1. מבוא:

התביעה שבפני היא תביעת דמי נזק בגין מחדלים נטענים של רשויות, אשר עיכבו חיבורו של מבנה שבנתה התובעת למערכת אספקת חשמל.

1.1 התובעת, חברה קבלנית ויזמית, רכשה בסוף שנת 2006, ממנהל מקרקעי ישראל (להלן- "ממ"י"), מגרש בשטח של 1,020 מ"ר, שמספרו 331, הידוע כחלקה 65 בגוש 5892 (להלן- "המגרש"), במתחם שהוגדר למטרות שירותים, מלאכה ותעשיה זעירה על פי תוכנית מפורטת מד/20 שאושרה ביום 3/7/00 (להלן- "התוכנית"), בתחום השיפוט של העיר מודיעין, המנוהלת על ידי נתבעת 1 (להלן- "העירייה").

1.2 הרכישה היתה לשם הקמת מבנה למטרות שהותרו, ובהתאם לכך הקימה התובעת מבנה, אשר בנייתו נסתיימה בסוף שנת 2008, ואישור איכלוס (טופס 4) ניתן לגביו ביום 24/2/09 (להלן- "המבנה"). אלא שבמועד זה, לא היתה במתחם תשתית חשמל של חדר שנאים (שנקרא גם "חדר טרפו" או "חדר טרנספורמציה") באמצעותה ניתן היה לחבר חשמל במתח נמוך למבנה, ועל כן לא חובר.

1.3 המבנה לא חובר לרשת חשמל במשך חודשים רבים, והמחלוקות שיש להכריע בהן בתביעה זו קשורות לשאלת אחריות מי מהצדדים להסדרת התשתית שנדרשה לחיבור המבנה לחשמל.

1.4 לשם הספקת חשמל למבנה נדרש היה חדר שנאים. כרגיל, רשאית חברת החשמל, על פי אמות המידה בעניין הגשת בקשה לחיבור לחשמל, שהותקנו מכוח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 (נספח 6 למוצג נ/8, להלן- "אמות המידה") לדרוש מלקוחותיה, כתנאי להספקת חשמל, בניית חדר שנאים. כך גם נהגה חברת החשמל בענייננו, כאשר התנתה את חיבור החשמל למבנה בהקמת חדר שנאים. אולם, בתוכנית נקבעה זכותה של חברת החשמל לדרוש הקמת חדר שנאים רק מבעלי מגרשים גדולים, ששטחם עולה על 2.5 דונם, וציפיית התובעת, שרכשה מגרש קטן, היתה כי הסדרת תשתית החשמל, כולל חדר השנאים לא תהיה באחריותה.

משנמנע חיבור החשמל למבנה, התקיימו במשך חודשים רבים בין התובעת לרשויות הנתבעות ואף בין הרשויות האלה לאחרות פניות, שיחות ומפגשים בניסיון להסדיר את הקמת חדר השנאים וחיבור המבנה לרשת החשמל.

1.5 בסופו של יום, לאחר דיונים, חילופי טענות ומאמצים רבים, התאפשר חיבור המבנה לחדר שנאים שבנה בינתיים יזם אחר, שרכש מגרש קטן אחר במתחם, והספקת החשמל המוסדרת לתובעת החלה רק בפברואר 2010.

1.6 בהעדר חיבור חשמל, סופק חשמל למבנה באמצעות גנרטור. לטענת התובעת, בגין עבודת הגנרטור נשאה בהוצאות שכירתו, רכישת סולר ודמי שמירה. על כן טוענת התובעת כי הוצאות אלה, שחושבו על ידה לסך 509,006 ₪, סכום התביעה, הן נזק אשר נגרם לה, כתוצאה ממחדלים של שלושת הנתבעים: הרשות המקומית, מנהל מקרקעי ישראל וחברת החשמל.

התובעת טוענת לעניין זה כי על פי מצגים שהוצגו לה אמורה היתה להתחבר לחשמל מבלי שתחויב בהקמת חדר שנאים, כי לא נדרשה על ידי חברת החשמל להקים חדר שנאים כתנאי לחיבורה מבעוד מועד, כי בנסיבות העניין האחריות להקמת התשתית חלה על הנתבעות או מי מהן וכי אלה הפרו חובתן להקים את התשתית ולאפשר חיבורה לרשת החשמל.

1.7 הנתבעים מתגוננים מפני התביעה בטענות של העדר יריבות, ובין היתר טוענים בהקשר זה כי מחדלים, ככל שהיו קשורים לפיתוח המתחם, עומדים כולם לפתחה של חברת אהוד תייר בע"מ, חברת התשתיות אשר פעלה במתחם מטעם מינהל מקרקעי ישראל (להלן- "חברת התשתיות"), שהתובעת נמנעה מלהגיש תביעתה נגדה. כן טוענים כי מחדלים הקשורים לתוכנית עצמה ולהתאמתה עומדים לפתחה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שאף היא אינה נתבעת בתיק זה. טוענים הם עוד כי קיימו חובתן על פי כל דין החל על פעילותם וכי אין לייחס להן כל מחדל בפעילותן, כי התובעת עצמה כשלה בהימנעותה מלהקים חדר שנאים, חובה שחלה עליה, או לפחות משנמנעה מלברר מבעוד מועד את נושא תנאי חברת החשמל להספקת חשמל, ועוד טענו טענות לעניין הנזק ודרכי הוכחתו.

2. מעט על ההליך ועל הראיות:

2.1 בשלב קדם המשפט נבחנו טענות סף שונות, ובהתאם לכך ניתנו החלטות בעניין הוספת נתבעים, תיקון כתבי הטענות, גילויים מוקדמים ועוד. הליכי קדם המשפט התארכו נוכח כשלים וחסרים שונים, שעמדו לפתחה של התובעת.

בסוף שלב זה, הוגדרו מוסכמות ופלוגתות, ואלה ישולבו בדיון להלן.

2.3 ראיות הצדדים הוגשו באמצעות תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים.

במהלך ישיבות שמיעת הראיות, נחקרו עדי הצדדים. התובעת והעירייה וויתרו על העדת עדים נוספים שזומנו מטעמן, ובהתאם לכך הוצאו תצהירים מיותרים אלה מהתיק.

מטעם התובעת העידו עדים אלה: יועץ החשמל מר אדריאן קוז'וקרו (תצהירי עדותו הראשית סומנו ת/1 ות/2, להלן- "יועץ החשמל"); מנכ"ל התובעת מר מרחב זוארץ (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/5, להלן- "מנכ"ל התובעת"); רואה החשבון של התובעת מר חיים אביטל (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/4, להלן- "רואה החשבון"); מנהל חברת אבטחה ושמירה, מר שלמה לוי (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/3, להלן- "מנהל חברת האבטחה").

מטעם העירייה העיד מי שכיהן כמהנדס העירייה בין השנים 2004-2012, מר רמי זיו (תצהיר עדותו הראשית סומן סומן נ/7, להלן-"מהנדס העיר"); וסמנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח העיר מודיעין (להלן- "החכ"ל"), מר רון ברזני (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/5, להלן- "סמנכ"ל החכ"ל").

מטעם ממ"י העיד מנהל אגף הנדסה ופיתוח תשתיות ברשות מקרקעי ישראל מר יצחק ישראלי (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/4, להלן- "מנהל אגף ההנדסה במינהל").

מטעם חברת החשמל העידו המהנדס מר אורי טפר (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/8, להלן- "מהנדס חברת החשמל"); ומהנדס מתכנן מר זאב סזניוב (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/9, להלן- "המהנדס המתכנן מטעם חברת החשמל"); ואף הוגשה חוות דעתו של מהנדס חשמל מר משה נתיב (סומנה נ/6, להלן- "המומחה נתיב").

3. העובדות הנדרשות להכרעה:

מתוך כלל העדויות והראיות ומתוך העובדות שאינן במחלוקת ניתן לקבוע ממצאים רלבנטיים אלה:

3.1 התקשרויות, הקמת המבנה ולוחות זמנים רלבנטיים:

3.1.1 המגרש הוא אחד מתשעה עשר מגרשים, שנכללו בתוכנית, שמטרתה פיתוח אזור מלאכה ותעשיה קלה בתחום שיפוטה של עיריית מודיעין, והוצעו לרוכשים שונים במכרז. בתוכנית נכללו מגרשים קטנים, דוגמת המגרש, ומגרשים גדולים, ששטחם מעל 2.5 דונם. המקרקעין במתחם הם בבעלות ובניהול ממ"י, אשר אף יזם את פיתוח המתחם, בהליך בו מסר הרשאה לחברה פרטית, חברת התשתיות, לתכנן, לקדם ולפתח את המתחם למטרה האמורה.

ממ"י פרסם מכרז לשיווק המגרשים במתחם, אליו צורפו התוכנית, הסכם החכירה והסכם הפיתוח, שעל הזוכה במכרז להתקשר בהם (העתק מחוברת המכרז וכל נספחיה, צורפו כנספח 1 למוצג נ/4, להלן: "המכרז"). התובעת זכתה במכרז לרכישת המגרש, וביום 30/10/06, נחתם בינה לבין ממ"י, הסכם חכירה, לפיו רכשה התובעת את זכויות החכירה במגרש (הסכם החכירה החתום צורף כנספח א' לכתב התביעה, ונוסחו אף צורף למכרז, להלן: "הסכם החכירה"). הסכם החכירה הקנה את זכויות החכירה במגרש לתובעת במחיר שלא כלל תשלום עבור הוצאות פיתוח התשתיות הציבוריות, אותן התחייבה, בהסכם זה, לשלם לממ"י, באמצעות חברת התשתיות.

3.1.2 קודם לכן, ביום 20/9/06, נחתם בין התובעת לבין חברת התשתיות, הסכם הפיתוח, מכוחו שילמה התובעת לממ"י, באמצעות חברת התשתיות, דמי הוצאות פיתוח בגין עבודות תשתית ותיאומים במתחם (הסכם זה הוא נספח ב' לכתב התביעה, ונוסחו אף צורף למכרז, להלן: "הסכם התשתיות").

3.1.3 התובעת הגישה בקשה להיתר בנייה.

לבקשה זו לא צורפה בקשה לקבלת מידע הנדרש להיתר לפי הוראת סעיף 145(א1) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ולפי תקנה 4 לתקנות התכנון והבנייה (מידע נדרש להיתר), תשנ"ב-1992, ועל כן אף לא הועברה לחברת החשמל בקשה לקבלת מידע לגבי חיבור המבנה לרשת החשמל.

3.1.4 ביום 7/1/08 ניתן לתובעת היתר בנייה, שלא הותנה בבניית חדר שנאים.

בניית המבנה נסתיימה עובר לסוף שנת 2008, וביום 24/2/09 ניתן למבנה היתר איכלוס - טופס 4.

בתהליך זה לא נדרשה מהתובעת דרישה כלשהי לגבי תשתית מערכת החשמל ובכלל זה בניית חדר שנאים כתנאי להיתר הבניה או היתר האכלוס.

