ערעור על החלטת מפרק חברת שמשון מערכות בטחון בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") מיום 14.5.15 לפיה נדחתה תביעת החוב של המערער.

הרקע לערעור וטענות הצדדים

1. המערער, עורך דין במקצועו ייצג את החברה במשך שנים. לטענתו, במשך השנים נוצר חוב שכר טרחה של החברה כלפיו, עד אשר התקיים הליך בוררות בינו לבין החברה שבו ניתן ביום 4.6.03 פסק בוררות המחייב את החברה לשלם לו סכום של 490,000 $ בצירוף מע"מ. פסק הבורר אושר בבית המשפט ביום 20.7.03. בנוסף, הסמיך המערער את תביעתו על כתב המחאת זכויות שחתמה החברה לטובתו ביום 8.5.01 במסגרתו המחתה החברה למערער את כל הזכויות לקבלת כספים או תשלומים כלשהם המגיעים או שיגיעו לחברה מאת חברת שריונית חוסם יצור מוצרי בטחון (1991) בע"מ (להלן: "שריונית") עד לסכום של 1,300,000 ₪ (להלן: "המחאת הזכויות"). במועד מתן צו הפירוק לחברה (14.11.10) עמד סכום המחאת הזכויות על 2,406,055 ₪ וסכום פסק הבורר שהיה במקור 2,472,540 ₪, הגיע לכדי 3,683,664 ₪. תביעת החוב של המערער הוגשה על ידו בסכום של 3,749,684 ₪.

2. המפרק דחה את התביעה מהטעם שהמערער לא המציא מסמכים אותם נדרש להגיש להוכחת תביעתו, גם לא לאחר שהמפרק מצדו פנה למערער וביקש ממנו במכתב מיום 19.3.15 להמציא מסמכים רלוונטיים וליתן תשובות לשאלות בנוגע לבירור תביעת החוב. בהעדר מסמכים קבע המפרק שלא ניתן להכריע בתביעת החוב כאשר מהתביעה עצמה, מחקירתם של המערער, מנהלי החברה ורו"ח של החברה לפני המפרק, עלו ספקות בנוגע לקיומו של החוב של החברה כלפי המערער. מכאן הערעור.

3. ביתר פירוט, המפרק טען כי התעוררו ספקות בנוגע לכל אחת מטענות המערער: כי היה חוב של החברה כלפיו; כי החברה לא שילמה לו את החוב; כי התנהל הליך בוררות "אמיתי" במסגרתו התקבל פסק בוררות שקיבל תוקף של פסק דין; שחוב החברה הובטח לו בדרך של המחאת זכות. לטענת המפרק, בשל הספקות האמורים הוא ביקש מהמערער כי יעביר אליו מסמכים שונים שיבהירו את נסיבות היווצרות החוב באופן שיסייע לו בהכרעה בתביעת החוב. כך, התבקש המערער להעביר לידי המפרק הסכמי שכר טרחה; פירוט שעות עבודה; העתק של כרטסת הנהלת חשבונות של המערער לגבי שכר הטרחה ששולם לו; מכתבי דרישת שכר טרחה ששלח לחברה; מסמכי הנהלת חשבונות המאשרים כי בוצעה המחאת זכויות כנטען על ידו. כמו כן, בהתחשב בקשרים שנתגלו בין הבורר שנתן את פסק הבוררות לבין המערער, ביקש המפרק כי המערער יעביר לו הסכם שכר טרחה שנחתם עם הבורר; פרוטוקול החברה המאשר קיום הליך הבוררות; פירוט שעות עבודת הבורר; כתבי הטענות שהוגשו לבורר (כאשר כתב ההגנה לא צורף לתביעת החוב וכתב התביעה צורף ללא כל הנספחים הרלוונטיים שהוגשו בזמנו לבורר). כך גם בנוגע לטענת המערער כי הועברו כספים משריונית לחברה באמצעות חברת שמשון מערכות בטחון ב. 2001 בע"מ (להלן: "שמשון 2001") שהוקמה לצורך כך, ביקש המפרק מסמכים הנוגעים לפעילות חברת שמשון 2001; הסכמי הנאמנות שהיו למערער (אשר טען כי היה נאמן בחברה זו) ודיווח לרשויות המס על הנאמנות; פירוט תנועות בחשבונות בנק של חברת שמשון 2001; העתקי התכתבויות עם נושי חברת שמשון 2001. המערער אף הפר את החלטת בית המשפט אשר קבעה כי עליו להציג המסמכים האמורים בפני המפרק הראשון של החברה, עו"ד אלי סעדון, אשר קדם למפרקת הקודמת שמונתה אחריו, גב' רונית אדהאן, ואף ערעור לבית המשפט העליון שהגיש על החלטה זו, נדחה.

