1. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפעול שני שיקים משוכים על ידי הנתבעת.

השיק הראשון ע"ס 113,760.37 ₪ זמן פרעון 15.4.04

השיק השני ע"ס 85,212.35 ₪ זמן פרעון 30.6.04

השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 24.8.09. קרי, למעלה מחמש שנים לאחר מועד פרעונם.

2. השיק הראשון הינו שיק אשר על פי הנטען על ידי התובעת הגיעה לידיה לאחר שסוחר לה על ידי חברת א.א.נ.י. ביחס לשיק ז טוענת הנתבעת כי סוחר לתובעת בתנאים אשר אינם מאפשרים מעמד של אוחז כשורה. התובעת קיבלה אותו לידיה במרמה והנתבעת פרעה את מלוא ערכו פרעון מלא לידי חברת א.א.נ.י. . לפיכך, טוענת היא למעשה כי לתובעת אין מעמד לגבות אותו, ואינה אוחזת כשורה ואינה יכולה לגבור על טענת פרעתי לידי חברת א.א.נ.י. .

השיק השני הינו שיק אשר אין מחלוקת כי נמסר ישירות על ידי הנתבעת לתובעת. ביחס לשיק זה טוענת הנתבעת טענת פרעתי.

3. נשמעו ראיות בתיק. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלה מר ג'מיל סרחאן אשר נחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מוחמד גאנם אשר במועדים הרלוונטיים לשיקים היה גזבר הנתבעת. כמו כן זומן לעדות מטעם הנתבעת מר אבו סאלח אחמד מנהל בחברת א.א.נ.י. . הוצג בפני תצהיר אשר חתם בפני ראש המועצה של הנתבעת הווא אישר חתימתו אך הסתייג ממנו. במהלך החקירה הראשית הוכרז כעד עוין ונקבע מועד נוסף לשמיעת עדותו. הוא נחקר חקירה נגדית על ידי שני הצדדים.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

השיק הראשון ע"ס 113,760.37 ₪ זמן פרעון 15.4.04

4. אין מחלוקת כי התובעת שימשה קבלן משנה של חברת א.א.נ.י. לצורך ביצוע עבודה עבור התובעת. כמו כן אין ממחלקות כי השיק חתום על ידי כל הגורמים הנחוצים אצל הנתבעת. יצוין כי תחילה טענה הנתבעת כי השיק הינו למוטב בלבד וכלל לא ניתן לסחרו, אולם לאחר שעיין הגזבר בשיק עצמו העיד כי גם על ההסבה חתומים כל הגורמים הנחוצים ובכלל זה חתימתו וההגבלה "למוטב בלבד" בוטלה כדין. (ראה חקירתו של הגזבר פרוטוקול עמ' 18 ש' 2-11) .

5. התובעת נהנית מחזקת האחיזה כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות). הנתבעת טוענת כי סחור השיק היה כרוך ברמאות ולפיכך על פי הוראות סעיף זה לפקודה הנטל להוכיח את האחיזה כזורה עובר לתובעת.

6. ראשית, הוכחו לפני יסודות האחיזה כשורה. שנית, לא הוכחה לפני רמאות או כפיה או כל טענה אחרת המעבירה את הנטל.

7. יסודות האחיזה כשורה הם במפרוט בסעיף 28 לפקודה-

28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה

8. התובעת קיבלה לידיה את השיק כאשר טרם עבר מועד פרעונו. הוכחה לכך ניתן לראות מהפקדתו בבנק בחשבונה של התובעת ביום 13.1.04 כאשר מועד פרוענו הינו כאמור 15.4.04 (ראה נספח א לתצהירו המשלים של התובע). לפיכך התמלאו תנאי סעיף 28(א)(1).

9. בשעת סיחורו של השיק לידי התובעת הנתבעת הייתה חייבת לתובעת את הכספים על פי השיק, ועל כך אין חולק (ראה עדותו של גזבר הנתבעת פרוטוקול עמ' 17 ש' 20-21). לפיכך מתקיים גם התנאי אשר בסעיף 28 (א)(2).

