13 ספטמבר 2016

ובעניין:

התובע/נתבע כנגד גדי צור ת.ז. 068255140

בתיק ס"ע 39972-05-11 ע"י ב"כ עו"ד נעים נח'לה

-

הנתבעות/תובעות שכנגד 1. אל-טי טכנולוגיות מתכת בע"מ ח.פ. 513975946

בתיק ס"ע 39972-05-11 2. אלי חג'ג' בע"מ ח.פ. 511044018

שתיהן ע"י ב"כ עו"ד יגאל דורון ועו"ד יונית גוב

לפנינו תביעתה של חברת אל-טי טכנולוגיות מתכת בע"מ (להלן תיקרא – אל-טי) בתיק ס"ע 37091-06-10 כנגד עובדיה לשעבר: מר גדי צור (להלן ייקרא – מר צור) והגב' ליאת כהן (להלן תיקרא - גב' כהן) וכנגד חברת לי-גד עיבוד שבבי בע"מ (להלן תיקרא - לי-גד), למתן צווי עשה שונים בקשר עם מניעת שימוש בסודות מסחריים, מכירת מוצרים שנעשה בהם שימוש כאמור, פניה לעובדי החברה, ולמתן חשבונות.

מנגד, לפנינו כתב תביעה שכנגד שהגישה הגב' כהן כנגד אל-טי בתיק ס"ע 37691-06-10, לתשלום זכויות שונות המגיעות לה לטענתה בגין תקופת עבודתה באל-טי וסיומה.

כמו כן לפנינו תביעתו של מר צור בתיק ס"ע 39972-05-11 כנגד אל-טי וכנגד חברת אלי חג'ג' בע"מ (להלן תיקרא – חברת חג'ג'), בגין זכויות המגיעות לו לטענתו בשל תקופת עבודתו וסיום עבודתו באל-טי. במסגרת תיק זה, הגישו שתי הנתבעות אל-טי וחברת חג'ג' כתב תביעה שכנגד, כנגד מר צור, בקשר עם פיצויים המגיעים להם ממר צור לטענתן, בשל התנהלותו כלפיהן, ועתרו במסגרת כתב הגנתן לתביעתו של מר צור לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק למר צור בתביעתו כנגדן את אותם סכומים נשוא תביעתן שכנגד.

הדיון בכלל התובענות דלעיל אוחד וההליך נשמע לפנינו במאוחד.

רקע כללי והעובדות שביסוד התובענות

1. מר צור עסק כעובד שכיר בתחום הזיווד והעיבוד השבבי החל משנת 1979 או בסמוך לכך.

2. בשנת 2000 הקים מר צור ביחד עם שותף נוסף את חברת "להב את צור בע"מ" שעיסוקה בתחום הזיווד והעיבוד השבבי.

בשנת 2007 החליטו שני השותפים דלעיל להיפרד, וכל אחד מהם הקים חברה משלו. מר צור הקים במהלך חודש יוני 2007 את חברת אל-טי, ביחד עם הגב' כהן. מר צור כיהן כמנכ"ל אל-טי והגב' כהן כיהנה כמנהלת התפעול.

3. בתחילת שנת 2009 החלה אל-טי לסבול מקשיי נזילות והקטנת מסגרת האשראי, כפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלת הגורם לכך.

במחצית שנת 2009 או בסמוך לכך, ערך רואה החשבון של אל-טי היכרות בין מר צור לבין מר אלי חג'ג' בעליה של חברת חג'ג'.

בין הצדדים התנהל מו"מ לגבי שיתוף פעולה אפשרי אשר בסופו נחתם ביום 7/7/09 הסכם בין מר צור, אל-טי, וחברת חג'ג' (להלן ייקרא – הסכם השיתוף) שעיקריו:

60% ממניות אל-טי יועברו לחברת חג'ג'. מנגד, חברת חג'ג' תעמיד בטוחות וערבויות להבטחת המשך פעילותה של אל-טי;

מחלקת הזיווד של חברת חג'ג' תמוזג לאל-טי;

מר צור ימשיך לכהן כמנכ"ל אל-טי, בתנאים כפי שפורטו באותו הסכם;

10% ממניות אל-טי מתוך חלקו של מר צור יוקצו לגב' כהן;

חברת חג'ג' תקבל 10,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ עבור שירותי ניהול לשם ליווי ותמיכה באל-טי;

על מר חג'ג' ומר צור נאסר באופן הדדי להתחרות באל-טי במישרין או באמצעות תאגיד בשליטתם, למשך שנה ממועד מכירת אחזקותיהם באל-טי;

4. גם לאחר כניסת חברת חג'ג' לאל-טי, העמדת ערבויות והזרמת כספים, המשיכה אל-טי לצבור הפסדים (כפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלה באחריות מי היה הדבר), ועקב כך הבינו הצדדים כי עליהם להיפרד.

בתחילת שנת 2010 נכנסו נציגי חברת חג'ג' ומר צור למשא ומתן לשם מימוש אותה היפרדות, במסגרתו אף הוחלפו טיוטות בין הצדדים.

5. בד בבד עם ניהול המשא ומתן כאמור ובטרם הושלם, התכנס ביום 21/3/10 דירקטוריון אל-טי וקיבל החלטה לפטר את מר צור מתפקידו כמנכ"ל אל-טי, הגם שלא הוצאה הודעת פיטורים למר צור.

6. כאמור, בד בבד עם כך המשיך להתנהל המשא ומתן שבין נציגי חברת חג'ג' לבין מר צור, לעניין ההיפרדות.

בקצירת האומר יצוין כי העיקרון שעמד ביסוד המשא ומתן להיפרדות שהתנהל בין הצדדים היה כי מניותיהם של מר צור ושל הגב' כהן יועברו לחברת חג'ג', בתמורה לכך שמר צור יקבל ציוד ומכונות מחברת אל-טי וכן ויועברו לבעלותו כל הסכומים שנצברו בביטוח מנהלים לרבות בגין רכיב פיצויי פיטורים; כי מר צור יתפטר מתפקידו כמנכ"ל ודירקטור באל-טי וכי התמורות שיקבל מר צור על פי ההסכם שייחתם מיוחסות גם לתשלום פיצויי פיטורים, ימי חופשה ודמי הבראה המגיעים לו.

כך גם אמור היה ההסכם שייחתם למצות את מלוא טענותיהם של מר צור והגב' כהן כלפי אל-טי או חג'ג' או מי מטעמם בגין תקופת עבודתם באל-טי.

7. ודוק, לא היה חולק בין הצדדים כי תכלית העברת המכונות והציוד למר צור על פי עקרונות אותו הסכם נועדה על מנת לאפשר לו לפעול במסגרת חברה אחרת בתחום הזיווד, היא חברת לי-גד, כאשר היה ברור שחברה זו תעסוק בתחום מתחרה לאל-טי ולשם כך אף הובהר כי מר צור יהיה ראשי להעסיק בחברה שיקים את הגב' כהן, את מהנדס החברה מר גרופר ועוד שני עובדים שננקבו בשמותיהם.

נקדים את המאוחר ונציין כי בכל הנוגע לחברת לי-גד חלוקים הצדדים בשאלה האם כטענת אל-טי, מדובר בחברה שהקימו והתכוונו להפעיל מר צור וגב' כהן ביחד, או שמא כטענת הגב' כהן ומר צור, לגב' כהן אין כל חלק בחברת לי-גד.

8. ודוק, על אף האמור לעיל, לא היה חולק בין הצדדים, כי הגם שעקרונות הסכם ההפרדות כאמור כללו התחייבויות של הגב' כהן, הגב' כהן לא היתה צד למשא ומתן שהתקיים כאמור, כפוף למחלוקת בין הצדדים האם כטענת אל-טי וחברת חג'ג', מר צור הציג את עצמו לאורך כל הדרך כמי שמנהל את המשא ומתן בשמו ובשם הגב' כהן, או שמא כטענת הגב' כהן היא כלל לא יודעה לגבי המשא ומתן וההתחייבות שלה על פיו, וטענת מר צור כי לא ניהל את המשא ומתן בשמה של הגב' כהן אלא אך התכוון לשכנעה להצטרף להסכם.

9. ביום 24/3/10 נפגשו מר צור, בנו נדב צור, מר אלי חג'ג' ומר עופר גבינט – מנהל ודירקטור באל-טי מטעם חברת חג'ג', במשרדו של מר חג'ג' בעכו, כאשר לשיטת כל אחד מהם בשלב זה מוצה והוסכם המו"מ. למפגש זה הביאו נציגי חברת חג'ג' טיוטת הסכם, תחת הכותרת "הסכם פשרה וסילוק" (להלן ולשם הנוחות תקרא – טיוטת הסכם ההיפרדות).

לטיוטת ההסכם צורפו מספר נספחים ובכלל זה נספח ב' - שטר העברת מניות; נספח ג' – מכתב התפטרות; נספח ד' – רשימת ציוד.

במהלך הישיבה התברר כי חרף סברת שני הצדדים שכל הפרטים סוכמו ביניהם, נותרו עדיין חילוקי דעות בנוגע לפירוט הציוד שיועבר, ותוך כדי הישיבה בוצעו על גבי הטיוטה מספר שינויים.

אין חולק כי באותו מעמד חתם מר צור על מכתב התפטרות שתיכנס לתוקף ביום 28/3/10 ועל שטר העברת מניותיו באל-טי לחברת חג'ג'.

עם זאת, סירב מר צור לחתום באותו מעמד על טיוטת הסכם ההיפרדות עצמה, לטענתו, מן הטעם שרצה כי תיבדק תחילה על ידי עורך דין מטעמו, ואף אין חולק שבאותו מעמד מר צור לא חתם על טיוטת הסכם ההיפרדות אלא נטל אותה עמו, כפוף למחלוקת בינו לבין אל-טי באשר לנוסח הטיוטה המדויק שהוצג לו.

10. התפטרותו של מר צור נכנסה לתוקפה ביום 28/3/10, אלא שגם לאחר מועד זה לא יושבו חילוקי דעות בין מר צור לבין נציגי חברת אל-טי וחג'ג' בנוגע לציוד ולמכונות שהוסכם להעביר לידיו, והחלה התכתבות בין באי כח הצדדים, תוך שכל צד מאשים את משנהו בסיכול החתימה על טיוטת ההסכם, ומלין על הנוסח אליו הפנה הצד שכנגד.

11. עוד עסוקים אלו בהאשמות האחד כלפי משנהו, זומנה פגישה ליום 4/5/10 או בסמוך לכך במשרד רואי החשבון של אל-טי, "דרפלר-דורון" בנוכחות מר צור, הגב' כהן ורו"ח עמוס דורון בעניין טיוטת הסכם ההפרדות, ככל שהיא נוגעת לגב' כהן.

לטענת הגב' כהן, בפגישה זו הציג לפניה לראשונה רו''ח עמוס דורון את טיוטת ההסכם שגובשה בין מר צור לבין חברת חג'ג', אשר צורפה כנספח לתצהירה. לדבריה, למקרא הטיוטה, היא נדהמה לגלות, כי אף שלא הייתה צד למו"מ, מר צור וחברת חג'ג' צירפו אותה לטיוטה תוך שהם מקבלים בשמה התחייבויות ובכלל זה העברת מניותיה באל-טי ומוותרים בשמה על זכויות, לרבות, כאלו המגיעות לה עפ"י דיני העבודה בגין תקופת העסקתה באל-טי, ולכך לא יכלה להסכים.

לעומת זאת, לטענת המצהיר מר גבינט מטעם אל-טי, כבר ביום 6/4/10 הוא מסר לגב' כהן לעיונה את טיוטת הסכם ההיפרדות, מה גם שכאמור, לטענת אל-טי לאורך כל הדרך מר צור ניהל את המו"מ בין הצדדים גם בשמה של הגב' כהן.

כך או כך, הגב' כהן סירבה ליתן את הסכמתה לטיוטת הסכם ההפרדות, ומכאן ואילך אף התנהלה חליפת מכתבים בינה לבין מר גבינט, בנוגע לשינויים בטיוטה בכל הנוגע לזכויותיה.

12. בשלב זה אף הודע לגב' כהן על פיטוריה בעל פה, אלא שלאחר הודעת הפיטורים, הודיעה הגב' כהן כי היא בהריון.

בעקבות הודעתה של הגב' כהן כי היא בהריון, המשיכה אל-טי לשלם לגב' כהן שכר ותנאים נלווים לשכר עד לסוף חודש מרץ 2011 הגם שהתבקשה שלא להגיע בפועל לעבודה, כפוף למחלוקת בין אל-טי לבין הגב' כהן, האם כטענת אל-טי יש לראות בהתנהלותה דלעיל ביחס לגב' כהן בבחינת ביטול הפיטורים הנ"ל, או שמא כטענת הגב' כהן המדובר בפיטורי עובדת בהריון, שלא בוטלו ובוצעו ללא היתר כדין מאת הממונה על יחסי עבודה.

מכל מקום, וחרף ניסיונות להגיע למצער להבנות בעניין המחלוקת עם הגב' כהן, לרבות תוך כדי ניהול התביעה שבנדון, הדבר לא צלח ואין חולק כי הגב' כהן לא חתמה, לא על הסכם ההיפרדות ולא על שטר העברת המניות.

13. יצוין, כי בד בבד עם ההתדיינות מול הגב' כהן המשיכו ההתכתבויות בין באי כוחם של מר צור וחברת חג'ג' ואף הועברו מכונות, מכוניות וציוד למר צור, כפוף לטענתו כי לא הועבר לו כל הציוד עליו הוסכם, לא הועברו כל המכוניות עליהן הוסכם, וכי הציוד שהועבר היה פגום.

כך גם שוחררו לזכותו של מר צור הכספים שנצברו בביטוח מנהלים וקרן השתלמות, על שמו.

14. עוד מתכתבים הצדדים ובאי כוחם ביניהם, הגישה אל-טי לבית דין זה ביום 21/6/10 את תביעתה בתיק ס"ע 37091-06-10 כנגד מר צור, חברת לי- גד והגב' כהן למתן צווי עשה קבועים שונים בקשר עם מניעת שימוש בסודות מסחריים, מכירת מוצרים שנעשה בהם שימוש כאמור, פניה לעובדי החברה, ולמתן חשבונות לשם חיובם של הנתבעים הנ"ל ברווחים שהפיקו לטענת אל-טי, שלא כדין.

לתביעה צורפה בקשה לסעדים זמניים ומינוי כונס נכסים בקשר עם מידע סודי של אל-טי, שנטען כי נעשה בו שימוש ועם שידול עובדים של אל-טי לעבור ללי-גד.

15. באותו יום ניתנה החלטת השופט חסן לפיה נדחתה הבקשה לתפיסת נכסים ומינוי כונס נכסים, אך ניתן צו ארעי כנגד המשיבים האוסר עליהם או על מי מטעמם לעשות כל שימוש במידע, בסודותיה המסחריים ובזכויות הקניין הרוחני של אל-טי לרבות בשרטוטים ו/או בתוכניות העבודה ו/או במידע ו/או בפיתוחים של מוצריה, והמפורטים בבקשה, וזאת עד לדיון במעמד הצדדים.

בדיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 30/6/10 הגיעו הצדדים להסכמה כי מבלי שצד יודה בטענות משנהו, יעתיקו אל-טי ומר צור, את כל החומר המצוי על גבי שני המחשבים שנלקחו ועל גבי ההארד-דיסק המצוי בידי מר צור, כי ההעתק יוגש לבית הדין במעטפה סגורה, כי ביה"ד לא יאפשר למי מהצדדים או צדדים שלישיים לעיין בהעתקים אלה, אלא לאחר מתן טיעונים בנושא, וכי לא ייעשה שום שינוי ושום מחיקה במחשבים ובהארד-דיסק עד למועד העתקתם.

עוד הוסכם כי לאחר קבלת החומר, ולאחר שביה"ד יעיין בחומר שיתקבל, יקבע ביה"ד הוראות לעניין המשך ההליכים בבקשה.

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ונקבע כי הצו הארעי יישאר על כנו עד להחלטה אחרת של בית הדין.

יצוין כי הצדדים פעלו כנדרש והמציאו לבית הדין את החומר שהועתק כאמור על גבי הארד דיסק, אשר שמור בכספת בית הדין.

16. בהמשך לכך הועבר הדיון בבקשה לסעדים זמניים, למותב בראשות השופטת אריסון חילו. כבר בישיבה הראשונה בפני המותב בראשות השופטת אריסון חילו, מיום 6/10/10 הגיעו הצדדים להסכמה כי יינתן צו זמני לגבי סעיף קטן ד' לבקשה שעניינו באי פנייה לעובדי אל-טי, ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

מאוחר יותר, בישיבת ההוכחות מיום 31/10/10 בבקשה לסעדים זמניים, לפני המותב בראשות השופטת אריסון חילו, הגיעו הצדדים, להסכמה לפיה, על אף טענת מר צור כי כל החומר שהיה מצוי במחשבים שנלקחו על ידו, מצוי בשרתי המבקשת, החומר יועתק להארד דיסק (למעט תכתובות אישיות) ויימסר לאל-טי. בהמשך לכך, מבלי שצד הודה בטענות משנהו, ומבלי לגרוע מכל טענה של הצדדים, הוסכם בין הצדדים כי הצו הזמני עליו הוסכם בישיבה מיום 26/10/10 יורחב גם לסעיפים קטנים א', ב' ו-ג' לבקשה לסעדים זמניים.

להסכמה זו ולהסכמה על העברת החומר להארד דיסק והעברתו לידי אל-טי, ניתן תוקף של החלטה בבקשה לסעדים זמניים ונקבע כי הוצאות הצו הזמני יידונו במסגרת פסק הדין הסופי בתיק.

ודוק, עוד קודם להסכמה דלעיל שבין הצדדים, הוגשה תביעתה שכנגד של הגב' כהן כנגד אל-טי בתיק ס"ע 37691-06-10, ועל כן במעמד אותו דיון, נקבעו גם הוראות לגבי מיצוי ההליכים המקדמיים בתביעה ובתביעה שכנגד בתיק ס"ע 37691-06-10, ואף נקבעו מועדים עתידיים להוכחות.

17. בינתיים, הוגשה ביום 23/5/11 תביעתו של מר צור בתיק ס"ע 39972-05-11 כנגד אל-טי וכנגד חברת אלי חג'ג' בע"מ (להלן תיקרא – חברת חג'ג'), בגין זכויות המגיעות לו לטענתו בשל תקופת עבודתו וסיום עבודתו באל-טי, ואף תביעתן שכנגד של שתי הנתבעות, כנגד מר צור.

לנוכח זהות הצדדים והשאלות שבמחלוקת אוחד הדיון בשתי התובעות, ועל כן בוטלו ישיבות ההוכחות שנועדו להתקיים בתיק ס"ע 37691-06-10, וניתנו הוראות לגבי ההליכים מקדמיים והגשת תצהירי עדות ראשית גם בתיק ס"ע 39972-05-11.

לאחר השלמת ההליכים כאמור, ונוכח פרישתה של השופטת אריסון-חילו, הועברה שמיעת התובענות המאוחדות שבכותרת למותב שבנדון.

18. יצוין כי מטעם אל- טי וחברת חג'ג' הוגשו בתביעה ובתביעה שכנגד בתיק ס"ע 37091-06-10, תצהירים משלימים לתצהיריהם של מר עופר גבינט, מר ארז אהרון ומר יובל חליבה אשר הוגשו בבקשה לסעדים זמניים, מטעמם של מר עופר גבינט מיום 4/7/11 ומר שמעון אפרגן. כמו כן בתביעה ובתביעה שכנגד בתיק ס"ע 39972-05-11, הוגשו מטעמן תצהיריהם של מר עופר גבינט מיום 29/3/12; ושל מר עמוס דורון.

כמו כן לבקשת אל-טי הותר לה להגיש חוות דעת מומחה חלופית לחוות הדעת המקורית שהוגשה, וזאת מטעמו של המומחה מר שי אבישי.

מטעם הגב' כהן הוגש בבקשה לסעדים זמניים תצהירה של הגב' כהן, בתביעת אל-טי ובתביעתה כנגד אל-טי בתיק ס"ע 37091-06-10, הוגשו תצהיריה של הגב' כהן מיום 24/5/11 ומיום 16/4/12 ותצהירה של הגב' רינת רינה.

מטעם מר צור הגב' כהן הוגשו בבקשה לסעדים זמניים תצהיריהם של מר צור ושל מר פרדי גרופר, בתביעת אל-טי בתיק ס"ע 37091-06-10, בתביעתו ובתביעה שכנגד בתיק ס"ע 39972-05-11, הוגשו מטעם מר צור תצהיריהם של מר צור של בנו מר נדב צור.

כך גם לבקשת מר צור זומן לעדות מר אלי חג'ג'.

ב"כ של אל-טי וויתרו על חקירתה הנגדית של הגב' רינת רינה מטעם הגב' כהן, כך גם נוכח אי התייצבותו של מר גרופר לחקירה נגדית על תצהירו, הודיע ב"כ של מר צור כי הוא מוותר על תצהירו והתצהיר הוצא מתיק בית הדין.

בסופו של יום, העידו ונחקרו לפנינו, מר גבינט, מר ארז אהרון, מר יובל חליבה, מר שמעון אפרגן, המומחה מר שי אבישי, הגב' כהן, מר צור, מר נדב צור ומר אלי חג'ג'.

19. עד כאן בקצירת האומר השתלשלות העניינים שהובילה למסכת התובענות שלפנינו.

על האמור לעיל נוסיף כי לא היה חולק שמר צור אכן הפעיל את חברת לי-גד לאחר סיום עבודתו באל-טי ואף העסיק בה את מר פרדי גרופר – מהנדס החברה של אל-טי, לאחר שהאחרון התפטר מעבודתו באל-טי. עם זאת, הצדדים נותרו חלוקים ביניהם בשאלה האם הגב' כהן הועסקה או היתה שותפה בכל דרך שהיא בחברת לי-גד.

כך גם הגב' כהן פוטרה מעבודתה באל-טי, כפוף למחלוקת בין הצדדים האם פוטרה בחודש מאי 2010 או בחודש אפריל 2011, הגם שלא היה חולק כי החל מחודש מאי 2010 כבר הפסיקה להגיע בפועל לעבודתה לחברה.

עוד לא היה חולק כי הגם שטיוטת הסכם ההיפרדות לא נחתמה על ידי מר צור או חברת חג'ג', הרי שהלכה למעשה שני הצדדים החלו בביצוע הסכם ההיפרדות שבין בעלי המניות באל-טי, עת מחד מניותיו של מר צור באל-טי הועברו לחב' חג'ג' ומר צור התפטר מעבודתו כמנכ"ל אל-טי, ומנגד, חלק מהציוד והמכונות על פי טיוטת הסכם ההיפרדות, כמו גם זכויותיו של מר צור בקופות הגמל הועברו אליו, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם כטענת מר צור הוא לא קיבל את כל הציוד, מכונות ומכוניות שהיה אמור לקבל ואלו שהועברו לא היו תקינים, או שמא כטענת אל-טי, מר צור ויתר על הציוד, מכונות ומכוניות שלא הועברו אליו.

על האמור לעיל נוסיף, כי לנוכח המבואר לעיל בעניינה של הגב' כהן, הרי שהיא נותרה בעלת 10% ממניות אל-טי, למורת רוחן של אל-טי וחברת חג'ג', כאשר כאמור, למרות הניסיונות תוך כדי הליך זה להגיע לפתרון מוסכם בעניינה של הגב' כהן שימצה גם עניין זה, לא עלה הדבר בידינו, וכפועל יוצא מכך אף לא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות בין מר צור לבין אל טי וחברת חג'ג'.

20. בסופו של יום מלינות אל-טי וחברת חג'ג' על מר צור כי כנגד העברת מניותיה של אל-טי שהפכה לחברה לא סולבנטית נכון לאותו מועד, קיבל לידיו מר צור ציוד, מכונות ומכוניות בשווי מאות אלפי שקלים, העולים לאין ערוך על זכויותיו כעובד חברת אל-טי (עליהן ויתר לטענתן), אך למרות זאת לא עמד בהתחייבותו להבטיח כי הגב' כהן תחתום על הסכם ההפרדות.

מנגד, מר צור מלין על אל-טי וחברת חג'ג', כי כנגד קבלת ציוד, מכוניות ומכונות שאינם תואמים את שהוסכם ואשר שווים כאפס לטענתו, הוא נושל ממניותיו בחברת אל-טי, השוות הון עתק לדבריו, ומזכויותיו כעובד חברת אל-טי.

הגב' כהן מלינה כאמור על אל-טי כי פוטרה מעבודתה שלא כדין בהיותה בהריון מבלי ששולמו לה זכויותיה, בגין תקופת עבודתה באל-טי וסיומה.

כך או כך, מר צור ואל-טי חלוקים ביניהם בשאלה, האם כטענת מר צור אין תוקף להסכם ההיפרדות משלא נחתם, או שמא כטענת אל-טי וחברת חג'ג' מדובר בהסכם תקף על כלל הוראותיו.

בהקשר לכך מן הראוי להדגיש כבר בפתח הדברים, כי הסכם ההיפרדות נשוא המחלוקת, הינו הסכם בין בעלי המניות של חברת אל-טי, ועל כן רוב רובה של המחלוקת האמיתית שבין הצדדים, ובכלל זה ההאשמות ההדדיות לגבי סיכול החתימה על ההסכם, איננה מצויה כלל בסמכותו של בית הדין זה, והוא הדין ביחס לסעדים הנובעים למי מהצדדים, בשל אי קיומו של הסכם ההיפרדות.

עם זאת, הואיל והן מר צור והן הגב' כהן היו גם עובדים של אל-טי בנוסף להיותם בעלי מניות בה, הרי שלמסכת האירועים שתוארו כמו גם לטיוטת הסכם ההיפרדות שלא נחתם, יש השלכות על מערכת היחסים שבין אל-טי כמעבידה ומר צור והגב' כהן כעובדים.

21. אחר הבהרות אלו, נפנה להלן לדון בתביעות הצדדים האחד כלפי משנהו ותחילה לתביעתה של אל-טי כנגד מר צור, חברת לי-גד והגב' כהן בתיק ס"ע 37091-06-10.

תביעת אל-טי בתיק ס"ע 37091-06-10

22. עניינה של התובענה שבנדון בשני מחשבים של אל-טי, על המידע הכלול בהם שנטל מר צור לידיו, האחד - מחשבו שלו, והשני - מחשבו של מהנדס החברה מר גרופר, בסמוך למועד עזיבתו של מר צור את אל-טי וכן הארד דיסק קשיח עליו גובה באופן קבוע מידע ממחשבי אל-טי (לטענת אל-טי, כלל הפריטים נלקחו לאחר עזיבתו של מר צור, ואילו לטענת מר צור הם נלקחו עוד קודם לעזיבתו).

נקדים את המאוחר ונציין כי בסופו של יום לא היה חולק לשיטת מר צור, כי הוא אכן נטל את המחשבים על המידע הכלול בהם לידיו, אלא שלשיטתו הוא עשה כן ברשות ובידיעת נציגי אל-טי, והכל בהתאם למוסכם בין הצדדים במסגרת המשא ומתן לכריתת הסכם ההיפרדות. כך גם לא היה היה חולק לשיטת מר צור כי הוא נטל לידיו את ההארד דיסק עליו נהג לעשות גיבוי למחשבי החברה שבניהולו, שכן לדבריו הדבר היה נחוץ לו הואיל והאחריות על השירות שניתן ללקוחות ממשיכה לחול למשך תקופה ארוכה והיה עליו להיות בקיא בנתונים.

מנגד, אל-טי לא כפרה בכך שהיתה מודעת לנטילת המחשבים, אך לדבריה כוונתה היתה למסירת המחשבים ללא המידע הכלול בהם. לדבריה, לכשהתברר לה כי ניטלו המחשבים על החומר המצוי בהם, היא התריעה בפני מר צור שישיב לה את המידע הכלול במחשבים, אשר לדבריה כולל בין היתר סודות מסחריים ושרטוטים של החברה, ויימנע מלעשות בו שימוש.

לדבריה, למרות שמר צור לא שעה לפניותיה, היא הניחה שהוא לא יעשה שימוש במידע האמור, אלא שכשבועיים לפני מועד הגשת התביעה והבקשה לסעדים זמניים, הגיעה אליה באמצעות הפקס, הזמנת עבודה אשר נשלחה אליה בשגגה, ואשר יועדה לחברת לי-גד שבבעלות מר צור, מאת לקוחה של אל-טי, חברת אלקטרוטרם (חברת שנפז), אשר כללה הזמנת מוצרים בשווי של מעל 100,000 ₪, ועניינה מוצרים שפותחו על- ידיה, היינו לטענתה, דובר בהזמנת המשך להזמנה קודמת שהיא סיפקה לחברת שנפז, לאחר שפיתחה בעבורה את המוצרים הנדונים.

זאת ועוד, לטענת אל-טי בעקבות הגילויים כאמור, היא ערכה בדיקות נוספות בקרב עובדיה ואז התברר לה כי בנוסף לאמור לעיל, נטל מר צור לידיו הארד דיסק קשיח עליו נהג לערוך בתקופת עבודתו גיבוי לכלל המידע המצוי במחשבי אל-טי. כך גם נודע לה כי לאחר עזיבתו ובסמוך למועד הגשת תביעתה שבנדון, פנה מר צור לעובד החברה בשם מר חליבה, בבקשה כי זה יעתיק בעבורו אל ההארד דיסק הנייד שברשותו, ממחשבי החברה קבצים הכוללים תוכניות ושרטוטים אשר לדבריו "חסרים לו" והנוגעים לאחת מלקוחות החברה, חברת ישקר בע"מ, אך לאחר שמר חליבה בדק באילו מסמכים מדובר, סירב להיענות לבקשה.

23. לטענת אל-טי, המדובר בסודותיה המסחריים ובזכויות הקניין הרוחני שלה, אשר ניטלו על ידי מר צור לשם שימוש בחברת לי-גד שבבעלותו. לדבריה עוד, הגב' כהן היא שותפתו של מר צור גם בחברת לי-גד, ועל כן לטענתה הן מר צור והן הגב' כהן הפרו כלפיה את חובות הנאמנות שלהם כעובדיה ופעלו במשותף לפגיעה בזכויותיה הקנייניות ולגניבת סודותיה המסחריים במטרה לעשות בהם שימוש ועל מנת שיתאפשר לחברת לי-גד לייצר מוצרים הזהים למוצרים שפיתחה אל-טי, תוך שנחסכת ממנה השקעת עבודה, מאמצים, כספיים וזמן הכרוכים בפיתוחם של המוצרים, זאת, בין היתר, לצורך פנייה והתקשרות עם לקוחותיה של אל-טי לשם מכירתם של מוצרים זהים למוצרים שפותחו ויוצרו עבור לקוחות אלה ע"י אל-טי עוד קודם לכן.

24. עוד טוענת אל-טי, כי במסגרת בדיקותיה, נודע לה מר צור והגב' כהן אף שכרו לעבודה אצלם בלי-גד עובד לשעבר שלה בשם איברהים דלו, לאחר שלדבריה פיתו אותו לעזוב את אל-טי ולעבור לשורותיהם. כך גם גילתה אל-טי לדבריה כי כחודש לפני הגשת התביעה, פנתה הגב' כהן לעובד החברה בשם ארז אהרון, המשמש כאחראי מחלקת הלייזר בחברה ומסרה לו, כי בכוונת מר צור ובכוונתה לפתוח יחד מפעל עתידי וכי ברצונם, שהוא יצטרף לשורותיהם כאחראי מחלקת לייזר, והכל תוך שהשמיצה את מר חג'ג' בפני אותו עובד.

בנוסף טוענת אל-טי כי התברר לה שמר צור פנה לעובד החברה מר חליבה בבקשה שלא יוציא חשבוניות לחברת פורמטק, שכן הוא מעוניין להוציא את החשבונית על ידי החברה שבבעלותו, אך מר חליבה סירב לפעול כאמור.

כמו כן טוענת אל-טי כי היא גילתה, שזמן קצר לפני עזיבתו את החברה הורה מהנדס החברה מר גרופר לעובד החברה מר אהרון, לגרוס מתוכנת המחשב שלו כ 7- תיקיות אשר הכילו תוכניות עבודה ושרטוטים לייצור חלקים ומוצרים שונים עבור אחת מלקוחות החברה, בשם קמטק, ולאחר מכן הורה לו "למשוך" ממחשבו תיקיות, אשר לכאורה הכילו את תוכניות העבודה והשרטוטים המעודכנים עבור מוצרים אלו, אולם כאשר יוצרו החלקים אשר את השרטוטים והתוכניות לייצורם הורה מר גרופר להחליף כאמור, התברר כי כל החלקים שיוצרו בהתאם לתוכניות אלו, היו פסולים, דבר המוכיח לטענתה כי מר גרופר, דרש בזדון להחליף את התוכניות רק כדי לגרום לה נזק.

25. אי לכך לטענת אל-טי התנהלות מר צור, הגב' כהן וחברת לי-גד מהווה גזל סוד מסחרי בניגוד לחוק עוולות מסחריות; הפרת זכויות יוצרים בניגוד לחוק זכויות יוצרים; תחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט; כמו גם הפרת חובות האמון ותום הלב ע"י מר צור והגב' כהן כעובדי החברה.

בנוסף לטענתה, מהווה ההתנהלות דלעיל, הפרת הסכם ע"י מר צור ובכלל זה הפרת התחייבות לשמירת סודיות, והתחייבות שלא להעסיק עובדים אצלו למעט אלו שנקבעו בהסכם ההיפרדות.

26. לאור האמור לעיל, עתרה אל-טי למתן הסעדים הקבועים הבאים:

א. צו האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם לעשות כל שימוש במידע, בסודותיה המסחריים ובזכויות הקניין הרוחני של התובעת ובזכויות הקניין הרוחני שלה לרבות בשרטוטים ו/או בתוכניות העבודה ו/או במידע ו/או בפיתוחים של מוצרי התובעת.

ב. מבלי לגרוע מכלליות הצו המבוקש בסעיף קטן א' לעיל - צו האוסר על הנתבעים 1 ו-2 (מר צור וחברת לי-גד - א.ר.ק.), או מי מטעמם, לייצר ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או להציע למכירה ו/או למכור בכל דרך שהיא, מוצרים אשר יוצרו תוך עשיית שימוש בסודותיה המסחריים ובזכויות הקניין הרוחני של התובעת, לרבות בשרטוטים ו/או בתוכניות ו/או בפיתוחים של התובעת ובכלל זה שרטוטים ו/או תוכניות ו/או פיתוחים המתייחסים ל"עמדות דיווח" שפיתחה התובעת עבור חברת ישקר בע"מ, "כיסויי רובוטים" שפיתחה התובעת עבור חברת שפיר הנדסה בע"מ (שהינה חברת בת של ישקר בע"מ) וכן "שילדות" אשר פותחו עבור חברת אלקטרוטרם שיווק (1978) בע"מ (שנפז) (להלן: "אלקטרוטרם") (להלן – מוצרים מפרים).

ג. מבלי לגרוע מכלליות הצו המבוקש בסעיף קטן ב' לעיל- צו האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם למכור לחברת אלקטרוטרם ו/או חברת ישקר בע"מ ו/או לחברת שפיר הנדסה בע"מ ו/או לחברת קמטק בע"מ מוצרים מפרים.

ד. צו האוסר על הנתבעים 1-3 ו/או מי מטעמם, לפנות לעובדים של התובעת במטרה לנסות ולשדלם לעזוב את עבודתם אצל התובעת ולעבור לעבוד עבור הנתבעים.

בנוסף, התבקש בית הדין ליתן צו למתן חשבונות נגד כל הנתבעים ובמסגרת זו להורות להם למסור את כל החשבונות והמסמכים הקשורים למוצרים המפרים וכן כל ספרי החשבונות שלהם ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא הרווחים שעשו בגין המוצרים המפרים בעקבות בדיקת החשבונות כאמור, ולחייב את הנתבעים בהוצאות התביעה ושכ"ט ב"כ אל-טי.

27. יצוין, כי הסעדים הקבועים הנקובים בסעיפים קטנים א'-ד' לעיל, זהים לסעדים הזמניים שניתנו כאמור עוד ביום 31/10/10 בהסכמת הצדדים, בבקשה לסעדים זמניים שהגישה אל-טי בד בבד עם תביעתה שבנדון, וסעיפים א'-ג' לעיל אף תואמים את הצו הארעי שניתן עוד ביום 21/6/10 ועמד בתוקף עד ליום 31/10/10.

כמו כן ראוי לציין, כי מאז מתן הצו הארעי וההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים בבקשה לסעדים זמניים הנ"ל, לא נשמעה כל טענה מצד אל-טי, כי מי מהנתבעים הפר את הוראות ההחלטה הנ"ל בבקשה לסעדים זמניים, או את הוראות הצו הארעי שניתן.

28. מכל מקום, לטענת מר צור בתגובתו לתביעה זו, נטען כי ניתן להיווכח מכתב התביעה שהוגש על ידי אל-טי, כי כל כולה של התביעה נסמכת על הסכם בין בעלי המניות לעניין ההיפרדות, וכך גם כל הסכסוך שבין הצדדים מקורו בסכסוך בין בעלי המניות. על כן לטענתו, ממילא אין לבית הדין סמכות לדון בתביעתה זו של אל-טי.

