1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד – עסקאות בכלי רכב שבוצעו בין התובע/הנתבע שכנגד (להלן- רוזוליו) לבין הנתבעים/התובעים שכנגד 1 ו-2 (להלן – פדרו), כאשר הנתבעים/התובעים שכנגד 3-4 חתמו כערבים לכל תשלום המגיע לרוזוליו מאת פדרו (להלן – הערבים).

התביעה

2. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 19.7.10, בין הצדדים נחתמו הסכמים בימים 1.1.09 ו – 21.2.10, כאשר ביום 3.5.10 נחתם הסכם המשקף את המצב החוזי והכספי האחרון שבין הצדדים (להלן – ההסכם האחרון).

3. רוזוליו טוען כי על פי סעיף 3(ד) להסכם האחרון, התחייבו פדרו לשלם לו יתרת חוב בסך 630,000 ₪, שאמורה הייתה להשתלם ב – 20 תשלומים שווים ורצופים החל ביום 5.7.10, אך הם לא עמדו בהתחייבותם , וכבר התשלום הראשון לא שולם.

4. בנוסף טוען רוזוליו, כי בהתאם להסכם האחרון היה על פדרו למכור 7 מכוניות שרוזוליו מימן את רכישתן.

פדרו מסרו לרוזוליו שיקים מעותדים , כאשר סוכם כי לאחר מכירת כל רכב יפקיד רוזוליו את השיק הרלבנטי.

לטענת רוזוליו, פדרו מכרו שני כלי רכב מבלי להודיע לו על כך , וכאשר הוא שמע על כך מצד ג' – הפקידו פדרו שני שיקים על סכום כולל של 109,500 ₪ אך השיקים חזרו מסיבת א.כ.מ.

בעקבות מו"מ ארוך קיבל רוזוליו לידיו את כלי הרכב הנותרים, לאחר שהחזיר את השיקים שנמסרו לו.

בנוסף, טוען רוזוליו כי קיבל מפדרו 5 שיקים מעותדים על סך של 23,000 ₪ כל אחד, שזמן פירעונם החל ביום 20.8.10 (לאחר שהוגשה התביעה).

לעניין שיקים אלה טוען רוזוליו כי אין לו ספק שהם לא ייפרעו, ומדובר למעשה ב"הפרה צפויה" (להלן – השיקים המעותדים).

5. בסך הכול דורש רוזוליו בכתב התביעה סכום של 750,000 ₪ המורכב כדלקמן:

א. 630,000 ₪ - בשל יתרת החוב של פדרו;

ב. 5,000 ₪ - בשל החזרת שיק כמפורט בהסכם האחרון;

ג. ריבית בשיעור של 5% לחודש בשל הסכומים האמורים, בהתאם להסכם האחרון.

ד. 115,000 ₪ - בשל השיקים המעותדים.

6. לטענת פדרו בכתב ההגנה, רוזוליו הונה אותם, ובסופו של יום לא רק שלא קיימת יתרת חוב בסך של 630,000 ₪ - אלא רוזוליו הוא זה שחייב להם כספים בשל מחדליו ובשל רישומים כוזבים בעניין יתרת החוב.

7. לעניין שני השיקים בסכום הכולל של 109,500 ₪ טוענים פדרו כי רוזוליו "שכח" לציין כי ניתנה מלוא התמורה כנגדם.

עוד נטען בהקשר זה, כי הסכום האמור הינו חלק מיתרת החוב בסך 630,000 ₪ ועל רוזוליו היה לבצע קיזוז, אולם הוא פעל בדרך לא דרך, תוך כדי הטעיה, ודורש את הסכום של 109,500 ש"ח בנוסף לסכום של 630,000 ₪ במקום לקזזו.

8. פדרו טוענים כי כל כלי הרכב הוחזרו לרוזוליו, אך רוזוליו לא החזיר להם את השיקים כפי שהתחייב , והוא עדיין אוחז בהם שלא כדין.