4. מנגד טען המערער כי הוא נתן לחברה שירותים משפטיים מגוונים החל מיום הקמתה ועד להליכי הפירוק. לטענתו, השירותים המשפטיים שנתן היו לשביעות רצון החברה, ואפשרו את פעילותה. לטענת המערער, המפרק התעלם מתרומתו לעצם קיומה של החברה, לפעילותה ולכספים שהגיעו לקופת החברה כתוצאה מהליך בוררות שניהל בשמה החל משנת 2001 ומהסדרים שערך בינה לבין שריונית. אף לאחר שהחברה הפסיקה את פעילותה המסחרית, היא נהנתה מהכנסות שהגיעו משריונית בשל פעילותו של המערער. לטענתו, החברה הכירה בחובה כלפיו במשך כל השנים בעוד שהוא הסכים לדחות את קבלת התשלום על מנת לאפשר לחברה לפרוע את חובותיה לנושים אחרים, אך אין הדבר יכול להיזקף כעת לחובתו.

5. באשר להמחאת הזכויות, טען המערער כי כתב המחאת הזכויות עומד בפני עצמו ומעיד על המחאה אמיתית של זכויות כלפיו. אף שריונית עמדה על כך כי זכויות החברה הומחו למערער (זאת במסגרת כתב הגנה שהגישה שריונית בהליך שבמסגרתו נתבעה על ידי החברה). מה גם, אין חולק כי המחאת הזכויות נעשתה ביום 8.5.01, תשע שנים לפני פירוק החברה, ועל כן אין כל חשש להעברה סמויה של זכויות. אף המפרקת הקודמת של החברה, עו"ד אדהאן, אישרה את קיומה של ההמחאה.

6. באשר לטענת המפרק כי המערער לא העביר לידיו את המסמכים שנדרשו לצורך הוכחת תביעת החוב שהגיש, טען המערער כי כל המסמכים הדרושים לאישור הוכחת החוב והמחאת החוב היו ידועים למפרק וגלויים לפניו. מכל מקום, המערער עמד על כך שהוא העביר את כל המסמכים שנדרשו למפרקת הקודמת, והמפרק יכל להשיגם ממנה. כמו כן, מסמכים רלוונטיים שונים נמצאים בידי החברה, מנהליה ורואה החשבון שלה, והיה על המפרק להשיגם באמצעותם, אך המפרק נהג שלא כדין והתעלם ממידע שנאסף בתיק הפירוק קודם למינויו, ומקביעות קודמות של קודמתו בתפקיד, עו"ד אדהאן. המפרק גם התעלם מפניות המערער אליו.

דיון והכרעה

7. בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב משמש לא רק כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט אלא בתפקיד מעין שיפוטי (רע"א 5388/97 ינוב נ' אחיעזר, פ"ד נב(1) 199 (1998); פר"ק (מחוזי י-ם) 4040/07 האוצר, אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק (פורסם בנבו, 21.11.10)). כפי שבואר בהרחבה בעניין בש"א (מחוזי י-ם) 7013/09 אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב ‏כנגד חברת ש. בראשי בע"מ (פורסם בנבו, 26.5.11)), מלאכת ההכרעה בתביעות החוב על ידי בעל תפקיד הינה מלאכה נכבדת ורבת-חשיבות, ועל בעל התפקיד לנקוט משנה זהירות ולדקדק בטיבה של תביעת החוב שהוגשה על ידי נושה ובטיב הוכחתה.

8. ברם, על בעל תפקיד לפעול מתוך נאמנות לכלל הנושים והוא מנוע מלאשר תביעות חוב שאינן מוצדקות או אשר לא הוכחו בפניו (בש"א (מחוזי חי') 15453/06 עזבון המנוח מתתיהו לוי ז"ל נ' עו"ד אפרים צ'יזיק (פורסם בנבו, 6.5.07); בש"א (מחוזי חי') 14153/03 מאיר נ' אליאס (פורסם בנבו, 21.4.05); ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטיגר, פ"ד מו(4) 353 (1992)). כך גם, בעל התפקיד אינו מחויב לתור אחר ראיות עבור הנושה, ולא מוטלת עליו חובה "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אלו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו (פש"ר (מחוזי ת"א) 2347/99 מוריאנו נ' עו"ד ארז, הנאמן (פורסם בנבו, 21.11.01); פש"ר (מחוזי ת"א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי, המנהל המיוחד (פורסם בנבו, 30.3.04)). ועוד, על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. הוא זה הטוען לקיום חוב ומבקש להוציא מחברו, ובמסגרת זו עליו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בתצהיר ובכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו (פש"ר (מחוזי ת"א) 1199/01 בעניין דנבר; בש"א (מחוזי חי') 7839/03 טסלר נ' עו"ד מטר נביל (פורסם בנבו, 11.4.05); בש"א (מחוזי חי') 14153/03 בעניין מאיר, שם).