29. מטעמי זהירות, לגופם של דברים, ולאחר שהלין על אל-טי כי היא מסרבת שלא כדין לקיים את חלקה נשוא הסכם ההפרדות, טען מר צור כי במהלך הימים שנותרו עד לסיום עבודתו באל-טי הוא ביקש לאסוף את ציודו האישי ממשרדו לגביו לא היתה מחלוקת כי הוא רשאי לעשות כן, ובתוכו שני מחשבים אישיים - שלו ושל מר גרופר, אשר סוכם כי הוא רשאי לחבור אליו בחברת לי-גד וכך עשה, כל זאת לטענתו בהתאם להסכמות ולהבנות שהיו בין הצדדים.

עוד נטען על ידי מר צור, כי בכל מקרה אין לאל-טי זכויות יוצרים או סודות מסחריים כלשהם בשרטוטים או בחומר שהיה מצוי במחשבים או בהארד דיסק הנ"ל. לטענת מר צור הן אל-טי והן לי-גד הינן חברות שעובדות כ''קבלן ביצוע" עבור מזמין, דהיינו המזמין הוא זה ששולח לחברה הזמנה וספציפיקציות של חלק או מוצר שמבוקש על ידו ליצר, והחברה מייצרת אותו על בסיס ההזמנה והשרטוט שמעביר לה הלקוח, כאשר לצורך היצור מועברות ההזמנות לתוכנת מחשב בשם CNCKAD לשם הפקת תוכנית חיתוך אשר מועברת לביצוע במכונת הלייזר. המדובר לדבריו בתוכנה נפוצה המצויה ברשות חברות רבות וכל אחד יכול לרכוש אותה.

יתרה מכך, לדבריו אין כל אפשרות ריאלית לעשות שימוש חוזר בתכניות שנערכו עבור מוצר קודם, שכן די בכך שבמוצר מסוים, גם אם הוא דומה למוצר קודם שיוצר, נדרשת הוספת חור או הזזתו במספר מילימטרים, או אף הרחבתו, כדי שהתכנית הקיימת לא תתאים ועל כן ממילא תידרש בניית תכנית חדשה ותהליך ייצור מחדש.

אי לכך לטענת מר צור, בתחום הזיווד אין כל משמעות מקצועית לעובדה שנותרו בידי פלוני שרטוטים שהוציאה בעבר התוכנה על סמך שרטוטים שהועברו לה על ידי הלקוח, כך שכל טענה בדבר ייצור מוצרים זהים, מהווה הטעיית בית הדין שכן יתכן וישנם מוצרים דומים, אך ודאי שאינם זהים.

כך גם נטען על ידי מר צור, כי באותם במקרים אליהם הפנתה אל-טי, כל העבודות שנתקבלו על ידי לי-גד, הן מחברת שנפז, והן מחברת ישקר, הן כולן עבודות שהספציפיקציות שלהן הועברו על ידי הלקוח, והן אינן זהות לעבודות קודמות שבוצעו עבורן בעבר אצל אל-טי.

אי לכך לדבריו, לא יכולות להיות לאל-טי זכויות יוצרים לגבי שרטוטים ששורטטו על ידי אחרים, או לגבי מוצרים דומים שמיוצרים גם על ידי אחרים, ואין המדובר בסודות מסחריים.

מוסיף מר צור וטוען כי אפילו היו לאל- טי זכויות יוצרים באלו מן המסמכים למרות הכחשתו, הרי שלאור הוראות סעיף 7א לחוק עוולות מסחריות רשאים הוא ומהנדס החברה להמשיך וליישם ידע מקצועי שצברו בעבודתם, לרבות קודם לעבודתם באל-טי ועל כן לא ניתן אף לנסות ולמנוע מהם להמשיך ולעשות שימוש בידע זה שצברו.

30. אשר לגיבויים שנלקחו, טען מר צור, תוך הכחשת טענות אל-טי, כי הוא נהג לערוך גיבוי אחת לשבוע של מחשבי החברה, וזה הגיבוי שהוא נטל עמו, וכי כל שביקש ממר חליבה היה לבצע גיבוי אחרון כפי שנהג לעשות גם קודם לכן.

לדבריו, אין מדובר בגיבוי לצורך שימוש, והעובדה הפשוטה היא כל העבודות שמבוצעות על ידי לי-גד עבור ישקר מבוססות על תשריטים חדשים לחלוטין שהועברו לה על ידי ישקר, והן מבוצעות למרות שמר חליבה לא גיבה מאומה, מכאן שברור שהוא לא היה זקוק לתוכניות או שרטוטים כלשהם שהיו מצויים על מחשבי אל-טי בכדי לבצע עבודות עבור ישקר.

31. מכל מקום נטען על ידי מר צור וחברת לי-גד כי הם לא פנו ואינם מתכוונים לפנות למי מעובדי התובעת.

אשר למר איברהים דלו לא כפר מר צור בכך שהוא מועסק ע"י לי-גד, אך טען כי מדובר בעובד כללי ולא מקצועי שעבד כאיש תחזוקה באל-טי, הא ותו לא. לדבריו, היה זה מר דלו שפנה אליו בתחילת מאי 2010 או בסמוך לכך, וסיפר לו שהתפטר מעבודתו אצל אל-טי עקב חלוקי דעות לעניין תנאי עבודתו, והתחנן עם דמעות בעיניים ממש, כי "יזכור לו חסד נעוריו" ויסכים לקלוט אותו לעבודה. לדבריו, היות ועל פי הייעוץ המשפטי שקיבל, הוא לא היה קשור בהסכם שלא נחתם, הסכם שגם אם ימצא שנכרת, לא קוים על ידי אל-טי, הוא סבר שהוא רשאי לקבלו לעבודה בלי-גד. מכל מקום לדבריו, מדובר בעובד ששכרו עומד על מעט מעל שכר מינימום, אין לו ידע מקצועי או סודות מקצועיים שהוא נושא עמו, ולי-גד נכונה לפטרו ולשלוח אותו חזרה לעבודה אצל התובעת, אם זו תעמוד על כך ותדאג לשמור על רצף זכויותיו. לטענתו, העובדה שאל-טי לא ביקשה ואינה מבקשת צו האוסר על העסקתו של מר דלו מדברת בעד עצמה ומלמדת כי נציגיה יודעים היטב כי העסקתו אינה פוגעת בה, אלא מדובר במעשה חסד שנעשה עם פועל פשוט.

32. עד כאן טענותיהם של מר צור וחברת לי-גד. אשר לגב' כהן, הרי שלטענתה, אין לה כל קשר לחברת לי-גד או להתנהלותו של מר צור, ועל כן כתב התביעה והבקשה לסעדים זמניים שהוגשו אינן מגלות כל עילה כלפיה או יריבות. יתרה מכך, גם לגופם של דברים, למעט הפניה הנטענת אל העובד מר אהרון (המוכחשת לגופה), כל העוולות נשוא כתב התביעה מיוחסות למר צור בלבד ולא אליה, כך שגם מכתב התביעה לגופו ניכר כי אינו מגלה כל עילה כלפיה.

לדבריה, שרבובה לתביעת סרק זו נועד אך ורק כדי להפעיל עליה לחץ ולהלך עליה אימים כדי שתסכים להעברת מניותיה בתנאים שביקשו אל-טי וחברת חג'ג' לכפות עליה, ואין לתביעה או לבקשה שהופנו כלפיה, כל בסיס.

33. עד כאן עיקרי טענות הצדדים לעניין תביעתה זו של אל-טי כנגד מר צור, חברת לי-גד והגב' כהן.

נפנה להלן לדון תחילה בתביעה ככל שהיא מכוונת כנגד הגב' כהן.

התביעה כנגד הגב' כהן

34. בדוננו בתביעת אל-טי שבנדון, יש לשים לב כי כאמור סמכותו של בית דין זה, יוחדה ל: "תובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]" כאמור בסעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין), ועל כן התביעה שיכולה להתברר כנגד מר צור כמו גם כנגד הגב' כהן, עניינה אך ורק בהתנהלותם הנובעת מהפרת חובותיהם כעובדי אל-טי ולא כבעלי מניות בה.

35. נקדים ונאמר, כי צודקת הגב' כהן בטענתה שעיון בכתב התביעה ככזה, מעלה שלמעט הטענה לעניין שידולו של מר ארז אהרון לחבור אליה ואל מר צור, כל שאר המעשים/מחדלים המפורטים בכתב התביעה ובבקשה לסעדים זמניים מיוחסים למר צור באופן אישי ולחברת לי-גד שבבעלותו.

הקשר היחיד של הגב' כהן אל האירועים נשוא כתב התביעה, הוא הסברה המונחת ביסוד כתב התביעה, ולפיה הגב' כהן היא שותפתו של מר צור בחברת לי-גד ועל כן, היא נהנית בעקיפין ממעשיו ואחראית להם בעקיפין, ולשיטת אל-טי וחברת חג'ג' היא גורם מטעמה של חברת לי-גד.

משאלו הם פני הדברים, נפנה אפוא לדון תחילה בשאלה האם הוכח שהגב' כהן היא שותפתו של מר צור בחברת לי-גד, ועל כן כמה כנגדה יריבות למעשים ולמחדלים שיוחסו בכתב התביעה למר צור וחברת לי-גד.

36. נקדים את המאוחר ונציין כי בסופו של יום, גם לאחר תום פרשת הראיות הממושכת, לא הובאו לפנינו ראיות להראות כי גב' כהן הועסקה בלי-גד או היתה שותפה בניהול החברה בפועל במועד כלשהו שלאחר הפעלתה של חברת לי-גד.

דא עקא שלטענת אל-טי, הגב' כהן היתה בעלת מניות בחברת לי-גד, ולטענתה גם שם החברה מורכב משמותיהם הפרטיים של מר צור והגב' כהן: ליאת-גדי.

כך גם מפנה אל-טי לכך שבמסגרת המשא ומתן על הסכם ההיפרדות, הוסכם עם מר צור, כי יהיה רשאי להעסיק את הגב' כהן בחברה שיקים.

ודוק, יודגש בפתח דיוננו זה, כי כאמור למרות שטיוטת הסכם ההיפרדות ועקרונותיו כללו העברת מניותיה של הגב' כהן באל-טי אל חברת חג'ג' וויתור על זכויותיה כעובדת, המו"מ לקראת ההיפרדות התנהל כל כולו מול מר צור, ואין חולק כי הגב' כהן לא היתה שותפה לו, עד לפגישה מיום 4/5/10 שאז כבר הוצגה לה טיוטת הסכם סופית, לשיטת אל-טי.

אינדיקציות נוספות לשותפות הנטענת שבין מר צור לגב' כהן בחברת לי-גד שאין חולק כי החלה לפעול לאחר סיום תפקידו של מר צור באל-טי, מוצאת אל-טי בכך שרו"ח דורון העיד כי בפגישה מיום 4/5/10 נראתה הגב' כהן כמי שבקיאה בפרטי המו"מ לקראת הסכם ההיפרדות; בכך שלשיטתה (המוכחשת על ידי הגב' כהן) במו"מ שניהלה הגב' כהן לאחר ה-4/5/10 מול מר גבינט היא לא עתרה לקבל תשלום עבור מניותיה; בכך שבדיון האחרון בתיק הצהיר מר צור כי הגב' כהן שוחחה עם העד מטעמו, מר גרופר שהבטיח לה כי יגיע לדיון; ובכך שבמועד הדיון הראשון בבקשה לסעדים זמניים במקום להגיע לדיון, נצפה רכבה של הגב' כהן בצמוד למשרדי לי-גד.

37. אשר לבעלותה הנטענת של הגב' כהן במניות לי-גד, הרי שלעניין זה צורפו לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11 (נספח 1 לתצהיר) העתקי מסמכי הרישום של חברת לי-גד עיבוד שבבי בע"מ מיום 15/5/09, שבהם צוינה הגב' כהן כבעלת מניות יחידה ודירקטורית יחידה, ופרוטוקול ישיבת חברה מיום 19/5/09 בנוכחות הגב' כהן ומר צור, במסגרתו הוסמכו מר צור והגב' כהן כמורשי חתימה בחברת לי-גד.

עם זאת, לא היה חולק כי מאוחר יותר (כפוף למחלוקת בין הצדדים מתי בדיוק), הועברו כלל המניות בלי-גד לבעלותו של מר צור והוא מונה לדירקטור יחיד בחברה, כך שלית מאן דפליג כי בהמשך (ולא כל שכן עוד בטרם הוגשה תביעתה של אל-טי שבנדון), אכן מר צור אכן היה בעלים יחיד ודירקטור יחיד בחברת לי-גד.

38. לטענת הגב' כהן בתצהירה (ראה: סעיף 9 לתצהירה מיום 26/1/12, על תת סעיפיו), הסיבה לרישומה מלכתחילה כבעלת מניות בחברת לי-גד, נבעה מעניין טכני ולפיו לדבריה, בראשית שנת 2009 פנה אליה מר צור ושיתף אותה ברצונו להקים חברה נוספת אשר תעסוק בתחום של עיבוד שבבי, כך שניתן יהיה להרחיב את מעגל הלקוחות והשירותים הניתנים ללקוחות אל-טי, ובתוך כך החל מר צור להכין את המסמכים הדרושים להקמת החברה וקבלת אשראי מהבנקים. לדבריה מר צור ביקש ממנה כי החברה שתוקם תירשם על שמה וזאת מ"סיבותיו האישיות והכלכליות".

לדבריה, היא לא ראתה בכך פסול, בפרט כך שעה שהוסכם בינה לבין מר צור כי במידה והחברה החדשה תירשם על שמה, ייערך בין השניים הסכם שיבהיר כי מר צור הוא הבעלים והנושא בזכויות ובחובות הבלעדי של החברה שתוקם. בהתאם לכך, הוכנו והוגשו בשעתו לרישום אצל רשם החברות המסמכים הדרושים להקמת חברת לי-גד עיבוד שבבי בע"מ, שבהם היא נרשמה כבעלת מניות יחידה ודירקטורית אלא שאז התברר כי הבנק מסרב לתת למר צור, אשראי לחברה שאינה רשומה על שמו ועל כן נאלץ מר צור לחזור בו מכוונתו הנ"ל.

לטענת הגב' כהן בתצהירה, "עוד בטרם יבשה הדיו" על מסמכי ההתאגדות עליהם חתמה, הוגשה בקשתו של מר צור לרשם החברות לשינוי הבעלות במניות וזהות הדירקטורים בחברה, כך שהוא נרשם כבעלים יחיד ודירקטור יחיד בחברה.

לדבריה, בהמשך ונוכח הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה חברת אל-טי, החליט מר צור לגנוז בכלל את רעיון הקמת החברה הנוספת, ומשיקוליו שלו ואשר אינם מעניינה, בחר שלא למחוק את החברה, אלא להותירה רשומה על שמו כמעין "חברת מדף", ובהמשך ב- 15/4/10, נלקח אשראי על ידי חברת לי-גד ונרשמו על שמה שעבודים ואף שמה שונה מחברת לי-גד עיבוד שבבי בע"מ לחברת לי-גד טכנולוגיות מתכת בע"מ (ראה: תמצית רישום מרשם החברות – נספח 1 לתצהירה של הגב' כהן מיום 26/1/12).

בכך לדבריה מתמצה הקשר שלה עם אותה חברה, ולטענתה ניסיונותיה של אל-טי לקשור אותה לחברה זו נעשים בחוסר תום לב מובהק.

39. מר צור לא התייחס במפורש בתצהיריו לסוגיה זו. עם זאת בחקירתו הנגדית מיום 31/10/10 עוד במסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים, העיד כי לא קיימת עוד כל שותפות עסקית בינו לבין הגב' כהן, ולא כל שכן בקשר עם חברת לי-גד (ראה עדותו: בעמ' 26 לפרוטוקול הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ש': 17-26 עד עמ' 27 ש': 1). בהתאם העיד כי אין לגב' כהן זכויות חתימה בלי-גד ואף לא היו לה בעבר זכויות חתימה (ראה: בעמ' 27 לפרוטוקול הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ש': 2-7), וכי הוא זה שהקים את חברת לי-גד (ראה: בעמ' 27 לפרוטוקול הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ש': 8-9).

כאשר הוצגו לפניו מסמכי ההקמה של חברת לי-גד עיבוד שבבי מיום 19/5/09 (אשר צורפו כנספח 1 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11 לעיל), השיב באלו המילים:

"בתחילת 2009 היתה הזדמנות עסקית עם חברת בול בתל אביב שהציעו לי לייצר חלקים לתעשיית הנשק שזה תחום של עיבוד שבבי ואז הגיתי את הרעיון הזה להקים חברה אחרת וזה המסמך אותו מציג בפני ב"כ המבקשת.

כדי שאני לא אהיה הבעלים של שני חברות התחלתי עם זה שליאת היא רשומה כבעלת מניות בחברת לי גד. רק היא בשלב הראשון היתה רשומה כבעלת מניות. כל השלב הראשון הזה עליו אני מדבר היה תקופה של שבועיים שלושה, כי אני סיכמתי עם הבנקים על תנאי אשראי. לצורך העסקה הזה של עיבוד שבבי ואז כאשר הלכנו לפתוח את החשבון בבנק לאומי בכרמל אנשי הבנק אמרו שהם סיכמו איתי שאקבל אשראי על סמך העבר שלי ולכן הם לא מוכנים כי ליאת תהיה בעלת המניות ואז עשינו שינוי של המניות מליאת לשם שלי.

ש. אמרת קודם כי ליאת לא היתה בעלת מניות.

ת. היא היתה בעלת מניות רק לתקופה של שבועיים שלושה ולא שיקרתי כאשר עניתי לך את התשובה שליאת לא היתה בעלת עניין.

ש. אתה מסכים איתי שמי שהקים את החברה זו היתה ליאת?

ת. לא. אני הקמתי את החברה. אני פשוט שמתי את השם שלה" (ראה עדותו: בעמ' 27 לפרוטוקול הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ש': 12-26).

40. יצוין כי למרות הסתירות הנטענות על ידי אל-טי ביחס לחקירתה הנגדית של הגב' כהן בסוגיה זו (ראה עדותה: בעמ' 79 לפרוטקול ש': 7 עד עמ' 80 ש':29) וטענותיה כי הגב' כהן הציגה גרסה מפורטת לעניין זה רק לאחר שראתה את כל המסמכים ואת גרסתו של מר צור בדיון בבקשה לסעדים זמניים, דיון אליו לא התייצבה מבלי ליטול רשות, הרי שבסופו של יום גרסתה הבסיסית של הגב' כהן בתצהירה לא נסתרה, ולפיה היא נרשמה כבעלת מניות רק עם הקמת לי-גד עיבוד שבבי, ומיד לאחר מכן הועברו המניות למר צור. לעניין זה נפנה למוצג מש/5 בבקשה לסעדים זמניים – הודעה על העברת מניות, ממנה עולה כי כבר ביום 1/6/09 הועברו מניותיה של הגב' כהן בלי-גד אל מר צור.

אכן, לא נעלמו מעינינו טענותיה של אל-טי לפיהן הגב' כהן נמנעה מלהגיע לדיונים בצו המניעה הזמני ללא רשות בית הדין, וכי גרסתה בתצהירה הועלתה רק לאחר שהוצגו לפני מר צור מסמכי רשם החברות ונשמעה גרסתו של מר צור בדיון מיום 31/10/10, לגבי נסיבות רישום המניות בלי-גד על שמה של הגב' כהן, אך בכל אלה אין משום הסבר לשאלה מדוע דווקא במועד הרלוונטי לאותה שותפות נטענת, היינו תחילת חודש אפריל 2010 (ועוד בטרם יכלו מר צור או הגב' כהן לדעת על הגשת תביעה זו מחודש יוני 2010), לא נעשה דבר על ידי מר צור והגב' כהן כדי לכלול את הגב' כהן כבעלת מניות או זכויות כשלהן בחברת לי-גד, אם היא אכן היתה שותפה לאותו מיזם, ובוודאי שאין בהן משום תחליף להוכחת מעורבות כלשהי של הגב' כהן בפעילותה של חברת לי-גד בפועל, במועדים שלאחר חודש אפריל 2010 ואילך, לרבות אף עד לתום פרשת הראיות בתובענות שבנדון, כחלוף מספר שנים.

כך גם לגבי הטענה כי מר צור ניהל את המו"מ בשמה של הגב' כהן, לא רק שהגב' כהן כופרת וכפרה בכך בזמן אמת ועוד בטרם הוגשה תביעתה זו של אל-טי, אלא שאם בכלל, נסיבה זו פועלת לחובתה של אל-טי, אשר ניהלה מו"מ כאמור על זכויותיה של הגב' כהן מבלי לטרוח ולהיפגש איתה, ואין היא ראיה למעורבותה של הגב' כהן בחברת לי-גד .

ודוק, העובדה שלטענת מר צור, הגב' כהן שוחחה עם העד גרופר מטעמו של מר צור לפני מועד חקירתו בבית הדין, כמו גם העובדה שרכבה נצפה בצמוד למשרדי לי-גד במועד הדיון בבקשה לסעדים זמניים, יכולות ללמד על כך שהיה קשר בין הגב' כהן למר צור תוך כדי ניהול ההליכים שבנדון, ובכך לא כפרו השניים, אך אף נסיבות אלו, אינן יכולות להוות תחליף להוכחת אותה שותפות נטענת, לצורך הטלת אחריות עקיפה על הגב' כהן בשל מעשים המיוחסים בכתב התביעה אופן ישיר למר צור.

אם אכן היה מדובר בשותפות בין השניים בחברת לי-גד, מן הסתם היה הדבר מתבטא באינדיקציות מובהקות יותר של מעורבות בפעילות חברת לי-גד בפועל מצידה של הגב' כהן, אך אלו הוכחו ואף לא נטענו.

41. אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעתה של אל-טי כלפי הגב' כהן, ככל שהיא מבוססת על אחריות עקיפה בשל מעשים המיוחסים למר צור.

משזו קביעתנו נפנה להלן לדון במעשה היחיד המיוחס במישרין לגב' כהן, היינו שידולו הנטען של מר ארז אהרון לעבור לעבוד בלי-גד.

42. לעניין זה הוגש תצהיר עדותו של מר אהרון מיום 20/6/10 בבקשה לסעדים זמניים, שם הצהיר כי לפני כחודש מאותו מועד (היינו ב-20/5/10) פנתה אליו הגב' כהן, ומסרה לו כי:

"בכוונת מר צור ובכוונתה, לפתוח יחד מפעל וכי ברצונם, כי אצטרף לשורותיהם כאחראי מחלקת לייזר.

בשיחה זו הציגה עצמה הגב' כהן בפניי כשותפתו של מר צור במפעל החדש. הגב' כהן הוסיפה וטענה בפניי, כי מר אלי חג'ג' העומד בראש חברת אלי חג'ג' בע"מ אשר המבקשת בבעלותה, הינו אדם "לא אמין" ומשכך, טענה בפניי, כי עדיף לי לעזוב אותו בטרם זה יפר את התחייבויותיו כלפי".

43. יצוין כי הגם שהגב' כהן טענה בתצהיר התשובה לבקשה לסעדים זמניים ובכתב הגנתה לתביעת אל-טי כי מעולם לא שידלה עובדים לעזוב את עבודתם באל-טי, היא לא התייחסה לטענותיו של מר אהרון במפורש אף לא בתצהיריה הנוספים במסגרת הדיון בתיקים העיקריים שבנדון.

עם זאת כאשר נחקרה הגב' כהן לעניין זה בחקירה נגדית לפנינו, העידה כי מעולם לא ניסתה לשדל את מר אהרון (ראה עדותה: בעמ' 82 לפרוטוקול ש': 25-26).

44. נקדים ונאמר כי לטעמנו לא די בהכחשה גורפת מהסוג בו נקטה הגב' כהן בתצהיריה והיינו מצפים לאמירה חד משמעית מצידה של הגב' כהן, ביחס לטענות המיוחסות לה על ידי מר אהרון.

עם זאת, בסוף כל הסופות, גם עדותו של מר אהרון לעניין זה לא הותירה עלינו רושם אמין במיוחד.

כך, במסגרת תצהירו הנ"ל התייחס מר אהרון אל מפגש אחד שלכאורה התקיים בינו לבין הגב' כהן בעניין שידולו הנטען לעבור לעבוד בחברת לי-גד.

עם זאת, בחקירתו הנגדית של מר אהרון מיום 6/10/10 במסגרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים הוא הרחיב ותיאר שתי פגישות שהתקיימו בינו לבין הגב' כהן. האחת - כחודש לפני מועד מתן התצהיר מיום 20/6/10, עת לדבריו הגב' כהן נכנסה אליו למחלקה וביקשה לדבר אתו כאשר בעקבות כך נכנסו השניים למשרדו שאז אמרה לו הגב' כהן שבעוד חודשיים – שלושה היא ומר צור הולכים לפתוח מפעל לזיווד והציעה לו לעזוב את אל-טי, שכן מר חג'ג' לא יכבד את החוזה אתו והציעה לי לבוא לעבוד בחברה שהיא ומר צור עומדים לפתוח, כאשר לדבריו הוא אמר לה שהוא צריך לחשוב על זה ובהמשך היא תקבל ממנו תשובה (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ש': 17-24). הפעם השניה- שהתרחשה לדבריו כעבור שבועיים מהפגישה הראשונה, שאז לדבריו הוא בא אליה מיוזמתו כשעוד עבדה באל-טי והשיב לה בשלילה על הצעתה ואף הציע לה שלא לפתוח עסק עם מר צור (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ש': 26-31).

ודוק, כאשר נחקר מר אהרון על אותה מסכת אירועים בחקירתו הנגדית לפנינו, העיד כי היתה פניה אחת של הגב' כהן אליו (ראה עדותו: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 9-12).

אכן, לא מן הנמנע כי ניתן להבין את התשובה דלעיל כמתייחסת לפניה הראשונה של הגב' כהן אליו ולא אל המפגש השני שבו לדבריו השיב להצעתה, אך לנוכח הפירוט הרב בעדותו בדיון מיום 6/10/10, מצאנו את תשובתו הלקונית בדיון לפנינו, מעוררת תהיות.

על כך נוסיף, כי מועדי הפגישות המתוארים על ידי מר אהרון, היינו ה-20/5/10 או בסמוך לכך ושבועיים לאחר מכן ב-4/6/10 או בסמוך לכך, הם מועדים שחלו בתקופה שבה לית מאן דפליג, אף לשיטת מר גבינט, שהגב' כהן כבר לא הגיעה למשרדי אל-טי בהתאם לבקשתו, ועל כן אין זה סביר שלמרות זאת, היא תתייצב במחלקתו של מר אהרון אך ורק כדי להציע לו לעבור לעבוד אצלה ואצל מר צור כנטען, ועוד פחות מכך סביר שתהיה נוכחת במשרדי אל-טי באופן שמר אהרון יוכל להיכנס אליה כעבור שבועיים ולמסור לה תשובה שלילית.

כך גם גרסתו של מר אהרון, באשר לדברים שמסרה לו הגב' כהן לפיהם בעוד חודשיים-שלושה בכוונתה לפתוח עם מר צור מפעל, התבררו בדיעבד כלא נכונים בהינתן כי נכון לאותו מועד, אף לשיטת מר צור עצמו שלא היתה במחלוקת, הוא כבר הפעיל את חברת לי-גד.

45. בהינתן כי הנטל הוא על אל-טי לבסס ולהוכיח טענת שידול זו, וחרף מחדלה של הגב' כהן למסור גרסה ברורה בעניין זה בתצהיריה - הרי שלנוכח הספקות שהותירו בלבנו הן הגב' כהן והן מר אהרון בסוגיה זו, ובהעדר ראיה נוספת שתתמוך בגרסת אל-טי, אין בידינו לקבוע כי אל-טי הוכיחה את טענתה זו.

למעלה מן הצריך נזכיר כי כבר ביום 6/10/10 הושגה הסכמה בין הצדדים הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה יינתן צו זמני לגבי סעיף קטן ד' לבקשה לסעדים זמניים שעניינו באי פנייה לעובדי אל-טי, ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה. כך גם מאז אותו מועד לא הועלתה טענה, לא כל שכן כלפי הגב' כהן כי הפרה את הוראות סעיף זה ופנתה למי מעובדי החברה.

כך או כך, לאור המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעתה של אל-טי כלפי הגב' כהן, ככל שהיא מבוססת על ניסיון שידולו של מר אהרון לעבור לעבוד בלי-גד.

46. משאלו הם פני הדברים, ולאור כל המבואר לעיל בעניינה של הגב' כהן, התוצאה היא שתביעתה של אל-טי שבנדון כנגד הגב' כהן, נדחית.

47. עד כאן קביעותינו לעניין תביעתה של אל-טי בתיק ס"ע 37091-06-10 כנגד הגב' כהן, ומכאן נפנה לתביעת אל-טי בתיק ס"ע 37091-06-10 כנגד מר צור, כעובד לשעבר של אל-טי.

התביעה כנגד מר צור

48. נקדים ונאמר בכל הנוגע לטענת מר צור, לפיה מדובר בסכסוך בין בעלי המניות באל-טי שאינו מצוי בסמכותו של בית דין זה, כי כפי שציינו לעיל, המבוי הסתום אליו נקלעו הצדדים כמו גם טענותיהם לעניין טיוטת הסכם ההיפרדות מקורם הוא אכן בסכסוך בין בעלי מניות, ואולם בנוסף להיותו בעל מניות, שימש מר צור גם כעובד אל-טי בתפקיד בכיר של מנכ"ל. ככזה, מוטלות על מר צור חובות נאמנות כלפי מעסיקתו היא חברת אל-טי, שמקורן ביחסי עובד ומעביד בינו לבין אל-טי ועל כן, התנהלותו של מר צור נשוא כתב התביעה, מצויה בסמכותו של בית דין זה, ככל שהיא נוגעת להתנהלותו כעובד לשעבר של אל-טי.

49. זאת ועוד, בדוננו בתביעה זו, יש ליתן את הדעת לכך שכאמור, מאז מתן הצו הארעי וההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים בבקשה לסעדים זמניים הנ"ל, לא נשמעה כל טענה מצד אל-טי, כי מי מהנתבעים הפר את הוראות ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים, או את הוראות הצו הארעי שניתן. כך גם לא נעלם מעינינו, כי כבר ביום 31/10/10 החומר שנלקח על ידי מר צור הועתק להארד דיסק שנמסר לאל-טי, כך שהיה מצוי בידיה החומר הקונקרטי שנלקח.

50. בנסיבות אלו, בהן מחד לא נטען להפרת החלטות בית הדין שהעניקו את הסעדים הזמניים המבוקשים, ומאידך לא הוגשה בקשה לביטול או שינוי הסעדים שהתבקשו, ובהינתן חלוף העיתים מאז מתן הצווים המבוקשים, הפך הדיון בעתירה למתן סעדים קבועים כמבוקש בסעיפים קטנים א'-ד' לתיאורטי, למעט עניין ההוצאות שלגביהן נקבע כי ייקבעו במסגרת פסק הדין הסופי. ואמנם, בהקשר לכך, איש מן הצדדים לא דק פורתא בסיכומיו מה מבוקש על ידו בדיוק לעניין אותם סעדים.

משאלו הם פני הדברים, איננו רואים מנוס אלא להידרש להלן לקבוע ממצאים, למצער בכל הנוגע לשאלה, האם מדובר בענייננו בגזילת סודות מסחריים, שהיא המונחת ביסוד הצווים הזמניים שניתנו, והיא דרושה גם לשם ההכרעה אם להותיר את הצווים על כנם.

51. אשר לשאלה האם החומר שנלקח על ידי מר צור מהווה "סוד מסחרי", הרי שבסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 הוגדר "סוד מסחרי" כדלקמן:

"'סוד מסחרי', 'סוד' – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

לצורך הוכחת הטענה שמדובר בסוד מסחרי, נדרש התובע לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', אלא יש להוכיח את התקיימותם של התנאים בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות [ראה: ע"א 10545/09 בטאן ואח' נ'INC 1988 INTEGRA MICROSYSTEMS (פסק הדין מיום 1.3.2012)].

כך גם בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט – רדגארד בע"מ, פד"ע לד 264 (להלן – הלכת צ'ק פוינט) נקבעו, בנוגע ל"סוד מסחרי", הדברים הבאים:

"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד... אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

בע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ - יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ ואח', (פסה"ד מיום 7.10.10), סיכם בית הדין הארצי את ההלכה, (אמנם בהקשר לסיווגה של רשימת לקוחות כ"סוד מסחרי"), באלו המילים:

"סיכומם של דברים עד כאן מעלה כי אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הינה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור. על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, בספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן".

סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות, קובע איסור כללי על גזילת סודות מסחריים, וסעיפים 6(ב)(1) ו-(2), קובעים כי גזל סוד מסחרי הוא נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; וכן שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד.

סעיף 7(א)(1) לחוק עוולות מסחריות קובע כי לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים.

52. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.

כבר במסגרת חקירתו הנגדית במסגרת הבקשה לסעדים זמניים, העיד מר צור, באלו המילים:

ש. פרדי באותה עד עוד עבד באל טי מדוע נטלת את מחשבו?

ת. לקחתי אותו ביום שישי בניגוד למה שאומר ב"כ המבקשת ביום שבת ומי שפירק את המחשבים האלה היה מר יובל חליבה וזה היה ביום שישי. וזה היה היום האחרון לעבודה. לקחתי את המחשב של מר גרופר כי אלה שני המחשבים כי עליהם ישב החומר ההנדסי כי אחרת אני לא צריך לקחת שני מחשבים אני יכול לקנות מחשבים ב 1,000 ₪. כשדיברנו לקחת מחשב לא התכוונו לקחת מחשב ב 1,000 ₪ ריק" (ראה עדותו: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 7-12).)(ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

וכך גם בחקירתו הנגדית לפנינו העיד לעניין זה:

"ש. תאשר לי שלקחת את החומר ההנדסי כי התכוונת להשתמש בו לטובת לי גד?

ת. ברור שהשתמשתי בו. לא התכוונתי לקחת אותו ולשים אותו במוזיאון"."(ראה עדותו: בעמ' 96 לפרוטוקול ש': 21-22).

הנה כי כן, ברי מתוך עדותו של מר צור עצמו כי נטל חומר הנדסי שהיה לו צורך בו, ללמדך, שאם היה לו צורך באותו חומר, הרי שלא מדובר בידע שהגיע אליו במהלך עבודתו בתחום, שאם לא כן לא היה לו צורך בו.

אי לכך וכבר מטעם זה, אין לנו אלא לדחות את טענתו של מר צור לפיה כביכול חלה עליו ההגנה שבסעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות.

53. ואשר לשאלה האם החומר ההנדסי שלית מאן דפליג כי נלקח על ידי מר צור, עונה על הגדרת "סוד מסחרי", הרי שלעניין זה, ברי כי מדובר היה במידע עסקי, שאינו נחלת הרבים.

כך גם לא היה חולק שאל-טי נקטה אמצעים סבירים לשמור על סודיות המידע, ולא הועלתה כל טענה בעניין זה מצדו של מר צור.

גדר המחלוקת הנטושה בין אל-טי לבין מר צור היא בשאלה, האם כטענת מר צור השרטוטים נשוא החומר ההנדסי מתקבלים מהלקוח כך שכלל לא מדובר במידע שאל-טי עמלה עליו, וכי ממילא השרטוטים והתכניות הנדרשים לשם ייצורו של פריט, הם שרטוטים ותכניות הנערכים אד-הוק לגבי פרט מסוים 0באמצעות תוכנה שכל אחד יכול לרכוש) או שמא כאלה שיכולים לשמש גם לייצור מוצרים נוספים.

מחלוקת זו, משליכה הן על השאלה, האם מדובר במידע "שאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים" והן על השאלה האם מדובר במידע "אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו".

54. נקדים ונאמר כי אם לא היה כל יתרון עסקי במידע זה, לא ברור לנו על שום מה נדרש מר צור ליטול את אותו מידע הנדסי, אשר לגביו אישר כי נטל אותו כדי להשתמש בו.

אלא שבכך לא סגי, על מנת להמחיש את תהליך הייצור של מוצר שבקשר אליו נשלחו אל מפעל הזיווד שרטוטים של הלקוח, צירפה אל-טי את את חוות דעתו של המומחה של מר אבישי שי.

המומחה הסביר בחוות דעתו כי הליך ייצור של מוצר במפעל זיווד, מתחיל בדרך כלל בקבלת שרטוט או סקיצה מהלקוח המגדירות את הדרישות למוצר, אך אין בו מידע לגבי דרך ייצורו של המוצר; כי לאחר קבלת הזמנה, עובר המוצר לטיפול ראשון במחלקת הנדסה, שם נבנה לו מודל המכיל את כל האינפורמציה הגיאומטרית של המוצר על החלקים המרכיבים אותו; כי לאחר מכן, מחלקת הנדסה תייצר שרטוטי ייצור לחלקים השונים של המוצר הסופי, כשכל שרטוט כולל איפיון חומר גלם, מידות מפורטות, דרישות דיוק, דרישות גימור וטיפולים טרמיים; כי בשלב זה תבוצע בדיקת התאמה בין שרטוט החלק לשרטוט ההרכבה ויתבצע, במידת הצורך דו שיח עם מחלקת ההנדסה של הלקוח העשוי לכלול גם נסיעה אל הלקוח, וכן יתבצע בשלב זה תיקון שרטוט לפי הצורך; כי בשלב זה קיים שרטוט המגדיר באופן חד ערכי את החלק אך אין עדיין פירוט תהליכי הייצור.

עד כאן העריך המומחה את משך הזמן הנדרש להשקיע בכ-3 שעות עבודה בממוצע, של איש מקצוע, וכי הפעולה תחזור על עצמה כמספר הפריטים מהם מורכב המוצר הסופי.

