בפני | כב' השופט רונן אילן | |
תובעת | חנה כהן | |
נגד | ||
נתבע | אלי פרי |
פסק דין |
בפני תביעה להצהרה על חבות בתשלום שכר טרחת עו"ד, המחושב על בסיס טובת ההנאה שצמחה ללקוח בעניין נשוא הייצוג.
התובעת, עו"ד בעיסוקה, ייצגה את הנתבע בסכסוך שנתגלע בין הנתבע לבין רעייתו דאז. בהסכם שכר הטרחה בין הצדדים נקבע שלתובעת ישולם שכר טרחה מוסכם בסך של 15,000$ ובנוסף גם 10% מכל זכות שיקבל הנתבע. כ- 3 חדשים לאחר תחילת הייצוג, בטרם נכרת כל הסדר ליישוב הסכסוך נשוא הייצוג, הפסיק הנתבע את התקשרותו עם התובעת והתקשר עם עורכי דין אחרים. מספר חדשים לאחר מכן גם נכרת הסדר פשרה בין הנתבע לרעייתו דאז.
במוקד המחלוקות נשוא תביעה זו עומדת טענת התובעת שלפיה בנסיבות הפסקת ההתקשרות עמה חייב הנתבע בתשלום שכר טרחתה הנוסף, הן לפי הסכם שכר הטרחה, הן נוכח ההישגים טרם הפסקת הייצוג והן בטענה לחוסר תום לב בהתנהלות הנתבע בקשר עם הפסקת הייצוג.
העובדות
בהמשך הסכם השכ"ט, תחת הכותרת "תנאים מיוחדים", נקבע שבנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחה בשיעור של 17.5% מכל זכות שיקבל (להלן: "השכ"ט הנוסף").
תמצית טענות הצדדים
התובעת מבססת את התביעה על אותו סעיף בהסכם השכ"ט בו התחייב הנתבע לשלם לה את השכ"ט הנוסף בסך של 10% + מע"מ מכל טובת הנאה שתצמח לו בגין ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד שרון, וטוענת כי לפי הסכמת הצדדים התחייב הנתבע לשלם לה סכום זה בכל מקרה, גם אם הופסק הייצוג.
עוד טוענת התובעת שבמהלך ישיבות הגישור והמגעים שהתקיימו בטרם הופסק הייצוג, הסכימה שרון לשלם לנתבע סך של 2,750,000 ואף הסכימה להפחתה בדמי המזונות. לאחר שנתקבלה הצעה זו, כך לשיטת התובעת, החליט הנתבע להפסיק את ההתקשרות עם התובעת ולפנות לעורכי דין אחרים וזאת בחוסר תום לב שמגיע כדי מרמה, וכדי לשלם שכר טרחה שהוא נמוך מזה לו התחייב לתובעת.
התובעת עותרת לפיכך לפסק דין הצהרתי שבמסגרתו יקבע כי הנתבע הפר את הסכם השכ"ט בחוסר תום לב, כי עומדת לה הזכות לאכוף עליו את הסכם השכ"ט כך שיחויב במלוא השכ"ט הנוסף, לחילופין כי יש לחייבו בשכ"ט הנוסף על בסיס ההצעה שקבל טרם הפסקת הייצוג, ולחילופי חילופין לחייבו בתשלום פיצויי ציפייה בשיעור מלוא השכ"ט הנוסף.
לפי גרסת הנתבע, בהסכם השכ"ט נקבע שבכל מקרה ישולם לתובעת שכר טרחה בשיעור 15,000$ + מע"מ וזה אכן שולם לה. חיוב בתשלום השכ"ט הנוסף היה מותנה בהצלחת התובעת וכריתת הסכם שמקים לו טובת הנאה בזכותה וזאת – לא קרה.
אשר לנסיבות הפסקת הייצוג, לגרסת הנתבע במהלך אותם 3 חדשים בהם יוצג על ידי התובעת אבד אמונו בה ובה התברר לו כי התובעת גרמה לו לנזקים גדולים, שכן נקטה בקו משפטי שגוי והגישה בשמו תביעות סתמיות ובאופן ששם אותו ללעג. כך, למשל, מציין הנתבע את פיצול התביעה למחצית הרכוש מהתביעה לביטול הסכם הממון; את העתירה שנדחתה לצו מניעה המתייחס לחשבונות בחו"ל במקום צו מסוג מרווה; את אי צירוף ראיה משמעותית לכתבי הטענות; ואף את הטענה שהיה עובד של שרון ומשפחתה במקום לעמוד על כך שהיה שותף בעסקיהם.
