1. לפניי כתב אישום בו נטען כי ביום 24.5.2006 נערכה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת באתר בנייה ברחוב רוטשילד פינת כפר שגיא בכפר סבא (להלן: "האתר"). במהלך הביקורת נמצא באתר עובד זר אשר ביצע עבודות טפסנות. משכך מואשמת נאשמת מס' 1 בהעסקת עובד שאינו אזרח ישראל או תושבה, ללא היתר כדין. מדובר בעבירה לפי סעיף 2 (א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). נאשם מס' 2 מואשם בהפרת חובתו למניעת ביצוע העבירה על ידי נאשמת מס' 1, בתור מנהל ובעל מניות, עבירה לפי סע' 5 ו-2 (א(1) ו(2), 2(ב) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

2. לאחר הקראה בה כפרו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, נשמעו עדי התביעה.

בתום שמיעת עדויות המאשימה ביקש ב"כ הנאשמים לטעון כי "אין להשיב לאשמה". הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 12.11.2013. לאחר מכן נשמעה עדות הנאשם, הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים והתיק הועבר להכרעה.

3. עדויות שנשמעו

המפקחים שהשתתפו בביקורת מושא כתב האישום, מר ניר שורשי (להלן: "מר שורשי") ומר עופר פורת (להלן: "מר פורת") העידו והגישו את תיאור המקרה וההודעות שנגבו על ידם במסגרת החקירה. כן העידו ונחקרו מר רוני קידר (להלן: "מר קידר"), שותף בחברה "קידר אביב" שהיא המבצע והיזם באתר ומר מוחמד אגבריה (להלן: "מר אגבריה"), אחד העובדים בעבודות הטפסנות באתר.

כמו-כן וכאמור נשמעה עדות הנאשם ממנו נגבתה הודעה על ידי מר שורשי.

יש לציין כי לאור הזמן שחלף מאז יום עריכת הביקורת (24.5.06) ועד למסירת העדות (חודש יוני 2013), המפקחים שורשי ופורת אינם זוכרים את פרטי האירוע אלא בהתאם לכתוב במסמכים שמלאו (תיאור מקרה מ/1, בעדויות תמונות מ/2, רשימת העובדים מ/4 וההודעות שנגבו על ידם). אין בכך כדי להטיל פסול בעדויותיהם של המפקחים. למעלה מן הנדרש אציין כי יש בכך כדי להצביע על הצורך בבירור תיקים מסוג זה תוך פרק זמן קצר יותר. על המאשימה לדאוג להגשת כתב אישום בסמוך לאירוע עד כמה שניתן ולא במועד הסמוך לפני תקופת ההתיישנות של העבירה. במקרה כאן כתב האישום הוגש בחודש יולי 2010, קרי יותר מ-4 שנים לאחר מועד ביצוע העבירה הנטענת.

בהתאם לתיאור המקרה (מ/1), צפה המפקח שורשי בארבעה עובדים שעסקו בעבודות טפסנות, כשלמותניהם חגורות טפסנות ובגדי עבודה מלוכלכים בחלודה. בין אותם עובדים נמצא עובד בשם ש'ח אבראהים בסאם, תושב הרשות הפלסטינאית (ג'נין), ללא היתר לעבוד בישראל (עובד מס' 1 ברשימת העובדים מ/4, להלן: "העובד").

העובד לא נחקר על ידי המפקחים לגבי זהות מעסיקו, למרות שלכאורה לא הייתה כל מניעה לעשות זאת.

החברה היוזמת והמבצעת של הפרויקט כפי שעולה מן הראיות (כולל עדות הנאשם ועדותו של מר קידר) היא חברת קידר אביב בע"מ (להלן: "חברת קידר").

חברת קידר ביצעה את הפרויקט דרך קבלני משנה ולא מעסיקה בעצמה פועלים (ראו עדויותיהם של מר קידר ושל הנאשם). עבודות הטפסנות באתר בוצעו על ידי נאשמת מס' 1, בהתאם להסכם עבודה מ/7. המפקח על עבודות הטפסנות מטעם חברת קידר היה מר עמית לביא, שלא נחקר ולא הוזמן להעיד.

