1. התובע סובל מליקוי בגבו, אשר לטענתו נגרם עקב תנאי ואופי עבודתו כרצף, וזאת על דרך מיקרוטראומה.

פנייתו לנתבע בבקשה להכיר בליקוי ממנו סובל בגבו כנובע מתנאי עבודתו נדחתה, וזאת מהנימוק שלא הוכח קיום קשר סיבתי בין הליקוי הנטען לבין תנאי העבודה.

מכאן התביעה שבפנינו.

ראוי לציין, שתביעה קודמת שהוגשה מטעם התובע לבית הדין להכיר בליקוי ממנו סובל בברכיו, נדחתה על ידי בית הדין, וזאת לאחר שבאותו הליך מונתה מומחית רפואית שקבעה כי התובע אינו סובל ממחלת מקצוע בברכיו (בל 2513/08 יעקב ועקנין - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.06.10).

2. לאחר שהושמעה גרסת התובע, הסכימה ב"כ הנתבע למינוי מומחה רפואי, לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי – רפואי בין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו לבין תנאי עבודתו.

3. אשר על כן, על יסוד דברי התובע בפנינו והראיות שהוצגו, ובהתבסס על התשתית העובדתית כפי שהוסכמה ע"י הצדדים ואשר תוארה במסגרת התביעה הקודמת של התובע אשר הוזכרה לעיל, קבענו בהחלטה מיום 11.07.12 את העובדות הבאות –

א. התובע, יליד 1941, רצף במקצועו.

ב. התובע עבד כרצף עצמאי וכרצף שכיר אצל מעסיקים שונים, וזאת משנת 1961 ועד שנת 1999.

ג. במסגרת עבודתו, התובע היה מבצע פעולות קבועות, המאופיינות בהתכופפויות, ישיבה על הברכיים, הרמת דליים של בטון, מרצפות, שקי בטון, ושפיכה לתוך מערבל וערבוב של חומרים לצורך ביצוע העבודה.

ד. יום עבודה של התובע היה בן כ- 8 שעות.

ה. בתקופה שמחודש ספטמבר 2000 ועד חודש מרץ 2003, עבד התובע כגנן, במשך 5 שעות ביום.

ו. החל מחודש אפריל 2003, התובע אינו עובד כלל.

4. בהתאם לכך, מנינו בהחלטה הנ"ל, כמומחה רפואי מטעמו של בית הדין את דר' רון בשוראי, כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה, והפנינו אליו את השאלות הבאות -

א. מהי המחלה או מהו הליקוי שמהם סובל התובע בגבו?

ב. האם השפיעו תנאי עבודתו של התובע כהגדרתן לעיל, בתקופה בה הוא עבד כרצף, השפעה כלשהי על הופעת המחלה או הליקוי ממנו הוא סובל בגבו, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזו מידה?

ג. האם הייתה כאן פגיעה Injury?

ד. האם הפגיעה גרמה נזק?

ה. האם כל פגיעה ופגיעה, כמפורט בהחלטה, גרמה לתובע לפגיעה זעירה Injury שלא ניתן להבחין בה, ואפשר ליחס אותה לזמן מסוים?

ו. במקרה שכן - הייתה הפגיעה הנ"ל - Irreversible בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים?

ז. במידה והמצב הקיים בגב נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה?

5. בחוות דעתו בהשיבו על השאלות הנ"ל קבע המומחה כי להערכתו "התובע סובל מכאבי גב, עם קרינת כאב לרגל. על רקע של שינויים ניווניים שחיקתיים בעמוד השדרה", אולם העריך כי לתנאי עבודתו של התובע הייתה השפעה על הופעת המחלה, בדרך של "החמרה במידה מסוימת". להלן עיקר קביעותיו –

"1. התובע סובל מכאבי גב, עם קרינת כאב לרגל. על רקע של שינויים ניווניים שחיקתיים בעמוד השדרה. כינויים ואבחנות שונות למצב:

LOW BACK PAIN.

SPONDYLOSIS.

SPINAL STENOSIS.

2. כן. תנאי עבודתו השפיעו במידה קלה עד בינונית על התפתחות המחלה.

3. תועדו 4 תאונות בהם נגרמה חבלה לגב. בהן גם תאונות עבודה. כך שאכן היו פציעות.