במהלך אחת מישיבות הגישור בהם השתתף עם התובעת, ממשיך הנתבע, חש הנתבע מחילופי הדברים מול פרקליטה של שרון שהקו בו נוקטת התובעת שגוי. נוכח תחושות גוברות אלו, בקש הנתבע להיוועץ בעורכי דין אחרים ולאחר שעשה כן גמלה בליבו ההחלטה להפסיק את הייצוג בידי התובעת ולמנות במקומה את משרד עוה"ד א. טירר. הנתבע מכחיש את הטענה שעשה כן בחוסר תום לב או בכדי לחסוך תשלומי שכר טרחה, ומדגיש שהחליט על הפסקת הייצוג רק משום תחושותיו שאין הוא מיוצג כדבעי על ידי התובעת.
הנתבע מדגיש שלפי הסכם השכ"ט התחייב לשלם לתובעת סך של 15,000$ + מע"מ בכל מקרה, גם אם יופסק הייצוג. סכום זה שולם במלואו אך נוכח התנהלות התובעת, כפי שהתבררה, יש לחייבה בהשבתו.
מעבר לסכום זה, טוען הנתבע, הוא התחייב לשלם שכר טרחה נוסף לתובעת רק במקרה של הצלחה, ברם בעת הפסקת הייצוג לא נכרת כל הסכם פשרה מול שרון ואפילו טיוטא של הסדר שכזה או אילו הסכמות בעל פה שכאלו - לא היו. הסכם הפשרה נכרת עם שרון רק חדשים לאחר הפסקת הייצוג, בעת שיוצג על ידי פרקליטיו החדשים ובלא כל מעורבות של התובעת.
בנסיבות אלו טוען הנתבע שאין לתובעת כל זכות לתשלום השכ"ט הנוסף, לא בטענה לאכיפת הסכם השכ"ט, לא בטענה לפיצויי ציפייה ולא בכל טענה אחרת. הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד (למרות הטענה שיש להשיב לו את התשלומים ששילם לתובעת) ועותר לדחיית התביעה וחיוב התובעת בהוצאות.
ההליך והראיות
הנתבע קבל את הצעת בית המשפט ובהודעה מיום 4.3.14 פירט את הסדרי שכר הטרחה שבינו לבין משרד עוה"ד א. טירר. להודעה צורף העתק מהסכם שכר הטרחה שבין הנתבע למשרד עוה"ד א. טירר מיום 7.1.10.
הסכם שכר הטרחה נותר חסוי מעיני התובעת ברם פרטיו פורטו ולתובעת ניתנה האפשרות להשלים את חקירתו הנגדית של הנתבע, וכך עשתה בדיון ביום 2.4.14. לאחר השלמת החקירות הוקצבו מועדים לסיכומים בכתב.
דא עקא, שלסיכומי הנתבע צורפו 2 מכתבים של עו"ד מנדלסון (ב"כ שרון בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה) מיום 21.1.10 ומיום 22.3.10; וכן 2 מכתבים של משרד עוה"ד א. טירר מיום 19.1.10 ומיום 15.3.10. התובעת הגישה בקשה להוצאת המכתבים מיום 19.1.10 ו- 21.1.10 מתיק בית המשפט שכן הם לא היו חלק מחומר הראיות, ובתגובת הנתבע נטען שמכתבים אלו כבר נדונו בדיון קודם ביום 14.11.10. ב"כ הנתבעת אף ניצלה את התגובה לבקשה כדי להוסיף טענות באשר למידת הרלוונטיות של המכתבים הללו ותמיכתם בטיעוני הנתבע.
