<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

אין ראיות לעונש.

ב"כ הנאשמים 1 ו – 3:

אני מגיש לבימ"ש אסופת מסמכים: תעודות הוקרה, הערכה ביחס לפועלו של נאשם 1, תרומתו לחברה. וכן, מסמכים רפואיים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

אנו חוזרים על עמדתנו שזה לא המקרה בו צריך להימנע מהרשעה.

אני חוזר ואומר שההלכה הפסוקה שהימנעות מהרשעה תינתן רק במקרים חריגים.

מהתסקיר עולה בבירור שלא מדובר באדם שהרשעה עלולה לפגוע בשיקומו, נהפוך הוא. גם בנושא ההיבט השני של סוג העבירה, אראה שבתי המשפט רואים בעבירות של תכנון ובניה עבירות חמורות תופעה מורחבת. כך שגם בנקודה הזו לא מתקיימים התנאים.

לעניין זה, אני רוצה להפנות את בימ"ש לע"פ 63179/09 מדינת ישראל נ' אילן בן שמעון, שם מדובר על נאשם סוהר בשב"ס גם במקרה זה נדרש הימנעות מהרשעה גם כשהיה היתר בידו. בימ"ש במקרה זה אמר שעוברים על חוק התכנון והבניה מרביתם אנשים נורמטיביים והכלל הוא כי כולם שווים בפני החוק.

אני מפנה לע"פ 6676-08-07 אורה לשם נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה יהוד. בעניין זה אצטט ואומר שבסופו של יום נקבע כי הגם שאין למערערים הרשעה קודמת, וניהלו אורח חיים נורמטיבי ושירות המבחן המליץ שלא להרשיעם, "למרות האמור שותף אני לעמדת בימ"ש קמא לפיה ביצוע העבירות וחומרתן והאינטרס הציבורי מחייב הרשעת המערערים". פס"ד זה אושר בבימ"ש העליון.

ברע"פ 2460/09 – אורה לשם נ' מדינת ישראל, גם פה אצטט, בימ"ש העליון קובע אף שאינני רואה מקום להרחיב בכך בנסיבות העניין אין אני סבור כי באה השעה להקל .... עבירות אלו מסוג העבירות אשר הפכו לתופעת רחבת היקף...". אני גם אומר שבמקרה אחר בו דובר בעו"ד שאף עסק בשפיטה, כבר בימ"ש בפס"ד 40541/08 עמ"ק נקבע כי לא מתקיימים בנושא של תכנון ובניה התנאים להימנעות מהרשעה.

בהתייחס לתסקיר – אני חושב שזה גם עולה מהתסקיר עצמו שמעמדו המקצועי של הנאשם 1 תפקידיו שמילא בעבר שהיה הן חבר מליאה והן חבר בוועדה לתכנון ובניה, יש מקום למחוייבות יתרה לשמור על החוק בעניין הזה ובנסיבות אלו היו גם תמרורי אזהרה בדרך כפי שעלה כבר עלה במסגרת הכרעת הדין, דוחות פיקוח, זימון לשימוע, ביקורות, הגשת כתב האישום, מסירת גרסה.

הנאשם הגיע לוועדה מסר גרסתו וכך שהיו מספיק תמרורי אזהרה. מדובר בעבירה של שימוש חורג שהיא עבירה נמשכת, יכול באמת להפסיק את השימוש. בעבירה של שימוש חורג היא להפסיק את השימוש.

בנסיבות אלו, אני חושב שאין מקום להימנע מהרשעה במקרה זה. מדובר כפי שאמרתי בעבירות חמורות שיש ליתן משקל, דווקא מעצם מעמדו של הנאשם אני לא רואה אז זה לזכותו אלא לחובתו שהיה עליו לקיים.

ביחס לנאשם 1 -

לפיכך, אבקש להרשיע את הנאשם 1 - אבקש קנס כספי, כאשר העונש ההולם מבחינת ההיבט הכספי צריך לנוע בין 40,000 ₪ ל – 80,000 ₪ .

במקרה של הנאשם 1 הנאשם 1 יחתום על התחייבות לא לעבור עבירה על חוק התכנון והבניה.

לגבי הנאשם 3 –

הענישה צריכה לנוע בקנס של בין 20,000 ₪ ל – 40,000 ₪. נבקש שיחתום על התחייבות לא לעבור עבירה. כפי שציינתי לגבי הנאשם 1 לגבי אי הרשעה, הטענות נכונות גם לנאשם 3.

