עסקינן בסכסוך בין שכנים, בבית דו משפחתי, המצוי ברח' ד"ר ז'יואגו 1-3 בעיר ראשון לציון וידוע כגוש 5097 חלקה 17 (להלן: "הנכס"). עיקר הסכסוך נקשר בבריכה שהקימו הנתבעים בחצר ביתם ובטענות התובענים לנזקים הנובעים מכך. במהלך בירור התובענה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ימונה מומחה מוסכם שישמש כפוסק במחלוקת. לאחר שניתנה חוות דעתו שלא התיישבה עם טענות התובעים, הם עתרו לפסילתה ולהכרעה בראשי הנזק השונים שבתביעתם בהתאם להוראות הדין. הנתבעים עתרו לסיום ההליך בהתאם למסקנות שבחוות הדעת.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעים עתרו למתן סעדים הצהרתיים שונים ולפיצוי בסכום של 51,000 ₪ בטענה כי הנתבעים ביצעו בחלקם ובחלקים המשותפים בנכס עבודות בנייה ללא היתר בנייה כדין, ביניהן בניית בריכת שחייה ובניית מבנה מסוכן. לטענתם, מהלך הבנייה גרם לנזקים בדירתם, פגע ביציבות יציקותיה, גרע מערכה, יצר מטרדים שונים שפגעו בהנאתם מהנכס וגרם לניצול חד צדדי ועודף של אחוזי הבנייה בו. במקביל לתובענה, הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים.

הנתבעים התנגדו לסעדים המבוקשים ולטענות התובעים והפנו כי חלקה הארי של התובענה מורכב מטענות תכנוניות ומקצועיות שאינן בסמכותו של בית משפט זה; כי עילותיה הנזיקיות של התובענה ביחס לנזקים בדירת התובעים ראויות להתברר במסגרת תביעה נזיקית ולא בגדר התביעה כפי שהוגשה; כי עילותיה הקנייניות של התביעה חסרות בסיס ומהוות "תחפושת" לטענות התכנוניות שנדחו על ידי הרשויות המקצועיות המוסמכות וכי מדובר בניסיון חסר תום לב לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. בימים 8.6.10 ו- 23.6.10 ניתנו צווים ארעיים שונים המתאפיינים באיסור דיספוזיציה בנכס והימנעות הצדדים מחריגה מהשוויון המתבקש ביניהם ביחס לזכויות בו.

2. ביום 15.2.11 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו הסכימו להצעת בית המשפט להפסיק את התובענה למשך שנה בהתאם להוראות תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), נוכח הצורך לברר את ההיבט התכנוני של הנכס ואת קבלת ההיתר לבניה בו.

3. בתום התקופה, חודש ההליך וביום 28.10.12 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו הודיעו על הסכמה דיונית ביניהם לשם "סילוק סופי ומוחלט של המחלוקת נושא התובענה" כלשונה. נוכח חשיבות הסכמתם, אביא את נוסחה במלואו:

"בתוך 7 ימים נציג לבית משפט שם של מומחה מוסכם מטעמנו, קונסטרקטור, שיבדוק פגימות קונסטרוקטיביות וסיכונים קונסטרוקטיביים, ככל שקיימים בכל הנוגע לבניית הבריכה בבית הנתבעים והשפעתה על הקיר המשותף הסדוק המחלק את השטח בין הצדדים. המומחה לא יוגבל בכל הנדרש לו לשם מתן חוות דעתו בעניין ובכלל זה, יוכל להתייחס לדרך בניית הבריכה. כן יבדוק אם בניית הבריכה ואטימתה, יכול וישפיעו על מבנים סמוכים בבחינת חוזקם. בנוסף, יבדוק המומחה, ככל שהדבר מצוי בגדר מומחיותו, את המתקנים שהותקנו בבריכת הנתבעים בכל הנוגע לניקוזה ולצבעה – האם הניקוז יוצר מטרד רעש ליחיד שאינו סביר והאם חומרי הטיהור המוכנסים לבריכה הינם על פי דין. ככל שהמומחה לא יוכל לחוות דעתו בעניין, יפנו הצדדים למומחה בענייני בריכות על מנת שיספק חוות דעת בעניין. הצדדים יתייחסו למסקנות המומחה כאל פוסק ויפעלו על פיהן ללא כחל ושרק בתוך פרק זמן סביר. ככל שיחליט המומחה כי יש צורך בביצוע עבודות, יוכלו הצדדים להסכים על מנגנון פיקוח על עבודות אלו בין אם מטעם הקונסטרקטור ובין אם מטעם אדם אחר. המומחה ישמש גם כמפקח על ביצוע כל עבודה שתידרש על פי חוות דעתו, ככל שתידרש. בנוסף, הגענו להסכמה שבמידה והנתבעים לא ישמרו מצב קיים בכל הנוגע למבנים הקיימים בשטחם היום ובכפוף לשינויים הנ"ל, הרי שיושת עליהם פיצוי מוסכם בסכום של 12,000 ₪. זאת, על מנת שהנתבעים לא ירחיבו את שטח הבריכה בניגוד להיתר ולא יבצעו מהלכי תכנון נוספים בשטחם ללא היתר" (ר' הח' לפרוטוקול הדיון מיום 28.10.12, הדגשה הוספה – להלן: "הסכמת הצדדים").

4. בהתאם להסכמת הצדדים, מונה ביום 27.11.12 מומחה - מר בס מרדכי (להלן: "המומחה"). ביום 2.6.13 ניתנה חוות דעת המומחה, אשר מצא, בעיקר, כי הבנייה הנטענת בנכס לא הובילה לנזקים כטענת התובעים.

5. התובעים הביעו את חוסר שביעות רצונם מממצאי המומחה וביקשו לאפשר להם לחקרו ואף לזמן עד נוסף מטעמם, אשר דגם את הקרקע בנכס וערך חוות דעת לענייני רטיבות נטענת והכל מחמת אי ביצוע בדיקה מקצועית על ידי המומחה. הנתבעים התנגדו למבוקש בהפניה לנוסח הסכמת הצדדים ולהוראות הדין לעניין מינוי מומחה מוסכם.

6. ביום 17.6.13 התקיים דיון במעמד הצדדים, בסופו דחיתי את הבקשה לחקירת המומחה והעדת העד הנוסף. אפשרתי לתובעים לפנות למומחה בשתי שאלות הבהרה נוספות, שלאחר שתתקבל תשובה בעניינן ניתן יהיה להתכנס לעבר גמר מלאכה בהתאם להסכמת הצדדים המהווה מחסום מפני הרחבת גדר המחלוקת. הפניתי לדברים כפי שנקבעו בע"א 51/84 ביאזי ואח' נ' לוי, פד"י מב(1)446, לאמור:

"המטרה של ההליך השיפוטי במשפט אזרחי היא פתרון הסכסוך וסיומו ובירור האמת הינה אלא אמצעי כדי להגיע לפתרון; ואשר על כן, כאשר בעלי הדין הסכימו ביניהם על דרך סיום הסכסוך, שוב אין בירור האמת משמש מטרה כלשהי מבחינת הליך משפטי... משבאו בעלי הדין על הסכם ביניהם לפתרון הסכסוך, אשר הבינו את משמעותו... הבקשה לביטולו של ההסכם... היא הפוגעת בתקנת הציבור של כיבוד הסכם ושל סיום וסוף הליכים". התובעים אינם מבקשים לבטל את ההסכם אך התנהלותם בבקשתם להציג עדות נוספת בדמות מומחה גיאולוג, חותרת תחת כיבוד הסכמים וסיום סוף הליכים. עסקינן במבוקשם של התובעים לרדת לחקר האמת בשלב שלאחר הסכמתם להשיג אמצעי לפתרון הסכסוך בדמות חוו"ד מומחה. משכך הסכימו, עליהם לכבד את הסכמתם" (ר' פרו' עמ' 22 שו' 5-19).