מוסיף המומחה בחוות דעתו, כי בהמשך תתבצע ביקורת במחלקת הנדסה, וייוצר עבור כל חלק של המוצר הסופי שרטוט פריסה וכיפוף הכולל הגדרת חומר גלם והכמות הנדרשת לייצור פריט אחד, פעולה אותה העריך המומחה בכ-45 דקות בממוצע, של איש מקצוע.

לאחר שלב זה, יועברו השרטוטים למחלקת תפ"י וכל פריט יקבל תיק ייצור, הכולל בתוכו את שרטוטי העבודה, הוראות עבודה לכל תחנת עבודה, לביקורת לאריזה ולגימור. המומחה העריך כי בניית תיק ייצור כאמור, תארך כשעתיים בממוצע לכל פריט.

בשלב הבא יעברו תיקי הייצור למח' הייצור לשם ייצור "אב טיפוס". המומחה העריך כי ייצור אב טיפוס לפריט אחד מתוך סך החלקים המרכיבים את המוצר עשוי לארוך כחצי שעה עד שעה בממוצע.

רק אז לדברי המומחה יועברו הפריטים לייצור, ואמנם, בשלב זה כל שנדרש לעשות הוא להזין למחשב מספר הזמנה, כמות מוזמנת וזמן הספקה, לכוון את המכונה ולהתקין בה מתקנים ספציפיים לפי הרשום בתיק הייצור, להזין את תוכנית העבודה המתאימה ולייצר את החלק.

55. לציין כי מנגד לא הוגשה חוות דעת נגדית מאת מר צור, ואף חוות דעתו של המומחה מטעם אל-טי, לא נסתרה בחקירתו הנגדית לפנינו.

כך גם בניגוד לגרסתו הראשונית של מר צור לפיה כל שנדרש הוא שרטוטים מאת הלקוח, אישר מר צור בחקירתו הנגדית עוד במסגרת הבקשה לסעדים זמניים כי נבנה בחברה "תהליד ייצור של שרטוט שאני מקבל מלקוח" (ראה עדותו: בעמ' 35 לפרוטוקול ש': 7-11), וכן הוסיף והעיד:

"ש. אין בו במחשב של פרדי שום שרטוטים ותוכניות של אל-טי?

ת. השרטוט המגיע מלקוח פרדי או איש ההנדסה לוקח את השרטוט הזה ופורס אותו שזה תהליך של ייצור כל איש הנדסה עושה אותו בעזרת תוכנות אוטומטיות. זה יוצר פריסה.

ש. זה יוצר תוכנית?

ת. זה יוצר פריסה.

ש. האם בעקבות זה נוצרת תוכנית כלשהי?

ת. התהליך הוא שאנו מקבלים שרטוט מלקוח ובשרטוט זה יש את המוצר הסופי לצורך המחשה נניח קופסא כדי לייצר את הקופסא האיש ההנדסי צריך לדעת לפרוס את זה. המכונות שצריכות לכופף ולחתוך, מכונת הלייזר יודעת מה זה חלק פרוס שהוא דו ממדי ואז צריך לפרוס את הקופסא ולמעשה זה מה שאיש הנדסה עושה.

ש. איך הייצור יודע לקחת את הפריסה ולחתוך ולכפוף כמו שצריך?

ת. איש ההנדסה פורס את החלק והשרטוט הזה הולך לאיש שחותך במכונת הלייזר ואחרי שהוא חתך זה הולך לכיפוף ואם צריך ריתוך וצבע. אלה הם התהליכים" (ראה עדותו: בעמ' 33 לפרוטוקול ש': 8-19).

56. הנה כי כן, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת פרק הזמן המדויק שנדרש כדי לייצר פריט מתוך מוצר סופי ולא כל שכן מוצר סופי שלם, ברי כבר מתוך האמור לעיל כי החומר ההנדסי המדובר "אינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים", שכן לשם השגתו יש לבצע פעולות הנדסיות ואחרות על ידי אנשי מקצוע הכרוכות בזמן ומטבע הדברים בהשקעת משאבים, ואמנם, הדבר אף עולה בקנה אחד עם עדותו של מר צור לפיה נטל את החומר המדובר כדי לעשות בו שימוש.

57. אשר לשאלה האם מדובר במידע "אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו", ברי לנו כי לא מדובר בנטילת חומר הנדסי בקשר לייצור מוצר אחד ייחודי שבו הושקעו שנים של פיתוח, כי אם בחומר המתייחס למוצרים מסוימים שיוצרו ומבוקש לייצר.

לעניין זה, ובהתייחס לטענתו של מר צור לפיה די בשינוי ולו מזערי בתוכנית של מוצר מסוים, כדי לחייב את היצרן בבניית תהליך חדש, הבהיר המומחה מר שי בחוות דעתו, כי ניתן תמיד להיכנס לתוכנה ולבצע בה שינויים כגון מידות, הוספת חור וכו' וכי בדרך כלל מתבצעים שינויים קלים ברביזיה חדשה של המוצר, אך היא מבוצעת תמיד על התוכניות הישנות שכוללות כבר שינויים שנדרשו בעבר. עוד הסביר המומחה כי יישום שינוי טכנולוגי בחלק אשר קיים לו קובץ טכני מאפשר חסכון משמעותי בזמן הואיל ולא נדרש לבנות את ההנדסה מחדש אלא רק לבצע התאמה בחומר הקיים.

המומחה נחקר לעניין זה, בחקירתו הנגדית לפנינו וחוות דעתו לא נסתרה, עת העיד נכוחה את הדברים הבאים:

"ש. אתה מסכים איתי שאין כל אפשרות ראלית לעשות שימוש חוזר בתוכניות שנערכו עבור מוצר קודם?

ת. ממש לא אם מדובר באותו מוצר. אם אתה שואל על מוצר אחר, ברור שהתוכניות לא רלבנטיות למוצר אחר אבל לאותו מוצר זה רלבנטי מאוד.

ש. גם אם צריך הזזת מספר מילימטרים בין החורים, אז התוכנית היא לא רלבנטית?

ת. אם מדובר בשינוי של מספר מילימטרים או אפילו הוספת חור אחד, אפשר להיכנס לתוכנית ולעשות בה שינוי קטן.

ש. האם נכון שמה שאמרת עכשיו זה נכון רק אם מדובר בשינוי קטן במוצר ובאותה מכונה שמבצעת את המוצר במפעל?

ת. אם במפעל האחר יש את אותה מכונה, אז גם אם זו לא אותה מכונה פיזית, אבל אם מדובר באותו סוג מכונה, שאז אין מניעה לערוך שינויים קטנים" (ראה עדותו: בעמ' 33 לפרוטוקול ש': 8-19).

וכן העיד:

"ש. אני מפנה אותך לעמ' 4 בחוות דעתך שיש יתרון עצום בייצור המוצר שבנדון כשיש לך תיק ייצור?

ת. זו הפואנטה כי זה תיק שכבר הוכיח את עצמו . לא צריך לבדוק שמה שיש שם זה נכון" (ראה עדותו: בעמ' 65 לפרוטוקול ש': 12-22).

58. הנה כי כן, אף לעניין זה, הוכח להנחת דעתנו כי השרטוטים והתכניות שהוכנו עבור מוצר מסוים יכולים לשמש יצרן אחר, גם אם מדובר בשינויים מסוימים למוצר הסופי, ובכך רוכש אותו יצרן יתרון עסקי על פני מתחריו, בזמן ובמשאבים שהוא חוסך לשם ייצורו של אותו מוצר, ואמנם, אף לעניין זה מתיישבים הדברים עם עדותו של מר צור לפיה נטל את החומר המדובר כדי לעשות בו שימוש.

59. סיכומם של דברים בסוגיה זו.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אל-טי עמדה בנטל המוטל עליה על פי הפסיקה, לפרט ולהוכיח כי למצער החומר ההנדסי, אשר לית מאן דפליג כי נלקח על ידי מר צור, הוא מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, וכי בעליו נקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו, ובתור שכזה הוא עונה על הגדרת סוד מסחרי שבחוק ובפסיקה שפירשה אותו.

60. זאת ועוד, כאמור סעיף סעיף 6(א)(2) קובע כי גזל סוד מסחרי הוא לרבות שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד.

לעניין חובות האמון המוטלות על עובד, הוכרה בפסיקה זה מכבר חובתו של העובד להימנע משימוש או ממסירת מידע "סודות מסחריים" והיטיב לסכם ולהבהיר זאת בית הדין הארצי בעניין ע"ע (ארצי) דאטה פול בע"מ – יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (פסה"ד מיום 7/10/10) באלו המילים:

"המקור לאיסור החל על העובד לעשות שימוש בסוד מסחרי של המעסיק הוא לא רק בעצם קיומו של "סוד מסחרי" והגנת החוק הפרושה עליו, אלא גם -ואולי בעיקר - ביחסי האמון שבין עובד למעסיקו העומדים ביסוד כל יחסי עבודה. יחסי אמון אלה כוללים את החובה החוקית לנהוג בדרך מקובלת, בהגינות ובתום לב. יחסי אמון- אף אם אינם נזכרים בחוזה העבודה- יכולים להיחשב כתנאי מכללא מובנה בכל חוזה עבודה באשר הוא.

האיסור על העובד לעשות שימוש בסוד מסחרי בלא רשות המעסיק, חל הן בתקופת העבודה והן מעבר לה. בתקופת העבודה, רשאי עובד לעשות שימוש בסוד מסחרי ברשות המעסיק ולצורכי העבודה בלבד. כך, עובד אינו רשאי לעשות שימוש בסוד מסחרי בתקופת עבודתו לצרכיו שלו או להעמידם לרשות אחר. הגבלות אלה, מעצם טיבן, חלות גם לאחר סיום תקופת העבודה של העובד אצל מעסיקו. כך, אין עובד רשאי לעשות שימוש בסוד מסחרי לאחר שסיים את תקופת עבודתו, אף אם היה חשוף לסוד המסחרי בתקופת עבודתו ועשה בו שימוש לצרכי עבודתו. סוד מסחרי אינו אלא "מכשיר" או "כלי עבודה" השייך למעסיק, בין אם רכש אותו ככזה ובין אם פיתח אותו בעצמו, ואין העובד רשאי לעשות בו שימוש שלא למטרות של המעסיק להן נועד".

61. הנה כי כן, ואף מבלי להידרש לשאלת תוקפן של הוראות הסודיות בהסכם השיתוף או אף בטיוטת הסכם ההיפרדות, ברי כי מעצם קיומם של יחסי עבודה בין אל-טי ובין מר צור וחובות הנאמנות המוטלות עליו מכח יחסים אלו, נאסר על מר צור לעשות שימוש בסודות מסחריים של אל-טי.

מששוכנענו כי למצער החומר ההנדסי שנטל מר צור, אכן עונה על הגדרת "סודות מסחריים", ומשקבענו כאמור כי לא חלה לגביו ההגנה שבסעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, אין זאת אלא שדי באמור לעיל כדי להשתכנע שבדין ניתנו אותם צווים זמניים כאמור בהחלטת בית הדין מיום 31/10/10, וכי אל-טי זכאית לאותם סעדים כפי שהתבקשו גם בתביעתה העיקרית שבנדון.

יתרה מכך, לנוכח הזמן שחלף ובהעדר כל טענה כי איזה מבין אותם סעדים זמניים שניתנו הופרו, איננו רואים מניעה להורות על הפיכת צווי העשה הזמניים שניתנו בעניין סעיפים קטנים (א) – (ג) לבקשה לסעדים זמניים, לסעדים קבועים כפי שהתבקשו בסעיפים קטנים (א) – (ג) לתביעה שבנדון, ככל שהם נוגעים לנתבעים 1 ו-2 שבנדון.

אשר לסעד שבסעיף קטן (ד) לתביעה שבנדון, הוא סעיף קטן (ד) להחלטה בעניין צווי העשה הזמניים, בהינתן כי לא הועלתה טענה על הפרת צו זה ונוכח הזמן שחלף – איננו רואים טעם או הצדקה להורות על הפיכתו של סעד זמני זה לסעד קבוע.

62. אי לכך אנו נעתרים למבוקש בסעיפים קטנים (א) – (ג) לתביעה שבנדון, ככל שהם נוגעים לנתבעים 1 ו-2, ומורים כי צו המניעה הזמני שניתן בסעיפים אלו בעניינם של הנתבעים 1 ו-2, יהיה קבוע.

משזו קביעתנו, איננו נדרשים לדון באופן פרטני במידע נוסף שנטען כי נכלל בגיבוי שנטל מר צור ולא פורט. נוכח הזמן שחלף, מבלי שהועלתה טענה על הפרת איזה מבין הצווים ביחס למידע זה, אף אין ערך מעשי לדון בו.

63. עד כאן קביעותינו בעניין הסעדים שהתבקשו בסעיפים קטנים (א)-(ד) לתביעה העיקרית שבנדון, ואשר לסעד מתן החשבונות שהתבקש במסגרת תביעה זו, הרי שסעיף 15 לחוק עוולות מסחריות קובע:

"בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע, בדרך שנקבעה בתקנות, במתן דין וחשבון לתובע לגבי פרטי העוולה".

במסגרת כתב התביעה (שהוגש עוד קודם שניתנו צווי המניעה הזמניים) ציינה אל-טי באופן גורף וכללי כי:

"כן יתבקש בית הדין הנכבד ליתן צו למתן חשבונות נגד הנתבעים ובמסגרת זו להורות להם למסור את כל החשבונות והמסמכים הקשורים למוצרים המפרים וכן כל ספרי החשבונות שלהם ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא הרווחים שעשו בגין המוצרים המפרים בעקבות בדיקת החשבונות כאמור".

אל-טי לא חזרה על עתירתה זו במפורש בסיכומיה, ואין לנו אלא להסיק, בין היתר לנוכח השתלשלות העניינים וקבלת בקשתה לסעדים זמניים, כי ויתרה על סעד זה.

64. למעלה מן הצריך נוסיף כי גם אלמלא האמור לעיל, הרי שכאמור כבר ביום 31/10/10 ניתנו כנגד מר צור וחברת לי-גד סעדים זמניים הזהים לסעדים שהתבקשו בתביעה העיקרית, ובכלל זה צו האוסר על מר צור וחברת לי-גד או מי מטעמם, לייצר ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או להציע למכירה ו/או למכור בכל דרך שהיא, מוצרים אשר יוצרו תוך עשיית שימוש בסודותיה המסחריים ובזכויות הקניין הרוחני של אל-טי לרבות בשרטוטים ו/או בתוכניות ו/או בפיתוחים המתייחסים ל"עמדות דיווח" שפיתחה אל-טי עבור חברת ישקר בע"מ, "כיסויי רובוטים" שפיתחה עבור חברת שפיר הנדסה בע"מ וכן "שילדות" אשר פותחו עבור חברת אלקטרוטרם שיווק (1978) בע"מ (שנפז) (להלן – מוצרים מפרים), וכן צו האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם למכור לחברת אלקטרוטרם ו/או חברת ישקר בע"מ ו/או לחברת שפיר הנדסה בע"מ ו/או לחברת קמטק בע"מ מוצרים מפרים.

כאמור, לא נטען כי איזה מבין אותם צווים הופר, לא כל שכן בדרך של מכירת מוצרים למי מאותם לקוחות ויש להניח כי זו גם הסיבה שמר צור ולי-גד הסכימו מלכתחילה למתן הצווים כאמור.

מנגד, בהתחשב בכך שאל-טי ידעה לבקש, כבר בשלב הבקשה לסעדים זמניים, צווים בהתייחס ללקוחות ופריטים מסוימים ואף קיבלה לידיה העתק של החומר שנלקח על ידי מר צור, היא היתה יכולה לכמת את שווי הנזק שנגרם לה, אם נגרם, משימוש, אם היה כזה, במוצרים מפרים.

בע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ שנזכר לעיל, קבע בית הדין הארצי כי רשימת הלקוחות של המערערת היא סוד מסחרי, שהמשיבים עשו בו שימוש, ואולם עתירתה של המערערת לקבלת צו למתן חשבונות, נדחתה בדעת רוב, ונקבע:

"... אין ליתן בידי חברת דאטה סעד למתן חשבונות, מאחר והחברה לא עשתה כל שביכולתה על מנת לפרט ולכמת את תביעתה כנדרש, אף שהיתה מסוגלת לעשות כן במאמץ סביר. מסקנה זו מתיישבת עם הנפסק בבג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(1) 573 (ובמיוחד בפיסקה 27 לפסק הדין)".

הדברים נכוחים המה גם לענייננו, ועל כן אף מטעם זה, איננו נעתרים לסעד זה.

65. סיכומם של דברים לעניין תביעה זו של אל-טי.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, התוצאה היא שהתביעה כנגד הגב' כהן – נדחית.

התביעה כנגד גדי צור ולי-גד (הנתבעים 1ו-2) מתקבלת בחלקה, ואנו נעתרים למבוקש בסעיפים קטנים (א) – (ג) לתביעה שבנדון, ככל שהם נוגעים לנתבעים 1 ו-2, ומורים כי צו המניעה הזמני שניתן בסעיפים אלו בעניינם של הנתבעים 1 ו-2, יהיה קבוע.

אשר להוצאות תובענה זו, הרי שאלו יידונו להלן בסוף פסק הדין בהתייחס לכלל התביעות והתביעות שכנגד.

66. משאלו קביעותינו, בתביעתה של אל-טי כנגד מר צור, חברת לי-גד והגב' כהן בתיק ס"ע 37091-06-10, נפנה להלן לדון בתביעתה שכנגד של הגב' כהן, כנגד אל-טי בתיק ס"ע 37091-06-10.

התביעה שכנגד בתיק ס"ע 37091-06-10

67. בקצירת האומר יאמר לגבי תביעה שכנגד זו, שעניינה הוא בטענותיה של הגב' כהן לפיטוריה בעודה בהריון מעבודתה באל-טי והזכויות המגיעות לה בשל כך, כמו גם מכח הסכם העבודה שלטענתה נחתם בינה לבין חברת אל-טי מיום 8/6/07.

במסגרת תובענה שכנגד זו, שתיים הן הפלוגתאות העיקריות שבין הצדדים: האחת- נסיבות סיום עבודתה של הגב' כהן באל-טי לאשורן, והשניה – האותנטיות של הסכם העבודה מיום 8/6/07, אותו הציגה הגב' כהן.

68. לנוכח טענותיה נשוא תביעה שכנגד זו, עתרה הגב' כהן במסגרת כתב התביעה שכנגד שהגישה לחייב את חברת אל-טי לשלם לה את הרכיבים הבאים:

הפרשי שכר בגין החודשים 1/6/07 עד 1/10/07 בסכום כולל של 36,000 ₪.

פיצויי פיטורים בהיקף 300% בסכום כולל של 88,752 ₪.

פיצוי לפי חוק עבודת נשים בגין פיטוריה בהריון בסך 108,750 ₪.

פיצוי בגין אי קיום שימוע בפיטורים (6 משכורות) בסכום כולל של 69,000 ₪.

דמי הבראה בסך 5,967 ₪.

פדיון יתרת חופשה בסך 18,016 ₪.

דמי הודעה מוקדמת בסך 11,500 ₪.

הפסד דמי לידה (בגין 3.5 חודשים) בסך 40,250 ₪

הפסד דמי אבטלה (בגין 3.5 חודשים) בסך 40,250 ₪

בנוסף, עתרה הגב' כהן לחיוב אל-טי לשלם לה רכיבים שלא כומתו, כדלקמן:

הפרשי הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות; הוצאות רכב שלדבריה מימנה מכיסה; ופיצויים לא ממוניים לפי חוק עבודת נשים.

כמו כן עתרה הגב' כהן למתן צו שיצהיר כי שני מכשירי הטלפון הנייד שנזכרו בהסכם העבודה, הינם קניינה שלה.

69. אחר הבהרות אלו, נפנה להלן לדון ולהכריע בשתי הפלוגתאות העיקריות נשוא תביעה זו, ותחילה למחלוקת בשאלת האותנטיות של הסכם העבודה מיום 8/6/07 אותו הציגה הגב' כהן.

האותנטיות של הסכם העבודה מיום 8/6/07

70. המדובר בהסכם עבודה בין אל-טי לבין הגב' כהן שמצוין על גביו כי נחתם ביום 8/6/07 (נספח 1 לתצהיר הגב' כהן), והוא נערך על גבי נייר הנושא את הלוגו של החברה.

על פי ההסכם נקבע, בין היתר, כי החל מיום 1/6/107 תשמש הגב' כהן בתפקיד מנהלת התפעול ותפ"י של החברה; כי שכרה יעמוד על 9,000 ₪ ברוטו לחודש ובתום שנה יועלה ל-11,500 ₪ ברוטו; כי הגב' כהן תקבל את רכבו הפרטי של מר צור; כי הגב' כהן היא בעלת שני טלפונים ניידים שמספריהם ננקבו בהסכם ואשר יועברו על שם החברה לצורך קיזוזי מס, אך לכשתסיים את עבודתה יוחזרו אליה; וכי הגב' כהן תהיה זכאית לפיצויי פיטורים בשיעור של 300%.

על ההסכם חתומים הגב' כהן וחב' אל-טי באמצעות חותמת החברה וחתימתו של מר צור.

71. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, החומר שהונח לפנינו ועדויות הצדדים לפנינו, נחה דעתנו כי לא מדובר בהסכם אותנטי, ונבאר טעמינו להלן.

72. כעולה מנספח 10 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11 - מכתב תשובה של חברת בזק מיום 10/6/10, מספרי הטלפון הנקובים בלוגו החברה שבכותרת להסכם (04-957801, 04-957802, 04-957803 ו-04-957804) נרשמו על שם אל-טי רק החל מיום 14/10/07.

ברי אפוא, כי לא ניתן היה ביום 8/6/07 לחתום על מסמך הנושא בלוגו שלו, מספרי טלפון שעדיין לא היו ברשות החברה באותו מועד.

73. ודוק, השוואת הלוגו המופיע על הסכם העבודה מיום 8/6/07, למסמכים עדכניים יותר שהוצאו מאת אל-טי, מעלה כי לוגו זה תואם את הלוגו שהופיע על מסמכי החברה בשנת 2010 (ראה: מכתבו של מר חג'ג' אל מר צור מיום 10/3/10 – נספח ה'1 לכתב ההגנה מטעם מר צור וחב' לי-גד בתיק ס"ע 37091-06-10 וכן מכתבו של מר גבינט אל הגב' כהן מיום 9/6/10 – נספח 3 לתצהירה של הגב' כהן). הלוגו המופיע על הסכם העבודה מיום 8/6/07, תואם את הלוגו שמופיע על המסמכים משנת 2010, הן מבחינת מספרי הטלפון המופיעים על גבי הלוגו, הן מבחינת הפונט של הכיתוב, הן מבחינת כיתוב שם החברה באנגלית בנוסף לכיתוב בעברית, והן מבחינת מיקומו של הציון לגבי 9001-2001 ISO במרכז הלוגו.

זאת ועוד, לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11 צורף נספח 12 – מכתבו של מר צור על גבי נייר לוגו של החברה בנושא פרטי הבנק של אל-טי מיום 8/7/07. מעיון בנספח זה עולה כי דף הלוגו של אל-טי באותה תקופה (היינו כחודש לאחר חתימת הסכם העבודה) וקודם לשנת 2010 - היה שונה בתכלית מזה המופיע על הסכם העבודה מיום 8/6/07, שכאמור זהה ללוגו של החברה בשנת 2010. בדף זה לא היה עדיין הכיתוב של שם החברה באנגלית, מספרי הטלפון אינם מספרי הטלפון שהופיעו בדף הלוגו העדכני ובדף הלוגו עליו נחתם ההסכם, הפונט בעברית שונה, והאזכור של 9001-2001 ISO מופיע בקטן מאוד בצד ימין למעלה.

ברי אפוא, כי לא ייתכן שההסכם מיום 8/6/07 נחתם על נייר לוגו שהוכנס לשימוש החברה רק שנים לאחר מכן.

74. לנוכח מסמכים אלו, המטילים לכאורה צל כבד על האותנטיות של ההסכם המתיימר להיות הסכם מיום 8/6/07, נדרשות ראיות או למצער עדויות משמעותיות, שיהא בהם כדי להסביר או לסתור את העולה לכאורה מן המסמכים כאמור, אלא שגם זאת לא עלה בידי הגב' כהן לספק, ונבאר להלן.

75. כך, כבר בדיון בהליך הזמני (אליו לא התייצבה הגב' כהן) נשאל מר צור (שכאמור חתום על הסכם העבודה מיום 8/6/07) לגבי האותנטיות של ההסכם ועמד על טענתו כי ההסכם אותנטי וכי התאריך הנקוב בו – 8/6/07 – הוא התאריך בו נחתם ההסכם (ראה עדותו: בעמ' 29 לפרוטוקול ש': 12-18; עמ' 30 ש': 18). כך גם כאשר עומת מר צור באותה ישיבה, עם מספרי הטלפון המופיעים על גבי הלוגו של ההסכם, לא ידע להסביר את הסתירה והשיב לכל שאלה כי אינו זוכר (ראה עדותו: בעמ' 30 לפרוטוקול ש': 4-9).

76. בתצהיר עדותה הראשית של הגב' כהן מיום 21/5/11 לא היתה כל התייחסות לנושא מהותי זה, הגם שהוא נזכר כבר בכתב ההגנה של אל-טי לתביעתה זו של הגב' כהן. רק בתצהירה המשלים שהוגש ביום 26/1/12, לאחר שהוגש תצהיר עדותו הראשית של מר גבינט, התייחסה הגב' כהן לראשונה לנושא זה וטענה בסעיף 3 לתצהיר זה, כדלקמן:

"במהלך חודש יוני 2007 החלה חב' אל-טי לקרום עור וגידים ולפעול, בשלב ראשוני זה, באמצעות קבלני משנה. לפיכך, בתאריך 8.6.07 סוכמו והועלו על הכתב ביני לבין מר צור תנאי העסקתי בחבי אל-טי." (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

בהמשך, בסעיף 5 לתצהירה, הצהירה הגב' כהן:

"במהלך חודש ספטמבר 2007 ואילך החלה חב' אל-טי תופסת תאוצה, עובדת, ומקבלת הזמנות עבודה סדירות. אשר על כן, גייסנו עובדים נוספים ובצענו יישור קו, בין היתר, בכל הקשור להחתמת העובדים הקיימים והחדשים על גבי הסכמי עבודה באופן מסודר ותחת לוגו החברה, לרבות, חוזה העסקה שלי"(ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

ובסעיף 6 לתצהיר הצהירה הגב' כהן:

"יודגש, כפי הידוע היטב לחב' אל -טי. אני אינני העובדת היחידה שהחלה עבודתה בחברה לפני חודש ספטמבר 2007 וכמוני וכפי האמור לעיל, גם חוזה העסקה שלהם הועתק והודפס, ככתבו וכלשונו, תחת לוגו החברה במועד כאמור לעיל".

77. משתמע מטענותיה אלו של הגב' כהן כי אמנם חוזה העבודה נחתם ביום 8/6/07 אלא שבחודש ספטמבר 2007 לכששונה הלוגו של החברה, נחתם מחדש הסכם עבודה על הלוגו העדכני של החברה.

טענה זו על פניה משוללת כל הגיון, וכאשר היא מועלית בדיעבד ולראשונה לאחר שהוצגו ראיות בתצהירו של מר גבינט להראות כי לא ייתכן שהסכם העבודה נחתם ביום 8/6/07, היא משכנעת עוד פחות.

78. אלא שגם באמור לעיל לא סגי. בחקירתה הנגדית לפנינו במסגרת הישיבה מיום 2/5/13, עומתה הגב' כהן עם אי ההתאמה לכאורה בלוגו שעליו נערך ההסכם מיום 8/6/07. לנוכח גרסתה בתצהירה נשאלה הגב' כהן מתי בדיוק נחתם ההסכם נספח 1 שצורף לתצהירה, והשיבה באלו המילים:

"ת. מה זאת אומרת מתי בדיוק? כתוב פה שחור על גבי לבן, ב – 8.6.07.

ש. זאת הטענה שלך? כי זה לא מה שאמרת בתצהיר.

ת. ההסכם שאתה מראה לי נחתם במועד שכתוב בכותרת שלו.

לשאלת בית הדין זה לא נחתם בתאריך שמופיע עליו.

המשך חקירה נגדית:

ש. אם כך מתי ההסכם הזה נחתם?

ת. אני לא זוכרת לומר במדוייק את התאריך. הוא נחתם בשנת 2007 בטוח, אבל לא יודעת מתי.

ש. הראיתי לך לוגו של החברה משנת 2010 ואת טוענת שהלוגו הזה היה קיים כבר בשנת 2007?

ת. לא. הלוגו הוחלף מס' פעמים על ידנו בחברה.

ש. את טוענת שההסכם שלך, נספח 1, נחתם ב – 2007?

ת. ב – 2007 הוא נחתם.

ש. האם הלוגו שמופיע על ההסכם שלטענתך נחתם ב – 2007 הוא לוגו שהיה קיים בשנת 2007 בחברה הזאת.

ת. הלוגו הוחלף מס' פעמים וכאשר היה לנו לוגו שהחלטנו סופית שזה הלוגו שלנו אז הכנו הסכם חדש, העברנו את ההסכמים הראשונים שלנו להסכם חדש עם לוגו חדש. את אותו הסכם על דף A4 העתקנו אותו ללוגו הנכון לאותו תאריך.

ש. לאיזה תאריך?

ת. לתאריך שזה נחתם. לא זוכרת להגיד את התאריך המדוייק.

ש. בשנת 2007?

ת. לא זוכרת להגיד לך"(ראה עדותה עמ' 81 לפרוטוקול ש': 8-30).

הנה כי כן המדובר בעדות לא עקבית, שאינה מסייעת ליתן אמון בגרסה התמוהה מלכתחילה, ולפיה כאשר מוחלף הלוגו של החברה מועתקים הסכמי העבודה של העובדים על נייר לוגו חדש.

ודוק, בהמשך חקירתה הנגדית דלעיל אישרה הגב' כהן כי במסגרת הדיונים על טיוטת הסכם ההיפרדות ביקשו נציגי אל-טי שהיא תצהיר שהסכם העבודה מיום 8/6/07 הוא ההסכם היחיד הקיים, שהוא נחתם כדין ובמועד הנקוב בו, וכי היא סירבה לכך (ראה עדותה: בעמ' 83 לפרוטוקול ש': 13-19), וכאשר נשאלה על ידי בית הדין מדוע סירבה להצהיר זאת, השיבה באלו המילים:

"לשאלת בית הדין למה לא הסכמתי אני משיבה שמאחר ולא זכרתי בדיוק את התאריך של מועד החתימה של ההסכם.

לשאלת בית הדין מדוע לא הסכמתי לחתום על ההצהרה שההסכם שהוצג הוא הסכם אמיתי שנחתם במועד קודם אני משיבה שההסכם הוא הסכם אמיתי, אבל הוא לא נחתם במועד הנקוב בו" (ראה עדותה: בעמ' 83 לפרוטוקול ש': 21-24).

כך גם הוסיפה והעידה הגב' כהן בהמשך:

"ש. למה לא ביקשת לתקן ולכתוב שמדובר בהסכם אמיתי שנחתם ב – 2007 ובכך היית פוטרת את הדילמה?

ת. ביקשתי עוד מס' דברים אך ללא התייחסות.

לשאלת בית הדין אם אני גם ביקשתי לתקן ולכתוב שמדובר בהסכם אמיתי שנחתם בשנת 2007 אני משיבה שזה לא מה שאמרתי.

לשאלת בית הדין מה ביקשת לתקן כדי שתוכלי לחתום על הצהרה שההסכם אמיתי אני משיבה שלפרטי פרטים אני לא זוכרת להגיד אבל לא יכולתי לחתום על משהו שהיה כתוב בו "במועד הנקוב בו" (ראה עדותה: בעמ' 83 לפרוטוקול ש': 27 עד עמ' 84 ש': 3).

סירובה הנחרץ של הגב' כהן להתחייב לאותנטיות של ההסכם, כמו גם תשובותיה המתחמקות לשאלות בית הדין, אומרים דרשני ואינם מעוררים אמון (בלשון המעטה) בגרסתה בעניין זה.

79. ואם בכל האמור לא סגי, הרי שעל מנת לתמוך בטענתה בסעיף 6 לתצהירה, לפיה היא לא העובדת היחידה שחוזה העסקה שלה הועתק והודפס ככתבו וכלשונו, תחת לוגו עדכני של החברה, הגישה הגב' כהן בשלב מתקדם של ההליך בקשה לגילוי מסמך הוא הסכם העבודה של מר פרדי גרופר עובד החברה, שנמנה לטענתה של הגב' כהן על העובדים כאמור. בהעדר התנגדות מטעם אל-טי, הוגש הסכם זה במעמד הדיון מיום 2/5/13 וסומן כמוצג אל/1 (ראה: בעמ' 70 לפרוטוקול ש': 13-25).

דא עקא, שעיון בלוגו של הסכם זה (אשר כעולה ממנו נחתם ביום 10/11/07) אינו תומך בגרסת הגב' כהן, שכן אם אמנם פני הדברים היו כנטען על ידיה הרי שהלוגו של הסכם זה אמור היה להיות זהה ללוגו של הסכם העבודה שלה מיום 8/6/07 ושל המסמכים משנת 2010, ולא היא. המדובר בפונט שונה, אין ציון של שם החברה באנגלית בנוסף לכיתוב בעברית, ומיקומו של הציון לגבי 9001-2001 ISO עדיין בצד ימין למעלה.

בהתחשב בכך שההסכם הוא מחודש 11/07 (שלושה חודשים לאחר שהוקצו מספרי הטלפון הנוכחיים של החברה), הלוגו שלו כבר נושא את מספרי הטלפון המעודכנים אך בצורתו הוא תואם את הלוגו של המכתב מיום 8/7/07, ואינו תואם את הלוגו של הסכם העבודה של הגב' כהן עליו מצוין התאריך 8/6/07 ושל המסמכים משנת 2010, דבר התומך באותנטיות של הסכם זה של מר גרופר, במובחן מהסכם העבודה הנטען מיום 8/6/07 של הגב' כהן.

ודוק, הסבריה של הגב' כהן בחקירתה הנגדית לפנינו לגבי הסכם זה של מר גרופר (ראה: בעמ' 78-79 לפרוטוקול), לא סייעו כהוא זה לביסוס גרסתה בסוגיה זו, אלא ההיפך מכך, רק הוסיפו לאי האמינות של גרסתה.

80. סיכומם של דברים בסוגיה זו.

לנוכח מכלול המסמכים שהוצגו לפנינו, חוסר ההגיון הטמון בגרסתה המאוחרת של הגב' כהן, הסתירות שנפלו בה, וחוסר האמון הכללי שעוררה בנו עדותה בסוגיה זו – נחה דעתנו כי המסמך שכונה הסכם עבודה מיום 8/6/07, איננו מסמך אותנטי שנחתם בזמן אמת בין הגב' כהן לבין חברת אל-טי, אלא מסמך שהוכן בדיעבד והוא אינו משקף את תנאי העבודה של הגב' כהן באל-טי כפי שהוסכמו בין הצדדים בפועל.

הואיל ולא הוצג לפנינו הסכם עבודה אחר, אין לנו אלא להסיק, בהעדר טענות אחרות מצד הגב' כהן, כי האופן בו פעלו הצדדים בזמן אמת, משקף את המוסכם ביניהם בפועל לגבי תנאי עבודתה של הגב' כהן באל-טי.

81. משאלו קביעותינו לעניין הפלוגתא האחת, נפנה להלן לדון בפלוגתא השניה נשוא תובענה שכנגד זו, היינו נסיבות סיום עבודתה של הגב' כהן.

נסיבות סיום עבודתה של הגב' כהן

82. בעניין זה חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם כטענת הגב' כהן, היא פוטרה לאלתר וללא שימוע מעבודתה באל-טי כבר בחודש מאי 2010 או בסמוך לכך, מן הטעם היחיד שסירבה לחתום על טיוטת הסכם ההיפרדות וכדרך ללחוץ עליה לחתום על ההסכם בתנאים שהכתיבו חברת חג'ג' ואל-טי. או שמא כטענת אל-טי, הגב' כהן פוטרה על ידי מר גבינט ביום 4/5/10 או בסמוך לכך לאחר שנערך לה שימוע על ידו, וזאת מן הטעם שבאותו שלב ממילא נערכו הצדדים להיפרדות ולא היה טעם שתמשיך לעבוד באל.טי כשבכוונתה לעבור לעבוד בלי-גד ובעקבות כך ממילא תפקידה של הגב' כהן באל-טי התייתר, אלא שפיטוריה בוטלו לכשנודע על הריונה, והיא פוטרה רק מאוחר יותר לאחר תום התקופה המוגנת לפיטורים כהגדרתה בחוק עבודת נשים (להלן- התקופה המוגנת).

83. ודוק, חרף המחלוקת דלעיל, אין חולק בין הצדדים כי רק לאחר שהודע לגב' כהן על פיטוריה בחודש מאי 2010, היא הודיעה לראשונה שהיא בהריון.

כך גם אין חולק שביום 17/10/10 ילדה הגב' כהן את בתה הבכורה.

עוד אין חולק, כי בעקבות הודעה זו של הגב' כהן על הריונה, המשיכה אל-טי לשלם לגב' כהן שכר ותנאים נלווים לשכר ובכלל זה המשיכה להעמיד לרשותה רכב על חשבון החברה וטלפון נייד על חשבון החברה, כל זאת עד לסוף חודש מרץ 2011 (לא כולל תקופת חופשת הלידה), הגם שהגב' כהן התבקשה שלא להגיע בפועל לעבודה.

