תביעה נזיקית וביטוחית בגין נזקי מים בסכום של 856,247 ₪.

ההליך

1. בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה לתובעים עסק לממכר בגדי נשים וגברים ברחוב אילת 47 תל אביב ("העסק"). העסק היה מצוי בקומת הקרקע של מבנה דו קומתי ובקומה השנייה היו שלוש דירות מגורים. במועדים הרלוונטיים לתביעה בוצעו בקומה השנייה עבודות שיפוצים.

התובעים טוענים שבשני מועדים שונים בחודשים יולי וספטמבר 2009, חלחלו מים מהקומה השנייה לתוך בית העסק, גרמו לרטיבות קשה ולנזקים רבים לתכולה ולמבנה. מכאן תביעתם.

2. כתב התביעה המתוקן (מס' 2) הוגש נגד שבעה נתבעים: הנתבעת 1 ("כלל") נתבעה כמבטחת, התביעה נגדה היא תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח, ואין מחלוקת שבמועדים הרלוונטיים ביטחה כלל את בית העסק בפוליסה לביטוח "מטריה בתי עסק" ("הפוליסה", נספח 2 לתצהירי התובעים ת/3, ת/6). התביעה נגד יתר הנתבעים היא תביעה נזיקית, והיא הוגשה נגד מי שלטענת התובעים אחראים לנזק שנגרם, בין כבעלי הדירות שהזמינו את עבודות השיפוץ (נתבעים 2, 5, 6, 7), ובין כקבלנים שביצעו את העבודות שגרמו לנזק (נתבעים 3 – 4).

3. הנתבעים כפרו במיוחס להם, וגם הגישו הודעות לצד שלישי, רביעי וחמישי. הנתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי נגד כל הנתבעים בטענה שככל שהיא תחוייב לשלם לתובעים תגמולי ביטוח, עומדת לה תביעת שיבוב נגד כל המזיקים. הנתבעות 5 – 7 הגישו הודעות לצד רביעי וחמישי נגד נתבע 3, בטענה שהוא הקבלן שביצע את העבודות בדירותיהן ועליו לשפותן בגין כל סכום בו יחוייבו, מכוח חובותיו כמי שביצע את עבודות השיפוץ ומכוח התחייבויות חוזיות מפורשות.

4. כבר בפתח הדברים אומר. התביעה מתייחסת לשני אירועים שונים שאירעו לפי הטענה בהפרש של כחודשיים ימים (22.07.09 ו - 10.09.09). בסיכומיהם כורכים התובעים יחד את הנתבעים 2 – 7 וטוענים שהנתבעים 2, 5 – 7, אחראים לנזק בהיותם בעלי הדירות שהזמינו את עבודות השיפוץ, והנתבעים 3 – 4 אחראים לנזק בהיותם הקבלנים שביצעו את העבודות שגרמו לנזק. אלא שעל התובעים לבסס עילה לתביעה נגד כל אחד מהנתבעים 2 – 7 בגין מעשיו ומחדליו שלו, יש לטעון ולהוכיח באיזו דירה בוצעו העבודות עת נגרם הנזק בכל אחד מהאירועים, מי הקבלן שביצע אותה עת את העבודות, ומה הנזק שנגרם בכל אחת מהנזילות (אין טענה ועל פניו, אין מדובר בנזק אחד שאינו ניתן להפרדה). התובעים אינם יכולים לצאת ידי חובתם בכך שהם כורכים את כל הנתבעים כולם בצוותא חדא.

עם זאת ולמרות זאת, נוכח המסקנות אליהן הגעתי אין למחדל זה משמעות, מאחר ומצאתי שבכל מקרה, תהא הדירה בה בוצעו העבודות אשר תהא, בעלי הדירות אינם נושאים באחריות לנזק שנגרם, והנתבע 3 הוא שביצע את עבודות השיפוץ בשני המועדים הרלוונטיים לאירועי הנזק. לאור זאת, הנתבע 3 לבדו נושא באחריות למלוא הנזק שנגרם כתוצאה משני אירועי הרטיבות.

5. אלו הם העדים שהעידו. מטעם התובעים העידו 6 עדים: התובעים עצמם (התובע 1 יכונה "התובע" והתובעת 2 תכונה "התובעת", תצהירים ת/3, ת/6), השמאי מר אלון הרשקוביץ ("שמאי התובעים", חוות דעת ת/1), רו"ח אברהם שברצטוך ("רו"ח התובעים", חוות דעת ת/7), ספק בדים מר חיים שפר ("שפר", תצהיר ת/4), ועובד בית העסק, מר ג'ורג' בורוסק ("ג'ורג'", תצהיר ת/5).

מטעם הנתבעת 1 העידו ארבעה עדים: השמאי מר עופר לוי ("שמאי כלל", חוות דעת נ/15), מומחה טקסטיל המהנדס מר עקיבא אהרונוב ("מומחה הטקסטיל", חוות דעת נ/12), רו"ח אלי זייתוני ("רו"ח הנתבעים", חוות דעת נ/10) וחוקר פרטי מר אייל קלדס ("החוקר", תצהיר נ/16).

הנתבע 2 העיד בעצמו ("עודד", תצהיר נ/18), הנתבעת 7 העידה בעצמה ("שרון" תצהיר נ/19), הנתבע 3 העיד בעצמו ("כץ" תצהיר נ/20) וכן העיד מטעמו מי שעבד עמו, יוסף יוסף ("יוסף", תצהיר נ/21). מטעם הנתבעת 4 העיד יונס אדיעס (הנתבעת 4 תכונה "יונס" והעד מטעמה יכונה "מר יונס", תצהיר נ/22). העידו גם הנתבעת 5 ("נטע לי", תצהיר נ/33) והנתבעת 6 ("אביגיל", תצהיר נ/23).

6. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי עצם קרות האירועים, לגבי האחריות להם, לגבי היקף הנזקים שנגרמו, ולגבי קיומו של אשם תורם לתובעים. בנוסף, בין התובעים לנתבעת 1 קיימות פלוגתאות נוספות, לגבי היקף הכיסוי הביטוחי, אם בכלל.

רקע עובדתי נוסף

7. בית העסק של התובעים מצוי בקומת קרקע, שטחו 130 מ"ר לערך ובו גלריה בשטח של כ - 20 מ"ר (חוות דעת שמאי כלל, נ/15). מלאי העסק מאוחסן בעיקרו בגלריה, וגם הסחורה שלטענת התובעים ניזוקה היתה מאוחסנת בגלריה (חוות דעת שמאי התובעים ת/1; עדות השמאי, בעמ' 40 שורות 26 – 32; עדות התובעת בעמ' 104 שורות 14 - 17).

בקומה מעל בית העסק יש שלוש דירות, שתי דירות נרכשו על ידי שרון מעמידר, ודירה שלישית נרכשה על ידי נטע לי ואביגיל מאסף כהן שרכש את הדירה מעמידר (סעיף 2 לתצהיר שרון נ/19; סעיף 4 לתצהירי נטע לי ואביגיל נ/23, נ/33; פרוטוקול עמ' 210 שורות 4 - 10). עודד הוא בן זוגה של שרון. אף שהוא אינו רשום כבעל הדירות והוא גם אינו חתום על חוזי הרכישה, אין מחלוקת שעודד ושרון מנהלים זוגיות ארוכת שנים, לשניים ילדים משותפים, ועודד היה מעורב באופן אישי בעבודות השיפוץ (פרוטוקול עמ' 167 שורות 2 – 4; סעיף 3 לתצהיר עודד נ/18; קלטת החקירה נ/17).

8. הבניין בו מצוי העסק הוא בניין ישן ובשל מצבו הוא הוכרז על ידי מדור מבנים מסוכנים במחלקת הפיקוח של עיריית תל אביב כמבנה מסוכן (חוות דעת שמאי הנתבעת נ/15; נספח ב לתצהירי נתבעות 5 - 6, נ/23, נ/33). לאור זאת בוצעו בדירות עבודות שיפוץ בין היתר, אך לא רק, לשם הסרת ההכרזה על המבנה כמבנה מסוכן (ראה החוזים שצורפו לתצהירי שרון, יונס, נטע לי ואביגיל).