אשר למקצועיות המומחה הוספתי, כי:

"אמנם, אין בית המשפט צריך לכבול שיקול דעתו באופן מוחלט ולהתחייב מראש לאמץ את חוו"ד המומחה גם אם הצדדים הביעו הסכמה לכך ... עם זאת, בשלב זה, לא הוצג מלפניי כל נתון מדוע תשובות המומחה לשאלות הבהרה אינן יכולות להתקבל על דעתו של בית המשפט או עומדות בסתירה בולטת למסקנות אחרות מתבקשות..." (ר' פרו' עמ' 22 שו' 20-24)

7. כחודש ימים לאחר מכן, ביקשו התובעים להוסיף ולשלוח שאלות הבהרה למומחה. לאחר שהתרשמתי ממכלול נסיבות העניין ובהחלטה מיום 1.9.13, דחיתי את הבקשה נוכח שלא הוצג שינוי נסיבות מאז החלטה קודמת.

8. בהמשך, ביקשו התובעים לבצע בדיקת רטיבות נוספת במרתף הנכס ובעומק הקרקע, תוך שהם טוענים כנגד מקצועיותו של המומחה בעניין. לאחר מספר בקשות חוזרות, נעתרתי למבוקש חרף התנגדות הנתבעים בעניין וקושי נחזה בשיתוף הפעולה בין הצדדים והמומחה. כך נוכח הסכמת הצדדים להכריע במחלוקת על פי חוות דעת מומחה כפוסק, לאפשר את בירור המחלוקת שבמקצועיות ובהתאם לפתח שהותיר המומחה עצמו בחוות דעתו לעריכת אותה בדיקה שהתבקשה. שבתי ודחיתי את טענת התובעים ביחס למקצועיותו של המומחה, לאחר שלא מצאתי פגם מהותי כלשהו בחוות דעתו היורד לשורשו של עניין (ר' החלטות מהימים 9.10.13, 28.10.13, 22.7.14 ו - 4.11.14).

9. ביום 16.2.15 ניתנה חוות דעתו המשלימה של המומחה, שלא שינתה ממסקנתו הראשונה. המומחה הסיק כי שיעורי הרטיבות בנכס נמוכים מאוד, עד כדי לא קיימים בכל המקומות שנבדקו וגם אם קיימת דליפת מים מהבריכה, אין המים מגיעים לבית התובעים.

בהתאם לחוות דעתו של המומחה וכזכור, ביקשו הנתבעים לסיים את ההליך על פי ממצאיו, בעוד התובעים החזיקו החרו אחר טענותיהם, אף שהוכרעו בהחלטות חלוטות קודמות. עוד עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסכום של 12,000 ש"ח, כנוסח הסכמת הצדדים, בטענה כי הופרה.

10. ביום 7.6.15 שבתי והפניתי את התובעים לכך כי חלק מטענותיהם הוכרע בהחלטות קודמות ואין מקום לדון בהן מחדש. אשר לעתירה לפיצוי מוסכם, ביקשתי מהצדדים לשקול את דרך הפשרה.

11. ביום 24.12.15 התקיים דיון אחרון במעמד הצדדים, במהלכו נערך ניסיון נוסף לסייע להם לסיים את הסכסוך כדי התכנסות סביב החלטות שכבר ניתנו. התובעים שבו על טענותיהם, לפיהן יש להוסיף ולברר את המחלוקת, מחמת שהמומחה לא בדק היבטים מהותיים שנדרש לבדוק וכן שבתי והתבקשתי לאפשר חקירה על חוות דעתו. הסכמת הצדדים לא כללה מהלך חקירה שכזה למומחה פוסק כהגדרתו, אך נטען כי מדובר בזכות מכוח הדין, גם אם המומחה מונה בהסכמה. כמו כן, לגופו של עניין, טענו התובעים כי המומחה לא פעל לפי המנדט שניתן לו בהסכמת הצדדים; כי היה עליו לבדוק את הבריכה והקיר המשותף, אך אלו לא נבדקו כמצופה כיוון שלא פנה למומחה בתחום אחזקת בריכות לתת דעתו על המתקנים המצויים בבריכה, לאופן תחזוקתם ולסיכונים הסביבתיים; כי המומחה הרחיב בחוות דעתו מעניינים שאינם רלוונטיים לגדר המחלוקת בהסכמת הצדדים וכך למעשה, חוות דעתו אינה עונה על כלל ראשי הנזק הנדרשים ואינה מסיימת את ההליך.

