, כי עד להגשת התובענה כנגדו בת.א. 2790/07 לא ידע דבר אודות טענותיה של גב' נג'מה ח'טיב, לרבות דבר הגשת התובענה בה"פ 1097/06.

4. עוד טען התובע, כי הנתבעים רימו אותו ונשלו אותו מנכסיו, בכך שגרמו לו לשלם סך של 250,000 ₪ עבור נכס שאין להם זכות בו. נטען, כי לנתבעים היתה כוונה מראש לרמותו, מאחר ולא הודיעו לו על דבר הגשת התובענה שהוגשה כנגד עו"ד אבו ריא, כשבוע לאחר חתימת הסכם עימו. בנוסף, נטען כי כשבוע טרם חתימת ההסכם עימו, שוגר למשרדו של עו"ד אבו ריא מכתב מטעמה של גב' נג'מה ח'טיב במסגרתו הודיעה לו על ביטול ההתחייבות הבלתי חוזרת וייפוי הכח ועל נכונותה לשלם לו את שכר טרחתו ולהביא את העניין במידת הצורך בפני לשכת עורכי הדין.

התובע טען, יש במעשיהם של הנתבעים משום מעשה פלילי של מרמה וקבלת דבר במרמה, על כל המשתמע מכך. עוד נטען, כי עו"ד נסאר היה שותף לכל מעשי המרמה שהונהגו על ידי עו"ד אבו ריא (וככל הנראה גם כלפי גב' נג'מה ובניה). נטען, כי עו"ד נסאר מסר לתובע ולדודו סמיח, כי הוא זכאי למחצית משכר הטרחה המגיע ממכירת הנכס והוא התחייב להעביר את רישום הבעלות בנכס על שמו של התובע.

5. התובע עתר להורות לנתבעים להשיב לו את מלוא הסכום ששלם כתמורה בעד הנכס, קרי - סך של 250,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום (סך של 124,523 ₪), הוצאות שכ"ט עו"ד בהן נשא וכן, הוצאותיו בגין הערעור שהגיש. בנוסף, עתר התובע להורות לנתבעים לשלם לו סך של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש.

6. עו"ד אבו ריא התגונן מפני התובענה. הנ"ל העלה טענות שונות בנוגע להתנהלותו למול גב' נג'מה ח'טיב ובני משפחתה והוסיף, כי לא ידע על דבר הגשת התובענה בה"פ 1097/06 וכי הוא אינו חתום על הסכם הפשרה, מכוחו ניתן פסק הדין בהליך הנ"ל. עוד טען עו"ד אבו ריא, כי נודע לו על דבר מכתבה של גב' נג'מה ח'טיב בנוגע לביטול יפויי הכח, לאחר שכבר מכר את המקרקעין לתובע.

בנוסף, טען עו"ד אבו ריא כי הגיש כנגד גב' נג'מה ח'טיב תובענה בהמרצת פתיחה במסגרת ת.א. 44759-02-10, במסגרתה בקש להצהיר על בעלותו במקרקעין (תביעה זו נמחקה לבקשתו).

עוד נטען, כי הוסבר לתובע מצבו המשפטי של נכס המקרקעין. בנוסף, טען עו"ד אבו ריא כי התובע התחייב בפניו שבמדה והעסקה לא תושלם מסיבה כלשהי, זכותו לדרוש את התמורה ששלם, קרי - סך של 250,000 ₪ בלבד. הוא הוסיף, כי התובע לא פנה אליו ולא בקש להשיב את כספו, למרות שהוצע לו לעשות כן.

7. במהלך ישיבת קדם המשפט הראשונה ביום 23.12.2010, אשר ב"כ אבו ריא, כי אין מחלוקת שהתובע שלם סך של 250,000 ₪ וכי האחרון צריך להחזיר לתובע את הסך הנ"ל. עוד טען, כי הוא מנסה לאתר הצהרה לפיה, במדה והעסקה לא תצא אל הפועל, יהא זכאי התובע לסך של 250,000 ₪ בלבד.

לאור האמור בכתב ההגנה ומאחר והתברר כי אין מחלוקת בדבר חובתו של עו"ד אבו ריא להשיב לתובע את הסך של 250,000 ₪, ניתן כנגדו באותה ישיבה פסק דין חלקי על הסך הנ"ל, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

בהחלטה נוספת שניתנה בדיון הנ"ל, נקבע מועד לדיון קדם משפט נוסף במעמד הצדדים ליום 28.2.2011. בין לבין, ניתנה לעו"ד אבו ריא ארכה לתשלום סכום פסק הדין החלקי, אולם לשווא.

8. לאור מחדלים חוזרים ונשנים של עו"ד אבו ריא ומאחר ולא התייצב לדיון שנקבע ליום 17.4.2013, ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר, במסגרתו חוייב לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 250,000 ₪, נזק לא ממוני בסך של 25,000 ₪ ושכ"ט עו"ד. במהלך אותה ישיבה נחקרו שניים מבניה של גב' נג'מה ח'טיב. מאחר והגב' נג'מה עצמה לא התייצבה לדיון מחמת מצבה הבריאותי, נקבע מועד דיון הוכחות נוסף. בהמשך, לא התייצבה גב' נג'מה חטיב לשתי ישיבות נוספות ולכן, בלית ברירה הוצא כנגדה צו הבאה. בעקבות זאת, היא התייצבה לצורך חקירה על תצהירה.

9. בקשה לביטול פסק הדין שהגיש עו"ד אבו ריא נדחתה במסגרת החלטתי מיום 24.9.2013. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי, נדחתה אף היא.

10. נותרה, אפוא לדיון תביעתו של התובע כנגד עו"ד נסאר. לצורך הוכחת תביעתו, הגיש התובע תצהיר משלו וכן, תצהירים של מר אחמד קראקה (אביו) ודודו (מר סמיר קראקרה). בנוסף, הותר לתובע להגיש את תצהיריהם של גב' נג'מה חטיב ובניה - מר חסן ח'טיב ומר חסין ח'טיב - אשר הוגשו במסגרת ההליך שהתקיים בת.א. 2790/07 בבית משפט השלום בעכו. עו"ד נסאר הגיש תצהיר משלו. בנוסף, עוד טרם מתן פסק הדין כנגד עו"ד אבו ריא, הגיש הנ"ל תצהיר עדות ראשית, אולם הוא לא זומן בהמשך לעדות על ידי מי מהצדדים ולכן, תצהירו אינו משמש ראיה בתיק זה. במסגרת דיוני ההוכחות, נחקרו כאמור גב' ח'טיב ושני בניה. ב"כ עו"ד נסאר ויתר על חקירת התובע ויתר עדיו. מנגד, נחקר עו"ד נסאר על תצהיר עדותו הראשית. הצדדים סכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

11. טרם הכרעה בטענות הצדדים ראוי להזכיר כי ככלל, מוטל על בעל דין הנטל להוכיח את טענותיו כלפי הצד שכנגד. לפיכך, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת ההגנה שלו (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע - 2009, עמ' 1723). מידת ההוכחה הנדרשת בתביעה אזרחית היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע (שם, בעמ' 1720). בענייננו, התובע מייחס לנתבע (עו"ד נסאר) מעשה רמיה, העולה כדי מעשה פלילי, בזיוף ייפוי הכח. הלכה היא, כי טענה של רמיה מחייבת פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד. לעניין טענת רמייה או הטעיה, מוטל על בעל הדין המטיל דופי בצד שכנגד נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו להביא בפני בית המשפט (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877).