4. אין תיעוד לנזק ספציפי שנגרם ע"י התאונות. בבדיקתו הגופנית לא נראה ממצא שונה מהרגיל אצלו בסמוך לתאונות. וגם בבדיקות הדימות לא נמצא ממצא חבלתי מובהק כמו שבר.

5.6. כן. בתנאי עבודתו של התובע נמצא מרכיב המתאים למיקרו טראומה של עמוד השדרה המתני – הפעלת הגב התחתון בתנועות חוזרות לצורך העמסת חומרים ונשיאתם. (עומס גבוה בתדירות בינונית).

7. המצב הקיים הוא מחלה ניוונית שחיקתית הקשורה לגיל ולנטייה תורשתית. ואצל התובע היא הופיעה בגיל המתאים להופעת מצב זה באוכלוסייה. (תוך תקופת עבודתו, לא כפי שצוין במכתב הדחיה של הביטוח הלאומי) תרומה משנית כגורם להופעת המחלה הם התאונות שעבר, ועבודתו במנגנון של מיקרו טראומה.

לסיכום: אני מעריך שמצב מחלתי טבעי הוחמר במידה מסוימת ע"י תאונות שעבר ופעילות במסגרת עבודתו".

6. לבקשת ב" הנתבע, הותר להפנות למומחה הרפואי שאלות ההבהרה. להלן השאלות והתשובות עליהן, בהתאמה -

א. בחוות דעתך ציינת כי "המצב הקיים הוא מחלה ניוונית שחיקתית הקשורה לגיל ולנטייה תורשתית".

האם לאור קביעתך הנ"ל, הנך מסכים לכך שאותה אבחנה הייתה מתקבלת לגבי התובע, שהינו יליד 1941, גם אילולא עבד כרצף בתקופה כפי שתוארה והוגדרה בהחלטת המינוי? אנא נמק.

"א. אכן כן. אני מעריך שאותה מחלה נוונית שחיקתית הייתה פוגעת בתובע גם לולא היה רצף ועבד בתקופה הנתונה. וזאת מעצם טיבה ואופיה של המחלה. טיב הסבל והשינויים שנראו בבדיקות הדימות. המעקב אחריה משך השנים מראה שהופעתה והתקדמותה אצל התובע אירעו בקצב שהוא זהה פחות או יותר לקצב התקדמות המחלה אצל אנשים שאינם רצפים".

ב. בחוות דעתך ציינת: "תרומה משנית כגורם להופעת המחלה הם התאונות שעבר...".

אנא הבהר את המונח "תרומה משנית".

"ב. תרומה משנית. בנתונים מופיעים גורמים נוספים שיכלו לתרום להחמרת סבלו או זירוז קצב התקדמות השינויים. גורמים אלה הם החבלות בעברו, ועבודתו, שחלקה יכול להתאים למנגנון של מיקרו טראומה (רכיב נשיאת המשאות הכבדים). חשיבותם של גורמים אלה היא משנית לעומת חשיבותם של הגורמים המובנים".

ג. בחוות דעתך ציינת כי "אני מעריך שמצב מחלתו טבעי הוחמר במידה מסוימת ע"י תאונות שעבר ופעילות במסגרת עבודתו".

אנא הבהר את המונח "במידה מסוימת".

ד. האם לאור גורמי הסיכון שנמצאו אצל התובע (גיל, נטייה תורשתית ותאונות קודמות עם חבלות גב), כפי שצוין בחוות דעתך, הנך מסכים לכך כי השפעת תנאי עבודתו של התובע כרצף פחותה בהרבה מהשפעתם של אותם גורמי סיכון?

ה. האם לדעתך, השפעתם של תנאי עבודתו של התובע כרצף, הינה פחותה מ – 20% מהשפעתם של הגורמים האחרים, לרבות גורמי הסיכון הנ"ל?

"ג.ד.ה. במידה מסויימת – הכוונה היא, במידה שהיא פחותה בהרבה לעומת הסיבות העיקריות (גיל, נטיות תורשתיות וגו'). אם אדרש לנקוב במספרים – פחות מ20%, ואם אדרש להערכה איכותנית – הרי תנאי עבודתו הקדימו כנראה את הביטוי של מחלתו במספר שנים".