לשם ביצוע עבודות השיפוץ התקשרו שרון, נטע לי ואביגיל עם קבלנים, תחילה עם הקבלן כץ שביצע את העבודות הנדרשות לשם הסרת ההכרזה על מבנה מסוכן, ולאחר מכן עם יונס שביצעה בדירות עבודות שיפוץ נוספות. ההתקשרויות עם כץ היו בחודשים יולי – אוגוסט 2009 (ראה החוזה בין כץ לשרון מיום 16.07.09 נספח ג' לתצהיר שרון, נ/19; והחוזה בין כץ לנטע לי ואביגיל מיום 13.08.09, נספח ג' לתצהירי נטע לי ואביגיל, נ/23, נ/33). ההתקשרות עם יונס היתה רק בשלב מאוחר יותר; ההתקשרות בין יונס לשרון היא מחודש נובמבר 2009 (ראה החוזה מיום 09.11.09, נספח א לתצהיר יונס, נ/22), וההתקשרות עם נטע לי ואביגיל היא מיום 10.08.10 (סעיף 10 לתצהירי נטע לי ואביגיל).

אירועי הרטיבות

טענות הצדדים

9. התובעים טוענים שבתאריכים 22.07.09 ו – 10.09.09 חלחלו מים מהקומה השנייה (קומת הדירות) לעסק, וזאת כתוצאה מעבודות השיפוץ שבוצעו (בתצהירים נכתב שאירועי הנזילה התרחשו בתאריכים 24.07.09 ו – 21.09.09, סעיפים 12 – 14 לתצהיריהם, אך נראה ששני התאריכים שגויים, בעדותו ביקש התובע לתקן את מועד האירוע בחודש ספטמבר לתאריך 10.09.09 (עמ' 50 שורה 15), ובאשר לאירוע מחודש יולי, לאור האמור בחוות דעת שמאי התובעים נראה שהתאריך הנכון הוא 22.07.09 או הלילה שבין 21.07.09 ל – 22.07.09).

10. הנתבעים טוענים ששני האירועים לא הוכחו. לטענתם עדויות התובעים כמו גם עדויות העדים מטעמם, אינן אמינות, ואין בהן כדי להרים את הנטל המוטל על התובעים להוכיח גרסתם. כלל מדגישה בסיכומיה שהנטל להוכיח את עצם קרות מקרה הביטוח רובץ על המבוטח, ונטל זה לא הורם. חלק מהנתבעים טוענים שבזמן אמת הם לא קיבלו כל הודעה על האירועים או חלקם, ועד שהחלו ההליכים המשפטיים הם כלל לא ידעו על הנזילות. לאור זאת, נטען, לא הוכח כל אירוע, ועל אחת כמה וכמה שלא הוכח שהרטיבות ככל שהיתה כזו, נגרמה עקב עבודות השיפוץ ולא בשל כשל אחר כגון התפוצצות צינור מים בנכס התובעים.

דיון

11. בחנתי את מכלול הראיות, והגעתי למסקנה לפיה התובעים הוכיחו גרסתם במידה הנדרשת. גרסת התובעים נתמכת בעדותם שלהם, בעדות העדים מטעמם בהם השמאי, בעדויות מומחי כלל, השמאי ומומחה הטקסטיל, וכן בעדות כץ והעובד מטעמו.

התובעים ועדיהם מעידים ממראה עיניים שהבחינו ברטיבות (תצהירי התובעים ת/3 – ת/6, חוות דעת השמאי ת/1 ועדות השמאי עמ' 39 שורות 22 – 24; עמ' 40 שורות 13 – 25; עמ' 46 שורות 5 – 20; תצהירי העדים שפר וג'ורג' ת/4, ת/5). אינני מתעלמת מהתמיהות והסתירות עליהן מצביעים הנתבעים בעדויות אלו ועוד נשוב ונדון בהן עת נבחן את היקף הנזק שנגרם. עם זאת, בכל הקשור לעצם קרות האירועים, יש משמעות מצטברת לחמש עדויות של חמישה אנשים המעידים שהבחינו באופן אישי ברטיבות.

גרסת התובעים נתמכת בעדותו ובחוות דעתו של שמאי כלל שביקר בעסק הן לאחר אירוע יולי והן לאחר אירוע ספטמבר, וצילם תמונות. עדותו כמו גם התמונות שצילם תומכים בגרסת התובעים לגבי קרות האירועים (ראה למשל תמונה מס' 8 מיום 22.07.09 בה נראה כתם רטיבות בתקרה ועדות השמאי בעמ' 145 שורות 6 – 8 ביחס לתמונה זו; תמונה מס' 45 מיום 10.09.09 בה נראה ארגז קרטון רטוב ובתוכו סחורה ועדות השמאי בעמ' 146 שורות 15 – 16 ביחס לנראה בתמונה; וראה עוד עדות השמאי המאשר שביקר בעסק בחודש יולי והבחין ברטיבות, עמ' 142 שורה 8 ואילך; ההודעה המוקדמת של שמאי כלל מיום 14.09.09 בה הוא מאשר שהבחין בסחורה רטובה, ת/9; חוות דעת נ/15). גם חוות דעתו של מומחה הטקסטיל תומכת בקיומם של שני אירועי רטיבות נפרדים (נ/12). גרסת התובעים, לכל הפחות ביחס לאירוע יולי, נתמכת גם בעדות כץ והעובד יוסף, הכותבים בתצהיריהם שלאור תלונות התובעת הם ירדו לעסק והבחינו בטיפות מים על קיר החנות (תצהיר כץ נ/20; תצהיר יוסף נ/21; וכן עדות כץ בעמ' 185 שורות 7 – 13ׂ ועדות העובד יוסף בעמ' 199 שורות 20 – 32). לעדויות אלו יש להוסיף את מסקנות חוקר כלל שלהבדיל מהיקף הנזק הנטען (להלן), לא שלל קיומם של שני האירועים הנטענים (דו"ח חקירה, ת/10).

12. הראיות האמורות מוכיחות לא רק את עצם קרות האירועים, אלא גם שמקור הנזילות הן הצפות מים מהדירות בהן בוצעו עבודות השיפוץ. בכל הקשור לאירוע יולי, הקבלן כץ והעובד מטעמו הודו שעקב נזילת מים מצינור מים בדירה בה הם עבדו חלחלו מים לתוך בית העסק (עדות כץ עמ' 185, עדות יוסף עמ' 198; תצהירי העדים נ/20 – נ/21, תצהיר תשובות לשאלון מטעם כץ, נספח 4 לתצהיר התובעים). בכל הקשור לאירוע ספטמבר, התובעים והעובד ג'ורג' מעידים כי לאחר שהבחינו ברטיבות הם עלו לקומה מעליהם ומצאו שהרצפה מוצפת מים. הם אף תיעדו זאת בתמונות (תצהיר ת/5; עדות העובד בעמ' 81 שורות 1 – 7; נספח 5 לתצהיר התובעים).

עדויות אלו מוכיחות במידה הנדרשת את מקור הרטיבות. יש להדגיש שהנתבעים לא הביאו כל עדות או ראיה שיצביעו על מקור אחר למים, הטענות כי יתכן וכשל אחר גרם, כגון פיצוץ צינור מים לא הוכחו ונותרו כטענות בעלמא.

13. לאור האמור אני קובעת שבשני מועדים נפרדים בחודשים יולי – ספטמבר 2009 חלחלו מים מהקומה השנייה לתוך בית העסק וגרמו בו לרטיבות. היקף הנזק שנגרם, ידון להלן.

האחריות לאירועי הנזק

14. הנתבעים נחלקים לשלוש קבוצות: נתבעת 1 (כלל) נתבעת כמבטחת; הנתבעים 2, 5 – 7 נתבעים כבעלי הדירות (עודד נתבע גם הוא בקבוצת הבעלים בטענה שנוכח מעמדו, יחסיו עם שרון שהיא בת זוגו מזה 24 שנה ומעורבותו בשיפוצים שבוצעו בבניין, הוא אחראי לנזק ככל יתר בעלי הדירות), ונתבעים 3 – 4 נתבעים כקבלנים שביצעו את העבודות.

נבחן אחריות כל אחת מהקבוצות, אף שלא כסדר הנתבעים בכתב התביעה.