10. ברי הוא כי גם נתינה תמורה עבור שהשיק ביחסים שבין התובעת לבין חברת א.א.נ.י. שכן השיק ניתן בתמורה לעבודה בפרויקט שביצעה התובעת כקבלן משנה של חברת א.א.נ.י. עבור הנתבעת.

11. נמצא אם כן כי הוכחו תנאי האחיזה כשורה ומכאן כי אין כל נפקות לדיון בשאלת נטלי הראיה.

12. למען הסדר הטוב, אוסיף כמה הערות ביחס לשאלות שבמחלוקת באשר להסבת השיק לפקודת התובעת.

הנתבעת טוענת כנגד אמיתות חתימת ההסבה. הנתבעת אוחזת בידה תצהיר של מנהל אחמד אבו סלאח, על פיו לא מדובר בחתימתו ולא בחותמת של החברה. אולם, מספר קשיים מתעוררים עם עדות טענה זאת.

ראשית, גזבר הנתבעת העיד כי הוטלה מגבלת הסחרות "למוטב בלבד" על ידו יחד עם שני החותמים הנוספים "לאחר שהקבלן חתם עליו מאחורה, ביטלנו לו את המוטב בלבד על מנת שהוא יוכל לעשות בו שימוש.". כלומר, הקבלן ככל הנראה חתם בפניו או שהנסיבות היו כאלה שלא היה ספק כי הקבלן חתם.

שנית, סעיף 92 לפקודת השטרות עניינו חתימות.

92. (א) מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו.

(ב) כשהמדובר הוא בחברה, באגודה שיתופית, בשותפות או באישיות משפטית אחרת, די להם למסמך או לכתב הטעונים חתימה לפי פקודה זו, שיהיו טבועים בחותמתה של אותה אישיות משפטית.

חותמתה

הוכח לפני כי חברת א.א.נ.י. מאשרת את הסבת השיק לטובת התובעת. מנהלה לא התנגד לכך. חברת א.א.נ.י. או התובעת פנו לנתבעת על מנת למחוק את המוטב בלבד לאחר חתימת מי בשם ה חברת א.א.נ.י. על מנת להסב את השיק לתובעת. לכפיך, בין אם מדובר בחתימה הנדרשת על פי רשם החברות או הבנק או בין אם לאו מדובר בחתימה מחייבת על פי דיני השטרות שכן היא עומדת בדרישות סעיף 29(א) לפקודה.

לפכיך איני נדרשת לדון בשאלת התצהיר של מר אחמד אבו סלאח ובעדותו בבית המשפט.

13. באשר לטענת פרעתי. פרעון השטר הינו לידי אוחז השטר. סעיף 37 לפקודה קובע-

37 . אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר:

(1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו;

(2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;

(3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה מופטר מן השטר הפטר כשר.

לכן, בשטרות סחירים קיימת חשיבות רבה לקבלת השיק חזרה במקביל לפרעונו. אחרת, יכול להמצא כי מי אשר פרעו לידיו את שווי של השטר אינו בעל הזכות לפרעון, ואין אותו תשלום פורע את השטר.

14. הנתבעת ידעה כי השיק יוסב לאחר הם חתמו על ביטול למוטב לבלבד לאחר שחברת א.א.נ.י. חתמה מאחור, ברי היה כי מדובר בשיק אשר עומדים להסב אותו ואין פרעון לידי הנתבעת יוכל להיחשב כפרעונו של השיק, שכן לא נפרע לידי האוחז בשיק. הנתבעת נטלה על עצמה סיכון כלכלי שעה בה פרעה לשיטתה את השיק לידי הנתבעת כאשר היא יודעת כי השיק ניתן להסבה וכאשר לא הושב לידיה השיק.

העובדה כי הנתבתע אינה מנהלת כל רישום של שיקים אשר נמחק בהם "למוטב בלבד" (פרוטוקול עמ' 18 ש' 9-10), אינה יכולה לעמוד לזכותה.

15. לפכיך איני דנרשת לדון בשאלה האם אכן שילמה הנתבעת לחברת א.א.נ.י. את סכומו של השיק אם לאו שכן, אין הדבר נחוץ לפסק דין זה ואין בכך כל תועלת שכן חברת א.א.נ.י. אינה צד להליך.