בהקשר לכך, חלוקים הצדדים כאמור בשאלה, האם כטענת אל-טי יש לראות בהתנהלותה דלעיל ביחס לגב' כהן בבחינת ביטול הפיטורים מחודש מאי 2010, או שמא כטענת הגב' כהן המדובר בפיטורי עובדת בהריון, שלא בוטלו ובוצעו ללא שימוע וללא היתר כדין מאת הממונה על יחסי עבודה. במסגרת זו חלוקים הצדדים ביניהם גם בשאלה, האם במשך התקופה שהחל מחודש 5/10 ועד לסוף חודש 3/11 ועד בכלל, שולמו לגב' כהן מלוא שכרה והתנאים הנלווים לו כטענת אל-טי או שמא כטענת הגב' כהן, שולמו לה רק חלק מתנאי השכר המגיעים לה.

84. להשלמת הרקע למחלוקת זו שבין הצדדים, נוסיף עוד כי לאחר שהוגשה התובענה העיקרית שבנדון ותוך כדי ניהולה, נשלח אל הגב' כהן מכתבה של אל-טי מיום 15/11/10 בו נאמר כי לנוכח התרחשויות נוספות שאירעו, מבקשת אל-טי לשקול פעם נוספת את פיטוריה של הגב' כהן לאחר תום חופשת הלידה ועל כן בכוונתה לקיים לה שימוע בנושאים שפורטו באותו מכתב. בהתאם התבקשה הגב' כהן לתאם מועד הנוח לה לקיום השימוע (נספח 28 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11). בהעדר תגובה מטעם הגב' כהן נשלח העתק המכתב ביום 1/12/10 באמצעות ב"כ אל-טי אל ב"כ הגב' כהן (נספח 28 הנ"ל לתצהירו של מר גבינט).

בתגובה לכך השיב ב"כ של הגב' כהן ביום 6/12/10 כי טענותיה של הגב' כהן יתבררו במסגרת ההליכים המשפטיים שבין הצדדים (נספח 29 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11).

ביום 14/4/11 נשלח אל הגב' כהן זימון נוסף לשימוע בהמשך למכתב נספח 28 לעיל, אשר נקבע ליום 20/4/11 (נספח 30 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11). הגב' כהן לא התייצבה לאותו שימוע וביום 28/4/11 נשלח אליה מכתב החברה המודיע לה על פיטוריה מאותו יום, מן הנימוקים כמפורט בהרחבה באותו מכתב (נספח 31 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11).

הליך ונסיבות הפיטורים מחודש מאי 2010

85. לעניין זה לא היה חולק בין הצדדים כי ביום 4/5/10 או בסמוך לכך התקיימה אותה פגישה במשרד רואי החשבון "דרפלר-דורון" בנוכחות מר צור, הגב' כהן ורו"ח עמוס דורון בעניין הסכם ההפרדות. אין גם חולק כי באותו מעמד סירבה הגב' כהן לחתום על טיוטת הסכם ההפרדות.

דא עקא שבכל הנוגע לנסיבות שהובילו לסירוב זה ועל נסיבות פיטוריה וביטולם הנטען חלוקים הצדדים מן הקצה אל הקצה.

86. כך, לטענת הגב' כהן, בפגישה זו הציג לפניה רו''ח עמוס דורון לראשונה את טיוטת ההסכם שגובשה בין מר צור לבין חברת חג'אג' (נספח 2 לתצהירה).

לדבריה, למקרא הטיוטה, היא נדהמה לגלות, כי אף שלא הייתה צד למו"מ בעטיו גובשה הטיוטה, מר צור וחברת חג'ג' צירפו אותה לטיוטה תוך שהם מקבלים בשמה התחייבויות ובכלל זה העברת מניותיה באל-טי ללא תמורה ומוותרים בשמה על זכויות, לרבות, כאלו המגיעות לה עפ"י דין בגין תקופת העסקתה.

אי לכך לטענתה, היא הלינה לאחר עיון ראשוני בטיוטה, כי הטיוטה מתעלמת לחלוטין מחוזה ההעסקה שלה ומזכויות המגיעות לה, בין השאר, מכוח בעלותה ב-10% ממניות החברה.

לדבריה, למשמע דברים אלו ובנוכחות הצדדים, יצר רו"ח עמוס דורון קשר טלפוני עם מר גבינט ושטח בפניו את טענותיה, כאשר בתגובה השיב מר גבינט: "תגיד לה שאם היא לא חותמת, היא מפוטרת!". ואמנם, בסמוך לאחר הפגישה ומשסירבה לחתום על הטיוטה, במהלך אחד מימי עבודתה פנה אליה, עובד החברה מר ארז אהרון, ומסר לה כי התבקש להודיע לה על פיטוריה מאל-טי וביקש כי תעזוב את חצרי החברה לאלתר, תוך שהוא מציין כי הוא נצטווה להישאר במחיצתה עד שתעזוב.

לטענת הגב' כהן בעקבות הדברים היא ניסתה ליצור קשר עם מר גבינט ועם מר חג'ג' אך אלו התחמקו ממנה. לבסוף ולאחר שהצליחה ליצור קשר עם מר גבינט, היא הודיעה לו כי

היא בהריון ועל כן פיטוריה אסורים עפ"י דין וביקשה לשוב חזרה לעבודתה.

יצוין כי אין חולק בין הצדדים שביום 9/6/10 נשלח אל הגב' כהן מכתבו של מר גבינט (נספח 3 לתצהירה, נספח 18 לתצהיר מר גבינט מיום 4/7/11), כדלקמן:

"ליאת שלום,

טרם קיבלתי ממך אישור רפואי על ההריון. כזכור הודעתי לד על פיטורייך ביום 4.5.10 ואז להפתעתי הודעת לי למחרת כי את בהריון.

בנסיבות הללו נמנעו עד עתה מימוש פיטורייך מתוך הבנה שאת בהריון.

לפיכך אנחנו מנועים מלפטרך עפ"י חוק.

משכורתך תועבר לך מחר, אולם אבהיר כי במידה ולא תמציאי אישור רפואי על ההריון אנו נראה בזה מקדמה על חשבון ההודעה המוקדמת ופיצויי פיטורין ככול שמגיעים לך.

ככול שתקופת ההודעה המוקדמת עומדת להסתיים ולא יומצא לנו אישור רפואי כאמור נבקש לממש את הפיטורין.

אנא המציאי במיידית את האישור כדי לחסוך אי הבנות"

מכל מקום, לטענת הגב' כהן היא התבקשה על ידי מר גבינט שלא לפקוד יותר את חצרי חברת אל-טי.

כך גם לדבריה למן אותו הרגע ואילך החלו מגעים בינה לבין מר גבינט לצורך גיבוש נוסח

מוסכם לטיוטת הסכם ההיפרדות, והוחלפו ביניהם עוד שתי טיוטות של ההסכם (נספח 4 לתצהירה).

יחד עם זאת עומדת הגב' כהן על טענתה בתצהירה כי היא פוטרה וגורשה בבריונות ובבוטות מחצריה של חברת אל-טי כבר ביום 4/5/10 או בסמוך לכך, ללא שניתנה לה האפשרות לקחת את מיטלטליה האישיים, לרבות, מחשבה הפרטי, והכל מבלי שאל-טי פנתה לקבלת אישור שר התעשיה, המסחר והתעסוקה, לפיטוריה בעת הריונה.

87. מנגד, לטענת אל-טי כעולה מתצהיריהם של מר גבינט ורו"ח דורון, לאורך כל הליכי המו"מ הציג מר צור בפניהם תמונה, לפיה הגעה להסכמות עמו יעניקו לחב' חג'ג' את מלוא מניות החברה וכי הוא נושא ונותן אף בשמה של אשת אמונו ומי שקיבלה מניות מחלקו, הגב' כהן, והדברים אף עלו בקנה אחד עם הצהרותיו של מר צור בדבר כוונתו להקים, לאחר היפרדותו מהחברה, עסק אליו תעבור גם הגב' כהן.

לטענתם, לאחר מו"מ מאומץ במהלך פגישה עם מר צור ובנו מיום 24/3/10 סוכמו כל הפרטים והוכנה טיוטת הסכם בהתאם.

מוסיף וטוען מר גבינט בתצהירו, כי בכינוס שערך לכלל עובדי החברה ביום 6/4/10 או בסמוך לכך הוא עדכן לגבי עזיבתו הצפויה של מר צור. לדבריו, באותו מעמד הוא פגש בגב' כהן ושאל אותה לעניין חתימתה על טיוטת ההסכם ומשמסרה לו כי לא קיבלה לידיה את נוסח ההסכם הסופי ממר צור, הוא מסר לה באותו מעמד עותק של הטיוטה הסופית שהוכנה, כך שלדבריו אין יסוד לטענה כאילו לראשונה ראתה הגב' כהן את הטיוטה במהלך אותה פגישה אצל רו"ח דורון.

בהתאם לאמור, טוענים המצהירים מטעם אל-טי כי בפגישה מיום 4/5/10 או בסמוך לכך, שלטענתם נועדה לשם חתימה על טיוטת ההסכם, הם הופתעו מכך שלמרות ההסכמות הסופיות שהושגו עם מר צור, ואשר התבססו על העברת מלוא מניות המיעוט לחברת חג'ג' סירבה הגב' כהן לחתום על ההסכם האמור. לטענתם, הגב' כהן דרשה באותו מעמד כתנאי לחתימתה והעברת מניותיה בחברה, שיתווסף לאותו הסכם סייג לפיו היא אינה מוותרת על כל המגיע לה בגין יחסי עובד-מעביד, זאת הגם שעל פי ההסכם הועברו אל מר צור נכסים רבים של החברה שלבקשתו היו דרושים לו ולגב' ליאת כהן כדי לפתוח את עסקם החדש, ושווים הרבה מעבר לאותן זכויות.

מכל מקום, אין חולק אף לשיטת המצהירים מטעם אל-טי כי באותו מעמד עדכן רו"ח דורון את מר גבינט טלפונית על עמדתה זו של הגב' כהן, אלא שלדבריהם בעקבות כך נאותה אל-טי, גם אם "בחירוק שיניים" להוסיף שינויים לטיוטת ההסכם, אך זאת בתנאי שהגב' כהן תצהיר כמו גם יתר עובדי החברה, שאין מסמכים בכתב שאינן ידועים לחג'ג' המעניקים לה זכויות. הגב' כהן סירבה לכך וטענה לקיומו של אותו הסכם מיום 8/6/07.

לטענת מר גבינט, בשלב זה אף הוא לא הסכים לחתום על ההסכם כל עוד לא יראה את הסכם העבודה הנטען וכל עוד לא ישתכנע שהוא אותנטי. עם זאת, לדבריו, עד אותו מועד היה ברור שהגב' כהן מסיימת את עבודתה בחברה מרצונה או עומדת לסיים את עבודתה

בחברה בימים הקרובים על מנת להצטרף לחברת לי-גד שמקים מר צור, דבר שהתיישב גם עם שינויים ארגונים שהוא ביקש לעשות בחברה ושכבר התחיל לעשותם בפועל.

במצב דברים זה, לדבריו, הוא מצא עצמו בפני מצב לפיו מחד כבר החל לבצע שינוי ארגוני בתפקידה של הגב' כהן שהיה מיותר והחברה לא יכלה להרשותו לעצמה במצבה הכלכלי הקשה, שנית היה קושי נוסף שנבע מהעובדה, שבעוד הגב' כהן חברה למעשה למר צור שכאמור התכוון להפעיל חברה מתחרה, היא תמשיך להיות מועסקת באל-טי. אי לכך לדבריו לא הייתה לו ברירה אלא לשקול את פיטוריה מהחברה.

על כן לדבריו ביום 5/5/10 או בסמוך לכך, ערך לגב' כהן, במשרד רו"ח דרפלר-דורון, שימוע בעניין פיטוריה, ובעקבותיו הודיע לה על פיטוריה מחברה, כאשר במועד זה לא העלתה הגב' כהן ולו ברמז כי היא בהריון.

גם מר גבינט טוען כי בהמשך לכך הוחלפו טיוטות בין אל-טי לגב' כהן בנוגע להסכם ההיפרדות, כאשר לדבריו מעיון בתכתובות הללו עולה, כי הגב' כהן ביקשה לסיים יחסיה עם אל-טי וכי דרישתה היחידה הייתה, כי במסגרת ההסכם עמה יעוגן הסכם העבודה מיום 6/8/07.

מכל מקום לטענתו, בד בבד עם האמור לעיל, כיום או יומיים לערך לאחר עריכת השימוע והודעת החברה על פיטוריה של הגב' כהן, הודיעה לו הגב' כהן באמצעות שיחת טלפון, כי היא בהריון, ולבקשתו אף העלתה את ההודעה על הכתב (נספח 17 לתצהירו מיום 4/7/11).

מצב דברים זה העמיד את החברה בנסיבות בלתי אפשרויות, שהרי מדובר לדבריו, בעובדת אשר נאמנותה כבר אינה נתונה לחברה אלא למר צור ולחברה שהשניים מתכוונים להקים, מה גם שכבר לא היה צורך במשרתה. מנגד, לנוכח הריונה לא ניתן לפטרה ללא היתר. כך או כך לנוכח הודעתה של הגב' כהן על הריונה הוחלט מיד לבטל את הליך פיטוריה, כפי שהדבר עולה ממכתבו אל הגב' כהן מיום 9/6/10.

לאור דברים חמורים שהתבררו בהמשך באשר להתנהלותה של הגב' כהן נשוא כתב התביעה של אל-טי, ובלית ברירה, הוא ביקש מהגב' כהן שלא להגיע לחצרי החברה תוך שאל-טי תמשיך לשלם לה את מלוא שכרה ומלוא תנאיה בתקופת הריונה ולאחריה (לרבות רכב צמוד וטלפון נייד).

88. עד כאן גרסאותיהם הסותרות של שני הצדדים בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתה של הגב' כהן.

כעולה מגרסאות שני הצדדים כאמור, אין חולק ביניהם כי גב' כהן פוטרה בעל פה במועד כלשהו בחודש מאי 2010, אך הם חלוקים ביניהם בשאלה מתי בדיוק היה הדבר ובאיזה אופן נעשה.

89. במכתבו של מר גבינט מיום 9/6/10 הוא מציין כי הוא זה שפיטר את הגב' כהן ביום 4/5/10. לעומת זאת, לטענת הגב' כהן, אמנם במעמד הישיבה אצל רו"ח דורון איים מר גבינט שאם היא לא תחתום על טיוטת הסכם ההפרדות היא תפוטר, אך היה זה עובד החברה מר אהרון, שהודיע לה בעל פה על פיטוריה במועד מאוחר לכך.

על אף חקירה נגדית ממושכת, דחה מר אהרון את הטענה כאילו הוא זה שמסר לגב' כהן על פיטוריה, מכל וכל (ראה עדותו: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 26-32) וטען כי כל שנדרש ממנו היה להשגיח על הגב' כהן כאשר היא מגיעה למשרד פן תיקח סודות מקצועיים.

בנסיבות אלו, ובהעדר תמיכה אחרת לגרסתה של הגב' כהן, רין בידינו לקבל את גרסתה של הגב' כהן לפיה היה זה מר אהרון שהודיע לה על פיטוריה, ואנו קובעים שאכן היה זה מר גבינט שהודיע לגב' כהן על פיטוריה.

90. אשר לעיתוי מסירת הודעת הפיטורים ונסיבותיה, נחקר מר גבינט ממושכות בחקירתו הנגדית לפנינו. תחילה אישר מר גבינט את מכתבו מיום 9/6/10 ואישר כי הודיע לגב' כהן על פיטוריה ביום 4/5/10 (ראה עדותו: בעמ' 34 לפרוטוקול ש': 4-6) תוך שהוא מציין כי חזר בו מהפיטורים כעבור יומיים. כאשר נשאל מר גבינט מתי התקבלה ההחלטה לפטר את הגב' כהן השיב, כי היה זה באותו ערב כשהבין שלא נחתם ההסכם (ראה עדותו: בעמ' 34 לפרוטוקול ש': 19) וכאשר נשאל באיזה תאריך היה הדבר השיב שב-2/5 או ב-3/5 (ראה: בעמ' 34 לפרוטוקול ש': 20-21). כאשר נשאל באיזה אופן הודיע לגב' כהן על ההחלטה לפטרה, השיב באלו המילים:

"ת. ביקשתי ממנה להיפגש איתי במשרד רו"ח דרפלר במיידית על מנת לדבר.

ש. ביקשתי ממנה בעל פה או בכתב?

ת. בעל פה.

לשאלת בית הדין נפגשנו במשרדו של רו"ח דרפלר ואז דיברנו בצורה מאוד ברורה על זה שהיא הולכת למעשה עם גדי, היא לא הכחישה את זה. היה לה ברור שזה המצב. ואז אמרתי לה שאנחנו שוקלים לפטר אותה, עוד לא הוצאתי לה מכתב, הסברתי לה את הטענות שיש לנו נגדה שמעתי אותה לראות אם יש עניין שיכול לשנות את זה, כי בכל זאת היא קרובה משפחה. וסיימנו את הפגישה" (ראה עדותו: בעמ' 34 לפרוטוקול ש': 22-31).

כאשר התבקש מר גבינט לומר מתי בדיוק התקיימה אותה "פגישת שימוע", השיב כי אינו זוכר אך הוא מעריך שביום 5/5 (ראה עדותו: בעמ' 35 לפרוטוקול ש': 4-5), וכאשר עומת עם כך שהדבר אינו מתיישב עם האמור במכתבו מיום 9/6/10 לפיו הגב' כהן פוטרה ביום 4/5 השיב כי יכול להיות שהציון לפיו הדבר היה ביום 4/5/ אינו מדויק (ראה: בעמ' 35 לפרוטוקול ש': 8-9).

מכל מקום, לא היה חולק אף לשיטת מר גבינט כי לא נערך פרוטוקול של השימוע הנטען (ראה עדותו: בעמ' 35 לפרוטוקול ש': 10-11) וכאמור אין חולק כי לא הוצא מכתב פיטורים.

עוד חזר מר גבינט והעיד כי מיד לאחר שהגב' כהן הודיעה שהיא בהריון, הוא חזר בו מהפיטורים (ראה עדותו: בעמ' 35 לפרוטוקול ש': 14).

91. על האמור לעיל נוסיף כי לא היה חולק בין הצדדים שגם לאחר הפגישה מיום 4/5/10 המשיכו הגב' כהן ומר גבינט להתכתב ביניהם בעניין שינויים לטיוטת ההסכם (ראה לעניין זה: תכתובות דוא"ל בין השניים מהימים 9-12/10 – נספח 8 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11). כך גם הגב' כהן עצמה אישרה בחקירתה הנגדית לפנינו כי לאחר הפגישה מיום 4/5/10 היא נפגשה עוד פעם נוספת עם מר גבינט, אלא שלדבריה הדבר היה בקשר עם הערות לטיוטת ההסכם (ראה עדותה בעמ' 85 לפרוטוקול ש': 2-3).

ודוק, בהודעת דוא"ל מיום 10/5/10 בשעה 12:02 אל הגב' כהן מציין מר גבינט כי הוא מבקש לתאם חתימה בעניין העברת המניות ומוסיף "אין קשר להריון ולא להסכם ההעסקה". בהודעת דוא"ל מיום 12/5/10 בשעה 11:09 אל מר גבינט מציינת הגב' כהן, כי לא קיבלה את המכתב שבו מבוקש כי בשלב זה תישאר בבית ומבקשת לדעת האם מתקיימת פגישה באותו יום.

בהינתן כי לא היה חולק בין הצדדים שההודעה על דבר הריונה נמסרה על ידי הגב' כהן לאחר שהודע לה על פיטוריה, ברי לנו לנוכח הודעות הדוא"ל שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת, כי הפיטורים אכן התרחשו במועד שלפני ה-10/5/10. כך גם לנוכח הודעת הדוא"ל של הגב' כהן מיום 12/5/10 ברי לנו כי עוד קודם למועד זה חזר בו מר גבינט מהפיטורים אך ביקש מהגב' כהן כי "בשלב זה תישאר בבית", שכן אילו הפיטורים היו עומדים על כנם במועד זה, מן הסתם לא היה צורך לבקש ממנה שתישאר בבית בשלב זה, שהרי היא כבר מפוטרת.

92. אשר לטענת הגב' כהן כי נוכח סירובה לחתום על טיוטת ההסכם נמסר לה במעמד הפגישה מיום 4/5/10 כי מר גבינט מוסר "שאם היא לא חותמת, היא מפוטרת!", הרי שהגב' כהן עמדה על טענתה זו בחקירתה הנגדית לפנינו וטענה כי אלו היו הדברים שנאמרו לה על ידי רו"ח דורון (ראה עדותה: בעמ' 86 לפרוטוקול ש': 23-26), אם כי לא היתה עקבית בתשובותיה לשאלה מה עשתה כשגילתה את תוכן הטיוטה, עת מחד העידה כי כאשר ראתה את טיוטת ההסכם ונוסחו קמה והלכה (ראה: בעמ' 86 לפרוטוקול ש': 9-11) ומגד העידה כי באותו מעמד ביקשה להוסיף תוספות והעברות להסכם (ראה: בעמ' 83 לפרוטוקול ש': 13-19).

מכל מקום, רו"ח דורון שלו יוחסו הדברים שנאמרו, הצהיר בתצהירו כי לא זכור לו שנאמרו דברים אלו או דברים ברוח דומה (סעיף 19 לתצהיר). כאשר נחקר בחקירתו הנגדית לפנינו, על כך, השיב באלו המילים:

"ש. מפנה לסעיף 19 לתצהירך, איך זה שפרט כמו שעופר גבינט אומר לך בטלפון שאם הגב' ליאת כהן אינה חותמת על ההסכם היא מפוטרת, את זה אתה לא זוכר?

ת. יש דברים טריוויאליים שלא נחרטים בזכרונך כמו למשל כמה פעמים נפגשת עם פלוני לפני 3 שנים, לעומת זאת ישנם דברים שנצרבים כי הם משמעותיים אז באופן טבעי הם נשמרים יותר. לגבי הנושא של עופר גבינט אמרתי שאני לא זוכר דבר כזה, במובחן ממה שאתה אומר שאני כביכול לא זוכר אם זה היה או לא היה. אם היה דבר כזה אני מניח שהייתי זוכר כי הוא חריג. לשמוע דבר כזה ממנהל חברה בעל נסיון בצורה שכזאת זה דבר חריג שאני עצמי הייתי מעיר לו שהדבר הזה בלתי אפשרי ולא יכול להיות והוא עובר על החוק ולכן אני אומר שאני לא זוכר דבר כזה" (ראה עדותו: בעמ' 22 לפרוטוקול ש': 27 עד עמ' 23 ש' 3).

דווקא דבריו הזהירים והלא מתלהמים של רו"ח דורון הותירו עלינו רושם אמין, ועל כן עדיפה עלינו גרסתו כי הדברים לא נאמרו על פני גרסתה של הגב' כהן, אשר ייתכן כי העידה על רוח הדברים שחשה ולא בהכרח על דברים שנאמרו.

לעומת זאת, בהעדר ראיה לתמוך בגרסת מר גבינט בדבר השימוע שנטען כי נערך לגב' כהן, אין בידינו לקבוע כי אכן נערך שימוע כנטען לגב' כהן, ואנו קובעים כי הודעת הפיטורים נמסרה לגב' כהן בעל פה על ידי מר גבינט במועד כלשהו שבין ה-4/5/10 ל- 9/5/10, כאשר עם הודעתה של הגב' כהן כי היא בהריון חזר בו מר גבינט מהודעת הפיטורים (שטרם הועלתה על הכתב) אך ביקש מהגב' כהן להישאר בביתה.

93. אי לכך, לאור המבואר לעיל עד כה, אנו קובעים כי הוכח להנחת דעתנו שהודעת הפיטורים נמסרה לגב' כהן בעל פה על ידי מר גבינט במועד כלשהו שבין ה-4/5/10 ל- 9/5/10, כאשר עם הודעתה של הגב' כהן כי היא בהריון חזר בו מר גבינט מהודעת הפיטורים (שטרם הועלתה על הכתב) אך ביקש מהגב' כהן להישאר בביתה.

מנגד, לא שוכנענו כי נערך לגב' כהן שימוע כנדרש על פי דין בטרם פיטוריה אלו, שלטענת אל-טי, בוטלו ממילא.

94. משאלו הם פני הדברים, עולה לכאורה כי פיטוריה של הגב' כהן מחודש מאי 2010 בוטלו הלכה למעשה על ידי מר גבינט עוד בטרם הוצא לה מכתב הפיטורים, אלא שלעניין זה טוענת הגב' כהן כי אין לראות בהתנהלות אל-טי משום ביטול הפיטורים, הן מן הטעם שהיא לא קיבלה את כל שכרה והתנאים הנלווים לשכר זה בתקופת ההריון ובתקופה המוגנת על פי חוק שלאחר חופשת הלידה, והן מן הטעם שלא התאפשר לה לחזור לעבודה בפעל במשך כל התקופה כאמור.

נפנה אפוא לדון בטענותיה אלו של הגב' כהן, ותחילה לטענה בעניין אי תשלום השכר המלא והתנאים הנלווים לו.

האם שולמו לגב' כהן מלוא השכר והתנאים הנלווים לשכר לאחר חודש מאי 2010

95. כאמור לא היה חולק שלאחר חודש מאי 2010, המשיכה אל-טי לשלם לגב' כהן שכר ותנאים נלווים לשכר, ובכלל זה המשיכה להעמיד לרשותה רכב על חשבון החברה וטלפון נייד על חשבון החברה (ראה עדותה של הגב' כהן: בעמ' 88 לפרוטוקול ש': 9-19), הגם שהגב' כהן התבקשה שלא להגיע בפועל לעבודה.

דא עקא, שכאמור לטענת הגב' כהן לא שולם לה מלוא שכרה והתנאים הנלווים לשכר בתקופה שעד לסוף חודש מרץ 2011, כך שעל פניו וכבר מטעם זה לא ניתן לראות בהתנהלות אל-טי משום ביטול הפיטורים.

96. וכך, לטענת הגב' כהן שכרה הקובע עמד על סך 11,500 ₪ ברוטו ואילו במהלך החודשים 5/10-3/11 שילמה לה אל-טי שכר לפי משכורת של 9,772 ₪ ברוטו בלבד. לעניין זה הפנתה הגב' כהן גם להסכם העבודה מיום 8/6/07 בעניין גובה שכרה, לתלושי שכר מהחודשים 11/09-1/10 (נספח 5 לתצהירה) ולהודעת אל-טי למוסד לביטוח לאומי לעניין דמי הלידה המגיעים לה (נספח 8 לתצהירה), בה היא מבקשת לראות משום הודאת בעל דין מצד אל טי בעניין גובה שכרה.

97. אשר להסכם העבודה מיום 8/6/07, הרי שכאמור דחינו את תוקפו ועל כן אין יסוד להסתמכותה של הגב' כהן על מסמך זה, כראיה לגובה השכר המגיע לה לטענתה.

למעלה מן הצריך, נוסיף כי על פי הסכם זה, שכרה של הגב' כהן אמור היה לעלות ל-11,500 ₪ כעבור שנה, היינו ביום 8/6/08 וחרף זאת כעולה מתלושי השכר שצורפו על ידי הגב' כהן, גם בשנת 2009 וטרם נכנסה חברת חג'ג' לתמונה, לא עמד שכרה על הסכום הנ"ל.

98. אשר לתלושי השכר לחודשים 11/09-1/10, הרי שלגבי החודשים 11/09-12/09 עיון בתלושי השכר לחודשים אלו מעלה כי בגין שכר יסוד צוין כי הגב' כהן זכאית ל-8,000 ₪ נטו, שהם 11,492 ₪ ברוטו. בנוסף, בגין "שווי פלאפון" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 90 ₪ נטו, עוד שולם "פיצוי נוסף" בסך 65 ₪ ובגין רכיב "זק. השתלמות" נרשם הסכום של 938 ₪.

סה"כ התשלומים נרשמו כ- 11,557 ₪ כאשר גובה תשלומי החובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות) עמד על 2,407 ₪.

מכל מקום, השכר נטו ששולם לגב' כהן בשני החודשים, לאחר ניכויי תשלומי חובה וחלק העובד לקופות הגמל, עמד על 8,000 ₪ נטו.

אשר לחודש 1/2010, צורפו שני תלושי שכר.

זאת ועוד, לראשונה בתלוש חודש זה צוינה כתובתה של הגב' כהן כרח' שניר 71ב במעלות, במובחן מכתובתה עד לאותו מועד כרח' רענן 25 בחיפה.

בתלוש הראשון לחודש 1/2010 נרשם שכר יסוד בסך 11,500 ₪ ברוטו (ללא התייחסות לערכו בשיעורי נטו), בנוסף, בגין "שווי טלפון נייד" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 95 ₪ ברוטו, ובין "שווי רכב פרטי 2" נזקף הסך של 2,330 ₪ ברוטו.

סה"כ התשלומים נרשמו כ- 11,500 ₪ כאשר גובה תשלומי החובה (ביטוח לאומי ומס בריאות בלבד, שכן אין מס הכנסה בתקרה זו לתושבי מעלות ) עמד על 1,262 ₪.

השכר נטו בחודש זה, לאחר ניכויי תשלומי חובה וחלק העובד לקופות הגמל, עמד על 9,375 ₪ נטו.

ודוק, על גבי תלוש זה הופיעו תיקונים בכתב יד אשר אין חולק כי בוצעו על ידי מר גבינט (ראה עדותו: בעמ' 41 לפרוטוקול ש': 18-24), שאף טען בעדותו כאמור כי מדובר בכלל בטיוטת תלוש שכר, וכי התלוש המחייב הוא התלוש השני שהוצא לאחר מכן.

מכל מקום, בתלוש השני לחודש 1/2010 צוין כי בגין שכר יסוד שולם לגב' כהן 9,772 ₪ ברוטו (לפי תעריף נטו של 8,000 ₪), בנוסף, בגין "שווי רכב פרטי 2" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 2,330 ₪ ברוטו, ובגין "שווי טלפון נייד" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 95 ₪ ברוטו.

סה"כ התשלומים – 12,197 כאשר גובה תשלומי החובה (דמי ביטוח לאומי ומס בריאות בלבד, שכן אין מס הכנסה בתקרה זו לתושבי מעלות) עמד על 1,039 ₪.

השכר נטו ששולם לגב' כהן בחודש זה, לאחר ניכויי תשלומי חובה וחלק העובד לקופות הגמל, עמד על 8,000 ₪ נטו.

99. הגב' כהן לא צירפה תלושים לתקופה שקדמה לחודש 11/09 (היינו עוד בטרם נכנסה חברת חג'ג' לחברה, אך לעניין זה צירפה אל-טי תלושי שכר לתקופה 1/09-6/09 (נספח 13 לתצהיר מר גבינט מיום 4/7/11).

עיון בתלושים אלו, שכאמור הופקו לגב' כהן עוד בטרם כניסת חברת חג'ג' לחברה מעלה כי בגין שכר יסוד צוין כי הגב' כהן זכאית ל-8,000 ₪ נטו, שהם 9,582 ₪ ברוטו, בנוסף, בגין "שווי פלאפון" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 90 ₪ נטו, עוד שולם "פיצוי נוסף" בסך 65 ₪, בגין "רכב קב' 4" נזקף הסך של 3,200 ₪ ובגין רכיב "פיצוי שווי" נרשם הסכום של 2,371 ₪.

סה"כ התשלומים נרשמו כ- 11,964 ₪ כאשר גובה תשלומי החובה (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות) עמד על 3,590 ₪.

מכל מקום, השכר נטו ששולם לגב' כהן בחודשים אלו, לאחר ניכויי תשלומי חובה וחלק העובד לקופות הגמל, עמד על 8,000 ₪ נטו.

100. אשר לתקופה 5/2010 עד 9/2010 צורפו לתצהירו של מר גבינט תלושי השכר שהופקו ושולמו לגב' כהן (נספח 20 לתצהירו מיום 4/7/11), ודוק לא היה חולק כי הסכומים הנקובים בתלושים אכן שולמו לגב' כהן (ראה דברין של ב"כ הגב' כהן: בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 18).

עיון בתלושים אלו, מעלה כי בגין שכר יסוד צוין כי הגב' כהן זכאית ל-8,000 ₪ נטו, שהם 9,582 ₪ ברוטו, בנוסף, בגין "שווי טלפון נייד" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 95 ₪ ברוטו, ובגין "שווי רכב פרטי" נזקף הסך של 2,330 ₪.

סה"כ התשלומים – 12,197 כאשר גובה תשלומי החובה (ביטוח לאומי ומס בריאות בלבד, שכן כאמור אין מס הכנסה בתקרה זו לתושבי מעלות) עמד על 1,039 ₪.

השכר נטו ששולם לגב' כהן בחודשים אלו, לאחר ניכויי תשלומי חובה וחלק העובד לקופות הגמל, עמד על 8,000 ₪ נטו.

101. אשר לטענות הגב' כהן בנוגע להודעת אל-טי למוסד לביטוח לאומי, הרי שלעניין זה נסמכת הגב' כהן על כך שאל-טי עצמה ציינה במסמך זה כי השכר המגיע לה לתקופה 1/2010 עד 10/2010 עמד על 12,197 ₪ ברוטו, אלא שבעניין זה נתפסה הגב' כהן לכלל טעות, שכן השכר שננקב בסעיף הוא "השכר החייב במס" ו"השכר החייב בדמי בטוח".

שכר זה כולל גם רכיבים בגין "שווי רכב" ו"שווי טלפון נייד" שהם הרלוונטיים לצורך ניכויי מס ודמי ביטוח לאומי.

וכך, מעיון כאמור בתלושי השכר לתקופה 5/10-9/10 עולה כי בגין שכר יסוד שולם לגב' כהן 9,772 ₪ ברוטו. בנוסף, בגין "שווי רכב פרטי 2" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 2,330 ₪ ברוטו, ובגין "שווי טלפון נייד" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 95 ₪ ברוטו ובסה"כ: 12,197 ₪, ומכאן שאם בכלל, הודעת אל-טי למוסד לביטוח לאומי תומכת בגרסתה של אל-טי כי שכרה הקובע של הגב' כהן עמד על 9,772 ₪ ברוטו.

הגם שלא צורפו לעיוננו תלושי השכר לחודשים 2/10-4/10 ברי כי לאור הציון בהודעת אל-טי למוסד לביטוח לאומי, לפיה גם בחודשים אלו עמד השכר החייב לצורך דמי ביטוח לאומי על 12,197 כי גם בחודשים אלו שולם השכר באותה מתכונת כפי ששולם בחודש 1/2010 ובחודשים 5/10-9/10.

102. סיכומם של דברים לעניין תלושי השכר.

הארכנו בניתוח תלושי השכר החלקיים שהוצגו לעיוננו, שכן רק מבחינתם של תלושי השכר לגופם ניתן להיווכח שלמעט בחודשים 11/09 ו-12/09 בהם נעשתה מניפולציה על רכיבי זקיפת ההטבה, ובתלוש הראשון לחודש 1/2010 שם המניפולציה כאמור הועילה להגדלת סכומי הנטו לנוכח שינוי מקום המגורים של הגב' כהן מחיפה למעלות, בכל התקופה שקדמה לחודש 5/2010 (לרבות בתקופה שטרם כניסת חברת חג'ג' לחברה) שכר היסוד של הגב' כהן עמד על 9,582 ₪ ברוטו, ולאחר מכן על 9,772 ₪ ברוטו, ולא על הסך של 11,500 ₪, כנטען על ידיה.

103. אי לכך וככל שעסקינן בתשלום שכר העבודה לתקופה 5/10-9/10 ועד בכלל, אנו קובעים שהוכח להנחת דעתנו כי אל-טי שילמה לגב' כהן בדיוק את השכר לו הייתה זכאית, קודם לתקופה זו.

אשר לחודש 10/2010, הרי שכאמור הגב' כהן ילדה ביום 17/10/10. עד ליום 16/10/10 היו 10 ימי עבודה בפועל למועסק ב-5 ימי עבודה, דוגמת הגב' כהן, ועל כן בגין חודש זה, היתה זכאית הגב' כהן לחלק היחסי של השכר בסך 4,653 ₪ ברוטו שהם 3,810 ₪ נטו, לפי החישוב:

9,772 ₪ ברוטו/8,000 ₪ נטו X 10 ימי עבודה = 4,653 ₪ ברוטו/3,810 ₪ נטו.

21 ימי עבודה בחודש

בחודש זה שולם לגב' כהן בגין שכר יסוד הסך של 4,580 ₪ ברוטו. בנוסף, בגין "שווי רכב פרטי 2" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 2,330 ₪ ברוטו, ובגין "שווי טלפון נייד" נזקף לצורכי ניכוי מס ודמי ביטוח לאומי הסך של 95 ₪ ברוטו ובסה"כ: 7,005 ₪.

השכר נטו ששולם לגב' כהן בחודש זה, לאחר ניכויי תשלומי חובה וחלק העובד לקופות הגמל, עמד על 3,810 ₪ נטו.

הנה כי כן וחרף פער של 73 ₪ ברכיב השכר ברוטו, בפועל בגין שכר נטו קיבלה הגב' כהן גם לחודש זה את מלוא זכאותה בגין שכר עבודה.

104. אשר לתקופה המוגנת שלאחר תום חופשת הלידה, הרי שהואיל וחופשת הלידה בת 12 שבועות הסתיימה ביום 9/1/11 זכאית היתה גב' כהן לתקופה של 60 יום מאותו מועד לסכום הכולל של 19,544 ₪ ברוטו שהם 16,000 ₪ נטו (2 X 9,772 ₪ ברוטו/8,000 ₪ נטו).