12. שתי שאלות עובדתיות עומדות במחלוקת שבין התובע לבין עו"ד נסאר, הנתבע. הראשונה והעיקרית שבהן - האם גב' נ'גמה אכן חתומה על ייפוי הכח הבלתי חוזר מיום 20.7.2006, שמכוחו נחתם הסכם מכר המקרקעין מיום 9.11.2006 ובגינו שלם התובע סך של 250,000 ₪. השניה - האם במועדים הרלבנטיים היה הנתבע שותפו של עו"ד אבו ריא ונהנה או אמור היה ליהנות מנתח מהתמורה ששולמה בעד המקרקעין. על מנת לברר את טענותיהם וזכויותיהם של הצדדים, יש לעמוד על השתלשלות העניינים לאשורה, מן הפן העובדתי.

13. בהתאם לתצהיריהם של חסן וחסין ח'טיב (בניה של גב' נג'מה), עו"ד אבו ריא ייצג אותם בעניין סכסוך שהתגלע בינם לבין קרוב משפחה שלהם בשם חוטבא אחמד, בקשר לנכס המקרקעין, במסגרת ה"פ 55/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה. לצורך הבטחת שכר הטרחה, חתמו גב' נג'מה ושלושת בניה, ביום 30.3.2005, על מסמך שכותרתו "התחייבות בלתי חוזרת לתשלום שכר טרחת עורך דין", במסגרתו התחייבו לשלם לעו"ד אבו ריא ו/או עו"ד נסאר 15% ומע"מ משווי המקרקעין שירשמו על שמם אם התביעה תסתיים בפשרה ו - 20% ומע"מ משווי המקרקעין כאמור, אם יסתיים ההליך לאחר הגשת תביעה, בין אם בפשרה ובין אם בפסק דין.

התנהל מו"מ ישיר בין הצדדים לתביעה, בעזרת קרובי משפחה ומכובדים אחרים, תוך ייעוץ והנחיה של עו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר והצדדים הגיעו לידי הסכם פשרה, ערב דיון שאמור היה להתקיים בבית המשפט המחוזי.

14. חסן וחסין טענו, כי ביום 9.7.2006, ערב הדיון בבית המשפט המחוזי, הגיע עו"ד אבו ריא לביתם, הודיע להם כי הוא אינו מסכים לפשרה וכי לא ישתף עימם פעולה, אלא לאחר שיחתמו על התחייבות וייפוי כח, לפיהם הוא זכאי לשטח של 1000 מ"ר מהמקרקעין, אשר הבעלות בה האמורה היתה לעבור לידיהם על פי הסכם הפשרה, כשכר טרחה. חסן וחסין טענו, כי בלית ברירה הם ואימם הסכימו לחתום על ההתחייבות כאמור.

על פי המסמך מיום 9.7.2006, שכותרתו "התחייבות בלתי חוזרת לתשלום שכר טרחת עורך דין", התחייבה גב' נג'מה לשלם לעו"ד אבו ריא את שכר טרחתו עבור טיפולו בתביעתה בת.א. 501/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, באמצעות העברת 1,000 מ"ר, מתוך 3,500 מ"ר המובטחים לה על פי הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתיק הנ"ל, על שמו של עו"ד אבו ריא. לצורך רישום הזכויות על שם עו"ד אבו ריא, התחייבה גב' נג'מה לחתום על ייפוי כח לטובת עו"ד אבו ריא ועו"ד נאסר. בסיפא להתחייבות נרשם, כי במדה ועו"ד אבו ריא ירצה למכור את המקרקעין הנ"ל, תהיה לגב' נ'גמה ובני משפחתה זכות קדימה לרכוש אותם, לפי שווי הנכס בשוק.

גב' נג'מה ובניה חתמו על כתב ההתחייבות לתשלום שכר הטרחה. עו"ד אבו ריא אשר את חתימותיהם ועו"ד נסאר חתם על המסמך כעד.

באותו מעמד חתמה גב' נג'מה על ייפוי כח בלתי חוזר, המייפה את כוחו של עו"ד אבו ריא "למכור, להעביר, להשכיר, להחכיר" לו (לעו"ד אבו ריא - א.ר.) את "המגרש, הידוע בתור גוש 19979, מחלקה 7, בשטח 1,000 מ"ר... בין בתמורה ובין שלא בתמורה...". בנוסף, הוסמך עו"ד אבו ריא לחתום בשם גב' נג'מה על כל מסמך רלבנטי הדרוש לשם כך.

עו"ד נסאר אשר בחתימתו כי גב' נג'מה היא שחתמה על ייפוי הכח.

אעיר כבר כעת, כי הרישום בייפוי הכח הנ"ל שגוי, שעה שנרשם כי הוא מתייחס לגוש 19979, חלקה 7, בעוד שזכויותיה של גב' נג'מה הינן בגוש 19379.

15. אין חולק, כי ביום 10.7.2006 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים להליך בה"פ 501/06.

16. בהמשך, ביום 15.11.2006, לאחר שהתקבלו אצל גב' נג'מה ובניה התראות מעו"ד אבו ריא, לפיהן הוא עומד למכור את זכויותיה במקרקעין על מנת לגבות את שכר טרחתו, הוגשה על ידם תובענה בה"פ 1097/06 בבית משפט השלום בעכו, במסגרתה עתרו הנ"ל להורות על ביטול ההתחייבות הבלתי חוזרת וייפוי הכח מיום 9.7.2006.

חסן וחסין טענו, כי לאחר מו"מ שנוהל ביניהם לבין עו"ד אבו ריא, באמצעות אחד בשם חטיב ח'ליל מכבר עראבה, הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, לפיו שלמו לעו"ד אבו ריא סך של 35,000 דולר במזומן, בגין שכ"ט עבור כלל העבודות שבצע עבורם בקשר למקרקעין. אלא, שבהסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט ביום 25.4.2007 (צורף כנספח לתצהיריהם), צויין כי ישולם סך של 10,000 ₪ ומע"מ בלבד. בנוסף, צויין מחד, כי התשלום במזומן ומאידך, כי ישולם בשלוש המחאות. על פי הסכם הפשרה, יוצהר כי ההתחייבות לתשלום שכר הטרחה מיום 9.7.2006, החתום על ידי גב' נג'מה ובניה, כמו גם ייפוי הכח הבלתי חוזר מיום 9.7.2006, החתום על ידי גב' נג'מה, הנוגעים למקרקעין הידועים כחלקה 7 בגוש 19379 בעראבה, בטלים (הסכם הפשרה נקב במספר גוש וחלקה נכונים).