הנתבעים, מנגד, טענו כי התובעים חוזרים על טענות שכבר הוכרעו בין בהסכמת הצדדים ובין בהחלטות עוקבות לה וכעת הם מבקשים להתנער מחוות דעת המומחה נוכח חוסר שביעות רצונם ממסקנותיה. הנתבעים מפנים להוראות מינוי המומחה, אשר בהסכמת הצדדים לא הוגבל בהיקף הבדיקות. לשיטתם, המומחה בדק את כל הנדרש ממנו, את גדר ההפרה, את הרטיבות, ביקר פעמיים בנכס, ערך בירור ויזואלי ביחס לבתים אחרים שנבנו באותה שנה ולא מצא עניין חריג בבית התובעים. לכן, התבקש מתן פסק דין לפי מסקנות חוות דעתו.

12. ביום 28.1.16 ביקשו התובעים למשוך את הבקשה לחיוב פיצוי מוסכם, אך הודיעו כי נותרים בעמדתם לעניין יתרת טענותיהם על סמכויות המומחה וממצאי חוות דעתו.

13. יתרת טענות התובעים, ביניהן היתר הבנייה, הנזקים בשער הנכס, בנית פרגולה וכיסויה וכן נטרול המטרדים הקשורים לכאורה בה ונוספים - נזנחה במהלך ההליך ובמסגרת הסכמת הצדדים. המחלוקת היחידה שנותרה מלפניי, ככל שנותרה, מתייחסת לחוות דעת המומחה אשר לנזקי הרטיבות מבריכת השחייה וסמכותו לחוות דעתו המקצועית בעניין זה.

דיון והכרעה

14. לאחר התרשמות מחוות דעת המומחה והתחשבות בטענות הצדדים, בהתנהלותם הדיונית, בהחלטות לרוב כפי שניתנו ובמכלול נסיבות העניין – נותרתי בעמדה כי לא נותרה עוד מחלוקת לדיון, כי יש לקבל את מסקנות המומחה וכי דין התביעה להידחות.

15. לא שוכנעתי כי המומחה חרג מתחום סמכותו לפי הסכמת הצדדים וכתב המינוי. כמסקנותיו כפוסק, הבריכה המצויה בשטח הנתבעים אינה פוגמת כלשהו בנכס התובעים.

16. במסגרת הסכמת הצדדים, נכלל מינוי המומחה, אשר יבדוק, כך:

"פגימות קונסטרוקטיביות וסיכונים קונסטרוקטיביים, ככל שקיימים בכל הנוגע לבניית הבריכה בבית הנתבעים והשפעתה על הקיר המשותף הסדוק המחלק את השטח בין הצדדים. המומחה לא יוגבל בכל הנדרש לו לשם מתן חוות דעתו בעניין ובכלל זה, יוכל להתייחס לדרך בניית הבריכה. כן יבדוק אם בניית הבריכה ואטימתה, יכול וישפיעו על מבנים סמוכים בבחינת חוזקם"

בהתאם, הוריתי למומחה בכתב המינוי מיום 27.11.12 לבצע את הבדיקות הבאות:

"1. המומחה יואיל לבדוק את הבריכה בבית המגורים ברחוב ד"ר ז'יואגו 3 בראשון לציון, הידוע כחלקה 17 בגוש 509. המומחה יבדוק פגימות קונסטרוקטיביות וסיכונים קונסטרוקטיביים, ככל שקיימים בכל הנוגע לבניית הבריכה בבית המגורים, והשפעתה על הקיר המשותף המחלק את החלקה; 2.המומחה יתייחס בחוות דעתו לדרך בניית הבריכה, והשפעת בנייתה ואטימותה על חוזקם של מבנים סמוכים.; 3. למען הסר ספק, יואיל המומחה להתייחס לטענות המפורטות בכתב התביעה בלבד, וככל שהינם מתייחסים לנזקים הנטענים.; 4. המומחה יבדוק, ככל שהדבר מצוי בגדר מומחיותו, האם ניקוז הבריכה יוצר מטרד רעש שאינו סביר ליחיד והאם חומרי הטיהור המוכנסים לבריכה הם לפי דין. ככל שהדבר אינו בגדר מומחיותו יודיע על כך המומחה לצדדים ולבית המשפט.; 5. ככל שקיימים נזקים אחרים. המומחה יואיל להתייחס לשאלה האם הנזקים, ככל שימצאו, הם תולדה של הקמת הבריכה. "( ר' החלטה מיום 27.11.12)

17. ביום 4.6.13 התקבלה חוות דעת המומחה. עיון בחוות הדעת מעלה כי הוא ביקר בנכס ביום 17.2.13 ונתן התייחסותו לנתונים שזיהה בבית התובעים ובבית הנתבעים, לנתוני הבריכה ולצילומים שצולמו בשלב בנייתה; לנתונים ביחס לחפירה במגרש של התובעים בשני ביקורים שונים (מיום 22.5.13 ומיום 28.5.13) ולהיבטים סביבתיים נוספים.

18. ביחס לבית התובעים, המומחה הגיע למסקנה כי: "כל דרגות הרטיבות כפי שנמדדו עידים על קירות בדרגות רטיבות מזעריות עד אפסיות... דרגת הרטיבות הגבוהה יחסית ברגלי מלבן דלת הכניסה לממ"ד הינה כפי הנראה סימנים ממי שטיפת הרצפה שחלחלה למרווח הקיים בריצוף"; ביחס ליציבות דפנות הבריכה, הסיק המומחה כי: "אין סכנה ליציבות דפנות הבריכה לא במצב שהיא ריקה ולא במצב שהיא מלאה במים"; ביחס לדליפת מים מהבריכה, מצא המומחה כי דפנות הבריכה אטומים עם יריעות ויניל אשר מחוברות זו לזו ויכול שציפוי הבריכה אינו אטום לחלוטין והבריכה דולפת. עם זאת, הסיק כי: "גם ובמידה ובריכת הנתבעים דולפת המים יחלחלו למי תהום באופן אנכי ולא יציפו את מגרש התובעים באופן אופקי"; ביחס לסדקים שנמצאו בגדר ההפרדה בין חצר התובע לזו של הנתבעים, הסיק המומחה כי הם: "... אינם כתוצאה מבניית בריכת השחייה ויותר אופייניים לאופן הבניה הלקוי של הגדר מיום בנייתה (הפסקות יציקה או חוסר רציפות של פלדת הזיון ביסודות הגדר)" ואשר לסדקים שנמצאו בחזית בית התובע, הסיק המומחה כי אין קשר סיבתי בינם לבין הסדקים שנמצאו לבריכה, גם אם זו דולפת.

אף לאור בדיקה הנוספת שבוצעה, הסיק המומחה כי שיעורי הרטיבות בקרקע מזעריים עד אפסיים, כדי היעדר רטיבות בכל המקומות שנבדקו. עוד שב וציין, כי גם אם קיימת דליפת מים מהבריכה, זו אינה פוגעת בדירת התובעים (ר' חוות הדעת המשלימה של המומחה מיום 16.2.15).

19. הנה כי כן, חוות דעת המומחה תומכת בגרסת הנתבעים, לפיה בריכת השחייה בשטחם אינה פוגעת בקניינם של התובעים. נוכח מיצוי זכותם של התובעים לבצע בדיקה נוספת בנכס אף לאחר שניתנה חוות הדעת הראשונה של המומחה, דחיתי את טענת התובעים כי היה צורך בביצוע בדיקות נוספות כלשהן. קבעתי כי זכותם של התובעים בהתאם להסכמת הצדדים מוצתה. מתן אפשרות לבדיקות נוספות, חקירות ודרישות ביחס למסקנות המומחה הפוסק, יגרע מתכלית הסכמת הצדדים – סיום מהיר ומקצועי של המחלוקת, שגבולותיה כבר נמתחו עד בלי די.