7. בהמשך הוגשו מטעם ב"כ הנתבע סיכומים בגדרם התבקש לדחות את התביעה לדעת ב"כ הנתבע, מקריאת חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה בכללותן, המסקנה העולה הינה שלא קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו, וכי במידה וקיים קשר סיבתי אשר כנראה הביא להקדמת הביטוי של מחלת התובע במספר שנים, הרי השפעת תנאי העבודה היתה פחותה הרבה מהשפעתם של גורמים אחרים כגון גילו של התובע והנטייה התורשתית.

8. בהמשך הועבר התיק למותב בית הדין למתן פסק דינו, אלא שבהחלטתו מיום 26.12.12, מצא בית הדין לנכון, בטרם מתן פסק דין בתיק, לבקש מהמומחה להבהיר את עמדתו בהקשר לעניין הבא, ולהשיב על השאלה הבאה -

בחוות דעתך השבת בחיוב לשאלה בדבר היווצרות הליקוי ממנו סובל התובע בגבו על דרך המיקרוטראומה, בדברים הבאים -

"כן. בתנאי עבודתו של התובע נמצא מרכיב המתאים למיקרוטראומה של עמוד השדרה המתני – הפעלת הגב התחתון בתנועות חוזרות לצורך העמסת חומרים ונשיאתם (עומס גבוה בתדירות בינונית)".

בחוות דעתך המשלימה ציינת, בין היתר, כי להערכתך "תנאי עבודתו של התובע הקדימו כנראה את הביטוי של מחלתו במספר שנים"(ההדגשה איננה במקור).

לאור קביעותיך הנ"ל, האם לדעתך ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו לבין תנאי עבודתו, וזאת במידת סבירות העולה על 50%? אנא נמק.

9. לשאלה הנ"ל השיב המומחה כדלקמן –

"בנתונים הקליניים והעובדות שצויינו ע"י בית המשפט, יש אסמכתאות ברורות וחד משמעיות ל – 2 תהליכים שפעלו בד בבד וגרמו למחלתו של התובע. האחד – מחלה שחיקתית נוונית, שאינה קשורה לעבודתו. והשני – עומס שפעל על גבו במנגנון של מיקרו טראומה. (נושא זה נדון לעומק במסמכים הקודמים שכתבתי). לכן ניתן לקבוע בוודאות גבוהה, ובמידת סבירות שמעל ל – 50%, כי מחלתו נגרמה ע"י שילוב של 2 הגורמים, הווה אומר - החמרה של מצב מחלה טבעי ע"י תנאי עבודתו".

10. מטעם ב"כ הנתבע הוגשו השלמות לסיכומים בגדרם חזר על האמור בסיכומים הנ"ל, ולדעתו מתשובת המומחה האחרונה, עולה כי לא קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו.

מטעם ב"כ התובע לעומת זאת לא הוגשה כל הודעה בתיק.

11. דיון והכרעה –

עסקינן, כאמור, בתביעה להכיר בליקוי ממנו סובל התובע בגבו כפגיעה בעבודה, וזאת על דרך המיקרוטראומה.

גדר המחלוקת בתביעה נטוש באשר לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי האמור לבין תנאי העבודה.

לצורך בחינת השאלה, האם מבחינה רפואית מתקיים אותו קשר, מינינו כאמור מומחה רפואי.

על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. במסגרת הקשר הסיבתי המשפטי, בית הדין ייתן דעתו גם לקשר הסיבתי הרפואי, אותו קובע המומחה הרפואי המתמנה על-ידי בית-הדין. (דב"ע נו 244 – 0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם; עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377).

בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות (עבל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארן, לא פורסם, ניתן ביום 15.05.07).

סוגיית רמת ההוכחה –

סוגיית רמת ההוכחה הנדרשת של קיום פגיעה בעבודה תאונה בעבודה על ידי הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה בעבודה נדונה בפסיקה פעמים רבות. בעב"ל 217/05 תאופיק ג'בארין נגד המוסד לביטוח לאומי (ניתן 02.11. 05) נקבע כי:

"גם אם נצא מנקודת הנחה, כי לא ניתן לאתר באופן ודאי את סיבת הפגיעה, הרי שבדרך כלל ההכרעה האם מדובר בפגיעה הנובעת מן העבודה, צריך שתעשה בהתבסס על השאלה, 'מהי הסיבה הסבירה יותר' (ההדגשה אינה במקור) .

