בעניין: בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין.

1. ביום 7.5.14 ניתן פסק הדין בתיק שבנדון (להלן: "פסק הדין").

2. התובע הגיש הבקשה נשוא החלטה זו, לתיקון טעות סופר בפסק הדין (להלן: "הבקשה"), באופן שפסק הדין יתוקן וייכתב בעמ' 14 כדלקמן:

"ניתן בזה פסק הדין הצהרתי לפיו התובע החזיר את המושכר לנתבעת בחודש מאי 2001" ולהלן התוספת המבוקשת: "וכי הנתבעת 1 היא זו שחייבת בכל חיובי הארנונה מחודש יוני 2001 ואילך. כמו כן הנני מצהירה בזה כי התובע מסר גם לנתבעת 2 הודעה על החזרת המושכר לנתבעת 1."

3. במסגרת הבקשה טען התובע כי על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מוסמך בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק הדין. הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק הדין לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את אשר בעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. בקשה לתיקון טעות מיועדת לתיקון תקלות הנובעות מנושאים שבית המשפט היה ער להם בעת הדיון.

בסעיף 25 לכתב התביעה טען התובע כי על מנת לחסום תביעות מצד גורמים שלישיים הוא זכאי לפסק דין הצהרתי, ולפיו החזיר התובע את הנכס לנתבעת 1 בחודש מאי 2001, וכי הנתבעת 1 היא זו שחייבת בכל חיובי הארנונה מחודש יוני 2001 ואילך. כמו כן התבקש בית המשפט להצהיר כי התובע מסר בחודש יוני 2001 הודעה בכתב לעירייה על החזרת הנכס לנתבעת 1.

אשר על כן הסעד ההצהרתי המבוקש כלל בתוכו את ההצהרה כי הנתבעת 1 היא זו שחייבת בכל חיובי הארנונה החל מחודש יוני 2001 ואילך.

אין ספק שבהכרעת הדין בקבלה את התביעה חזר בית המשפט והדגיש כי מהימנה עליו גרסת התובע. מכאן ברור כי אי הכללתה בפסק הדין של התוספת להצהרה ולפיה הנתבעת 1 היא זו שחייבת בכל חיובי הארנונה מחודש יוני 2001 ואילך, היא בבחינת השמטה או טעות סופר אשר יש לתקנה.

החלטה

4. בפסק הדין החלטתי כדלקמן (עמ' 14, ש' 5-6 ו-8):

"ניתן בזה פסק דין הצהרתי לפיו התובע החזיר את המושכר לנתבעת בחודש מאי 2001 וכי מסר לעירייה הודעה בכתב על כך.

אינני מוצאת לנכון להכריע ביחסים שבין הנתבעות לבין עצמן לעניין חיובי הארנונה."

5. אם כן, בפסק הדין קבעתי מפורשות כי איני מוצאת לנכון להכריע ביחסים שבין הנתבעות ביחס לחיובי הארנונה, ולכן ברור כי אי מתן הסעד ההצהרתי לפיו הנתבעת 1 היא זו שחייבת בכל חיובי הארנונה החל מחודש יוני 2001 ואילך, אינו בבחינת טעות סופר או השמטה מקרית.

ביחס לסעד ההצהרתי ככתוב בבקשה, לפיו התובע מסר לעירייה הודעה בכתב על החזרת הנכס לנתבעת 1, הרי סעד הצהרתי זה ניתן בפסק הדין, ולכן לא ברורה בקשת התובע בעניין זה.

משלא מדובר בטעות סופר או בהשמטה מקרית, הבקשה נדחית.

כמובן מאליו, היה והתובע סבור כי נפלה טעות בפסק הדין, פתוח בפניו המסלול של הגשת ערעור על פסק הדין.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

חזקה על הנתבעת 2 אשר כרשות ממלכתית תנהג בהתאם לכללים והחובות המוטלים עליה.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ד, 25 יוני 2014, בהעדר הצדדים.