1. לפניי בקשת הנתבעת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), לפטור אותה ממתן תצהירי עדות ראשית של החוקרים מטעמה.

2. א. בהחלטתי מיום 2.3.2011 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

ב. התובע הגיש תצהירים. הנתבעת לא עשתה כן.

ג. התובע ועדיו כבר העידו בישיבה שהתקיימה ביום 26.10.2011.

ד. לאחר האמור לעיל ביקש התובע למנות מומחה רפואי בתחום השיקומי ובית המשפט נעתר לבקשה ומינה מומחית כאמור.

ה. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחית בתחום השיקומי, נעתרתי לבקשת התובע והתרתי לו להגיש ראיות משלימות באשר לעלויות והוצאות השיקום והמחייה המיוחדות שלו לאור נכותו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

בעקבות כך הוגשו, ביום 20.9.2012, תצהיר עדות ראשית משלים של התובע וכן ראיות משלימות.

ו. התובע שב וביקש, ביום 25.8.2013, להתיר לו להשלים את עדותו הראשית ואת תיק המוצגים מטעמו.

בהחלטתי מיום 8.9.2013 נעתרתי לבקשה והתרתי לתובע להגיש תצהיר ראיות משלים נוסף בלווית מסמכים לרבות חוות דעת. ואמנם, ביום 3.10.2013 הוגשו תצהיר וראיות כאמור.

ז. עתה לפני בקשתה של הנתבעת, כאמור לעיל.

3. התובע מתנגד לבקשה והוא טוען כדלקמן:

א. שלב קדם המשפט תם מזמן והנתבעת אף הודיעה ביום 26.10.2011, כי אין בכוונתה להעיד עדים כלשהם מטעמה.

ב. התובע כבר הגיש את התצהירים מטעמו בהתאם להחלטת ביהמ"ש ובמועדים שנקבעו על ידי ביהמ"ש והנתבעת לא עשתה כן.

ג. הנתבעת אינה מפרטת בבקשתה על מה אמורים החוקרים להעיד ואם הדברים מתייחסים למה שאירע לאחר עדותו של התובע בפני ביהמ"ש או לשלב מוקדם יותר.

ד. ההלכה היא כי על הצדדים "לשחק בקלפים גלויים" ואין הצדקה לכך שהנתבעת לא תגיש את תצהיריה כפי שהורה ביהמ"ש.

ה. הכלל הוא כי אין מקום לפטור בעל דין מחשיפת הראיות שבידיו אלא במקרים יוצאי דופן, כאשר בית המשפט משתכנע כי חשיפת ראיות כלשהן עלולה לפגוע ביכולתו של בעל הדין להביא לחקר האמת או שיש בכך כדי לגרום לבעל הדין שכנגד לשבש את ראיותיו או לשנותן.

4. לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובת הנתבעת, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה לפטור את הנתבעת מהגשת תצהירי החוקרים.

עם זאת, הכלל בשיטתנו המשפטית הוא כי הנתבע מעיד את עדיו לאחר שהתובע מסיים את פרשת ראיותיו. לפיכך, כל עוד לא סיים התובע את פרשת ראיותיו זכאי הנתבע לשקול אם להגיש ראיות או להעיד עדים.

אמנם נכון כי בשעתו קבעתי מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, ומועדים אלה חלפו מזמן. ואולם, כאמור לעיל, התובע ביקש להשלים את עדותו (פעמיים) ובית המשפט נעתר לבקשותיו. ממילא הנימוק על כך שהנתבעת איחרה את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה אינו ישים במקרה זה.

לפיכך, הנתבעת זכאית להביא עדים מטעמה למרות שבדיון שהתקיים ביום 26.10.2011 הודיעה כי אין בכוונתה להעיד עדים כלשהם.

נראה לי כי בנסיבות העניין, נכון וצודק יהיה להורות כי הנתבעת תכין תצהירי עדות ראשית של החוקרים מטעמה ותגישם לבית המשפט ולצד שכנגד מיד לאחר שהתובע יסיים את פרשת הראיות מטעמו. זאת, גם אם מדובר באמצע ישיבה שנועדה לשמיעת הראיות, והכל כדי שניתן יהיה להמשיך בשמיעת הראיות ברצף, בהתאם למועדים שבית המשפט קבע.

5. אחרית דבר

אינני מקבל את בקשת הנתבעת לפטור אותה מהגשת תצהירי עדות ראשית של החוקרים. על הנתבעת להגיש תצהירים של העדים האמורים ואולם אני מתיר את הגשת התצהירים רק כתום פרשת התביעה.

בנסיבות העניין אשקול את נושא ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין בעת מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.