1. בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' הש' שושנה פיינסוד- כהן), בתיק 3097-07-10 מיום 27/3/14, שעניינו גובה ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת.

ייאמר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בשתי הערכאות, על יסוד הראיות שהוגשו בבית משפט קמא, אני רואה לדחות את הערעור.

2 עסקינן בתביעה שטרית שהחלה בבקשה לביצוע שני שיקים אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 24/8/09, הראשון על סך 113,760.37 ₪, זמן פרעון 15/4/04 (להלן: השיק הראשון), והשני על סך 85,212.35 ₪, אשר זמן פרעונו 30/6/04 (להלן: השיק השני). המערערת טענה טענת "פרעתי" לגבי שני השיקים, והתיק הועבר לבירור בבית משפט קמא.

בית משפט קמא דחה את טענת המערערת לגבי השיק הראשון, וחייב אותה לפרעו לידי המשיבה. לאחר שהביע חוסר נחת מהראיות שהגישה המערערת לגבי השיק השני, קבע על פי מאזן ההסתברויות, כי הנתבעת אינה חייבת בפרעונו, שכן הוכח כי נפרע על ידה. משכך, חייב את המערערת לפרוע לידי התובעת את השיק הראשון, וכן הורה לה לשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪ (להלן: ההוצאות).

משציינו שני הצדדים בפני בית משפט קמא כי תיק ההוצל"פ שולם במלואו, הורה לרשם ההוצאה לפועל לעשות שימוש בסמכותו להסדרת המצב.

3. המערערת טענה כי לא היה מקום לחייבה בפרעון השיק הראשון מששילמה אותו במלואו, אך לא ערערה על פסיקתו של בית משפט קמא לעניין זה. ערעורה נסב על הוצאת המשפט ושכר טרחת עו"ד בנסיבות שצוינו. לטענתה, משנתקבלו טענותיה של המשיבה רק ביחס לשיק הראשון ותביעתה לגבי השיק השני נדחתה, יש לקחת עניין זה בחשבון לגבי גובה ההוצאות. ועוד, המשיבה גבתה את מלוא החוב בגין שני השיקים, על אף שהוחלט על עיכוב ביצוע ההליכים בהוצל"פ, ויהיה קושי לגבותו חזרה, נוכח היותה של המשיבה חברה בלתי פעילה, שהתקשתה להפקיד את הערובה להוצאות שהושתה עליה במהלך הדיונים.

4. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, בטענה כי סכום ההוצאות שנפסק הוא סביר בהתחשב בעובדה כי בתיק התקיימו דיונים רבים, הוגשו 44 בקשות שונות, נשמעו הוכחות, הוגשו סיכומים בכתב, הוצאו צווי הבאה לעדים מטעם המערערת ועוד. בנסיבות אלה מדובר בסכום סביר ולא בהוצאות עונשיות. יתר על כן, ציינה כי לאחר מתן פסק הדין הגישה המערערת בקשה לתיקון פסק הדין על ידי הקטנת סכום ההוצאות ושכר הטרחה, ובית המשפט קמא דחה אותה לגופה. בהתחשב בשווי הסעד המבוקש, בכמות העבודה שהושקעה ובמהותה, מדובר בסכום סביר.

דיון

5. ככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בפסיקת הוצאות "המהווה פררוגטיבה של הערכאה הדיונית". הדבר יעשה רק לעיתים נדירות כאשר נפלה בפסיקת ההוצאות טעות קיצונית, פגם או פסול בשיקול הדעת, וככלל יש לערכאה הדיונית שיקול דעת בנדון. "הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות". (ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' הרר (5/12/05); ע"א 77/85 חברת החשמל מחוז ירושלים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד לט(2) 592 (1985); ע"א 136/92 ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס, פ"ד מז(5) 114; ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (23/7/06)).

אשר לטענת המערערת כי היה על בית משפט קמא להפחית את סכום ההוצאות משנדחתה תביעתה של המשיבה לגבי השיק השני, נאמר כי הערכאה הדיונית "רשאית להחליט אם לחייב בכלל בעל דין בהוצאות, לקבוע את סכום ההוצאות, ולפסוק הוצאות כנגד בעל דין שהאריך את הדיון שלא לצורך". (ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ' ששון לוי (21/8/12); ראו גם . (ע"א 6685/11 גריידי נ' הולצמן (4/7/12); ע"א 8340/10 מ.ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל - משרד האוצר (30/1/13); "כידוע, אף אם בעל דין זכה בהליך, אפשר שלא ייפסקו לטובתו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן". (ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (31/5/09)).