16. על כן חבה הנתבעת בתשלומו של השיק הראשון.

השיק השני ע"ס 85,212.35 ₪ זמן פרעון 30.6.04

17. הנתבעת טוענת פרעתי ומגישה לצורך כך את הכרטסת של התובעת אצלה המראה כי מצויה היא כיום ביתרת 0 . עוד היא מציינת כי בשעת מסירת השיק לתובעת זוכה חשבונה בסכומו שלה שיק אולם עם חזרת השיק חויב חשובנה בהתאם. משהגיע החשבון ליתרת 0 הרי שיש להסיק מכך כי ברי הוא כי השיק נפרע. עוד היא מציינת את התשלומים השונים שהעבירה הנתבעת לתובעת לאורך התקופות שלאחר השיק.

18. ככלל די בכך על מנת להוכיח פרעון שכן כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת נהנית ממעד ראייתי מיוחד על פי הוראות סעיף 36 לפקודת הראיות. אולם, מעמד זה נקנה רק כאשר מוכחים יסודותיו של הסעיף ביניהם הסעיפים הללן:

36 . (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה –

(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

19. הקושי העומד לפני הנתבעת הוא כי במקרה זה היא כי נהגה באותה תקופה לרשום במהלך הרגיל של הדברים את החיובים והזיכויים סמוך למועד התרחשותם. ראה לעניין זה את עדותו של גזבר המועצה פרוטוקול עמ' 19 ש' 22 עד הסוף המתייחס לרישום מאורח ולא בסמוך להתרחשותם של דברים ביחס לכרטסת של חברת א.א.נ.י. אצל הנתבעת.

20. עוד אעיר כי אין בעצם קיומם של תשלומים מן הנתבעת לתובעת כדי להעיד על פרעונו של השיק שהרי התובעת המשיכה לעבוד עם הנתבעת גם לאחר מועד חילולו של השיק כך שהגיעו תבועת תשלומים נוספים מן הנתבעת.

21. עוד לחובת הנתבעת עומדת העובדה כי לא אספה את השיק חזרה מן התובעת כפי שהעיד הגזבר כי עשתה ביחס לשיקים אחרים שפרעו את חובה על פיהם.

22. יחד עם זאת ולמרות כל האמור לעיל מוצאת אני לנכון לקבוע דווקא כי על פי מאזן ההסתברויות הנתבעת אינה חייבת בפרוענו של השיק שכן הוכח כי נפרע על ידה.

כאמור הכרטסת של הנתבעת אינה נהנית ממעד ראייתי מוגבר בדבר אמיתות תוכנה. יחד עם זאת מדובר בראיה אשר משקלה נמדד על פי טיבה. זה הרישום היחיד המונח לפני של התחשבנות בין הצדדים. ברישם זה מופיע כי השיק חולל. לפיכך, על התובעת להראות מה שגוי בכרטסת שלה. מה אינו נכון איזה תשלומים חיובים או זיכויים חסרים. התובעת לא הציגה כל רישום נגדי.

מיום 14.11.1963

ת"ט תשכ"ד-1963

ס"ח תשכ"ד מס' 406 מיום 14.11.1963 עמ' 2

(ב) לא עשה האוחז כן, הופטרו המושך וכל הנסבים המסיבים שקדמו לאותו אוחז.

סיכום

23. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעת חייבת לפרוע לידי התובעת את השיק הראשון ע"ס 113,760.37 ₪ זמן פרעון 15.4.04 ואילו ביחס לשיק השני ע"ס 85,212.35 ₪ זמן פרעון 30.6.04 הוכיחה טענת פרעתי.

24. על הליכי ההוצאה לפעול בתיק הוצל"פ 0811129091 להתנהל בהתאם. יש לעדכן את קרן תיק ההוצל"פ כך שתועמד רק על השיק הראשון.

מאחר ושני הצדדים ציינו בפני כי תיק ההוצל"פ שולם במלואו, על רשם ההוצל"פ לעשות שימוש בסמכותו על פי הוראות סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז- 1967 או כל סמכות אחרת הנתונה בידיו להסדרת המצב.

25. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ .

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר ב תשע"ד, 28 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.