...סיכומים בכתב אינם המקום להביא בו ראיות וטענות נוספות על אלו שהובאו במהלך המשפט, כאשר הייתה שהות לצדדים להתייחס לטענות הן בעל-פה והן על דרך של הבאת עדים. בית-משפט זה התריע כבר מספר פעמים על עורכי-דין, ש"הגניבו" בדרך זו ראיות ללא רשות, וציווה להתעלם מהן. (ע"א 496/89 אל קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה (4) 343, 347)
לא בכדי לא צוין בתגובת הנתבע לבקשה אימתי הוצגו המכתבים שצורפו לסיכומיו, שכן מכתבים אלו כלל לא הוצגו. הם לא צורפו לתצהירים ולא הוצגו בפני התובעת וממילא שלא ניתנה לתובעת הזדמנות להתייחס אליהם. אין ממש בניסיון ב"כ הנתבע לטעון שהמכתבים הוזכרו במהלך דיון שהתקיים, שכן אזכור מכתב איננו תחליף להצגתו כדין. לו סבר הנתבע שמכתבים אלו רלוונטיים למחלוקות, שומה היה עליו להגישם כדבעי. ודאי שאסור היה לו לצרפם לסיכומים בלא כל היתר וממילא שיש להתעלם מהם והם לא יהוו חלק מחומר הראיות.
כך נטען כלפי התובעת כי "נתגלה קלונה המשפטי" (סע' 3 בכתב ההגה המתוקן); כי "הפכה את הנתבע ללעג בעיני אשתו דאז" ואף לכדי "קרקס מהלך" (סע' 6 ו- 33 בכתב ההגנה המתוקן). כך גם נטען שטיעוניה לא היו אלא "הבלים" (סע' 44 בכתב ההגנה המתוקן), "עלבון לאינטליגנציה" (סע' 61 בכתב ההגנה המתוקן), כי הפכה את הנתבע "לבדיחה עצובה בעיני אשתו" (סע' 8 בכתב ההגנה המתוקן) ואף הוטח בה כי היא מונעת מ"תאוות בצע הכסף" (סע' 13 בכתב ההגנה המתוקן).
עוד הוטח בתובעת כי טיעוניה בכתבי הטענות שהגישה בשם הנתבע היו בגדר "טענה הזויה שמביישת את עוה"ד הטוען, מביישת את עורכי הדין בישראל" (סע' 20 בכתב ההגנה המתוקן) וכאשר מיוחסת לתובעת התנהלות של "פרקליט טירון" (סע' 32 ו- 48 בכתב ההגנה המתוקן).
בין התובעת לבין הנתבע נתגלעו מחלוקות שבטבורן המחלוקת בדבר פרשנותו של הסכם השכ"ט נוכח החלטת הנתבע להפסיק את התקשרותו עם התובעת. גם אם סבר הנתבע שאין הצדקה לתביעה זו, שאין לה בסיס ויש לדחותה, ואפילו סבר שהתובעת התרשלה, ניתן היה לצפות שטיעוניו יועלו בלשון שתשמור על כבודה של התובעת. בדיוק כשם שמצופה מעורך דין לייצג לקוח בנאמנות ולהקפיד על התחייבות זו גם לאחר שהסתיים הייצוג, מצופה מהלקוח, הנתבע, למידה דומה של שמירה על כבודו של עורך הדין גם בהפסקת הייצוג. הנתבע לא עשה כן בומקום התמקדות בטענות ענייניות, יצא הנתבע למסכת ארוכה של השמצות אשר זולת ניסיון לפגיעה בכבוד התובעת אין בהם ולא כלום. אין ולא הייתה כל הצדקה לשימוש שעשה הנתבע במטבעות לשון שכה פוגעות בתובעת.
זאת ועוד, דווקא למקרא כתב ההגנה המתוקן, כאשר הנתבע טוען שוב ושוב לטעויות של התובעת בניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, ניתן היה לצפות מהנתבע שדווקא הוא יקפיד על שמירת כללי הדיון בתביעה זו וימנע מלנסות להגניב ראיות לסיכומיו.
על כל פנים, לניסיון לצרף ראיות לסיכומים בלא היתר וללשון הבוטה שננקטה בכתבי הטענות של הנתבע תהיה השפעה על פסיקת ההוצאות.
