פסק-הדין בתיק זה ניתן לפני שנה בדיוק, ביום 07.05.14. כל הצדדים ערערו עליו לבית המשפט העליון, ולפי פסק-הדין בערעור (ע"א 3980/14 גדסי נ' עיריית תל אביב [פורסם באר"ש, 11.02.15]), קיבלו את ההצעה שהעלה כבוד השופט יצחק עמית בישיבת הקדם-הערעור היחידה – לשוב להליך הגישור שהשתתפו בו בעבר (נספח 2 לבקשה). בתאריך 09.03.15 הודיע המגשר מה יהיה הסכום שישולם למבקש לשם סיום הסכסוך (נספח 3). כעבור שבועיים הגיש המבקש את הבקשה דנן, להורות כי סכום האגרה ששילם בהליך שנוהל לפניי יושב לו. היועץ המשפטי לממשלה, אשר התבקש להשיב לבקשה, התנגד למבוקש ומנה את כל השיקולים המשפטיים התומכים בעמדתו.

המבקש טוען כי הוא זכאי להחזר האגרה ששילם בתיק שניהל בבית המשפט המחוזי הואיל והתביעה הסתיימה בהליך גישור. בפתח הדברים יצוין כי בבקשתו הפנה המבקש אל ,,תקנות הדיון האזרחי (אגרות)'', ברם בקובץ התקנות לא נמצא חיקוק כזה. ככל הנראה, מרבית ההוראות שעליהן השתית את טענותיו מקורן בתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח–1987, שכיום שוב אינן בתוקף משעה שהותקנו תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז–2007 (להלן: התקנות העדכניות). ההוראה המרכזית שעליה המבקש מסתמך היא זו שבתקנה 15. לצורך הדיון נפנה לתקנה 15 לתקנות העדכניות, אשר קובעת לאמור:

,,בהתקיים אחד מהענינים המפורטים בתקנה 6(ב) בהליך כאמור בפרט 16, 20, 21, 24 או 27 בתוספת, יורה בית המשפט על ניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 בתוספת כערכו במועד התשלום מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום ועל החזרת יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה, כאמור בתקנה 17.''

התקנה מוכתרת ,,החזר אגרה בבית המשפט העליון, בבית משפט לענינים מינהליים, ובערעור'', כך שברי כי אין להשיב למבקש מכוחה את האגרה ששולמה בהליך מסוג זה שנוהל לפניי. גם בע"א 6802/09 קמינצקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה להבים, פסקה 3 (פורסם באר"ש, 26.01.2011) (להלן: פרשת קמינצקי), צוין:

,,ההסדר הקבוע בתקנה 15 לעניין החזר האגרה, מוגבל לסוגי הליכים מסוימים – ערעור בבית-משפט מחוזי על פסק דין של בית-משפט שלום; עתירה מנהלית וערעור מנהלי בבית-משפט לעניינים מנהליים; וכן עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק וערעור לבית-המשפט העליון על פסק-דין של בית-משפט מחוזי. אלה הם גבולות גזרתה של תקנה 15. ומה הם התנאים לתחולתה? [...] תקנה 15 מפנה להסדר הקבוע בתקנה 6(ב) לתקנות האגרות. בהתאם להסדר האמור, החזר אגרה חל באחד מארבעה מקרים: (1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו; (2) ההליך הסתיים בפשרה; (3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות; או: (4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור.''

בהקשר זה המבקש מבקש לקבל כי התקנות אינן מציינות באיזה שלב על הצדדים להתפשר, כך שלשיטתו הוא זכאי להחזר האגרה ששולמה בבית המשפט המחוזי הגם שהפשרה גובשה רק בבית המשפט העליון. טענה זו אין בידי לקבל. על-פי תקנה 6(ד) לתקנות העדכניות,

,,הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולא חלה בעניין תקנת משנה (ב), רשאי בית המשפט להורות כי ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרטים 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ותוחזר יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17.''