מסיבה זו, חזר השיק על סך של 31,500 ₪ שזמן פירעונו היה ביום 5.7.10, ובמעשיו אלה גרם רוזוליו להגבלת החשבון של הנתבעת 1 (להלן – החברה).

לטענת פדרו, החברה הייתה יכולה להיות באובליגו של עד 400,000 ₪, אולם מעשי רוזוליו גרמו להגבלת החשבון ולפגיעה בשמה הטוב ובתדמיתה של חברה.

9. בסעיפים 9-10 לכתב ההגנה טוענים פדרו, כי כתוצאה מהגבלת חשבון החברה נגרמו להם נזקים בסכום של 250,000 ש"ח לכל הפחות (מבלי לפרט כיצד הגיעו לסכום זה), וכן לנזק כספי בסך של 50,000 ₪ בשל הפגיעה בשמה הטוב של החברה.

התביעה שכנגד

10. בהמשך לנטען בכתב ההגנה, הגישו פדרו ביום 9.11.10 תביעה שכנגד על סך של 300,000 ש"ח (250,000 ₪ + 50,000 ₪).

לטענת פדרו, על פי ההסכם האחרון היה על רוזוליו להפקיד המחאות רק לאחר הודעה, אך רוזוליו הפר את ההסכם וגרם לנזקים עצומים לפדרו.

11. גם בכתב התביעה שכנגד לא מפרטים פדרו כיצד הגיעו לסכום של 300,000 ₪, אלא טוענים כי בלית ברירה, ועל מנת לקבל חזרה שיקים רבים אשר נותרו אצל רוזוליו, פרעה החברה שני שיקים, האחד על סכום של 31,500 ₪ שמועד פירעונו ביום 5.8.10, והשני על סכום של 18,000 ₪, שמועד פירעונו ביום 20.8.10, ובסך הכול – 49,500 ₪.

לטענתם, על אף הפירעון המשיך רוזוליו להחזיק בשיקים שלא כדין, לאחר שהיה צריך להחזירם לפדרו עם החזרת כלי הרכב לידיו.

בסיכומו של דבר טוענים פדרו, כי הוחזרו לרוזוליו כלי רכב ששווים 402,000 ₪ וכן סכומים של 18,000 ₪, 109,500 ₪ , ובתוספת 31,500 ₪ .

כמו כן נטען, כי פדרו נתנו לרוזוליו שיקים נוספים אשר סכומם עולה על 70,000 ₪, ולפיכך אין הם חייבים מאומה לרוזוליו.

12. בכתב ההגנה לתביעה כנגד דרש רוזוליו לחייב את פדרו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו וכן לדחות את התביעה כנגד על הסף.

לטענתו, התביעה שכנגד נעדרת כל בסיס והוגשה במטרה להכביד עקב הגשתה של התביעה העיקרית.

עוד נטען, כי במסגרת הליכי העיקול הזמני שביקש רוזוליו , התגלה כי מצבם הכלכלי של פדרו קשה ביותר.

13. בקשתו של רוזוליו לחיוב פדרו בהפקדת ערובה נדחתה בהחלטה מיום 2.6.11.

14. התקיימו דיוני הוכחות בימים 14.11.12 ו – 21.4.13 .

מטעם רוזוליו נחקר, בנוסף לרוזוליו עצמו, גם עו"ד עמיחי שם טוב שערך את ההסכמים בין הצדדים.

אמנם רוזוליו הגיש גם תצהיר של מר יורם קדוש, אולם העד לא התייצב לחקירה.

מטעם פדרו נחקרו מר מאיר פדרו, מר עידן פדרו (הנתבע 3), וכן מר יעקב אילוז , חברו של מאיר פדרו.

ההסכמים בין הצדדים

15. בין הצדדים נערכו שלושה הסכמים:

(א) הסכם מיום 31.12.08, שנחתם בין רוזוליו לבין החברה (להלן – ההסכם הראשון).

(ב) הסכם מיום 21.2.10, שנחתם בין רוזוליו לבין החברה (להלן – ההסכם השני).

(ג) ההסכם האחרון (מיום 3.5.10), אשר מהווה תוספת להסכמים הקודמים.