עיון בתלושי השכר של הגב' כהן לחודשים 1-3/11 מעלה כי בתקופה זו שולם לה הסך הכולל של של 22,240 ₪ ברוטו שהם 16,458 ₪ נטו, כך שגם בגין תקופה זו קיבלה הגב' כהן את מלוא זכאותה בגין שכר עבודה.

105. עד כאן ניתן לסכם כי בגין מלוא התקופה שהחל מחודש 5/10 ועד לתום התקופה המוגנת על פי חוק, שילמה אל-טי לגב' כהן את מלוא השכר לו הייתה זכאית.

אלא שמוסיפה הגב' כהן וטוענת כי בגין הפרשות לקופת גמל וקרן השתלמות, לא שילמה לה אל-טי את מלוא הסכומים המגיעים לה.

לעניין זה צירפה הגב' כהן לתצהירה דוח של קרן השתלמות בחברת הראל לשנת 2010 (נספח 6 לתצהירה) וטענה כי ההפרשות והניכויים לקרן קטנו, הגם שלא הציגה דוחות לתקופה שקדמה לחודשים אלו. כמו כן הציגה הגב' כהן שאילתה לקרן הפנסיה (נספח 7 לתצהירה) ממנה עולה כי דווקא שולמו כל יתרות החוב, ואף זאת מבלי שפירשה את טענותיה.

מנגד, צירף מר גבינט לתצהירו סיכום הפרשות וניכויים לעובד לקופת גמל בגין ביטוח מנהלים לשנים 2010 ו-2011 (נספח 28 לתצהירו מיום 4/7/11) ממנו עולה כי שולמו בגין הגב' כהן תשלומים עד חודש 2/2011 ועד בכלל, בגין חלק העובד לתגמולים, חלק המעביד לתגמולים, חלק המעביד לפיצויי פיטורים ובגין אובדן כושר עבודה.

106. אשר לביטוח מנהלים – משקבענו כאמור כי שכרה החודשי של הגב' כהן עמד על 9,772 ₪ ברוטו לחודש, הרי שהיה על אל-טי לנכות מהגב' כהן 489 ₪ לחודש (בגין 5% חלק העובד לתגמולים), ולהפריש 489 ₪ (בגין 5% חלק המעביד לתגמולים), ו-814 ₪ (בגין 8.33% חלק המעביד לפיצויי פיטורים).

מדו"ח הסיכום שצירפה אל-טי עולה כאמור כי בנוסף הוסכם על הפרשת מעביד לאובדן כושר עבודה בסך 121 ₪ לחודש.

לאור האמור עולה כי בגין התקופה שהחל מחודש 1/2010 ועד 9/3/11 - תום התקופה המוגנת (14.3 חודשים כולל תקופת חופשת הלידה) אמורה היתה אל-טי לנכות ולהפריש לביטוח מנהלים את הסכום הכולל של 27,869 ₪, על פי הפירוט שלהלן:

ניכויי עובד

תגמולים - 5% X 9,772 ₪ X 14.3 חודשים = 7,130 ₪.

ניכויי מעביד

תגמולים - 5% X 9,772 ₪ X 14.3 חודשים = 7,130 ₪.

פיצויים – 8.33% X 9,772 ₪ X 14.3 חודשים = 11,879 ₪.

אובדן כושר עבודה – 121 ₪ X 14.3 חודשים = 1,730 ₪.

סה"כ: 20,739 ₪.

סה"כ ניכויי עובד ומעביד: 7,130 ₪ + 20,739 ₪ = 27,869 ₪.

כעולה מדו"ח סיכום הפרשות וניכויים לעובד (נספח 28 לתצהיר מר גבינט מיום 4/7/11), שלא נסתר, בתקופה זו הועבר לביטוח מנהלים בגין חלק העובד וחלק המעביד לביטוח המנהלים, הסכום הכולל של 28,705 ₪.

למעלה מן הצריך יוער כי נתון זה אף עולה בקנה אחד עם דו"ח התשלומים שהגישה אל-טי לתיק בית הדין ביום 23/7/12 המתייחס לתקופה 1/1/10 עד 31/7/12 ממנו עולה כי סך כל ההפרשות בתקופה הנ"ל עמד על 29,108 ₪.

הנה כי כן, בגין ביטוח מנהלים שולמו עבור הגב' כהן מלוא ההפרשות לרבות בגין תקופת חופשת הלידה, ואף מעבר לכך.

107. אשר לקרן השתלמות – כעולה מהדו"ח שצירפה הגב' כהן, ההפרשות בוצעו לפי חלק העובד בשיעור של 2.5% וחלק המעביד בשיעור של 5%.

משקבענו כאמור כי שכרה החודשי של הגב' כהן עמד על 9,772 ₪ ברוטו לחודש, הרי שהיה על אל-טי לנכות מהגב' כהן 244 ₪ לחודש (בגין 2.5% חלק העובד) ולהפריש 489 ₪ (בגין 5% חלק המעביד).

הדו"ח שצורף על ידי הגב' כהן, מתייחס לתקופה שעד לחודש 10/10 ועד בכלל.

בגין תקופה זו שהחל מחודש 1/2010 ועד 16/10/10 (9.5 חודשים) אמורה היתה אל-טי לנכות ולהפריש לקרן השתלמות את הסכום הכולל של 6,963 ₪, על פי הפירוט שלהלן:

ניכויי עובד

2.5% X 9,772 ₪ X 9.5 חודשים = 2,321 ₪.

ניכויי מעביד

5% X 9,772 ₪ X 9.5 חודשים = 4,642 ₪.

סה"כ ניכויי עובד ומעביד: 2,321 ₪ + 4,642 ₪ = 6,963 ₪.

כעולה מהדו"ח שצירפה הגב' כהן עצמה, בתקופה זו הועבר לקרן השתלמות בגין חלק העובד וחלק המעביד, הסכום הכולל של 6,941 ₪, שתואם בעיקרו את הסכום הכולל שהיה על המעביד להעביר בגין תקופה זו.

אלא שבכך לא סגי, כעולה מדו"ח פירוט תנועות החשבון של חברת הראל גמל והשתלמות שהגישה אל-טי לתיק בית הדין ביום 23/7/12, עולה כי בגין מלוא התקופה שהחל מחודש 1/2010 ועד 3/2011 ועד בכלל, הופרש בגין חלק העובד הסכום הכולל של 3,660 ₪, בגין חלק המעביד הסך של 7,332 ₪ ובסה"כ הופרש 10,992 ₪.

לציין, כי בגין מלוא התקופה שהחל מחודש 1/2010 ועד 9/3/11 - תום התקופה המוגנת (14.3 חודשים כולל תקופת חופשת הלידה) אמורה היתה אל-טי לנכות ולהפריש לקרן השתלמות את הסכום הכולל של 10,695 ₪, על פי הפירוט שלהלן:

ניכויי עובד

2.5% X 9,772 ₪ X 14.3 חודשים = 3,565 ₪.

ניכויי מעביד

5% X 9,772 ₪ X 14.3 חודשים = 7,130 ₪.

סה"כ ניכויי עובד ומעביד: 3,565 ₪ + 7,130 ₪ = 10,695 ₪.

משהפרישה אל-טי לקרן השתלמות את הסכום הכולל של 10,992 ₪, אין זאת אלא שגם בגין קרן השתלמות, שולמו עבור הגב' כהן מלוא ההפרשות לרבות בגין תקופת חופשת הלידה, ואף מעבר לכך.

108. עוד מוסיפה הגב' כהן וטוענת כי אמנם רכב החברה הועמד לרשותה החל מחודש 5/2010 ואילך, אלא שלטענתה ביום 29/6/10 היא נדרשה לשלם 300 ₪ בגין החלפת צמיג ברכב ואל-טי סירבה לשלם את הסכום למוסך והיא נאלצה לשלמו בעצמה. לתצהירה צירפה הגב' כהן קבלה ע"ס 300 ₪ וכן מכתב מאת המוסך לגבי החלפת הצמיג והתשלום ששילמה בגינו (נספח 9 לתצהירה).

בתגובה לכך צירפה אל-טי לתצהירו של מר גבינט אישור על החלפת צמיג לרכב ששימש את הגב' כהן (נספח 23 לתצהירו מיום 4/7/11) אך זאת על סך של 185 ₪ ומיום 31/5/10, כך שאין בידינו לקבוע כי מדובר באותו חיוב.

מנגד, הגב' כהן לא הציגה כל אסמכתא לפיה היא עצמה ביקשה מאל-טי החזר על התשלום וסורבה, כך שבגין רכיב זה אין בידינו לקבוע כי נשללו מהגב' כהן זכויותיה, שעה שרכב החברה נשאר ברשותה למשך כל התקופה כאמור, על כל הכרוך באחזקתו על חשבון החברה.

אלא שמוסיפה הגב' כהן וטוענת כי ביום 6/1/11 היה הרכב מעורב בתאונה ולאחר מועד זה סירבה אל-טי להעמיד לרשותה רכב או אף לשלם את עלות גרירת הרכב בסך 700 ₪ (נספח 10 לתצהירה).

מנגד, לטענת מר גבינט בתצהירו ביום 6/1/11 אכן אירעה לרכב תאונה וזאת בזמן שנהג בו בעלה של הגב' כהן, תאונה שהובילו להשבתתו המוחלטת של הרכב. לטענתו, בעלה של הגב' כהן כלל לא אמור היה לנהוג ברכב, מה גם שאל-טי לא קיבלה רכב חלופי במקום הרכב שנהרס על ידי בעלה של הגב' כהן. אי לכך רואה אל-טי בדרישה זו של הגב' כהן משום עזות מצח.

לעניין זה יצוין כי כעולה מטענות שני הצדדים, רכב החברה הושאר ברשותה של הגב' כהן גם למשך תקופת חופשת הלידה, תוך שאל-טי נושאת באחזקתו, זאת הגם שעל פי דין אין כל חובה להעמיד רכב חברה לרשות עובדת בחופשת לידה, שעה שהיא איננה עובדת בפועל.

בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שהגורם להשבתת הרכב היה נעוץ בגב' כהן או ליתר דיוק בבעלה, לא היינו רואים לנכון לקבוע כי באי רכישת רכב חדש והעמדתו לרשות הגב' כהן למשך התקופה המוגנת, יש משום חוסר תום לב מצד אל-טי, או ראיה מכריעה בשאלת המשך העסקה וביטול הפיטורים.

109. סיכומם של דברים בסוגיה זו.

לאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שבגין מלוא התקופה שעד לתום התקופה המוגנת שילמה אל-טי לגב' כהן את מלוא זכויותיה לרבות שכר עבודה וזכויות נלוות לשכר ובכלל זה הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות.

אלא שכאמור לטענת הגב' כהן, השאלה האם אל-טי המשיכה בהעסקתה עד לתום התקופה המוגנת, אינה מתמצית בתשלום השכר והזכויות הנלוות, שכן זכותו של העובד למקום עבודתו מתפרשת גם על זכותו לעבודה בפועל ולעניין זה מפנה הגב' כהן לפסק הדין בעניין ע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ (מיום 16/3/198).

נפקות הדרישה שלא להתייצב בפועל לעבודה החל מתחילת חודש מאי 2010

110. אכן, הדין הוא עם הגב' כהן שככלל, זכאותו של העובד למקום עבודתו אינה מתמצית בזכאותו לשכר ותנאים נלווים, אלא בעצם הזכות לעבוד.

דא עקא שבענייננו לא שוכנענו כי הגב' כהן עצמה היתה מעוניינת להמשיך לעבוד בפועל בחברה, לאחר שהמשא ומתן בעניין מכירת מניותיה עלה על שרטון.

כך, כבר במסגרת תצהיר תשובתה לבקשתה לסעדים זמניים ובתצהיר עדות ראשית שלה עצמה, הבהירה הגב' כהן כי היא בחרה להמשיך במשא ומתן בעניין הסכם המניות ופנתה לערוץ זה של הדברות, מתוך הבנה כי היא אינה יכולה להוסיף ולהישאר במקום בו היא איננה רצויה, זאת "מתוך דאגה והבנה בשעתו, כי בימים אלו של הריוני, החשיבות לשמור על אורח חיים רגוע ועל שקט נפשי הינה קארדינאלית לבריאותי ולבריאות עוברי".

כך גם בשום שלב, לרבות לא במהלך ניהול ההליכים בתיק זה, לא היתה כל דרישה או פניה מצידה של הגב' כהן אל אל-טי להחזירה לעבודה בפועל בנוסף לתשלום שכרה. כפי שציינה הגב' כהן עצמה, בנסיבות שנוצרו היא העדיפה להישאר בביתה ולשמור על אורח חיים רגוע ושקט נפשי.

111. בנסיבות אלו, שעה שכפי שבואר לעיל הוכח כי מלוא שכרה והתנאים הנלווים לשכר זה, בהיקפים לא מבוטלים שולמו לגב' כהן במלואם עד לתום התקופה המוגנת, והיא עצמה ביכרה להישאר בביתה ולא דרשה להשיבה לעבודה, הרי שבמובחן מהנסיבות נשוא ע"ע 627/06 אורלי מורי אליו הפנתה הגב' כהן - נחה דעתנו כי יש ליתן תוקף מלא לחזרת אל-טי מפיטוריה של הגב' כהן בחודש מאי 2010, ועל כן אנו קובעים כי פיטוריה של הגב' כהן בוטלו לאלתר מיד עם היוודע לאל-טי על דבר הריונה.

משזו מסקנתנו, התוצאה היא כי הגב' כהן פוטרה מעבודתה באל-טי במכתבו של מר גבינט מיום 28/4/11, וזאת לאחר שחלפה התקופה המוגנת לפיטורים על פי חוק עבודת נשים.

112. משאלו קביעותינו, בשתי הפלוגתאות העיקריות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בסעדים להם עתרה הגב' כהן בתביעתה שכנגד שבנדון.

הפרשי שכר בגין החודשים 1/6/07 עד 1/10/07

113. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה הפרשי שכר בסכום כולל של 36,000 ₪, בגין החודשים 1/6/07 עד 1/10/07, בהם לפי הסכם העבודה מיום 8/6/07 היא עבדה באל-טי אך לא קיבלה שכר.

114. בכל תלושי השכר שהופקו לגב' כהן מאל-טי, לרבות בתקופה שקדמה לכניסתה של חברת חג'ג' לתמונה, צוין כי מועד תחילת עבודתה של הגב' כהן באל-טי הוא ביום 1/10/07.

ודוק, בהתאם לפסיקה, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה [עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי (פסה"ד מיום 25.11.2008);דב"ע נה/193 – 3 חנן זומרפלד – מלון זוהר בע"מ(פסה"ד מיום 1.5.1996); דב"עמז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ', עמ' 19].

אשר לסתירת נכונות הרישום בתלושי השכר בדבר מועד תחילת העבודה, לא הוצגה לפנינו כל ראיה או אסמכתא לכך שהגב' כהן עבדה בפועל כעובדת החברה במועד כלשהו שקדם ליום 1/10/07.

למעשה האסמכתא היחידה שממנה עלה כי הגב' כהן עבדה באל-טי עוד מיום 1/6/07, היא הסכם העבודה מיום 8/6/07.

דא עקא משדחינו את האותנטיות של מסמך זה, אין זאת אלא שאין לפנינו כל ראיה לסתור את נכונות האמור בתלושי השכר של הגב' כהן, אשר לגביו כמו גם לגבי אי תשלום שכרה כביכול, לא השיגה במשך חודשים רבים.

115. אי לכך, תביעתה של הגב' כהן לתשלום הפרשי שכר בגין החודשים 1/6/07 עד 1/10/07 – נדחית.

פיצויי פיטורים בשווי 300%.

116. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה פיצויי פיטורים בשווי של 300% מחושבים לפי משכורת בסך 9,000 ₪ ברוטו לתקופה שהחל מיום 1/6/07 ועד ליום 1/1/09 ולפי שכר של 11,500 ₪ ברוטו לתקופה שהחל מיום 1/1/09 ועד ליום 1/5/10 ובסה"כ 88,752 ₪.

117. משדחינו כאמור את האותנטיות של הסכם העבודה הנטען מיום 8/6/07 בו נקבעה זכאותה של הגב' כהן ל-300% פיצויי פיטורים, אין בידינו לקבל את תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 300%.

יחד עם זאת, משלא היה חולק בסופו של יום כי הגב' כהן פוטרה מעבודתה באל-טי, הרי שהיא זכאית לפיצויי פיטורים בשיעור של 100% כהגדרתם בחוק.

118. כפי שקבענו לעיל, שכרה הקובע של הגב' כהן לצורך חישוב פיצויי פיטורים, עמד על סך 9,772 ₪.

זאת ועוד, כפי שקבענו לעיל הגב' כהן הועסקה באל-טי החל מיום 1/10/07 ועד ליום 28/4/11 ובסה"כ 42 חודשים.

לאור האמור, התוצאה היא שהגב' כהן זכאית לפיצויי פיטורים בסך 34,202 ₪ לפי החישוב:

9,772 ₪ X 42 חודשים = 34,202 ₪

12

119. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את אל-טי לשלם לגב' כהן פיצויי פיטורים בסך 34,202 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/5/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

מובהר בזאת, כי בכפוף להעברת פוליסת ביטוח המנהלים על שמה של הגב' כהן הרי שכל סכום שנצבר בפוליסת ביטוח המנהלים בגין רכיב פיצויי פיטורים, נכון ליום 1/5/11, יבוא על חשבון הסך של 34,202 ₪ אותו פסקנו לעיל, והיתרה תשולם על ידי אל-טי כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

פיצוי לפי חוק עבודת נשים

120. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה פיצוי לפי סעיף 13א(ב) לחוק עבודת נשים, בשל פיטוריה בהריון בסכום כולל של 109,750 ₪ מחושבים לפי 150% מהשכר בגין התקופה שהחל מיום הפיטורים בחודש מאי 2010 ועד לתום התקופה המוגנת לפי הפירוט:

23,000 ₪ בגין החודשים 5-8/10 בהם שילמה אל-טי שכר, נכון למועד הגשת התביעה שכנגד;

51,750 ₪ בגין החודשים 9-11/10 לפי מועד לידה משוער;

34,500 ₪ בגין 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה.

121. כמבואר לעיל קבענו כי פיטוריה של הגב' כהן בוטלו לאלתר מיד עם היוודע לאל-טי על דבר הריונה, וכי היא פוטרה בפועל רק ביום 28/4/11 לאחר תום התקופה המוגנת לפיטורים על פי חוק עבודת נשים.

122. משאלו הם פני הדברים ומששוכנענו כי הגב' כהן לא פוטרה במהלך הריונה או במהלך התקופה המוגנת לפיטורים, אין זאת אלא שלא הופרו הוראות חוק עבודת נשים בעניינה ועל כן היא איננה זכאית לפיצוי, בין ממוני ובין אם לא ממוני, לפי חוק עבודת נשים.

123. אי לכך, תביעתה של הגב' כהן לתשלום פיצויים (ממוניים או לא ממוניים) לפי חוק עבודת נשים – נדחית.

פיצוי בגין אי קיום חובת שימוע לפני פיטורים

124. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה פיצוי בגין פיטוריה ללא שימוע בסכום כולל של 69,000 ₪ מחושב לפי 6 משכורות.

כפי שקבענו לעיל, לא הוכח לפנינו כי במסגרת פיטוריה מחודש מאי 2010 נערך לגב' כהן שימוע כנדרש על פי דין. יחד עם זאת וכפי שציינו לעיל הוכח לפנינו שפיטורים אלו פוטרו לאלתר ברגע שנועד לאל-טי על דבר הריונה של הגב' כהן.

125. משאלו הם פני הדברים, ובהינתן כי הפיטורים כאמור בוטלו לאלתר, איננו רואים הצדקה לפסוק לגב' כהן פיצוי על פגם שנפל בפיטורים שבוטלו מיידית.

126. זאת ועוד, כפי שקבענו לעיל, בסופו של יום פוטרה הגב' כהן פוטרה מעבודתה באל-טי במכתבו של מר גבינט מיום 28/4/11.

כפי שצוין לעיל, ביום 15/11/10 נשלח אל הגב' כהן מכתבה של אל-טי מיום 15/11/10 בו נאמר כי לנוכח התרחשויות נוספות שאירעו, מבקשת אל-טי לשקול פעם נוספת את פיטוריה של הגב' כהן לאחר תום חופשת הלידה ועל כן בכוונתה לקיים לה שימוע בנושאים שפורטו באותו מכתב. בהתאם התבקשה הגב' כהן לתאם מועד הנוח לה לקיום השימוע (נספח 28 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11). בהעדר תגובה מטעם הגב' כהן נשלח העתק המכתב ביום 1/12/10 באמצעות ב"כ אל-טי אל ב"כ הגב' כהן (נספח 28 הנ"ל לתצהירו של מר גבינט). בתגובה לכך השיב ב"כ של הגב' כהן ביום 6/12/10 כי טענותיה של הגב' כהן יתבררו במסגרת ההליכים המשפטיים שבין הצדדים (נספח 29 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11).

כך גם ביום 14/4/11 נשלח אל הגב' כהן זימון נוסף לשימוע בהמשך למכתב נספח 28 לעיל, אשר נקבע ליום 20/4/11 (נספח 30 לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11 ). הגב' כהן לא התייצבה לאותו שימוע וביום 28/4/11 נשלח אליה מכתב החברה המודיע לה על פיטוריה מאותו יום, מן הנימוקים כמפורט בהרחבה באותו מכתב (נספח 31 לתצהירו הנ"ל של מר גבינט).

127. בנסיבות אלו, וגם אם סברה הגב' כהן כי פיטוריה נכנסו לתוקף כבר בחודש מאי 2010, שומה היה עליה מטעמי זהירות ומבלי לגרוע מטענותיה דלעיל, להתייצב לשימוע אליו הוזמנה או למצער להגיב בכתב על הטענות שהופנו כלפיה.

הגב' כהן ביכרה שלא לנצל את האפשרות שניתנה לה לעשות כן, ועל כן החמיצה את האפשרות שהוקנתה על פי דין להשמיע את טענותיה כנגד פיטוריה.

משאלו הם פני הדברים, אין זאת אלא שהגב' כהן אינה זכאית לפיצוי בגין העדר שימוע, אליו לא התייצבה.

128. אי לכך וכן לאור המבואר לעיל בעניין הפיטורים שבוטלו מחודש מאי 2010 – תביעתה של הגב' כהן לפיצוי בגין העדר שימוע לפני פיטורים – נדחית.

דמי הבראה

129. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה דמי הבראה בסך 5,967 ₪.

הגב' כהן הגישה את תביעתה שבנדון, לתשלום דמי הבראה, תוך כדי תקופת עבודתה באל-טי.

בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק בעניין דמי הבראה (להלן – צו ההרחבה), זכאית היתה הגב' כהן עבור שנת עבודתה הראשונה ל-5 ימי הבראה, לשנת העבודה השניה והשלישית ל-6 ימי הבראה לכל שנה, ועבור 7 חודשי העבודה הנוספים ל- 4 ימים (לפי החלק היחסי מ-7 ימי לשנה).

בסה"כ עבור תקופת עבודתה באל-טי זכאית היתה הגב' כהן ל-21 ימי הבראה.

שווי יום הבראה נכון למועד סיום עבודתה של הגב' כהן בחודש אפריל 2011 עמד על 351 ₪, כך שבגין מלוא תקופת עבודתה זכאית היתה הגב' כהן לדמי הבראה בסכום כולל של 7,371 ₪ (351 ₪ X 21 ימים).

אל-טי לא הציגה לפנינו ראיות להראות כי שולמו לגב' כהן דמי ההבראה כאמור או אף חלק מהם, ועל כן אנו קובעים כי הגב' כהן היתה זכאית לדמי הבראה בסך 7,371 ₪.

130. דא עקא שהגב' כהן עתרה לחייב את אל-טי לשלם לה דמי הבראה בסך 5,967 ₪, בלבד. הואיל ואין בידינו לפסוק לגב' כהן סכומים מעבר לאלו שלהם עתרה ברכיב זה, אנו מחייבים את אל-טי לשלם לגב' כהן דמי הבראה בסך 5,961 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/5/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

פדיון חופשה

131. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה פדיון יתרת חופשה בסך 18,016 ₪ עבור יתרת 47 ימי חופשה הנקובים בתלוש השכר שלה לחודש 5/10, מחושבים לפי יום חופשה בשווי 384 ₪ (30 : 11,500 ₪).

132. לא נעלמו מעינינו טענותיה של אל-טי לפיהן הגב' כהן היתה זו שאחראית על עדכון ימי החופשה ולא טרחה לעדכן את מצבת ימי החופשה שלה, וכי לאחר כניסת חברת חג'ג' לאל-טי הוגדל מספר ימי החופשה הנצברים, ללא הסבר, אלא שעסקינן בענייננו בזכות קוגנטית, מה גם שאף לאחר כניסתה של חברת חג'ג', לא נעשו שינויים באופן הרישום או המעקב אחר צבירת וניצול ימי חופשה.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין [ראה: דב"ע לד/3-17 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', עמ' 253 והאסמכתאות שם].

133. משלא הוכח בענייננו אילו ימים ניצלה הגב' כהן בתקופת עבודתה אם ניצלה, גם לא לאחר כניסת חברת חג'ג' לחברה, אין בידינו לקבוע כי הורם הנטל להוכיח ניצול ימי חופשה, למצער אלו המגיעים על פי חוק, על ידי הגב' כהן.

בהתאם לחוק חופשה שנתית, זכאית היתה הגב' כהן עבור כל שנה משלוש שנות עבודתה ל-14 ימי חופשה קלנדאריים, ועבור 7 חודשי העבודה הנוספים ל- 8 ימי חופשה קלנדאריים (לפי החלק היחסי מ-14 ימים לשנה), ובסה"כ ל- 50 ימי חופשה קלנדאריים.

בהעדר טענת התיישנות לגבי התביעה ברכיב זה, התוצאה היא שבמועד סיום עבודתה, היתה הגב' כהן זכאית לפדיון חופשה בסך 16,020 ₪ לפי החישוב שלהלן:

50 ימי חופשה קלנדאריים X 9,772 ₪ משכורת חודשית = 16,020 ₪

30.5 ימים קלנדאריים בממוצע לחודש

134. אי לכך, ולאור האמור לעיל, אנו מחייבים את אל-טי לשלם לגב' כהן פדיון חופשה בסך 16,020 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/5/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

הודעה מוקדמת

135. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה דמי הודעה מוקדמת בסך 11,500 ₪ בשל פיטוריה לאלתר מעבודתה באל-טי.

136. כפי שקבענו לעיל, בסופו של יום פוטרה הגב' כהן מעבודתה, במכתב החברה מיום 28/4/11 המודיע לה על פיטוריה מאותו יום (נספח 31 לתצהירו הנ"ל של מר גבינט), מבלי ששולמה לה הועדה מוקדמת.

137. משאלו הם פני הדברים, אין זאת אלא שהגב' כהן זכאית היתה להודעה מוקדמת בנסיבות פיטוריה ומשזו לא שולמה לה, היא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

כפי שקבענו לעיל, שכרה הקובע של הגב' כהן לצורך חישוב פיצויי פיטורים, עמד על סך 9,772 ₪, ועל כן גם שווי ההודעה המוקדמת הוא בסכום זה ולא בסכום כנתבע על ידי הגב' כהן.

138. אי לכך ולאור האמור לעיל, אנו מחייבים את אל-טי לשלם לגב' כהן תמורת הודעה מוקדמת בסך 9,772 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/5/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

הפסד דמי לידה

139. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה עבור הפסד דמי לידה בסכום כולל של 40,250 ₪ מחושבים לפי 3.5 משכורת, ואולם כבר בתצהיר התשובה מטעמה מיום 21/5/11, הודיעה הגב' כהן כי היא חוזרת בה מהתביעה ברכיב זה לאחר שקיבלה דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי.

אי לכך התביעה ברכיב זה – נדחית.

הפסד דמי אבטלה

140. ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד, עתרה הגב' כהן לחייב את אל-טי לשלם לה עבור הפסד דמי אבטלה בסכום כולל של 40,250 ₪ מחושבים לפי 3.5 משכורת, ואולם לא הבהירה לא בכתב תביעתה ולא בתצהירה או סיכומיה את המקור המזכה אותה בתשלום רכיב זה.

בהעדר פירוט לא כל שכן הוכחה לגבי רכיב זה, אין לנו אלא לדחות את התביעה ברכיב זה.

141. אי לכך, התביעה לתשלום הפסד דמי אבטלה – נדחית.

העתירה למתן צו שיצהיר כי שני מכשירי הטלפון הנייד שנזכרו בהסכם העבודה, הינם קניינה של הגב' כהן

142. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה הגב' כהן להורות כי שני מכשירי הטלפון שמספריהם 0544-330890 ו- 0522-978755 הינם קנייה שלה, בהתאם, בין השאר, לקבוע בחוזה ההעסקה.

משדחינו את תוקפו של הסכם ההעסקה מיום 8/6/07, אין בידינו לשעות לטענת הגב' כהן באשר לבעלותה בשני המכשירים כאמור.

יותר מכך, כעולה מטענת מר גבינט ונספח 24 לתצהירו מיום 4/7/11, שלא נסתרו קו הטלפון שמספרו 0522-978755 הועבר לבעלות הגב' כהן עוד בחודש מאי 2010.

אשר לקו הטלפון שמספרו 0544-330890, צורף לתצהירו של מר גבינט מיום 4/7/11 כנספח 25 מכתב ב"כ אל-טי אל ב"כ הגב' כהן מיום 15/5/11 בו צוין כי בעקבות פיטוריה של הגב' כהן הוצע לה לפנים משורת הדין להעביר את קו הטלפון לבעלותה בצירוף טופס העברה. עוד נאמר כי ככל שעד ליום 17/5/11 לא תחתום הגב' כהן על כתב העברת הבעלות יראו בכך שאינה מעוניינת בקו הטלפון ואל-טי תפעל לסגירת קו הטלפון.

לא הוצגה לפנינו תגובה מטעם הגב' כהן לפניה ואף לא הועלתה כל טענה בתצהירה או סיכומיה לעניין זה.

משאלו הם פני הדברים, אין לנו אלא לדחות אף את תביעתה זו של הגב' כהן.

143. אי לכך, התביעה להורות כי שני מכשירי הטלפון שמספריהם 0544-330890 ו- 0522-978755 הינם קנייה של הגב' כהן - נדחית.

התביעות בגין רכיבים שלא כומתו

144. כאמור, בנוסף לרכיבים שנזכרו לעיל עתרה הגב' כהן לחיוב אל-טי לשלם לה בגין רכיבים שכלל לא כומתו ולא שולמה בגינם אגרה, והם: הפרשי הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות; הוצאות רכב שלדבריה מימנה מכיסה; ופיצויים לא ממוניים לפי חוק עבודת נשים.

145. מעבר לספק לכך שרכיבים אלו לכתב התביעה לא הוכחו, הרי שגם אלמלא כן, משלא כומתו רכיבים אלו בכתב התביעה ולא שולמה בגינם אגרה, אין בידינו לפסוק לגב' כהן כל סכום בגין רכיבים אלו.

אי לכך תביעתה של הגב' כהן לחיוב אל-טי לשלם לה הפרשי הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות; והוצאות רכב שלדבריה מימנה מכיסה – נדחות.

ודוק, התביעה לחיוב אל-טי בתשלום פיצויים לא ממוניים לפי חוק עבודת נשים, נדחתה כבר בסעיף 123 לעיל.

146. סיכומם של דברים לעניין תביעה זו.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שתביעתה של הגב' כהן מתקבלת באופן חלקי בלבד, ואנו מחייבים את אל-טי לשלם לגב' כהן את הסכומים הבאים:

א. פדיון חופשה בסך 16,020 ₪.

ב. דמי הבראה בסך 5,961 ₪.

ג. פיצויי פיטורים בסך 34,202 ₪.

ד. תמורת הודעה מוקדמת בסך 9,772 ₪.

הסכומים כאמור לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

אשר להוצאות, הרי שאלו יידונו להלן בסוף פסק הדין בהתייחס לכלל התביעות והתביעות שכנגד.

147. משאלו קביעותינו, לעניין התביעה והתביעה שכנגד בתיק ס"ע 37091-06-10, נפנה להלן לדון בתביעה ובתביעה שכנגד בתיק ס"ע 39972-05-11, ותחילה לתביעת מר צור כנגד אל-טי וחברת חג'ג' בתיק ס"ע 39972-05-11.

התביעה בתיק ס"ע 39972-05-11

148. לטענת מר צור בתביעתו שבנדון כנגד אל-טי וחברת חג'ג', השתיים הפרו את הסכם השיתוף מיום 7/7/09 אשר עסק בין היתר בזכויותיו כמנכ"ל, הפרה יסודית בכך שפיטרו אותו לאלתר מעבודתו, ללא תשלום זכויותיו ואף חברת חג'ג' הטעתה אותו הטעיה קיצונית בכך שמסרה לו טיוטת הסכם היפרדות עם נספחים שונים, מאלו שעליהם הוסכם, באופן שהוא לא יכול היה לחתום על הסכם ההיפרדות.

כך גם לטענתו, חברת חג'ג' ביצעה כלפיו מעשה מרמה והטעיה בכך שהחתימה אותו על הנספחים לטיוטת הסכם ההפרדות (היינו, מכתב ההתפטרות והודעת העברת המניות) עוד בטרם חתמו הצדדים על טיוטת ההסכם עצמו, ועל כן אין תוקף לנספחים אלו עליהם חתם. לדבריו, הוא היה בטוח כי הנתבעות לא תוכלנה להשתמש בנספחים אלו כל עוד הוא לא חתם על ההסכם עצמו, ועל אף האמור חברת חג'ג' העבירה את מניותיו באל-טי על שמה בניגוד להסכמתו וללא ידיעתו, תוך ששתי הנתבעות מנשלות אותו מזכויותיו כעובד.

עוד טוען מר צור, כי בפועל מעבר לכך שהסכם ההיפרדות לא נחתם, הרי שחברת חג'ג' נתנה לו כביכול על פי הסכם זה ציוד מקולקל, חסר ערך, שלא ניתן להשתמש בו, בניגוד למוסכם בין הצדדים, נמנעה מלהעביר אליו את מכונת הלייזר, שהיא לשיטתו לב לבו של ההסכם ובניגוד למוסכם העבירה אליו שתי מכוניות במקום ארבע מכוניות.

בכך לטענתו, הפרו שתי הנתבעות ביחד ולחוד את הסכם ההפרדות שאמור היא להיחתם ע"י הצדדים, והוא לא הסכים לתוכנו.

אי לכך לטענת מר צור בתביעתו שבנדון, הוא עותר במסגרת התביעה אך לזכויותיו שמגיעות לו כעובד מכח הסכם השיתוף מיום 7/7/09, ושומר לעצמו את הזכות להגיש תביעה נפרדת בגין הזכויות האחרות ובמיוחד גזילת מניותיו בחברה .

לטענתו, אין לנתבעות זכות לשלול ממנו זכויות המגיעות לו עפ"י דין והסכם העבודה כפי שנכלל בהסכם השיתוף מיום 7/7/09, במיוחד כך שעה שפוטר ללא מתן הודעה מוקדמת .

149. אי לכך, ולאור האמור לעיל, עתר מר צור במסגרת כתב התביעה שהגיש לחיוב אל-טי וחברת חג'ג' ביחד ולחוד בתשלום הרכיבים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך 180,000 ₪.

ב. דמי הבראה בסך 5,780 ₪.

ג. פדיון חופשה (60 יום) 60,000 ₪.

ד. הפרשות לפנסיה (לפי 15.83%) בסכום כולל של 32,400 ₪.

ה. דמי הודעה מוקדמת בגין 3 חודשים בסכום כולל של 60,000 ₪.

ו. הפרשות לקרן השתלמות בסכום כולל של 40,500 ₪.

ז. החזר הוצ' רכב ליסינג בסך 70,000 ₪.

150. מנגד, לטענת אל-טי וחברת חג'ג', דין התביעה כנגד חברת חג'ג' להימחק ו/או להידחות על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ובשל העדר עילה, שכן חברת חג'ג' מעולם לא היתה מעבידתו של מר צור.

אשר לתביעה כנגד אל-טי טוענות אל-טי וחברת חג'ג' כי אף דינה של תביעה זו להימחק, וזאת עקב הסכם ההיפרדות שבין הצדדים, בו לטענתן הושגו הסכמות מפורשות ומפורטות בין הצדדים באשר לתנאי עזיבתו והתפטרותו מרצון של מר צור מהחברה תוך הסדרת התמורה שיקבל מאל-טי עבור זכויותיו, וזאת במסגרת הסכם ההפרדות – הסכם הפשרה, שהושג בין הצדדים.

כך לטענתן, הסכם זה מסדיר, בין היתר, את תנאי עזיבתו של מר צור ובכלל זאת את התפטרותו של מר צור מתפקיד מנכ"ל החברה והעברת מניותיו בחברה לחברת חג'ג', וכן את העברת התמורה המוסכמת למר צור בגין כל זכויותיו מכח העסקתו באל-טי (לרבות פיצויי פיטורים, ימי חופשה ודמי הבראה). לעניין זה מפנות אל-טי וחברת חג'ג' לסעיף 6 לטיוטת הסכם ההיפרדות, לפיו הגיעו הצדדים להסכמות ביחס לתמורות שיקבל מר צור במסגרת ההסכם, ונקבע כי תמורות אלו מיוחסות גם לתשלום פיצויי פיטורין, ימי חופשה ודמי הבראה; כמו כן קבע ההסכם הוראות בעניין שמירת סודיות והתחייבויות מצד מר צור שלא להחזיק כל מסמך של אל-טי ולהשמיד כל מידע המצוי על גבי מדיה כלשהי שברשותו; מר צור התחייב שלא להעסיק אצלו במסגרת הפעילות העסקית החדשה שיקים במישרין או בעקיפין, מי מעובדי החברה למעט את הגב' ליאת כהן, מר פרדי גרופר, מר משה כהן ומר פאול צירקוס, אותם יהיה רשאי להעסיק.