(ההדגשה אינה במקור)

מלשון הסעיף עולה כי ניתן לפנות אל בית המשפט בבקשה להחזר אגרה כאשר הסתיים בגישור ,,הליך'' – לשון יחיד – ואת המונח יש לפרש כהליך נפרד בכל ערכַּה. עמד על כך כבוד השופט סלים ג'ובראן בבש"א 3197/13 סריגי ירושלים 90 ייצור ושיווק מדים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם באר"ש, 11.06.2013). באותו עניין הוגשה לבית המשפט העליון בקשה להשיב את האגרה ששולמה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר גישור שבו נקבע כי יידחו התובענה והערעור שהוגש על פסק-הדין בה גם יחד. הרשם לא נדרש לבקשה להשיב את האגרה ששולמה בעליון. ערעורן של התובעות על החלטתו נדחה, ובית המשפט פסק:

,,[...] איני רואה לקבל את פרשנותן המוצעת של המערערות לפיה תחילתו של הליך יחיד לעניין תקנות האגרות היא בהגשת תביעה לבית המשפט המחוזי וסיומו בפסק דין בערעור; יש להפריד בין אגרה המשולמת בתביעה המוגשת לבית המשפט המחוזי ובין אגרה המשולמת בגין ערעור המוגש לבית המשפט העליון. [...]''

על התכליות שביסוד גביית האגרה והשבתה, כקבוע בתקנות העדכניות, פורט בפרשת קמינצקי:

,,[...]האגרה משקפת את השתתפות הפרט המבקש לנהל הליך משפטי, בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט. תכלית ההוראה בדבר החזר האגרה היא ליצור תמריץ מסוים לסיום ההליכים שלא בדרך של התדיינות בפני בית המשפט; וכן לבטא בדרך של החזר אגרה את החיסכון במשאבי המערכת ובזמן השיפוטי עקב סיום הליך ללא התדיינות בפני בית-המשפט וללא צורך בהכרעה שיפוטית מנומקת [...].''

(פסקה 4; ההדגשה במקור)

ובכן ההליך שניהל המבקש בבית המשפט המחוזי הסתיים במתן פסק-דין לגופו של עניין, וזאת לאחר שמיצה את ההליכים בעַרכה זו בלא שום קיצור דרך: התקיימו שישה דיונים מקדמיים, ועוד בחודש ינואר 2011 ביקשו הצדדים לפנות להליך הגישור לפני עו"ד משה סטוביצקי. לדברי בא-כוח המשיבים, מאז שנת 2006 התנהל לפני אותו מגשר גישור בכל התיקים שעניינם נזקי השרפה שפרצה בבית מרכזים בחודש יוני 2003 – והיו רבים כאלה, בבתי משפט שונים. באותו זמן כבר יושבו רוב התובענות באותו הליך. ביום 03.12.13 הודיעו המשיבים כי כל התובענות הסתיימו בגישור אצל עו"ד סטוביצקי פרט לזו של התובע, שבה נכשל ההליך. ההליך התקדם אפוא בבית המשפט, וכמעט שנה לאחר מכן נחקרו לפניי המומחים מטעם הצדדים. טרם שנתתי את פסק-הדין המנומק זימנתי את הצדדים לפניי בפעם האחרונה. באותו דיון, שהתקיים ביום 04.05.14, הודיעו המשיבים כי הסכימו לקבל את הצעת הפשרה שהציע המגשר. המבקש מצדו דחה את הצעתם ואת הצעת בית המשפט לחזור לגישור, וזאת לאחר שהצהיר כי הוא מודע לאפשרות שהתביעה תידחה. אחרי שניתן פסק-הדין התקבלה בתיק בית המשפט הודעה מטעם המבקש כי הוא ניאות לשוב לגישור, אלא שזו ניתנה מאוחר מדיי.

נוכח כל המקובץ יש לראות את ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי כהליך שהסתיים בפסק-דין, ואילו את ההליך שהתנהל בבית המשפט העליון – כהליך שהסתיים בגישור. ולא למותר להדגיש: אפילו החשבתי את ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי כתובענה שהסתיימה בגישור, בנסיבות שתוארו לעיל לא הייתי מוצאת הצדקה להורות על השבת האגרה, כולה או חלקה.

מן הטעמים דלעיל הבקשה נדחית.

ניתנה בלשכתי היום, י"ח אייר תשע"ה (7 במאי 2015).

המזכירות תשגר העתק ההחלטה לצדדים.