ההסכם הראשון

16. על פי ההסכם הראשון, התחייב רוזוליו למסור לחברה 25 מכוניות, בהתאם לרשימה שצורפה כנספח א' להסכם, והחברה התחייבה למוכרן.

החברה התחייבה לשלם לרוזוליו סכום של 1,373,00 ₪ עבור כל כלי הרכב, באמצעות 12 המחאות לפקודת רוזוליו.

17. בסעיף 4(ד) להסכם הראשון נקבע, כי אי כיבוד המחאה או איחור בפירעון מעבר ל – 7 ימים יהווה הפרה יסודית, ולרוזוליו תעמוד האפשרות להיכנס למגרש של החברה לשם לקיחת כלי הרכב ו/או למוכרם ו/או להעבירם לצד ג'.

18. עוד נקבע, בסעיף 4(ה) להסכם הראשון, כי איחור בפירעון של תשלום מהתשלומים שנקבעו יישא ריבית בשיעור של 5% לכל חודש, מהיום השני לאיחור ועד ליום התשלום בפועל.

19. מאיר פדרו והערבים חתמו על ערבות אישית לכל תשלום לפי ההסכם הראשון.

ההסכם השני

20. על פי ההסכם השני, התחייב רוזוליו לממן את רכישת המכוניות שיימכרו במגרש של החברה, והצדדים יתחלקו שווה בשווה ברווחים.

חישוב הרווחים ייעשה באופן של קיזוז עלות רכישת כלי הרכב בלבד (ראה סעיף 4(א) להסכם השני).

21. על פי סעיף 3(א) להסכם השני, בעת מסירת כלי הרכב תיערך בין הצדדים רשימה מסודרת שלהם לפי סוג, דגם, ושנת רישוי.

22. על פי סעיף 4(ג) להסכם השני, התשלום עבור מכירת כלי הרכב, ישולם על ידי הלקוחות ישירות לחברה, והחברה תעביר לרוזוליו את חלקו ברווחים.

מיד עם קבלת התמורה, תעביר החברה לרוזוליו את עלות רכישת הרכב ואת חלקו ברווחים, כנגד קבלת חשבונית מס כדין על חלקו של רוזוליו ברווח בלבד.

23. גם בהסכם השני נקבע כי איחור בהעברת חלקו של רוזוליו מהווה הפרה יסודית, והוא יישא ריבית בשיעור של 5% (ראה סעיפים 4(ו') ו – 4(ז) להסכם השני).

ההסכם האחרון

24. ההסכם האחרון מוכתר בכותרת "תוספת להסכמים שנחתמו בין הצדדים ביום 1.1.09 וביום 21.2.10" דהיינו, ההסכם הראשון וההסכם השני.

ההסכם האחרון הוא בין רוזוליו לבין החברה בלבד, כאשר מאיר פדרו הצהיר כי הוא מורשה חתימה של החברה ומורשה בשמה לחתום על ההסכם האחרון.

הצדדים הצהירו כי הם מעוניינים להסדיר את כלל זכויותיהם וחובותיהם, ולכן נחתם ההסכם האחרון.

25. בסעיף 3(א) להסכם האחרון נקבע, כי לחברה תינתן ארכה של 120 ימי עסקים למכירת 7 כלי רכב שנרכשו במימון רוזוליו, בהתאם להסכם השני, והמפורטים ברשימה שצורפה כנספח א', ואשר ערכם הכולל הוא 402,560 ₪.

26. בסעיף 3(ב) להסכם האחרון נקבע, כי מאיר פדרו ישלם לרוזוליו 7 תשלומים עבור מחיר כלי הרכב, בתוספת 2,000 ₪ רווח לכל רכב.

27. בסעיף 3(ג) להסכם האחרון נקבע, כי במעמד החתימה על הסכם זה יפקיד מאיר פדרו 7 המחאות "אשר יצוין בהן מחיר הרכבים + 2,000 ₪ רווח לכל רכב.

מאיר פדרו מתחייב להודיע לאלברט רוזוליו להפקיד את ההמחאות מיד לאחר מכירתם".