אחריות הקבלנים (נתבעים 3 – 4)

15. דומה שאין מחלוקת שמי שגרם להצפת רצפת הקומה הראשונה אחראי לאירוע הנזק. עבודות בנייה לא אמורות לגרום להצפת מים ודאי לא לחלחול מים לקומה שמתחת. ואם כך אירע, בהעדר כל הסבר סביר יש לקבוע שמי שגרם להצפה אחראי לנזק. ודאי שכך הוא בנסיבות דנן כאשר עולה שההצפה נגרמה עקב חיבור לקוי של צינור מים לברז, עקב הותרת ברז מים פתוח או עקב גלישת מים מהדלי. ואכן, מר כץ עצמו הודה שהוא נושא באחריות לרטיבות שנגרמה עקב העבודות שביצע (עמ' 196 שורות 6 - 9). כץ גם אישר לנטע לי ולאביגיל שכל טענה שתהא לשכנים הגרים מתחת לדירה ואשר קשורה לעבודות שביצע היא באחריותו הבלעדית (נספח ז' לתצהירי נטע לי ואביגיל שצורף גם לתצהיר כץ).

השאלה היא מי מבין הקבלנים עבד בדירות במועדים בהם אירעו ההצפות, נתבע 3 או נתבעת 4.

16. אין מחלוקת שבחודש יולי כץ ביצע עבודות שיפוץ בדירת שרון. אין גם מחלוקת כי אותה עת יונס לא עבד בדירות. ממילא כץ אחראי לאירוע הראשון מחודש יולי ולנזק שנגרם בגינו, ככל שנגרם. המחלוקת היא לעניין האירוע השני מחודש ספטמבר. כץ טוען שבמועד זה הוא כבר סיים עבודתו, יונס טוען שבמועד זה הוא טרם החל עבודתו. כאמור, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות הגעתי למסקנה שגם אירוע ספטמבר הוא באחריות כץ, ובמועד זה יונס טרם החל לעבוד בבניין. אלו הטעמים המבססים מסקנה זו:

ראשית, אין מחלוקת ועל הכל מוסכם, שבשתי הדירות בוצעו עבודות שיפוץ הן על ידי כץ והן על ידי יונס ושכץ קדם ליונס. בעלי הדירות כמו גם יונס מעידים שההתקשרות עם יונס היתה במועד מאוחר לחודש ספטמבר 2009, נובמבר 2009 או אוגוסט 2010. מכאן שכדי לקבל את גרסת התובעים לפיה יונס עבד בבניין כבר בחודש ספטמבר, יש לקבוע כי הוא החל עבודתו טרם חתם על החוזה, או שתאריך החוזה אינו משקף את המציאות. שתי אפשרויות אלו אינן סבירות, ולביסוסן לא הובאו כל ראיות. ואם יונס לא עבד, כץ הוא שביצע את העבודות.

שנית, למרות שכץ מכחיש את אחריותו לאירוע ספטמבר, עיון בעדותו מעלה שאין בהכחשתו ממש והיא מבוססת כל כולה על טעות בתצהירי התובעים. למעשה עדות כץ תומכת דווקא במסקנה כי הוא אחראי גם לאירוע ספטמבר. כץ מודה שלאחר שהוא סיים עבודתו בדירת שרון הוא החל לבצע עבודות בדירת נטע לי ואביגיל, והוא גם מודה שבחודש ספטמבר הוא ביצע עדיין עבודות בדירה זו; טענתו היא שהעבודות הסתיימו במחצית הראשונה של החודש, קודם לאירוע הנזילה שלפי האמור בתצהירי התובעים אירע ביום 21.09.09. ומניין שהעבודות הסתיימו במחצית הראשונה של חודש ספטמבר? מאחר וביום 23.09.09 כץ אישר לנטע לי ואביגיל בכתב שהוא אחראי לכל נזק שנגרם לדיירי הקומה התחתונה (נספח א לתצהירו), ואישור זה נכתב לטענתו רק שבוע עד עשרה ימים לאחר סיום העבודות. מכאן מסיק כץ שלא יתכן שבתאריך 21.09.09 הוא עבד עדין בבניין. אלא שבתצהירי התובעים נפלה טעות, תאריך האירוע שגוי והתאריך הנכון הוא 10.09.09 (עמ' 50 שורה 15). לפיכך, אם העבודות הסתיימו בין שבוע לעשרה ימים לפני מועד מתן האישור ואם תאריך האישור הוא 23.09.09, העבודות הסתיימו לא לפני יום 13.09.09, כך שבמועד האירוע 10.09.09 כץ עבד עדיין בדירת נטע לי ואביגיל (וראה עדות כץ בעמ' 196 שורות 12 – 20).

זאת ועוד. כץ מודה שבתקופת עבודתו בבניין היו שני אירועי רטיבות; טענתו היא שהאירוע השני היה בחודש אוגוסט ולא בחודש ספטמבר (תצהיר נ/20; עדותו עמ' 184 ואילך). אלא שאין בכתב התביעה כל טענה לרטיבות בחודש אוגוסט ואין גם כל ראיה כי אירע אירוע רטיבות נוסף. טענת כץ לפיה הרטיבות השנייה אירעה בחודש אוגוסט נסמכת אך ורק על זכרונו ולא הובאה כל ראייה לתמיכה בה. כץ הודה כי אינו זוכר תאריכים (למשל עמ' 184 שורות 5 – 6; עמ' 186 שורה 27; עמ' 187 שורות 23 – 25 ועוד), כך שלא ניתן לסמוך על עדותו לגבי מועד הנזילה הנוספת. אין אלא לקבוע שהאירוע השני הזכור לכץ הוא אותו אירוע מחודש ספטמבר 2009.

שלישית, עדויות התובעים כי אירוע ספטמבר הוא באחריות יונס, אינן משכנעות. מחקירתו הנגדית של התובע עולה שהוא אינו יודע מה כתוב בתצהירו, כך שלעדותו אין כל משקל (עמ' 62 שורות 26 – 27). נותרה רק עדות התובעת, שגם היא אינה משכנעת מאחר וכל טענותיה לעניין מעורבותו של יונס, טענות המוכחשות על ידי יונס מכל וכל, הן טענות מאוחרות. סמוך לאחר האירועים נחקרה התובעת על ידי חוקר חברת הביטוח, וגרסתה היתה שהקבלן שביצע את העבודות הוא זאב (שמו הפרטי של כץ הוא זאב), שמה של יונס לא עלה כלל ואף לא דווח על מעורבותו של קבלן נוסף (הודעות נ/3 – נ/4; דו"ח חוקר ת/10; עדות החוקר עמ' 162 שורה 29 – עמ' 163 שורה 9). ולא רק לחוקר אלא גם לשמאי מסרה התובעת שהקבלן המבצע הוא כץ מבלי לאזכר את יונס. משום כך בסיום חוות דעתו, בפרק השיבוב, המליץ השמאי לבחון הגשת תביעה נגד הקבלן המשפץ כץ מבלי להתייחס כלל ליונס (נ/15 פרק שיבוב; עדות שמאי כלל בעמ' 148 שורות 6 – 11). התובעת לא נתנה כל הסבר לשינוי גרסתה, ויש להעדיף את גרסת יונס התואמת את גרסתה הראשונית של התובעת כמו גם את מכלול הראיות.

רביעית, שרון כמו נטע לי ואביגיל (נתבעות 5 – 7) שלחו הודעה לצד רביעי וחמישי נגד הקבלן המבצע. שתי ההודעות נשלחו רק לקבלן כץ. מכאן שמזמינות עבודות השיפוץ סברו שכץ לבדו אחראי לנזק. בחקירה הנגדית של אביגיל עלתה גרסה חדשה, לפיה יונס עבד בדירת שרון כבר בחודשים אוגוסט – ספטמבר, במקביל למועד בו כץ עבד בדירתה, והוא שגרם לאירוע השני (עמ' 210 שורה 4 ואילך; עמ' 212). אין לקבל עדות זו. לא רק שמדובר בעדות כבושה, אלא שהעדות אינה מעוגנת בזיכרון עצמאי של העדה, והיא מבוססת על "שיחזור" מאוחר של האירועים על ידי נטע לי ואביגיל (עמ' 211 שורות 14 – 19; עמ' 212 שורות 19 – 20; עמד 214 שורות 23 - 24). גרסה זו גם אינה מתיישבת עם גרסת כץ שהעיד שיונס החל עבודתו בבניין רק לאחר שהוא סיים עבודתו (עמ' 188 שורות 4 – 5; עמ' 194 שורות 20 - 21).

17. מכל האמור אני קובעת ששני האירועים התרחשו עת כץ ביצע בבניין עבודות שיפוץ ובנייה, וכתוצאה מהעבודות שבוצעו חלחלו מים לתוך העסק. מכאן שכץ לבדו אחראי לנזק. לאור מסקנה זו, כבר בשלב זה יש לקבוע שיש לדחות את התביעה נגד יונס כמו גם את ההודעה לצד שלישי שנשלחה נגדו.