6. אכן, המערערת לא חויבה בפרעונו של השיק השני, אך ניכר כי דעתו של בית משפט קמא לא היתה נוחה מראיותיה. בכרטסת שנוהלה על ידי המערערת עבור המשיבה צוין בשנה הרלוונטית כי השיק השני אכן חולל ובוטל, אך בסופו של יום (כעבור שנים), נכתב בכרטסת (מאוחרת) כי המשיבה מצויה ביתרת 0 אצל המערערת, משנמסר כי המערערת העבירה למשיבה תשלומים על חשבון החוב. השופטת קמא ציינה לחובת המערערת, כי בתקופה הרלוונטית נהגה לרשום את החיובים והזיכויים סמוך למועד התרחשותם, דבר שלא התיישב עם גרסתה, כי לאורך תקופות לאחר חילולו של השיק השני הועברו למשיבה תשלומים שונים על חשבון החוב. כן קבעה כי אין בעצם קיומם של תשלומים מאוחרים מן המערערת למשיבה כדי להעיד על פרעונו של השיק השני, משהוכח כי המשיבה המשיכה לעבוד עם המערערת משך שנים לאחר חילולו של השיק. (עיון בכרטסת המשיבה אצל המערערת אכן מלמד כי אין כל אזכור לתשלום כלשהוא ששולם ע"ח החוב שנוצר בגין חילול השיק השני). עוד זקפה לחובת המערערת את העובדה שהשיק השני נותר בידי המשיבה, בניגוד למנהגה של המערערת לאסוף חזרה את השיקים שנפרעו (כעולה מגרסתו של גזבר המערערת בבית משפט קמא).

חרף דברים אלה, ולמרות שהשופטת קמא קבעה במפורש כי כרטסת המערערת אינה נהנית ממעמד ראייתי מוגבר בדבר אמיתות תוכנה, נאמר כי משקל הכרטסת נמדד על פי טיבה, וזו הראיה היחידה שהונחה בפני בית משפט לגבי ההתחשבנות בין הצדדים. משלא המציאה המשיבה כרטסת נגדית, ציינה השופטת קמא כי מצאה לנכון לקבוע על פי מאזן ההסתברויות שהנתבעת אינה חייבת בפרעון השיק.

בנסיבות אלה והאופן בו נכתבו הדברים, ניתן להסיק כי בית משפט קמא לא ראה לחייב את המשיבה בהוצאות בגין דחיית תביעתה בקשר לשיק השני.

7. אכן, ההוצאות שנפסקו הן על הצד הגבוה. יחד עם זאת, ההוצאות לא חרגו מ-15% מגובה הסכום שנפסק בסופו של יום עבור השיק הראשון שניתן עבור עבודה שבצעה המשיבה עבור המערערת, ואשר זמן פרעונו נקבע לשנת 04' (העומד כיום על סכום הקרוב ל- 190,000 ₪). יש להניח כי נגזרו בין השאר מאופן ניהול התיק, מהתארכות ההליכים ממועד הבקשה לביצוע שטר (בשנת 09') עד שנת 14', כפי שציין ב"כ המשיבה, ועוד. לא ניתן להתעלם מכך שהמערערת הגישה בבית משפט קמא בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות, ומנהל המשיבה העיד כי המערערת, אשר היתה חברה "טובה", הפסיקה להיות פעילה עקב מחדלי המערערת, החייבת לה סכומי עתק, ו"הפילה" 18 קבלנים. (עמ' 16 לפרוט' קמא).

לא נעלם מעיני כי המשיבה גבתה בהליכי הוצאה לפועל את סכומיהם של שני השיקים מהמערערת, אך מנהלה העיד כי המערערת חייבת למשיבה סכום הקרוב למליון ₪, ו"זה לא שאני קיבלתי את הכסף לידיים שלי. זה כסף על כל התיקים שהיו לי". (עמ' 14-15; 22 לפרוט' קמא). משנטען על ידי המערערת כי המשיבה היא החייבת למערערת סכומים נוספים, ברי כי בין הצדדים קיימים הליכים נוספים מעבר להליך שבפני.

המערערת הגישה בקשה לתיקון פסק הדין בנושא ההוצאות עקב טעות סופר, ובית משפט קמא דחה בקשתה לגופה. משנתון הדבר לשיקול דעתו, ולא מצאתי כי נפלה טעות חריגה בפסק הדין, איני רואה להתערב בפסיקתו.

8. הערעור נדחה איפוא.

יחד עם זאת, בהתחשב בגובה ההוצאות בבית משפט קמא, תישא המערערת בשכר טרחת עו"ד של המשיבה בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תעביר את הסכום שנקבע למשיבה באמצעות בא כוחה מתוך הערבון שהפקידה המערערת. היתרה תוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ה, 23 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.