לטענת אל-טי וחברת חג'ג', הצדדים אף פעלו לביצועו של הסכם הפשרה (הסכם ההיפרדות), וביום 24/3/10 חתם מר צור על נספחים להסכם, הכוללים שטר העברת כל מניותיו בחברה לחברת חג'ג' וכן הודעת התפטרות מכל תפקידיו באל-טי ובהתאם העבירה אל-טי למר צור באותו מועד, שני רכבים שבבעלות החברה.

לטענת אל-טי וחברת חג'ג' הודעת ההתפטרות החתומה על ידי מר צור מיום 24/3/10 מעידה בפני עצמה כי מר צור התפטר מרצונו מעבודתו כמנכ"'ל אל-טי וכי התפטרותו תיכנס לתוקף ביום 28/3/10, כפי שאכן אירע; והוא הדין לגבי שטר העברת מניותיו באל-טי לחברת חג'ג'.

עוד נטען כי על פי סעיף 13 להסכם הפשרה, קבעו הצדדים שהוראות הסכם השיתוף – הוא ההסכם בין בעלי המניות מיום 7/7/09 מבוטלות (למעט סעיפים הנוגעים להשכרת ציוד לחברה, לערבות חברת חג'ג' לחברה ולהצהרת מר צור בדבר התחייבויות החברה); כך גם נקבע בהסכם ההיפרדות במפורש בסעיף 19 כי ההסכם מהווה גם פשרה והודעת סילוק לפי חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג- 1963.

לטענת אל-טי וחג'ג' לאור הסכם הפשרה שאף בוצע והואיל ומר צור קיבל את התמורה בגינו (המשקפת את זכויותיו בחברה), ולנוכח הודעת ההתפטרות החתומה של מר צור והתפטרותו בפועל מבלי שהועלתה כל טענה מצדו נכון לאותו מועד או בסמוך לו - אין שום בסיס לתביעת מר צור ודינה להימחק או הידחות על הסף, ולחלופין לגופה.

מכל מקום לטענת אל-טי וחברת חג'ג' מר צור אינו יכול "להחזיק את המקל משני קצותיו", עת מחד הוא קיבל על פי הסכם ההפרדות את מלוא התמורה המגיעה לו בציוד ומכונות, וקיבל הסכמה לוותר על סעיפים שונים שהגבילו אותו בהסכם השיתוף מיום 7/7/09, ומנגד הוא טוען כי אין תוקף להסכם ההיפרדות.

מבלי לגרוע מטענותיהן הכלליות כאמור לעיל, הוסיפו אל-טי וחברת חג'ג', טענות ביחס לרכיבים ספציפיים בתביעת מר צור, אשר יידונו להלן בהמשך במסגרת הדיון באותם רכיבים.

151. נקדים ונאמר בכל הנוגע לתביעת מר צור כנגד חברת חג'ג', כי כפי שהדגיש מר צור עצמו בכתב הגנתו לתביעת אל-טי בתיק ס"ע 37190-06-10 – בית דין זה נעדר סמכות לדון בסכסוך שבין בעלי מניות. לא זו אף זו, בהינתן כי חברת חג'ג' איננה מעסיקתו של מר צור ואף לא היתה אמורה להיות מעסיקתו של מר צור, ברי כי גם התנאי לעניין זהות הצדדים לא התקיים בענייננו, ועל כן התוצאה היא שאנו מורים על דחיית תביעתו שבנדון של מר צור כנגד חברת חג'ג', מפאת העדר סמכות, וכפועל יוצא מכך גם בהעדר עילה במקרה זה.

152. דא עקא, שבאמור לעיל לא סגי, שכן מעבר למבוי הסתום אליו נקלעו הצדדים בפועל, אף מבחינה משפטית, המדובר בסיטואציה סבוכה, עת מחד אין חולק כי טיוטת הסכם ההיפרדות לא נחתמה. מאידך, אין חולק, כפוף לטענות כל אחד מן הצדדים כלפי משנהו בדבר השלמת ביצועה של טיוטת ההסכם, כי למצער הוחל בביצוע האמור באותה טיוטה, בין אם על ידי העברת חלק מן הציוד והמכוניות על פי טיוטת הסכם ההיפרדות למר צור, כמו גם שחרור קופות הגמל לבעלות מר צור, מחד, ומנגד, העברת מניותיו של מר צור על שם חברת חג'ג' והתפטרותו מאל-טי.

לא זו אף זו אלא שכאמור בכל הנוגע לנפקות התנהלות הצדדים בסוגית טיוטת הסכם ההיפרדות, המדובר בסכסוך שבין בעלי המניות בחברת אל-טי, סכסוך שאינו מצוי בסמכותו העניינית של בית דין זה ועל כן אין זה אפשרי ואף אין זה ראוי שבית דין זה יכריע בה לגופה.

לעומת זאת, חלק מהוראות טיוטת הסכם ההיפרדות, נוגעות במישרין לזכויותיו של מר צור כעובד חברת אל-טי נשוא תביעה זו, כך שלמצער ההכרעה במחלוקת לגביהן, מצויה בסמכותו הייחודית של בית דין זה, ורק בידיו.

בהקשר לכך נפנה למספר הוראות בטיוטת הסכם ההיפרדות שיש לה זיקה למעמדו של מר צור כעובד של אל-טי, ובכלל זה:

- סעיף 2 ולפיו נאמר:

"גדי מתפטר לאלתר מעבודתו בחברה".

- סעיף 5 ולפיו נאמר:

"כספים שהצטברו לטובת גדי בגין רכיב פיצויי פיטורין בביטוחי מנהלים/בקרנות פיצויים, יועברו לידיו, על ידי חתימת החברה על מסמכי שחרור הכספים הדרושים לשם כך".

- סעיף 6 ולפיו נאמר:

"התמורות המועברות לגדי במסגרת הסכם זה (לרבות הציוד והרכוש) מיוחסות גם לתשלום פיצויי פיטוריו, ימי חופשה ודמי הבראה, לא ישולם לגדי כל כסף מיום חתימת הסכם זה"

- סעיף 13 ולפיו נאמר:

"הוראות ההסכם מיום 7.7.09 שנחתם בין חג'ג' לבין גדי ולבין החברה, מבוטלות בזאת, למעט סעיפים א' 4 (על תת סעיפיו) ולמעט הוראות סעיף ה' 2 וה' 3".

- סעיף 18 ככל שהוא מתייחס למר צור ולפיו נאמר:

"מובהר ומוסכם כי פרט לטענות, אם יהיו, בקשר לקיום התחייבויות החברה לפי הסכם פשרה זה, אין לגדי ואין לליאת ולא יהיו להם כל טענות או תביעות מכל מין וסוג שהוא כלפי החברה, כלפי חג'ג' וכלפי עובדיהן של הנ"ל שלוחיהם, מנהליהן של הנ"ל וכל מי שפעל בשמם ומטעמם, וככל שקיימות להן טענות או תביעות כאלו הם מוותרים ויתור סופי ומוחלט עליהן".

- סעיף 19 ככל שהוא מתייחס למר צור ולפיו נאמר: "הסכם זה מהווה גם פשרה והודעת סילוק לפי חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג – 1963".

153. לא נעלם מעינינו כי את ה"סיבוך המשפטי" שתואר לעיל, ניתן לפתור באמצעות הוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, בדבר סמכותו של בית הדין לדון ולהכריע אגב אורחא בשאלה שהכרעתה נדרשת לבירור העניין שלפניו, אף אם ההכרעה בה במישרין נתונה לסמכותם הייחודית של בית-משפט או של בית-דין אחר.

דא עקא, שבסופו של יום איננו נדרשים להיזקק לאפשרות זו, ולו מן הטעם שכפי שיבואר להלן בהתייחס לכל רכיב תביעה בנפרד, בענייננו ועל מנת להכריע בשאלת הזכאות לכל אחד מרכיבי מכתב התביעה שלפנינו, כלל לא מתעורר הצורך לקבוע ממצאים לגבי תוקפו של הסכם ההיפרדות, או ביטולן של הוראות הסכם השיתוף מיום 7/7/09.

154. אחר הבהרות אלו נפנה אפוא לדון להלן ברכיבי התביעה נשוא תביעתו זו של מר צור, ותחילה לתביעה שכותרתה "פיצויי פיטורים", אך עניינה הוא בזכאותו של מר צור לתשלום מכח ההסכם מיום 7/7/09.

התביעה לפיצויי פיטורים

155. ברכיב זה לכתב התביעה, תחת הכותרת "פיצויי פיטורים", עתר מר צור לתשלום הסכום הכולל של 180,000 ₪, וזאת בגין "פיצויי פיטורים" (ראה: סעיף 34 לכתב התביעה).

ברם אולם, במסגרת כתב התביעה לגופו, נטען לעניין סכום זה כי מדובר בפיצוי לפי סעיף (ג)(6) להסכם מיום 7/7/09 – הוא הסכם השיתוף (ראה: סעיפים 32-33 לכתב התביעה).

בהקשר לכך נטען כי לפי הסכם השיתוף הנ"ל מיום 7/7/2009 סוכם על עבודת מר צור למשך 5 שנים, והוסכם בין הצדדים כי במידה וייבצר ממנו לכהן בתפקיד מסיבות שאינן תלויות בו, הוא יהיה זכאי ליתרת הסכום או ל-9 משכורות לפי הגבוה מביניהם.

לטענת מר צור, הואיל ובמקרה זה, פיטרו אותו הנתבעות מתפקידו, המדובר בנסיבה שאינה תלויה בו ועל כן הוא זכאי למצער לשווין של 9 משכורות, כאשר מטעמי אגרה, הוא מעמיד את התביעה על 9 משכורות בלבד, וזאת לפי משכורת קובעת של 20,000 ₪ (שיעורה של המשכורת הקובעת שלא היה במחלוקת).

156. מנגד, לטענת אל-טי וחג'ג', מעבר לכך שדין התביעה לגופה ובכלל זה רכיב זה להימחק על הסף לנוכח הוראות הסכם ההיפרדות, בהן בוטל הסכם השיתוף מיום 7/7/09, הרי שמר צור אינו זכאי לסכום זה שכן, סעיף זה להסכם ההפרדות עוסק בנסיבות בהן ייבצר ממר צור בנסיבות שאינן תלויות בו להמשיך בכהונתו כמנכ"ל, ואילו בענייננו מדובר בנסיבות בהן מר צור התפטר מרצונו, ולכן ממילא אין מדובר בנסיבות "שאינן תלויות בתובע", המזכות אותו ברכיב זה. לחילופין טוענות אל-טי וחברת חג'ג' כי סיום העסקתו של מר צור התרחש על רקע תפקודו הכושל בניהול החברה, ועל רקע הפסדים גדולים שצברה החברה תחת ניהולו, וברי כי בכל מקרה שמר צור עזב בנסיבות שתלויות בו ואך ורק בו.

157. חרף אי הבהירות באשר למהותה של התביעה ברכיב זה, נכונים אנו להניח, בהינתן כי לא נתבעו בנוסף לרכיב זה גם פיצויי פיטורים במסגרת תביעה זו, כי כוונת סעיף זה בכתב התביעה היא אכן לתשלום פיצוי לפי סעיף ג(6) להסכם השיתוף מיום 7/7/09, ועל כן נפנה להלן לדון במחלוקת זו שבין הצדדים.

158. כנזכר לעיל, עוד ביום 7/7/09 נחתם הסכם השיתוף בין מר צור, אל-טי, וחברת חג'ג' שעסק בהעברת 60% ממניות אל-טי שבידי מר צור לחברת חג'ג', והעמדת בטוחות וערבויות מצד חברת חג'ג' להבטחת המשך פעילותה של אל-טי.

כפי שנזכר לעיל, מעבר להסדרת היחסים בין בעלי המניות באל-טי, כלל הסכם זה גם את תנאי העסקתו של מר צור כמנכ"ל חברת אל-טי.

וכך, בסעיף 8 להסכם השיתוף נקבע: "מנכ"ל החברה, כל עוד לא החליט הדירקטוריון אחרת, יהיה מר גדי צור".

בהמשך קובע פרק ג' לאותו הסכם את תנאי העסקתו של מר צור כמנכ"ל החברה, כאשר בסעיף קטן 1 לפרק ג' נקבע:

"גדי, שימונה כמנכ"ל, מתחייב לבצע תפקיד זה במשך 5 שנים לפחות";

בסעיף קטן 2 לפרק ג' להסכם, נקבע גובה שכרו של מר צור כמנכ"ל על סך 20,000 ₪ ברוטו לחודש, ובנוסף, נקבעה זכאותו של מר צור לקרן השתלמות, ביטוח מנהלים/קרן פנסיה, דמי הבראה, דמי חופשה בהיקף של 21 ימים לפחות, רכב וטלפון נייד על חשבון המעסיקה. ההסכם אינו כולל סעיף קטן 3 לפרק ג', אך בסעיף קטן 4 לפרק ג' נקבעה זכאותו של מר צור להעלאת שכר בכפוף לצמיחה ברווחי חברת אל-טי; ובסעיף קטן 5 לפרק ג' נקבע:

"הדירקטוריון רשאי, מתום שנה ממועד החתימה על הסכם זה, להחליט על החלפת המנכ"ל וזאת תוך מתן הודעה מוקדמת של 90 יום";

בסעיף קטן 6 לפרק ג' נקבעה ההוראה נשוא המחלוקת ברכיב זה, ולפיה:

"אם יבצר מגדי להמשיך לכהן כמנכ"ל החברה, מסיבות שאינן תלויות בו, יהיה זכאי לקבל סכום השווה ליתרת הזכות שלו בחברה או סכום השווה לתשע משכורות לפי הגבוה מביניהם.

כמו כן בעקבות אירוע שכזה, יהיה גדי זכאי למכור את מניותיו לבעלי המניות הנותרים לפי מחיר שייקבע ע"י מעריך מקצועי חיצוני ואלו מצידם יהיו חייבים לרכוש את חלקו בהתאם לאחוזי האחזקה שלהם.

זכאות על פי סעיף זה, לא תחול במקרה של התפטרות!";

ההסכם אינו כולל סעיף קטן 7 אך בסעיף קטן 8 לפרק ג' נקבעה זכאותו של מר צור לבונוס מרווחי החברה ב-4 השנים הראשונות.

159. לאחר עיון בהוראות הסכם השיתוף, נחה דעתנו כי דין התביעה ברכיב זה לכתב התביעה, להידחות אף מבלי להידרש לשאלת תוקפה של טיוטת הסכם ההיפרדות וכפועל יוצא מכך לתוקפן של הוראות ההסכם מיום 7/7/09, ונבאר.

160. ראשית, ובניגוד לסברת מר צור, הסכם השיתוף אינו כולל בחובו כל התחייבות להעסקתו כמנכ"ל במשך 5 שנים. כל שנקבע בהסכם היה לעניין התחייבותו של מר צור לשמש כמנכ"ל במשך 5 שנים. ההתחייבות של אל-טי לעניין משך העסקתו של מר צור באה לידי ביטוי בסעיף קטן 5 לפרק ג' שם נקבע כי הדירקטוריון רשאי יהיה להעבירו מתפקידו רק לאחר תום שנה ממועד החתימה על ההסכם.

ואשר לסעיף קטן 6 לפרק ג' לגופו, עיון בנוסח ההסכם מעלה כי אין הוא עוסק בפיטורים ואף לא בהתפטרות, כי אם בנסיבות של "נבצרות", היינו בנסיבות של מעין סיכול, בהן חרף התחייבותו של מר צור לכהן בתפקיד מנכ"ל למשך חמש שנים, נבצר ממנו הדבר, שאו אז עוסק ההסכם בתמורה שיקבל מר צור הן כבעל מניות או לחלופין כעובד, לפי הגבוה.

בנסיבות אלו, בין אם נקבל את טענת מר צור כי בנסיבות שנוצרו המדובר בפיטוריו ובין אם נקבל את טענת אל-טי וחברת חג'ג' כי מדובר בנסיבות של התפטרות מרצון – ברי כי סעיף קטן ג(6) אינו עוסק לא בזה ולא בזה, אלא בנסיבות של נבצרות, ועל כן וכבר מטעם זה דין התביעה ברכיב זה להידחות.

161. אי לכך, אף מבלי להידרש לשאלת תוקפה של טיוטת הסכם ההיפרדות וכפועל יוצא מכך לתוקפן של הוראות הסכם השיתוף מיום 7/7/09 - אנו מורים על דחיית התביעה ברכיב זה לכתב התביעה.

התביעה לדמי הבראה

162. ברכיב זה לכתב התביעה, עתר מר צור לתשלום דמי הבראה בגין תקופת עבודתו באל-טי, בסכום כולל של 5,870 ₪ מחושבים לפי 17 ימי הבראה לפי שווי של 340 ₪ ליום, בתוספת פיצויי הלנה.

מנגד, לטענת אל-טי וחג'ג', מעבר לכך שדין התביעה לגופה ובכלל זה רכיב זה להימחק על הסף, לנוכח הוראות הסכם ההיפרדות, הקובעות כי תמורות המועברות למר צור במסגרת הסכם זה (לרבות הציוד והרכוש) מיוחסות גם לתשלום דמי הבראה, הרי שאף לגופם של דברים, מר צור מושתק ומנוע מחמת חוסר תום לב לתבוע רכיב זה, בשל התנהגותו כבעל שליטה בחברה משנמנע לגלות לחברת חג'ג' אודות מצבת התחייבויות אל-טי לעובדיה, ובכלל זאת אי תשלום דמי הבראה לו עצמו לתקופה בטרם נכנסה כבעלת מניות בחברה, והצגת מצג שווא לפיו אין התחייבויות של אל-טי למר צור בגין התקופה שקדמה לכניסתה כבעלת מניות.

לחלופין ועל יסוד האמור, נטען מטעמי זהירות כי לכל היותר זכאי מר צור לדמי הבראה יחסיים בהיקף של 4 ימים לתקופת שמונת החודשים מאז נכנסה חברת חג'ג' לתמונה.

עוד נטען כי בכל מקרה דין התביעה לפיצוי הלנה להידחות, הואיל ורכיב זה אינו נושא פיצויי הלנה.

163. במובחן מהרכיב החוזי שנדון לעיל, דמי הבראה הינן זכות קוגנטית של עובד מכח מעמדו כעובד, וזאת לפי הוראות צו ההרחבה הכללי דבר דמי הבראה.

עובד אינו רשאי לוותר על זכות קוגנטית המגיעה לו, ודוק, לעניין זה לא נעלמו מעינינו טענותיהן של אל-טי וחברת חג'ג' כי יש ליתן תוקף להסכמתו של מר צור בטיוטת הסכם ההיפרדות לוותר על זכות זו כנגד הציוד שהועבר אליו בפועל, אלא שלעניין זה יש לזכור כי מדובר בטיוטת הסכם בין בעלי המניות בחברת אל-טי ובציוד שהועבר למר צור כבעל מניות בחברת אל-טי, מכח טיוטת ההסכם.

על מנת להתחיל להידרש לשאלה האם יש ליתן תוקף לוויתור זה של מר צור כעובד אל-טי על זכות קוגנטית המגיעה לו כעובד, אם לאו, נדרשת חתימתו של מר צור כעובד על אותו ויתור, ואף אז לא בהכרח כי במישור דיני העבודה ניתן ליתן תוקף לוויתור כאמור.

בענייננו, אין חולק כי טיוטת הסכם ההפרדות לא נחתמה בסופו של יום, ועל כן ובכל הנוגע לזכויותיו של מר צור כעובד, במובחן מזכויותיו כבעל מניות (שמקומן להתברר בערכאה המוסמכת לכך), אין לפנינו כתב וויתור של העובד על זכותו הקוגנטית לדמי הבראה, ואין בידינו לייחס לו מכח התנהגותו כבעל מניות בקשר עם טיוטת הסכם ההיפרדות, ויתור על זכות קוגנטית.

השאלה מה שוויה של אותה זכות ביחס לציוד שהועבר או יש להעביר למר צור כבעל מניות, מקומה להתברר בין בעלי המניות, אך בנסיבות כמבואר לעיל, אין בידינו ליחס למר צור כעובד, ויתור על זכותו לדמי הבראה.

אי לכך, אף מבלי להידרש לשאלת תוקפה של טיוטת הסכם ההיפרדות, אנו קובעים כי מר צור זכאי למצער לדמי הבראה.

164. אשר להיקפה של הזכות לדמי הבראה המגיעה למר צור מכח היותו עובד של אל-טי, הרי שבמובחן מהגב' כהן שהגישה את תביעתה דלעיל, תוך כדי קיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין חברת אל-טי, מר צור הגיש את תביעתו לדמי הבראה לאחר תום תקופת עבודתו באל-טי.

דמי הבראה, הינה זכות נלווית לשכר, וכלל לגבי זכויות נלוות נפסק כי זכות נלווית אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, אלא אם קיימת הוראה מיוחדת בנדון (ראה: דב"ע נג/3-223 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז, עמ' 436; ע"ע 300080/98 כהן אברהם – גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (79), 22), ודוק בכל הנוגע לדמי הבראה נקבע במפורש בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש כי: "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו".

מכאן, שלמרות שיחסי העבודה בין מר צור לאל-טי הסתיימו, אין מניעה לתבוע דמי הבראה, אך זאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת העבודה.

165. בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק בעניין דמי הבראה זכאי היה מר צור עבור שנת עבודתו הראשונה ל-5 ימי הבראה, ובשנות העבודה השניה והשלישית ל-6 ימי הבראה לכל שנה.

מר צור לא דק פורתא בשאלה מתי בדיוק החל את עבודתו באל-טי, במובחן מהיותו בעל מניות בה, אך כעולה מתלוש השכר לחודש ינואר 2009 שצירף הוא עצמו כנספח ב' לתביעתו ותצהירו, עולה כי מועד תחילת העבודה הוא ביום 1/1/08, ודוק, מר צור עצמו טען במסגרת תביעתו לשווי ההפרשות לפנסיה כי מועד תחילת עבודתו היה ב-1/1/08.

בהעדר ראיה או טענה לסתור מועד זה, אנו קובעים כי מועד תחילת עבודתו של מר צור כעובד באל-טי היה ביום 1/1/08, ומכאן שבגין שתי שנות עבודתו האחרונות באל-טי (4/2008 עד 3/2010 ועד בכלל), זכאי היה מר צור ל-11.7 ימי הבראה, לפי הפירוט:

4.2 ימים בגין החלק היחסי לתקופה 4/2008 עד 1/2009.

1.5 ימים בגין החלק היחסי לתקופה 1/2009 עד 3/2009 ועד בכלל.

6 ימים בגין התקופה 4/2009 עד 3/2009 ועד בכלל.

166. דא עקא, שלעניין זה כאמור מוסיפות אל-טי וחברת חג'ג' וטוענות כי מר צור כבעל השליטה באל-טי, מושתק מלתבוע סכומים בגין התקופה שקדמה לכניסת חברת חג'ג' לתמונה, עקב אי גילוי נאות של יתרת הסכומים המגיעים.

אין בידינו לקבל טענה זו.

ראשית, לא הוצגה לפנינו התחייבות בכתב מטעם מר צור, המאשרת כי לא נותרו יתרות חוב לזכותו בגין דמי הבראה, כך שאין בידינו לקבוע כי מר צור כבעל מניות הטעה את אל-טי או את חברת חג'ג' לסבור כי קיבל את מלוא זכויותיו בגין דמי הבראה כעובד החברה, עד לכניסת חברת חג'ג' לתמונה.

שנית, זכאותו של מר צור כעובד אל-טי לדמי הבראה, היא זכות במישור יחסיו כעובד אל-טי עם אל-טי כמעסיקה בלבד, ועל כן אל-טי שלא שילמה זכות זו, אינה יכולה לטעון להשתק כנגד מר צור בגין זכות זו, אך מן הטעם שבינתיים חברת חג'ג' נכנסה כבעלת מניות לאל-טי.

167. אי לכך ולאור האמור לעיל, התוצאה שבמועד סיום עבודתו (28/3/10), זכאי היה מר צור לדמי הבראה מאת אל-טי, בגין שתי שנות עבודתו האחרונות באל-טי בהיקף של 12 ימים.

שווי יום הבראה, נכון ליום 28/3/10 עמד על 340 ₪, ועל כן מר צור היה זכאי לדמי הבראה מאת אל-טי בסך 4,080 ₪ לפי החישוב:

12 ימי הבראה X 340 ₪ ליום הבראה = 4,080 ₪.

168. אשר על כן, משלא היה חולק כי לא שולמו למר צור דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות באל-טי, אנו מחייבים את אל-טי לשלם למר צור את הסך של 4,080 ₪ בגין דמי הבראה לשתי שנות עבודתו האחרונות באל-טי.

הואיל ורכיב זה אינו נושא זכות לפיצויי הלנה, אנו מורים כי הסכום שפסקנו יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 29/3/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לפדיון חופשה

169. ברכיב זה לכתב התביעה, עתר מר צור לתשלום פדיון חופשה בגין תקופת עבודתו באל-טי בסכום כולל של 60,000 ₪, מחושבים לפי 14,000 ₪ בגין התקופה שהחל מחתימת הסכם השיתוף מיום 7/7/09 המקנה לו 21 ימי חופשה לשנה, לפי 1,000 ₪ בגין יום חופשה בפועל, וכן לתשלום יתרת ימי חופשה צבורה בשיעור של 46 ימים לתקופה שקדמה לכך לפי 1,000 ₪ ליום חופשה בפועל, ובסה"כ כאמור 60,000 ₪, וזאת בצירוף פיצויי הלנה.

מנגד, אל-טי וחג'ג', חזרו על כלל טענותיהם דלעיל בעניין העדר זכאות לדמי הבראה, גם לעניין העדר זכאותו של מר צור לפדיון חופשה, והוסיפו לעניין דמי החופשה כי מר צור לא דיווח כנדרש על חופשות שנטל וכי עיון בתלושי השכר שצורפו מעלה כי הוגדלה בהם מכסת ימי החופשה המגיעים לו באופן מלאכותי ולא סביר, מה גם שבהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תביעתו של מר צור ברכיב זה התיישנה לתקופה שקדמה ליום 23/5/08.

170. קביעותינו לעיל בעניין עצם זכאותו של מר צור לזכות הקוגנטית של דמי הבראה יפות ונכוחות הן גם לעניין זכאותו לדמי חופשה מכח חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן - חוק חופשה שנתית), שהיא זכות קוגנטית, ועל כן איננו רואים צורך לחזור עליהן שוב.

על כך נוסיף, כי כאמור, תביעתו של מר צור ברכיב זה, הוגשה לאחר תום יחסי העבודה בינו לבין אל-טי, כך שעסקינן הלכה למעשה בפדיון חופשה שנתית.

לא נעלמו מעינינו טענותיו של מר צור לזכאותו החוזית ל-21 ימי חופשה לשנה החל מחודש 7/2010 מכח הסכם השיתוף, אלא שבהסכם האמור לא נקבעה זכות לפדיון אותם ימים, אם וככל שלא נוצלו.

משאלו הם פני הדברים, הרי שאף מבלי להידרש לשאלת תוקפה של הוראה זו בהסכם השיתוף לנוכח טיוטת הסכם ההיפרדות, ברי כי לא קמה למר צור הזכות לפדות את אותם ימי חופשה שהוקנו לו מכח הסכם בין הצדדים.

זכאותו של מר צור לפדיון ימי חופשה, משתרעת לפיכך רק על ימי החופשה שניתן לפדות מכח חוק חופשה שנתית, ושכאמור הזכאות על פיו, היא זכאות קוגנטית.

אי לכך, נפנה להלן לבחון תחילה את זכאותו של מר צור לפדיון ימי חופשה מכח חופשה שנתית.

171. כפי שבואר לעיל בעניין תביעתה של הגב' כהן ברכיב זה, הרי שבהתאם לחוק חופשה שנתית, זכאי עובד בגין כל שנה מ-4 שנות עבודתו הראשונות ל-14 ימי חופשה קלנדאריים.

זאת ועוד, סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע תקופת התיישנות של 3 שנים לתביעה לפי החוק, אלא שבניגוד למועד לתחילת מועד ההתיישנות כנטען על ידי אל-טי וחברת חג'ג' בכתב הגנתם, נקבע בפסיקה, בהתייחס לסעיף זה לחוק חופשה שנתיצת, כי בעת סיום יחסי עובד-מעביד, עומדים לזכות העובד, ימי חופשה שהיה זכאי לקבל ולצבור בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת [ראה: ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שרותים בע"מ(פסה"ד מיום 27.3.2006); ע"ע 547/06 משה כהן נ. ויליאם אנויה (פסה"ד מיום 8.10.2007)].

מכאן, שבמועד סיום עבודתו של מר צור באל-טי, יכול היה מר צור לצבור ימי חופשה מכח חוק חופשה שנתית, בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות באל-טי והשנה שוטפת.

כאמור קבענו לעיל את מועד תחילת עבודתו של מר צור באל-טי כיום 1/1/08 ועל כן בגין שנת 2008, שנת 2009 ושלושת החודשים בשנת 2010 היא השנה השוטפת, זכאי היה מר צור ל- ימי 31.5 ימי חופשה קלנדאריים, על פי הפירוט:

בגין שנת 2008 - 14 ימי חופשה קלנדאריים.

בגין שנת 2009 - 14 ימי חופשה קלנדאריים.

בגין חודשים 1-3/2010 - 3.5 ימי חופשה קלנדאריים.

172. כפי שציינו בעניין תביעתה של הגב' כהן ברכיב זה, אף בעניינו של מר צור לא נעלמו מעינינו טענותיהן של אל-טי וחברת חג'ג' לפיהן מר צור לא עדכן את ניצול ימי החופשה שלו, וכי כעולה מתלושי השכר שלו שצורפו מדובר באי בהירות לגבי נסיבות צבירת הימים המפורטים בהם, אלא שהואיל וכאמור קבענו כי מר צור יכול היה לפדות רק את אותם ימים המגיעים לו מכח חוק, אין רלוונטיות למספר הימים הנקוב בתלושי השכר, וזכאותו תחושב לפי מספר ימי החופשה שניתן לפדות על פי חוק וכפי שפורש הבחוק בפסיקה.

זאת ועוד, כפי שקבענו בעניין תביעתה של הגב' כהן ברכיב זה, על פי הפסיקה נטל ההוכחה הוא על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין.

173. משלא הוכח בענייננו אילו ימים ניצל מר צור בתקופת עבודתו הנ"ל, אם ניצל (גם לא לאחר כניסת חברת חג'ג' לחברה), אין בידינו לקבוע כי הורם הנטל להוכיח ניצול ימי חופשה, למצער אלו המגיעים על פי חוק, על ידי מר צור, ועל כן אנו קובעים כי מר צור זכאי היה במועד סיום עבודתו לפדיון חופשה בסכום כולל של 20,656 ₪ לפי החישוב שלהלן:

31.5 ימי חופשה קלנדאריים X 20,000 ₪ משכורת חודשית = 20,656 ₪.

30.5 ימים קלנדאריים בממוצע לחודש

174. אשר על כן ולאור המבואר לעיל, אנו מחייבים את אל-טי לשלם למר צור פדיון חופשה בסך 20,656 ₪.

הואיל ואף רכיב פדיון חופשה אינו נושא זכות לפיצויי הלנה, אנו מורים כי הסכום שפסקנו יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 29/3/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לשווי הפרשות לקרן פנסיה

175. ברכיב זה לכתב התביעה, עתר מר צור לתשלום שווי הפרשות מעביד לפנסיה בסכום כולל של 32,400 ₪ המורכבים לטענתו משווים של 15.83% משכרו (3,176 ₪ לחודש), אותם התחייבה אל-טי להפריש עבורו בגין פנסיה/ביטוח מנהלים, לפי הסכם השיתוף מחודש 7/2009, ועל כן עתר לתשלום הסכומים המגיעים לו בגין התקופה של 8 חודשים החל מתחילת תוקפו של הסכם השיתוף. בנוסף לכך עתר לביצוע התשלומים כאמור בגין התקופה שקדמה למועד חתימת הסכם השיתוף החל מיום 1/1/08 ובסה"כ עתר לחיוב הנתבעות בתשלום שווי ההפרשות כאמור בשיעור של 15.83% לתקופה של 27 חודשים, כל עוד לדבריו, לא יוכח שבוצעו אותן הפרשות וניכויים.

מנגד, לטענת אל-טי וחג'ג' ומבלי לגרוע מטענותיהן הכלליות שפורטו לעיל, החל ממועד כניסתה של חברת חג'ג' לחברה ובהתאם להסכם השיתוף, בוצעו לזכותו של מר צור מלוא ההפרשות כמתחייב מהסכם השיתוף לקרן אליה ביקש מר צור לבצע הפרשות, וכאמור כל ההפרשות והניכויים שנצברו בקופה שוחררו לזכותו זה מכבר, בהתאם להסכם ההפרדות.

בהתייחס לתקופה שקדמה לכניסת חברת חג'ג' לאל-טי, חזרו אל-טי וחברת חג'ג' על מלוא טענותיהן דלעיל באשר לאי זכאותו של מר צור לסכומים הנתבעים בגין כך, לרבות הטענה כי מר צור מושתק ומנוע מחמת חוסר תום לב לתבוע סכומים עבור התקופה שקדמה לכניסת חברת חג'ג' לחברה, משנמנע מלגלות לחברת חג'ג' אודות קיומה של חבות ברכיב זה.

176. בדוננו ברכיב זה לכתב התביעה, יש לאבחן בין ההיבט החוזי של רכיב זה, כפי שמצא את ביטויו בהסכם השיתוף מ-7/2009 שנזכר לעיל, לבין ההיבט הקוגנטי של רכיב זה, והכוונה היא להוראות צו ההרחבה הכללי במשק בדבר פנסית חובה מקיפה (להלן- צו הפנסיה הכללי), החל על כלל העובדים והמעבידים במשק.

נפנה להלן לדון תחילה בהיבט החוזי של רכיב זה לכתב התביעה.

177. וכך, בסעיף ג(2) סיפא להסכם השיתוף, נקבע כי לשכר של 20,000 ₪, עליו הוסכם: "יתווספו תוספות סוציאליות כדלקמן:" ובהמשך, בסעיף קטן ג(2)(ב) נאמר: "ביטוח מנהלים/קרן פנסיה (מעביד 15.883%, עובד 5%)".

הנה כי כן, הסעיף נוקט בלשון עתיד, ואין בו כל התייחסות לביצוע תשלומים כאמור או לזכאות כאמור בגין העבר.

יתרה מכך, מר צור לא הציג לפנינו כל הסכם אחר שנעשה בינו לבין אל-טי, המקנה לו זכות חוזית כעובד להפרשות לקרן פנסיה או ביטוח מנהלים בתקופה שקדמה לתקופה נשוא הסכם השיתוף מחודש 7/2009.

178. משאלו הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי מר צור הוכיח את זכאותו החוזית להפרשות לפנסיה או ביטוח מנהלים לתקופה שקדמה לתקופה נשוא הסכם השיתוף, לא כל שכן בשיעורים הנקובים בהסכם השיתוף.

ואשר להיקף ההפרשות והניכויים שבוצעו, למצער בתקופה נשוא הסכם השיתוף, הרי שמחד אישר מר צור בחקירתו הנגדית לפנינו כי הסכומים שנצברו לזכותו בקופת ביטוח המנהלים שוחררו לזכותו (ראה עדותו בעמ' 103 לפרוטוקול ש': 32 עד עמ' 104 ש': 2).

אם כך הם פני הדברים, הרי שלא היתה מניעה מצד מר צור לערוך תחשיב מדויק של הסכומים החסרים, אם חסרים לשיטתו, בגין התקופה שלאחר חתימת הסכם השיתוף.

מנגד, מר גבינט צירף לתצהירו מיום 29/3/12 תלושי שכר של מר צור, אישורים מחברת הביטוח וקרן ההשתלמות וכן סיכום הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות עבור מר צור לתקופה כאמור (ראה: נספחים לח' – מא לתצהיר), מהם עולה לכאורה כי בוצעו עבור מר צור מלוא ההפרשות והניכויים לתקופה זו.

בנסיבות אלו, בהן אין חולק כי הקופה כבר שוחררה לטובת מר צור וכל המידע לגביה מצוי בידו, עובר הנטל אל מר צור שהוא התובע להראות כי חרף הנחזה מן המסמכים שצורפו על ידי אל-טי, לא בוצעו עבורו מלוא ההפרשות כנדרש לתקופה זו.

ברם אולם, כאשר נשאל מר צור בחקירתו הנגדית לפנינו מה היו הסכומים ששוחררו לזכותו מביטוח מנהלים, כל שעלה בידו להשיב הוא "אני לא יודע, אבל אני מוכן לבדוק" (ראה עדותו: בעמ' 104 לפרוטוקול ש': 3-4).

לא למותר יהיה לציין, כי אף במסגרת סיכומיו לא התייחס מר צור למסמכים שהוצגו על ידי אל-טי במסגרת תצהירו הנ"ל של מר גבינט ולא הראה ואף לא ניסה להראות כי חרף הנחזה מן המסמכים הנ"ל, לא בוצעו עבורו מלוא ההפרשות כנדרש לתקופה זו.