נטען, כי מאחר ובהסכם הפשרה צויין סכום שלא שקף נכונה את מלוא התשלום ששולם לעו"ד אבו ריא, הוא מסר לידיהם שיק פיקדון על מלוא סכום הפשרה. הסכם הפשרה נחתם על ידי ב"כ בני משפחת חטיב, על ידי עו"ד אבו ריא וכן, על ידי מר חטיב ח'ליל, כעד.

בהמשך, ביום 3.5.2007 הוגשה על ידי הצדדים הודעה (ולמעשה, בקשה לתיקון הסכם הפשרה), לפיה הסכום הנקוב בהסכם הפשרה המקורי שולם במזומן ולא באמצעות שלוש המחאות. ביום 6.5.2007 ניתן על ידי בית המשפט תוקף של פסק דין להסכמי הפשרה (המקורי והמתוקן, אשר סומנו כ - פ/1 ו - פ/2, בהתאמה).

17. נמצא, אפוא, כי נכון ליום 6.5.2007 בוטל יפוי הכח הבלתי חוזר שנחתם על ידי גב' נג'מה ביום 9.7.2006 ועל פי הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין בה"פ 1097/06, שלמו גב' נג'מה ובניה את כל חובם, בסך של 35,000 דולר, לעו"ד אבו ריא, בגין טיפולו בעניינם.

עו"ד נאסר אשר טענות אלו בסעיף 10 לתצהירו וטען, כי עו"ד אבו ריא הוא שקבל את מלוא הסכום לידיו. גב' נג'מה ובניה לא נחקרו באשר להשתלשלות העניינים עד כה וטענותיהם בתצהיריהם לא נסתרו בעניינים אלו. אדגיש, כי אמנם עו"ד אבו ריא העלה בתצהירו גרסה שונה, אולם הוא לא זומן לעדות על ידי עו"ד נסאר ותצהירו אינו משמש ראיה בתיק זה. לא מצאתי גם בסיכומיו של עו"ד נסאר טענות כלשהן בעניינים אלו.

18. בין לבין, כך טען התובע, בחודש אוקטובר 2006 נודע לו על ידי אביו ודודו - סמיח קראקרה, כי הנתבעים אחראים למכירת נכס המקרקעין וכי עו"ד נסאר מסר לדודו, כי מקור זכותם בנכס בשכ"ט עבור טיפול בתביעת מקרקעין בין בני משפחת ח'טיב מכבר עראבה. הוא טען, כי עו"ד נסאר אף הגיע לבית הוריו לצורך מסירת פרטים אודות הנכס וזכויותיהם שלו ושל עו"ד אבו ריא במקרקעין וכי הוא התחייב בפני התובע, אביו והדוד, כי הוא אחראי לביצוע העסקה ורישום הבעלות בנכס על שמו של התובע.

התובע טען, כי בתחילה לא הכיר את עו"ד אבו ריא ולכן, היה לו חשוב שעו"ד נסאר יהיה בתמונה, מאחר והנ"ל טען כי הוא זכאי למחצית התמורה עבור הנכס. נטען, כי עו"ד אבו ריא הגיע אף הוא לביתם של הוריו, על מנת ליתן פרטים אודות הנכס וכדי להציג את המסמכים מכוחם הוא ועו"ד נסאר מוסמכים למכור את הנכס.

גרסתו של התובע נתמכה בתצהיריהם של אביו ודודו, הם לא נחקרו וטענותיהם במישור זה לא נסתרו.

19. התובע טען, כי עורכי הדין אבו ריא ונסאר הציגו בפניו ובפני אביו התחייבות בלתי חוזרת של גב' נג'מה ובניה מיום 30.3.2005 וייפוי כח בלתי חוזר מיום 20.7.2006, המייפה את כוחם של עורכי הדין למכור ולהעביר על שמו של צד ג' 1,000 מ"ר במקרקעין (חלקה 7 בגוש 19379).

עיון בייפוי הכח מעלה, כי שמו של "צד ג'" לא נרשם במקור, אלא נותר מקום ריק וקו תחתון ובהמשך, אשרה כביכול גב' נג'מה, כי חתימתה בצד אותה פסקה נועדה על מנת שעורכי הדין יוכלו לרשום את שמו של הקונה, כפי שיראה לנכון עו"ד אבו ריא. עוד נרשם, כי עו"ד אבו ריא יקבל את התמורה שתתקבל בעת העברת המקרקעין על שם הקונה, כשכר טרחתו עבור טיפולו בתביעה בת.א. 510/06.

על פי נוסח ייפוי הכח, שמו של התובע (קראקרה איהאב) ומספר ת.ז. שלו נרשמו בהמשך, על גבי הקו התחתון, בכתב יד.

חתימתה של גב' נג'מה על גבי ייפוי הכח נחזית להיות מאושרת על ידי עו"ד נסאר.

אדגיש, כי ייפוי הכח מיום 20.7.2006 שונה באופן מהותי מייפוי הכח שחתם על ידי גב' נג'מה ביום 9.7.2006. ראשית, בעוד שייפוי הכח מיום 9.7.2006 הקנה לעו"ד אבו ריא את הזכות להעביר על שמו זכויות בשטח של 1,000 מ"ר במקרקעין, הרי שייפוי הכח מיום 20.7.2006, ייפה את את כוחם של עו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר להעביר את הזכויות בנכס המקרקעין לצד ג', לפי בחירתו של עו"ד אבו ריא וכי האחרון יקבל לידיו את התמורה כשכ"ט עבור טיפולו בת.א. 501/06 הנ"ל. משמע, לא עוד העברת זכויות במקרקעין על שמו של עו"ד אבו ריא, אלא מכירה שלהם לצד שלישי והעברת התמורה לידי עו"ד אבו ריא. שנית, בייפוי כח זה פורטו כדבעי פרטי המקרקעין (חלקה 7 בגוש 19379).

20. התובע טען, כי לאחר שבדק בלשכת רישום המקרקעין בנצרת כי לא מוטל על הנכס שעבוד או עיקול כלשהו, הוא נפגש עם שני עורכי הדין פעם נוספת בבית הוריו, על מנת לסכם את התמורה. בהמשך, ביום 9.11.2006 נחתם הסכם בין התובע מצד אחד וגב' נג'מה מצד שני, באמצעות עורכי הדין אבו ריא ונסאר, ע"פ ייפוי הכח הבלתי חוזר מיום 20.7.2006. על פי הסכם המכר, רכש התובע מגב' נג'מה שטח של 1,000 מ"ר מחלקה במקרקעין.

עו"ד נסאר כפר בכתב ההגנה בטענה שנכח בעת חתימת ההסכם. בחקירתו הנגדית, טען כי הוא לא זוכר אם היה אצל התובע בעת החתימה על ההסכם אם לאו (עמ' 26, שורות 4 - 13 לפרוטוקול). מנגד, כפי שעולה מתמליל השיחה שהוקלטה (ת/1), אשר עו"ד נסאר כי אכן נכח בעת החתימה על ההסכם (עמ' 15, שורות 27 - 28 לתמליל ת/1). אין גם חולק כי עו"ד נסאר חתם אף הוא על הסכם המכר, בצד חתימתו של עו"ד אבו ריא, בין אם באותו מועד ובין אם במועד אחר.