דיון
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שלפי הסכם השכ"ט, כפי שתוקן ביום 15.10.09, התחייב הנתבע לשלם לתובעת שכר טרחה בשיעור 10% + מע"מ מכל טובת הנאה שתצמח לו בקשר עם העניין נשוא הסכם השכ"ט, ההליכים כנגד רעייתו דאז.
אין גם מחלוקת על כך שהנתבע הוא שהחליט על הפסקת הייצוג וכי בעת שהופסק ייצוג הנתבע על ידי התובעת, ביום 7.1.10, לא נחתם הסכם כלשהו בין הנתבע לבין שרון. הסכם שכזה אכן נכרת לבסוף אך רק מספר חודשים לאחר מכן ובעת שהנתבע יוצג בידי עורכי דין אחרים.
לגרסת הנתבע מאידך, רק את חלקו הראשון של שכר הטרחה הוא התחייב לשלם לתובעת בכל מקרה וסכום זה אכן שולם, אף שלשיטתו יש להשיבו. ביחס לתשלום שכר הטרחה הנוסף, טוען הנתבע שהתחייבותו לתשלומו הייתה מותנית בכך שהוא יקבל כספים בעת שהוא מיוצג על ידי התובעת ובזכותה, ואילו במצב של הפסקת הייצוג בלא שנכרת כל הסכם המקנה לו כספים אין עליו כל חבות בתשלום השכ"ט הנוסף לתובעת.
מחלוקת זו הינה איפוא מחלוקת באשר לאומד דעת הצדדים בכריתת הסכם השכ"ט.
יחסי עורך הדין והלקוח מתבססים על חוזה התקשרות (הסכם שכר הטרחה) הנכרת ביניהם עת שוכר הלקוח את שירותי עורך הדין. ברור כי אלו אינם יחסים חוזיים רגילים, אלא יחסים הכוללים יחסי אמון מיוחדים. בין החובות המוטלות על עורך הדין, כל עורך דין, מצויה גם חובתו של עורך הדין לגלות ללקוח מראש את כל הנתונים הרלוונטיים להתקשרות. כך, ובפרט, בהסכם שכר טרחה המבוסס על הצלחה. כך למשל נקבע:
למותר לציין כי עו"ד המנסח הסכם שכר טרחה חייב לעשות כן בצורה ברורה וחד משמעית, שאיננה מצריכה פרשנויות מיוחדות, בוודאי שנאסר עליו להטמין בהסכם שכר הטרחה מלכודת האמורה לכבול את לקוחו, הנותן בו אמון מלא, לעתיד לבוא... כאשר עו"ד מנסח הסכם שכר טרחה המכמת את שכרו באחוזים מכל טובת הנאה ש"יקבל" הלקוח, עליו להניח כי הלקוח מבין כי מדובר באחוזים מטובת הנאה ממשית שתתקבל בפועל, להבדיל מטובת הנאה ערטילאית שאיננה מתממשת. (המ"פ (ת"א) 6827-11-11 ד"ר י.שגב ושות', עורכי דין נ' רוני מאנה ואח' [פורסם בנבו] 15.1.12)
על עורך הדין החובה להבהיר ללקוח את היקף השירותים אשר יינתנו ואת העלות בה יחויב הלקוח בגינם. עמימות ואי ודאות הנוצרים בהעדר חוזה התקשרות כתוב וברור, מיוחסים בראש ובראשונה לעורך הדין, כאשר ממנו ניתן היה לצפות להסדרה כתובה וסדורה של ההתקשרות.
שכר טרחה מוסכם: 15,000$ + מע"מ.
הכולל: 4 ישיבות בימ"ש ו/או בית דין, כל ישיבת בימ"ש נוספת סך של 350$ + מע"מ.
בהמשך הסכם השכ"ט מוסדרת התחייבות הנתבע לתשלום שכר הטרחה במצב של הפסקת ייצוג, כך:
התחייבות הלקוח:
אני הח"מ מתחייב לשלם את שכר הטרחה הנ"ל גם במקרה של פשרה, או באם אחליט על הפסקת הטיפול לאחר הגשת כתב הטענות לבית המשפט.