לגבי הנאשם 1, ברצוני גם להוסיף שבדיון הקודם עלתה הטענה שהוא מתמודד לראשות עיריית אופקים, ועצם ההרשעה עלולה לפגוע בו. ראשית, כפי שציינתי והראיתי בפסקי הדין שציינתי בימ"ש לא ראה מקום להתחשב במקצועו של אותו אדם ועתידו של אותו אדם. לאור אופי העבירה, איננו עומדים על כך כי יקבע כי קיים קלון. יותר מזה לפי סעיף 7 (ב) לחוק הרשויות המקומיות, אם בימ"ש לא גוזר על הנאשם מאסר של מעבר ל – 3 חודשים אז אין קלון ואין בעיה לשמש כראש עיר ולהיבחר, ואין שום מניעה, מקצועית ביחס לנאשם כאיש ציבור גם עם הרשעה.

ב"כ הנאשמים 1 ו – 3:

לגבי פסקי הדין שחברי התייחס אליהם, מדובר על ביצוע בנייה. כאן לא מדובר בביצוע בנייה, אלא אנו דנים פה בשימוש.

אמנם כתב אישום הוגש על ביצוע בנייה, אבל במהלך החקירות הובהר שהכל על פי היתר הבניה.

עסקינן באיש ציבור ואני אפנה את בימ"ש לתיק המוצגים למסמך האחרון ומסמך לפני האחרון, ויראה בימ"ש כבר הרשיעו אותו, כמעט שפטו אותו, אני מקווה שבימ"ש יקל אותו, כולל מכתבים של עורכי דין, יש בזה את האפקט ואת הענישה עצמה.

מה גם שבשים לב להכרעת הדין ובמה שהתנהל בפני בימ"ש הנאשם פעל כמעט כל אדם נורמטיבי מן הישוב. למה אני מתכוון? היתה החלטת וועדה הוא קיים את החלטת הוועדה, הייתה החלטה לשלם הוא שילם. אמר מהנדס העיר, באופן ברור ובהיר שהבניה תואמת את התוכנית האורבנית באזור. מהנדס העיר כפי שלמדנו אמר שביצע את כל מה שצריך ונדרש לשלם, והיתר הבניה לא התעכב בגללו, ובימ"ש קבע שקמה לו הגנה מן הצדק, על כך שהוא פעל על פי כל מה שרשות מקומית נתנה לו.

הפסיקה בעניין הטלת צו מבחן לתועלת הציבור ברורה וידועה, וצריך לבחון כל מקרה ומקרה לגופו.

עסקינן באיש ציבור שפעל, פועל ואנו מאמינים שימשיך לפעול למען הציבור. בימ"ש יראה את כל תיק המוצגים ויראה את כל תעודות ההוקרה שקיבל מהציבור.

לא עסקינן בעבריינם מקצועיים או שעברינים שחזרו על עבירה כזו או עבירה דומה בתחום כזה או אחר.

לנאשמים אין עבר פלילי, הם חיים והם אזרחים נורמטיביים מן השורה, ועצם ההרשעה בדין, פוגעת בשמם הטוב, בדימויים, בעסקם ובמקרה של הנאשם 1 לפחות גם בפרנסתם.

ההרשעה בהליך, תחת חוק תכנון ובניה לצורך העניין, אדם שיחליט להיות קבלן הוא לא יוכל להיות קבלן לפחות תקופה מאד ארוכה, בשל עבירה של חוק תכנון ובניה, וזה לא שאלה של קלון אלא של חוק.

אני מפנה לתיק עמ"ק מדינת ישראל נ' אריאלי ראובן, גם שם הורשע אדם לאחר הפנייה לתסקיר, ולאור המלצת שירות המבחן, הוחלט לבטל את ההרשעה, וניתן צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. כמו כן, גם ב 3460-99 בימ"ש השלום בחדרה, עיריית חדרה נ' ימיני שמעון ומירב.