אין חולק, כי עוד באותו יום שלם התובע לעו"ד אבו ריא את מלוא התמורה בסך של 250,000 ₪, במזומן. עו"ד אבו ריא הוציא חשבונית מס/קבלה על הסך הנ"ל, אותו זקף במלואו כשכ"ט עבור טיפול בתביעת המקרקעין של גב' נג'מה ובניה (ראה נספח ב' 2 לתצהירו של התובע).

21. התובע טען, וטענתו בעניין זה לא נסתרה, כי עו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר התחייבו לטפל עבורו בהעברת הזכויות במקרקעין על שמו, לרבות רישום הערת אזהרה.

למרות שעו"ד אבו ריא החתים את התובע על טופס בקשה לרישום הערת אזהרה כבר ביום 9.11.2006, אשר עו"ד אבו ריא את החתימה רק ביום 14.5.2007. הבקשה הוגשה ללשכת רישום המקרקעין ואושרה לרישום באותו יום (ראה נספח לתצהיריהם של חסן וחסין חטיב).

22. חסן וחסין חטיב, בניה של גב' נג'מה, טענו בתצהיריהם כי ביום 16.5.2007 קבלו לתדהמתם אשור על רישום הערת אזהרה על זכויותיה של גב' נג'מה במקרקעין לטובת התובע (צורף כנספח לתצהיריהם). הם טענו, כי גב' ג'מה מעולם לא חתמה על ייפוי הכח הבלתי חוזר מיום 20.7.2006 וכי המסמך האחרון עליו חתמה היה ייפוי הכח מיום 9.7.2006, אשר בוטל בה"פ 1097/06. חסן הוסיף, כי הוא נהג לקרוא כל מסמך שאמו חתמה עליו וכי מעולם לא ראה את ייפוי הכח מיום 20.7.2006, אימו לא חתמה עליו וכי חתימתה זוייפה, מה עוד שלאחר יום 9.6.2006 התגלע סכסוך בינם לבין עו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר ממשרדו והם לא באו במגע עימם לאחר תאריך זה.

בחקירתו הנגדית הקצרה, טען חסן כי אימו חתמה על ייפוי כח אחד בלבד ואשר כי הוא נכח בעת חתימתה עליו (עמ' 17, שורות 12 - 15 לפרוטוקול).

חסין אשר בחקירתו הנגדית, כי הכיר את עו"ד נסאר בעת ששמש כעו"ד שלהם. הוא לא זכר כמה פעמים ראה אותו, אולם אשר כי הוא עצמו נכח כאשר עו"ד נאסר החתים את אימו על ייפוי הכח. עוד טען, כי עו"ד נסאר החתים את גב' נג'מה על יפוי כח אחד (עמ' 17, שורות 24 - 32 ועמ' 18, שורות 1 - 5 לפרוטוקול). בחקירתו החוזרת, הובהר כי הכוונה לייפוי הכח עליו הוחתמה גב' נג'מה ערב הדיון שהיה קבוע בבית המשפט המחוזי בעניין התביעה שהתנהלה בינם לבין קרובי משפחתם. הוא חזר וטען, כי אימו חתמה על ייפוי כח אחד. משנשאל על ידי בית המשפט מה היה תוכן ייפוי הכח, השיב כי על פי ייפוי הכח הגיע לעלי דונם וחזר על כך שנחתם ייפוי כח אחד (עמ' 18, שורות 1 - 16 לפרוטוקול).

העדים חסן וחסין חטיב, בניה של גב' נג'מה, עמדו על גרסתם לפיה אימם חתמה בנוכחותם על ייפוי כח אחד בלבד - ייפוי הכח מיום 9.7.2006 - וגרסתם בעניין זה לא נסתרה.

23. גב' נג'מה טענה בתצהירה, כי החתימה על גבי ייפוי הכח מיום 20.7.2006 אינה חתימתה וכי היא זוייפה. עוד טענה, כי המסמך האחרון עליו חתמה לטובת עו"ד אבו ריא היה ייפוי כח בלתי חוזר מיום 9.7.2006, אשר בוטל כאמור. היא טענה, כי בניה הם הבקיאים בעובדות.

חקירתה של גב' נג'מה בוצעה באמצעות מתורגמנית שזומנה מבעוד מועד. בפתח חקירתה, כפרה גב' נג'מה על חתימתה על תצהירה. בהמשך, אשרה לשאלת ב"כ התובע, כי היא זוכרת את התביעה שהתנהלה בינה לבין בני דודיה מעכו. מנגד, כפרה בכך שהגישה תביעה כנגד עו"ד אבו ריא ומר קראקרה (התובע בתביעה דנן) וטענה כי לא תבעה אף אחד (עמ' 20, שורות 1 - 9 לפרוטוקול). מאותו שלב, מאחר וגב' נג'מה כפרה בחתימתה על תצהירה, הותר לב"כ התובע לשאול אותה שאלות בחקירה נגדית.

גב' נג'מה נשאלה האם היא מכירה את עו"ד נסאר והיא השיבה כי "הכרתי אותו בבימ"ש של בני דודים, הוא בא אלי בערב ביהמ"ש, בערב שלפני הדיון" וטענה, כי לאחר מכן לא היה אצלה פעם נוספת ולא החתים אותה על מסמך נוסף. היא חזרה וטענה, כי באותו ערב טרם הדיון בבית המשפט היא ראתה את עו"ד נסאר "והילדים שלי אמרו לי תחתמי כאן, אז הייתי חותמת". עוד אשרה, כי היא לא חותמת מבלי שהילדים שלה איתה (עמ' 21, שורות 1 - 8 לפרוטוקול).

בחקירתה הנגדית לב"כ עו"ד נאסר, אשרה גב' נג'מה כי היא חותמת בכתב יד ולא בתביעת אצבע. המשך חקירתה היה כדלקמן:

"ש. אני מראה לך כמה חתימות שאני אומר לך שאת חתמת. תאשרי או אל תאשרי.

ת. במסמך הזה החתימה לא שלי.

המסמך (עותק התחייבות בלתי חוזרת לתשלום שכ"ט מיום 30.3.2005) הוגש וסומן נ/2.

ש. אני מציג לך מסמך נוסף. זו חתימתך?

ת. לא זוכרת. כשאני מסתכלת עוד פעם אני אומרת שאני לא זוכרת. לא יודעת, אני בת 75. אני אף פעם לא כתבתי ולא קראתי.

לשאלת ביהמ"ש, האם אני מזהה את החתימה שלי, אני משיבה שאני לא זוכרת.

המסמך (עותק ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 9.7.2006) הוגש וסומן נ/3.

ש. אני מראה לך מסמך נוסף. זו חתימתך?

ת. זו לא החתימה שלי. גם לא. אלו לא החתימות שלי.

המסמך (עותק ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 20.7.2006) הוגש וסומן נ/4.

ש. את יכולה להגיד לי איך את מזהה את החתימה שלך?

ת. אז כשחתמתי את החתימה שלי, מאז הדיון של בני דודים שלי, חתמתי ולא יודעת את החתימה שלי. מאז לא חתמתי. לא חתמתי על אף מסמך. כל אחד יכול לזייף את החתימה שלי. אני לא כותבת ולא קוראת.