3.1.5 במקביל לקידום הבניה, פעלה התובעת אף לקידום ההתקשרות מול חברת החשמל.

ביום 27/3/08 הזמינה התובעת מחברת החשמל חיבור חשמל למבנה. קדמה לכך פנייה מדצמבר 2007 של יועץ חשמל מטעם התובעת לחברת החשמל.

ביום 15/4/08 שילמה התובעת לחברת החשמל מקדמה על פי דרישתה.

בין לבין התקיימו תכתובות ומגעים ואף מפגש בין יועץ החשמל של התובעת לנציגי חברת החשמל. לטענת נציגי חברת החשמל, עודכן היועץ כי על התובעת לבנות חדר שנאים. התובעת והיועץ מכחישים זאת.

מסמכים שהוחלפו בין הצדדים בתקופות אלה לא כללו דרישה להקמת חדר שנאים.

3.1.6 בחודש 6/08 השכירה התובעת את המבנה שבנתה במגרש לחברת ארכה בע"מ וביום 27/1/09 רכשה שוכרת זו מהתובעת את זכויות החכירה במגרש.

בסעיף 8 להסכם המכר של המגרש, שהעתקו הוא נספח 13 למוצג נ/8, התחייבה התובעת לדאוג לחיבור חשמל למבנה בתוך 8 חודשים מיום חתימת ההסכם.

3.1.7 מאז תחילת 2008 ועד לתחילת 2010 התנהלו בין הנתבעות לבין עצמן, ובינן לבין חברת התשתיות ובהמשך אף בינן לבין התובעת חילופי דברים, התכתבויות ומפגשים לבחינת פתרונות להקמת חדרי שנאים למגרשים הקטנים, ולמגרש בכלל זאת.

3.1.8 בתחילת פברואר 2010 חובר המבנה לרשת החשמל, באמצעות חיבורו לחדר שנאים אשר הוקם בשטח ציבורי פתוח על ידי יזם בשם ברנס, מכוח היתר מיום 18/3/09 שצורף לכתב ההגנה של חברת החשמל.

מבנה חדר השנאים נמסר לחברת החשמל מברנס בחודש 5/09, ולאחר עבודות התאמה שערכה חברת החשמל, התאים המתקן לספק חשמל למבנה במגרש ביום 3/12/09 (ראה עדות מהנדס חברת החשמל בעמ' 124 לפרוטוקול).

3.2 תשתית החשמל, חיבורי החשמל והוראות התוכנית בנושא החשמל:

3.2.1 עובר לפיתוח נשוא התוכנית, היה המתחם כולו, שטח טרשי, שלא היתה בו תשתית לאספקת חשמל, ועל כן כללה התוכנית התייחסות לנושא תשתיות החשמל.

3.2.2 תשתית החשמל במודיעין, הן באזורי המגורים והן באזורי המלאכה, הינה תשתית תת קרקעית. אספקת חשמל נעשית בה באמצעות חדרי שנאים המספקים חשמל במתח נמוך (ראה הוראת סעיף 1.17ד. לתוכנית ועדות מהנדס העיר בעמ' 100 לפרוטוקול).

תכנונו של חדר השנאים נעשה לפי מפרט טכני מטעם חברת החשמל וטעון היתר בנייה של הוועדה המקומית (ראה עדות מהנדס חברת החשמל בעמ' 126 לפרוטוקול).

חברת החשמל נושאת בעלויות הקמת חדרי שנאים, וזאת בדרך של השבת עלות הקמתם למי שנשא בהן, לאחר השלמת הקמת המבנה ומסירתו לידיה.

משך בנייתו של חדר השנאים אורך כשבועיים, פרק הזמן עד לקבלת טופס 4 מהוועדה המקומית לגביו אורך כחודש וחצי (ראה עדות מהנדס חברת החשמל בעמ' 128 לפרוטוקול) ועלות הקמתו היא כ- 100,000 ₪ (ראה עדות הנ"ל בעמ' 117 לפרוטוקול).

3.2.3 בסעיף 2.1 ו' לתוכנית, תחת הכותרת "שנאים", נרשמו הוראות אלה:

"(1) במגרשים בעלי שטח של 2.5 דונם ומעלה תהיה לחברת חשמל זכות לדרוש הקמת מבנה שישרת את המגרש ומגרשים סמוכים, המבנה ירשם על שם חברת החשמל.

המבנה יבנה....

(2) במגרשים מס' 101 עד 106 (אזור מסחרי)... מבנה השנאים ימוקם וישולב במבנה העיקרי. ....

(3) בשטחים ציבוריים: אזור ציבורי פתוח, אזור צבורי מיוחד, שטח משולב לחניה ציבורית... מותרת הקמת מבנים לשנאים....."

בהוראות התוכנית לא נכללה הוראה מיוחדת לגבי אופן הזנת חשמל למגרשים הקטנים מ- 2.5 מדונם, ואין אף הוראה הקובעת חובת הקמת חדרי שנאים על היזמים (ראה גם עדות מהנדס העיר בעמ' 101 לפרוטוקול).

ניכר כי התוכנית צפתה מצב של פיתוח מקביל של מספר מגרשים, באופן שמגרשים קטנים יחוברו לחדרי שנאים שייבנו לצורך הספקת חשמל למגרשים הגדולים (ראה עדות מנהל אגף ההנדסה בממ"י בעמ' 70 לפרוטוקול).

בפועל הקדימה בניית המבנה במגרש בניה אחרת במגרשים גדולים ובעת הרלבנטית לא היה חדר שנאים בקרבת המגרש, אליו ניתן היה לחבר את המבנה.

3.2.4 חדר שנאים לא נבנה במגרש ואף לא הוטלה חובה להקימו בו, ועל כן הזנת החשמל אפשרית היתה רק באמצעות חדר שנאים המוקם מחוץ למגרש, אם כזה שהוקם במגרש גדול, ואם כזה שהתוכנית התירה הקמתו בשטח פתוח, שטחי חניה וכיוב', המצויים בחזקת העירייה. הקמת חדר שנאים בשטח ציבורי מחייבת היתה, בהכרח, שיתופי פעולה בין העירייה, חברת התשתיות וחברת החשמל, לאיתור שטח מתאים למטרה זו והקצאתו. התוכנית לא קבעה שעל היזם היה להקים חדר כאמור, אך גם לא קבעה שחובת הקמתו חלה על אחר (בשונה מההוראה לגבי מגרש גדול, שחובת ההקמה חלה על היזם, גם עבור משתמש אחר).

משמע – שאלת מקום הקמת חדר השנאים, כמו גם חובת הקמתו על ידי מי

מהמעורבים נותרה חסרת מענה בתוכנית.

3.3 פעילות להסדרת הקמת חדר שנאים והסדרת הספקת החשמל למבנה:

3.3.1 על פי העדויות שנשמעו ומוצגים, בעיקר התכתבויות, שצורפו לתצהירי העדות הראשית ותיקי המוצגים, התקיים בין השנים 2008 – 2010 דין ודברים בין הרשויות, ובין התובעת לבינן בנושא פתרון חדר השנאים.

3.3.2 דיונים אודות מי יבנה את חדר השנאים:

- בחודש 1/08 הודיעה חברת התשתיות במכתב לחברת החשמל, באמצעות מנהל הפרויקט מטעמה מר עדי הדר, כי אין היא חבה מכוח הסכם הפיתוח ו/או מכוח התוכנית להקים בעצמה חדרי שנאים בשטחים ציבוריים, וכי על כן מסרבת היא לעשות כן (נספח 31 למוצג נ/8). התכתבות זו מוכיחה מגעים בין חברת החשמל לחברת התשתיות באותה עת.

- ביום 25/2/08 נערכה ישיבה בנוכחות מהנדס העיר, מר עדי הדר מטעם חברת התשתיות ומהנדסי חברת החשמל, בה הודיעה חברת החשמל כי לא תוכל לספק חשמל למגרשים הקטנים ללא חדרי שנאים. באותה ישיבה סוכם כי העירייה תפנה ליזמים לצורך בניית חדרי שנאים בשטחים ציבוריים שיקצה האדריכל או במגרשים הפרטיים.

במסמך תזכורת לאותה ישיבה שערך מהנדס חברת החשמל, צוין כי עד למועד עריכתו, ביום 1/4/08, לא נעשו פעולות בעניין על ידי העירייה (נספח 14 למוצג נ/8).

- ביום 18/8/08 פנה מנכ"ל התובעת לממ"י והתריע על העדר תשתית חשמל (נספח 7 למוצג נ/8).

על פי עדות מהנדס חברת החשמל, ביום 19/8/08 דרשה חברת החשמל מהתובעת כי תתקין את חדר השנאים ודרישה זו מוכחת לטענת חברת החשמל, מתוך תרשומת בכתב יד שנערכה על גבי מכתב התובעת (עמ' 118 לפרוטוקול). התובעת אינה מאשרת את המענה הנטען, ואולם אינה מכחישה כי סירבה בכל שלב לבנות את חדר השנאים בטענה כי אין עליה חובה לעשות כן.

- ביום 29/8/08 פנה מנכ"ל התובעת לחברת התשתיות והתריע, בין היתר, על כך שלא נפתרה בעיית חיבור החשמל (נספח ג' למוצג נ/5).

- ביום 18/11/08 שלחה חברת החשמל (באמצעות מנהל מחלקת תכנון מר אלי אלישע) מכתב למהנדס העיר, בו הודיעה כי עד למועד זה לא נערכה פניה לתיאום הקמת חדרי שנאים בשטחים ציבוריים, וביקשה התערבותו בנושא הקצאת השטח ומציאת הגורם הבונה אם היזם או העירייה (נספח 15 למוצג נ/8).

- ביום 1/1/09 שלחה חברת החשמל (באמצעות מנהל המחוז מר שלמה סבג) מכתב לראש העירייה, בו התריעה על כך שבהיתרי בנייה שניתנו ליזמים בעלי מגרשים קטנים לא נדרשה הקמת חדרי שנאים, וכי הפתרון מצוי בהוראת התוכנית המתירה הקמתם בשטחים ציבוריים, וכי היישום צריך להיעשות על ידי חברת התשתיות או העירייה (נספח 16 למוצג נ/8).

- ביום 14/1/09 שלחה חברת התשתיות מכתב לתובעת שבו אישרה לה להקים חדר שנאים על שצ"פ 57, והפנתה אותה לתאם הדבר עם חברת החשמל (מוצג נ/2).

במענה למכתב זה ביקשה התובעת לקבל את מקור החובה לעשות כן, ואף ביקשה קידום פתרון במפגש (נספח ב' למוצג נ/5).

- במכתב שתאריכו 16/3/09 (שוכנעתי כי מדובר במועד מאוחר יותר בכחודש או יותר, ראה חקירת מהנדס חברת החשמל, עד הגנה 2, עמוד 118, שורות 4-8), במענה לפניית התובעת, השיבה חברת החשמל לתובעת וציינה את הצורך בבניית חדר שנאים בשצ"פ קרוב, ואת הפעולות למציאת פתרון הנעשות בינה לבין מהנדס העיר, חברת התשתיות וממ"י (נספח 8 לתצהיר מוצג נ/8).