בבג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון פד"י מז' 2 עמ' 229, שם בעמוד 265, שם השופט ברק התייחס לנושא שירות המבחן, ולמעשה התייחס לאנשי ציבור ועשה אבחנה מתי יש להרשיע ומתי אין להרשיע, והמסקנה היא שברור שאדם שהורשע בפלילי, זה יפגע בתפקוד שלו כאיש ציבור ובפרט אני מפנה לתיק המסמכים למכתב שכתב עו"ד יאיר חזן ליועמ"ש לממשלה, ואני אפנה שם לסעיפים, הוא הביע שאלה איך אדם שיורשע בפלילי יוכל לשמש כיו"ר לתכנון ובניה? ויש אבחנה והוא לא הורשע בביצוע הבניה, אלא הוא הורשע בשימוש, ובימ"ש ראה והתייחס לכך בהכרעת הדין שכל נושא השימוש הוא פעל כמעט לפי הספר והתקלות שהיו שם כולן ברובן נובעות כולן מהרשות.

מן הכלל אל הפרט, כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל, יש ליתן ביטוי להקלה בעונש, והדרך של הקלה בעונש הרי לכאורה בשירות למען הציבור, הוא מקבל 140 שעות של"צ במועצה הדתית נתיבות, הוא מקבל עונש זה לא שהוא יוצא מבימ"ש ללא עונש, אם בימ"ש יחליט בסופו של יום לבטל את ההרשעה ולבצע עבודות של"צ זה לא שהוא יצא ללא מסר מבימ"ש. הנאשם ניהל את התיק מתוך אמונה בצדקתו ובימ"ש ראה שהוא לפחות פעל יש מכתב של היועמ"ש של הרשות המקומית שאמר לו מה לעשות כדי לקבל היתר והוא פעל לפי הוראות אלו.

בימ"ש יודע שכשכאשר שבכל רשות מקומית נותנים שובר לקבלת היתר זה השלב האחרון לקבל היתר, משלמים בכל רשות, משלמים והאחרון זו החתימה של ראש העיר. הנאשם שילם אך החתימה של ראש העיר לא הגיעה, אני לא נכנס כן שימוש חורג, לא שימוש חורג, כן סטיה מהיתר לא סטיה מהיתר.

אין מחלוקת כי הנאשם 1 פעל לקבל היתר לשימוש חורג, הגיש בקשות. הטענה שכמעט הוכחה הייתי אומר, ההיתר לא ניתן נוכח התנכלות אליו באופן בלתי סביר.

מהנדס העיר, כמו שאמרתי העיד בפני בימ"ש, כי השימוש שבוצע בנכס עמד ועומד במגמות התכנון האזוריות ולמעשה השימוש החורג אין בו כדי לפגוע במדיניות התכנון, הנוגעת למבנים ברחוב בו מצוי הנכס וזה אני מצטט מתוך עמוד 14 בהכרעת הדין. אותו עד אמר נוכח האמור בנ/3 בצירופיו, נ/4, נ/5 ונ/6, מולאו התנאים כדי לקבל היתר לשימוש חורג למעט ביצוע שני תשלומים והמחדל בעודה רובץ לפתחה של המאשימה. עמוד 15 להכרעת הדין.

ההרשעה הייתה תוך שימוש בפרק זמן שבין 3.3.09 ואילך, קרי בתקופה שהוא לא היה חבר מועצת עיר, כך שלא ניתן להגיד שהוא ניצל את המעמד. מ 2007 יש וועדה קבועה כך שלא ניתן לבוא ולהאשים אותו שהוא ניצל את מעמדו כחבר במועצת עיר.

ראינו לאורך כל הדרך כי הנאשם 1 פעלו ופנו לרשויות לצורך השגת היתרים הדרושים והיתר הבניה ההיתר המיוחל.

לאחר מסכת ארוכה ויראה בימ"ש מאיזה שנה זה החל, זכינו לקבל את ההיתר, ואנו עומדים עכשיו במצב שיש היתר.

אני סבור, כי בנסיבות אלה גם אם אפשר לטעון שהמאשימה פעלה בחוסר סמכות, מה שלא נטען בענייננו, ולא הייתה יכולה לאשר שימוש חורג מבנה שלטענתם קיימות בו חריגות, היא יצרה מצג כלפי הנאשם 1 משך תקופה מאד ארוכה. (מפנה להכרעת הדין).

בע"פ 2083-96 פד"י נב (3) שם בעמוד 337, דן בימ"ש במבחנים לאי ההרשעה, כאשר בבסיס ההחלטה שלא להרשיע הוא השיקום, הנזק שיגרם למעמדו של הנאשם.