בכתב יד הוסף:

"רק לאחר הודעה של פדרו לאלברט יפקיד אלברט את ההמחאות".

28. בסעיף 3 (ד) להסכם האחרון נקבע:

"מאיר פדרו ישלם את יתרת חובו ע"ס של 630,000 ₪ שנותר מהסכם א' ב-20 תשלומים שווים ע"ס של 31,500 ₪ כ"א".

29. בסעיף 3(ה) להסכם האחרון, הסכימה החברה כי במידה ותסורב המחאה מההמחאות שהוזכרו בסעיף 3(ג) מכל סיבה שהיא, תתחייב החברה למסור "את כל רשימת המכוניות האמורות בנספח א' לאלברט רוזוליו באופן מידי וללא מתן כל ארכה".

30. בסעיף 3(ו) להסכם האחרון נקבע, כפי שנקבע גם בהסכמים הקודמים:

"איחור של צד ב' בהעברת חלקו של צד א' ו/או תשלום מהתשלומים הנ"ל, יהווה הפרה יסודית של ההסכם ולצד א' תעמוד האפשרות להיכנס למגרש לשם לקיחת הרכבים ו/או למכרם ו/או להעבירם לצד ג'".

31. בסעיף 3(ח) להסכם האחרון נקבע מנגנון פיצוי בשל איחור בתשלום מהתשלומים ו/או סירוב או החזרת המחאה.

נקבע קנס מידי של 5,000 ₪ בשל החזרת כל המחאה, וזאת "בנוסף לריבית בשיעור של 5% לכל חודש, מהיום הראשון לאיחור ו/או מיום סירוב השיק, עד ליום התשלום בפועל".

32. פדרו עידן, ואמו יונה עידן (הנתבעים 3 ו-4) חתמו על ערבות אישית לכל תשלום שלא ישולם ו/או לכל המחאה שתחזור לפדרו, כאמור בהסכם האחרון, כשם שחתמו גם על ההסכמים הקודמים.

33. בפרק "שונות" בהסכם האחרון נקבע, כי רוזוליו יחזיר לפדרו שתי המחאות על סך 125,000 ₪ ועל סך 120,000 ₪, שניתנו לו בשל ההסכם הראשון.

כמו כן נקבע, כי ההסכם האחרון מהווה תוספת להסכמים הקודמים בין הצדדים ואין בתנאיו כדי לגרוע מההסכמים הקודמים.

טענות רוזוליו

34. בסיכומיו טוען רוזוליו כי "הרוח החיה" במסכת העובדתית הוא מאיר פדרו, וכי עדותו רצופה סתירות וחסרת אמינות, ולכן יש ליתן לה משקל נמוך, שלא לומר אפסי.

35. לטענת רוזוליו, פדרו "שוכחים" עניין "פעוט" והוא – חתימתם על מסמך משפטי מחייב, ההסכם האחרון, שהוא ההסכם הרלבנטי מאחר והוא משקף את המצב החוזי והכספי האחרון בין הצדדים.

36. עוד נטען, כי טענותיהם של פדרו אינן רלבנטיות מאחר והן עוסקות באירועים/כספים/שיקים המתייחסים לתקופה שלפני ההסכם האחרון, וכי טענות רבות שנטענו, ללא ביסוס, הן טענות כנגד מסמכים והסכמים בכתב, שעליהם חתומים פדרו.

רוזוליו טוען כי אף במישור של מדיניות שיפוטית לא ניתן לקבל את ההגנה של פדרו , אשר מבטאת גישה לפיה הסכם אינו הסכם, התחייבות אינה התחייבות, ובעת סכסוך ניתן לטעון טענות שונות ומשונות ללא כל ביסוס.

37. רוזוליו טוען כי מאיר פדרו מכר כלי רכב תוך ניסיון להסתיר עובדה זו ממנו, וכי לא ניתן לצפות מרוזוליו כי בנסיבות אלה ימתין ולא יפקיד את השיקים כאשר הוא יודע בוודאות שכלי הרכב אכן נמכרו.