לשון הסכם השכ"ט בדבר הקשר שבין תשלום שכר הטרחה המוסכם של 15,000$ לבין אפשרות הפסקת הייצוג ברורה. "שכר הטרחה הנ"ל" הינו אותו שכר טרחה שנקבע בתחילתו של הסכם השכ"ט. שכר הטרחה בסך של 15,000$. ואותו מחויב הנתבע לשלם גם אם החליט על הפסקת הייצוג. בעדותה טענה התובעת כי הביטוי "הנ"ל" מתייחס לשני רכיבי שכר הטרחה (למשל בעמ' 22; ש' 1 בפרוט') אלא שגם אם לכך התכוונה התובעת, לא כך נכתב הדבר. הביטוי "הנ"ל" פירושו המקובל הוא "הנזכר למעלה". ודאי לא הנזכר הן למעלה והן למטה.
כנגד זאת, בהמשכו של הסכם השכ"ט מוסדר שכר הטרחה שישולם לתובעת על בסיס הצלחה כך:
תנאים מיוחדים:
בנוסף ישלם הלקוח 17.5 אחוזים מכל סכום, רכוש, זכות ברוטו שיקבל הלקוח עם קבלתו.
היקף התוספת שסוכמה שונתה לאחר מכן ל- 10% ברם העיקרון נותר כשהיה. על פניו, הוסדרה התחייבות זו לתשלום שכר טרחה על בסיס הצלחה בהמשך הסכם השכ"ט ובמנותק מאותה התחייבות לתשלום גם בהפסקת הייצוג. לשונו של הסכם השכ"ט איננה מתיישבת עם פרשנות התובעת.
לפי גרסת הנתבע מאידך, אין כל בסיס עובדתי לטענה זו של התובעת שכן כלל לא נכרת הסכם כזה לו טוענת התובעת, ואפילו טיוטא שכזו לא הייתה שכן לא גובשו כאלו הסכמות.
ראשית, אין כל הסכם כתוב אשר במסגרתו התחייבות כלפי הנתבע לתשלום סך של 2,750,000 ₪ והתובעת הודתה שאין הסכם שכזו ואף אין טיוטא של הצעה להסכם שכזה.
שנית, התובעת מפנה לתרשומות שערכה במהלך ישיבות הגישור מול שרון ופרקליטה (נספח 20 לתצהיר התובעת) אלא שאף באלו אין ביטוי להצעה קונקרטית שנתקבלה משרון או פרקליטיה, אלא רק להצעות שעלו בשיחות מול המגשרת (למשל תרשומת מיום 29.11.09).
ושלישית, מאותן תרשומות שמציגה התובעת עולה התנגדות נחרצת של הנתבע להסדר בכיוון הצעה זו. כך למשל מצוין בתרשומת מיום 9.12.09 כי הנתבע איננו מסכים להצעת מגשרת וכך גם בתרשומות נוספות.
התובעת לא הציגה איפוא ראיות של ממש לתמיכה בטענה לקיומה של הצעה קונקרטית כפי שטוענת התובעת, הצעה שכל שהיה על הנתבע לעשות הוא להשיב לה בחיוב כדי שתתקבל. מהראיות שהוצגו נראה שבסך כל מדובר בחילופי רעיונות במסגרת גישור, רעיונות שלא מחייבים איש מהצדדים.
לפי גרסת התובעת, החלטת הנתבע להפסיק את ההתקשרות עימה נעשתה בחוסר תום לב ובמטרה להימנע מקיום התחייבותו בהסכם השכ"ט. במצב שכזה, טוענת התובעת, יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי ציפייה לתובעת ואת אלו יש לחשב על בסיס השכ"ט הנוסף.
לפי גרסת הנתבע, החלטתו להפסיק את ייצוגו בידי התובעת נבעה אך ורק מאובדן האמון בתובעת ככזו שיכולה לייצגו לפי ציפיותיו. הנתבע מכחיש מכל וכל את הטענה כי הפסיק את ההתקשרות עם התובעת רק כדי לחסוך בתשלומי שכר טרחה ומציין שדווקא התקשרותו עם עורכי דין אחרים חייבה אותו לתשלומי שכר טרחה נוספים. במצב שכזה, טוען איפה הנתבע, עמדה לו הזכות המלאה להפסיק את ההתקשרות עם התובעת, הפסקת ההתקשרות נעשתה בתום לב, ואין בסיס לטענות לפיהן יש לחייבו בתשלום פיצויים לתובעת.