אין מחלוקת שמדובר באדם נורמטיבי שתרם ותורם לחברה. הייתי אומר שההתנגדות והחוסר להגיע להבנה היא כדי לסכל את הריצה של הנאשם 1 לבחירות. יש תחושה מאד לא נעימה מה ההתעקשות. יש היתר בניה. האדם פעל ופנה. העידו כל העדים פה, לא היה מעולם כתב אישום בעיריית אופקים שהגישו בגין שימוש חורג, כאשר עשרות מבצעים את אותה עבירה, ולא הוגש כתב אישום נגד אף אחד. לא ראינו אחד כזה.

בע"פ ב"ש 1061-09 משה גבאי נ' מדינת ישראל – שם נקבע כי אמנם לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש ומתי ישתמש בימ"ש בסמכותו להטיל ענישה ללא הרשעה. למעשה ניתן לבימ"ש השיקול הנרחב תוך תשומת דגש בהיבט הציבורי ובהיבט הפרטי של הנאשם.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל – נקבע בין היתר כי יש לבחון מהפן השיקומי האם מדובר בעבירה ראשונה ויחידה כמו שחל בענייננו. מה היא חומרת העבירה, והנסיבות שבהן בוצעה העבירה.

הסיבות בעניין זה פורטו באריכות בחקירה, ובסיכומים שהיו בתיק, וגם מהעדים וגם מהחלטת בימ"ש שקמה הגנה מן הצדק, בפרט ובשים לב למעמדו ותפקידו של הנאשם 1.

כמו כן, מהמסקנה שעליה אין חולק כי אפשר לומר שנקבעה כממצא כי השימוש שנמצא בנכס עמד ועומד במגמות התכנוניות האזוריות ולמעשה אין בשימוש החורג כדי לפגוע במדיניות התכנונית של הרשות המקומית. (עמ' 14 להכרעת הדין).

הסבירות שהנאשם יחזור על עבירה דומה, היא סבירות מאד מאד נמוכה ושואפת לאפס והשאלה של בימ"ש אם ביצוע העבירה על ידי הנאשם היא כרונית, לטענתנו הנאשם נגרר אחר ההתנהלות הזו.

לאחר הכרעת הדין שניתנה על ידי בימ"ש הנאשם לקח אחריות ומתחרט והותרת ההרשעה על כנה, תפגע בתחום פעילותו של הנאשם, לעתיד לבוא.

בסופו של יום, ניצבת בפני בימ"ש השאלה האם בנסיבות המיוחדות של העניין גובר השיקול הציבורי להרשיע את הנאשם פה, או אי הרשעתו בדין.

הנאשם 1 במהלך הבקשות הגיש אפילו עתירה לבית המשפט. רבותיי תנו לי את היתר הבניה. השופט החזיר אותו לוועדה ושוב החזירו אותו. זה לא אדם שישב בחוסר מעש.

אתייחס לחלק המסמכים ביחס לפעילותו של הנאשם 1, מעבר לגופים שהנאשם מתנדב ומתנדב בהם במשך שנים רבות. הנאשם חבר ברשימת הליכוד לכנסת ה 19, יו"ר האגודה למען הזקן באופקים, חבר דירקטוריון קק"ל, חברת במוזאון חיל האוויר, חבר במט"י, יו"ר הנהלת סניף הליכוד באופקים. היה גם יו"ר עמותת בנות חיל גוף מוכר על ידי מדינת ישראל לשירות לאומי.

ביחס לנאשם 1 – נוכח הכרעת הדין, ונוכח כל מה שמיניתי אני סבור, שיש לאמץ במקרה הספציפי הזה את מסקנות שירות המבחן, ולהימנע מהרשעתו בדין, ולהטיל עליו ענישה בדרך של התחייבות להימנע מעבירה, וכן עבודות של"צ למען הציבור.

ביחס לנאשם 3 – הנאשם 3 נמצא בהליכי פשט"ר 3576-08-10 מחודש ספטמבר 2010, הנאשם נכה צה"ל, נפצע בעת שירותו הצבאי ב 1982. מצוי באובדן כושר מוחלט כפי שבימ"ש רואה.

עסקינן בנאשם שחטאו הייתי מגדיר הוא שכר נכס בתום לב, השתמש בפועל, והמועד שנודע לו שמדובר על פי הכרעת הדין, בנכס שהוא אינו יכול להשתמש הוא היה חודשיים לפני הגשת כתב האישום, החברה כבר נכנסה להליכי פירוק. כתב האישום נמסר לנאשם שהחברה כבר הפסיקה פעילות, ופורקה על ידי בית המשפט. כך שהשימוש בפועל מדובר בתקופה מאד מאד קצרה לפחות מהכרעת הדין שפנו אליו, לכל היותר חודשיים מאז אותו מועד הוא עזב את הנכס. עובדתית לא היה שימוש בנכס.