- ביום 23/6/09 ובמענה למכתב מנכ"ל התובעת לממ"י, הודיעה ממ"י לתובעת כי המחלוקת בנושא אספקת החשמל היא בין היזם לבין חברת החשמל ולבין העירייה. עוד ציינה כי למיטב ידיעתה, החברה הכלכלית של העירייה (החכ"ל) נתבקשה להקים את חדרי השנאים ואולם נושא מיקומם ומימונם מצוי עדיין בדיונים בין הצדדים (נספח 2 למוצג נ/4).

- במהלך שנת 2009 נכנסה לתמונה החכ"ל במטרה לקדם את נושא בניית חדרי השנאים למגרשים קטנים. בהתאם לכך שכרה מנהל פרויקט (מר חיים קול) ופרסמה מכרז להקמת חדרי השנאים, בו זכתה חברת סיבוס רימון בע"מ (נספח ד' למוצג נ/5).

- ממכתב שערך מר חיים קול ביום 21/10/09 עולה כי בין החכ"ל לבין חברת החשמל סוכם כי ייבנו 3 חדרי שנאים, כאשר אחד מהם ישמש את מגרש התובעת (נספח ד' הנ"ל).

הסכמה זו לא יצאה אל הפועל משום שחברת החשמל סירבה ליתן התחייבות למימונו של חדר השנאים הואיל ונמצא בינתיים פתרון למבנה התובעת. נוסף על כך, עלתה בעיית עלות מימון חציבה בסך של 30,000 ₪ אשר לא נמצא גורם שהיה מוכן לשלמה (ראה עדותו של סמנכ"ל החכ"ל בעמ' 82 לפרוטוקול ונספח ד' למוצג נ/5).

בין לבין אף הוצאו ונשלחו מכתבים נוספים המלמדים על פניות חוזרות מצד התובעת לרשויות השונות (ראה גם מכתב העירייה מוצג נ/1 ועוד).

מצאנו, אם כך, כי שאלת זהות הגורם הבונה נדונה במשך קרוב לשנתיים ימים, כאשר היתה במחלוקת בין כל המשתתפים, ואף נדונו מספר אפשרויות – התובעת, ממ"י, חברת החשמל, חברת התשתיות ואף גורמים הפועלים מטעם העירייה.

ממ"י טענה כי האחריות לפתרון הבעיה מוטלת על היזם, על חברת החשמל ועל העירייה. חברת התשתיות טענה כי אחריותה מוגבלת להסכם התשתיות, וכי אין עליה כל חובה לבנות את חדרי השנאים. העירייה טענה כי האחריות מוטלת על חברת התשתיות מכוח חובתה לערוך את התיאום מול חברת החשמל. חברת החשמל טענה כי האחריות מוטלת על היזמים או על חברת התשתיות או על העירייה.

3.3.3 דיונים/ החלטות בשאלת מיקומו של חדר השנאים:

את חדרי השנאים למגרשים הקטנים ניתן היה לבנות בשטחים ציבוריים. במהלך ההתחבטות בנושא, ולאחר פרק זמן לא מבוטל, הסכימו כל הגורמים כי בנייה בשצ"פ (שטח ציבורי פתוח) היא הפתרון המתאים. הקצאת השטחים ארכה זמן רב, כעולה ממסמכים אלה:

- הודעת מייל של עדי הדר, מחברת התשתיות, מיום 8/1/2008, לחברת החשמל, הכופר באחריותה להקמת חדרי שנאים, אך גם אוסר על הכנת תוכנית להקמת חדרי שנאים בשטחים ציבוריים (נספח א' למוצג נ/7).

- מכתבו של מנהל מחלקת תכנון רשת בחברת החשמל אל מהנדס העיר מיום 18/11/08, נספח 15 למוצג נ/8 וכן מכתבו של מר שלמה סבג מנהל המחוז אל ראש עיריית מודיעין מיום 1/1/09, נספח 16 למוצג נ/8 הנ"ל, מהם עולה כי עד לאותם מועדים טרם הוקצו שטחים.

- מכתב עדי הדר מיום 14/1/09, במענה לפניית התובעת, לפיו חברת התשתיות אישרה הקמת חדר שנאים על שטח ציבורי מתואם ומוסכם עם חברת החשמל במגרש ציבורי מספר 57 הסמוך למגרש של התובעת, וכי עליו לפנות לתיאום טכני עם נציגי חברת החשמל, לשם בנייתו (מוצג נ/2).

- תרשומת שיחה שערך עדי הדר ביום 5/5/09, אודות שיחה שקיים עם מהנדס העיר, המלמדת כי במועד זה סוכם כי לנוכח צרכי חברת החשמל בעניין הספקת חשמל למגרשים הקטנים ולאור הוראות התוכנית, מיקום חדרי השנאים בשטחים הציבוריים יהיה בהתאם למכתב מהנדס העיר מיום 4/1/09 (נספח 32 למוצג נ/8).

- מכתב עדי הדר מיום 5/5/09 למהנדס המתכנן מטעם חברת החשמל, ולמכותבים נוספים- מנכ"ל החכ"ל, מהנדס חברת החשמל ומהנדס העיר, הכולל תוכנית לפריסת חדרי שנאים בשטחים הציבוריים, המפרטת את מיקומו של כל חדר שנאים בשטח ציבורי הצמוד למגרש אותו הוא נועד לשרת (נספח 33 למוצג נ/8).

מתוך אלה עולה כי ביום 4/1/09 פירסם מהנדס העיר תוכנית למיקום חדרי שנאים בשטחים הציבוריים.

- תוכנית פריסת חדרי השנאים הועברה לחברת החשמל ביום 5/5/09, ובהמשך לפגישה שקיים מר עדי הדר עם המהנדס המתכנן מטעם חברת החשמל (נספח 33 הנ"ל). על פי תוכנית זו הוקצה שטח בתוך מגרש 57 לבניית חדר שנאים שישרת את מגרש התובעת.

- מעדות מהנדס חברת החשמל עלה כי חברת החשמל הפיצה את התוכנית למיקומי חדרי השנאים ביום 8/9/10 (עמ' 127 לפרוטוקול).

מצאנו, לפיכך, כי במהלך שנת 2008 לא היתה עדיין הסכמה לגבי מיקום בניית חדר השנאים, כי רק בראשית שנת 2009 הוכנה תוכנית הקצאה לטובת הקמת חדרי שנאים בשטחים ציבוריים, וכי חודשים רבים אחר כך התנהל תהליך הפרסום והעבודה על הקצאה זו.

מצאנו אף כי ההקצאה נעשתה במהלך משותף ומתואם בין העירייה, חברת התשתיות וחברת החשמל.

3.3.4 דרישות/ דיונים/ החלטות לגבי קידום חיבור החשמל:

מתוך תיעודם של הדרישות, הדיונים וההחלטות שהתקבלו עולים ממצאים אלה:

- החל מחודשים יולי ואוגוסט 2008 פנתה התובעת לגורמים שונים בנושא חיבור המבנה לחשמל. בין היתר פנתה לממ"י, למהנדס העיר, למר עדי הדר מטעם חברת התשתיות ולמנהל המחוז של חברת החשמל (נספחים 7, 11 ו-12 למוצג נ/8 ונספח 2 למוצג נ/4).

בפניות אלה, ואף בפניות נוספות בעל פה, אודותן העיד מנהל התובעת, דרשה התובעת מענה, אך כל מכותב הפנה אותה ליתר לגורמים האחרים.

- במהלך שנת 2008, נתקיימו פגישות בין נציגי חברת התשתיות, העירייה וחברת החשמל במטרה להגיע לפתרון בנושא הספקת חשמל למבנה התובעת ולמבנים של יזמים נוספים, והוחלפו ביניהם מכתבים.

- מתוך תיעודן של פגישות אלה במסמכים שהוגשו עולה כי חברת החשמל העלתה את בעיית חיבור מגרשים קטנים לחשמל ללא חדרי שנאים, ואף את העיכוב בהקצאת שטחים ציבוריים ובאיתור הגורם הבונה (נספח 14 למוצג נ/8).

בתזכורת פגישה מפברואר 2008 צוין כי העירייה קיבלה על עצמה לפנות ליזמים לצורך בניית חדרי שנאים בשטחים ציבוריים או במגרשים, ואף פעלה מול כלל הגורמים לאפשר הקצאת שצ"פ לצורך הבנייה.

- עדי חברת החשמל העידו כי דרשו מהתובעת את הקמת חדר השנאים. לטענתם פנייה זו נעשתה למהנדס החשמל של התובעת ובעל פה. טענה זו אפשרית, אך לא הוכחה כנדרש, שכן למרות תכתובת רבה בין מהנדס התובעת לנציגי חברת החשמל, לגבי הזמנת החיבור, תכנון צנרת החשמל ועוד, אין אף פניה בכתב לתובעת המתעדת דרישה זו. כמו כן, עמדת חברת החשמל, כמוכח מהתכתובות והפגישות בהן היתה מעורבת, היתה כי הפתרון לבעיה עומד גם לפתחן של חברת התשתיות והעירייה, וכי הפניה ליזמים אפשרית מכוח התראה והנחייה של העירייה (ראה סעיף קודם). עמדה מוכחת זו מתיישבת יותר עם גרסת התובעת, לפיה לא קיבלה תשובה ברורה לשאלותיה ודרישותיה בעניין חיבור החשמל, וכי אף לא נדרשה על ידי חברת החשמל באופן ברור ומפורש להקים את חדר השנאים (ראה תוכנו של נספח 8 למוצג נ/8).

- מתוך עדות מהנדס העיר עולה כי במהלך הדיונים הועלתה האפשרות כי התובעת תבנה את חדר השנאים, אולם העירייה לא חייבה את התובעת להקימו, לפי שאף לשיטתה אין התוכנית מחייבת את היזם בבנייתו (עדות מהנדס העיר בעמ' 102 לפרוטוקול).

לסיכום פרק זה יש לקבוע כי ההכרח לאתר פתרון לנושא הקמת חדרי השנאים היה ידוע לצדדים לכל המאוחר בראשית שנת 2008, כי הצדדים היו חלוקים ביניהם אודות הפתרון המתאים, הן לגבי זהות המקים והן לגבי אתר ההקמה. התובעת היתה מעורבת בדיונים אלה, באשר זעקה למציאת פתרון, התובעת לא קיבלה דרישה ישירה חד משמעית מאיזו מהרשויות לפתור את הנושא בעצמה ואף לא הודעה לפיה הפיתרון מונח רק לפיתחה.