38. רוזוליו מפנה לפרוטוקול עמ' 27 שורה 16 שם מודה מאיר פדרו כי הוא חייב לו סכום של 464,000 ₪, וזאת בניגוד לטענתו בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד כי הוא לא חייב דבר לרוזוליו, וגם לסכום זה לא הציג כל אסמכתא.

39. לעניין התביעה שכנגד טוען רוזוליו, כי פדרו לא הסביר כיצד הגיע לסכום הנזק לחברה בסך של 250,000 ₪ , ולא הציג שום הערכת שווי של החברה מאת רואה חשבון או מומחה אחר.

לפיכך, לטענתו, מדובר בתביעה מופרכת שדינה להידחות מכל וכל.

טענות פדרו

40. בתצהירו מיום 19.1.12 (להלן - התצהיר הראשון), טוען מאיר פדרו כי רוזוליו הונה אותו גם בהסכם האחרון על ידי ציון יתרת חוב שאינה נכונה, בלשון המעטה, וכי הוא אינו חייב מאומה לרוזוליו.

41. בסעיפים 19-21 לתצהיר הראשון מצהיר מאיר פדרו כי שני השיקים שצוינו בסעיף 19 לכתב התביעה, על סכום כולל של 109,500 ₪, אכן חזרו, אולם רוזוליו "שכח" לציין כי ניתנה לו מלוא התמורה כנגדם ולפיכך החזיר אותם רוזוליו לפדרו, ויש לקזזם מסכום החוב הנטען.

42. יצוין, כי מאיר פדרו הגיש ביום 6.11.12 תצהיר משלים (להלן – התצהיר המשלים).

בתצהיר המשלים כולל מאיר פדרו העתקי שיקים ומסמכים שנתגלו, לטענתו, רק במועד הגשת התצהיר המשלים וזאת עקב קריסת החברה וגירושיו מאשתו.

פדרו טוען כי יש במסמכים אלה כדי לסייע לו לחזק את טענותיו בכל הנוגע להליך דנן.

43. על פי סעיפים 7-8 לתצהיר המשלים, מסר פדרו לרוזוליו 12 שיקים על סכום כולל של 1,373,000 ₪, בהתאם להסכם הראשון, כאשר השיק הראשון על סך 116,000 ₪, היה ליום 1.2.09, והאחרון – על סך 115,000 ₪, ליום 1.1.10.

מאיר פדרו טוען כי רוזוליו אינו מציין שנפרע סך של 909,000 ₪ על חשבון השיקים האמורים, כפי שמופיע בנספח 2 לתצהיר המשלים, ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

עוד טוען מאיר פדרו בתצהיר המשלים, כי רוזוליו צירף מספר רב של שיקים שאינם רלבנטיים להסכם האחרון במטר לבלבל את בית המשפט ולנסות להסיט את עיניו מהעובדה שהתקיימו יחסי שותפות בין הצדדים.

לדוגמא, מפנה מאיר פדרו לנספחים 5-8 לתצהיר המשלים.

44. לאור הנימוקים שהועלו בקשר לצורך בהגשת התצהיר המשלים לאחר גילוי המסמכים, שלטענת פדרו "נעלמו" בשלב הגשת התצהיר הראשון, והואיל ורוזוליו לא התנגד להגשת התצהיר המשלים – התצהיר המשלים התקבל בהחלטה מיום 11.11.12.

45. בסיכומיהם טוענים פדרו כי התצהיר המשלים איננו בגדר הרחבת חזית אסורה, לאחר שהתקבל, וכי הוא מאשש את גרסת ההגנה והתביעה שכנגד.

46. פדרו טוענים כי ההתקשרות בהסכם האחרון נעשתה עקב הטעיה כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים), לעניין יתרת החוב בסכום של 630,000 ₪ , ולכן קיימת עילה לביטולו של ההסכם האחרון.

47. עוד נטען, כי עדותו של רוזוליו נמצאה כלא אמינה, רצופה סתירות ואי בהירויות, ואינה מתאימה למספרים ולנספחים שהציג, ולכן הוא לא הוכיח את תביעתו.

