לפני:

כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד

נציגת ציבור עובדים גב' ג. כהן

נציגת ציבור מעסיקים גב' ת. ברץ

החלטה

1. בפנינו בקשת התובעת למינוי מומחה אחר, בהנמקות שלהלן:

המומחה, פרופ' א. רכס, קבע כי התובעת ז"ל; הסתמך אך על דו"ח מד"א והתעלם מהתעוד הרב שהועבר אליו, לרבות מ-2001 ופרוטוקולים של המל"ל. המומחה לא התייחס לחוו"ד ד"ר דבי מ-16.3.11 ומ-22.9.11.

המומחה התעלם לחלוטין מחוו"ד פרופ' פוקס וטען כלפיו כי עבר עבירה אתית.

בניגוד לפרופ' רכס וד"ר דבי, שנימקו חוות דעתם בספרות מקצועית, לא הביא המומחה כל אסמכתא לחוו"ד, לא התיחס לאסמכתאותיהם והתבצר בעמדתו הראשונית ואף מגדיל ועושה וקובע כי "לדעתי הדברים גם לא התרחשו במציאות" ואף מגדיל עשות וביקש פסה"ד שינתן, משל הפך לצד בהליך.

חוׂות דעת קודמות שניתנו (ד"ר בלוך, מטעם הנתבע ופרופ' אברמסקי שמוּנה כמומחה) הסכימו כי קיימות 2 אפשרויות סבירות לפטירת המנוח (ארוע מוחי; ארוע לבבי) – ורק המומחה סבר אחרת.

2. הנתבע בתגובתו התנגד לבקשה:

המומחה מוּנה בהסכמה, כמומחה נוסף, כשהסכימו הצדדים לבטול פסה"ד, תוך שביקשו כי המומחה (פרופ' אבינועם רכס) ימונה.

משכך, אין יכולה התובעת לחזור בה מהסכמתה, כשנימוקיה אינם מעלים טעם ממשי לפסילת חווה"ד.

המומחה התייחס בחווה"ד ובתשובותיו, למנוח (גבר) ולחומר הרפואי שבפניו. אם טעה טעות קולמוס מצערת – אין בכך לפסול חווה"ד, מה גם שהתביעה נפתחה ע"ש האלמנה וכך ניתנו ההחלטות.

המומחה ניתח באריכות את חוו"ד פרופ' פוקס, מסביר ברורות ומנמק מדוע לא יתכן כי המנוח נפטר מדימום תוך מוחי, ועפ"י מומחיותו אף מבהיר התרחיש הקליני המופיע בדימום תוך מוחי; כשעולה מהמסמכים הרפואיים כי לא התרחש במנוח. סיבת המוות אינה ידועה לפי פרופ' פוקס ואין בפנינו נתיחה.

לא ברור מדוע חולקת התובעת על מומחה נוירולוג הבוחן הפן הנוירולוגי באמצעות קרדיולוג.

3. ולהכרעתנו –

א. המומחה מוּנה בהחלטה מ-21.10.13, הועברו אליו העובדות המוסכמות והמסמכים הרפואיים כולם ונתבקש לבחון שאלת הקשר הסיבתי בין ארוע מוחי מ-18.2.01 שהוכר כפ"ע, לפטירת המנוח (בתביעת תלויים שהגישה התובעת) והכל עפ"י הסכמה של בכ"י הצדדים "בנסיבות המיוחדות", ולמינויו "כמומחה נוסף".

בנסיבות אלה ודאי וודאי יש לבחון בקפידת יתר הבקשה.

כאן המקום להזכיר כי קודם למומחה (פרופ' רכס; וקודם לפסה"ד שניתן ע"י מותב זה) – מונה פרופ' אברמסקי ששלל כל קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה לבין פטירת המנוח.

ב. המומחה מציין בחוות דעתו מ-22.4.14 "בנדון" בלבד את שם התובעת כז"ל.

עם זאת, ברור כי עוסק הוא במנוח – ודי בעיון בתשובותיו ובכתביו! (מעבר לכך, שברי כי עסקינן בטעות קולמוס – נציין כי השם "מזל זבולון" יכול לשמש לזכר וגם לנקבה וממילא, הטעות האמורה אינה מוכיחה דבר). כך גם, בהמשך בתשובתו בדצמבר 2014, כשבתוכן המענה התיחס ל"זכר".

ג. אכן לא ברורה טענת התובעת להעדר התייחסות המומחה למסמכים הרפואיים:

המומחה התייחס לחוו"ד פרופ' פוקס ולרשומה מבי"ח איכילוב עם הגעת המנוח.

המומחה דווקא מבהיר כי הוא חולק על פרופ' פוקס תוך שהבהיר נוירולוגית – מדוע ומנמק מקצועית המחלוקת ובהסתמך על רישומים רפואיים מזמן אמת, על קליניקה מזמן אמת. בהתאם, "מרשה" המומחה "לעצמו" לומר כי "ולפיכך גם לדעתי הוא לא התרחש במציאות" – כל התייחסותו איננה "לארוע עובדתי" (שנקבע, כביכול, ע"י ביה"ד) ולמעשה, שולל הוא לאור התרחיש הקליני המתועד (במסמכים הרפואיים) – תרחיש קליני שנטען ע"י משפחת המנוח בפני פרופ' פוקס (קרדיולוג) לאחר חוו"ד המומחה מ- 22.4.14.

בתשובתו (שנשלחה בפקס 28.1.15; הנושאת התאריך 14.11.14; ובמענה לשאלות ההבהרה) – חולק על חוו"ד פרופ' פוקס, משיב לשאלות ההבהרה שהוצגו לו ומבהיר כי אינו מתייחס בחווה"ד לטענות בתחום הקרדיולוגי משאינן בתחום מומחיותו; מאידך, הפרעות קצב כאמור "יכולות לגרום במובהק לנזק איסכמי לרקמת המוח ולהביא למותו של החולה" – כך בחווה"ד וזו דעתו גם בתשובותיו.

ד. לאור כל אלה – משחווה"ד ברורה, משהמומחה (שמוּנה כמומחה נוסף ובהסכמה), פעל כפי שנתבקש – ברי כי דין הבקשה להדחות.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ה, (03 מאי 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נ.צ. חתמו ביום 1.5.15.

ק/ מירי ק.