1. לפניי בקשות מטעם הנתבעות ומטעם הצד השלישי למחיקת חלקים מתצהירי התובעים בשל הרחבת חזית.
2. התובעים והצד השלישי הם צאצאי בלילי לאון ז"ל ובלילי פרלה. הגב' בלילי פרלה (להלן: "פרלה") הינה בעלת הזכויות במשק מספר 34 במושב שואבה. עוד בשנת 2000 סבלה פרלה מדמנציה. הצד השלישי גר במשק בדירה הנמצאת מעל דירת פרלה. התובעים ידעו כי הצד השלישי מחזיק ביפוי כוח מאת פרלה, המאפשר לו להעביר את הזכויות במשק על שמו, ומתוך חשש כי הצד השלישי יעשה שימוש ביפו כוח זה, הם הגישו לבית המשפט למשפחה לענייני משפחה, תביעה לקבלת צו מניעה שיאסור על הצד השלישי את השימוש בייפוי הכוח. ביום 28.12.06 ניתן צו כמבוקש, והתובעים המציאו אותו למנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"). ימים ספורים לאחר מכן, ביום 1.1.07, הוגשה למנהל בקשה להעברה ללא תמורה של מחצית מזכויותיה של פרלה במשק לצד השלישי. המנהל אישר את ההעברה המבוקשת, וזו הושלמה ביום 21.1.07, חרף העובדה שבתיק המנהל היה קיים צו המניעה הנ"ל. משנודע דבר ההעברה לתובעים הם הגישו לבית המשפט לענייני משפחה תובענה נגד הצד השלישי ונגד המנהל, בגדרה התבקש ביטול ההעברה. ביום 15.9.09 נעתר בית המשפט לתובענה, וביטל את העברת הזכויות, תוך שהוא קובע כי בשל מצבה הנפשי של פרלה מסמכי העברת הזכויות נחתמו ללא גמירת דעת, ותוך שהוא מותח ביקורת על התנהגותו חסרת תום הלב של הצד השלישי (עמ' 28-29 לפסק הדין), ועל המנהל שפעולותיו "על פניהן נראות.. כלוקות ליקוי ממשי" (עמ' 30 לפסק הדין ש' 9).
3. לאחר שניתן פסק הדין הגישו התובעים את התביעה שלפניי, בגדרה הם תובעים מהמדינה, האחראית על המנהל, ומעובדת המנהל (הנתבעת 2), פיצויים בסך של 450,000 ₪ (לצרכי אגרה), בגין הנזקים שנגרמו להם. בתביעתם טוענים התובעים כי הנתבעים התרשלו בכך שאפשרו את העברת הזכויות למרות קיומו של צו המניעה, ולמרות שבניגוד לנהלי המנהל, לא הוצגו בפניהם כל המסמכים שנדרשו לצורך העברת הזכויות. התובעים טוענים כי בשל רשלנותם של הנתבעים נגרמו להם הוצאות כספיות ועוגמת נפש (סעיף 44 לכתב התביעה). התובעים מוסיפים וטוענים, כי עקב רשלנות הנתבעים התדרדר מצבה של פרלה, ואילו התובעים: "סובלים ממחלות לב וסכרת ו... בלילות שנתם נודדת כשחרפת אימם לפני עיניהם" (סעיף 46 לכתב התביעה). כן טוענים התובעים, כי עקב ניהול המשפטים להשבת המשק לידי פרלה: "נאלץ התובע יוסף בלילי לעזוב בחופזה את ביתו שבמושב, לא הצליח להשכירו כשנה ונאלץ בעצמו ליטול את משפחתו המפוחדת מאיומי אח התובעים, ולנוס בעל כורחו לישוב בדרום הארץ, וזאת מחשש שיאונה רע לילדיו ולמשפחתו" (סעיף 47 לכתב התביעה). על יסוד האמור עותרים התובעים לסעדים הבאים, כמפורט בסעיף 55 לכתב התביעה: השבת הוצאות משפטיות שהוציאו התובעים לשם ביטול העברת הזכויות – 150,000 ₪, פיצוי בגין הוצאות שהוציאו התובעים לשם החזקת משק העזר עקב העדר הכנסות לפרלה מנכסים מושכרים בשנים 2006-2009 - 75,000 ₪, הוצאות רפואיות בגין חוות דעת לבתי משפט – 12,000 ₪, עזיבת התובע יוסף בלילי את ביתו בשואבה עקב המשפטים, אי השכרת הנכס במשך שנה ושכירת בית מגורים חלופי – 60,000 ₪, אובדן ימי עבודה של התובעים במהלך שלוש שנות המשפט – 50,000 ₪, ועוגמת נפש שנגרמה לתובעים עקב כך שנאלצו לראות את אימם פרלה בקלונה, ועקב המחלות שבאו על התובעים יעקב ושבתאי – 1,000,000 ₪. כאמור, לצרכי אגרה צמצמו התובעים את סכום התביעה לסך של 450,000 ₪.
4. הנתבעים הגישו כתב הגנה בגדרו נטען כי אין לחייבם בפיצויים, כיוון שהעברת הזכויות לא בוצעה מכוח ייפוי הכוח שלגביו ניתן צו המניעה, אלא מכוח טפסים שעליהם חתמה פרלה עצמה. כן, הכחישו הנתבעים את הטענה לפיה ההעברה אושרה ללא הצגת מסמכים כנדרש, וכן הם הכחישו את הנזק הנטען. במקביל, הגישו הנתבעים הודעת צד ג' נגד אחי התובעים – מיכאל – אשר לפי הטענה היה הרוח החיה מאחורי העברת הזכויות שבוטלה.
5. הצד השלישי הגיש אף הוא כתב הגנה, בו הוא טען כי בעת שהחתים את פרלה על מסמכי העברת הזכויות הוא האמין בתום לב שהיא הייתה כשירה לחתום עליהם. בנוסף, הכחיש גם הצד השלישי את הנזקים הנטענים.
6. ביום 12.3.13 לאחר שהוגשו תצהירי התובעים, התקיימה ישיבת קדם משפט, בה טענו הנתבעות להרחבת חזית. כמו כן, עתרו הנתבעים וצד ג' למחיקת כל הטענות שברפואה אשר נכללו בתצהירי התובעים, בנימוק שלא ניתן לטעון טענות אלו בהעדר חוות דעת רפואית. בסיומה של הישיבה קבעתי כי כל הטענות שברפואה ימחקו מתצהירי התובעים, ובמקביל התרתי לתובעים להגיש בקשה להארכת המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמם. בקשה כזו לא הוגשה, ולפיכך החלטתי בעניין מחיקת הטענות שברפואה בעינה עומדת. עתה, נותר להכריע בסוגיית הרחבת החזית, כאשר בעניין זה אתייחס לבקשתן המפורטת של הנתבעות.
7. הרחבת חזית בתצהיר יוסף בלילי