מאידך, נטען כי עדותו של מאיר פדרו לא הופרכה והייתה קוהרנטית ובהירה, ומגובה באסמכתאות .

48. לעניין עדותו של עו"ד שם טוב נטען, בסעיפים 92-100 לסיכומים, כי אין ליתן כל משקל לעדותו.

49. לעניין עדותו של מר יעקב אילוז נטען , בסעיפים 101-106 לסיכומים , כי עדותו מפריכה לחלוטין את טענותיו של רוזוליו, ולעניין אי הבאתו לעדות של מר יורם קדוש מטעם רוזוליו נטען, בסעיפים 107-108 לסיכומים, כי לא בכדי נמנע רוזוליו מלהביאו לעדות וכי תצהירו הינו שקרי ולא רלבנטי למחלוקת בין הצדדים.

יצוין, כי יורם קדוש הגיש תצהיר שבו טען כי גם הוא התקשר בהסכם למכירת כלי רכב עם מאיר פדרו והחברה , ופדרו לא קיים את ההסכם והוא חייב לו סכום של 300,000 ₪ .לטענת קדוש, פדרו מתחמק מהתשלום ואף איים כי יבריח נכסים כדי שקדוש "לא יראה שקל".

כאמור, יורם קדוש לא התייצב לדיון , ובא כוחו של רוזוליו הודיע כי מתוך רצון לסיים את התיק הוא מוותר על תצהירו של מר קדוש (פרוטוקול עמ' 22 שורות 21-30).

50. לעניין ערבות הנתבעים נטען , בסעיפים 109-114 לסיכומים, כי אין ספק שמלכתחילה חתימת הערבים על סעיפי הערבות אינה חתימה, ואולם היה וייקבע כי אכן זו חתימה – הרי שבכל מקרה , לאור הטעייתו של רוזוליו את מאיר פדרו ואת החברה, יש לבטל את חיובם של הערבים בגין ערבות זו.

51. לעניין התביעה שכנגד טוענים פדרו, בסעיפים 115-140 לסיכומים, כי התביעה שכנגד הוכחה באמצעות התצהיר המשלים והמסמכים שצורפו אליו.

לטענת פדרו, על פי דפי החשבון שצורפו ניכר כי לאורך כל התקופה ניסתה החברה למצב את עצמה ואת חשבון הבנק ולתקן את הנזקים שגרם לה רוזוליו בהפקדת שיקים מבלי שהגיע מועד הפירעון על פי ההסכם האחרון, אך הדבר לא עלה בידה, ורוזוליו גרם לנזק בלתי הפיך ולהגבלת החשבון של החברה.

52. פדרו טוענים כי ממכלול הראיות והעדויות עולה בבירור כי הם אינם חייבים מאום לרוזוליו, וכי הופרכה גרסתו של רוזוליו לחלוטין, ומנגד – הוכחה התביעה שכנגד במלואה.

דיון והכרעה

אשר לתביעה

53. ראשית ייאמר, כי משהתקבל התצהיר המשלים של פדרו - הוא הפך לחלק מראיותיו של פדרו, ואין לטעון כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

עוד ייאמר, כי אין לקבל את טענת רוזוליו לפיה רק ההסכם האחרון הוא הרלבנטי לעניין היחסים העסקיים בין הצדדים.

יש לזכור כי ההסכם האחרון מהווה תוספת להסכמים הקודמים , ולכן יש לבחון את כל שלושת ההסכמים גם יחד, על מנת להגיע לתמונה האמתית של היחסים וההתחייבויות ההדדיות שבין הצדדים.

54. בכפוף לאמור לעיל, השאלה הראשונה שעלינו לדון בה היא – האם הייתה הטעיה בהסכם האחרון, כטענת פדרו, לעניין יתרת החוב בסכום של 630,000 ₪ , כאמור בסעיף 3(ד) להסכם האחרון.

