04/02/13

בפני כב' השופט אינאס סלאמה, סגן נשיא

המאשימה מדינת ישראל

נגד

הנאשם נידאל נסאר

1. עניינו של תיק זה בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 04/10/08 סמוך לשעה 19:00 ברח' רזיאל בחיפה עת נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג מיצובישי מס' 9631710 (להלן: "הרכב").

בכתב האישום נטען, כי עקב נהיגה רשלנית של הנאשם, איבד ללא סיבה סבירה שליטה על רכבו, סטה ימינה, עלה על המדרכה, פגע בהולך רגל והמשיך בירידה במדרגות בשטח כניסה לבתים ופגע בהולכת רגל נוספת שישבה בחצר ביתה בסמוך למדרגות (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נגרמו לשני הולכי הרגל חבלות של ממש.

עוד נטען, כי הנאשם בהיותו מודע לעובדה כי היה מעורב בתאונה עזב את המקום מבלי למסור את פרטיו ורק למחרת היום הודיע למשטרה על קרות התאונה ומבלי להגיש עזרה.

2. בהתאם לאמור, יוחסו לנאשם העבירות הבאות: סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית, התנהגות שגרמה נזק וחבלה של ממש לגוף, אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה, אי הודעה מיד על תאונה ואי הגשת עזרה לנפגע.

3. הנאשם, באמצעות בא כוחו, כפר בעובדות כתב האישום למעט בנהיגה. הוא גם ויתר על העדת הרופאים, משלא הייתה מחלוקת על תוצאות התאונה. בהתאם לכך, נקבע התיק לשמיעת ראיות, במהלכה שמעתי מטעם התביעה את רס"מ חיים עוז (להלן: "עוז"), רס"מ שלמה לוי (להלן: "לוי") , רס"ב שלי דואק (להלן: "דואק") ומר סלימאן אבו כליב (להלן: "סלימאן").

מטעם ההגנה העידו הנאשם בעצמו, מר יאסר בישר (להלן: "יאסר"), מר פאדי בושקאר (להלן: "פאדי") ורס"ב (בדימוס) סמי חלבי (להלן: "חלבי").

התביעה הביאה כעד הזמה מטעמה שוב את רס"מ חיים עוז.

4. יצוין, כי בתום פרשת התביעה עתר הנאשם לביטול כתב האישום בשל טענה של הגנה מהצדק. בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה על ידי ביום 07.05.12 בה קבעתי כי המאשימה פעלה על פי סמכותה שבדין ואין בויתור מטעמה על הבאת עדים משום פגיעה בהגנתו של הנאשם.

דיון והכרעה

5. לאחר ששמעתי את כל העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות ואת המוצגים שהוגשו על ידי בעלי הדין ואת המשמעויות הנובעות מאותן ראיות, מצאתי לקבוע כי בכל הנוגע לאחריות הנאשם לאירוע התאונה הרי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכנדרש ועל כן, יש מקום להרשיע את הנאשם בכל הוראות החיקוק שיוחסו לו בעניין זה.

לעומת זאת, בכל הנוגע להוראות החיקוק שעניינן אי מסירת פרטים, אי הודעה ואי הגשת עזרה, מצאתי לזכות את הנאשם מהן, וזאת מחמת הספק, שכן בסופו של יום נותר בלבי ספק שמא עזיבתו של הנאשם את מקום התאונה והעובדה כי לא נשאר במקום להגיש עזרה, נכפתה עליו בשים לב להתלהטות הרוחות במקום, ולסכנה מוחשית שהיה נתון בה, הכל כפי שיפורט להלן.

6. באשר לאירוע התאונה, הוכח למעשה כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו, עלה על המדרכה, פגע בהולך רגל וירד במדרגות תוך שפוגע בהולכת הרגל שישבה בחצר בית סמוך. בעצם עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת. כלל ידוע הוא, כי במקרה של סטייה פתאומית מן הדרך, הנטל הוא על הנהג להסביר את סיבת הסטייה, שכן על פי "כלל הדרך" על הנאשם להראות כי סיבה מוצדקת הביאה לסטייתו ולאיבוד השליטה על ידיו. בכגון דא, אין די בהעלאת אפשרויות והשערות תיאורטיות ועל הנאשם לשכנע את בית המשפט בנכונות גרסתו וקיומה של סיבה כאמור וזאת לכל הפחות ברמה של מאזן ההסתברות.