אחריות הבעלים (נתבעים 2, 5, 6, 7)

18. התובעים טוענים שנתבעים 2, 5 – 7 ("הבעלים") אחראים לנזק בהיותם מזמיני העבודות ומי ששכר את הקבלן שביצע את העבודות (סעיפים 112, 135, 145, 149 לסיכומי התובעים). התובעים אינם מבהירים בסיכומיהם על שום מה מי ששכר את שירותיו של קבלן עצמאי אחראי לנזק שגרם הקבלן. גם כלל, שולחת הודעה לצד שלישי, אינה מבהירה בסיכומיה מה מקור החבות. סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע לאמור:

"העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;

(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;

(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;

(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין".

מסעיף זה עולה שגם אם הקבלן התרשל בביצוע העבודות, אין בכך כדי לחייב את המזמין כל עוד לא נתקיים אחד מחמשת החריגים הקבועים בפקודה. בענייננו, גם אם כץ התרשל בביצוע העבודות, כל עוד לא הוכח שנתקיים אחד מהחריגים הקבועים בסעיף, אין בהתרשלותו כדי להטיל חבות על מי שהזמין את העבודות. לא נטען שנתקיים איזה מהחריגים לעקרון העדר החבות, ומשלא נטען, ודאי שלא הוכח. הנטל להוכיח כי נתקיים אחד מחריגים אלו רובץ על הטוען כך, ובהעדר כל ראייה או טיעון אין סיבה להניח שמזמיני העבודות לא פעלו בסבירות בבחירת הקבלן המבצע (ראה לאחרונה ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי).

מעבר לדרוש, בזהירות המתבקשת מאחר ולא נשמעו כל טיעונים, אעיר שמהחומר בפני עולה שמזמיני העבודות לא התרשלו בבחירת הקבלן מר כץ. כץ הציג עצמו כבעל הניסיון והכשירות הנדרשים לביצוע העבודות והוא גם הציג עצמו כמי שביטח עצמו כנדרש בחברת הביטוח שומרה. ההתקשרות עם כץ היתה בעקבות המלצת מהנדס עמידר (מוכרת הדירות) מר רזניק, שגם פיקח על ביצוע העבודות על ידי כץ (סעיף 3 לתצהיר שרון, נ/19; סעיפים 5 – 9 לתצהיר אביגיל ולתצהיר נטע לי, נ/23, נ/33). בנסיבות אלו, נראה לכאורה שמזמיני העבודות פעלו בסבירות ובזהירות וכפי המצופה ממי ששוכר קבלן, ואם כץ עוול כלפי התובעים אין בכך כדי להטיל חבות על מי שהתקשר עימו בחוזה.

19. מכל האמור בעלי הדירות, מזמיני עבודות השיפוץ אינם אחראים לאירועים שגרמו לנזק. בנסיבות אלו לא מצאתי לנחוץ להידרש למחלוקת שנפלה לעניין אחריותו האישית של עודד.

התוצאה היא שהתביעה נגד נתבעים 2, 5 – 7 נדחית. כן נדחית ההודעה לצד שלישי ששלחה כלל נגד נתבעים אלו. פועל יוצא מכך הוא, שגם ההודעות לצד רביעי וחמישי ששלחו נתבעות 5 – 7 נגד כץ נדחות. הודעות אלו נדחות אף שכץ אחראי לנזק, ורק מאחר והתביעה וההודעה לצד ג' נגד שולחות ההודעות לצד רביעי וחמישי נדחות.

אחריות המבטחת כלל (נתבעת 1)

20. התביעה נגד כלל היא תביעה לקבלת תגמולי ביטוח. אין מחלוקת שבמועדים הרלוונטיים העסק היה מבוטח בכלל, בפוליסה לביטוח בת תוקף. אין גם מחלוקת שהפוליסה מכסה נזק מסוג הנזק הנדון. כלל כופרת בחבות הביטוחית משני טעמים: האחד, מאחר ובניגוד לתנאי הפוליסה, מלאי הביגוד אוחסן על גבי רצפת הגלריה ולא בגובה של 10 ס"מ מהרצפה ובמרחק סביר מהקירות החיצוניים. והשני, מאחר והתובעים מסרו עובדות כוזבות והעלימו מידע בכוונת מרמה, ולפיכך, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, מדובר במרמה בתביעת תגמולים ודין התביעה להידחות.

21. בתגובה טוענים התובעים שכלל מנועה מלטעון טענות הגנה כלשהן מאחר ובניגוד להנחיות המפקח על הביטוח ובניגוד לפסיקה הנוהגת, היא לא שלחה להם מכתב דחייה בו מפורטת עמדתה.

לכך משיבה כלל וטוענת, שמדובר בטענה גורפת למחיקת כל טענות ההגנה ואין לקבלה, וודאי לא בנסיבות דנן. התובעים נמנעו מלשתף עימה פעולה, הם נטלו ייעוץ משפטי ומקצועי מיד לאחר קרות הנזק, ובנסיבות אלו, נטען, אף ללא מכתב דחייה, לא נפגעו זכויותיהם. זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, אין לאפשר הרחבת הכיסוי הביטוחי גם כאשר לא נשלח מכתב דחייה ובכל מקרה יש לאפשר למבטח לטעון טענות מרמה.

22. במחלוקת זו אני מקבלת את עמדת התובעים. אירועי הנזק הם מחודשים יולי וספטמבר 2009. התביעה הוגשה בחודש יוני 2010. אין מחלוקת שעד מועד זה כלל לא שלחה לתובעים מכתב עם פירוט עמדתה, אף שהיא נמנעה מלשלם להם כל סכום שהוא. פרק הזמן שחלף הוא ניכר, ולא הובא על ידי כלל כל נימוק שיבהיר על שום מה היא נמנעה ממשלוח המכתב.

זאת ועוד. כלל הזמינה חקירה לגבי נסיבות האירועים, ודו"ח החוקר הוגש לה ביום 08.10.09 (ת/10). מסקנות החוקר היו שיש ספק לגבי מהימנות הנזק הנטען ומתעורר חשד שחלק גדול מהתביעה הוא ניסיון לכסות על הפסדים בגין תביעה קודמת שלא הוכרה. אף שאלו היו מסקנות החוקר, ואף שהמסקנות הוגשו לכלל כבר בתאריך 08.10.09, עד מועד הגשת התביעה (חודש יוני 2010), לא טרחה כלל לשלוח לתובעים מכתב מסודר עם פירוט עמדתה, למרות פניות חוזרות ונשנות. בנסיבות אלו, בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח ובהתאם לפסיקה הנוהגת, אין לאפשר לכלל לטעון טענות הגנה שהיה עליה לטעון במכתב הדחייה (ראה לעניין זה למשל ת.א. 47491-05-12 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ. הראל חברה לביטוח בע"מ).

איני מקבלת את הטענה לפיה גם ללא מכתב דחייה ידעו התובעים בדיוק מה עמדת המבטח. מבלי להידרש לשאלה מה משמעות יש, אם בכלל, לידיעה שכזו, לא הוכח שהתובעים ידעו מה עמדת המבטח. להיפך, החוקר כותב בסיכום דו"ח החקירה, שהתובעים נשאלו לגבי האירוע הראשון, והם ציינו כי לא פוצו אך לא ידעו לומר מדוע (ת/10, סעיף 3.5).

23. התוצאה היא שכלל אינה רשאית לטעון לפטור מחבות עקב חריג לכיסוי ביטוחי לגבי סחורה שאינה מאוחסנת כנדרש. מאותם טעמים היא אינה רשאית לטעון לפטור מחבות בשל מרמה בתביעת תגמולים. אמנם כן, בהתאם לפסיקה, יש מקרים בהם רשאי מבטח לטעון טענות מרמה אף אם הן לא נזכרו במכתב הדחיה, אולם בענייננו אין תחולה לכלל זה, מאחר וטענת המרמה אינה מתייחסת למקרה הביטוח, דוגמת טענה לביום האירוע הביטוחי, אלא לתביעה לקבלת תגמולי הביטוח. חריג המרמה שנקבע בפסיקה מתייחס למרמה בטענות הקשורות עם מקרה הביטוח, סוגיה שנטל הוכחתה רובץ על המבוטח. חריג זה אינו חל בדרך כלל על מרמה הקשורה בתביעת התגמולים, טענת מרמה שהיא טענת הגנה ונטל הוכחתה רובץ על המבטח (ת.א. 9465/10 בוזוקשוילי נ. ביטוח ישיר; ת.א. 35220/07 יעקבי נ. איילון חברה לביטוח; ת.א (ת"א) 27890-07-12 אלקיים - סימון כבישים בע"מ נ' מנורה ביטוח בע"מ).