3.4 לסיכום תיאור השתלשלות העובדות והאירועים אקבע כך:

חיבור מבנה התובעת למערכת החשמל מחייב היה חיבורו לחדר שנאים;

ניתן היה להקים בנסיבות התוכנית ומועד בניית המבנה במגרש חדר שנאים רק

בשטח ציבורי סמוך למגרש;

התוכנית והסכמי ההתקשרות הרלבנטיים לא הטילו באופן ברור את החובה

והסמכות להקים חדר שנאים על התובעת או על אחר, והתובעת רשאית היתה

להניח על פיהם כי לא תחויב בהקמת חדר השנאים. ממילא הקמת חדר שנאים

במגרש ציבורי או אחר, מחייבת היתה תיאומים של רשויות שונות;

מערך התיאומים ארך חודשים ארוכים, ולמעשה החל בראשית שנת 2008 והסתיים

רק בסוף שנת 2009. מערך זה כלל הקצאת מגרש ציבורי ותהליכים שונים בקשר

לכך, בחינת אפשרות הבניה ואיתור פתרונות מתאימים ועוד, עד אשר בסופו של

יום, אפשרות לחבר את התובעת לחדר שנאים אחר, שכבר הקים רוכש אחר, היתה

עדיפה ויעילה יותר. אפשרות זו נסתייעה לכל המוקדם בדצמבר 2009 (עדות מהנדס

חברת החשמל, עמוד 124, שורה 10), ואילו החיבור לחשמל נעשה רק בפברואר

2010.

4. שאלת אחריות הנתבעים:

יש לברר, אפוא, באם התנהלות מצערת זו, תולדתה במחדלים רשלניים או הפרת חובות של מי מהנתבעים, וככל שכך, האם הוכחו נזקים שעל הנתבעים או מי מהם לשאת בהם.

בכך אדון להלן.

4.1 שלב התכנון – חסרים ואי בהירויות בתוכנית:

ראשיתו של הפרויקט להקמת אזור המלאכה והמסחר במודיעין בתוכנית בניין עיר מפורטת, שנערכה על ידי חברת התשתיות ואושרה על הוועדה המקומית לתכנון ובניה במודיעין עוד בשנת 2000. כבר נקבע לעיל כי התוכנית כללה הוראות חלקיות ובלתי מספיקות באשר לתשתית החשמל בשטח הפרויקט. הוראות התוכנית אמנם קבעו כי כל תשתית החשמל תהא תת קרקעית, אולם נקבעו בה הוראות מיוחדות בדבר הקמת חדרי שנאים למגרשים ששטחם גדול מ- 2.5 דונם ולא נקבעו בה הוראות דומות למגרשים ששטחם קטן מ- 2.5 דונם, וממילא אף לא נקבעו בה הוראות באשר לגורם האחראי להקמת תשתית שתאפשר הספקת חשמל.

על כן, ואף מתוך השתלשלות הדברים במקרה דנן, לקה הפרויקט בתכנון ראשוני לקוי וחסר שגרר אחריו כשלים הן בשלב התיאום והן בשלב החיבור לרשת החשמל.

לא יכולה להיות מחלוקת כי לו היתה התוכנית מתייחסת בפירוט לחובת הקמת חדרי שנאים במגרשים קטנים, היתה מוסדרת ציפיית היזמים והיה נמנע נזק כתוצאה מעיכוב לא צפוי בחיבורי החשמל.

אך, בהליך זה אין מקום להתייחס למחדלים הקשורים לכשלים בתכנון, זאת הן מהטעם שתהליכי התכנון עצמם לא נדונו, והן מהטעם שהוועדה המקומית לא נתבעה.

יש להניח כי לכל הנתבעים זיקה לשלבי התכנון, ואולם הדיון בשאלת האחריות לא התמקד בזיקות אלה, לא בשלב העובדות ולא בשלב הטיעון המשפטי, ועל כן אף לא יבורר בפסק זה.

4.2 אחריות מינהל מקרקעי ישראל:

4.2.1 בכתב התביעה נטען כי אחריותו של ממ"י קמה מכוח חובותיו כלפי התובעת לגלות מידע מהותי בהיותו הבעלים של הקרקע והמוכר את זכויות החכירה בהם, אשר אף היה מעורב בהליכי התכנון ובהיותו הגורם שהציע את המגרש לחכירה במכרז, לפי שלא מסר לתובעת כי חיבורו של המבנה לחשמל טעון עמידה בדרישות נוספות מעבר לאמור בתוכנית ולפי שלא פעל למציאת פתרון לבעיית חיבור החשמל. כמו-כן נטען לאחריותו של ממ"י לתשתיות הציבוריות משום שסכום התמורה ודמי הפיתוח ששילמה התובעת כללו אף את ההוצאות לצורך חיבור המבנה לחשמל.

ממ"י הכחיש אחריות מכח הסכמי ההתקשרות, ייחס את טענות המחדלים לעבודות הפיתוח, וטען הן כי לא כללו את הקמת חדר השנאים והן כי אין יריבות בין התובעת לממ"י בהקשר לעבודות אלה, אשר היו חלק מהסכם התשתיות, ועל כן באחריותה של חברת התשתיות לבדה.

התובעת נמנעה מטעמיה להגיש את התביעה אף נגד חברת התשתיות, ואף ממ"י לא ראה לנכון לצרפה כצד שלישי.

4.2.2 בסיכומי התובעת טענה היא לאחריות שילוחית של ממ"י בגין מחדלי חברת התשתיות. על כן נטענה בסיכומי ב"כ ממ"י טענה להרחבת חזית בעניין זה.

לאחר שבחנתי הנטען לעניין זה מצאתי כי טענה לפיה חבות ממ"י היא חבות בשל אחריות שילוחית, כמשמעותה בדיני הנזיקין, היא אמנם טענה חדשה, אשר לא ניתן להתיר לתובעת להעלותה בשלב זה.

אף ראיתי מקום למקד את הדיון בלב טענותיה של התובעת כלפי ממ"י – בעילה ההסכמית.

4.2.3 התובעת התקשרה עם ממ"י בהסכם לרכישת המגרש, בהתקשרות אשר כללה את המכרז, ומכוח ההתחייבויות שכבר נטלו בו, את הסכם החכירה ואת הסכם התשתיות. המכרז אף כלל את התוכנית, שהיוותה חלק מתנאיו. בפרק שעניינו שנאים, יצרה התוכנית מצג מטעה, על פיו רוכש מגרש קטן אינו מחויב בבניית חדר שנאים, ועל פיו הספקת החשמל למגרשו תעשה מחדרים שיוקמו על ידי אחרים. ההוראות הרלבנטיות בתוכנית פורטו בסעיף 3.2.3 לעיל, מהן נלמד כי חובת בניית חדר שנאים הוטלה בתוכנית רק על רוכשי מגרשים גדולים. האפשרות התכנונית להקמת חדרי שנאים בשטחי שצ"פ לא הטילה חובה כלשהי על רוכשי הזכויות ובעלי המגרשים וממילא לא לימדה אחרת. בעמוד 2 לחוברת המכרז, אף בואר במיוחד תחת הכותרת : "תנאים מיוחדים" כי עמידה בתנאי סעיף 2.1ו' לתוכנית היא תנאי לקבלת היתר בניה. היתר הבניה על פי התוכנית לא הוגבל למגרשים קטנים בהתאמה, וממילא, המסקנה לפיה אין חובת בניית חדר שנאים ברכישת מגרש קטן, נלמדת מהמכרז ומהתוכנית שצורפה לו.

ההסכמים בהם התקשרה התובעת נערכו על ידי ממ"י, והסכם התשתיות בכלל זה. באף אחד מהם לא תוקנו המצגים שבמכרז, ולא נמסר פירוט להבהרת הפער בין מצב הדברים בשטח לבין הוראות התוכנית.

הסכם החכירה לא פירט את עבודות הפיתוח, אלא חייב את התובעת לשלם לממ"י את דמי הפיתוח באמצעות חברת התשתיות ולהתקשר בהסכם התשתיות. בהסכם התשתיות לא נרשם דבר לגבי חדר שנאים, ולא פורטה כל חובה של התובעת לבנותו.

הסכם התשתיות חל, מהגדרתו, על עבודות פיתוח התשתיות הציבוריות כמפורט בחוזה זה (סעיף 2 י"א לחוזה). ההסכם כולל חבויות הן של היזם והן של חברת התשתיות. באופן ברור עולה מתוכו כי חובות היזם הן רק לגבי עבודות וחיבורים מתוך מגרשו, ואינן כוללות עבודות מחוץ למגרש (ראה לדוגמא, סעיף 4.5 , סעיף 5.6, סעיף 5.15, סעיף 5.11 ועוד).

נספח א' להסכם התשתיות מבאר את עבודות הפיתוח באתר, ובעניין עבודות החשמל, מתמצה חובת חברת התשתיות בתיאומים מול חברת החשמל ביחס לתכנון וביצוע עבודת החשמל.

כאשר נדרש נציג ממ"י, שהעיד מטעמה, עד הגנה 1, יצחק ישראלי, מנהל אגף הנדסה בממ"י, להתייחס לנושא מצגי ממ"י וציפיות היזם בענייננו, העיד הוא על הנוהג המקובל. בעדותו טען כי ממ"י אינו אחראי להיתכנות התכנונית ולתשתיות ולהוראות התוכנית, וכי אינו נוהג לבדוק נושא זה ולמסור מידע אודותיו במסמכי המכרז. לטענתו, תפקידו של ממ"י כבעל הקרקע מתמצה במתן הרשאה לרשות המקומית או לחברת תשתיות לביצוע התכנון והפיתוח של הקרקע. במקרה זה, טען, כי ממ"י הקנה את ההרשאה האמורה לחברת התשתיות. לשיטתו, הוראות התוכנית לא כללו תוכנית להקמת חדרי שנאים למגרשים קטנים, והאחריות לכך מוטלת לפתחה של חברת החשמל אשר אחראית על תכנון תשתיות החשמל הדרושות לה לשם אספקת חשמל. כן טען כי הסכם החכירה עליו חתומים ממ"י והתובעת עסק, על כן, רק בנושא הקניית זכויות החכירה, וכי הוא כפוף לתוכנית שהיוותה חלק ממסמכי המכרז ובאחריות הרוכש ללמוד ממנה אודות התשתיות. העד טען עוד כי חתימתו של ממ"י על היתר הבנייה הינה חתימה עסקית בלבד, ואין לה כל משמעות תכנונית, שכן נושא התכנון והתשתית אינו באחריותה.

לאחר שראיתי כל אלה, סברתי כי המערכת ההסכמית שבין ממ"י לתובעת יצרה מצג שווא לעניין אפשרות להתחבר לחשמל ללא השקעה מיוחדת ותיאומים מלאים מול רשויות שונות. אף סברתי כי ממ"י כבעליו של מקרקעין, אשר הקנה את ההרשאה לתכנונו ולפיתוחו לחברת התשתיות מטעמו, אינו יכול להתנער מאחריות להיתכנות התכנונית של מימוש הזכויות במקרקעין, מאחריות להסדרת התשתיות, ככל שמסמכי הרכישה שערך אינה מבהירה מצבן ודרכי הסדרתן.