ש. אני מראה לך את התצהיר הזה (מדובר בתצהיר עדות ראשית מיום 24.11.2007). זו חתימתך?

ת. לא.

ש. את אמרת בתחילת הדיון שעו"ד נסאר היה אצלך רק פעם אחת. האם זה נכון?

ת. נכון. רק פעם אחת.

.

.

.

ש. כמה פעמים עו"ד נסאר היה אצלך בבית?

ת. לא יודעת.

חקירה חוזרת:

ש. את זוכרת את הפעם האחרונה שהיה אצלך?

ת. לא".

כפי שעולה מחקירתה של גב' נג'מה, הרי שהיא כפרה למעשה בחתימותיה על כל המסמכים שהוצגו בפניה, לרבות מסמכים שאין חולק על כך שאכן נחתמו על ידה (כגון תצהיר עדותה, התחייבות לתשלום שכ"ט מיום 30.3.2005 וייפוי הכח מיום 9.7.2006). אם ראיותיו של התובע היו מתמצות אך בעדותה של גב' נג'מה בעניין זה, לא היה די בכך כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. עם זאת, גב' נג'מה עמדה על טענתה לפיה, מאז חתימתה על ייפוי הכח מיום 9.7.2006, היא לא חתמה בפני עו"ד נסאר על מסמכים נוספים. טענה זו נתמכת היטב גם בתצהיריהם של בניה ועדויותיהם בבית המשפט, אשר עמדו על גרסתם, לפיה אימם חתמה בנוכחותם על ייפוי כח אחד בלבד - ייפוי הכח מיום 9.7.2006. יתירה מזאת, גב' נג'מה הבהירה, כי היא אינה חותמת על מסמכים ללא נוכחות בניה ויש טעם רב בטענה זו, בפרט שעה שמדובר באשר מבוגרת, שאינה בקיאה בשפה העברית. חסן וחסין עמדו על גרסתם לפיה, רק ייפוי הכח מיום 9.7.2006 נחתם בנוכחותם. משמעות הדברים הינה, כי גב' נג'מה לא חתמה על ייפוי הכח המאוחר מיום 20.7.2006.

אעיר בקשר לעדותה של גב' נג'מה, כי יש לקחת בחשבון שמדובר באשה מבוגרת כבת 75 שנים. נראה כי עלתה על דוכן העדים מתוך עמדה מתגוננת ולכן גם כפרה בכל מסמך שהונח בפניה. כפי שיפורט להלן, קיימות ראיות נוספות ותהיות אמיתיות, התומכות במסקנה, כי גב' נג'מה אכן לא חתמה על ייפוי הכח מיום 20.7.2006.

24. כאמור, ביום 15.11.2006, לאחר שהתקבלו אצל גב' נג'מה ובניה התראות מעו"ד אבו ריא, לפיהן הוא עומד למכור את זכויותיה במקרקעין על מנת לגבות את שכר טרחתו, הוגשה על ידם תובענה בה"פ 1097/06 בבית משפט השלום בעכו, במסגרתה עתרו הנ"ל להורות על ביטול ההתחייבות הבלתי חוזרת וייפוי הכח מיום 9.7.2006. ודוק, מטרת ההליך הנ"ל היתה למנוע מכירת הנכס על ידי עו"ד אבו ריא. אלא, שלא נתבקש בו סעד כלשהו בנוגע לייפוי בכח מיום 20.7.2006. אין זה מתקבל על הדעת שגב' נג'מה ובניה ידעו על ייפוי הכח מיום 20.7.2006 ולא התייחסו אליו באותו הליך, שהרי ברור כי כל עוד לא בוטל ייפוי כח זה, ניתן היה למכור את הנכס. יתירה מזאת, גם במכתב שנשלח על ידי ב"כ גב' נג'מה ובניה למשרדו של עו"ד אבו ריא, ביום 30.10.2006 (נספח י' לתצהירו של התובע), הועלו טענות אך כנגד ייפוי הכח מיום 9.7.2006 וההתחייבות מיום 30.3.2006 ולא הוזכר ייפוי הכח המאוחר מיום 20.7.2006. יש בכך כדי לחזק את הטענה לפיה גב' נג'מה ובניה כלל לא ידעו באותה עת על ייפוי הכח מיום 20.7.2006, מהסיבה הפשוטה, שהוא כלל לא נחתם על ידי גב' נג'מה.

המסקנה המתבקשת הינה, כי גב' נג'מה ובניה לא היו מודעים לקיומו של ייפוי הכח מיום 20.7.2006. הסיבה המסתברת לכך הינה שייפוי הכח כלל לא נחתם על ידי גב' נג'מה ולכן, גם לא ידעה אודותיו. עו"ד אבו ריא מצידו, לא הזכיר ייפוי כח זה באותו הליך ואף לא הועלתה על ידיו טענה, לפיה הנכס נמכר זה מכבר.

אבהיר, כי במהלך שנת 2012 עתר עו"ד אבו ריא לבטל את פסק הדין שניתן בה"פ 1097/06, אשר נתן תוקף לסכם פשרה שהוגש על ידי הצדדים, בטענה כי לא חתם על הסכם הפשרה ולא ידע אודות פסק הדין. בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה על ידי כבוד השופטת טנוס בהחלטתה מיום 9.6.2013 ובית המשפט דחה אחת לאחת את כל טענותיו בעניין זה. בקשת רשות ערעור שהגיש עו"ד אבו ריא במסגרת רע"א 21915-07-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה, נדחתה בפסק דין שניתן ביום 21.1.2014.

25. הכלל הוא, שהדין המהותי הולך אחרי הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו. לפיכך, משעה שגב' נג'מה כפרה בחתימתה על ייפוי הכח מיום 20.7.2006, בצירוף הראיות הנוספות שהוגשו בעניין זה על ידי התובע ומנגד, עו"ד נסאר בקש להסתמך ייפוי הכח כבסיס להגנתו, עבר נטל הראיה לכתפי עו"ד נאסר ומוטל עליו הנטל להוכיח את אמיתות המסמך (ראה ת.א. 426/02 בנימין לקרץ בע"מ ואח' נגד דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ ואח' (14.2.2006), ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נגד ועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, 642).

26. עו"ד נסאר הגיש תצהיר עדות ראשית קצר ולקוני, במסגרתו טען, כי עבד כשכיר אצל עו"ד אבו ריא ונתבקש על ידיו להחתים ולאשר את חתימתה של גב' נג'מה על מסמכים שונים, מאחר והם מתגוררים באותו ישוב.

לטענתו, הוא אכן פנה לגב' נג'מה והחתים אותה על המסמכים הבאים - התחייבות בלתי חוזרת מיום 30.5.2005, תצהירי העברה ובקש לרישום הערת אזהרה מיום 30.5.2005, ייפוי כח בלתי חוזר מיום 9.7.2006 וייפוי כח מיום 20.7.2006. לטענתו, כל המסמכים הנ"ל נחתמו בפניו מרצון טוב וחופשי, ללא כל לחץ וכפיה. הוא הוסיף, כי בתור עו"ד שכיר העביר את כל החמר והמסמכים לעו"ד אבו ריא, כמי שטפל בעסקה ולא ידוע לו מה הפעולות שנעשו בתיק.