24. המסקנה היא שאין לשמוע את טענות כלל, לא לעניין חריג לכיסוי הביטוחי ולא לעניין מרמה בתביעת תגמולים. יודגש. מסקנה זו אינה מפחיתה מחובתם של התובעים להוכיח תביעתם במידה הנדרשת. חובה זו בעינה עומדת אף מקום בו המבטח לא שלח מכתב דחייה, ובגדר חובה זו על המבוטח להוכיח לא רק את קרות מקרה הביטוח אלא גם את היקף הנזק שנגרם. לאור זאת, אף אם כלל אינה רשאית לטעון לפטור גורף מחבות בשל מרמה בתביעת התגמולים, היא רשאית לכפור בהיקף הנזק הנטען, וזאת בהתאם לתקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת שהנזק לעולם שנוי במחלוקת (למשל ת.א (ת"א) 18554-12-12 לוי יצחק רחמני נ' Liberty Mutual Insurance Eurpoe Ltd).

כלל וכץ כופרים בנזק ולפיכך על התובעים להוכיח נזקיהם.

היקף הנזק שנגרם

25. התובעים טוענים שכתוצאה מהרטיבות נגרמו להם נזקים ישירים ועקיפים בסכום כולל של 698,460 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (סעיף 155 לסיכומים). יש לציין שהסכום המבוקש בסיכומים נמוך משמעותית מסכום התביעה שעמד על 856,247 ₪ נכון למועד הגשתה. הנתבעים טוענים שהנזקים הנטענים מוגזמים ומנופחים, כי אירועי רטיבות קלים נופחו על ידי התובעים לאירועים ולנזקים מופרכים, כלל טוענת שהתובעים מנסים להיפרע בתביעה זו בגין נזקים שאירעו להם בעבר ובגינם הם לא פוצו, ובכל מקרה, התובעים כשלו בהוכחת נזקיהם ודי בכך כדי לדחות תביעתם.

הנתבעים 2, 5 – 7 טענו גם שלא ניתנה להם אפשרות לבחון את הנזקים בזמן אמת, ויש לזקוף זאת לחובת התובעים. התביעה נגד נתבעים אלו נדחתה בהיעדר אחריות ומשום כך אין צורך להידרש לטענות אלו. מאידך, דווקא הנתבעים 1, 3 (כלל וכץ) ידעו על הנזק בזמן אמת, כלל אף שלחה מומחים וחוקרים לבחינת הנסיבות והטענות.

התביעה נחלקת לשני ראשים: נזק ישיר ונזק עקיף, ולפי חלוקה זו ייבחנו הטענות.

נזק ישיר

26. התביעה בראש נזק זה נסמכת על חוות דעת השמאי מר הרשקוביץ (ת/1). הרשקוביץ כמו גם התובעים עצמם אינו מבחין בין שני האירועים ואינו קובע איזה נזק נגרם בכל אחד מהם, חוות דעתו מתייחסת לנזקים כולם כחטיבה אחת (ראה עדותו בעמ' 36 שורות 10 – 11). לפי האמור בחוות הדעת, שני האירועים יחד גרמו לנזקים ישירים בסכום של 439,247 ₪; סכום זה כולל נזקי מלאי והם עיקר הנזק, נזקי מבנה והוצאות נוספות.

27. כלל הגישה חוות דעת נגדית לפיה הנזק שנגרם בשני אירועי הנזק, עולה כולל כדי 86,910 ₪; כולל נזקי מלאי, נזקי מבנה והוצאות נוספות (נ/15). היקף נזק המלאי נקבע על ידי שמאי כלל לפי הערכותיו של מהנדס הטקסטיל מר אהרונוב שהגיש חוות דעת מומחה (נ/12). המומחה אהרונוב ערך חוות דעת נפרדת לגבי כל אחד מהאירועים, והגיע למסקנה שבעקבות אירוע יולי לא נגרם כל נזק, ובעקבות אירוע ספטמבר נגרם נזק מלאי העולה כדי 73,710 ₪.

כץ לא הגיש חוות דעת מטעמו, ובסיכומיו הוא מצטרף לטענות כלל.

28. תחילה לנזק העיקרי, נזק המלאי. לאחר שבחנתי את חוות דעת השמאים, את חוות דעת מומחה הטקסטיל ואת מכלול העדויות והראיות, הגעתי למסקנה שיש להעדיף את חוות דעת שמאי כלל. למעשה, לולא הוגשה חוות דעת זו, לא היה מנוס מדחיית התביעה בראש נזק זה בהיעדר הוכחה. כדי להוכיח את נזקי המלאי על התובעים להוכיח הן את היקף הסחורה שנפגמה אם בכלל, והן את עלותה. בחינת הראיות מעלה שהתובעים לא הוכיחו כדבעי אף לא אחד משני רכיבים אלו.

29. הרכיב הראשון - היקף הסחורה שנפגעה. לפי האמור בחוות דעת שמאי התובעים, חוות הדעת מבוססת על ביקורים ובדיקות שערך במקום ועל מסמכים ורשימות שנמסרו לעיונו (עמ' 1 לחוות הדעת). הקושי בקבלת מסקנות השמאי נובע מכך שאין לשמאי הכשירות והידע הנדרשים לשם הערכת נזקי ביגוד ואביזרי אופנה; לשם הערכת נזקים מעין אלו יש צורך במומחה לדבר. למעשה, השמאי עצמו ער לקושי זה, בעדותו אישר שאין לו השכלה בתחום הטקסטיל, שהוא ביקש לפנות למומחה טקסטיל, שהמומחה אליו הוא ביקש לפנות הוא לא אחר מאשר המהנדס מר אהרונוב מומחה כלל מאחר ולדעתו הוא המומחה היחידי בשוק, ושהסיבה בגינה הוא לא פנה למומחה היא ששמאי כלל השיגו. כדבריו: "כמו שלשמאי שלכם אין ידע בטקסטיל, וחוות דעתו נתמכת על חוות דעת של המהנדס, כנ"ל גם אני רציתי להשתמש במהנדס טקסטיל" (עמ' 32 שורות 14 – 16), אך הוא, שמאי כלל, "השיג אותי" (עמ' 32 שורות 5 – 13). מעדות זו עולה שלשמאי התובעים אין המומחיות הנחוצה כדי לקבוע אם נגרם נזק למלאי הבגדים ואביזרי האופנה. לאור זאת, שעה ששמאי כלל מבסס הערכותיו על חוות דעת מומחה טקסטיל מוסכם וידוע, יש להעדיף קביעותיו.

30. זאת ועוד. גם אם נתעלם מכשירותו העדיפה של אהרונוב יש להעדיף מסקנותיו המבוססות על בחינה פרטנית של הסחורה ובזמן אמת. אהרונוב ביקר בבית העסק הן לאחר אירוע יולי והן לאחר אירוע ספטמבר, ובמהלך ביקוריו הוצגו בפניו כל הפריטים הנטענים להיות ניזוקים. לאחר אירוע יולי, וכדי לבחון את טענות התובעים, המומחה פתח ובדק 54 זוגות מכנסי ג'ינס כמו גם פריטים נוספים (חוות דעת מיום 25.08.09, ת/12). מסקנתו היתה כי למרות הטענות, אין כל נזק לא לביגוד ולא לאביזרי האופנה (ראה גם עדותו בעמ' 130 שורה 29 – עמ' 131 שורה 10). לאחר אירוע ספטמבר ביקר המומחה בעסק פעם נוספת, ואף עתה הוא בחן כל פריט ופריט "נעשתה על ידי ספירה ידנית של פריטים אשר נראו פגועים מהמים, גם אם באופן חלקי ביותר" (חוות דעת מיום 09.06.10, ת/12). מסקנתו היתה כי נגרם נזק בסדר גודל נמוך משמעותית מהנטען, כ - 70,000 ₪ בלבד.

מאידך, שמאי התובעים ביקר בעסק רק לאחר אירוע ספטמבר, והוא אינו יכול לדעת איזה נזק נגרם באירוע יולי, אם בכלל נגרם נזק. מעבר לכך. למרות שבחוות הדעת כותב השמאי שהוא מבסס מסקנותיו על ביקורים ומסמכים שנמסרו לעיונו, מעדותו עולה שממצאיו והערכותיו מבוססים בעיקרם על דברי התובעת. ואכן, למעט תמונות בודדות שצורפו לחוות הדעת, לא הוצגו תמונות נזק, אף שלטענת השמאי הוא צילם תמונות רבות שאינן בידו (למשל עמ' 39 שורות 22 – 26).