20. יש להפנות את התובעים לכך שבמסגרת הסכמת הצדדים, הם נתנו דעתם ומראש למשקל חוות שייוחס לחוות דעת המומחה, כך: "הצדדים יתייחסו למסקנות המומחה כאל פוסק ויפעלו על פיהן ללא כחל ושרק בתוך פרק זמן סביר". אציין בהקשר זה גם את אמירותיו של ב"כ התובעים לפרוטוקול הדיון מיום 28.10.12 ביחס לסמכויותיו של המומחה: "אני אבקש שצריך שלא להגביל את שיקול דעתו ומה לבדוק. ז"א אם הוא יחשוב שהוא צריך לבוק את הגודל או את המידות, היום אני חושבת שלא צריך להגביל את שק"ד, שיבדוק את כל מאפייני הבנייה, האם משהו מזה יכול לגרום לפגימות הקונסטרוקטיביות או לסיכומים שיכולים להתרחש בעתיד" (ר' פרו' עמ' 3 שו' 9-12).

21. במהלך הדיון הדגשתי את משקל הסכמת הצדדים לעניין חוות דעתו של המומחה (ר' החלטות מהימים 17.6.13, 1.9.13, 28.10.13, 22.7.14 ו- 4.11.14). יפים לענייננו, גם ההפניות המשפטיות בהחלטות אלו ובין היתר, דברים שהזכרתי בהחלטתי מיום 1.9.13 כפי שנקבעו בע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (21.7.03), לאמור:

"... כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים (ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי,תק-על90(2),532)."

עוד אזכיר את ההפניה לע"א 61/84 הנ"ל, לפיה כשהוסכם על דרך סיום הסכסוך, בירור האמת אינו משמש עוד כמטרה.

22. במסגרת ההחלטה מיום 1.9.13, התייחסתי לטענה כי המומחה לא פעל במקצועיות וקבעתי, כי: "המומחה בחן בחוות דעתו את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו בפניו והגיע למסקנות ברורות במסגרת הסמכתו, בהן לא מצאתי כל פגם". כך גם קבעתי במסגרת החלטה מיום 4.11.14, כי: "דחיתי את עתירת התובעים לפסילת המומחה וחוות דעתו... לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהתייחסויות המומחה, היורד לשורשו של ענין, בעטיו יש להורות על פסילתן... אין תימוכין בגישת התובעים, לפיה יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעמים נטענים של חוסר מקצועיות, חוסר אובייקטיביות ושיהוי מכוון בעריכת הבדיקה..."

23. בהינתן כל אלו ומבלי שאוסיף ואכביר בהתייחסות לאמור בהחלטות חלוטות קודמות - הגעתי לכלל מסקנה כי הסכמת הצדדים תקפה, כי אין לחרוג ממנה וכי יש לפסוק בהתאם למסגרתה.

סוף דבר

24. ביתרת טענות התובעים לא מצאתי ממש ומכל המקובץ, התביעה נדחית לאור מסקנות המומחה.

25. אשר לסוגית ההוצאות, לזכות התובעים התחשבתי בעצם הסכמת הצדדים כפי שהושגה, בבקשת התובעים למשיכת העתירה לפיצוי מוסכם ובשכנותם של הצדדים. לחובת התובעים, התחשבתי בתוצאת הדיון, בהתנהלותם בהליך, לרבות עתירותיהם החוזרות בניגוד להסכמת הצדדים, הגשת בקשות בעניינים דומים אשר אילצו השקעת משאבים חריגה וזמן אולם יקר וגרמו להימשכות ההליכים וכן במועד הודעתם על זניחת העתירה לפיצוי מוסכם. מכל אלו, אני מחייב את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ורק ככל שלא ישולם במועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לידיעת הצדדים.

זכות ערעור – כדין.

נוסח זה כפוף לשינוי ועריכה.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ו, 02 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.