בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 16.6.13 קבעתי כי התובעים זכאים לפיצוי אשר ייקבע לאחר קבלת חוות דעת שמאי מקרקעין. פסק דין זה הינו פסק דין משלים אך ורק לעניין גובה הפיצוי לו זכאים התובעים. שאר הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים הוכרעו בפסק הדין העיקרי מיום 16.6.13 (להלן: "פסק הדין העיקרי") .

אציין בקצרה את מהות הסכסוך שכן הנושא נידון בהרחבה בפסק הדין העיקרי. התובעים והנתבעת הינם בעל זכויות בנכס הידוע כ - תת חלקה 1 בחלקה 246 בגוש 6552 ברמת השרון (להלן: "הבעלים" ו "הנכס" בהתאמה). המגרש חולק לשני חלקים, כאשר באחד אוחזים התובעים אשר בנו עליו בית, ובחלק השני אוחזת הנתבעת אשר אף היא בנתה עליו בית. לשני הבתים קיר משותף. מלכתחילה אמור היה המגרש להתחלק שווה בשווה בין התובעים והנתבעת, כך שכל אחד מהם יהיה בעלים של 400 מ"ר. לימים התברר כי בפועל מחזיקים התובעים ב367 מ"ר ואילו הנתבעת מחזיקה ב443 מ"ר. בעקבות גילוי זה הגישו התובעים תביעה לסילוק יד של הנתבעת מהחלק העודף של 43 מ"ר.

בפסק הדין העיקרי קבעתי כי לאור העובדה שלבתים הבנויים על המגרש יש קיר משותף ולא ניתן לבצע חלוקה בעין מבלי לפגוע בשטח בנוי או על ידי יצירת מובלעת הפוגעת במבנה כל אחד מהמגרשים שייווצרו, הסעד המתאים הוא סעד הפיצוי. כמו כן קבעתי כי הצדדים ינסו להסכים על שמאי לצורך קביעת גובה הפיצוי. הדבר לא עלה בידם ומינוי השמאי חזר לפתחו של בית המשפט.

חוות הדעת הוגשה לבית המשפט ביום 26.5.14.

מענה לשאלות הבהרה הוגש לבית המשפט ביום 11.6.14.

לבקשת התובעים זומן השמאי להיחקר על חוות דעתו ביום 24.6.14.

הצדדים הגישו סיכומים קצרים לקביעת סכום הפיצוי לאחר קבלת חוות הדעת ולאחר חקירת השמאי.

בהתבסס על מכלול הנתונים בתיק ועל חוות דעת השמאי , התשובות לשאלות ההבהרה , הבהרות השמאי בחקירתו, וסכומי הצדדים אני קובעת כדלקמן:

השטח בגינו זכאים התובעים לפיצוי הינו 43 מ"ר (להלן: "השטח") . השמאי מר גיא שרת (להלן: "השמאי") קבע כי ירידת הערך בגין אובדן חצר בשטח של 43 מ"ר 110,000 ₪. השמאי הסביר כי הגיע לחישוב זה על בסיס עסקאות שנעשו באזור ואשר צוינו על ידו והוא אף נחקר עליהם. לטענת השמאי על פי החישוב שערך שווי מ"ר של קרקע באזור זה עומד על סך של 7,250 כולל אחוזי בנייה הקיימים לכל מטר ומטר. עוד הבהיר השמאי כי החישוב נעשה על בסיס קביעתו של בית המשפט בפסק הדין כי אחוזי הבנייה של המגרש כולו (העומד על 800 מ"ר) יחולקו בין הצדדים שווה בשווה למרות שלאחד מגרש על שטח של 443 מ"ר ולשני מגרש על שטח של 357 מ"ר. בנסיבות אלו ערך השמאי חישוב לפי "מקדם חצר" של 0.35 (עמוד 16 לחוות הדעת) והגיע לתוצאה של פיצוי בסך של 110,000 ₪ לשטח שנגרע ואשר בגינו זכאים התובעים לפיצוי.

לשאלת בית המשפט ענה השמאי והסביר נקודה זאת כדלקמן:

"לשאלת ביהמ"ש:

ש. חילקת את אחוזי הבניה על כל ה-400 מטר ואז את ערך המגרש לפי איך שהסברת לנו שעשית את החישוב ואז בעצם ה-43 מטרים האלה שגם חישבת כשאחוזי הבניה מגולמים בהם ?

ת. 43 מטר בתחשיב, לקחנו למעשה את כל ה-7,250 והכפלנו ב-400 כי אמרנו ה-400 מטר האלה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלאנשים יש מגרש 400 מטר ממנו נגזר זכויות בניה, לכן לקחנו שווי מטר מבונה שלקחנו משאר המגרשים בסביבה והכפלנו בשטח 400 מטר כאילו היה מגרש שלם. זה מביא למעשה את השווי של המגרש בשלמותו, ללא הגריעה. כשבאנו להתייחס ל-43 מטר אמרנו טוב אין להם זכויות בנייה, הם חצר, לכן נתנו מקדם שהוא המקדם הגבוה ביותר של 35% (המקדם הגבוה ביותר שנקבע ע"פ השמאי הממשלתי) מכיוון שלא רצינו לפגוע בתובעים לקחנו בחשבון את המקדם הגבוה ביותר וגם נוכח העובדה שהנכס נמצא בשכונת מגורים צומת קרקע [צ.ל. צמודת קרקע ח.ק.] ועל המקדם הזה הכפלנו את שווי המטר המבונה. כאשר, ההוראות הללו לדרך חילוץ הקרקע ושווי החצר הינן בהתאמה להוראות השמאי הממשלתי. "

כלומר השמאי קבע על סמך עסקאות שנעשו בסביבה ומכלול הנתונים שהיו בידיו , כי שווי מ"ר קרקע באזור זה הינו 7,250 מ"ר, כך שלולא חישוב המקדם על העדר זכויות בנייה היה סכום הפיצוי בהתאם לשווי זה מגיע לסך של 311,750 ₪.

התובעים טענו שחישוב השמאי מוטעה ויש לערוך חישוב אחיד לשווי הקרקע, ואילו הנתבעת טענה כי יש לדבוק בחישוב השמאי שכן אחוזי הבנייה הועברו משטח המגרעת ליתרת השטח של התובעים, כך שהנזק שנגרם להם הינו רק שטח חצר ללא אחוזי בנייה.

טכנית מובנת לי דרך החישוב של השמאי, אך אני מקבלת את טענת התובעים חלקית כי יש לקחת בחשבון שאחוזי הבנייה יצטמצמו על שטח קטן יותר ויש לכך משמעות. כמו כן יש לקחת בחשבון את השימוש שכבר נעשה בשטח זה עד למתן הפיצוי.

בהתחשב בטיעונים אלו ועל בסיס החישוב של השמאי הגעתי למסקנה שהפיצוי הצודק יהיה בין השווי המנטרל לחלוטין את אלמנט אחוזי הבנייה לבין השווי הנותן להם את מלוא הביטוי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי הפיצוי עומד על סך של 220,000 ₪ , אשר על הנתבעת לשלם לתובעים תוך 30 יום. לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין המשלים לצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.