שעה שממצאי מומחה כלל מתועדים (תמונות נ/14), ושעה שהערכותיו מבוססות על ספירה ידנית של פריטים שניזוקו, יש להעדיף מסקנותיו על פני מסקנות שמאי התובעים שממצאיו לא תועדו, והם מבוססים על דברי התובעת. התובעים טוענים בסיכומים שגם ממצאיי השמאי מטעמם מבוססים על הבדיקות שערך והם מפנים לעניין זה לעדותו לפיה הוא עלה לגלריה, ספר את מלאי הבגדים המפורטים ברשימה, ובמו ידיו לקח כל בגד, העבירו ממקום למקום וחש שכל המלאי רטוב (עמ' 45 שורות 19 – 24). אין בעדות זו כדי לשנות, מאחר ובאותה פסקה השמאי מאשר שהוא לא בחן אם נגרם נזק למלאי, וזו השאלה המכרעת.

31. הרכיב השני - עלות הסחורה שנפגמה. אף בעניין זה לוקה הערכת שמאי התובעים, עד שלא ניתן לקבלה. השמאי לא צרף לחוות דעתו מסמכים. לעדותו התייצב עם כל תיק השמאות, ובפתח העדות טען כי הביא עמו את כל התרשומות שערך, עדויות שגבה, מסמכים, חשבוניות רכישה, חשבוניות יבוא, רשומון יבוא, ומסמכי הנהלת חשבונות (עמ' 29 שורה 29 – עמ' 30 שורה 4). אלא שמיד לאחר מכן, עת שנשאל אם ניתן להצליב ולאמת את הסכומים בהם נקב בחוות הדעת אל מול המסמכים שהוא הביא, השיב בשלילה וטען שלא כל החשבוניות בידו. בהמשך הוסיף שמאחר ומדובר בעשרות רבות של פריטים ובעלויות נמוכות, הוא לא דרש לראות את כל החשבוניות (עמ' 30 שורות 19 – 21), וכאשר נתבקש להמציא מסמכים לביסוס הערכותיו לפריטים יקרים דוגמת מכנסי ג'ינס הודה שאין לו מסמכים (עמ' 30 שורה 28 – עמ' 31 שורה 9). מכאן, שבניגוד לאמור בפתח העדות, אין בידי השמאי מסמכים תומכים, וכפי שהודה הוא עצמו בהמשך עדותו: "ישבתי בזמנו עם התובעת וקיבלתי ממנה את מחירי העלות שלה לגבי כל המוצרים.... אין לי מה להראות" (עמ' 33 שורות 8 – 12). המסקנה היא שהערכת עלות הפריטים שניזוקו אינה מבוססת על מסמכים או על מיטב ניסיונו ושיפוטו של השמאי, אלא על דברי התובעת.

מאידך, חוות דעת שמאי כלל מבוססת על הערכת מומחה הטקסטיל, הכותב בחוות דעתו כך: "בבדיקה של הניירת שהוגשה הוברר כי לא הוצגו עלויות ייצור הכוללים עץ מוצר, הערכתי נעשתה על פי ניסיוני בבגדים דומים" (נ/12).

בהתחשב במומחיותו של מומחה הטקסטיל, לאור העובדה שהתובעים לא הציגו כל מסמכים ומאחר והתובעת היא בעלת דין המעוניינת בתוצאות ההליך, אני מעדיפה את הערכת העלות של מומחה כלל, הערכה הנסמכת על מיטב ניסיונו ומומחיותו שאינם שנויים במחלוקת.

32. כאמור, עיקר הנזק הוא נזק מלאי (סך של 385,147 ₪). מתוך נזק זה, הנזק העיקרי הנטען (סכום של 274,956 ₪) הוא נזק לאביזרי אופנה שפורטו ברשימה שצורפה לחוות הדעת (ת/2). מאחר ומדובר בחלק הארי של הנזק, ארחיב בעניינו.

מדובר ברשימה הכתובה בכתב ידה של התובעת והיא כוללת אלפי (!) פריטים. הרשימה נערכה על ידי התובעת טרם ביקורו של השמאי, לא בנוכחותו (עמ' 36 שורות 6 – 7), ואף שיש בה מאות נתונים, פריטים ומחירים, היא לא נתמכת בכל מסמך או ראיה שהם. השמאי העיד כי כאשר ביקר בעסק הוא לא בדק את הפריטים הנכללים ברשימה, לא פתח חבילות עם אביזרים, לא ספר פריטים, לא בדק את העלויות בהן נקבה התובעת, ואין בידיו אסמכתאות לא לגבי הכמויות ולא לגבי המחירים הנטענים (עמ' 37 שורות 10 – 29). התובעים בעדותם לא הביאו כל ראייה לביסוס המספרים ברשימה. בנסיבות אלו ערכה הראייתי של הרשימה נמוך ביותר, אם בכלל, וכך אין כל תשתית ראייתית לביסוס הנזק הרב לאביזרי האופנה.

זאת ועוד. בכותרת הרשימה כתוב: "רטיבות פעם ראשונה", ומכאן שהיא מתייחסת לאירוע יולי. הרשימה כתובה על דף מחשב שבתחתיתו מודפס התאריך 15.11.09, ומכאן שהיא הוכנה לא לפני מחצית חודש נובמבר 2009, לא פחות מארבעה חודשים (!) לאחר קרות הנזק (ראה גם עדות השמאי בעמ' 41 שורה 22 ואילך). גם מטעם זה אין ערך רב לרשימה שצורפה. ונשוב ונזכיר. מומחה הטקסטיל, מר אהרונוב, ביקר בעסק סמוך לאחר אירוע יולי, והוא קבע שהרטיבות לא גרמה לכל נזק.

זאת ואף זאת. עלות כל הפריטים הנזכרים ברשימה ת/2 היא 189,625 ₪. על סכום זה הוסיף השמאי 45% בגין הוצאות ייבוא (ראה הצד השמאלי העליון של העמוד). מעדות השמאי עולה שלמרות שמדובר בתוספת כספית מאוד משמעותית המכפילה כמעט את עלות הפריטים, הוא כלל לא בחן אם אלו אכן הוצאות הייבוא (עמ' 38 שורות 10 – 11). השמאי גם לא מצא לנכון לפנות לרו"ח או לבחון מאזנים או מסמכים והסתפק בדברי התובעת (עמ' 38 שורות 10 – 19).

מכל האמור יש להסיק שקביעות השמאי בחוות דעתו, לגבי הנזק הרב שנגרם לאביזרי אופנה אינן מבוססות ואין לקבלן. בסיכומיהם מפנים התובעים לעדות השמאי לפיה הוא הבחין באריזות מלאות מים (עמ' 39 שורות 22 – 24), מכאן לטענתם, השמאי עצמו הבחין בנזק הרב שנגרם לאביזרים המפורטים ברשימה, ת/2. איני מקבלת טענה זו משלושה טעמים לפחות. ראשית, הרשימה ת/2 כוללת אלפי פריטים (מדבקות, קישוטים לבגדים, תוויות וכיו"ב). גם אם השמאי מצא מספר אריזות רטובות, אין בכך כדי לבסס את ההיקף העצום של הנזק הנטען. שנית, כאמור לעיל, אף שהשמאי צילם תמונות רבות, הן לא הוצגו, כך שאין כל תיעוד לדברים. שלישית, כפי שנאמר, הרשימה מתייחסת לאירוע יולי, שמאי התובעים ביקר בעסק רק בחודש ספטמבר והרשימה עצמה הוכנה בחודש נובמבר. לאור זאת, גם אם השמאי הבחין באחד מביקוריו במספר אריזות רטובות, אין כל דרך לדעת אם הרטיבות בה הבחין נובעת מנזילה שאירעה זמן רב קודם לכן.

33. המסקנה היא שהערכות שמאי התובעים לגבי נזקי המלאי לוקות בהעדר מומחיות רלוונטית, הערכותיו לגבי עלות הפריטים שניזוקו מבוססות על דברי התובעת, ואין כל תשתית ראייתית לתמיכה בנתונים המפורטים, לא לגבי עצם קיומו של נזק ולא לגבי היקפו.