בסעיף 12 לתצהירו, הוסיף עו"ד נאסר הערה מהוססת לפיה, גב' נג'מה אכן חתמה בפניו על המסמכים הנ"ל, "אך אין ביכולתי כיום להיות בטוח ב - 100% במסמכים שצורפו לכתב התביעה, החתומים על ידי גב' נג'מה, ואשר אושרו על ידי מבלי לראות את המקור". לא ברור הטעם בהערה זו, מלבד הפרשנות המתבקשת לפיה, עו"ד נסאר בעצמו, לא בטוח כי גב' נגמה אכן חתמה על המסמכים, לרבות ייפוי הכח שבמוקד התביעה.

27. אף שברור היה מלכתחילה, כי הטענה העיקרית העומדת כנגדו נוגעת לחתימה על ייפוי הכח מיום 20.7.2006, לא פרט עו"ד נאסר בתצהירו דבר בעניין נסיבות החתימה. הוא לא מסר היכן בדיוק החתים את גב' נג'מה על ייפוי הכח, באיזו שעה בערך (בקר, צהרים, ערב) בוצעה הפעולה וחשוב מזה, הוא לא פרט מי נכח במקום בעת שגב' נג'מה חתמה לטענתו על ייפוי הכח. עניין זה מהותי, בפרט לאור טענתם של גב' נג'מה ובניה, לפיה הבנים ליוו אותה בחתימתה על כל המסמכים הנוגעים למקרקעין.

יתירה מזאת, עו"ד נאסר אף לא הבהיר בתצהירו, מדוע לשיטתו היה צורך בחתימה על ייפוי כח נוסף, מעבר לזה שנחתם ביום 9.7.2006. משנשאל האם שני ייפויי הכח דומים, השיב כי היתה טעות במספר הגוש של המקרקעין (עמ' 25, שורות 16 - 18 לפרוטוקול). אלא, כפי שפורט לעיל, מדובר בשני ייפויי כח שונים מהותית. בעוד שייפוי הכח הראשון מיום 9.7.2006 ייפה את כוחו של עו"ד אבו ריא להעביר על שמו את זכויותיה של גב' נג'מה בשטח של 1,000 מ"ר במקרקעין (בהתעלם מהטעות במספר הגוש), הרי שייפוי הכח מיום 20.7.2006 שונה לחלוטין ומטרתו לאפשר לעו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר למכור לצד שלישי את הנכס ולקבל את התמורה בעדם.

28. תהייה נוספת באשר לייפוי הכח מיום 20.7.2006 נובעת מן העובדה שהוא אינו עולה בקנה אחד עם כתב ההתחייבות לתשלום שכר הטרחה מיום 9.7.2006. בעוד שעל פי כתב ההתחייבות מיום 9.7.2006 התחייבו גב' נג'מה ובניה לשלם לעו"ד אבו ריא את שכרו באמצעות העברת חלק מהמקרקעין על שמו, הרי שכאמור, על פי ייפוי הכח מיום 20.7.2006, הוסמכו עו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר למכור את המקרקעין לצד שלישי ולקבל את התמורה בעדם. שני המסמכים אינם עולים, אפוא, בקנה אחד.

במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין שהגיש עו"ד אבו ריא, צורף לראשונה מסמך, שלא נזכר עד לאותה עת על ידי מי הנתבעים (ת/5). מסמך זה, שכותרתו "התחייבות בלתי חוזרת לתשלום שכר טרחת עורך דין", בטל כל התחייבות קודמת. במסגרת מסמך זה, על פי כותרתו, התחייבו הן גב' נג'מה והן בניה (בשונה מכתב ההתחייבות מיום 9.7.2006) לשלם לעו"ד אבו ריא את שכרו טרחתו, באמצעות העברת זכויות במקרקעין, בשטח של 1,000 מ"ר על שמו, אולם התווסף בו סעיף המאפשר לעו"ד אבו ריא למכור את המקרקעין לצד שלישי כדי לגבות את שכר טרחתו, ללא התנגדות מצידם של גב' נג'מה ובניה. נוסח ההתחייבות תואם את נוסח ייפוי הכח שנחתם כביכול ביום 20.7.2006.

אלא, שאותנטיות מסמך זה נתונה בספק רב. ראשית, אף שיש במסמך זה כדי להסביר את ייפויי הכח מיום 20.7.2006 וליצור קורלציה בין התחייבות לתשלום שכר הטרחה לבין נוסח ייפוי הכח, הוא לא הוזכר בין אם על ידי עו"ד אבו ריא ובין אם על ידי עו"ד נסאר בכתבי הטענות שהוגשו על ידם, לרבות תצהיריהם. לראשונה, צורף המסמך לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר כנגד עו"ד אבו ריא. שנית, עו"ד נסאר מנה בסעיף 4 לתצהירו, את המסמכים עליהם חתמה בפניו גב' נג'מה. המסמך מיום 14.7.2006 לא נזכר בגדר אותם מסמכים. רק במסגרת חקירתו הנגדית, טען לראשונה עו"ד נסאר, כי הוא שאשר את החתימות על מסמך זה. שלישית, במדה וכתב ההתחייבות נחתם ביום 14.7.2006 על ידי גב' נג'מה ובניה, נשאלת השאלה, מדוע לא החתים עו"ד נסאר את גב' נג'מה על ייפוי כח חדש כבר באותו מעמד, בנוכחות בניה, אלא טרח והחתים אותה כביכול על ייפוי כח רק ביום 20.7.2006. רביעית, בעת חקירתה הנגדית של גב' נג'מה, לא הציג בפניה ב"כ של עו"ד נאסר את המסמך הנ"ל ולא ברר האם היא חתומה עליו. הוא גם לא הציג אותו בפני חסן וחסין, בניה של גב' נג'מה, בעת חקירתם הנגדית. חמישית, אמנם לא הוגשה חוות דעת מומחה בעניין מסמך זה, אולם לעיתים אין טוב ממראה עיניים. אם נשווה את חתימתו של עו"ד נסאר על מסמך זה לחתימתו על כתב ההתחייבות מיום 30.3.2005, נמצא כי מדובר בחתימות זהות לחלוטין, על גבי חותמת של עו"ד נאסר. החותמת בשני המסמכים חוצה את הקו התחתון בדיוק באותו מקום ובאותה זווית. בדומה, החתימה של עו"ד נסאר בשני המסמכים הינה בפרופורציות זהות לחותמת, החתימות חוצות את החותמת ואת הקו התחתון (כמו גם את המילים "חותמת/חתימה" שתחתיו) בדיוק באותו מקום והן נרשמו בדיוק באותה זווית. יתירה מזאת, קו החתימה האחרון נמשך באותו אורך בדיוק בשני המסמכים. לא מצאתי ביתר המסמכים שאושרו כביכול על ידי עו"ד נסאר את אותן פרופורציות וזהות בין מיקום החתימה לחותמת, כמו בשני מסמכים אלו. אין זה מתקבל על הדעת שחתימותיו של עו"ד נסאר על שני מסמכים תהיינה זהות לחלוטין, עם פרופורציה זהה לחותמת ובאותה וזווית בדיוק, וכל שכן, כאשר מדובר במסמכים שכביכול נחתמו בשני תאריכים שונים. המסקנה המתבקש מן הראיות שהוצגו בפני הינה, שגם המסמך מיום 14.7.2006 אינו אותנטי ולא הוכח בפני כי גב' נג'מה ובניה חתמו עליו בפני עו"ד נסאר. מובן, כי יש בכך כדי להשפיע על המסקנה בדבר אותנטיות ייפוי הכח מיום 20.7.2006.