9. חרף האמור, עיון בערעורו של המערער מלמד כי הלכה למעשה, הוא לא הכחיש כי לא צירף לתביעת החוב שהגיש בפני המפרק את כל האסמכתאות הרלוונטיות לעניין. אומנם המערער טען כי הוא לא קיבל את המכתב מיום 19.3.15 ובו שאלות המפרק ובקשתו להעביר לידיו מסמכים רלוונטיים, ונודע לו על קיומו של המכתב רק ביום שבו הוגשה בקשה מס' 29 בתיק זה, היינו ביום 25.5.15, אך לא ניתן לקבל טענה זו. במסגרת ההכרעה בתביעת החוב, אשר ניתנה ביום 14.5.15 הובהר על ידי המפרק כי הוא פנה למערער ביום 19.3.15 וביקש ממנו מענה לשאלות שונות, כמו גם כי יעביר לידיו מסמכים רלוונטיים שונים, אך לא נענה. מכאן, כי אף אם לא קיבל המערער לידיו את הפנייה מיום 19.3.15, הרי שלמצער במועד ההכרעה בתביעת החוב כבר נודע לו על הפנייה. ברם, גם אז לא השכיל המערער להביא בפני המפרק את המסמכים הרלוונטיים שנתבקשו על ידו. גם כאשר פנה המערער מצדו למפרק בפנייה מיום 7.6.1, הוא הפנה למפרק אך שאלות הנוגעות לשולי הליך ההכרעה ולמסגרתו (תמיהות בנוגע למועד שבו נשלחה ההכרעה בתביעת החוב; באשר לאמור במסגרת ההכרעה כי קיימת זכות ערעור למשך 15 ימים בלבד; ולגבי הזמן שחלף מיום מינויו של המפרק ועד שניתנה תגובתו הראשונה לעניין) ואין בו כל התייחסות לגופה של תביעת החוב ולשאלות המפרק הנוגעות לבירור העניין. ומכל מקום, את עיקר טענותיו מיקד המערער בטענה שהמפרק לא עמל להשיג את המסמכים הרלוונטיים מהגורמים אשר אחזו בהם, המפרקת הקודמת או החברה, מנהליה ורואה החשבון שלה. המערער גם לא טען כאמור כי לוּ היה סיפק בידו, היה מעביר לידי המפרק את המסמכים הרלוונטיים לפי דרישת המפרק ככתבה וכלשונה.

10. מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. טענת המערער כי המסמכים הדרושים לאישור תביעת החוב היו ידועים למפרק והוא יכל להשיגם בדרכים שונות, בין אם באמצעות פניה למפרקת החברה הקודמת ובין אם באמצעות איתורם מתוך מסמכי החברה, אינה יכולה להתקבל. על המערער מוטלת החובה לצרף את המסמכים השונים שנדרשים לצורך הוכחת תביעתו, ואין לו להלין על המפרק אשר לא השיג את אותם מסמכים בעבורו. על אחת כמה וכמה שעה שהמפרק לא ישב ללא מעש, ואף פנה למערער וביקש מענה לשאלות ספציפיות ולתמיהות שונות וכן אסמכתאות שיהיה בהן כדי להבהיר את נסיבות היווצרות החוב. לכן, אף אם הייתה מתקבלת טענת המערער כי הוא מסר את המסמכים הרלוונטיים לידי המפרקת הקודמת (חרף העובדה שלטענת המפרק המסמכים הנדרשים לא נכללו גם במסגרת החומר שהועבר לידיו מידי גב' אדהאן), הרי שלא הובהר מדוע לא פעל המערער כיאות לטובת הוכחת תביעתו, בדרך של הצגת המסמכים שנדרשו לאישוש תביעתו גם לפני המפרק הנוכחי. גם טענת המערער כי התקיים "שיתוף פעולה מלא" בינו לבין המפרקת הקודמת, בעוד שלא נוצר לדבריו כל קשר עם המפרק הנוכחי, אינה מורידה או מעלה דבר לעניין זה.