55. סעיף 14(א) לחוק החוזים קובע, כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה , והצד השני ידע או שהיה עליו לדעת על כך – רשאי לבטל את החוזה.

טעות אינה עילה לביטול החוזה אם ניתן לקיימו בתיקון הטעות, והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

בסעיף 14(ד) לחוק החוזים מוגדרת "טעות" – "בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

56. סעיף 15 לחוק החוזים קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה;

לעניין זה "הטעיה" – לרבות אי גילוין של עובדות אשר על פי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

על פי הפסיקה, העילה לביטול חוזה בשל הטעיה משתכללת בהתקיים 3 תנאים מצטברים: צד לחוזה התקשר בשל טעות, הייתה הטעיה מטעם הצד השני, וקיים קשר סיבתי כפול בין הטעות לבין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לטעות (ראה ע.א. 2469/06 רונן סויסה נ. חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ.

57. במקרה שלפנינו, מדובר בשני אנשי עסקים שהייתה התקשרות עסקית ביניהם במשך מספר שנים ואף עוגנה בהסכמים, הקשורים ושלובים זה בזה. אי אפשר לומר שכריתת הסכמים זרה להם.

מאיר פדרו הודה כי בהתאם להסכם הראשון העביר לרוזוליו סכום של 1,373,000 ₪ בשיקים דחויים , לתקופה שבין 1.2.09 ועד 01.01.10, דהיינו לפני החתימה של ההסכם האחרון במאי 2010 (ראה סעיף 7 לתצהיר המשלים).

אם ידע מאיר פדרו, כטענתו, שמתוך הסכום הנקוב בהסכם האחרון הוא כבר פרע סך של 909,000 ₪ - הרי שהיה עליו לדעת בעת החתימה על ההסכם האחרון במאי 2010 כי יתרת החוב שלו , על פני הדברים , היא 464,000 ₪ בלבד ולא 630,000 ₪ כנטען על ידי רוזוליו, והיה עליו להתריע על כך בעת החתימה על ההסכם האחרון.

לא מדובר בהפרש בסכום זניח אלא בהפרש משמעותי , ואם לא התריע מאיר פדרו על כך בעת חתימת ההסכם האחרון , כאשר ראה "שחור על גבי לבן" את הסכום של 630,000 ₪ – אין לו להלין אלא על עצמו, ואין לטעון בנסיבות אלה כי פדרו הוטעה על ידי רוזוליו.

58. לפיכך, טענת פדרו בדבר הטעיה, המהווה עילה לביטול ההסכם האחרון – דינה להידחות.

59. משנותר ההסכם האחרון על כנו, עלינו להכריע עתה בשאלה האם מבחינה עובדתית אכן נותרה יתרת חוב בסכום של 630,000 ₪ כנטען על ידי רוזוליו, ובמילים אחרות – האם הרים רוזוליו את הנטל המוטל עליו להוכחת הסכום של יתרת החוב הנטען על ידו.

60. לאחר עיון בכל טענות הצדדים ושמיעת העדויות – על אף חתימתו של פדרו על ההסכם האחרון, ראיתי להעדיף את גרסת פדרו על פני גרסת רוזוליו לעניין יתרת החוב, וזאת לאור התצהיר המשלים והמסמכים שצורפו אליו , שיש בהם כדי להפריך את טענות רוזוליו.

61. ראיתי לדחות את גרסת רוזוליו לפיה הסכום של 909,000 ₪ מתייחס לעסקה אחרת של מכוניות במגרש "ברי", כנטען על ידו בחקירתו.

ממספרי ההמחאות שבנספח 2 לתצהיר המשלים של פדרו עולה , באופן מפורש , כי הסכום בסך של 909,000 ₪ נפרע בקשר להסכם הראשון ולא לגבי עסקה אחרת.

לפיכך, אין לקבל את טענת רוזוליו כי יתרת החוב של פדרו עומדת על סכום של 630,000 ₪.