לו סבר ממ"י כי על היזם החובה להקים חדרי שנאים, היה עליו לכלול התייחסות מפורשת לכך במסמכי המכרז ואף להתנות חתימה על מסמכי היתר הבניה בהסדרת נושא זה. לו סבר כי באחריות אחר החובה לבנות חדר שנאים, היתה עליו החובה להסדיר חבות זו בהתקשרויות מול המשתתפים האחרים בקשר לפיתוח המקרקעין.

אף מצאתי כי בדיעבד, ומשעלה הנושא רק במהלך הבניה, חלה על ממ"י החובה לפעול במשותף עם כל המשתתפים למציאת מענה, וכי השתמטותו מכך מהווה אף היא מחדל. חובה זו מקורה הן בחובת קיום ההסכם והן בחובה מתחום האחריות בנזיקין, בהתחשב בקרבה שבין ממ"י כבעלי המקרקעין ויוזם פיתוחם ומימושם לבין רוכשם. מובן כי ממ"י היה רשאי לפעול למימוש חובותיו באמצעות חברת התשתיות מטעמו, אך החובות הן חובותיו, ולא קיבלתי הטענה כי העברת חובת הפיתוח לחברת התשתיות, שגם היא לדעת ממ"י אינה אחראית להסדרת תשתית החשמל לתובעת, פוטרת את ממ"י מעמידה בחובות אלה.

בנסיבות אלה, מצאתי כי ממ"י הפר התחייבויותיו כלפי התובעת למסור מגרש שניתן לחברו לתשתיות באופן שהמטלות הכספיות והתכנוניות יהיו בהירות ובאופן שהשליטה בתהליך החיבור לחשמל תהיה בידי הרוכש וחברת החשמל בלבד, וכי עליו לשאת בנזק, ככל שהוכח.

4.3 אחריות עיריית מודיעין:

היריבות הנטענת כלפי הרשות המקומית קשורה למצגים שבתוכנית.

לעניין זה קיבלתי את טענת העירייה, לפיה רשות מקומית, ככזו, אינה אחראית לתקינות הליכי התכנון של תוכניות בניין עיר בתחומה. ראוי היה, ככל שעמדה התובעת על תביעתה בגין כשלים בהליכי התכנון, לנהלה מול מוסדות התכנון, ולהביא במסגרתה ראיות לגבי חלקם של גורמים שונים בהליכי התכנון ובמחדלים הנטענים. ראה התייחסות בסעיף 4.1 לעיל.

העירייה אף צדקה בטיעוניה, לפיהם אין היא קשורה בקשר הסכמי עם התובעת, בשונה מממ"י וחברת התשתיות, ומטעם זה, מקובלת עלי עמדתה כי אינה מחויבת מכוח הסכם מכירת המגרש לתובעת לפיתוח התשתיות.

אולם, מצאתי כי בנסיבות העניין, קמו לעירייה חובות אחרות.

העילה כלפי העירייה היא מתחום הנזיקין, ועל כן אקבע תחילה כי קיימת חובת זהירות מושגית של רשות כלפי רוכשי נכסים בתחומה.

חובה קונקרטית, בהקשר לנסיבות ענייננו, קמה כלפי מי שעשוי להיפגע כתוצאה מתוכנית מקומית, שמימוש הזכויות בה תלוי בפעילות של העירייה בנכסיה.

חובה זו היא גם החובה לפעול למימוש תוכנית שהעירייה שותפה לה, וגם לפעול כבעלים ומחזיק של שטח פתוח, אשר בנסיבות העניין יש הכרח לנצלו לטובת קידום פיתוח אזורי, באזור שבאחריותה המוניציפלית.

כרשות מקומית, השותפה בהכרח, לתהליך של פיתוח מתחם עסקים חדש בתחום שיפוטה, היה על העירייה להכיר את התוכנית ולגרום למימוש הזכויות שנרכשו על פיה, בכל הקשור למטלות עירוניות הנלמדות מהתוכנית.

התוכנית לא היתה בהירה דיה באשר לדרך בה יחוברו בעלי המגרשים הקטנים לרשת החשמל, ואולם הציעה מתווה לפיו יוקמו חדרי שנאים בשטחים ציבוריים, שהם שטחים בשליטת העירייה, ורק היא אשר יכולה לפעול להקצאתם ולקידום הגשת בקשות לבנייה בתחומם.

בעלי התפקידים בעירית מודיעין, ראש העיר ומהנדס העיר, הם גם אורגנים ברשות התכנון. העירייה אינה אחראית לעשייתם מכוח תפקידם התכנוני, ואולם בוודאי ניתן לייחס לה, נוכח זהות התפקידים, ידיעה והיכרות של התוכנית. היכרות זו מחייבת היתה את העירייה לחזות מבעוד מועד את הקושי בחיבור מגרשים קטנים שייבנו לפני מגרשים גדולים, ולדאוג להסדרת תשתיות שבשליטתה. העירייה לא צפתה קושי זה מבעוד מועד, לא פעלה להקצאת שטחים ציבוריים לקראת תכנון בניית חדרי שנאים למגרשים קטנים, לא יצאה בקריאה מתאימה לרוכשים בקשר למגבלות ולהסדרים מיוחדים במתחם (מה שהסכימה לעשות בדיעבד), התעכבה מאוד במציאת פתרונות, הקצתה בשלבים מאוחרים את השצ"פים וגייסה בשלבים מאוחרים את החברה הכלכלית לתמיכה בהקמת חדרי השנאים.

היתר הבניה ניתן כבר בינואר 2008, ומאותו שלב נדון בין הרשויות נושא האחריות והמקום להקמת חדרי השנאים. מטלות אשר קיבלה על עצמה העירייה בנושא זה, בסוף פברואר 2008, לא קוימו על ידה חודשים אחר כך. תהליך תכנון הקצאת השצ"פים התקיים לאורך חודשים רבים בשנת 2009, מבלי שנמסרה לכך הצדקה כלשהי, ותהליכים לתחילת בניה, התארכו עד כדי כך שכבר לא היתה בהם תועלת בסוף שנת 2009. לו החלה העירייה בכל אלה שנה לפני, לא היה נגרם כל עיכוב בחיבורי החשמל של התובעת לרשת החשמל.

הטענה כאילו פעולותיה המקדמות של העירייה היו בהתנדבות אינן יכולות להישמע. שיתוף הפעולה של העירייה היה הכרחי, הוא לא נעשה בשלבים מוקדמים, עובר לתחילת בניה במתחם, והנטל לפעול בדחיפות למציאת פתרון לבעיה, לאחר שהושלמה בניה במתחם, היה מוטל לפיכך לפתחה של העירייה, להקטנת הנזקים כתוצאה מהעיכוב בפעולותיה.

נכון הוא, כי העירייה, מבין הנתבעים, היא הגורם אשר נכון היה להשתתף ולתרום מעצמו למציאת פתרון, ולא התחמק מאחריות. אולם, במבחן התוצאה, נראה כי הפתרונות וההתנהלות של העירייה, החלו מאוחר מידי ולא מנעו את העיכוב, ועל כן יש לקבוע כי העירייה לא נקטה בכל אמצעי הזהירות אשר היה עליה לנקוט למניעת הנזק .

בעדותו מאירת העיניים של מהנדס העיר בנושא הקמת חדרי שנאים במתחמים חדשים נלמד כי באזורים שונים התאפשרה בניית חדרי שנאים על ידי רשויות מעורבות – משרד השיכון ואף רשויות מקומיות (ראה עדותו בעמ' 104-106 לפרוטוקול). ניתן בהחלט ללמוד מאלה כי התערבות העירייה להקמת חדר שנאים היתה מתבקשת בנסיבות.

לפיכך, שוכנעתי כי עירית מודיעין הפרה חובותיה כלפי התובעת, כי מחדליה תרמו לעיכוב החיבור לחשמל, ולכן גם עליה לשאת בנזקי התובעת, ככל שהוכחו.

4.4 אחריות חברת החשמל:

היריבות הנטענת כלפי חברת החשמל קשורה בטענות למחדלים ולדרישות שאינם על פי דין: התובעת טענה כי חברת החשמל היא הרשות האחראית על פי דין לחיבור המבנה לחשמל ולהתקנת מתקני החשמל, וכי משעוכב חיבורו של המבנה לחשמל בתקופה שלאחר שניתן אישור איכלוס, יש לקבוע כי חברת החשמל התרשלה. התובעת אף טענה כי חברת החשמל העמידה נגדה דרישות שלא כדין עת דרשה הקמת חדר שנאים על ידה.

חברת החשמל אינה מתכחשת לחובתה לספק חשמל על פי דין, אלא שלטענתה לא הפרה כל חובה לפי שלא היתה לה אחריות למצב התכנוני של תשתית החשמל כפי שהציגה התוכנית, וכי מעת שקיבלה את בקשת התובעת לחיבור חשמל בשטח הפרויקט פעלה באופן מקצועי ומיטבי כאשר העלתה את הבעיה בפני העירייה והחברה המפתחת ודרשה כי יימצא פתרון שיאפשר הקמת חדרי שנאים בשטחים ציבוריים על מנת שניתן יהיה לספק באמצעותם חשמל למגרשים הקטנים. חברת החשמל אף טוענת כי החסר בהוראות התוכנית לא פטר את התובעת מלפעול להקמת חדר שנאים בתוך שטח המגרש אף אם היה קטן מ- 2.5 דונם, וכי לו היתה מגישה בקשה למידע מקדים עם הבקשה להיתר בנייה היה נודע לה ההכרח בהקמת חדר שנאים והיה עליה לפעול להקמתו אף בשטח המגרש.

חברת החשמל טענה כי דרישתה להקים חדר שנאים נעשתה בהתאם להוראת סעיף 35(ג)(3)(ב)(2) לאמות המידה, לפי שכל התנאים שנקבעו בה התקיימו, וביניהם התנאי כי סך גדלי החיבור שהוזמנו למבנה עלה על 100 קוו"א, ולא ניתן היה לספק חשמל למבנה מרשת קיימת.

4.4.1 אמות המידה אפשרו לחברת החשמל לדרוש הקמת חדר שנאים לצורך אספקת חשמל למבנה התובעת ועל כן חברת החשמל לא הפרה כל חובה בעצם ההתנאה. אף אין לומר כי התנאת חיבור לחשמל בהקמת חדר שנאים מנוגדת לתוכנית. התוכנית אינה קובעת כי מגרשים קטנים לא יחוברו לשנאים, אינה אוסרת בניית חדרי שנאים במגרשים קטנים, אינה מחייבת חיבור מגרשים קטנים לשנאים שכבר בנו אחרים, וממילא אינה באה חלף שיקול דעתם המקצועי של עובדי חברת החשמל. התוכנית אמנם אינה מטילה חבות דווקא על התובעת לבנות את חדר השנאים, אך ביחסים שבין חברת החשמל לתובעת, היתה רשאית חברת החשמל להימנע מלחבר את החשמל עד לבניית חדר שנאים, ומהבחינה הזאת לא הפרה חובה משפטית כלפי התובעת.

