1. בפני בקשה לביטול פסק בוררות חלקי, שניתן על ידי הבוררת השופטת (בדימוס) שרה פריש (להלן: "הבוררת") בסכסוך שבין הצדדים (שיקראו להלן: "המבקשים" – "אטיאס"; "המשיבים" – "זריהן") ביום 08.07.13.

הבקשה לביטול הוגשה על ידי אטיאס ואילו זריהן מצידם, הגישו בקשה לאישור פסק הבוררות החלקי.

1. ביום 28.06.2010, הגישו אטיאס המרצת פתיחה ובקשה לסעדים זמניים בתיק זה.

במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט זה ביום 13.07.10, הסכימו הצדדים על מינוי בורר "אשר ידון בכל טענות הצדדים". הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה וזהות הבוררת נקבעה על ידי בית המשפט.

1. אין חולק כי לאחר המינוי החלו הצדדים לנהל את הליך הבוררות בפני הבוררת, תוך שהם מתייצבים לישיבות הבוררות, מגישים לבוררת כתבי בי-דין מטעמם, תצהירי עדויות ראשיות וסיכומים. בישיבות הבוררות, נחקרו העדים. פרוטוקול הדיון בבוררות מכיל כ- 1,000 עמודים והוגשו לבוררת מוצגים רבים על ידי הצדדים.
2. במהלך הבוררות, הגיעו הצדדים להסכם דיוני, לפיו הדיון בבוררות יחולק ל-2 שלבים. הצדדים הסכימו כי בשלב הראשון יוכרעו במישור העקרוני המחלוקות העובדתיות בין הצדדים בדבר הפרת ההסכם והרכיבים הנכללים בהסכם הפאושלי, ובשלב השני תוכרע ההתחשבנות הכספית בין הצדדים.
3. להשלמת התמונה, יצוין כי אטיאס הינה חברה קבלנית בבעלות 2 המבקשים הנוספים ואילו בני הזוג זריהן שכרו את שרותיה לבניית 2 מבנים מחולקים ליחידות דיור במקרקעין בכפר סירקין, שהזכויות בהם שייכות לזריהן. בין הצדדים נכרת הסכם בנייה פאושלי בשנת 2009 שעומד בבסיס הבוררות שבין הצדדים.
4. ביום 08.07.13, ניתן על ידי הבוררת פסק בוררות חלקי ביחס לשלב הראשון של הבוררות, במסגרתו נדחתה במלואה תביעת אטיאס והתקבלו טענות זריהן בדבר התוכניות הקובעות, הכללת המרתפים בהסכם הפאושלי והפרת ההסכם על ידי אטיאס.
5. כאמור, זריהן הגישו בקשה לאישור פסק הבוררות החלקי ואטיאס עתרו לביטולו.
6. הצדדים הגיעו בפניי לכלל הסכמה דיונית, לה ניתן תוקף של החלטה ביום 26.07.14, לפיה לא יתקיים דיון בעל-פה בבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי, אלא הצדדים יגישו בעניין הבקשה סיכומים בכתב וכך עשו הצדדים.
7. עיינתי בכל טיעוני הצדדים והגעתי לכלל מסקנה חד-משמעית כי מוטב היה לבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי שלא היתה מוגשת.
8. חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע בסעיף 24 לחוק 10 עילות ספציפיות, שרק בהתקיים אחת מהן ניתן לבטל פסק בוררות. בית המשפט לא יושב כערכאת ערעור על פסיקת הבוררת, אלא עליו לבחון אך ורק האם התקיימה עילה אחת או יותר לביטול פסק הבוררות מהעילות הקבועות בחוק ובנדון דידן לא יכול להיות ספק שלא מתקיימת עילה שכזאת.
9. עיון בבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי ובסיכומי אטיאס, מעלה כי אטיאס מנסים "לאנוס" את עילות הביטול, אולם בפועל המדובר במעשה בניסיון לערער על קביעותיו העובדתיות של פסק הבוררות החלקי.
10. בחוק הבוררות קבועים מזה כשש שנים מנגנונים לערעור בזכות בפני בורר וערעור ברשות בפני בית המשפט, אך זאת בתנאי שכך הוסכם מלכתחילה בין הצדדים.

הסכם הבוררות שבין הצדדים מיום 13.07.10 אינו כולל מנגנון לערעור בזכות או ברשות ולפיכך, אין כל מקום להזקק לטענות שהינן ערעוריות לאחר שהבוררת בחנה בחון היטב ובזהירות רבה את הטענות העובדתיות והכריעה לגביהן. להפיס דעת אטיאס, אציין שבידוע ערכאה ערעורית אינה מתערבת בנקל בממצאי מהימנות של ערכאה ראשונה וגם אם היה מנגנון לערעור בהסכם הבוררות (וכאמור, זה אינו בנמצא במקרה זה) סיכויי קבלת הערעור על קביעותיה העובדתיות של הבוררת הינם קלושים ביותר עד אפסיים.

1. טענות אטיאס, לפיהן הבוררת חרגה מסמכותה נדחות מכל וכל. ממילא, מגמת הפסיקה, בכל מקרה של ספק (וכזה אינו קיים בדנן), לפרש את הסכם הבוררות בצורה הרחבה ביותר האפשרית. במקרה הנדון, נוסח הסכם הבוררות מלכתחילה באופן רחב כך שהבוררת תידון "בכל טענות הצדדים" והנני דוחה, כאמור, ניסיונות אטיאס לטעון שהבוררת אינה ולא היתה מוסמכת להכריע בעניין ההתחשבנות שבין הצדדים (שזהו בכלל השלב השני של הבוררות, בהתאם להסכם הדיוני שבין הצדדים); בדבר מהות התשלום בסך 150,000 דולר ארה"ב שאטיאס טען כי נמסר להבטחת התשלום בגין המרתפים; בעניין הליקויים בעבודות שביצע אטיאס ובעניין הזכות לעכבון על הנכס.
2. הואיל ובסיכומים לא חזרו אטיאס על טענותיהם, בבקשה לביטול פסק הבוררות, לפיהן התקיימו יחסים אסורים בין מזכירת הבוררת לזריהן וכי פסק הבוררות לא נכתב על ידי הבוררת עצמה לפיכך לא ראיתי להתייחס אליהן בפסק דיני.

אציין, כי הפרחת טענות פוגעניות שכאלו לחלל העולם ללא בסיס ראייתי כלשהו לנטען, מוטב לו שלא יעשה ולא בכדי נמנעו אטיאס מלהתייחס אליהן בסיכומיהם הראשיים עובר למתן פסק דין זה.

1. סוף דבר

הבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי נדחית.

פסק הבוררות החלקי מיום 08.07.13 מאושר בזאת.

המבקשים (אטיאס) ישאו בהוצאות המשיבים (זריהן) בהליך זה בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום.

המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.