לכל אלו יש להוסיף ששמאי התובעים אינו רק שמאי מעריך נזקים, אלא הוא שמאי המנהל את התביעה הביטוחית ולפיכך שכ"ט גבוה במיוחד, 24,000 ₪ (עמ' 40 שורות 2 – 6). גם לכך יש לתת את הדעת עת בוחנים את סבירות הערכותיו המקצועיות.

מכל האמור אני מעדיפה את חוות דעת שמאי כלל על פני חוות דעת שמאי התובעים, וקובעת שנזק המלאי עולה כדי 73,710 ₪.

34. שני רכיבי נזק נוספים הם נזקי מבנה והוצאות שונות. שמאי התובעים העריך את נזקי המבנה בסכום של 14,100 ₪ ואת ההוצאות הנוספות בסכום של 40,000 ₪ מתוכם 24,000 ₪ שכ"ט שמאי. שמאי כלל העריך את נזקי המבנה בסכום של 10,200 ₪ ואת ההוצאות הנוספות בסכום של 3,000 ₪. גם לגבי נזקים אלו אני מקבלת את חוות דעת שמאי כלל, מאחר והתובעים לא ביססו תביעתם בכל מסמכים שהם.

בתצהיריהם טוענים התובעים שהם נאלצו לתקן את הנזקים או לרכוש ציוד חלופי בכספם (סעיף 27 לתצהירים). בעדותם הם שבו וטענו שבוצעו תיקונים, אף כי לא כולם, וכי הוחלפו מחשבים ושוחזרו קבצים (עדות התובע בעמ' 63 שורות 8 – 23; עדות התובעת בעמ' 107 שורות 11 – 14; ובעמוד 108 שורות 1 - 21). למרות זאת, אין בידי התובעים כל מסמכים לביסוס הסכומים הנתבעים, וגם לשני השמאים לא נמסרו אסמכתאות (ראה עדות שמאי התובעים המאשר שלא הוצגו לו קבלות והוא גם אינו יודע אם נרכש ציוד בעמ' 39 שורות 28 – 31; ובעמ' 40 שורות 9 – 12; וכן ראה חוות דעת שמאי כלל, נ/15).

35. שעה שהתובעים מעידים כי בוצעו עבודות ונרכש ציוד חלופי, עליהם להציג מסמכים לביסוס הנזק הנטען. לאור האמור, ובהעדר מסמכים, אני מעדיפה את הערכת שמאי כלל, וקובעת שבגין נזקי המבנה זכאים התובעים לפיצוי בסכום של 10,200 ₪ וכן לפיצוי נוסף בגין הוצאות נוספות שנגרמו עקב הצורך בסידור החנות, בסכום של 3,000 ₪.

36. התובעים טוענים שכלל מנועה מלחלוק על מסקנות השמאי מטעמם מאחר והמומחה מטעמה הוא שהפנה את התובעים לשמאי (סעיף 79 לסיכומים). אין לקבל טענה זו. לא רק שלא הוכח שמר אהרונוב המליץ לתובעים על השמאי אליו הם פנו, ומר אהרונוב הכחיש טענה זו (עמ' 130 שורות 21 – 28), אלא שגם אם מומחה הטקסטיל יעץ לתובעים להיעזר בשירותיו של שמאי, אין זה אומר כי הוא מתחייב לאמץ ממצאיו.

37. זה המקום להעיר כי המסקנה לפיה תביעת התובעים אינה עומדת בשום יחס לנזק שנגרם משתקפת בראיות נוספות. אהרונוב כותב בחוות דעתו שבמהלך שני ביקוריו בעסק שבו התובעים והסתייגו מהערכותיו, והעמידו דרישה אולטימטיבית להכיר בכל המלאי שהוצג בגלריה כניזוק באופן מוחלט, אף שלא היתה לכך כל הצדקה. אהרונוב כותב גם כי התרשם שכמויות המים הנטענות אינן תואמות למציאות (נ/12 פרק סיכום). גם שמאי כלל כותב כי לא הבחין בנזקים משמעותיים למבנה להבדיל מכתמי רטיבות (נ/15, פרק הסברים להערכה), ובעדותו העיד שכמות הסחורה הנתבעת אינה הולמת לכמויות המים שזלגו (עמ' 151 שורה 13; עמ' 142 שורות 19 – 25; עמ' 149 שורות 26 – 27). השמאי העיד גם שהתובעת לא אפשרה לו לבחון את המלאי שניזוק, וחזרה וטענה כי אינה חשה בטוב (עמ' 141 שורה 30 – עמ' 142 שורה 2; שורות 28 - 30). גם שרון ועודד, נתבעים 2, 7, העידו שהם ביקשו לבחון את הנזק אך התובעת לא אפשרה להם להיכנס לעסק. סירובה של התובעת לשתף פעולה ולאפשר לנתבעים לבחון את הנזק, אומרת דרשני. אין אלא לקבוע שאין כל פרופורציה בין אירועי הרטיבות לנזק הנטען.

התובעים היפנו בסיכומיהם לעדויות שפר וג'ורג' ששניהם העידו כי הבחינו בכמויות מים מאוד מסיביות (תצהירים ת/4, ת/5). אלא ששני העדים העידו שהרטיבות היתה בחנות עצמה, לא בקומת הגלריה (עדות שפר בעמ' 69; עדות ג'ורג' בעמ' 79 שורות 13 – 19; עמ' 84 שורות 1 - 3), וגרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת התובעים לפיה הנזק נגרם רק בקומת הגלריה (עמ' 104 שורות 14 – 15). לאור זאת, אינני מקבלת עדויות אלו.

38. מכל האמור אני מעדיפה את חוות דעת שמאי כלל וקובעת שהנזק הישיר שנגרם לתובעים בגין שני האירועים עולה כדי 86,910 ₪.

נזק עקיף

39. ראש נזק נוסף הוא אובדן רווח. לטענת התובעים בעקבות אירועי הרטיבות ירד הרווח הגולמי בעסק, ועל הנתבעים לפצותם בגין כך בסכום של 259,213 ₪ כאמור בחוות דעת המומחה מטעמם רו"ח שברצטוך (חוות דעת ת/7). הנתבעים טוענים שלא נגרם לתובעים כל נזק עקיף כאמור בחוות דעת המומחה מטעמם רו"ח זייתוני (חוות דעת נ/10), ודין התביעה בראש נזק זה להידחות.

40. כל אחד מרו"ח מטעם הצדדים ערך חישוביו בדרך שונה.

רו"ח שברצטוך מבסס מסקנותיו על שיעור הרווח הגולמי של העסק כפי שהוא משתקף בדו"חות הכספיים שהגיש התובע למס הכנסה בשנים 2007 – 2009. מדוחות אלו עולה שבשנת 2008 עמד הרווח הגולמי של העסק על 28.28% ואילו בשנת הנזק, שנת 2009, היה שיעורו נמוך משמעותית, 3.79% בלבד. מכאן מסיק המומחה שהרטיבות גרמה לנזק עקיף ששיעורו כהפרש בין הרווח הגולמי שהתקבל לעומת הרווח הגולמי הצפוי, שהוא לכל הפחות כרווח שהתקבל בשנת 2008. כדי לחשב אובדן זה רו"ח שברצטוך משחזר בחוות דעתו את נתוני שנת 2009 לפי רווח הגולמי צפוי של 28.28% וכך הוא מקבל הפסד בסך 259,213 ₪.

רו"ח זיתוני מבסס מסקנותיו על השוואת היקפי המכירות לפני ואחרי אירועי הרטיבות, כאשר המועד הקובע לטענתו אינו שנת מס אלא מועד הנזק. מאחר ובהתאם למסקנות שמאי כלל אירוע יולי לא גרם כל נזק, הוא בוחן את החודשים הרלוונטיים לפני ואחרי אירוע ספטמבר. לאור זאת רו"ח זיתוני בודק את היקפי המכירות ב - 12 החודשים שקדמו לאירוע (01.09.08 – 31.08.09) מול 12 החודשים שלאחריו (01.09.09 – 31.08.10; האירוע הוא מיום 10.09.09 אך בהעדר נותנים יומיים, נעשית ההשוואה בדרך זו). השוואת הנתונים מעלה שהיקפי המכירות עלו דווקא, ומכאן מסקנת רו"ח זייתוני שכל נזק לא נגרם.