אמות המידה אינן מטילות על חברת החשמל הקמת חדר שנאים בעצמה, אלא מסדירות רק את השבת עלות בנייתו, כמפורט בהן.

אף לא הוכח נוהג של הקמת חדרי שנאים על ידי חברת החשמל במקרי אי בהירות דומים, להבדיל מבנייתו על ידי רשות מקומית או משרד השיכון (ראה עדות מהנדס העיר על הנוהג בעמ' 104-106 לפרוטוקול).

על כן, הימנעות חברת החשמל מהקמת חדר השנאים בעצמה, אינה בניגוד לכל חוק או הוראה מחייבת.

4.4.2 התובעת טענה נגד חברת החשמל לעילות של מצגי שווא והפרת התחייבות לחיבורי החשמל, בטענה כי חברת החשמל לא עדכנה מבעוד מועד את התובעת אודות ההכרח בחיבור לחדר שנאים וכי יצרה מצג לפיה בתובעת תחובר לרשת החשמל.

בעניין זה נשמעו גרסות עובדתיות סותרות – יועץ החשמל של התובעת הראה כי כבר בחודש דצמבר 2007 הזמין חשמל, כי במרץ 2008 שולמה מקדמה, ללא כל התניה וכי תשריטים שונים לגבי חיבורי החשמל שנערכו בתיאום עם מהנדסי החשמל של חברת החשמל לא התייחסו כלל לחדר שנאים (נספחים למוצג ת/2).

מהנדסי חברת החשמל, מנגד, טענו כי עמדו עם יועץ התובעת בקשר רציף לענין זה, כי ההכרח בחדר שנאים היה ידוע ועמד כדרישה מצדם בכל המגעים מול יועץ התובעת, אף הוצג מסמך תשובה ממרץ 2009 (כבר קבעתי לעיל כי תאריכו שגוי) לפיו נרשם כי יש הכרח בחדר שנאים, ותרשומות ידניות מאפריל 2008, לפיהן היועץ סרב להקמת חדר שנאים והמידע נמסר למזכירת התובעת (נספח 7 למוצג נ/8).

מתוך כלל הראיות נלמד כי כל אחת מהטענות אינה נקיה מספקות – טענת התובעת לפיה הונחו בפניה מצגים לפיהם תחובר לרשת החשמל ללא כל קושי, נסתרים מהתכתבויות מנהל התובעת כבר ממחצית שנת 2008, הפונה לכל הרשויות בהתראה לגבי בעיית החיבור לחשמל. מועד זה הינו חודשים רבים לפני שקיבלה לידיה התובעת את טופס 4.

גם טענת חברת החשמל, לפיה הציגה דרישה ברורה ועקבית לתובעת שדווקא על התובעת להקים את חדר השנאים, נסתרת מהתכתובות שבין חברת החשמל לתובעת ובין חברת החשמל ליתר הגורמים, וראה פרק 3.3.3 לעיל. ראה גם נספח 8 למוצג נ/8, המסמך היחיד המתעד פניה של חברת החשמל לתובעת בעניין חדר השנאים, אשר אין טענה כי החובה לבנותו על התובעת.

הרושם העולה מכל אלה הוא כי אין לייחס לחברת החשמל מצגי שווא לפיהם התחייבה לחבר ללא עיכוב את המבנה לחשמל, אך כי גם לא הוצגה דרישה חד משמעית מחברת החשמל לתובעת לגבי חובתה להקים חדר שנאים.

התרשמותי היא כי גם ביחסים שבין חברת החשמל לתובעת היתה אי בהירות, אשר תולדתה בתוכנית ובנסיבות העניין, ולא מצאתי בהתנהלות חברת החשמל בנסיבות אלה מצגים והתחייבויות אשר הקימו עליה חובה מיוחדת כלפי התובעת לחיבור החשמל.

4.4.3 התובעת טוענת להתנהלות רשלנית של חברת החשמל.

שאלת אחריותה של חברת החשמל למצב התוכנית לא הועמדה לבחינה בתיק זה, ועל כן בחינת שאלת רשלנות חברת החשמל תעשה רק בהקשר לחובותיה בהקשר להתנהלות על פי התוכנית.

חברת החשמל היא ספק שירותים חיוני מונופוליסטי מוכרז על פי דין. מעמדה זה מטיל עליה חובה לספק חשמל לציבור צרכניה וממילא חלה עליה חובת זהירות מושגית כלפי צרכניה בכל הקשור לאספקת החשמל, ועליה לפעול בכדי למנוע עיכובים באספקתו.

במקום בו נדרשים חיבורי חשמל, במצב בו התוכנית והיתר הבנייה יוצרים אי בהירות לגבי חובת הקמת חדר שנאים, חלה על חברת החשמל חובת זהירות קונקרטית שכוללת חובת מסירת מידע מלא וחובת השתדלות ופעילות בשקידה ראויה למציאת פתרון הולם לחיבור החשמל, וכבר נפסק: "כידוע, החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ" (ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784,790).

בחינת פעולותיה של חברת החשמל במסכת האירועים מלמדת כי מהנדסיה התגייסו לטובת תיאום לקירוב בין הגורמים השונים, כאשר ניסו להניע כבר מראשית שנת 2008 את חברת התשתיות, רשויות התכנון והרשות המקומית לאיתור פתרונות לחסר התכנוני וההסכמי בנושא חדרי השנאים, חברת החשמל אף תבעה הקצאת שצ"פ ממהנדס העיר בסוף שנת 2008 וניכר כי היתה מעורבת בכל ההסדרים והמגעים בהקשר לכך.

מהנדסי חברת החשמל ניסו לקדם פתרונות החל מפברואר 2008 (נספח 14 למוצג נ/8), משלוח תזכורת באפריל 2008 (נספח 14 הנ"ל), תזכורת נוספת בנובמבר 2008 (נספח 15 למוצג נ/8), ופניה נוספת למהנדס העיר בינואר 2009 (נספח 16 למוצג נ/8), ובמקביל במהלך שנת 2009 קידמה בניית חדר שנאים על ידי יזם אחר – ברנס – לטובת מגרש 305, אליו בסופו של יום חובר מגרש התובעת. חברת החשמל אף השקיעה בתשתיות מיוחדות לטובת חיבור זה (נספחים 22- 23 למוצג נ/8). בין לבין אף קיימה חברת החשמל מגעים מול התובעת (נספחים 8 למוצג נ/8), ואף מול חכ"ל, (נספח ד' למוצג נ/5).

בסופו של יום, לא הסתייע שיתוף פעולה בין חברת החשמל וחכ"ל, אשר עוכב בנסיבות שפורטו, וחברת החשמל קידמה הקמת חדר שנאים שבנה היזם האחר במגרש 305. חדר זה כבר נמסר לחברת החשמל במאי 2009, וחיבור התובעת נעשה רק בפברואר 2010. התכתבויות שונות שצירפה חברת חשמל לתצהיריה, מלמדות כי חלוף הזמן נדרש להתאמות שונות בחברת החשמל, המשך עבודות החיבור, קבלת תוכניות מעודכנות מהתובעת ב- 08/09 וב- 10/09, וראה עמודים 12 ו- 13 למוצג נ/8, שלא נסתר בחקירה הנגדית.

לאחר שראיתי כל אלה, מצאתי כי הוכחה השתדלות ראויה מצד חברת החשמל בנסיבות הענין, ולא מצאתי כי הפרה את חובת הזהירות שהיתה מוטלת לפתחה.

5. רשלנות תורמת מצד התובעת

טענות הנתבעים נגד התובעת מוקדו בשלושה ראשים:

הטענה היסודית לפיה משנמנעה התובעת להקדים לבקשת היתר הבניה בקשה לקבלת מידע מחברת החשמל כמתחייב מסעיף 145 (א1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ולתקנה 4 לתקנות התכנון והבניה (מידע נדרש להיתר), תשנ"ב-1992, כי לו עשתה כן, כפי שעשה יזם אחר (נספח 2 למוצג נ/8) היתה מודעת לחובת הקמת חדר השנאים וממילא היתה נערכת אחרת ונמנעת היתה ההתרחשות נשוא תיק זה. טענה נוספת קשורה למחדלה של התובעת שנמנעה מלהקים בעצמה את חדר השנאים, שלא כמו היזם האחר, וטענה שלישית היא כי משהתובעת התחייבה בהסכם המכר כי המבנה יחובר לרשת החשמל בתוך 8 חודשים, הרי שנטלה על עצמה, ביודעין, את הסיכון כי תידרש להוציא הוצאות עבור הספקת חשמל למבנה באופן עצמאי וגרמה לנזקיה בעצמה.

5.1 התובעת לא הסבירה את מחדלה בפניה לחברת החשמל לבירור מצב התשתיות מבעוד מועד. עדות יועץ החשמל מטעמה, לפיה הדבר לא נדרש בסדר הגודל המצומצם יחסית של המבנה והמגרש, לא שכנעה. הוכח, כאמור, כי יזם אחר פעל אחרת, אף הוראות החוק עצמן אינן פוטרות מהחובה מבנים מסוימים.

יתרה מכך, אף סברתי כי מקום שהוכח שרשת החשמל בעיר מודיעין מחייבת חיבור כל המתקנים לחדרי שנאים, סברתי כי היה על התובעת מבעוד מועד, ובעזרת אנשי מקצוע מטעמה, לוודא קיומם של חדרי שנאים במתחם, בשים לב להיותו שטח בלתי מפותח מראש.

בנסיבות אלה, לתובעת בוודאי אחריות לגבי מידת היערכותה לטפל בבעיית השנאים, וככל שטענתה היא שהעיכוב נוצר, בין היתר, כתוצאה מכך שסברה במשך מספר חודשים שאין בעיה בתשתיות החשמל, אזי שותפה היא למחדל זה.

כבר אציין כי הוכח שכבר במחצית שנת 2008 ידעה התובעת אודות הקושי, וידיעתה זו כשלעצמה לא תרמה הרבה לאיתור פתרונות לו.

5.2 עמדת התובעת, לכל אורך האירועים נשוא התביעה, וכמוכח מעדות מנהלה (עמוד 56, 57, 60 ו-63 לפרוטוקול) היתה כי אין התובעת חבה בהקמת חדר השנאים. נוכח עמדה זו, הפתרונות שגובשו, לא כללו את שיתוף התובעת בייזום ובתכנון ומימון הקמת חדר השנאים.

התוכניות וההסכמים הרלבנטיים אמנם לא הטילו באופן ברור את החובה להקים את חדר השנאים על התובעת, ואף הוכח כי אף אחת מהנתבעות לא הציגה דרישה מחייבת וחד משמעית לתובעת לפיה על התובעת להקים את חדר השנאים.