29. סיכומה של נקודה זו, מן הראיות שהובאו בפני עולה, כי גב' נג'מה לא חתמה על ייפוי הכח מיום 20.7.2006, מכוחו נמכר חלק מהמקרקעין לתובע. ראיות חיצוניות נוספות תומכות במסקנה זו.

30. התובע טען, כי בפועל, היה עו"ד נסאר שותפו של עו"ד אבו ריא ולחילופין, היה שותפו בעניין עסקת המקרקעין ואף קבל נתח מהתמורה.

עו"ד נסאר נסה להרחיק עצמו מהעסקאות נשוא התביעה והמסמכים השונים שנחתמו. הוא טען, כי שמש שכיר במשרדו של עו"ד אבו ריא ותפקידו התמצה בהחתמה של גב' נג'מה על המסמכים, מאחר והתגורר בכפר עראבה וכי לא ידוע לו מהן הפעולות שנעשו לאחר שהעביר לידי עו"ד אבו ריא את המסמכים. עוד טען עו"ד נסאר בסעיף 10 לכתב הגנתו, כי הסכם המכר מיום 9.11.2006 נחתם ללא ידיעתו. טענות אלו נמצאו בלתי נכונות.

31. למרות שלא הוכח כי עו"ד נסאר היה שותף של עו"ד אבו ריא במשרד עורכי הדין, הוא היה מעורב באופן אקטיבי בעסקאות והיה לו אינטרס אישי בהן.

ראשית, על פי ההתחייבות המקורית לתשלום שכר הטרחה מיום 30.3.2005, התחייבו גב' נג'מה ובניה לשלם את שכר הטרחה עבור הטיפול בעניינם לעו"ד אבו ריא ולעו"ד נסאר.

שנית, בניגוד לטענתו לפיה הוא לא בצע פעולה כלשהי, עו"ד נסאר הוא שחתם על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת בניהם של הגב' נג'מה מיום 30.3.2005 ומסר את כתובתו האישית בכפר עראבה, לצורך מסירת מסמכים ולא את כתובת משרדו של עו"ד אבו ריא.

שלישית, במהלך דיון ההוכחות הוגשו תמלילי הקלטות של שיחות שערך התובע עם עו"ד נסאר (ת/1). התמלילים הוגשו בהסכמה, לאחר שעו"ד נסאר אשר כי הוא אחד הדוברים בשיחות המוקלטות וכי התמלילים משקפים את האמור בהקלטות (עמ' 19 לפרוטוקול).

אמנם, במהלך השיחות המוקלטות חזר וטען עו"ד נסאר בפני התובע, כי עבד כשכיר אצל עו"ד אבו ריא וכי אשר את חתימתה של גב' נג'מה על ייפוי הכח מיום 20.7.2006. מנגד, עולה מדבריו כי היה מעורב בעסקאות, הוא החשיב עצמו כמי שזכאי לחלק מהמקרקעין ואף היה אמור לקבל לפחות חלק מהתמורה שהתקבלה בעד המקרקעין:

"תאופיק: אני אומר שזאת החתימה שלה ואני אומר מול כל העולם שמגיע לי דונם אצלה, היא חתמה לי על ייפוי כוח עבור דונם, העורך דין שלה שהוא באסם אללהוואני ביקש ממני מאה אלף פעם, מאה אלף פעם הוא רצה לקנות את הדונם..." (עמ' 8, שורות 12 - 15 בתמליל ת/1. ההדגשות שלי - א.ר.).

"תאופיק: ... אני אומר לך יא איהאב, אני נשבע לך באלוהים, אני אמרתי את זה לאבא שלך, אלוהים ייתן לי לפי הכוונות שלי, כאשר אני באתי למכור לך את הדונם והבאתי לך את הבנאדם, אני נשבע לך באלוהים, אני אקבור את שלושת ילדיי... הכוונות שלי היו נקיות ואני אמרתי להם "אני הולך למכור את הדונם", אמרו לי "לך תמכור אותו", הם חתמו לנו על ייפוי כוח..." (עמ' 12, שורות 9 - 13 בתמליל ת/1. ההדגשות שלי - א.ר.).

"תאופיק: אתה יודע מה?! אני רוצה ניג'מה... עכשיו הייתי אצל בני דודי פואד, אמר לי "אני רוצה ללכת איתך", ונבקש שתישבע בקוראן, שיישבעו בקוראן שאין לי דונם, שאין לי דונם, ושלא לקחנו דונם"... (עמ' 13, שורות 16 - 18 בתמליל ת/1. ההדגשות שלי - א.ר.).

"תאופיק: עכשיו אני רוצה לשאול שאלה, סלח לי, אנחנו סיכמנו על שני דונמים, שאני אקח שכר טרחה של שני דונמים? דונם? או דונם וחצי?" (עמ' 24, שורות 25 - 25 בתמליל ת/1. ההדגשות שלי - א.ר.).

"תאופיק: ... אתה יודע מה? שיבואו כל האנשים האלה, לא משנה אם זה מזוייף או לא מזוייף, מגיע לי דונם או לא? מכרנו לבנאדם דונם וסיימנו, אם היה להם כבוד היו מוכרים דונם לבנאדם..." (עמ' 18, שורות 10 - 13 בתמליל ת/1. ההדגשות שלי - א.ר.).

לאורך כל השיחות המוקלטות, התייחס עו"ד נסאר לזכותו שלו לקבל חלק מהמקרקעין ולמכור אותם וכי מגיע לו דונם מתוך המקרקעין של גב' נג'מה. הוא גם אשר כי הוא זה שהביא את עו"ד אבו ריא לתובע לצורך עריכת העסקה והפגיש בין השניים. משעומת בחקירתו הנגדית עם אמירותיו בהקלטות, לפיהן לו עצמו מגיע חלק מהמקרקעין, התחמק וטען כי התכוון "למשרד" ולא לו (עמ' 27, שורות 12 - 24 לפרוטוקול).

בנוסף, בניגוד לטענתו בתצהירו, לפיה לא קבל לידיו דבר מהתמורה ששולמה על ידי התובע, טענה עליה חזר בחקירתו הנגדית, טען עו"ד נסאר בשיחתו המוקלטת עם התובע, כי קבל רק סך של 10,000 ₪ מהתמורה וכי עו"ד אבו ריא לקח את היתרה (ראה עמ' 18, שורות 11 - 21 לפרוטוקול).