179. משאלו הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי מר צור הוכיח שבגין התקופה שלאחר חתימת הסכם השיתוף, לא בוצעו עבורו מלוא ההפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות.

אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, תביעתו של מר צור לביצוע הפרשות מעביד לפנסיה/ביטוח מנהלים בגין התקופה שלאחר חתימת הסכם השיתוף, מעבר לסכומים שהופרשו ושוחררו לבעלותו בפועל – נדחית.

180. עד כאן דיוננו בכל הנוגע לזכאותו החוזית של מר צור להפרשות לפנסיה/ביטוח מנהלים לתקופה שלאחר חתימת הסכם השיתוף, אלא שבכך לא מתמצה דיוננו בעניין זכויותיו הפנסיוניות של מר צור.

הגם שכאמור מר צור לא הוכיח את זכאותו החוזית להפרשות לפנסיה/ביטוח מנהלים לתקופה שקדמה לתקופה נשוא הסכם השיתוף, לא כל שכן בשיעורים הנקובים בהסכם השיתוף, הרי שבתקופה שהחל מיום 1/1/08 חל במשק צו ההרחבה הכללי בנושא ביצוע הפרשות לפנסיה, הוא צו הפנסיה הכללי, שתחולתו על כלל העובדים והמעבידים במשק, שעל פיו חלה על כל מעביד במשק החובה לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני מקיף, בהתאם לשיעורים המדורגים שנקבעו בצו הפנסיה הכללי.

ודוק, על פי סעיף 6 (ד) לצו הרחבה זה, עובד שהחל את עבודתו נכון ליום 1/1/08 ולא היתה לו קרן פנסיה קודמת, זכאי היה להפרשות פנסיוניות רק לאחר ששה חודשים מתחילת עבודתו, ובעניינו של מר צור המדובר בתקופה שהחל מחודש 7/2008 ואילך.

זאת ועוד, על פי צו הרחבה זה, בשנת 2008 היה על המעביד להפריש לקרן פנסיה, על חשבונו 0.833% מהמשכורת הקובעת של העובד בגין תגמולים; ובשנת 2009 עמד שיעור הפרשות המעביד כאמור על 1.66% מהמזכורת הקובעת של העובד.

כאמור, מר צור לא הוכיח קיומו של הסכם אחר שנעשה בינו לבין אל-טי, המקנה לו זכות חוזית להפרשות לקרן פנסיה או ביטוח מנהלים לתקופה שקדמה לתקופה נשוא הסכם השיתוף, מקל וחומר שלא לתקופה שקדמה ליום 1/1/08, ועל כן זכאותו של מר צור להפרשות לפנסיה מכח צו ההרחבה, תחילתה בחודש 7/2008 ואילך.

כעולה מתלושי השכר של מר צור שצורפו לכתב תביעתו ולתצהירו הנ"ל של מר גבינט בחודש 12/08 משכורת הבסיס שלו עמדה על 12,540 ₪ ברוטו ובאילו החל מחודש 1/09 עד 6/09 ועד בכלל עמדה המשכורת על 15,827 ₪.

בנסיבות אלו, הרי שמכח צו הפנסיה הכללי במשק, זכאי היה מר צור לסכום הכולל של 2,466 ₪ בגין הפרשות מעביד לפנסיה לתקופה שהחל מחודש 7/08 ועד חודש 7/2009 ועד בכלל, אשר כאמור קדמה לתקופה נשוא הסכם השיתוף, לפי הפירוט:

לשנת 2008: 6 חודשים X 12,540 ₪ X 0.833% = 627 ₪.

לשנת 2009: 7 חודשים X 15,827 ₪ X 11.66% = 1,839 ₪.

סה"כ: 2,466 ₪.

דא עקא, שעיון באסמכתאות שצירף מר גבינט לתצהירו כאמור לעיל, עולה כי הסכומים המצטברים שהופרשו על ידי אל-טי עד לחודש 7/2009 וכאמור שוחררו לבעלותו של מר צור זה מכבר, עולים לאין ערוך על הסך של 2,466 ₪.

בהעדר ראיה לגבי סכומי ההפרשות עליהם הוסכם בין מר צור לבין אל-טי לתקופה שקדמה לחודש 7/2009, כל שנוכל לקבוע הוא שלמצער ולגבי זכותו הקוגנטית של מר צור להפרשות פנסיוניות מכח צו הפנסיה הכללי, מוצתה זכותו הקוגנטית כאמור של מר צור ואף מעבר לכך.

אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעתו של מר צור לביצוע הפרשות פנסיוניות אף לתקופה שקדמה לחודש 7/2009.

181. משאלו קביעותינו ביחס לתקופה שקדמה לחודש 7/2010 ולתקופה שלאחר חודש זה, התוצאה היא שאף מבלי להידרש לשאלת תוקפה של טיוטת הסכם ההיפרדות, תביעתו של מר צור לתשלום שווי הפרשות מעביד לביטוח מנהלים/פנסיה – נדחית.

התביעה לשווי הפרשות לקרן השתלמות

182. ברכיב זה לכתב התביעה ובדומה לתביעתו לעיל לתשלום שווי הפרשות מעביד לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים, עתר מר צור לתשלום שווי הפרשות המעביד לקרן השתלמות, בסכום כולל של 40,500 ₪.

לטענתו, בהתאם להסכם השיתוף, היה על אל-טי להפריש עבורו 7.5% לקרן השתלמות (1,500 ₪ לחודש), ועל כן בגין התקופה של 27 חודשים עתר לתשלום הסכום הכולל של 40,500 ₪.

מנגד, לטענת אל-טי וחג'ג', החל ממועד כניסתה של חברת חג'ג' לחברה ובהתאם להסכם השיתוף, בוצעו לזכותו של מר צור מלוא ההפרשות כמתחייב מהסכם השיתוף לקרן השתלמות.

כמו כן חזרו חזרו אל-טי וחברת חג'ג' על מלוא טענותיהן דלעיל בעניין ההפרשות לפנסיה/ביטוח מנהלים, גם בכל הנוגע לרכיב זה.

183. במובחן מדיוננו לעיל בעניין ההפרשות הפנסיות, אין כל חובה קוגנטית מכח דין לבצע הפרשות לקרן השתלמות עבור העובד, כך שכל כולה של החובה לפעול כאמור, מקורה בהסדר חוזי בין העובד לבין המעביד.

ואמנם, בסעיף קטן ג(2)(א) להסכם השיתוף נקבע: "קרן השתלמות (7.5% מעביד, 2.5% עובד)".

כאמור, סעיף 2 להסכם השיתוף, נוקט בלשון עתיד, ואין בו כל התייחסות לביצוע תשלומים כאמור בגין העבר.

כך גם, מר צור לא הציג לפנינו כל הסכם אחר שנעשה בינו לבין אל-טי, המקנה לו זכות חוזית כאמור להפרשות לקרן השתלמות לתקופה שקדמה לתקופה נשוא הסכם השיתוף.

184. משאלו הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי מר צור הוכיח את זכאותו החוזית להפרשות לקרן השתלמות לתקופה שקדמה לתקופה נשוא הסכם השיתוף, ועל כן כל שנוכל לקבוע הוא שזכותו החוזית של מר צור להפרשות מעביד לקרן השתלמות מתמצית בתקופה שהחל מחודש 7/2009 עד 3/2010 ועד בכלל.

גם בנוגע לסכומים שנצברו בקרן ההשתלמות על שמו, אישר מר צור בחקירתו הנגדית לפנינו כי הסכומים שנצברו לזכותו בקרן השתלמות שוחררו לזכותו (ראה עדותו: בעמ' 104 לפרוטוקול ש': 5-6), ואם כך הם פני הדברים, הרי שבדומה להפרשות לביטוח מנהלים, לא היתה מניעה מצד מר צור לערוך תחשיב מדויק של הסכומים החסרים לשיטתו בגין התקופה כאמור, אך זאת לא נעשה.

מנגד, מן האישורים שצירף מר גבינט לתצהירו מיום 29/3/12, עולה כי לכאורה בוצעו עבור מר צור מלוא ההפרשות לקרן השתלמות לתקופה הנ"ל.

בנסיבות אלו ולאור המבואר לעיל בעניין הפרשות המעביד לביטוח מנהלים, עובר הנטל אל מר צור שהוא התובע להראות כי חרף הנחזה לכאורה מן המסמכים שצורפו על ידי אל-טי, לא בוצעו עבורו מלוא ההפרשות לקרן השתלמות לתקופה זו, כנדרש.

דא עקא שמר צור לא התייחס אף לא במסגרת סיכומיו למסמכים שהוצגו על ידי אל-טי במסגרת תצהירו הנ"ל של מר גבינט ולא הראה ולא ניסה להראות כי חרף הנחזה מן המסמכים הנ"ל, לא בוצעו עבורו מלוא ההפרשות לקרן השתלמות כנדרש לתקופה זו.

משאלו הם פני הדברים, הרי שכאמור, אין בידינו לקבוע כי מר צור הוכיח שבגין התקופה שלאחר חתימת הסכם השיתוף, לא בוצעו עבורו מלוא ההפרשות לקרן השתלמות.

185. אי לכך ולאור המבואר לעיל, תביעתו של מר צור לביצוע הפרשות מעביד לקרן השתלמות בגין התקופה שלאחר חתימת הסכם השיתוף, מעבר לסכומים שהופרשו ושוחררו לבעלותו בפועל – נדחית.

התביעה לדמי הודעה מוקדמת

186. ברכיב זה לכתב התביעה, עתר מר צור לחיוב אל-טי בתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך 60,000 ₪.

לטענתו, אל-טי וחברת חג'ג' פיטרו אותו מתפקידו כמנכ"ל ועל כן ובהתאם להסכם השיתוף הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בהיקף של 3 משכורו ובסה"כ 60,000 ₪.

במסגרת תצהירו הוסיף מר צור וטען כי עקב התנהלותם בחוסר תום לב של נציגי חברת חג'ג', הוא מצא עצמו בסיטואציה בה כביכול "ויתר" על זכויותיו המגיעות על פי דין בקשר לסיום עבודתו, ולשם כך אף הסכים להציג עצמו כ"מתפטר" (על אף שלפי החלטת הדירקטוריון, כבר ב"ישיבת הדירקטוריון" מיום 21/3/10 הוא פוטר ללא הליך שימוע כמתחייב), ומנגד, לא מולאו התנאים בגינם נאות להסכים לותר על זכויותיו, הוא לא קיבל לידיו ציוד שהוסכם כי יועבר לו ובראש וראשונה מכונת הלייזר ורכבים שאל-טי למעשה מודה שהיה אמור לקבל.

מכל מקום, לטענת מר צור, משלא נחתמה טיוטת הסכם ההיפרדות, הרי שאין תוקף לא לכתב העברת המניות עליו חתם ולא למכתב ההתפטרות עליו חתם.

187. מנגד, ומבלי לגרוע מטענותיהן הכלליות שנזכרו לעיל, טוענות אל-טי וחברת חג'ג' לעניין רכיב זה כי מר צור התפטר מעבודתו בחברת אל-טי מרצונו החופשי ופנה לפתוח את חברת לי-גד.

לטענתן, גם אם תתקבל טענתו של מר צור, המוכחשת על ידן, לפיה הסכם ההיפרדות אינו תקף, הרי שנסיבות התפטרותו עומדות בפני עצמן, כפי שאף הודה מר צור עצמו בכתב ההגנה שהגיש בתביעת אל-טי כנגדו, ועל כן הוא אינו זכאי להודעה מוקדמת, בפרט כך שעה שעל פי הודעת ההתפטרות צוין במפורש כי ההתפטרות תכנס לתוקף ביום 28/3/10 ומר צור פעל בהתאם לכך.

188. בדוננו ברכיב זה לכתב התביעה של מר צור, יש להקדים ולהבהיר כי אקט פיטורים או אקט התפטרות, הם אירועים ביחסי עבודה, המביאים לסיום יחסי העבודה ויש להם נפקויות מהותית על זכויות הצדדים ליחסי העבודה.

הואיל וכאמור בענייננו עסקינן בנוסף לקשריהם של הצדים כבעלי מניות, גם ביחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין הצדדים, הרי שלעניין זה יש לשים לב, כי בדוננו בסוגיית סיים יחסי עבודה, השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, או מי הפר את החוזה, אלא מי "ביטל" את החוזה הלכה למעשה, היינו: "עת מדובר בחוזה עבודה, ועת ב"ביטול" חוזה מדובר, ולא באירועים ומצבים אחרים שיכול ויביאו חוזה - כל חוזה לידי גמר - יכול וה"ביטול" יהיה על ידי המעביד, ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות מדובר" [ראה: דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב, 375). בהתאם לכך נפסק לא אחת, כי ניתוק קשר העבודה, בין על ידי פיטורים ובין על ידי התפטרות, מחייב הבעת כוונה חד-משמעית מאת המעביד או מאת העובד לעשות כן [ראה: דב"ע נה/122-3 טהאה זבון – נפתלי מוצניק פד"ע כט', 228]. מכל מקום, היסוד, הן של פיטורים והן של התפטרות, הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי עובד-מעביד, הקיימים בין השניים,לידי גמר [ראה: דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' שיינין,פד"ע כב, 271].

הנה כי כן, מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. אי לכך נפסק גם כי אין נפקות לאופן שבו יראה הצד השני את פעולת משנהו, וכי "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד, כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות..." [ראה: דב"ע (ארצי) לב/58-3 רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד', עמ' 298; דב"ע (ארצי) נז/3-39 אליק בביוב - נפתלי גפן (פסה"ד מיום 2/6/97)].

189. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.

כאמור, על פי סעיף קטן ג (5) הסכם השיתוף מיום 7/7/09 נקבע כי: "הדירקטוריון רשאי, מתום שנה ממועד החתימה על הסכם זה, להחליט על החלפת המנכ"ל וזאת תוך מתן הודעה מוקדמת של 90 יום" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק).

דא עקא מעיון בכתבי הטענות של מר צור לרבות בסיכומיו, לא ירדנו לסוף דעתו של מר צור על מה מבסס הוא את טענתו כי פוטר מעבודתו באל-טי, ומשכך, נפנה להלן לדון בחלופות האפשריות לטענה זו.

190. אשר לאפשרות כי כוונתו של מר צור היא להחלטת דירקטוריון אל-טי מיום 21/3/10, הרי שכפי שצוין לעיל, אמנם התקבלה החלטה על ידי הדירקטוריון לסיים את עבודתו של מר צור, אלא שבעקבותיה לא נמסרה למר צור הודעת פיטורים מעבודתו באל-טי. במקום זאת המשיכו אל-טי ומר צור לנהל מו"מ ביניהם באשר להיפרדות מר צור מהחברה הן כבעל מניות והן כעובד.

מכאן, שבמישור יחסי העבודה בין הצדדים, לא התקיים היסוד, לפיו הצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי עובד-מעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר. ההיפך הוא הנכון, אל-טי המשיכה לנהל מו"מ עם מר צור באשר לאופן ההיפרדות ותנאיה, כל זאת מבלי שנמסרה למר צור, הודעת פיטורים על ידי אל-טי.

אי לכך, ואם וככל שמר צור מבסס את "טענת הפיטורים", על החלטת הדירקטוריון מיום 21/3/10, אין לנו אלא לדחות טענה זו.

191. אשר לאפשרות כי מר צור מייחס את פיטוריו הנטענים לנסיבות שנוצרו בעקבות אי החתימה על הסכם ההיפרדות וטענתו לאי העברת מלוא הציוד על פי הסכם זה לרשותו, עת לשיטתו נקלע למצב שבו מחד הסכים להציג עצמו כ"מתפטר" ומאידך לא מולאו התנאים בגינם נאות להסכים לוותר על זכויותיו לפי הסכם ההיפרדות, הרי שכאמור לית מאן דפליג כי לשאלה האם טיוטת הסכם ההיפרדות שמכוחה הסכים מר צור להתפטר, יש נפקות מהותית במישור היחסים שבין הצדדים כבעלי מניות.

דא עקא, שאף לעניין זה יש להבחין בין טענותיו של מר צור לגבי תוקפו של הסכם ההיפרדות כבעל מניות, לבין התנהלותו בפועל כעובד של אל-טי.

כך, אילו בסמוך לאחר מסירת הודעת ההתפטרות, ואם תמצי לומר אף לאחר שהתברר לו כי לשיטתו אל-טי למצער מסרבת לחתום על טיוטת הסכם ההיפרדות ולפעול על פיה, היה מר צור מודיע שהוא חוזר בו מהודעת ההתפטרות, או אפילו דורש להחזירו לעבודה באל-טי לנוכח טענתו להעדר תוקף להודעת ההתפטרות שמסר, היה מקום לבחון את תוקפה של הודעת ההתפטרות לנוכח אי החתימה על הסכם ההיפרדות.

דא עקא שמר צור לא פעל בהתאם, אלא התפטר בפועל מעבודתו, התחיל לפעול במסגרת לי-גד, ולא דרש בשום שלב להשיבו לעבודה, לרבות לא במסגרת ההתכתבויות עם בא כוחו דאז. כך גם בשום שלב, ולו מטעמי זהירות, לא מסר מר צור הודעה כי הוא חוזר בו מהודעת ההתפטרות עליה חתם ואשר על פיה פעל.

ודוק, בחקירתו הנגדית לפנינו במסגרתה נשאל מר צור האם סעיף מסוים בהסכם מיום 7/7/09 היה בתוקף ביום שפרש מאל-טי, השיב מר צור באופן ספונטני, באלו המילים:

"אתה מפנה אותי להסכם מ-7/09. ההתפטרות שלי נכנסה לתוקף ב – 28.3.10 וההבנות היו והנספחים להסכם היו ב – 24.3.10, אז אני לא מבין לאן אתה מפנה אותי..." (ראה עדותו: בעמ' 91 לפרוטוקול ש': 16-17) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

כמו כן כבר בסעיף 36 לתצהיר התשובה מטעמו, בבקשה לסעדים זמניים הצהיר מר צור, כי: "בתאריך 28 במרץ אכן סיימתי את עבודתי במבקשת, אותו הקמתי בשתי ידי, ותחתיי הובא מנכ"ל חדש" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.), וכך גם בסעיף 1.39 לתצהירו בתיק העיקרי שלפנינו, הצהיר מר צור (תוך שהוא מתייחס אל עצמו בגוף שלישי), באלו המילים כי:

"מבחינת מר צור מצבו לא היה ברור. מצד אחד לא נחתם עדיין הסכם ביו הצדדים אם כי היו הסכמות בין הצדדים. מצד שני עזב את החברה וחתם על שטר העברת מניות על בסיס אותן ההסכמות" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

192. הנה כי כן, אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת תוקפו של הסכם ההיפרדות במישור היחסים שבין הצדדים כבעלי מניות, ברי כי בהתנהלותו בפועל של מר צור כעובד אל-טי ובכלל זה התפטרותו בפעל ממנה לא חזר בשום שלב, ניתק מר צור את הקשר שבין הוראות הסכם ההיפרדות ושאלת נפקותן, לבין עצם התפטרותו בפועל מאל-טי ופנייתו להפעלת חברת לי-גד, שהיא מעשה עשוי ממנו לא חזר.

משאלו הם פני הדברים, אין זאת אלא שנוכח הודעת ההתפטרות עליה חתם, ובעיקר לנוכח התפטרותו בפועל מחברת אל-טי מבלי שחזר בו מהתפטרות זו ומבלי שדרש למצער להשיבו לעבודה, התקיים במר צור היסוד הנדרש לשם התפטרות, היינו הבעת כוונה חד-משמעית מאת העובד לניתוק קשר העבודה בין הצדדים, כוונה שכאמור הוצאה אל הפועל על ידו והוא לא חזר בו ממנה.

אי לכך, התוצאה היא שמישור יחסי העבודה, היה זה מר צור שהתפטר מעבודתו באל-טי.

ודוק, גם אם טיוטת הסכם ההיפרדות שמכוחה מלכתחילה התפטר מר צור לא נחתמה בסופו של יום, הרי שלא ניתן לראות בנסיבות המקרה שלפנינו משום פיטורים, שכן כפי שנקבע בפסיקה מעשיו של המתפטר הם שקובעים אם הוא התפטר ואין הוא יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה.

193. כאמור, מר צור ביסס את תביעתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת, לא כל שכן בשיעור בו נתבעו על כך שלטענתו הוא פוטר מעבודתו.

משקבענו כאמור כי מר צור לא פוטר מעבודתו באל-טי, אין זאת אלא שהוא אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת בשל פיטוריו, לא בשיעור כנתבע על ידו ואף לא בכל שיעור אחר.

אשר על כן ולאור המבואר לעיל, אף מבלי להידרש לשאלת תוקפו של הסכם ההיפרדות וכפועל יוצא מכך לתוקפן של הוראות הסכם השיתוף, תביעתו של מר צור לתשלום דמי הודעה מוקדמת – נדחית.

התביעה להחזר הוצאות רכב

194. ברכיב זה לכתב התביעה עתר מר צור לחיוב אל-טי וחברת חג'ג' בתשלום הסכום הכולל של 70,000 ₪ בגין רכיב אותו כינה "החזר הוצאות רכב".

לטענתו בכתב תביעתו, הנתבעות אמורות היו לספק לו רכב צמוד אולם סוכם על החזר הוצאות, דבר שלא נעשה ועל כן משהנתבעות לא שילמו את החזר אחזקת רכב, הבנק המשיך לגבות מחשבונו את דמי אחזקת הרכב. אי לכך עתר לקבל לידיו את כל התשלומים ששילם עבור הרכב בסך של 70,000 ₪ לטענתו.

במסגרת תצהירו וסיכומיו טען מר צור לעומת זאת, כי מר חג'ג' באופן חד צדדי ותוך הפרה של הסכם השיתוף החליט להעביר את חשבון אל-טי מבנק הבינלאומי לבנק לאומי סניף הקריון, תוך ביטול זכות החתימה בחשבונו וביטול כל הוראות הקבע בחשבון ובכלל זה את ההוראה לתשלומי הליסינג של רכב החברה שהיה ברשותו.

אי לכך לדבריו, משחזרו הוראות הקבע בגין הרכב מבנק מזרחי (ששם הייתה הלוואת הליסינג עבור הרכב), משך הבנק את הסכום שחזר מחשבונו הפרטי, כך שהוא שילם מכיסו הפרטי סכומי כסף בגין הרכב, אותם לדבריו על אל-טי להשיב לו.

לציין, כי במסגרת תצהירו וסיכומיו הוגדל הסך של 70,000 ₪ ל-182,400 ₪ מבלי שתוקן כתב התביעה ומבלי שהוסבר כיצד צמח הסכום לסכום האמור.

עוד יצוין כי על אף הפניית מר צור בכתב התביעה לנספח ג' לכתב התביעה – דפי הבנק, לא צורף נספח זה בפועל לכתב התביעה או לתצהירו.

195. מנגד, לטענת אל-טי וחברת חג'ג', ברכיב זה לכתב התביעה עתר מר צור לחיובן בתשלום סכום שלשיטתו הגיע לו לטענתו במשך תקופת עבודתו באל-טי, הגם שעד למועד הגשת התביעה בתיק זה, מעולם לא הועלתה על ידו כל טענה בעניין זה.

עוד ולגופם של דברים נטען על ידי אל-טי וחברת חג'ג', כי אכן על פי הסכם השיתוף נקבע שכחלק מתנאי העסקתו של מר צור כמנכ"ל הוא יקבל רכב צמוד על חשבון החברה, ואמנם עם כניסת חברת חג'ג' כבעלת מניות לאל-טי וכחלק מהניסיון לשקמה, הוצע למר צור רכב צמוד שעלויות החזקתו תהיינה סבירות, הן מבחינת עלויות הליסינג והן מבחינת עלויות התחזוקה השוטפת, כמו גם מבחינת שווי השימוש המגולם בשכרו של מר צור וזאת לנוכח מצבה הכספי הקשה של החברה באותה העת והמאבק על הישרדותה, אך מר צור דחה את ההצעה ועמד על כך שאל-טי תשלם את ההלוואה הפרטית שנטל לצורך מימון הרכב היוקרתי מסוג אאודי 6A ששימש אותו ואשר אותו רכש עוד בטרם נכנסה חברת חג'ג' כבעלת מניות באל-טי, רכב שהיה רשום בספרי אל-טי כרכב החברה. לטענתן, בסופו של דבר סוכם בין הצדדים, כי למשכורתו של מר צור ימשיך ויתווסף שווי הרכב הצמוד, אך רכיב זה יגולם בשכרו, וכך נעשה, ומכאן שהלכה למעשה בתקופת כהונתו של מר צור כמנכ"ל אל-טי, מימנה לו אל-טי את תשלומי רכב האאודי 6A באמצעות גילום שווי הרכב במשכורותיו, כאשר הרכב עצמו היה רשום בספרי החברה, כרכב החברה.

מוסיפות הנתבעות וטוענות כי בנסיבות אלו, והואיל והלכה למעשה אל-טי מימנה את רכישת רכב האאודי 6A, ששימש את מר צור בתפקידו כמנכ"ל החברה והיות ורכב זה היה רשום על שם החברה, הרי שעם עזיבתו אמור היה הרכב להישאר בבעלות החברה, ואולם במסגרת הסכם ההיפרדות וכחלק מן התמורה שהוסכם להעביר למר צור, הועבר הרכב לבעלותו של מר צור, הגם שהיה חלק מנכסי אל-טי, ועל כן לא ברור מכח מה תובע מר צור "לקבל בחזרה את כל התשלומים ששילם עבור הרכב" ומכוח מה קמה לו לטענתו זכאותו לקבלת הסכום שנקוב בכתב התביעה ולא כל שכן בתצהירו.

196. כאמור, בסעיף ג(2) סיפא להסכם השיתוף, נקבע כי לשכר של 20,000 ₪, עליו הוסכם: "יתווספו תוספות סוציאליות כדלקמן:" ובהמשך, בסעיף קטן ג(2)(ד) נקבע: "גדי יקבל רכב צמוד וטלפון נייד ע"ח החברה".

ודוק, חרף הגרסאות השונות של הצדדים, אין חולק ביניהם לגבי התחייבות זו של אל-טי כלפי מר צור, אלא שלטענת אל-טי וחברת חג'ג' התחייבות זו מולאה במלואה על ידי כך שאל-טי גילמה עבור מר צור את עלות שווי הרכב הצמוד ובכך התמצתה חובתה כאמור כלפי מר צור, בעוד, שלטענת מר צור, משמעות ההתחייבות היא תשלום עלויות הליסינג שהוא נשא בהם באופן אישי, וזאת לא נעשה על ידי אל-טי.

197. נקדים ונאמר כי התוצאה של העמדת רכב חברה לשימושו המלא של עובד, היא שעל העובד לשלם מס והכנסה בגין הטבה זו, וזאת בדרך של הוספת רכיב שווי רכב לשכר המשולם בתלוש השכר, כך שגובה השכר החייב במס הכנסה יוגדל והעובד ישלם בגין שווי זה מס הכנסה נוסף.

עיון בתלושי השכר של מר צור שצורפו על ידו לתצהירו, מעלה שהחל מחודש 7/2009 ואילך אכן נרשם בגין שווי הטבה זו תחת הכותרת "רכב קב' 7", הסך של 7,290 ₪, כאשר החל מחודש 1/2010 הוגדל הסכום ל-8,650 ₪. דא עקא שבכך לא סגי, שכן מעיון בתלושים אלו עולה כי בצד הטבה זו הוסף לתלוש השכר הסך של 5,815 ₪ בגין רכיב "פיצוי שווי", היינו גילום של סכום המס בסך 5,641 ₪ שנוכה משכרו של מר צור, כאשר החל מחודש 1/2010 הוגדל סכום "פיצוי השווי" ל- 6,682 ₪ בהתאמה להגדלת שווי הרכיב ועל מנת לכסות את גובה המס שעמד בחודשים אלו על סך 6,718 ₪.

מנגד, עיון בהסכם השיתוף מעלה כי בשום מקום לא נאמר בו כי עלות שווי הרכב למר צור, תגולם על ידי אל-טי, ומכאן שבפועל על פי הסכם השיתוף, היה על מר צור לשלם מדי חודש מס הכנסה בגין הטבה זו, בשיעורים כנזכר לעיל.

ודוק, כעולה מתלושי השכר לעיל, בתקופה שהחל מחודש 7/2009 ועד לחודש 3/2009 ועד בכלל שילמה אל-טי בגין גילום שווי הרכב את הסכום הכולל של 54,036 ₪ (6X 5,815 ₪ + 3X 6,682 ₪).

198. על האמור לעיל נוסיף, כי בשום מקום בהסכם השיתוף אף לא נאמר כי אל-טי תישא בתשלומי הליסינג או ההלוואה של הרכב אשר היה רשום כרכב החברה, ואשר בהם נשא מר צור באופן אישי.

לעניין בעלות אל-טי ברכב זה, הוכיחה אל-טי כי עוד בסוף שנת 2008 (קודם לכניסת חברת חג'ג' לחברה) קנתה אל-טי את רכב האאודי האמור ממר צור בסכום של 300 אלף ₪ שמומן על ידי הלוואה בנקאית מבנק מזרחי, אשר הומרה להלוואה פרטית של מר צור, וזאת בשל הצורך של מר צור להציג הזרמת הון פרטי שלו בהתאם לדרישות מרכז השקעות, להכרה בחברה כמפעל מאושר (ראה: סעיף 20 לתצהירו של רו"ח דורון) אשר לא נסתר בחקירתו הנגדית לפנינו (ראה: עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 14-19 וש': 29-32). כמו כן לעניין היות הרכב רשום על שם החברה כבר החל משנת 2008 (ראה: נספח מב' לתצהירו של מר גבינט מיום 23/3/12).

199. הגם שכאמור, מר צור לא הציג ראיות לגבי סכומי הליסינג או ההלוואה שנשא בהם בגין רכב האאודי, הרי שכאשר נשאל לעניין זה בהקשר אחר העיד כי מדובר בסכום של 5,700 ₪ לחודש (ראה: עדותו בעמ' 104 לפרוטוקול ש': 8-9). מכאן, שלשיטתו של מר צור עצמו, בגין התקופה שהחל מחודש 7/2009 ועד לחודש 3/2009 ועד בכלל, עמד הסכום הכולל ששילם בגין ליסינג על סך 51,300 ₪ (9X 5,700 ₪), ולא על 70,000 ₪ כנטען בכתב התביעה, ולא כל שכן 182,400 ₪ כנטען בתצהירו, ללא כל ביסוס.

כך או כך מדובר בסכום הנופל מגובה הסכום ששילמה אל-טי למר צור בגין גילום שווי הרכב בתקופה זו, הגם שלא היתה עליה כל חובה לעשות כן, דבר שייתכן ויש בו כדי להסביר מדוע לא הלין מר צור על עניין זה בתקופת עבודתו באל-טי ואף לא בעת סיומה.

200. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שאף מבלי להידרש לשאלת תוקפו של הסכם ההיפרדות וזכויותיו של מר צור מכח הוראותיו של הסכם השיתוף, תביעתו של מר צור ל"החזר הוצאות הרכב" שבנדון – נדחית לגופה.

201. בטרם סיום, נוסיף כי במסגרת סיכומיו טען מר צור כי נוכח אי חתימת הסכם ההיפרדות הוא זכאי להשבת שווי המניות שהועברו לחברת חג'ג' ועתר בסיכומיו להשבתם.

מעבר לכך שמדובר בתביעה שכלל לא נכללה בכתב התביעה, ועל כן וכבר מטעם זה דינה להידחות, הרי שאפילו היתה נכללת תביעה זו בכתב התביעה, דינה היתה דחייה על הסף בהעדר סמכות ובהעדר עילה, בהיותה תביעה שבין בעלי מניות ולא תביעה שבין עובד למעביד.

ואמנם, במסגרת כתב תביעתו הבהיר מר צור כאמור כי בתביעתו שבנדון הוא עותר אך ורק לזכויותיו שמגיעות לו כעובד מכח הסכם השיתוף מיום 7/7/09, והוא שומר לעצמו את הזכות להגיש תביעה נפרדת בגין הזכויות האחרות "ובמיוחד גזילת מניותיו בחברה".

אי לכך מובהר להסרת כל ספק כי עתירתו של מר צור, לראשונה בסיכומיו, להשבת מניות אל-טי שהועברו לחברת חג'ג' או שווין - נדחית.

202. סיכומם של דברים לעניין תביעתו זו של מר צור.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שתביעתו של מר צור כנגד חברת חג'ג' שבנדון - נדחית בהעדר סמכות והעדר עילה.

תביעתו שבנדון של מר צור כנגד אל-טי, מתקבלת באופן חלקי ומזערי בלבד, ואנו מחייבים את אל-טי לשלם למר צור את הסכומים הבאים:

א. דמי הבראה בסך 4,080 ₪.

ב. פדיון חופשה בסך 20,656 ₪.

הסכומים כאמור לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/3/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

אשר להוצאות, הרי שאלו יידונו להלן בסוף פסק הדין בהתייחס לכלל התביעות והתביעות שכנגד.

203. משאלו קביעותינו, לעניין תביעתו של מר צור כנגד אל-טי וחברת חג'ג' בתיק ס"ע 39972-05-11, נפנה להלן לדון בתביעתן שכנגד של אל-טי וחברת חג'ג' בתיק ס"ע 39972-05-11, כנגד מר צור, אותה כאמור ביקשו אף לקזז מכל סכום שייפסק למר צור בתביעתו דלעיל.

התביעה שכנגד בתיק ס"ע 39972-05-11

204. במסגרת תביעתן שכנגד זו של אל-טי וחברת חג'ג' כנגד מר צור (אותה ביקשו כאמור גם לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק למר צור בתביעה עצמה), טענו שתי החברות הן כנגד נזקים שנגרמו להן בעיקר בקשר עם הגב' כהן, כתוצאה מהפרת חובות הנאמנות של מר צור ומעשי הטעייה ורמייה תוך ניהול המשא ומתן בחוסר תום לב בכל הנוגע להסכם בעלי המניות מיום 7/7/09 והסכם ההיפרדות, וכן בשל הנזקים החמורים שנגרמו להן לטענתן בשל ניהולו הכושל והרשלני של מר צור את חברת אל-טי, כמנכ"ל החברה.

205. אי לכך, ולאור האמור לעיל, עתרו אל-טי וחברת חג'ג' לחיובו של מר צור בתשלום הרכיבים הבאים:

לאל-טי:

א. פיצוי על ניהול רשלני של חברת אל-טי בסכום כולל

שהוערך לצרכי אגרה, על סך 1,000,000 ₪.

ב. שיפוי בגין כל סכום שייפסק אם ייפסק לגב' כהן בגין פיצויים לפי חוק עבודת נשים ודמי לידה.

ג. שיפוי בגין כל סכום שייפסק אם ייפסק לגב' כהן בתביעה שכנגד העולה על הסכום שהיתה זכאית לו אלמלא היה קיים הסכם ההעסקה מיום 8/6/10.

ד. שיפוי בגין ההפרש שבין פיצויי פיטורים בשיעור 300% ככל שייפסקו לגב' כהן לבין שיעור הפיצויים המגיע על פי החוק.

לחברת אלי חג'ג':

א. פיצוי בגין הנזקים הנובעים מהישארותה של הגב' כהן

כבעלת מניות באל-טי, שהוערך בסך של 500,000 ₪.

ב. פיצוי כספי בגין החלק היחסי של הגב' כהן בתמורה

המוסכמת שקיבל מר צור בהסכם ההיפרדות מוערך בסך 75,000 ₪.

לאל-טי וחברת חג'ג' ביחד

א. פיצוי על הנזק שנגרם עקב תשלום שכר ותנאים נוספים לגב' כהן

בסכום כולל של 91,871 ₪.

יצוין כי אל-טי וחברת חג'ג' הבהירו בכתב תביעתן שכנגד, כי הן תובעות את מלוא הסכומים המפורטים בו, אך העמידו את סכום התביעה בכללותו על סך 1,000,000 ₪, לצורכי אגרה.

206. אשר לתביעותיה של חברת חג'ג' כלפי מר צור - מעבר לכך שיסודות העילות לתביעות אלו, נעוצות כולן במעשים/מחדלים המיוחסים למר צור כבעל מניות בחברת אל-טי, הרי ועיקר הוא שכאמור לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין מר צור לבין חברת אלי חג'ג' ולא אמורים היו להתקיים, ועל כן ממילא אין סמכות לבית דין זה, לדון בתביעות אלו.

אי לכך וכבר מטעם זה תביעותיה של חברת חג'ג' כלפי מר צור לפיצוי על הנזקים הנטענים מהישארותה של הגב' כהן בעלת מניות באל-טי, ובגין החלק היחסי של הגב' כהן בתמורה המוסכמת שקיבל מר צור בהסכם ההיפרדות – נדחות, בהעדר סמכות ואף בהעדר עילה.

כך גם התביעה, ככל שהיא מוגשת מטעם חברת חג'ג' לפיצוי על הנזק שנגרם עקב תשלום שכר ותנאים נוספים לגב' כהן – נדחית, בהעדר סמכות.

207. אשר לתביעותיה של אל-טי לשיפויה על ידי מר צור בגין כל סכום שייפסק אם ייפסק לגב' כהן בגין פיצויים לפי חוק עבודת נשים, בגין דמי לידה, ובגין סכומים לפי הסכם ההעסקה מיום 8/6/10, לרבות פיצויי פיטורים בשיעור העולה על 100%, הרי משדחינו את תביעותיה אלו של הגב' כהן, התייתר ממילא הצורך לדון בתביעות אלו של אל-טי והן נדחות.