אולם, תוכניות אלה אף לא הטילו חובה ברורה על אחר, ויש לבחון אם מכוח חובת הקטנת הנזק חלה על התובעת חובה להתגייס לבנייה עצמית של חדר השנאים. כפי שכבר בואר לעיל, לו הקימה התובעת בעצמה את חדר השנאים, היתה מקבלת החזר כספי על הוצאותיה. על כן, הציפיה לפיה תשקיע סכום של כ- 100,000 ₪ בבנייה, אשר יוחזר לה חלף המתנת חודשים ארוכים ותשלום מאות אלפי שקלים לגנרטור- הגיונית, וראה גם התייחסות מנהל התובעת לעניין זה בעדותו (עמ' 57 לפרוטוקול).

ראוי אף לציין כי לו כך פעלה התובעת, והיתה בכך מקטינה נזקיה, רשאית היתה להגיש תביעה בגין נזקיה כתוצאה ממצגים מוטעים ועוד, כלפי ממ"י ואחרים, בדיעבד.

יש לבחון, על כן, מתי, אם בכלל, יכולה היתה הסכמת התובעת לסייע להקמת חדר השנאים, ועד כמה הימנעותה מלעשות כן תרמה לנזק או מנעה הפחתתו.

מתוך הנסיבות, ניתן להניח כי לו הקימה התובעת את חדר השנאים בשטחה, היה העיכוב, כולו או חלקו נמנע. אולם, סברתי כי סירוב התובעת לאפשרות זו לגיטימי ומוצדק. בניה בתוך מגרש קטן משפיעה על זכויות השימוש וההנאה מהמגרש והיא פגיעה תמידית, הפוגעת פגיעה קניינית בזכויות שנרכשו.

הרשות המקומית סירבה, לפחות מחלק מהתקופה, להסדר בניה כאמור, וראה לענין זה אף תרשומת חברת החשמל על גבי נספח 4 למוצג נ/8. לא נמצא ולו מסמך דרישה אחד המציע לתובעת לעשות כן. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל התרשלות או פגם בהימנעות התובעת מלבנות את חדר השנאים בשטחה.

בניית חדר השנאים בשצ"פ, גם על ידי התובעת, מחייבת היתה שיתוף פעולה משמעותי בין כל הגורמים, ובמיוחד הרשות המקומית וחברת התשתיות. חברת התשתיות מלכתחילה שללה זאת (ראה נספח 31 למוצג נ/8). הקצאת השצ"פים עצמה ארכה זמן ולמעשה רק בתחילת 2009 התאפשרה (ראה נספח 33 למוצג נ/8). השצ"פ שיועד לתובעת חייב חפירות מיוחדות (ראה נספח ד' למוצג נ/5 ועדות סמנכ"ל החכ"ל בעמ' 81-82 לפרוטוקול).

על רקע כל אלה, סברתי כי התגייסות מוצהרת של התובעת לבנייה עצמית בשצ"פ היתה מקלה על דילמות שונות ומשפיעה על קיצור התקופה, אך לא היתה מונעת את האיחור, אלא אפשר ומשפיעה על קיצורו באופן מוגבל.

5.3 התובעת התחייבה בינואר 2009, בהסכם מכר המגרש, כי חיבורי החשמל למבנה יוסדרו בתוך שמונה חודשים, דהיינו, עד ספטמבר 2009. סבורה הנני כי בהתחייבות זו נטלה על עצמה התובעת סיכון רב, שעה שבאותו שלב כבר אותר הפער בין התוכנית לדרישות חברת חשמל, טרם הוסדר מקום בניית חדר השנאים וטרם הוחלט על מי לבנותו.

על כן, סברתי כי התחייבות התובעת בשלב זה, שבגינה אף נאלצה להסדיר חיבור חשמל באופן פרטי למבנה, היתה רשלנית והיוותה גורם משמעותי ביצירת הנזק. מובן כי לו נמנעה התובעת משימוש במבנה, נגרם היה לה נזק אחר, ואף אפשר שלו נמנעה מלהכליל הסכם המכר התחייבות למועד החיבור לחשמל, היה מחיר המגרש פוחת. אולם, כל אלה אינם בפני, ובנסיבות העניין, מצאתי כי התנהלותה זו של התובעת מהווה משום רשלנות תורמת או לפחות הימנעות מהפחתת הנזק.

לאחר ששקלתי את כלל ההתנהגויות הרשלניות המיוחסות לתובעת, ראיתי מקום להעמיד את אחריותה לנזק בשיעור מחצית, דהיינו התובעת אחראית לחמישים אחוזים מהנזק.

6. הנזק

התובעת טענה כי בגין העיכוב בחיבור המבנה לחשמל, נאלצה לשכור גנרטור לצורך הספקת חשמל למבנה, ונשאה גם בהוצאות נלוות נוספות עבור רכישת סולר ואבטחה, בגינן היא זכאית לפיצוי. התובעת אף טענה כי משנאלצה לדאוג להעמדת גנרטור לצורך הספקת חשמל למבנה נגרם לה נזק נוסף אותו הגדירה כ"שכר עבודה".

התובעת תבעה החזרי הוצאות בגין כל אלה לתקופות שמחודש ינואר 2009 ועד חודשים ינואר ופברואר 2010.

מנגד, טענו הנתבעות נגד תקופת הנזק הנטענת ונגד עצם זכאותה של התובעת לפיצוי ושיעורו. כמו כן טענו, באמצעות חוות דעת מומחה, כי יש לנכות מסכום הנזק הנטען סכום המגלם את הוצאות התובעת עבור חשמל אותו ממילא היתה משלמת לחברת החשמל, ואף טענו כי הנזק הנטען מוגזם ונעדר קשר סיבתי למחדלים הנטענים. הטענות השונות בהקשר לנזק יידונו ויוכרעו להלן.

6.1 למי נגרם הנזק?

מנהל התובעת טען, כי התובעת נשאה בעלויות הנזק.

החשבוניות שהציג (נספחים ז', ח' וט' לכתב התביעה) הן חשבוניות שהוצאו על שם חברת נאות תל רם בע"מ (להלן- "חברת תל רם"), ולא על שם התובעת. על כן טענו הנתבעות כי התובעת מנועה מלתבוע נזק בגינן.

טענת התובעת היא כי מדובר בחברות קשורות, התובעת היא היזמית וחברת תל רם היא החברה הקבלנית, והתובעת מימנה את כל ההוצאות של הבניה והפיתוח, לרבות אלה נשוא הנזק, בהתחשבנות בינה לבין חברת תל רם.

התובעת הוכיחה כי אמנם היא וחברת תל רם בבעלות אחת, ומנוהלות על ידי אותו מנהל.

אף הוכח בעדות מנהל התובעת ורואה החשבון מטעמה, כי התובעת היא חברה העוסקת ביזמות בתחום הבנייה וחברת תל רם עוסקת בבנייה, וכי היא שבנתה את המבנה עבור התובעת אשר שילמה לה את עלויות הבנייה, בהתחשבנות שבין החברות.

רואה החשבון מטעם התובעת הצהיר כי ביום 23/12/09 הנפיקה חברת תל רם לתובעת חשבונית, על סך מצטבר של 753,249 ₪ (להלן- "החשבונית"), בגין יתרת עלויות הבנייה ובגין ההוצאות עבור הספקת חשמל למבנה באמצעות גנרטור, וכן הצהיר כי התובעת שילמה דרישה זו בין החודשים ינואר עד מרץ בשנת 2010. עד זה מטעם התובעת הצהיר כי חברת תל רם ניהלה כרטסת חשבונות לתובעת וכי השוואה בין ספרי הנהלת החשבונות של התובעת לבין ספרי הנהלת החשבונות של חברת תל רם מלמדת כי ההוצאות הנטענות שולמו על ידי התובעת לחברת תל רם.

החשבונית לא הוצגה. כמו- כן לא הוצגה קבלה להוכחת התשלום בפועל, ואף לא הוצגו ראיות המאפשרות להבחין בין סכום עלויות הבנייה לבין סכום ההוצאות עבור הספקת חשמל למבנה באמצעות גנרטור מתוך הסכום הכולל הנטען כי שולם.

לאחר כל אלה, מצאתי כי אמנם התובעת החסירה בראיות להוכחת ההתחשבנות במלואה, אך בסופו של יום, משלא נסתרה עדות רואה החשבון מטעם התובעת, בהתחשב בכך שההסבר שניתן ליחסים שבין החברות סביר, ומוכח מתוך החזקותיהן ועיסוקן, ומתוך כך שאף הוכח שנגרם הנזק, ושחברת תל- רם איננה תובעת בגינו, שוכנעתי בנטל הנדרש במשפט האזרחי כי התובעת נשאה בהוצאות על שכירת גנרטור, רכישת סולר ואבטחה, על פי החשבוניות שהוצאו לטובת חברת תל- רם.

6.2 תקופת הנזק

התובעת הציגה חשבוניות בגין הוצאות החל בחודש ינואר 2009 ועד לחודשים ינואר או פברואר 2010 בהתאמה לסוג הנזק הנטען.

הנתבעות טענו כי התובעת אינה זכאית לפיצוי עבור הוצאות שהוציאה קודם שניתן למבנה טופס איכלוס ביום 24/2/09. גם מנהל התובעת אישר בעדותו כי המבנה היה אסור באכלוס קודם לכן (עמ' 51 לפרוטוקול שורות 17-21).

בנסיבות אלה קיבלתי את עמדת הנתבעות לפיה התובעת אינה זכאית להחזר בגין הוצאות שהוציאה טרם הותר לה על פי חוק להתחבר לחשמל. תחילת מניין תקופת הנזק, לפיכך, ביום 24/2/09.

רואה החשבון מטעם התובעת אישר בעדותו כי אפשר וחשבוניות מאוחרות ליום 23/12/09 לא שולמו על ידי התובעת (עמ' 47 לפרוטוקול). עדות זו מטעם התובעת מחייבת אותה, ועל כן לא הוכיחה הוצאות שהוציאה לאחר המועד האמור.

לפיכך, הוכח כי התובעת נשאה בהוצאות הנטענות עד ליום 23/12/09, וכי תקופת הנזק היא בת 10 חודשים (להלן- "תקופת הנזק הקובעת לחישוב").

6.3 שיעור הנזק

6.3.1 הוצאות שכירת גנרטור: התובעת טוענת כי שכרה גנרטור בתקופה שמחודש 1/09 ועד לחודש 2/10, ונשאה בהוצאה חודשית בסך של 6,160 ₪ בצירוף מע"מ. כן טוענת להוצאה חד פעמית עבור חיבור הגנרטור למיכלי הסולר בסך של 817 ₪ (על פי חשבונית מיום 25/1/09). על פי כל אלה, מעמידה התובעת נזקיה בסך של 102,277 ₪.

לא היו טענות של ממש לגבי עלות זו, ויש לחשבה בהתאם לתקופה הנזק שנקבעה לעיל, כדלקמן:

• לפי חשבונית מיום 23/3/09, המתייחסת לתקופה שמיום 5/2/09 עד ליום 5/3/09, חישוב בעבור 9 ימים, סך של 2,287 ₪.
• לפי החשבוניות המתייחסות לתקופה שמיום 5/3/09 ועד ליום 5/12/09, חישוב בעבור תקופה של 9 חודשים, סך של 64,401 ₪.
• לפי חשבונית מיום 31/1/10, המתייחסת לתקופה שמיום 5/12/09 עד ליום 5/1/10, חישוב בעבור תקופה של 18 ימים, סך של 4,149 ₪.