גם במקרה הזה, אפשר להימנע מהרשעה של הנאשם. עסקינן במקרה מאד מאד גבולי כאשר נאשם שוכר נכס מגיעים אליו פקחי העירייה, מתריעים בפניו, חודשיים אח"כ הוא עוזב את הנכס ובפרט שבמשך כל התקופה שהוא שכר את הנכס הוא קיבל ארנונה כמשרד ושילם ארנונה כמשרדים.

אני מסכים שעל פי הפסיקה אין קשר, ואולם בהיבט הידיעתי יש לכך משמעות.

למעשה, הנאשמים הסירו כל מחדל.

אין ספק שהסכם השכירות הוגש לעירייה. אין מחלוקת העירייה גם השתמשה בזה.

לעניין אי ההרשעה – אין ספק שהוגש הסכם שכירות וחברי השתמש בהסכם השכירות שהוגש לעירייה. הוא הציג בפניו את הסכם השכירות במהלך החקירה הנגדית, אני לא זוכר אם רישומי העירייה לענין הארנונה הוצגו כמוצג (כעת מוסרים לי שהוצגו) העירייה ידעה בפועל שנכנס שוכר חדש שעושה שימוש בנכס, חודשיים לפני שהוא עוזב את הנכס פנו אליו פקחי העירייה. העובדה שבפועל העבירה נפסקה בזמן סביר. משרדים שצריך לסגור אותם לא סוגרים אותם מהיום למחר, אני סבור ש 60 יום זה זמן סביר להפסיק פעילות של עסק מסוים.

לנאשם 3 אין הרשעות קודמות. הנאשם לקח אחריות למעשיו, הביע חרטה, גם בהרשעה צריך שיהא אינטרס ציבורי, עסקינן במישהו ששכר משרד במבנה , עם גילויה שלה עבירה הפסיק את ביצוע העבירה, שילם ארנונה כמשרד, לכאורה כאשר הוגש הסכם השכירות העירייה יכלה להרתיע. במועד הראשון שלמדנו על ההתרעה זה היה כאשר הוא עזב.

לכן אני סבור שגם בנסיבות האלה יש לבטל את ההרשעה, ולאמץ את מסקנות התסקיר ולכל הפחות להטיל על הנאשם עונש מינימאלי אם בימ"ש יחליט להרשיע את הנאשם 3.

השבוע קראתי בגמרא , "על מה חרב בית המקדש" – נהגו לפי משורת הדין, ולא לפנים משורת הדין.

במקרה דנן, גם ביחס לנאשם 3 כשמודיעים לו בפעם הראשונה הוא מקבל את הידיעה חודשיים אח"כ נסגרו המשרדים. אני ער לכך שלא נקבע ממצא עובדתי בעניין זה ועובדתית המועד הראשון שהוא ידע כאשר פנו אליו הפקחים שזה חודשיים לפני סגירת המשרדים. קרי, כאשר הוגש כתב האישום המשרדים האלה כבר תקופה סגורים, הנאשם 3 לא שם. זה לא סותר את העובדה שהוא למעשה כאשר נודע על חשד על קיומה של עבירה הוא עזב את הנכס.

הנאשם 1 פעל באופן שיטתי, עקבי, כדי שהמחדל הזה יוסר.

בהכרעת הדין יש בין בנייה בפועל לבין שימוש. שימוש זו עבירה יותר פשוטה, ובתי המשפט מייחסים לה משקל יותר מקל מבניה בפועל.

לכן, אני אבקש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולא להרשיע את הנאשמים.

הנאשם 1 :

אני בראש ובראשונה אני חושב שכל התהליך הזה עברתי איזה שהוא משהו, אין לי ספק שעבר בי איזה שהוא הבנות ותובנות ומה שרואים מכאן בדרך כלל לא רואים ממקום אחר. על כך אני לא רק שאני למדתי מזה אלא גם אני מתחרט על עצם העבירה שנעשתה. זה בראש ובראשונה.

אני רוצה להחזיר את בימ"ש לפרקטיקה שעברתי אני באופן אישי בכל התהליך של קבלת ההיתר.