62. משהגעתי למסקנה האמורה, לפיה רוזוליו לא הוכיח את המרכיב העיקרי של תביעתו (הסכום של 630,000 ₪) – מתייתר למעשה הצורך לדון בטענות פדרו, כמפורט בהרחבה בסיכומיו , לגבי סכומים נוספים שיש לקזז מיתרת החוב בסך של 630,000 ₪.

למעלה מן צורך יצוין, כי ראיתי לקבל את הסבריו של פדרו לגבי הסכומים הנוספים אותם יש לקזז מיתרת החוב, כמפורט בסיכומיו.

63. אשר לטענת רוזוליו בדבר חוב של פדרו בסכום של 115,000 ₪ בשל השיקים המעותדים על סך של 23,000 ₪ כל אחד , המתייחסים לשני כלי הרכב מסוג סוזוקי שנת 2007 ומיצובישי 2007 - גם כאן ראיתי להעדיף את גרסת פדרו, המפורטת בסעיפים 58-79 לסיכומיו, על פני גרסת רוזוליו.

כפי שעולה מחקירתו של רוזוליו (פרוטוקול עמ' 11 עד 21), רוזוליו אינו עקבי בגרסאותיו המשתנות, דבר המביא למסקנה כי לא ניתן לסמוך באופן מלא על עדותו, וכי טענותיו לא הוכחו.

64. זאת ועוד, רוזוליו הציג שיק מס' 06501189 על סך של 23,000 ₪ (מוצג מס' 7 לתיק המוצגים מטעמו), שלטענתו חולל במסגרת העסקה בקשר לשני כלי הרכב האמורים, אולם מנספח 5 לתצהיר המשלים של פדרו התברר כי שיק זה מצוי בידי החברה וכי הוא לא חולל.

כמו כן, כאשר התברר כי רוזוליו הציג בתיק המוצגים מטעמו שיקים כפולים על סך של 23,000 ₪ והוא אומת עם נתון זה - לא ניתן על ידו הסבר משכנע כאשר אמר "אולי צולם בטעות פעמיים" (פרוטוקול עמ' 18 שורות 5-20) .

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי באמינות עדותו של רוזוליו.

65. לאור כל האמור, אני קובעת כי רוזוליו לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו, ולכן דינה להידחות.

אשר לתביעה שכנגד

66. אמנם צורפו על ידי פדרו דפי חשבון הממחישים, לטענתם, כיצד גרם רוזוליו להגבלת חשבונה של החברה בהפקדת שיקים בסכומים ניכרים בזה אחר זה, בניגוד להוראות סעיף 3(ג) להסכם האחרון, דהיינו ללא קבלת הודעה מטעם החברה כפי שסוכם - אולם , אין בכך כדי להוכיח את סכום הנזק הנטען שנגרם לחברה בסך של 250,000 ₪.

67. גם אם אקבל את הטענה כי עצם הפקדת השיקים גרמה לקריסתה של החברה , לאחר שחשבונה הוגבל – עדיין אין בכך כדי להוכיח את סכום הנזק הנטען.

אמנם פדרו טען בחקירתו כי החברה נמכרה, בלית ברירה, בסכום של 400,000 ₪ כאשר שוויה היה מעל 2,000,000 ₪ ורק משיקולי אגרה צמצם את התביעה שכנגד לגבי הנזק שנגרם לחברה לסכום של 250,000 ₪ (פרוטוקול עמ' 31 שורות 6-9 ועמ' 32 שורות 4-11) - אולם הוא לא המציא כל אסמכתא גם לסכום המצומצם של 250,000 ₪.

כאשר נשאל מאיר פדרו על ידי בית המשפט מדוע לא צירף כל אסמכתא לביסוס הנזק הנטען – ענה תשובה בלתי מספקת:

"נעלמו לי המון מסמכים עקב גירושים קשים שעברתי ולכן לא צירפתי מסמכים" (פרוטוקול עמ' 32 שורות 12-13).

68. בנסיבות אלה, אני קובעת כי לא הורם הנטל המוטל על פדרו להוכחת התביעה שכנגד , ולכן דינה להידחות.

סוף דבר

69. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הן התביעה והן התביעה שכנגד – נדחות.

בנסיבות אלה, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.