סעיף 5.1.9 לתצהיר – בסעיף זה טוען יוסף בלילי לנזקים שנגרמו לו עקב הצורך ליטול הלוואת ביניים ("הלוואת בלון"), לשם רכישת בית חלופי במקום זה שנאלץ לעזוב במושב שואבה. נזק זה לא נטען בכתב התביעה, ולפיכך הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה.

סעיפים 5.1.10 – 5.1.13 לתצהיר – בסעיפים אלו טוען יוסף בלילי כי כאשר ניסה למכור את ביתו שבשואבה הוא נתקל בקשיים בשל העובדה שבטעות נרשם על שם רעייתו צו האפוטרופסות שהתייחס לפרלה, וכתוצאה מכך הוא נאלץ למכור את ביתו בהפסד של 780,000 ₪. העיון בכתב התביעה מלמד כי נושא זה של מכירת הבית בהפסד כלל לא נזכר בו, לא בגוף כתב התביעה ולא בסעיף הסעדים, ולפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה.

סעיפים 5.1.4 ו – 6 לתצהיר – בסעיפים אלו טוען יוסף בלילי כי נגרם לו הפסד של ימי עבודה בשל לחצים ופחדים שבהם הוא היה שרוי. בהמשך לכך טוען יוסף בלילי, כי הוא נעדר מעבודתו כקבלן פרטי "בשל השתלשלות האירועים", וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד בסכום של 651,424 ₪. טענות אלו לא בא זכרן בכתב התביעה. בכתב התביעה נטען רק כי נגרם לתובעים אובדן ימי העבודה בשל התמשכות המשפט, וכי הנזק בראש זה של התביעה עומד על סך של 50,000 ₪ בלבד. לפיכך יוכל התובע יוסף בלילי לטעון אך לנזק בגין אובדן ימי עבודה במהלך המשפט שסכומו 50,000 ₪, ואילו יתר הטענות מהוות הרחבת חזית אסורה. לא למותר לציין, כי התובעים לא ביקשו לתקן את כתב התביעה בנקודה זו, וכפועל יוצא אף לא נדרשו לשלם אגרה על מלוא הנזקים הנטענים בתצהיר.