7. טענתו של הנאשם בענייננו היא, כי הסיבה שגרמה לו לאבד שליטה הייתה התפרצותו של ילד לכביש משמאל לימין, כיוון נסיעתו, דבר שגרם לו לבלום בחוזקה, בלימה שהביאה להחלקת הרכב שפגע בצד ימין של המדרכה, התיישר וירד לכיוון המדרגות. "הילד" הנ"ל לא הובא לעדות וגם יתר העדים שהעידו מטעם ההגנה, לא ציינו קיומו של ילד כאמור.

כאן יצוין, כי בשים לב להתרשמותי מהנאשם, מצאתי לדחות את גרסתו מכל וכל, שכן הנ"ל לא הותיר רושם חיובי ומצאתי שמדובר בגרסה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות.

העובדה כי הנפגעת העידה במשטרה כי שמעה "ברקס חזק" אין בה כדי לאשר או לתמוך בגרסת הנאשם לעניין סיבת הבלימה, שבאותה מידה יכולה להיות תוצאה של תגובת הנאשם לאיבוד שליטה שנבע מרשלנותו הוא.

8. בסעיף 22 לסיכומיו, טוען הנאשם, כי "במהלך שמיעת הראיות, לא עלה בידי המאשימה לסתור טענת הנאשם בדבר התפרצותו של הילד והיקלעותו של הנאשם למצב החירום שבו נקלע וכתוצאה ממנו, איבד את השליטה וסטה מנתיב נסיעתו". ובכן, טעות גדולה בידיו של הנאשם, שכן הנטל להוכיח את הטענה רובץ על שכמו הוא, ואין כל מקום להפוך את היוצרות ולהעביר את הנטל אל כתפי המאשימה שתסתור את טענתו, שלא הוכחה.

בכגון דא, אין הנאשם יכול להיבנות מ"אופי הכביש", רוחבו או אי הימצאות מעבר חצייה במקום, כדי להפוך טענתו ל"סבירה, הגיונית ומתקבלת על הדעת" וכדי להעביר את הנטל לסתור טענה זו על המאשימה. השערות בעלמא והנחות היפותטיות, אינן יכולות להוות ספק סביר כמשמעותו של ספק זה בדין.

9. הנאשם טוען עוד, כי הכביש במקום היה רטוב וכי הייתה שלולית מים שגרמה לאירוע. בשים לב לעדותו של דואק בפניי ובשים לב להתרשמותי מעדות זו, מצאתי לדחות טענתו זו של הנאשם. בכגון דא, מקובלים עליי דבריו של דואק שהכביש במקום היה יבש וללא חומר שמנוני. דואק גם שלל קיומם של סימני החלקה על הכביש (למעט חריץ וסימן עליה על המדרכה), וגם בכך יש כדי לסתור את טענתו של הנאשם. עם זאת אציין, בבחינת למעלה מהנדרש, שגם אם הייתי מקבל טענה זו של הנאשם, אין בכך כדי לאיין את רשלנותו או כדי להצדיק את סטייתו מהכביש. מן המפורסמות, כי על נהג רכב להתאים את צורת נהיגתו לתנאי הכביש וסביבתו, ואם הנאשם לא עשה זאת, אין לו להלין אלא על עצמו.

משדחיתי את גרסתו כי ילד התפרץ לכביש, ברי כי איבוד השליטה על ידו נבע מצורת נהיגה והתנהגות שאינה מותאמת לתנאי הכביש. העובדה שהבוחן לא צילם את הכביש, אין בה כדי לסייע לנאשם.

10. לא כך הם פני הדברים בנוגע לעובדות נשוא סעיף 6 לכתב האישום, לפיהן עזב הנאשם את המקום מבלי למסור פרטיו, מבלי להגיש עזרה ושרק למחרת הודיע למשטרה.

מהראיות שהונחו בפניי מצאתי לקבוע כי עלה בידי הנאשם להוכיח כי עם אירוע התאונה נוצרה התקהלות גדולה במקום שהביאה להתלהטות הרוחות ואף לרצון לפגוע בנאשם. בעניין זה, מצאתי לתת משקל גדול בעיקר לעדותו של יאסר, שהותיר רושם אמין, ולדבריו של רס"ב חלבי הן בעדותו בפניי והן בהודעה שמסר במשטרה (נ/1), מהם עולה כי "היה ברדק שלם במקום והמון אנשים שרצו לפגוע בנהג". אז הגיע אליו יאסר שאמר לו כי אחרי "שכל הבלגן יירגע נגיע עם הנהג למסור עדות". חלבי, שלא זכר אם גם הנהג היה יחד עם יאסר, הדגיש, כי אין הוא יכול להכחיש שהנהג היה איתו מאחר "והיה פשוט בלאגן במקום" והוא לא הכיר אישית את הנהג (הציטוטים הם מ-נ/1). דבריו של חלבי עולים בקנה אחד עם עדותו של יאסר ומחזקות האחת את רעותה.