עם זאת, כביחס לכל פעולה למימוש זכות הנובעת מחוזה, גם פעולה שכזו מצד לקוח להפסקת ההתקשרות מול עורך הדין, שומה על הלקוח לעשות בתום לב ובהגינות כלפי עורך הדין. מקום בו מתברר מנסיבות העניין, כולל העיתוי והאופן בו הופסקה ההתקשרות, כי הלקוח פעל בחוסר תום לב – עלולה הפסקת ההתקשרות להיתפס כהפרת הסכם וככזו המזכה את עורך הדין בפיצויים על נזקיו, למשל פיצויי ציפייה (ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין [פורסם בנבו] 20.3.08, פסקאות 16 – 20 בפסק הדין).
ועוד יש להדגיש שלא די לו ללקוח, המבקש להשתחרר מהתקשרות עם עורך דין, להצביע על המסכת העובדתית בגינה קמה לו הסיבה להפסקת ההתקשרות, אלא שעליו לנהוג בהליך ההשתחררות עצמו בהגינות.
עוד ראוי לציין כי גם מקום שבו עומדת בעינה החזקה הפרשנית האמורה ויש בידי מי מן הצדדים לחוזה שאינו תחום בזמן הזכות להביאו לכלל סיום באופן חד צדדי, עליו לעשות כן בתום לב ובדרך מקובלת והשאלה אם כך נהג נגזרת בהכרח מנתוניו ומנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת במתן הודעה על סיום היחסים החוזיים בין עורך דין ללקוחו, עשויה לגרור במקרים מתאימים חיוב בתשלום פיצויי ציפייה. (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידיה גורן, עו"ד ואח' [פורסם בנבו] 12.8.09 (פסקה 23 בפסק הדין)).
הקשר בין לקוח לעורך דין מבוסס על אמון הדדי, אולם טענה מצד לקוח כי לדידו אבד האמון בעורך הדין איננה מספיקה, שאם לא כן לעולם יכול היה לקוח להשתחרר מכל חבות לעורך דינו רק על יסוד טענה שכזו. לקוח המבקש בכל זאת להפסיק ההתקשרות עם עורך דין בלא שהדבר יהווה הפרת התחייבויותיו, חייב להצביע על מסכת עובדתית שתבסס את תחושתו וחייב גם להראות כי הפסקת ההתקשרות נעשתה בהגינות ובשמירת כבודו של עורך הדין.
"ראשית, ברצוני לחזור ולציין את אמונתי בך וביכולת שלך להוביל את הקרב החשוב של חיי... אני בתקופה מאד קשה – נלחם נגד אנשים שהיו משפחה 18 שנים... אין לי יכולת להקדיש אנרגיה מיותרת למלחמות וויכוחים גם איתך – זה מאד מעיק עלי. הסברתי לך אתמול עד כמה מפריע לי ההסכם שחתמנו בהתחלה... אין לי כוח להתעסק עם זה יותר – אני חייב לעבוד עם עורך דין שיש לי אמון מלא בו ושאין שום מתח או משקעים בינינו... אני נלחם על החיים שלי תרתי משמע ואני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד את הקרב הזה."
בעקבות הודעה זו של הנתבע הוסכם בין התובעת לנתבע על תיקון הסכם השכ"ט כך שהגמול לתובעת במקרה של הצלחה הופחת מ- 17.5% ל- 10%. בפתיח של ההודעה מביע הנתבע אמון בתובעת ואף שהתובעת מדגישה זאת בטיעוניה, נראה דווקא שהנתבע נוקט בלשון סגי נהור, שכן אין אלא לתמוה מדוע נדרשה הבעת אמון זו כשבועיים לאחר תחילת הייצוג. בהמשך ההודעה גם ניכרים סימנים ברורים של אובדן אמון בתובעת, הן על רקע ויכוחים והן על רקע תחושה של הנתבע שהתחייב לשכר טרחה מופרז. ואין כל צורך לקבוע אם היה ממש בתחושה או אם השכר שנקבע אכן היה מופרז. העיקר בהודעה זו הוא עדות לתהליך נמשך של אובדן אמון.