11. גם קביעותיו של הבורר בנוגע לחובות החברה כלפי המערער אינן מחייבות את המפרק שמונה לחברה, אשר רשאי לעשות בנסיבות מסוימות שימוש בסמכותו הייחודית "להציץ" מאחורי פסק הדין, במיוחד כאשר מדובר בפסק בורר – או פסק דין – המדליק "נורה אדומה" לאחר שניתן ללא דיון לגופו של עניין אלא לפי דברי המערער, בהסכמה (ראו: רע"א 550/12‏ מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ נ' שקד (פורסם בנבו, 21.7.13); ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 14.8.12); ע"א 1057/91 בעניין הרצל, שם). המערער, כך נראה, גם לא פעל לטובת הסרת הערפל על פני השתלשלות העניינים שהביאה להיווצרות החוב. בקשת המפרק להבהרת נסיבות הליך הבוררות, הינה מובנית וברורה. אומנם, לתביעת החוב צורפו חלק מהמסכים הרלוונטיים, ובכלל זאת התביעה שהגיש המערער במסגרת הליך הבוררות, החלטת הבורר, והחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב ליתן להחלטה תוקף של פסק דין בהיעדר התנגדות. עם זאת, המערער לא צירף – לא אז בפני המפרק, ולא היום בפני בית משפט – את כתב ההגנה אשר הוגש לכאורה על ידי החברה (אם הוגש), פרוטוקולים מהליך הבוררות וכיו"ב ולא נתן מענה לשאלות המפרק לגבי ההליך (ובכלל זאת, לשאלה האם לבורר קיים קשר למשרד המערער).

12. והדברים נכונים גם בנוגע להמחאת הזכויות. אדרבה, פשיטא שהמפרק רשאי "להציץ" גם מאחורי כתב המחאת הזכויות, אשר צורף לתביעת החוב ללא אסמכתאות נוספות. גם טענת המערער כי גם שריונית הכירה בהמחאת זכות זו (טענה אשר לכאורה נטענה לראשונה בערעור ולא בפני המפרק) אין בה די כדי לתת מענה לשאלות המפרק בהקשר זה, ולבקשת הבהרת תביעת החוב באמצעות מסמכים נוספים.

13. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף במסגרת ערעור זה לא הבהיר המערער את העמימות בנוגע לאופיו של הסכסוך עם החברה שהביא אותו ואת החברה לקיום הליכי בוררות. להמחשת הדברים, כך למשל, המערער טען במסגרת ערעורו כי "בשום שלב" לא הייתה מחלוקת בינו לבין החברה כי מגיע לו תשלום על שירותיו, ואף הוסכם להעמיד את זכותו על סך של 1,300,000 ₪ (פסקה 9 לתצהיר המערער, ההדגשה אינה במקור). כך גם טען המערער כי הוסכם "ברוח טובה" להביא את העניין בפני בורר מוסכם (פסקה 17 לתצהיר המערער). ברם, במסמך שליווה את הליך הבוררות ופירט את השירותים המשפטים שלטענתו ניתנו לחברה, נטען על ידי המערער עצמו כי החברה אינה מכירה בזכותו לקבל שכר על שירותיו, כך: "בשלב זה, נוצר מצב, שלא זו בלבד ששמשון אינה מכירה בשכר המגיע למרות העבודה העצומה שהושקעה, ולמרות התוצאות... אלא ששמשון אינה מסוגלת ואינה מציעה לשלם היום אף פרוטה אחת על חשבן המגיע" (הטעויות במקור, ההדגשה אינה במקור). בנסיבות אלה, על אחת כמה וכמה ששאלות ותמיהות המפרק היו במקומן, ואף לא ניתן לקבוע כי המפרק – או אף בית המשפט – קיבלו לעניין זה תשובות המניחות את הדעת.

14. ובשולי הדברים, גם לא ניתן לקבל את טענת המערער כי דרישת המפרק שיומצאו לו מסמכים שנערכו לפני כ-9 עד 15 שנים, אינה אפשרית. משהוגשה תביעת חוב שעניינה פסק בורר משנת 2003 וכתב המחאת זכויות משנת 2001, אין לו למערער להלין אלא על עצמו שאין בידו המסמכים הרלוונטיים להוכחת הנטען על ידו.

מכל האמור עולה כי דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המפרק בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.