יתירה מזאת, עו"ד נסאר טען במהלך השיחה המוקלטת, כדלקמן:

"תאופיק: אני רוצה לשאול אותך שאלה, לא היה בינינו... סיכמנו שבעים או שבעים וחמש אלף לדונם, אמרתי לך נעשה את זה ששים ואז אתה תיתן לי את השאר ביני לבינך, אני הייתי מת לעשות את העסקה ולקבל כסף..." (עמ' 16, שורות 18 - 20 בתמליל ת/1 וכן, ראה עמ' 18, שורות 7 - 13 בתמליל ת/1).

משנתבקשה התייחסותו לדברים בחקירתו הנגדית, השיב באופן מגומגם, התחמק ממתן תשובה ברורה בעניין זה ולא נתן הסבר כלשהו לדבריו המוקלטים, מעבר לפירוש הדברים הברור מאליו (עמ' 27, שורות 6 - 11 לפרוטוקול).

בהמשך, אשר עו"ד נסאר את טענת התובע, כי מלכתחילה, מאחר והוא (עו"ד נסאר) הביא את התיק לעו"ד אבו ריא, הוא היה אמור לקבל 50% (עמ' 16, שורות 25 - 26 לפרוטוקול).

עוד אשר, כי כאשר שאל התובע במעמד החתימה על ההסכם מדוע ההסכם נוקב בשמו של עו"ד אבו ריא (ראה סעיף 4 להסכם המכר, נספח ב' 1 לתצהירו של התובע), השיב לו עו"ד נסאר, כי "זה לא בעיה, אני והוא נסתדר בינינו..." (עמ' 16, שורה 28 ועמ' 17, שורות 1 - 4 לפרוטוקול).

על פי תמליל השיחות המוקלטות, אשר עו"ד נסאר, בניגוד לתצהירו, כי הוא אמור היה לקבל מעו"ד אבו ריא מחצית מהתמורה. בנוסף, הוא טען כי סיכם עם התובע תמורה גבוהה יותר מזו שנרשמה בהסכם המכר, מתוך כוונה לקבל את היתרה לעצמו. כל אלה מצביעים על מעורבות עמוקה של עו"ד נסאר בעסקאות ואינטרס ברור שלו בהן.

32. עוד על מעורבותו האישית של עו"ד נסאר בעסקאות, ניתן ללמוד מעדותו של התובע, אביו ודודו, לפיהן עו"ד נסאר הוא שעניין אותם במקרקעין וטען בפניהם, כי הוא זכאי למחצית התמורה עבור הנכס. כאמור, התובע ויתר על חקירתם של התובע ועדיו הנ"ל וגרסתם בעניין זה לא נסתרה.

33. הגם שנסה להרחיק עצמו מהעסקאות וטען כי היה אחראי אך להחתמתה של גב' נג'מה על ייפויי הכח, הוכח כי מעורבותו של עו"ד נסאר בעסקאות היתה עמוקה, הוא הוביל יחד עם עו"ד אבו ריא את מהלך עסקת המכר עם התובע והיה לו אינטרס ברור למכור את נכס המקרקעין, שכן אמור היה לקבל חלק מהתמורה שתתקבל ובפועל, אף לשיטתו הוא קבל לידיו לפחות סך של 10,000 ₪.

34. אינני מאמין לעו"ד נסאר, כי לא ידע דבר על ההליכים במסגרת ה"פ 1097/06 ות.א. 2790/07, בבית משפט השלום בעכו. הוא אמנם לא צורף כבעל בתיקים הנ"ל (אף שלפחות במסגרת ת.א. 2790/07 היה צורך ברור לצרפו כנתבע ישיר, כמי שאשר כביכול את חתימתה של גב' נג'מה על ייפוי הכח). ראשית, הוא לא טען במפורש בתצהירו כי לא היה מודע להליכים הנ"ל. שנית, הוא עצמו צרף לתצהירו העתקים מהסכמי הפשרה ופסק הדין שניתן בה"פ 1097/06. שלישית, כפי שעולה מנספחי תצהיר עדותו של התובע, הרי שעו"ד נסאר נתן ביום 26.8.2009 תצהיר עדות ראשית במסגרת ההליך בת.א. 2790/07. סביר בעיני כי ידע גם אודות המכתב שנשלח על ידי ב"כ של גב' נג'מה ביום 30.10.2006 למשרדו של עו"ד אבו ריא, אשר ניתן להבין מתוכנו על מחלוקת בעניין יפוי הכח מיום 9.7.2006, עוד טרם חתימת הסכם המכר עם התובע ביום 9.11.2006. חרף מכתב זה, לא גילה עו"ד נסאר לתובע על דבר המחלוקת עם גב' נג'מה טרם חתימתו על הסכם המכר.

35. הוכח בפני כי גב' נג'מה לא חתמה על ייפוי הכח מיום 20.7.2006, שאושר כביכול על ידי עו"ד נסאר. חרף זאת, עשו עו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר שמוש בייפוי הכח הנ"ל על מנת למכור את המקרקעין לתובע, על פי הסכם מכר שנחתם על ידם בשמה של גב' נג'מה. בפעולות אלו הטעו עו"ד אבו ריא ועו"ד נסאר את התובע ועוולו כלפיו בעוולת התרמית, בהתאם לסעיף 56 לפקודת הנזיקין (בעניין זה, אין משמעות לשאלה, האם קבל לידיו בסופו של דבר עו"ד נסאר כספים מהתמורה, אם לאו). לפיכך, עליהם לשפות את התובע על נזקיו, כמעוולים במשותף, ביחד ולחוד.

36. באשר לנזקיו של התובע - כפועל יוצא מהסכם המכר עליו חתם, שלם התובע ביום 9.11.2006 סך של 250,000 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 352,726 ₪.

בנוסף, זכאי התובע להוצאות המשפט שהוציא במסגרת ההליך בת.א. 2790/07. מאידך, הוא אינו זכאי להוצאות המשפט שהוציא במסגרת הליך הערעור שהגיש על פסק הדין שניתן בת.א. 2790/07. התובע צרף לכתב התביעה חשבוניות בגין שכ"ט עו"ד עבור שני ההליכים יחד, בסך של 25,000 ₪, אותו שלם במהלך החדשים אפריל - מאי 2010, מבלי שפרט מהו שכר הטרחה ששלם בעד כל אחד מההליכים. בנסיבות בעניין, אני קובע כי הוא זכאי למחצית מהסכום הנ"ל, המשקף ההערכה בנוגע לשכר טרחת עוה"ד בעד ייצוגו של התובע בהליך בת.א. 2790/07. התובע זכאי אפוא, לסך של 12,500 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, על סך של 14,505 ₪.

כמו כן, אני פוסק לתובע סך של 25,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

נזקיו של התובע מסתכמים, אפוא, לסך של 392,231 ₪.

37. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה כנגד הנתבע מס' 2 ומחייב אותו לשלם לתובע סך של 392,231 ₪ וכן, את אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪. חיוביו של הנתבע מס' 2 הינם ביחד ולחוד עם חיוביו של הנתבע מס' 1, על פי פסקי הדין שנתנו כנגדו בתאריכים 23.12.2010 ו - 17.4.2013. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 45 ימים, שאחרת שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ו, 21 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.