גם בעדותו בפניי חזר חלבי על אותם דברים וציין כי "היו הרבה אנשים, מעל 200 איש היו הרבה קללות ואיומים וגם זריקת אבנים פה ושם לכיוון של הנהג". הוא מציין כי שאל היכן הנהג ואנשים אמרו לו שהוא בסמוך לתאונה, מתחבא. חלבי מציין כי ראה אנשים שנכנסו והוציאו את הנהג מהבית בו התחבא. הוא מאשר שאמר בעת שפגש את הנאשם בזמן גביית עדותו בתחנת המשטרה, כי "אם לא היו מוציאים אותו משם בכח היו הורגים אותו" (שורות 6-7, עמ' 27 לפרוטוקול מיום 01/11/12).

11. יודגש, כי חקירתו הנגדית של חלבי לא הצליחה לפגוע או לערער את גרסתו בחקירה הראשית, שהותירה רושם חיובי ואמין. אני מאמין לחלבי שאין לו כל קשר לנאשם או אינטרס בתוצאות ההליך ואני מאמין לו שאכן היה עד לדברים עליהם העיד, גם אם לא מצאה המאשימה דו"ח פעולה, מזכר או כל תיעוד מטעמו. עדותו של חלבי כי הוא היה הניידת הראשונה שהגיעה למקום מקובלת עליי.

בחקירתו הנגדית, חזר חלבי וציין כי בעת שהוציאו את הנהג ראה זאת והדבר עולה בקנה אחד עם עדותו כולה והן עם עדויותיהם של הנאשם ושל יאסר, שכן לא מצאתי כי נפלו סתירות מהותיות בין עדויות אלה. העובדה כי השוטר חיים עוז, שזומן כעד הזמה, העיד כי "לחלבי לא היה מה לחפש", גם בה לא היה כדי לפגוע במהימנותו של חלבי ואין לצפות ממנו שיזכור זאת לאחר למעלה מארבע שנים. לא זו אף זו, אלא שעוז מציין במפורש כי בין חלבי לבין דואק היה ויכוח בו אמר לו דואק "אל תתערב לי בחקירה" וכי זה היה בלשכה. עוז לא ידע לציין אם זה קשור לאירוע אך דבריו אלה תומכים דווקא בגרסתו של חלבי ומוכיחים שהוא הסתובב שם ושהיה לו מה להגיד על החקירה (זו או אחרת).

12. זאת ועוד, גם בין עדותו של חלבי לבין עדותו של לוי שהעיד כי היה הראשון שהגיע לזירה ומצא שם את כוחות ההצלה, לא מצאתי סתירה מהותית שיש בה כדי לפגוע באמינותו. עדותו של חלבי כי הגיע למקום ראשון ולא הבחין בכוחות ההצלה, דווקא עולה בקנה אחד עם עדותו של לוי, שכן, בהיותו הכי קרוב למקום (כפי שהעיד) הגיוני שחלבי אכן יגיע ראשון, אף לפני כוחות ההצלה. זה שלוי לא ציין את חלבי במפורש וטען כי היה הראשון שהגיע לזירה ושבהמשך הגיעו שוטרים נוספים, אין בה כדי "להעלים" את חלבי, שעה שגם לוי מאשר שראה "מאות אנשים במקום", וכאשר לא צריכה להיות כל מחלוקת כי הוא (הכוונה לחלבי) אכן נכח במקום, בשים לב לעדותו כולה.

13. יש לקבוע אפוא, כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר, שהתנהלותו של הנאשם מיד לאחר התאונה, עת עזב את המקום מבלי למסור את פרטיו המלאים (אם כי פרטים אלה היו ידועים לאנשים במקום שגם שוחחו עם השוטרים, כגון יאסר שדיבר על חלבי) ומבלי "להגיש עזרה", לא הייתה מחויבת המציאות ונכפתה על הנאשם נוכח הסכנה הממשית בה היה נתון. בנסיבות אלה, מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהוראות החיקוק שיוחסו בעניין זה, קרי- הוראות חיקוק 6,4 ו-7 (כתב האישום לא כלל תת סעיף 5 בהוראות החיקוק).

סוף דבר

14. השורה התחתונה היא, שאני מרשיע את הנאשם בעבירות של סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף בניגוד להוראות החיקוק 1,2,3 של כתב האישום.

במקביל, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מיתר העבירות שיוחסו לו שם.

15. מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק הכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 13/03/13 שעה 13:00.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ג , 04 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.