"בכל מקרה אני מבקש ממך לא לסגור כלום אם יחזרו אליך עם הצעה כלשהי – בלי לדבר איתי קודם בבקשה... בכל מקרה תעדכני אותי על כל התפתחות ואל תסגרי שום דיל בלעדיי – אם וכאשר."
הנתבע נחקר על אודות הודעה זו והסביר כי בשלב בו נכתבה הודעה זה כבר לא האמין עוד בתובעת (עמ' 65; ש' 6 בפרוט'). גם הודעה זו, כחדש וחצי טרם הפסקת הייצוג, מבטאת המשך ההתדרדרות ביחסי התובעת והנתבע.
בבחינת הנסיבות דנא, מסתבר שמלכתחילה חזתה התובעת הליכים משפטיים רבים שיהיו כלולים בייצוג. הליכים בקשר עם תביעת מזונות, תביעת משמורת או תביעה בבית הדין לעבודה, כשכולם הליכים שלפי הסכם השכ"ט התחייבה התובעת לנהל בשם הנתבע (עדות התובעת בעמ' 45 – 46 בפרוט'). בפועל – לא התקיימה בעת הפסקת הייצוג ולו ישיבה אחת בבית המשפט לענייני משפחה וכלל לא הוגשו בקשות בקשר עם מזונות, משמורת או הליכים בבית הדין לעבודה. התובעת עצמה כלל לא טענה, ולא כל שכן שלא הציגה ראיות, לכך שהמקדמה שקבלה בסך של 15,000$ איננה מהווה תשלום הולם מלא והוגן עבור השירותים שהעניקה עד להפסקת הייצוג. במצב זה, גם אם השקיעה התובעת משאבים בייצוג הנתבע, וברור שהשקיעה, הפסקת הייצוג נעשתה כשהושקע רק מקצת מהיקף ההשקעה החזוי.
ש. שיקולים פסולים זה האם יכול להיות שמשיקולי כדאיות כלכלית ועל מנת לחסוך בתשלום שכ"ט הפסקת את ייצוג התובעת ועברת לעו"ד טירר לאחר שידעת שאתה עתיד לקבל סכומי כסף גדולים ולכן אתה עדיף בחתימה על הסכם שכ"ט עם טירר?
ת. חד משמעית לא. כשעזבתי את התובעת הבנתי שכל הגישור הזה הוא קרקס שלא יצא ממנו כלום ושהצד השני משחק איתי כמו פורפרה וברמה של הייצוג המשפטי שאני מקבל לא יצא לי שום דבר ואני חושב שזה הצעד הכי נכון שעשיתי. לכל אורך הדרך ב"כ התובעת מציג את טירר כאילו הם חטפו אותי. אותי אף אחד לא חטף. אני הגעתי אליהם מיוזמתי לאחר שהתייעצתי. אף אחד לא רצה לקחת את התיק בגלל רשלנות משפטית.
גרסת הנתבע על מניעיו בהחלטתו להפסיק את התקשרותו עם התובעת מבטאת את תחושותיו הסובייקטיביות ונתמכת בראיות אובייקטיביות, כפי שפורטו. החלטתו על הפסקת הייצוג לא נבעה מרצון להימנע מתשלומי שכר טרחה שהרי החלטתו הביאה לכך ששילם כספים העולים על אלו להם התחייב בהסכם השכ"ט.
התובעת טוענת בסיכומיה שעד להפסקת הייצוג לא הראה הנתבע כל סימן להיעדר אמון בתובעת, אלא שטענה זו איננה מדויקת. תיאור העובדות שהתבררו מראה על תהליך שעבר הנתבע, תהליך שכולל חילוקי דעות ואי שביעות רצון מגובה שכר הטרחה, ממשיך בהודעה הדורשת הימנעות מכל התחייבות בלא הסכמתו המפורשת ומסיים בפנייה להיוועצות בעורכי דין אחרים שלאחריה הודעה על הפסקת הייצוג.