אני רוצה שוב לחזור ולהדגיש שזה היה נורמה, כחבר מועצת עיר ראיתי את זה גם קודם לכן וגם לאחר מכן שאנו כוועדת תכנון בניין ערים לא עסקנו בקבלת היתר לשימוש חורג ממגורים למשרדים לא היה מושג כזה. אני חזרתי על זה וחוזר על זה שוב ב 20 שנה האחרונות באופקים ובתקופת בגרותי החל מהצד הציבורי שלי אף אחד לא הגיש בקשה לשימוש חורג למשרדים ובוודאי שאף אחד לא קיבל כתב אישום כזה על שימוש ממגורים למשרדים זו הייתה נורמה מקובלת נכונה או לא נכונה והיתה החלטה של המאשימה. אני ברגישותי הגשתי בקשה לשימוש חורג וקיבלתי את ברכת הוועדה עד לתאריכים מסויימים ומילאתי אחר כל התנאים לרבות תשלומים של שימוש חורג למנהל מקרקעי ישראל, תשלומים של השבחה לעיריית אופקים, תשלומים קרן חניה בגין השימוש ממגורים למשרדים, והחמור מכל שילמתי עוד 5,192 ₪ עבור קבלת היתר. זה פשוט בלתי יאומן. זה לא הגיוני. אני לא יכול לתאר לעצמי סיטואציה של מקום אחר במדינת ישראל שיכולה להיות. מה שנותר זה להכניס למדפסת ולהוציא היתר לשימוש חורג ל – 3 שנים. במקביל רצתי לשינוי תב"ע לא הסתפקתי בשימוש החורג, ידעתי שהזמן שלו הוא תאריך שיפוג ורצתי עם שינוי תב"ע עם כל התהליכים וכולנו יודעים מה זה שינוי תב"ע במדינת ישראל, עלויות כספיות גבוהות מאד, החל משכירת אדריכלים מתכננים ויועצים ותשלומי היטלי השבחה וכו'. וכמובן שקיבלנו היתר בניה והיתר לשימוש משרדים. המקום עצמו מיועד למשרדים. אם זה היה מגורים אז המגורים היו מפריעים לשימוש במקום. כלומר, זה דבר והיפוכו. זה לא יאומן.

כב' בימ"ש מעבר לכל התשלומים שנעשו ונעשו בפועל החל מתהליך של השימוש החורג ומההליך של שינוי התב"ע גם אני כמקבל הכנסה, הצהרתי על כך שזה משרדים, המשמעות לכך שאני משלם מס הכנסה, ולא פטור משכירות של מגורים, שעד היום 6,300 ₪ משכירות זה הכנסה פטורה ממס ואני בעצם ההצהרה הזו גרמתי לכך שאשלם מס ונפגעתי כלכלית. אני רוצה לומר שלא רק שלא הפקתי תועלת כלכלית, אלא ההפך הוא הנכון, ניזוקתי כלכלית. נכנסתי לנעלי אימי ז"ל קיבלתי את הנכס בירושה, קיבלתי את השוכרים בירושה, עשיתי כל מה שאני יכול כאיציק לעשות את כל מה שבידי, היום לאור כתב האישום, אני יודע מאיפה זה התחיל.

אני שוב מבקש להתחרט ואני מתנצל על העבירה שלטענתי לכאורה נעשתה ושהורשעתי בה. אני מבקש מבימ"ש למען עתידי, אני יודע שלפסק דינו של בימ"ש תהא השלכה לעתידי וגם על שמי. יהיו כותרות בעיתונים. אני שילמתי את עונשי לציבור. אני חושב שגם פעלתי באופן ציבורי בצורה הנאותה ביותר ותודה רבה.

הנאשם 3:

אין לי מה להוסיף על דברי עורך דיני ועל דברי הנאשם 1.

ב"כ הצדדים:

נבקש אפשרות להגיש אסופת הפסיקה בתוך 7 ימים מהיום וכן הסכמנו כי ב"כ הנאשם יגיש גם את הדפסת טיעוניו לעונש.

<#2#>

החלטה

דוחה לעיון ולמתן גזר דין ליום 23.6.2013 שעה 09:30.

הנאשמים 1 ו – 3 מוזהרים שעליהם להתייצב במועד שנקבע, וכי לא יקבלו הזמנה נוספת לדיון, וכי אם לא יתייצבו לדיון יוצא נגדם צו הבאה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ד' סיון תשע"ג, 13/05/2013 במעמד הנוכחים.