• לפי חשבונית מיום 25/1/09 בגין עלות חיבור למיכלי הסולר ללא מע"מ, סך של 817 ₪.

סך כל הנזק בגין עלות שכירת גנרטור עומד על הסך של 71,654 ₪.

6.3.2 הוצאות רכישת סולר: התובעת טוענת כי בתקופה שמחודש 1/09 ועד 1/10 רכשה סולר בסך מצטבר של 318,051 ₪.

הוצגו חשבוניות להוכחת הוצאות אלה (נספח ח' לכתב התביעה) כמפורט להלן:

הנתבעת 3 כפרה בהוצאה זו ובזיקתה לשימוש בגנרטור לפעילות השוטפת במבנה.

לטענתה, כפי שביקשה להוכיח בחוות דעת המומחה מטעמה (מוצג נ/6), כמות הסולר המוכחת בחשבוניות הנ"ל עולה בהרבה על זו הדרושה להפקת חשמל למבנה. על כמות החשמל הנדרשת למבנה למדה הנתבעת 3 מהודעת התובעת מיום 4.11.12 לגבי הסכום ששילמה לחברת החשמל בגין צריכת חשמל למבנה בתקופה מקבילה ואשר עמד על סך של 47,424 ₪.

המומחה נתיב תרגם חיוב זה לצריכת חשמל, ולשיטתו, צריכה כאמור מחייבת היתה הספקת סולר בשיעור של כשליש מכמות רכישת הסולר לה טוענת התובעת שהיא 60,750 ליטר, כפי שלכאורה מוכח בחשבוניות.

המומחה נתיב נחקר על חוות דעתו, ואף הוצגו בפניו נתונים לגבי עבודת הגנרטור.

המומחה נדרש בחקירתו הנגדית להתעמת עם תזה לפיה בשונה מצריכת חשמל ברשת, גנרטור מופעל גם בשעות הלילה ואף נדרש ליתן תשובות לגבי נתוני הספק הגנרטור. תשובותיו לעניין זה גילו כי לא בחן את נושא צריכת הסולר של הגנרטור בשעות הלילה ואף לא הכיר את נתוני ההספק של הגנרטור.

בבואו להחליט בשאלת התאמת הראיה לכמות ומחיר הסולר לשימוש בגנרטור, התחשבתי בהתאמת החשבוניות למשך הזמן ולתקופה, בכך שטענת חברת החשמל היא למעשה טענת מרמה והונאה, לפיה הוצגו חשבוניות המיוחסות לנושא אחר או צריכה אחרת, ולשאלות שנותרו פתוחות לאחר חקירת המומחה.

לאחר ששקלתי היבטים אלה, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל האזרחי להוכיח גם את הוצאת הסולר בסכומים הנטענים בתקופה שהוכרה.

לפיכך, הנני קובעת כי התובעת הוכיחה נזק בגין רכישת סולר בתקופת הנזק הקובעת בסך 240,524 ₪ שהוכחו בחשבוניות בגין העיכוב בחיבור החשמל, ולפי חישוב שאינו כולל מע"מ כדלקמן:

• לפי חשבונית עבור חודש פברואר 2009 (שהוצאה ביום 28/2/09), חישוב עבור 4 ימים, בסך של 1,971 ₪.
• לפי חשבוניות בעבור חודשים מרץ 2009 עד נובמבר 2009, סך של 218,193 ₪.
• לפי חשבונית בעבור חודש דצמבר 2009, חישוב עבור 23 ימים, סך של 20,360 ₪.

6.3.3 הוצאות אבטחת המבנה והגנרטור: התובעת טוענת כי שכרה את שירותיה של חברת אבטחה בשם יריחו, שילמה לה תחילה סך של 4,000 ₪ לחודש ולאחר מכן סך של 3,500 ₪ ובסך הכל שילמה סך מצטבר של 38,678 ₪, לשמירה על הגנרטור לכל תקופת העיכוב.

התובעת נסמכה להוכחת טענה זו על חשבוניות שהנפיקה חברת יריחו בעבור שירותי שמירה על שם חברת תל רם, על עדות מנהל התובעת ועל תצהיר מנהל חברת יריחו. מנהל התובעת טען בעדותו כי שירותי חברת יריחו נשכרו על ידו בעבור שמירה על הגנרטור, ובסכום הנטען (עמ' 57-58 לפרוטוקול). אלא, שבחקירתו של מנהל חברת יריחו (מר שלמה לוי, עד תביעה מס' 2) אישר הלה כי שירותי השמירה שסיפק לתובעת היו הן עבור שמירת המבנה שבאותה העת שימש כמשרדים של חברת ארכה והן עבור שמירת הגנרטור, וכי רוב עבודת השמירה היתה לאבטחת משרדי ארכה (עמ' 43 לפרוטוקול). עדותו אחרונה זו אף מתאימה למסמך שערכה חברת יריחו עבור חברת ארכה, ביום 1/2/09, בו פירטה את תנאי ההתקשרות במתן שירותי השמירה. מתוכנו של מסמך זה עולה כי בין חברת יריחו לבין חברת ארכה ולבין מנהל התובעת סוכם כי עמדת השומר תוצב בכניסה למבנה, כי השומר יבצע סיור לצורך לחיצה על לחצני הביקורת, וכי סכום התמורה בגין השמירה יעמוד נכון ליום 1/2/09 על הסך של 4,000 ₪ ללא מע"מ.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי בצדקת התביעה לפיה הוצאות השמירה הן נזק כתוצאה מהעיכוב בחיבור החשמל. קיבלתי אמנם את גרסת התובעת לפיה היה הכרח לשמור על הגנרטור, אך לא הוכח ששמירה כאמור הוסיפה על עלות השמירה שהיה על התובעת לקיים במקום ממילא. לפיכך, לא הכרתי לתובעת בנזק זה.

6.3.4 התובעת טענה אף לנזק שכינתה "שכר עבודה" בגין הצורך בדאגה לאספקת חשמל למבנה באמצעי עצמאי, שכלל התקשרות בהסכם לשכירת גנרטור, ביצוע תשלומים שונים, הפסקות בהפעלת הגנרטור ועוד נגרם לה נזק המוערך על ידה בסך של 50,000 ₪.

נזק זה לא הוכח ולא בואר דיו. לפיכך נדחית התביעה בגינו.

6.3.5 סך כל ההוצאות עומד, אפוא, על הסך של 312,178 ₪, הכולל הוצאות שכירת גנרטור ורכישת סולר.

6.3.6 הנתבעות טענו, כאמור, כי מסכום זה יש להפחית את הסך של 140,381 ₪, המגלם הוצאות צריכת חשמל לו היה המבנה מחובר לרשת החשמל של חברת החשמל בסמוך למועד שניתן אישור לאיכלוסו. סכום זה חושב בחוות דעת מהנדס החשמל משה נתיב שהוגשה מטעם חברת החשמל בהתבסס על כמות החשמל שהפיקה התובעת באמצעות כמות הסולר שרכשה.

בחקירת המומחה נתיב עלה כי לא היו בפניו די נתונים אודות פרופיל פעילותו של הגנרטור ואפשר שהיה בכך לשנות מקביעתו.

סברתי כי נכון יהיה לבסס ממצא אודות הוצאות צריכת חשמל מרשת החשמל על הנתון שנמסר על ידי התובעת, באשר לעלות צריכת החשמל במבנה בתקופה מקבילה, ובסך של 47,424 ₪. אעיר כי התובעת אמנם טענה במהלך קדמי המשפט להרחבת חזית שהצגת נתון זה, אך נמנעה מלחזור על טענתה זו בסיכומיה, ועל כן ראיתי בכך את זניחת הטענה.

הואיל ומטרתו של הפיצוי הוא להעמיד את התובעת במצב בו היתה לו היה המבנה מחובר לרשת החשמל של חברת החשמל במועד סמוך לאחר שניתן למבנה טופס איכלוס, הרי שיש להפחית מהפיצוי בגין עלות ההוצאות עבור שכירת גנרטור ורכישת סולר את שווי עלות צריכת החשמל מרשת החשמל של חברת החשמל בסך של 47,424 ₪.

6.7 סיכום נושא הנזק:

התובעת רכשה מגרש מהנתבע 1, על פי מצג לפיו יועמדו לרשותה תשתיות מתחייבות ולא תידרש להשקיע בבניית חדר שנאים. התובעת בנתה מבנה בהיתר ואף קיבלה אישור לאיכלוסו. בפועל, הוברר כי לא ניתן היה לספק חשמל למבנה התובעת, אלא בכפוף לבניית חדר שנאים. אף הוברר כי יש להקים חדר שנאים בשטח ציבורי שבאחריות הרשות המקומית. במשך חודשים ארוכים גלגלו מספר רשויות רלבנטיות את האחריות לאיתור מקום חדר השנאים ולאופן בנייתו ומימונו זו על זו ובסופו של יום עוכב תקופה ארוכה חיבור התובעת לרשת החשמל. בתקופה זו נשאה התובעת בנזקים.

בחנתי את נזקי התובעת והעמדתי נזקים אלה על סך 264,754 ₪ נזק מוכח.

מצאתי בפסק זה כי הנתבע 1 אחראי לנזקים אלה בגין מצגים שהציג במערך ההתקשרות עם התובעת, וכי נתבעת 2 אחראית לנזקים בגין העיכוב בהסדרת בניית חדר שנאים בשטחים הציבוריים שבאחריותה. אף מצאתי כי התובעת התרשלה בכך שלא ערכה בירור מספיק קודם לבניה, בכך שלא פעלה די להקמת חדר שנאים בעצמה ובעיקר בכך שהתקשרה בהסכם שחייבה להתחבר לחשמל, במועד שלא היה סביר בנסיבות העניין. לפיכך העמדתי את שיעור ההשתתפות של התובעת עומד על מחצית מהנזק.

הנתבעים לא טענו במיוחד בסוגיית חלוקת האחריות ובנסיבות אלה לא ראיתי צורך להכריע בנושא זה.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 מתקבלת והתביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של

132,377 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מחצית תקופת הנזק,

דהיינו יום 1/8/09 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו- כן ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לתובעת, ביחד ולחוד, שכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לנכון לחייב את התובעת בהוצאות התביעה נגד נתבעת 3. בין היתר התחשבתי בכך שהתובעת מלכתחילה לא ראתה לנכון להגיש תביעתה נגד נתבעת זו, ותביעתה תוקנה בהתחשב בטענות הגנה שונות.

סכום פסק הדין ישולם בתוך 45 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק זה ועד לתשלום בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ד, 05 יולי 2014, בהעדר הצדדים.