אין חולק כי חברת קידר לא העסיקה בעצמה את העובדים שביצעו עבודות הטפסנות באתר, אלא שילמה לקבלן משנה – נאשמת 1 – שהביאה עובדים. מר קידר העיד כי בשלב של ביצוע עבודות טפסנות מתבצעות גם עבודות אינסטלציה וחשמל, כך שלא היו רק טפסנים באתר (ראו ע' 17 לפרוטוקול הדיון).

מר אגבריה נחקר במועד האירוע על ידי המפקח מר פורת (מ/5). על גבי ההודעה לא נרשמו פרטי גובה ההודעה, אך אין בכך כדי לפגוע במשקלה הראיתי. מר פורת אישר שהוא גבה את ההודעה ומר אגבריה אישר את חתימתו וכן שהכתוב משקף נאמנה את מה שהוא אמר (ע' 18, ש' 8 לפרוטוקול הדיון).

בהתאם לאמור ב-מ/5 "בעל הבית שלנו הוא חב' קידר" ואיאד (אחיו של נאשם מס' 2) הוא ראש קבוצה. בהודעה נכתב:

"אנחנו פה ארבעה פועלים, שלושה ישראלים ואחד פלסטיני כולנו עובדים בחב' קידר. אנחנו עושים פה עכשיו טפסנות רצפה של הקומה הראשונה. את חגורות הטפסנים של ארבעתנו קיבלנו מעמית ואיאד כשהתחלתנו לעבוד לפני שלושה חודשים".

גם בחקירתו בדיון עמד מר אגבריה על כך שהוא עובד של חברת קידר, למרות שלפי העדויות התואמות של מר קידר ושל הנאשם הוא הועסק על ידי נאשמת מס' 1. לא נראה לי שיש באמירה הלא מדויקת הזו כדי לפגוע באמינות העד, מאחר שייתכן שהוא ראה כ"בעל הבית" (כדבריו בהודעה) את הקבלן הראשי, ממנו קיבל הוראות מפי המפקח מר עמית. אין חולק שהמעסיקה של מר אגבריה הייתה נאשמת מס' 1.

כשנשאל מר אגבריה בחקירתו הנגדית (מטעם ב"כ הנאשמים, מאחר שהוא הוזמן כעד התביעה) הוא אמר:

"זה היה הפלסטיני שתפסו, זה היה עובדים שעבדו באזור בכביש עובדת ברזל של הרכבת"..."הוא לא עבד אצלנו, היו לנו 4 פועלים שנסעו ברכב אחד, העובד הפלסטיני אני לא יודע של מי הוא היה... שאלו אותי מי המעסיק שלו ואמרתי שאני לא יודע" (ראו ע' 18 ש' 22-26).

הנאשם בעדותו אישר שמר אגבריה היה "ראש צוות כטפסן" (ע' 26, ש' 32).

הנאשם העיד שהוא אף פעם לא העסיק עובדים מהשטחים ללא היתר עבודה. הוא תיאר כי בזמן ביצוע עבודות טפסנות באתר היו שם עובדים של קבלנים אחרים: "היו נגרים שמרכיבים משקופים, אינסטלטורים, חשמלאים, אנשים של אלומיניום, ועובדים על הגג. מדובר בכמה קבלנים" - שחלקם מחזיקים חגורה עם כלי עבודה (ע' 25 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, העיד הנאשם כי לפעמים נכנסו לאתר עובדים שעשו גדרות לרכבת של כפר סבא ליד האתר, "הגיעו לשתות מים ולפעמים היו מבקשים כלי עבודה, פעם באו ושאלו אם יש עבודה אצלנו" (ע' 26, ש' 3-6).

4. האם הוכח כי העובד הועסק על ידי הנאשמת

בהתאם לעדויות המפקחים, האמינות עלינו, כפי שתועדו במסמכים שהוגשו לבית הדין - על אף שהמפקחים לא זוכרים את העובדות נוכח הזמן שחלף - נמצא באתר עובד זר ללא היתר כדין, שפרטיו נרשמו אך לא נחקר.

בהתאם לתיאור המקרה, מר שורשי ראה את העובד בעת שהוא מבצע עבודות טפסנות, ולא רק לבוש עם בגדי עבודה וחוגר חגורת טפסן.

לא נעלם מעיננו שניתן היה לשאול את העובד לגבי זהות מעסיקו ודבר זה לא נעשה. הכרעתנו ניתנת על פי הראיות שקיימות בתיק.

