1. ביום 28.1.2014 ניתנה הכרעת דין שבה הורשעה הנאשמת בעבירה של העסקת עובד שאינו אזרח ישראל או תושבה ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיף 2(א)(1)ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). נאשם מס' 1 הורשע בעבירה של הפרת חובתו למניעת ביצוע העבירה על ידי הנאשמת, בתור מנהל ובעל מניות, עבירה לפי סעיפים 5 ו-2(א)(1), 2(ב) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

2. ביום 2.3.2014 נשמעו טיעונים לעונש.

ב"כ המאשימה ציין כי עבירות לפי חוק עובדים זרים הוגדרו כ"מכת מדינה" בפרט כאשר העבירות מבוצעות במסגרת משלח יד של נאשמים, בשים לב לערך הנפגע – פגיעה בתעסוקה של העובדים הישראלים ושל זכויות העובדים הזרים.

ב"כ המאשימה הגיש דו"ח עבירות לפיו לנאשמת הוצאו שתי הודעות קנס, שתיהן בגין עבירות קודמות לזו מושא כתב האישום (מתאריכים 15.2.05 ו-10.5.05).

ב"כ המאשימה ביקש לקבוע מתחם הענישה לנאשמת בין 20% ל-50% מן הקנס המרבי החל במועד ביצוע העבירה, קרי בין 23,360 ₪ ל- 58,400 ₪, ולנאשם 2 בין 10,000 ₪ ל-25,000 ₪. זאת בנוסף להתחייבות להימנע מביצוע עבירה. בשל מועד ביצוע העבירה והשיהוי בהגשת כתב האישום, שהיה כתב אישום יזום, ביקש ב"כ המאשימה עונש ברף התחתון של המתחם.

3. ב"כ הנאשמים טען כי לנאשמים אין כל עבר פלילי, כאשר הנאשמת היא חברה העוסקת מזה הרבה שנים בביצוע עבודות בניין.

מדובר בעבירה משנת 2006, לפני כ-8 שנים, כאשר כתב האישום הוגש באופן יזום (ללא הטלת קנס מנהלי) בשנת 2008. נטען כי השיהוי פגע בהגנת הנאשמים. מאז העבירה לא היו הנאשמים מעורבים בכל עבירה לפי חוק עובדים זרים.

לעניין הנסיבות האישיות של הנאשם נטען כי הוא מפרנס יחיד למשפחה מרובת ילדים.

ב"כ הנאשמים ביקש להימנע מהטלת קנס ולחילופין להסתפק ברף התחתון של הענישה.

4. ביום 10.1.2012 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1997 (להלן: "תיקון 113" ו"חוק העונשין" בהתאמה) בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", אשר חל על ענייננו לנוכח מועד מתן הכרעת הדין.

מקרב מטרות הענישה השונות, תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימות – הוא עקרון הגמול: על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמו ומחומרת מעשיו, כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי "העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל, 5.8.2013).

במנגנון גזירת העונש לפי תיקון 113 קיימים שלושה שלבים:

א. שלב ראשון – האם מדובר באירוע אחד או כמה אירועים נפרדים

יש לבחון האם הנאשם הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. אם מדובר בכמה עבירות, יש לקבוע האם הן עולות כדי אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים הבאים וככל שמדובר בכמה אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג (א)(ב)לחוק העונשין).

ב. שלב שני - קביעת מתחם ענישה

סעיף 40 ג(א) לחוק העונשין קובע:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".

יוצא אפוא כי מתחם הענישה ייקבע בהתאם לעקרון ההלימות, ולשם כך יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

יש לשים לב כי רק השיקולים הקשורים לביצוע העבירה משוקללים בקביעת מתחם הענישה. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מובאות בחשבון בשלב זה. אלה יבואו במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הענישה, אך לא בקביעת המתחם עצמו.

אמות המידה אשר יסייעו לקביעת מתחם הענישה הן אלו:

הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה המונהגת; נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 ט לחוק העונשין ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה ועוד.

ג. שלב שלישי – גזירת עונשו של הנאשם

לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, יש לגזור את העונש המתאים לנאשם, בתוך אותו מתחם.

לצורך כך, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ג (ב) לחוק העונשין:

"בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה".

הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מפורטות בסעיף 40 יא לחוק העונשין, ובהן:

"הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם בשלה, שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, כאשר כפירה באשמה וניהול משפט ע"י הנאשם לא ייזקפו לחובתו, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מאת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו". (ראו הע"ז (ב"ש) 1874-08‏ ‏ מדינת ישראל נ' אחים ראני בע"מ, השופט סופר, 19.2.14).

4. מתחם הענישה בענייננו:

באשר לשיקול הראשון, אין ספק כי מדובר באירוע אחד – העסקה של עובד אחד שלא על פי היתר כדין במועד ביצוע הביקורת – 24.5.06.

יש להביא בחשבון את הצורך ההרתעתי; את הפגיעה במדיניות הכלכלית האוסרת על העסקת עובדים זרים ללא היתר; את העובדה כי העבירה בוצעה תוך כדי ניהול עסקם של הנאשמים ואת מדיניות הענישה המקובלת. במסגרת זו לקחתי בחשבון כי העבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין הוגדרה בפסיקה כעבירה "חמורה" (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל - נפתלי ניסים, פד"ע לח 145, 2002).

עת מדובר בכתב אישום יזום שבו לא נתנה לנאשמים אפשרות לשלם קנס מנהלי, נראה לי שמתחם ענישה סביר יהיה בין 10,000 ₪ ל-38,933 ₪ לנאשמת ובין 5,000 ₪ ל-15,000 ₪ לנאשם 2.

אשר לעונש המתאים לנאשמים במסגרת מתחם הענישה ההולם - יש לקחת בחשבון את הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה (כשמונה שנים), השיהוי בהגשת כתב האישום, העדר הרשעות ואי ביצוע עבירות במהלך כל התקופה הארוכה עד היום ונסיבותיו האישיות של הנאשם - מפרנס יחיד של משפחה מרובת ילדים.

בהתחשב במכלול השיקולים ומתוך ראיית העיקרון המנחה של הלימה, שוכנעתי כי מוצדק להסתפק במקרה זה, כפי שאף מבקש ב"כ המאשימה, ברף התחתון של המתחם. לגבי הנאשם - עצם הכתם שבהרשעה פלילית מהווה כשלעצמו ענישה חמורה עבורו, ובהתחשב בשיקולי שיקום מוצדק להסתפק בענישה ברף התחתון.

5. בהתאם לאמור אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן:

לנאשמת – קנס בסך 10,000 ₪ שישולם ב-5 תשלומים בסך 2,000 ₪ כל אחד, החל מיום 10.4.14 וכל 10 לחודש אחריו.

לנאשם – קנס בסך 5,000 ₪ שישולם ב-5 תשלומים בסך 1,000 ₪ כל אחד, החל מ-10.4.14 וכל 10 לחודש אחריו.

הנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים במשך שלוש שנים מהיום, שאם לא כן, יישאו בתשלום הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירות אלה.

הנאשמים יפנו למזכירות בית הדין על מנת לקבל שוברי תשלום ויחתמו על התחייבות עד ליום 10.4.14.

6. לבקשת ב"כ הצדדים גזר הדין יישלח להם בדואר.

ניתן היום, ‏12 מרץ 2014, ‏י' אדר ב תשע"ד, בהעדר הצדדים.