41. איני רואה צורך לבחון אלו מבין השיטות עדיפה, ואיזו מהן יכולה ללמד אם נגרם לתובעים נזק עקיף, מאחר ובמהלך חקירתו הנגדית של רו"ח שברצטוך התברר שחוות דעתו מבוססת על דו"ח שגוי, שכן הדו"ח הכספי שהגיש התובע לשנת 2009 נפסל על ידי רשויות המס, ונערכה שומה אחרת לפיה במקום הפסד מדווח של 168,000 ₪ העסק הרוויח 80,000 ₪ (עדות שברצטוך עמ' 106 שורה 23 – עמ' 107 שורה 14). אם הדו"ח הכספי נפסל ואם נקבע שבמקום הפסד יש רווח, לא ניתן לבסס כל מסקנה על שיעור הרווח הגולמי המדווח, וחוות הדעת אינה יכולה לעמוד. וכך מצאו הדברים ביטויים בעדותו של רו"ח זיתוני, עת הופנה לכך שהדו"ח הכספי לשנת 2009 נפסל: "המשמעות היא דבר נורא פשוט – שכל האחוז רווח גולמי של 3.79 שעליו ביססו תאוריות כאלה ואחרות וחקרו אותי על זה 3 שעות, הוא לא רלוונטי בכלל, זה רק מוכיח את מה שאני אומר. כלומר כל הסיפורים שמספרים לנו על 3.79, ולפי זה בנו את האובדן רווח גולמי, אני שואל מה הוא שווה אם כך? ה-3.79 לא שווה כלום, זה אומר שהספרים של התובעים גם הם לא שווים כלום כנראה" (עמ' 125 שורות 9 – 21).

על חשיבות הדוחות שהוגשו ואושרו על ידי רשויות המס עמד גם רו"ח שברצטוך בעדותו. כדבריו: "אני מסתמך על דוחות כספיים שלא נפסלו על ידי שלטונות מס הכנסה ולא נפסלו על ידי מע"מ. זו הגישה" (עמ' 101 שורות 21 – 23; וכן עמ' 97 שורות 116 – 23; עמ' 99 שורות 29 – 32). ). למרות האמור, משהופנה העד לכך שהדו"ח עליו הוא ביסס את חוות דעתו נפסל, הוא טען שאין בכך כדי לשנות ממסקנותיו, מאחר והשוני בין השומות נובע מכך שרשויות המס הוסיפו להכנסות העסק את הפיצוי הצפוי מתביעה זו, כך שמסקנותיו בדבר ירידה משמעותית ברווח הגולמי בעינן עומדות. אין בטענה זו כדי להועיל לתובעים. התזה לפיה השוני בין השומות נובע מתקבולי תביעה זו טעונה ביסוס עובדתי כמו גם התייחסות וניתוח בחוות הדעת הכתובה, לא ניתן להעלותה לראשונה בעת החקירה הנגדית. תזה זו גם לא הוכחה והיא נותרה כספקולציה בלבד. מי שיכול היה לשפוך אור על נסיבות פסילת השומה הוא יועץ המס של התובעים, דוידי, אך הוא לא הובא לעדות אף שמסמכים שערך צורפו לתצהירי התובעים, ואף שמעדות שברצטוך עולה שהשניים עמדו בקשר רציף.

42. לאור האמור, כל התשתית לחוות דעת התובעים אינה יכולה לעמוד, ויש להעדיף על פניה את מסקנות חוות דעת הנתבעים, שלא נסתרו. אוסיף כי קשה ליישב את טענת התובעים לפיה הירידה ברווח הגולמי נובעת מחוסר במלאי עסקי שניזוק ברטיבות, שעה שמחוות דעת מומחה הנתבעים עולה שבחודשים שלאחר הנזק, היקף המכירות עלה.

43. מעבר לאמור, יש לציין כי שעה שדחיתי טענות התובעים לעניין הנזק הישיר, וקבעתי כי הנזק שנגרם נמוך משמעותית, אין כל סבירות בטענה שנזק שכזה גרם לנזק עקיף בשיעור כה רב. ומכל מקום, יש צורך לבסס כראוי טענה מעין זו, וזאת לא נעשה.

התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק עקיף ותביעתם בראש נזק זה, נדחית.

הקטנת נזק

44. הנתבעים טענו שהתובעים לא הקטינו נזקיהם. שתי טענות עלו: האחת, כי התובעים לא עשו כל ניסיון לייבש את הסחורה שנרטבה, ובכך הגדילו נזקיהם. השנייה, כי ניתן היה למכור את הסחורה שניזוקה ובכך להקטין את היקף הנזק.

45. שתי טענות אלו לא הוכחו. הנטל להוכיח כי התובעים לא עמדו בחובת הקטנת הנזק, רובץ על הנתבעים, נטל זה לא הורם. לא הוכח כי ניתן היה לייבש את הסחורה שניזוקה או כי לו כך נעשה, היה לסחורה ערך כלשהוא, וגם לא הוכח כי ניתן היה למכור את הסחורה בערכים נמוכים יותר. למעשה מומחה הטקסטיל מר אהרונוב שלל אפשרות זו והעיד שהניסיון למכור את הסחורה בערך שארית אינו מעשי (עמ' 138 שורות 18 – 24; עמ' 139 שורות 16 – 20).

ההודעה לצד שלישי

46. כלל שלחה הודעה לצד שלישי נגד כל הנתבעים. מאותם נימוקים שהתביעה נגד כל הנתבעים, למעט כץ, נדחית, נדחית גם ההודעה לצד שלישי ששלחה כלל נגד צדדים שלישיים 1, 3 – 6.

47. אשר להודעה לצד שלישי ששלחה כלל לכץ (צד ג'2). הודעה זו נסמכת על עילת השיבוב מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. כץ לא העלה כל טענה נגד התקיימותם של התנאים המבססים עילה זו. לאור זאת, לאחר שכלל תשלם לתובעים תגמולי ביטוח, תעמוד לה עילת שיבוב מכוחה היא רשאית לחזור לכץ המזיק ולתבוע ממנו שיפוי על מלוא הוצאותיה.

אשר על כן ההודעה ששלחה כלל לכץ מתקבלת, ועל כץ לשפות את כלל בגין כל סכום שישולם על ידה לתובעים.

תוצאה

48. התוצאה היא שהתביעה נגד נתבעים 1 ו – 3 (כלל וכץ) מתקבלת בחלקה. התביעה נגד הנתבעים 2, 4 – 7 נדחית.

ההודעה לצד שלישי שהגישה נתבעת 1 נגד צד ג' 2 (כץ) מתקבלת וההודעה נגד הצדדים השלישיים 1, 3 – 6 נדחית. ההודעות לצד רביעי וחמישי נדחות.

49. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים 1 ו – 3 לשלם לתובעים סך של 86,910 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 10.09.09 ועד לתשלום בפועל. בהתחשב בכך שמדובר בסכום נמוך משמעותית מסכום התביעה, יישאו הנתבעים 1 ו – 3 רק ברבע מסכום אגרת המשפט ששולמה וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום הפסוק.

התביעה נגד נתבעים 2, 4 – 7 נדחית. בהתחשב בסכום התביעה מפניה נאלצו הנתבעים להתגונן, בהתחשב בייצוג המשותף של הנתבעים 2, 4, 7, וכן 5, 6, ובהתחשב בכך שהנתבעים זכאים להוצאות גם עקב דחיית ההודעה לצד ג' שנשלחה נגדם שעניינה זהה, אני מחייבת את התובעים בהוצאות כל אחד מהנתבעים 2, 4, 5, 6, 7, בסכום של 17,550 ₪ לכל אחד.

ההודעה ששלחה כלל לכץ מתקבלת ואני מחייבת את כץ לשפות את כלל בגין כל הסכומים שתשלם לתובעים כאמור בפסק הדין בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪ וכן רבע מאגרת ההודעה לצד שלישי.

ההודעה ששלחה כלל לצדדים השלישיים 1, 3, 4, 5, 6, נדחית. בהתאם לשיקולים שהובאו לעיל, אני מחייבת את כלל לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים 1, 3, 4, 5, 6 שכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪ לכל אחד.

ההודעות לצד רביעי וחמישי נדחות. בהתחשב בכך שהסיבה היחידה בגינה נדחות ההודעות היא שההודעה לצד שלישי נגד שולחי ההודעה נדחתה, ובכך שהצד הרביעי והחמישי, מר כץ, נתבע ישירות ולא נגרמו לו הוצאות נוספות בגין הודעות אלו, אין צו להוצאות.

לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה מרבית התביעה וההודעה לצד ג' נדחו, מעבר לאמור, יישא כל צד בהוצאותיו.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ו, 25 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.