1. המבקשת חויבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט- 1999 (החלטה מיום 3.6.2012). בבקשה זו מבקשת המבקשת כי חלף הפקדת הסכום האמור אורה על השבת סך של 5,000 ₪ למשיבה מכספי הפיקדון שהופקדו על ידה בקופת ההוצאה לפועל כתנאי למתן רשות להתגונן (כך שיוותרו בקופת ההוצאה לפועל סך של 45,000 ₪ במקום 50,000 ₪ שהפקידה המשיבה), ואפטור אותה מהפקדת הסכום האמור.

2. המשיבה מתנגדת לבקשה. טענתה המרכזית הינה כי כנראה מחמת טעות לא עוכבו הליכי ההוצאה לפועל, ולמעשה המבקשת המשיכה בגבייתם על אף הוראת עיכוב ההליכים שניתנה. לטענתה, הצליחה המבקשת לגבות את מלוא חובה, ובהתאם הינו עומד היום עומד על 0 ₪. מטעם זה לדידה, הסכום המופקד בקופת ההוצאה לפועל ממילא דינו לשוב לקופתה משאין לו כל תכלית.

3. יוער, כי המבקשת לא ניצלה את זכות התשובה לתגובה על אף הארכה שניתנה לה. בפועל, לא נסתרו טענות המשיבה לעניין פירעון חובה בלשכת ההוצאה לפועל.

4. כפי שגם ציינתי בהחלטתי מיום 3.6.2012, מטרת הפקדת הערובה מכוחו של סעיף 353א הנ"ל הינה להבטחת הוצאות הנתבעת במקרה שתדחה התביעה, ומטרתו לאזן בין זכויות הדדיות של התובע והנתבע. לא ברור כיצד קיזוז סכום הערובה שהוטל על המבקשת מכספי הפיקדון אותם הפקידה המשיבה כתנאי לקבלת רשות להתגונן עשוי להבטיח הוצאות המשיבה למקרה שתדחה התביעה כמצוות התקנות.

5. הדברים אמורים בפרט לנוכח טענת המשיבה כי היא פרעה הלכה למעשה את חובה בהוצאה לפועל (טענה שלא נסתרה כאמור), כך שלמעשה נתבעת היא על חוב שכבר נפרע על ידה. במצב דברים זה, יכול ויושב סכום הפיקדון למשיבה, או לפחות חלקו, משזו על פי טענתה פרעה את חובה.

6. למותר לציין כי בהחלטתי מיום 3.6.2012 הנ"ל עמדתי על מכלול השיקולים השונים המצדיקים הפקדת הערובה בנסיבות העניין, תוך עריכת איזון ראוי בהתאם למבחני הפסיקה, ובהתאם מצאתי לנכון לחייב את המבקשת בסכום ערובה מופחת על סך 5,000 ₪.

7. מטעמים אלו כולם לא מצאתי לנכון להורות כמבוקש. שאלת ההוצאות תבחן במסגרת הדיון בתביעה עצמה.

8. ארכה להפקדת הערובה עד ליום 15.11.12.

עם הפק דת הערובה יובא התיק לפני לקביעת מועד לשמיעת ראיות.

היה ולא תופקד הערובה עד לאותו מועד יובא התיק לפני לדיון בדחיית התביעה, בהתאם להוראות הדין.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.