1. הרחבת חזית – תצהיר שבתאי בלילי

סעיפים 3.1 – 3.3 לתצהיר – בסעיפים אלו מתאר שבתאי בלילי כיצד ביקש להתמנות כאפוטרופוס על אמו פרלה, וכיצד חזר בו לנוכח איומים כבדים שהופנו כלפיו וכלפי משפחתו. אירועים אלו לא פורטו בכתב התביעה, והם גם לא רלוונטיים לענייננו כיוון שהם התרחשו לפני ביצוע העברת הזכויות בינואר 2007. לפיכך סעיפים אלו ימחקו מן התצהיר.

סעיף 3.6 לתצהיר – סעיף זה אינו מהווה הרחבת חזית, משום שכל שנאמר בו הוא שהתובע היה קרוב ביותר לאמו וכי הדבר נוצל על ידי אחיו.

סעיף 3.7 לתצהיר – סעיף זה מהווה הרחבת חזית אסורה, כיוון שהתובע שבתאי בלילי מתאר בו כיצד האפוטרופוסית שמונתה לאמו מנעה ממנו להיפגש עם האם, תיאור שאינו מופיע בכתב התביעה.

סעיפים 3.12 ו – 3.18 לתצהיר – בסעיפים אלו מתאר התובע כיצד אחיו, שאינם צד לתביעה, איימו עליו לבל יכנס לבית אמו, וכן הטרידו אותו בתלונות שווא שהגישו למשטרה. טענות אלו לא נטענו בפירוט בכתב התביעה, ברם יש לראותן כפירוט של הטענה הכללית בדבר עוגמת נפש שנגרמה לתובע ולפיכך הן לא מהוות הרחבת חזית.

סעיפים 3.15 ו – 3.17 לתצהיר – בסעיפים אלו טוען שבתאי בלילי כי במשך חמש וחצי שנים נאלץ לתמוך באמו בסכום של 1,500 ₪ לחודש, ולשם כך הוא נאלץ ליטול הלוואות. אני סבור שניתן בדוחק להביא את טענת התמיכה החודשית בגדרו של ראש הנזק שנטען בכתב התביעה תחת הכותרת "הוצאות החזקת משק העזר", ולפיכך לא מדובר בהרחבת חזית. עם זאת, אדגיש כי נזק זה מוגבל לסכום של 75,000 ₪ כפי שנטען בכתב התביעה.

סעיפים 3.18 ו – 3.22 לתצהיר – בסעיפים אלו מתאר התובע כיצד נגרר על ידי אחיו לחקירות במשטרה, דבר אשר גרם לו לעוגמת נפש ולהתפרצות מחלת הסוכרת. סעיפים אלו לא מהווים הרחבת חזית באשר יש בהם פירוט של עוגמת הנפש שנטענה בכתב התביעה. עם זאת, דין הטענה להתפרצות מחלת הסוכרת להימחק, מן הטעם שהתובעים לא הגישו חוות דעת רפואית.

סעיף 4 לתצהיר – בסעיף זה מפרט התובע הוצאות שהוציא לשם רווחתה של אמו מבלי שהוחזרו לו על ידי הקרן להגנה על חסויים אשר מונתה כאפוטרופוס לאמו. טענות אלו לא נזכרו כלל בכתב התביעה, ולכן הן מהוות הרחבת חזית אסורה.

1. הרחבת חזית – תצהיר יעקב בלילי

סעיפים 3.5 – 3.8 ו – 3.10 לתצהיר – בסעיפים אלו מפורטות טענות שברפואה אשר על מחיקתן כבר הוריתי בהחלטתי מקדם המשפט האחרון, ולפיכך אין צורך שאתייחס לטענות אלו שוב.

סעיף 3.11 לתצהיר – בסעיף זה טוען התובע יעקב בלילי כי עקב העברת הזכויות נמנעה ממנו האפשרות לבקר את אימו, דבר אשר גרם לו לעוגמת נפש. טענה זו מהווה פירוט של הטענה הכללית בדבר עוגמת נפש ולכן היא לא מהווה הרחבת חזית.

1. הרחבת חזית – תצהירה של לאה גרינפלסטש

סעיף 3 לתצהיר – בסעיף זה מפרטת התובעת את עוגמת הנפש שנגרמה לה וכן היא טוענת לנזקים נפשיים שנגרמו לה. ככל שטוענת התובעת לעוגמת נפש הרי שלא מדובר בהרחבת חזית, ברם הטענה בדבר "נזק נפשי" דינה להימחק, מן הטעם שמדובר בטענה שברפואה שלא הוגשה חוות דעת לביסוסה.

1. בהמשך לכל האמור יגיש הצד השלישי את תצהיריו עד ליום 15.4.14 וישיבת קדם משפט בנוכחות הצדדים תתקיים ביום 23/6/14 בשעה 11:00.

ניתנה היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.