לעתים, נדרש בית הדין להיזקק לשאלה של הוכחת הקשר הסיבתי הנדרש כאשר מוצגים נתונים בדבר אחוז ההשפעה של תנאי העבודה על התאונה בעבודה. כך למשל נקבע כי במקרה בו השפעת האירוע בעבודה על קרות אירוע מוחי הייתה בשיעור של 25% ואותו אירוע לא היה מתרחש אלמלא האירוע בעבודה, יש להכיר באותה פגיעה כפגיעה בעבודה (עב"ל 210/97, שלומית רז נגד המוסד לביטוח לאומי , ניתן 18.8.99).

כמן כן נקבע במקרים אחרים כי די בהוכחת השפעה של העבודה על מחלה הגורמת להחמרתה בשיעור של 20% על מנת להכיר בה כפגיעה בעבודה בין במקרה של מחלת מקצוע ובין במקרה של מיקרוטראומה (עבל 521/06 משה קורין נגד המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 07.10.07); עב"ל 148/07 רון קמפינסקי נגד המוסד לביטוח לאומי (14.07.08); עבל 659/06 המוסד לביטוח לאומי נגד חיין עפיף טנוס (ניתן ביום 10.03.07).

יחד עם זאת, הפסיקה האמורה סויגה בפסק הדין שניתן בעניין משה אבן ז"ל. באותו עניין נפסק כדלקמן:

"ככל שהמדובר בפגיעה בדרך מיקרוטראומה, תחילה, יש לקבוע במידת סבירות העולה על 50%, כי בכלל קיים קשר סיבתי בין עבודת המשיב לבין מחלתו, ורק לאחר שנקבע הקשר במידת סבירות העולה על 50% (דהיינו, שהמומחה יחווה דעתו כי סביר יותר שקיים קשר כזה, מאשר כי לא קיים קשר כזה), יש לעבור לשלב הבא ולבדוק, גם אם קיים קשר, מה מידת תרומתו בהשוואה ליתר הגורמים שגרמו למחלת המשיב, ובעניין זה, די בכך, שתרומת העבודה תהא בשיעור העולה על 20%".

יישום ההלכות למקרה שבפנינו, אם כן, ולתמונת המצב, בכללותה, העולה מחוות דעת המומחה והשלמתה בדרך של מתן מענה לשאלות ההבהרה, מוביל אותנו למסקנה לפיה התובע עמד בתנאים להוכחת קיומו של קשר סיבתי במידה הנדרשת בין הליקוי ממנו סובל בגבו לבין תנאי עבודתו על דרך המיקרוטראומה, וזאת בדרך של החמרת מצב.

בנסיבות המקרה שבפנינו, מחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי מחלת הגב ממנה סובל התובע נגרמה משילוב של שני גורמים: מחלה ניוונית שחיקתית הקשורה לגילו של התובע ולנטייה תורשתית, וכן "החבלות בעברו, ועבודתו, שחלקה יכול להתאים למנגנון מיקרוטראומה (רכיב נשיאת המשאות הכבדים)". אומנם המומחה העריך כי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת המחלה הגבית הייתה פחותה מהגורמים הטבעיים האחרים, עם זאת, כאשר נשאל המומחה האם ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בגבו לבין תנאי עבודתו, וזאת במידת סבירות העולה על 50%, קבע באופן שלא משתמע לשתי פנים כי "ניתן לקבוע בוודאות גבוהה, ובמידת סבירות שמעל ל – 50%, כי מחלתו נגרמה ע"י שילוב של 2 הגורמים, הווה אומר - החמרה של מצב מחלה טבעי ע"י תנאי עבודתו (ההדגשה אינה במקור, ו.ש)".

על כן, אנו סבורים כי בנסיבות אלה יש בחוות דעתו של המומחה בשילוב עם תשובתו לשאלת ההבהרה כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת הגב ממנה הוא סובל בדרך של החמרת מצב.

12. אשר על כן מקבלים אנו את התביעה בחלקה, במובן זה שאנו קובעים שתנאי עבודתו של התובע גרמה להחמרה, על דרך המיקרוטראומה, של מחלת הגב ממנה הוא סובל.

ההכרעה בשאלת מידת ההחמרה ו/או סוגיית תרומתם של הגורמים השונים והאחרים להיווצרות המחלה תידון ע"י וועדה רפואית שתתכנס ככל שהתובע יבקש לקבוע את נכותו הנובעת מהעבודה.

13. בנסיבות העניין, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ .

14. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ט אדר תשע"ג, ‏11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.