אין חולק כאמור שכל עבודות הטפסנות באתר בוצעו על ידי הנאשמת.

בנוסף לראיות מטעם המפקחים נגבתה עדות כאמור ממר אגבריה, שהוא שימש - כפי שאף עולה מעדותו של הנאשם - כראש צוות טפסנים. כלומר, הוא היה מעבר ל"עובד פשוט", ונתן הנחיות עבודה לטפסנים. כפי שנאמר לעיל אין חולק שהוא הועסק על ידי המאשימה, ממנה קיבל את שכרו.

מר אגבריה ציין בהודעתו מ/5, שהוא אישר במפורש בדיון בבית הדין, שמתוך ארבעת העובדים הטפסנים שעבדו באתר, היה אחד פלסטיני. יובהר - בהתייחס לטענת ב"כ המאשימה בסיכומיו - כי אין לדרוש מן המאשימה לבקש לחקור את העד כ"עד עוין", מאחר שהוא אישר את האמור בהודעה במהלך החקירה הראשית.

בחקירה הנגדית אכן שינה העד את גרסתו ואישר כי הצוות שלו היה מורכב מ-4 פועלים שהם תושבי מדינת ישראל (ע' 19, ש' 14-15). באשר לעובד הספציפי אמר מר אגבריה "העובד הפלסטיני אני לא יודע של מי הוא היה. משרד העבודה תפס אותו במקום שכנראה לקח מים, שאלו אותי מי המעסיק שלו ואמרתי שאני לא יודע" (ע' 18, ש' 24-26). מכאן שמר אגבריה שינה את הגרסה שנמסרה בהודעתו מ/5.

אין לי ספק כי יש להעדיף את גרסתו של מר אגבריה כפי שתועדה בהודעתו שנגבתה במועד האירוע וזו גרסה ספונטנית, על פני העדות המאוחרת מאוד בפני בית הדין.

מר אגבריה אינו עד ניטרלי, הוא הועסק במשך תקופה משמעותית על ידי הנאשמת, ויתכן שיש לו עניין להיות מועסק בה בעתיד. כמו-כן, יתכן כי התעורר חשש אצל מר אגבריה שעדותו היא זו שמפלילה את מעסיקו לשעבר ומכאן השינוי בגרסה.

בהתאם לגרסה הראשונה ונטולת השפעות של העד בהודעתו ביום הביקורת, הוא אישר כי העד היה עובד של הנאשמת מזה מספר חודשים, ועסק ביום הביקורת בעבודות טפסנות, שבוצעו באתר אך ורק על ידי הנאשמת.

אני סבורה כי הוכח מעל לספק סביר שהעובד הועסק על ידי הנאשמת. על כן יש להרשיע אותה בעבירה של העסקת עובד שאינו אזרח ישראל או תושבה ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיף 2 (א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים.

5. אחריות הנאשם מס' 2

סעיף 5 לחוק עובדים זרים קובע:

(א) נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות כאמור בסעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו כאמור, דינו – כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; לענין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד, חזקה היא שנושא משרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה.

מכאן שחוק עובדים זרים קובע חזקה - הניתנת לסתירה - שלפיה אם נעברה עבירה על ידי תאגיד, חזקה שנושא משרה הפר את חובתו על פי סעיף 5 (א). על נושא המשרה הנטל להוכיח שנהג ללא מחשבה פלילית ולא ברשלנות, ועשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה. כלומר עליו להוכיח שני אלמנטים מצטברים.

היסוד הנפשי הנדרש בענייננו לשם הרשעה בעבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, הוא כוונה פלילית מסוג של "מודעות". "מודעות" מוגדרת בסעיף 20(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לפיו "רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם".

הנאשם לא הביא כל ראיה כדי לסתור את החזקה שנקבעה בחוק ולכן יש להרשיע אותו בהפרת חובתו למניעת ביצוע העבירה על ידי נאשמת מס' 1, בתור מנהל ובעל מניות, עבירה לפי סע' 5 ו-2 (א)(1) ו-(2), 2(ב) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

6. נקבע דיון להקראת הכרעת הדין ולשמיעת טיעונים לעונש ליום 26.2.14 בשעה 11:30 עד 12:00.

ניתנה היום, ‏28 ינואר 2014, ‏כ"ז שבט תשע"ד, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.