בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה המורה למבקש לגלות מסמכים ספציפיים.

ככלל, הגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1964; להלן: "התקנות"). עיכוב הביצוע, לפי תקנה 467 לתקנות, הינו איפה היוצא מן הכלל.

לטענת המבקש סיכויי קבלת בקשת רשות הערעור גבוהים. אינני מוצא מקום לבחון את ההחלטה שיצאה תחת ידי אך די להזכיר כי ככלל, לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות ולכך לא מתייחס המבקש כלל בבקשתו. ועוד ראוי לציין כי לא מצאתי בבקשה ולו ניסיון להסביר כיצד מתיישבת טענת המבקש עם הגישה הליברלית הנוהגת בפסיקה בכל הנוגע לגילוי מסמכים. נדמה כי לשיטת המבקש "פטור" בעל דין מגילוי מסמכים רלוונטיים רק משום שלשיטתו התביעה חסרת יסוד, "אבסורדית".

הדגש בבחינת בקשה שכזו לעיכוב ביצוע, מצוי בשאלת מאזן הנוחות ובנזק אשר עלול להיגרם אלמלא יעוכב ביצוע ההחלטה עליה מבקשים לערער.

בעניין זה, ראוי לציין כי ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 10.1.13 ובמסגרתה נקבע שהגילוי ייעשה בתוך 14 יום. לא ברור, גם לא מוסבר בבקשה, מדוע הוגשה בקשה זו רק ביום 24.1.13 ומדוע טרם הוגשה בקשת רשות הערעור. עוד ראוי לציין כי לא ניתן להבין כיצד ייגרם למבקש "נזק בלתי הפיך" אם יגולו המסמכים לעיני המשיבה ובאי כוחה בלבד וכשהם מחויבים לסודיות כאמור בהחלטה מיום 10.1.13. מאידך, עיכוב ביצוע ההחלטה עלול להביא לכך שלא ניתן יהיה לקיים את דיון ההוכחות הקבוע ליום 24.4.13.

בנסיבות אלו, אינני מוצא כל הצדקה לעיכוב ביצוע ההחלטה והבקשה נדחית בלא צורך בתגובה. עם זאת, כדי לאפשר למבקש לתקוף את ההחלטה ובשים לב למועד הקבוע לדיון, יעוכב ביצוע ההחלטה עד ליום 20.2.13.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.