208. משאלו הם פני הדברים, נותרו לפתחנו תביעותיה של אל-טי כנגד מר צור כעובד אל-טי: האחת - בגין פיצוי על הנזק שנגרם לה לטענתה עקב תשלום שכר ותנאים לגב' כהן לאחר חודש מאי 2010, והשנייה - תביעתה של אל-טי כנגד מר צור לפיצוי על ניהול כושל ורשלני של החברה.

התביעה לפיצוי על הנזק שנגרם עקב תשלום שכר ותנאים נוספים לגב' כהן

209. כאמור, ברכיב זה לכתב התביעה עתרה אל-טי לחיובו של מר צור בתשלום הסכום הכולל של 79,432 ₪, בגין משכורות ששולמו לגב' כהן (נכון למועד הגשת התביעה) וכן בגין התנאים הסוציאליים לרבות שווי ההטבה של רכב צמוד המסתכמים כולם בסך 12,439 ₪, ובסך הכל לסכום הכולל של 91,871 ₪.

לטענת אל-טי, מר צור הסתיר ממנה כי קשר קשר עם הגב' כהן, שתשמש עמו שותפה עסקית בחברה מתחרה בחברת לי-גד. לטענתם, מר צור והגב' כהן קשרו קשר לפיו הגב' כהן תסתיר עובדה זו ותמשיך להיות מועסקת באל-טי, תוך שהיא מפרה את חובותיה כלפי אל-טי.

לטענת אל-טי, אלמלא היה מר צור מסתיר עובדה זו, היתה הגב' כהן מפוטרת מעבודתה כבר ביום בו התפטר מר צור, קרי ביום 24/3/10.

לפיכך, לטענתה של אל-טי, כל המשכורות ששולמו לגב' כהן באותה תקופה והתנאים הסוציאליים ששולמו ו/או הוענקו לגב' כהן, הוענקו לה אך ורק נוכח הסתרת הקשר שקשרו השניים.

210. אין בידינו לשעות לתביעתה זו של אל-טי מכמה טעמים, ונבאר.

ראשית – מבלי להידרש לגופה של הטענה, ברי כי העילה שבעטיה מוגשת תביעה זו כנגד מר צור, יסודה בטענות המופנות כלפיו בקשר עם חוסר תום ליבו בניהול המו"מ כבעל מניות על הסכם ההיפרדות. המדובר במשא ומתן שנוהל עם מר צור כבעל מניות בחברת אל-טי ולא כעובד אל-טי ועל כן וכבר מטעם זה לא מדובר בתובענה שעילתה ביחסי עובד ומעביד ועל כן וכבר מטעם זה, דינה להדחות בהעדר סמכות.

211. דא עקא, שגם לגופם של דברים אין כל ממש ברכיב זה לכתב התביעה.

ראשית – כאמור לעיל דחינו את הטענה כאילו הגב' כהן אמורה היתה לשמש שותפה עסקית של מר צור בחברת לי-גד, ועל כן ומקל וחומר שנדחית הטענה כאילו מר צור והג' כהן קשרו קשר כנגד אל-טי או חברת חג'ג' לפיו תסתיר הגב' כהן עובדה זו ותמשיך להיות מועסקת באל-טי.

שנית – טענה זו עומדת בסתירה לטענותיה של אל-טי עצמה ולאופן שבו תארה את תכלית הסכם ההיפרדות שלדבריה נועד להעניק למר צור ולגב' כהן הטבות בדמות ציוד רכוש שיועבר לחברת לי-גד שיפתחו, ואשר כנגדו יוותרו השניים על תמורה בגין מניותיהם וכן על זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת העסקתם באל-טי. תכלית זו אף מוצאת את ביטויה בטיוטת הסכם ההיפרדות שהועברה עוד קודם ליום 28/3/10, ועל כן אין שום הגיון בטענה כי אל-טי סברה שהגב' כהן תמשיך לעבוד אצלה.

הדבר אף עלה במפורש מדבריו של מר גבינט, שנדונו על ידינו לעיל בפרק בעניין תביעתה של גב' כהן כנגד אל-טי, שם הסביר מר גבינט כי עד לפגישה מיום 4/5/10 היה ברור שהגב' כהן מסיימת את עבודתה בחברה מרצונה או עומדת לסיים את עבודתה בחברה בימים הקרובים על מנת להצטרף לחברת לי-גד שמקים מר צור, דבר שהתיישב ממילא עם שינויים ארגונים שהוא כצמו ביקש לעשות בחברה ושכבר התחיל לעשותם בפועל.

שלישית – ואף מבלי להידרש לשאלה איזה מצג בדיוק הציג מר צור בפני חברת חג'ג' במהלך המו"מ להסכם ההיפרדות, הרי שאם התכוונו אל-טי וחברת חג'ג' לקבל לידיהם את מניותיה של הגב' כהן ואף לקבל ממנה וויתור על זכויותיה כעובדת, שומה היה עליהם לנהל מו"מ ישיר איתה, או למצער לקבל מידיה מסמך מפורש המסמיך את מר צור לנהל בשמה משא ומתן ולוותר בשמה על כל זכות (עד כמה שהדבר אפשרי בנוגע לזכויות הנובעות מתקופת עבודה וסיומה).

דע עקא, שאל-טי וחברת חג'ג' לא פעלו כאמור ולמצער השתהו עד ליום 5/4/10, כדי להיפגש במישרין עם הגב' כהן.

אי לכך, אין להם אלא להלין על עצמם ובכל מקרה התנהלותם כאמור מנתקת את הקשר הסיבתי שבין כל מצג שהציג להם מר צור לבין התוצאה הנטענת ולפיה נאלצו להמשיך ולהעסיק את הגב' כהן.

רביעית – הסיבה שבעטיה לא פוטרה הגב' כהן בסופו של יום היתה בשל הריונה ולא בשל כל סיבה אחרת.

בהקשר לכך נזכיר כי הגב' כהן ילדה ביום 17/10/10, כך שגם נכון ליום 28/3/10 (מועד התפטרותו של מר צור) היא היתה בהריון ולא ניתן היה לפטרה, ללא היתר, כך שגם נסיבה זו בפני עצמה מנתקת את הקשר הסיבתי שבין כל מצג שהציג מר צור לאל-טי או לחברת חג'ג', לבין התוצאה הנטענת ולפיה נאלצו להמשיך ולהעסיק את הגב' כהן ולשלם לה שכר והטבות נלוות לשכר.

212. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, בנפרד, ולא כל שכן במצטבר, תביעתה של אל-טי ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד – נדחית הן מפאת העדר סמכות והן לגופה.

התביעה לפיצוי בגין ניהול כושל ורשלני של החברה.

213. כאמור, ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד עתרה אל-טי לחיובו של מר צור בתשלום פיצוי על נזק לה בסכום מוערך של 1,000,000 ₪.

במובחן מן התביעות שנזכרו לעיל, תביעה זו עניינה בטענותיה של אל-טי כמעסיקתו של מר צור, כנגד תפקודו של מר צור כמנכ"ל החברה, היינו כעובד החברה, ועל כן היא מצויה בתחום סמכותו של בית הדין זה.

214. וכך, לטענת אל-טי, מספר חודשים לאחר חתימת הסכם בעלי המניות מיום 7/7/09, בשלב בו נהייתה חברת חג'ג' מעורה יותר בפעילות אל-טי, התברר לה, כי מר צור מנהל את אל-טי באופן כושל ונפסד, וכי מצבה הכלכלי ממשיך ומתדרדר.

בהקשר לכך מפנה אל-טי לכרטסת הנהלת חשבונות שצורפה כנספח א' לתצהירו של מר גבינט מיום 29/3/12, לפיה רק בשמונת החודשים הראשונים שחלפו מאז כניסת חב' חג'ג' כבעלת מניות לאל-טי, תחת ניהולו של מר צור כמנכ"ל, נאלצה חברת חג'ג' להזרים 883,000 ₪ לאל-טי כדי למנוע את קריסתה, וזאת הגם שעל פי ההסכם מיום 7/7/09 היא התחייבה רק להעמיד ערבויות.

כך גם כראיה לניהולו הכושל של מר צור כמנכ"ל החברה, מפנה אל-טי לדוחות רווח והפסד של אל-טי לתקופה ינואר-דצמבר 2010 מהם עולה לדבריה כי במהלך המחצית הראשונה של 2010 (בה שימש מר צור כמנכ"ל עד סוף חודש 3/2010), צברה החברה הפסדים עצומים בסך 1,198,256 ₪, אשר הצטמצמו משמעותית בחודשים שלאחר עזיבתו של מר צור והגיעו להפסד בסך 399,357 ₪ בלבד בחודשים 7-9/2010 והפסד בסך 267,537 ₪ בלבד בחודשים 10-12/2010.

215. אשר לטענותיה לגבי ניהול בלתי ראוי מצד מר צור, מפנה אל-טי לעניינים הבאים:

- תמחור וקבלת הזמנות עבודה במחירי הפסד, דבר שגרם למחזור עסקי הפסדי, שהביא ליצירת לחץ תזרימי בחברה, תוך הפניה למספר דוגמאות, ובכלל זה בעניין מוצרים שיוצרו עבור חברת ניסטק בע"מ וחברת סניינה ישראל בע"מ, שרק לאחר התערבות דירקטוריון החברה, הועלו מחירי מוצרים אלו.

כך גם מפנה אל-טי לדוחות הכספיים של אל-טי לשנת 2009 (נספח ה לתצהיר מר גבינט מיום 29/3/12) מהם עולה מהם עולה כי ההכנסות של החברה בשנה זו עמדו על 3,904,800 ₪, בעוד שעלות העבודות עמדה על 5,253,348 ₪, היינו הפסד רווח גולמי של 1,348,548 ₪.

- הזמנה מאת רפא"ל בעניין פרויקט "מפנה תרמילים/כדורים", במסגרתה נדרשה החברה להראות יכולת ביצוע עד יום 1/3/10, אך מר צור התעלם לחלוטין מהטיפול בפרויקט, ההזמנה לא בוצעה במועד ובסופו של דבר הועברה על ידי רפא"ל לחברה מתחרה, הגם שמדובר היה בפרויקט בסדר גודל משמעותי, דבר שהסב לאל-טי נזק של כ-3.5 מיליון ₪.

- בנוסף לאמור לעיל, מפנה אל-טי למאזן הבוחן של החברה לתקופה כאמור (נספח ז' לתצהיר מר גבינט מיום 29/3/12) ממנו עולה כי קצב "שריפת המזומנים" וההוצאות של החברה היה חריג ומוגזם, ועמד על היקף ממוצע של 150,000-200,000 ₪ לחודש, זאת למרות מצבה הכלכלי הקשה של החברה.

216. מוסיפה אל-טי וטוענת כי התנהלותו של מר צור היתה גם כישלון בפן של ניהול הייצור, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, באיכותם ויעילותם הירודה של המוצרים ובחוסר שליטה במתרחש באולם הייצור של החברה.

בהקשר לכך, העיד מר גבינט בתצהירו, כי בתקופת ניהולו של מר צור את החברה, הוא עצמו קיבל בין היתר, מחברת סנמינה, תלונות בעניין מוצרים המתקבלים באיכות ירודה וכן בנוגע להבטחות שאינן מקוימות מצד החברה באשר לאספקת מוצרים, דבר שאילצו לקיים שיחות עם מר צור בעניין זה.

בנוסף טוענת אל-טי, כי לא היה באותה עת בחברה מנהל ייצור ייעודי ומוגדר אשר תפקידו לבקר את התהליך ברצפת הייצור ולהוביל להתמקצעות העובדים וזאת למרות הבטחתו של מר צור לטפל בנושא עצמו, כאשר לדבריה משלא בוצע הדבר, הונחה מר צור ע"י הדירקטוריון להעביר את מנהל השיווק בחברה לנהל את הייצור, אך למרות הודעתו לדירקטוריון כי הנושא טופל, בפועל לא נעשו פעולות לטיפול בנושא.

כך גם לדבריו, מר צור לא השכיל, למרות דרישות אל-טי לבצע הפרדה בין תחום ניהול הייצור לתחום ההנדסי, דבר שהוביל לפגיעה ביכולות הנדסיות מול הלקוחות ופגיעה בתיעוד תהליכי ייצור במפעל, אשר למרות חשיבותם לא בוצעו כלל.

217. עוד טוענת אל-טי כי מר צור גרם, ובפועל אף קיבל, החלטות העומדות בניגוד לטובת החברה ללא יידוע הדירקטוריון או בניגוד להחלטותיו, כגון: סגירת החברה וקו הייצור ליום חופש בו היו כל עובדי החברה בביתם, זאת, למרות מצבה הכלכלי של החברה, דבר

שנודע למנהלי חברת חג'ג' בדיעבד לאחר שהגיעו לחצרי החברה ומצאו אותה סגורה; הצמדת רכב לאיש רכש בניגוד להחלטת הדירקטוריון בעניין זה, ועוד.

כך גם ניהל מר צור באופן בלתי ראוי את נושא רכש החברה, אשר נבע, בין היתר, מכישלון

בצמצום עלויות רכש ואי ביצוע מו"מ מספק להורדת עלויות.

לדבריה, לכל אלו יש להוסיף חוסר בקרה על שעות עבודת עובדי החברה והתאמתן לצרכי החברה, עת עובדים נדרשו לעבוד שעות נוספות, ללא צורך ואף חמור מכך - לפחות במקרה אחד צומצמו ימי העסקתו של עובד ומנגד הוא נדרש לעבוד ועבד שעות נוספות.

מוסיפה אל-טי וטוענת כי מר צור יצר מצגים מול ספקי החברה לפיהם החברה מועדת לפירוק או היפרדות בעלי מניות דבר שיצר חשש אצל ספקים באשר להמשך התקשרותם עם החברה ומתן אשראי לחברה. בנוסף, עיכובים בהעברת תעודות משלוח ו/או הזמנות ביחד עם החשבוניות לתשלום גרמו לעיכוב בחתימת שיקים. עיכובים אלו יצרו רושם בפני הספקים כאילו אין החברה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה.

וחמור עוד יותר לטענתה של אל-טי, הוא שעוד בטרם התגבשה הסכמה כלשהי באשר להיפרדות העסקית של הצדדים ובשלב מוקדם מאד, כבר הודיע מר צור לעובדי החברה שהחברה מיועדת לפירוק או היפרדות בעלי המניות וכי חלקם יעברו לחבי חג'ג' הנמצאת בעכו וחלק יעבדו בעסקו החדש שיפעל ממקום עסקה של החברה, דבר שיצר לחץ גדול אצל עובדי החברה, הוביל לדמורליזציה בקרב העובדים ולניסיונות של חברות מתחרות להעבירם לשורותיהם, דבר שאילץ את דירקטוריון החברה לכנס שיחת הבהרה עם העובדים.

אל-טי מבקשת להדגיש בסיכומיה כי לגבי רוב רובן של הטענות כלפיו נמנע מר צור להתייחס במפורש בתצהירו ואף נמנע מלחקור את מר גבינט על הטענות והנתונים שצורפו לתצהירו בחקירה נגדית.

218. מנגד, לטענת מר צור בתצהירו וסיכומיו, המדובר בתביעה מופרכת מייסודה, אשר הוגשה מתוך רצון לנקמה במר צור על כך שהגיש את תביעתו כנגד אל-טי וחברת חג'ג', שאלמלא כך היה ואילו היה בה ממש, הרי שתביעה זו היתה מוגשת ביחד עם התביעה המקורית של אל-טי.

לגופם של דברים הדגיש מר צור כי הטענות כנגדו מוכחשות, בהיותן דברי הבל שקריים, ומופרכים שאין בהם ולא כלום. לדבריו הוא ניהל 11 שנים עסק עצמאי בהצלחה מרובה, ושותף שאך נכנס לחברה כבעל שליטה, אינו יכול לקבוע אחרי חודשים ספורים בלבד שמדובר בניהול כושל או רשלני מצדו, לא כל שכן שלא ניתן ליחס לו גרימת נזקים, או בזבוז משאבים, שעה שחברת חג'ג' עצמה נוטלת מדי חודש 10,000 ₪ מקופתה של אל-טי בגין "דמי ניהול".

מכל מקום, מר צור תולה את המצב הכלכלי הקשה של חברת אל-טי, אך ורק במשבר העולמי שפרץ בסוף שנת 2008 ובירידה של כ-50-60% בהיקף ההזמנות בשל כך, ולא בכישורי הניהול שלו שלדבריו, הוכיחו את עצמם בשנת פעילותה הראשונה של אל-טי שהסתיימה ברווח. עוד תולה מר צור את הירידה ברווחים בכך שחברת אל-טי קיבלה עבודות בקבלנות משנה מחברת חג'ג', כאשר כל העבודות הללו בוצעו במחירי הפסד וכל הצעת מחיר שהגיש לחברת חג'ג נחתכה בחצי.

מוסיף מר צור בתצהירו, כי על פי ההסכמות בעל פה במסגרת ההסכם השיתוף מיום 7/7/09 הוסכם כי הוא ימשיך לנהל את החברה כבעבר ללא שינוי, אך בפועל ובניגוד גמור להסכמות אלו, מר חג'ג' מיהר להעביר את חשבון הבנק של אל-טי לסניף עסקים אחר וזכויות החתימה שלו הופקעו ממנו, כך ש"שריפת המזומנים" הנטענת היתה באחריותו של מר חג'ג' באופן בלעדי. כך גם לטענתו, ההחלטות שלא לבצע עבודות עם חברות שונות כדוגמת חב' ניסטק ועבודה נוספת עם חברת רפא"ל התקבלו ע"י מר חג'ג', אשר פיקח באופן דווקני על התנהלות החברה.

מוסיף מר צור וטוען כי לא יצר כל מצג כנטען בפני צוות העובדים, או ספקי החברה, ומסיף מר צור בנוגע לספקי החברה, כי היה זה מר חג'ג' שהחליט שלא לשלם תשלומים לחלק מהספקים עד לעזיבתו שלו במטרה להפעיל עליו לחץ לעזוב את החברה.

219. עד כאן טענות הצדדים, זה בכה וזה בכה.

כפי שציינו לעיל, המייחד רכיב זה לכתב התביעה שכנגד הוא בכך שהן עילתו מקורה ביחסי עובד ומעביד ששררו בין אל-טי כמעסיקה לבין מר צור כמנכ"ל החברה, והן מבחינת זהות הצדדים, הואיל ומדובר בתובענה בין מעסיקה לעובד שלה, ועל כן הסמכות לדון בתביעה זו שבין אל-טי ומר צור מצויה בסמכותו של בית דין זה.

ואם כך הם פני הדברים, הרי שיש לבחון את הסוגיה שבמחלוקת מן ההיבט של יחסי עבודה והדין החל לעניין זה על העובד והמעביד.

לעניין זה, הלכה פסוקה היא שאחריותו של עובד לחומר העבודה או לכלים, מקורה בחובות העובד לבצע את עבודתו במיומנות סבירה, ובנאמנות, חובות הנובעות מיחסי עובד-מעביד. על כן תביעת מעביד לפיצויים מאת עובדו, למשל בשל אבדן ציוד עקב מעשה רשלנות, היא בסמכות בית הדין, בהיותה תובענה בין עובד למעביד שעילתה ביחסי עובד-מעביד [ראה: דב"ע לג/3-63 אקשטיין - קוריאל, פד"ע ה 281, 286]. הוא הדין אף בתביעת מעביד לפיצויים מאת עובד בשל עילה חוזית הנובעת מחוסר מיומנות בביצוע העבודה מקום שמיומנות זו עומדת, בין השאר, בבסיס יחסי העבודה [ראה: דב"ע נא/1-3יוסי עזר - אי. אר. די. בע"מ, פד"ע כג, 372].

אלא שבאמור לא סגי. בדונו בשאלה מהי אותה הפרת אמונים המזכה את המעביד בפיצוי מהעובד ומה מידתה, סיכם בית הדין הארצי את ההלכה בסוגיה זו כדלקמן:

"מהי הפרת אמונים המזכה את המעביד בפיצוי מהעובד?

הפרת חוזה עבודה מביאה בדרך כלל לשיפוי כספי של הצד הנפגע. אך כאשר העובד הוא המפר, יש לבחון את הנסיבות כדי לקבוע אם אותה הפרה תגרור חיוב בפיצוי, ובאיזו מידה (ראה דב"ע מב/18-3 הנ"ל).

מערכת יחסי עבודה מושתתת על החובה של שני הצדדים לנהוג בתום לב, ועל חובת העובד לפעול במיומנות סבירה, ובנאמנות.

מאידך - במסגרת חוזה העבודה "אין עובד מקבל על עצמו אחריות שלעולם לא ישגה בביצוע העבודה" (ע"א 161/55 ויסברג נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י' 1939, 1941).

מהי מידת ההפרה של העובד המזכה את המעביד בפיצוי?

בדב"ע נז/170-3 תמהיל, המרכז הישראלי לטיהור מי שתיה בע"מ - אשר בן דוד, פד"ע ל 433, 440, נפסק:

"עובד חייב לבצע את עבודתו על פי אמות מידה שפורטו בדב"ע נא-3-1 (יוסי עזר נ' אי.אר.די. בע"מ, פד"ע כג' 372, 375). בין אמות המידה המקובלות כלולה חריצות שעל העובד לנהוג לפיה בשירותו של המעביד. הפרה בלתי סבירה של חובה יכולה ליצור בידי מעבידו עילת תביעה לדמי נזק.

שיעור דמי הנזק המגיע למעביד במקרה זה, נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בשים לב לחומר הראיות המונח לפניה".

בע"א 2738/90 שלום יהב נ' מאיר בן טובים ואח', פ"ד מז (1) 695, 701, נפסק כי:

"יסוד קיומה של הפרת חובת האמונים של עובד כלפי מעבידו, אינו בהכרח תוצאתי ויש שהוא רק התנהגותי. לפיכך לא בתוצאה בלבד יש לבחון אם הופרה החובה על ידי המערער, אלא בנסיון שעשה לפגוע במעבידתו באמצעות מסמכים שהגיעו לידיו בתוקף עבודתו. בין החובות שחב עובד כלפי מעבידו אינה מצויה רק החובה, הברורה מאליה, שלא לגלות מידע עיסקי שהגיע לידיו במהלך עבודתו, אפילו לאחר שנסתיימו יחסי העבודה" (ע"א 206/72 מיגן בע"מ נ' פאר, פ"ד כז (1) 576, 578).

מהאמור לעיל עולה כי על המערערים היה להוכיח ביצוע "הפרה בלתי סבירה", של חובה שהיתה מוטלת על המשיבה. כאשר קיים ספק בדבר עצם ההפרה, או לגבי הקשר בינה לבין הנזק אין מקום לחייב את העובד בדמי נזק שכן רק "הפרה בלתי סבירה" מקימה את עילת התביעה" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

[ראה: ע"ע (ארצי) 71/99 עו"ד אדם טל ואח' – סוזי ביטון, (פסה"ד מיום 23/11/2000)].

הנה כי כן במסגרת תביעה ממן זו, על המעביד מוטל הנטל להראות כי העובד הפר את חובתו לנהוג במיומנות סבירה – הפרה בלתי סבירה, ואם תמצי לומר, כזו שחורגת מן הסיכונים הרגילים שנוטל על עצמו המעביד במסגרת ניהול עסקו.

לטעמנו, אין המעביד יכול להטיל על העובד את כל האחריות לניהול עסקו ואת כל הסיכונים הכרוכים בניהול עסק מסוג זה. פעולה מוטעית שנעשתה על ידי העובד ללא כוונת זדון היא גם חלק מהסיכון שהמעביד צריך להיערך לקראתו במסגרת הפעלת עסקו, ובלבד שכאמור לא מדובר במעשה זדוני או בהתרשלות רבתי.

220. ומן הכלל לענייננו.

בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, לקחנו בחשבון שהתקופה אליה מתייחסת אל-טי בתביעתה שבנדון, היתה תקופה בה החזיק מר צור בכ-40% ממניותיה של אל-טי, כך שלמצער היה לו בתקופה זו, אינטרס, לא פחות מזה של חברת חג'ג', לא כל שכן של חברת אל-טי עצמה כי החברה תצליח. אי לכך, אין זה סביר בעינינו שאיזה מן המעשים/מחדלים שיוחסו למר צור, גם אם התרחשו, נעשו מתוך כוונת זדון, ואכן בעיקרם של דברים, אל-טי אינה מייחסת למר צור כוונת זדון.

זאת עוד, בדוננו במחלוקת זו, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלה כיצד בדיוק נוהלה החברה בתקופה שלאחר כניסת חברת חג'ג' לתמונה, ברי לנו כי גם אם מר צור נותר בעל מניות משמעותי, הרי שבעלת השליטה בחברה היתה חברת חג'ג', שמינתה את חברי הדירקטוריון.

אשר לשגרת העבודה באל-טי לאחר כניסת חברת חג'ג' לתמונה, העיד לפנינו מר גבינט בחקירתו הנגדית כי:

"ש. מאז שנכנסתם ב – 7.7.09, כל כמה זמן ביקשתם דוחות או הסברים מגדי בעניין ניהול החברה?

ת. אנחנו מדברים בערך מיולי 2009 עד פברואר 2010, וזה התחיל בחודש או החודשיים הראשונים היינו רגועים וניהלנו יותר את הנושא הפיננסי לתת את הקרקע מבחינה פיננסית. ולאחר מכן התחלנו לראות את הכשלים קורים, ככל שראינו כשלים הגענו יותר, דיברנו יותר, שוחחנו יותר. באיזה שהוא שלב כבר היינו בתדירות של כמעט כל יום" (ראה עדותו: בעמ' 49 לפרוטוקול ש': 30 עד עמ' 50 ש':4).

הנה כי כן, לא מדובר במנכ"ל שניהל באופן בלעדי את החברה ודירקטוריון שמקבל דיווח חלקי אחת לשנה, כי אם בפיקוח צמוד על החברה ועל מר צור מצד חברי הדירקטוריון ונציגי חברת חג'ג'.

221. בסוף כל הסופות, הרושם העולה מטענותיה של אל-טי הוא של אי שביעות רצון מתפקודו ואופן הפעלת שיקול דעתו של מנכ"ל החברה, אי שביעות רצון שבעטיה החליטו הצדדים בסופו של יום על היפרדות, אך לא כזו העולה כדי הפרה בלתי סבירה של חובות המיומנות מצד העובד, כנדרש בהלכה הפסוקה.

ודוק, כך גם התבטא מר גבינט בחקירתו הנגדית לפנינו, עת טען: "יצרנו את התנאים שמאפשרים לחברה לפעול ללא לחץ פיננסי. אם שיקולי הדעת של המנכ"ל היו נכונים בשלב הזה, היא יכלה בשלב הזה להבריא..." (ראה עדותו: בעמ' 46 לפרוטוקול ש': 23-24) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.), או: "...זה למעשה ההתערבות שלנו מול גדי צור לעצור את הניהול שלו וקבלת ההחלטות שלו שהיתה שגויה על מנת למנוע מהחברה להידרדר..." (ראה עדותו: בעמ' 49 לפרוטוקול ש': 19-20) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.),

כך, ובכל הנוגע לטענות לגבי אופן תמחור המוצרים וקבלת הזמנות עבודה במחירי הפסד, מדובר בנושא של הפעלת שיקול דעת מסחרי מצד מי שניהל את החברה עד לאותו מועד, וגם אם היה שיקול דעת מוטעה, הרי שלא מדובר בהפרה בלתי סבירה של חובות המיומנות. מכל מקום, גם לשיטת אל-טי לאחר התערבות דירקטוריון החברה, הועלו מחיריהם של מוצרים אלו, וכך גם לגבי הטענות כי המשא ומתן מצדו של מר צור לעניין רכש לא הביא לצמצום עלויות רכש, ולא היה מספק.

הוא הדין גם בטענות לגבי "שריפת המזומנים" והוצאות מוגדלות של החברה. אל-טי אינה טוענת כי מר צור נטל כספים לכיסו, אלא שניהל את החברה בצורה בזבזנית. אף מבלי להידרש לקביעת מסמרות בטענת מר צור כי מי שהיה אחראי על הבזבוז באותה תקופה היה דווקא מר חג'ג', ברי כי גם אם אותו ניהול בזבני רובץ לפתחו של מר צור, המדובר לכל היותר בניהול מוטעה ולא בהפרה בלתי סבירה של חובות המיומנות, כנדרש בפסיקה. וכך גם בכל הנוגע לטענות בדבר כישלונו של מר צור בניהול הייצור, וחוסר שליטה במתרחש באולם הייצור של החברה לרבות אי מינוי מנהל מתאים לניהול הייצור, או אי התאמת שעות עבודת עובדי החברה לצרכי החברה.

אשר לטענות אל-טי בדבר הוצאת העובדים ליום חופש, לא מדובר בהכרח בהחלטה כלכלית שגויה, שכן לעיתים על מנת להקטין את מחויבויות המעסיק לעובדים, מחויבים העובדים על ידי המעסיק לנצל ימי חופשה. כך גם הצמדת רכב לאיש רכש איננה בהכרח פעולה כלכלית שגויה.

יתרה מכך, עצם ההדגשה כי ההחלטה להוציא את העובדים לחופשה או הצמדת רכב לעובד, נעשו ללא אישור הדירקטוריון, היא הנותנת לגבי מידת הפיקוח הצמוד של הדירקטוריון על פעולות מר צור כמנכ"ל.

222. עד כאן עולה כי עיקר טענותיה של אל-טי כלפי מר צור נסמכות על אי שביעות רצונה מתפקודו ואופן הפעלת שיקול דעתו כמנכ"ל החברה, נסיבות שברגיל, יש בהן כדי להוביל לסיום עבודתו של מנכ"ל חברה, ובענייננו הובילו להיפרדות בעלי המניות והפסקת כהונתו של מר צור כמנכ"ל, אך אין בהן משום אותה הפרה בלתי סבירה של חובות המיומנות מצד העובד, כנדרש בהלכה הפסוקה, שתצדיק את חיוב העובד בתשלום פיצויים.

223. ואשר לטענת אל-טי לגבי מחדלו הנטען של מר צור בפרוייקט "מפנה תרמילים/כדורים" של רפא"ל, הרי שלהוכחת טענה זו צירף מר גבינט לתצהירו מיום 29/3/12, שלוש הודעות דוא"ל שלו אל מר צור, כאשר בראשונה מיום 30/11/09, בשולי הודעת הדוא"ל לאחר שאלה בעניין אחר הוסף "כמו כן- מפנה כדורים – האם פרדי כבר התחיל?". (נספח ו1 לתצהיר); בשניה מיום 10/12/09, בשולי הודעת הדוא"ל שעסקה בעניינים אחרים, נאמר "כמו כן - נדרש בבהילות להתניע את פרדי בעניין מפנה כדורים החל מיום ראשון (סגרנו לא לדבר על כך עד היום)" (נספח ו2 לתצהיר), ובשלישית מיום 20/12/09, במסגרת שלוש שאלות שהוצגו נשאל גם: "מתי לדעתך נוכל להציג לרפאל את מפנה כדורים?" (נספח ו3לתצהיר).

בהודעות דוא"ל אלו שלא צורפה אליהן תשובתו של מר צור, לא די כדי לבסס מחדל כה חמור שהסב לאל-טי לטענתה נזק כה כבד, בפרט ומיוחד כך שעה שלשיטת אל-טי דובר בהוכחת יכולת שאמורה היתה להתבצע כעבור כחודשיים חצי, וזאת בתקופה שבה לשיטת מר גבינט בעדותו לפנינו כאמור לעיל, הפיקוח על מר צור היה הדוק וכמעט יומיומי.

אי לכך, אף אין בידינו לקבוע כי עלה בידי אל-טי להוכיח את המחדל המיוחס למר צור בעניין זה, ולא כל שכן שאל-טי לא הניחה לפנינו ראיות להראות כי מר צור נהג תוך הפרה בלתי סבירה של חובות המיומנות המוטלות עליו.

224. אשר לטענות אל-טי לגבי יצירת מצגי שווא מול ספקי החברה או עובדיה, המדובר בטענות שנטענו באופן כוללני בתצהירו של מר גבינט ללא פירוט וללא אסמכתאות, והוכחשו מנגד על ידי מר צור.

בנסיבות אלו, אין בידינו לקבוע כי אל-טי הוכיחה את המעשים הללו המיוחסים למר צור, לא כל שכן שהוכיחה נזק שנגרם בעטים.

225. סיכומם של דברים בסוגיה זו.

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שאין בידינו לקבוע כי אל-טי עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי ניהולו של מר צור את החברה עלה כדי הפרה בלתי סבירה של חובת המיומנות החלה עליו, באופן שעל פי הפסיקה מצדיק לחייב עובד בתשלום פיצויים למעבידו.

אי לכך התביעה כנגד מר צור לפיצוי בגין ניהול כושל ורשלני של אל-טי, נדחית.

226. סיכומם של דברים לעניין התביעה שכנגד שבנדון.

משאלו הם פני דברים, התוצאה היא שהן תביעתה שכנגד של חברת חג'ג' והן תביעתה שכנגד של אל-טי בתיק ס"ע 39972-05-11 – נדחות.

אשר להוצאות, הרי שאלו יידונו להלן בהתייחס לכלל התביעות והתביעות שכנגד.

סוף דבר-

227. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בפסק דיננו, התוצאה בכלל התביעות והתביעות שכנגד, היא כמפורט להלן.

תביעת אל –טי כנגד מר צור, חברת לי-גד והגב' כהן בתיק ס"ע 37091-06-10.

228. התביעה כנגד הגב' כהן – נדחית.

התביעה כנגד גדי צור ולי-גד מתקבלת בחלקה ואנו נעתרים למבוקש בסעיפים קטנים (א) – (ג) לתביעה שבנדון, ככל שהם נוגעים לנתבעים 1 ו-2, ומורים כי צו המניעה הזמני שניתן בסעיפים אלו בעניינם של הנתבעים 1 ו-2, יהיה קבוע.

התביעה שכנגד של הגב' כהן כנגד אל –טי בתיק ס"ע 37091-06-10.

229. תביעתה שכנגד של הגב' כהן מתקבלת באופן חלקי בלבד, ואנו מחייבים את אל-טי לשלם לגב' כהן את הסכומים הבאים:

א. פדיון חופשה בסך 16,020 ₪.

ב. דמי הבראה בסך 5,961 ₪.

ג. פיצויי פיטורים בסך 34,202 ₪.

ד. תמורת הודעה מוקדמת בסך 9,772 ₪.

הסכומים כאמור לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעתו של מר צור כנגד אל-טי וחברת חג'ג' בתיק ס"ע 39972-05-11

230. תביעתו של מר צור כנגד חברת חג'ג' - נדחית בהעדר סמכות והעדר עילה.

תביעתו של מר צור כנגד אל-טי, מתקבלת באופן חלקי ומזערי בלבד, ואנו מחייבים את אל-טי לשלם למר צור את הסכומים הבאים:

א. דמי הבראה בסך 4,080 ₪.

ב. פדיון חופשה בסך 20,656 ₪.

הסכומים כאמור לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/3/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעתן שכנגד של אל-טי וחברת חג'ג' כנגד מר צור בתיק ס"ע 39972-05-11

231. תביעותיהן שכנגד של אל-טי ושל חברת חג'ג' כנגד מר צור – נדחות.

232. ואשר לסוגיית ההוצאות – כפי שניתן להיווכח מפסק דיננו לעיל, המדובר במסכת עובדות מורכבת ושלל תביעות ותביעות שכנגד, שלאחר הליך משפטי ממושך ויוצא דופן בהיקפו, הביאו לתוצאות כאמור לעיל.

ודוק, בשומת ההוצאות לא ניתן להתעלם מקביעותינו לגופן ביחס להתנהלות הצדדים בתיק זה, כמו גם מן התוצאה אליה הגענו בתביעת אל-טי כנגד מר צור וחברת לי-גד, שהובילה לצורך להידרש מלכתחילה להגשת הבקשה לסעדים זמניים ותביעה זו.

אי לכך, ולאחר שלקחנו בחשבון את השיקולים כאמור ומכלול נסיבות העניין, אנו קובעים לעניין הוצאות בכלל התובענות המאוחדות שבכותרת כדלקמן:

א. בשל דחייתה תביעתה כנגד הגב' כהן וקבלת תביעתה שכנגד של הגב' כהן כנגדה בתיק

ס"ע 37091-06-10, גם אם בחלקה, אנו מחייבים את אל-טי לשאת בהוצאות הגב' כהן בסכום כולל של 10,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ב. בשל קבלת תביעתה של אל-טי כנגד מר צור ולי-גד בתיק ס"ע 37091-06-10 לרבות קבלת בקשתה לסעדים זמניים, ובפרט כך לנוכח הקביעה בבקשה לסעדים זמניים לפיה הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בפסק הדין הסופי, אנו מחייבים את מר צור ולי-גד ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות אל-טי בסכום כולל של 15,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיהם, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ג. לנוכח החלק המזערי מתביעת מר צור בתיק ס"ע 39972-05-11 שהתקבל כנגד אל-טי, דחיית תביעתו כנגד חברת חג'ג', כמו גם דחיית התביעה שכנגד של אל-טי וחברת חג'ג' בתיק זה כנגד מר צור, נחה דעתנו כי אלו הן הנסיבות בהן ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו, ועל כן איננו עושים צו להוצאות בתביעה ובתביעה שכנגד בתיק ס"ע 39972-05-11.

ניתן היום, __ אלול תשע"ו, (__ ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.