נוכח ראיות אלו אני מקבל את גרסת הנתבע וקובע שהפסקת התקשרותו עם התובעת נעשתה בתום לב, נוכח אובדן אמון בתובעת, תוך מימוש זכותו של הנתבע כלקוח לבחור לעצמו ובעצמו עורכי דין אחרים ולא מתוך ניסיון לחסוך בתשלומי שכר טרחה. הפסקת הייצוג נעשתה בשלב מקדמי של ההתקשרות, בטרם השקיעה התובעת אלא מקצת מהמשאבים שנחזו בייצוג הנתבע ולפיכך גם בנסיבות שאינן מאפשרות קבלת טענתה להפרת הסכם השכ"ט או לחיוב בפיצויים.
התובעת טענה שלפי הסכם השכ"ט התחייב הנתבע לשלם את השכ"ט הנוסף בכל מקרה וגם בהפסקת הייצוג, אך התברר שלא כך נקבע בהסכם השכ"ט וודאי שלא כך הובהר לנתבע בעת שנכרת הסכם השכ"ט.
התובעת טענה שבעת הפסקת הייצוג כבר הוצעה לנתבע הצעת פשרה שכללה תשלום 2,750,000 ₪ אלא שכלל לא הוכח שהייתה הצעה קונקרטית שכזו, והתברר שאפילו הייתה - לא די בהצעה כדי להשית חבות על הנתבע כל עוד לא התקבלה ההצעה. וההצעה הזו לא התקבלה.
ולבסוף, טענה התובעת שהפסקת ההתקשרות עימה נעשתה בחוסר תום לב, בלא הצדקה ובניסיון לחמוק מתשלומי שכר טרחתה, אלא שגם טענה זו הופרכה. הסתבר שהפסקת ההתקשרות נעשתה בשל תחושת אובדן אמון של הנתבע, התברר שיש ויש נתונים אובייקטיבים שמסבירים תחושה זו, הסתבר שהפסקת הייצוג נעשתה עוד בתחילת הייצוג, והסתבר שהנתבע כלל לא חסך כספים בהחלטתו זו. הנתבע בסך הכל ממש את זכותו האלמנטארית כלקוח להפסיק ההתקשרות כשאבד אמונו בתובעת, לא מתוך הפרת הסכם השכ"ט, לא בחוסר תום לב, ולא בנסיבות המצדיקות פיצוי לתובעת.
על אף זאת, בשים לב להתנהגות הנתבע במהלך ההתדיינות, לניסיון להגניב ראיות לסיכומים, ולהשתלחות הפוגענית המיותרת בתובעת – אינני מוצא מקום להשית על התובעת חיוב בהוצאות הנתבע ולפיכך – יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
15/11/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 1 דחייה על הסף 15/11/10 | מיכאל תמיר | לא זמין |
17/01/2011 | החלטה מתאריך 17/01/11 שניתנה ע"י מיכאל תמיר | מיכאל תמיר | לא זמין |
22/02/2011 | החלטה מתאריך 22/02/11 שניתנה ע"י מיכאל תמיר | מיכאל תמיר | לא זמין |
08/03/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי מועד דיון 08/03/11 | מיכאל תמיר | לא זמין |
09/03/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי / הארכת מועד (בהסכמה) 09/03/11 | מיכאל תמיר | לא זמין |
09/03/2011 | החלטה על בקשה של תובע 1 שינוי מועד דיון (בהסכמה) 09/03/11 | מיכאל תמיר | לא זמין |
02/07/2012 | הוראה לנתבע 1 להגיש כתב הגנה מתוקן | רונן אילן | לא זמין |
10/01/2013 | החלטה על בקשה של תובע 1 גילוי מסמכים /פרטים נוספים/שאלון 10/01/13 | רונן אילן | צפייה |
27/01/2013 | החלטה על בקשה של מבקש 1 עיכוב ביצוע / התליית הליכים 27/01/13 | רונן אילן | צפייה |
12/06/2013 | החלטה 12/06/2013 | לא זמין | |
09/09/2014 | פסק דין שניתנה ע"י רונן אילן | רונן אילן | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | חנה כהן | אלידע כהן, חנה כהן |
נתבע 1 | אלי פרי | אהרן טירר |