1. זוהי תביעה להכרה באירוע המוחי שאירע לתובע ביום 28.10.09 כ"תאונת עבודה", כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

2. בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 23044-11-13) מונה פרופ' אבינועם רכס כמומחה יועץ רפואי אחר (להלן – המומחה). בהחלטה מיום 19.8.15 נקבעו העובדות הרלוונטיות הבאות:

א. התובע יליד 20.4.51.

ב. התובע עבד כמנהל חנות מכולת וביום 27.10.09 הודיע לו מעסיקו כי בכוונתו לפטרו לאחר סוף החודש.

ג. למחרת היום ביום 28.10.09, בעת שהתובע היה בחופשה מעבודתו החל לחוש חולשה וסימפטומים אחרים של אירוע מוחי ולמחרת בבוקר ביום 29.10.09 פונה לבית החולים תל השומר.

3. באותה החלטה הופנו למומחה השאלות הבאות:

"א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

ב. האם התובע עבר אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע המוחי אותו עבר התובע?

ד. ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה:

האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?".

4. ביום 27.8.15 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן:

"על פי החלטת בית הדין קראתי את התיעוד הרפואי שנשלח אלי ולהלן תשובותי:

1. התובע אושפז בתאריך 29.10.09 בבית החולים "שיבא" כשהוא סובל מאירוע מוחי. מחלתו התבטאה בחולשת גוף שמאל והפרעה בדיבור. מחלתו החלה "ערב קודם קבלתו". גורמי סיכון שהיו בתובע לחלות באירוע מוחי היו עישון כבד כדי 40 שנות קופסא, משקל יתר, יתר לחץ דם והיפרליפידמיה. בדיקת C.T. של הראש הראתה "שינוים איסכמיים כרוניים". הליקוי ממנו סבל התובע במועד היה אירוע מוחי.

2. התשובה לשאלה זו חיובית: התובע עבר אירוע מוחי.

3. לדעתי אין קשר בין האירוע בעבודה מיום 27.10.09 לבין מחלת התובע. על פי תיאור העובדות בתאריך 27.10.10 ביום בו נודע לו על פיטוריו לא קרה כלום מבחינה רפואית. התובע ישן שנת לילה והתעורר בשעות הבוקר למחרת ביום 28.10.09 ללא סימנים לאירוע מוחי ורק בשעות הערב החל לחוש ברע בפעם הראשונה. הוא אושפז כאמור למחרת בתאריך 29.10.09 פער הזמנים הזה בין האירוע בעבודה ותחילת המחלה המוחית, למעלה מ-24 שעות, מנתק לדעתי את הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין המחלה המוחית בה לקה התובע.

4. השפעת גורמי הסיכון שהיו לתובע לחלות באירוע מוחי עולה בהרבה, לדעתי, על השפעת האירוע בעבודה. לפיכך, לדעתי, האירוע בעבודה לא גרם להופעת המחלה המוחית במועד בו הופיעה ולא החיש את בואה".

5. ביום 5.6.16 הופנו למומחה השאלות הבאות להבהרת חוות דעתו מיום 27.8.15:

"1. בחוות דעתך אתה קובע כי פער הזמנים שבין האירוע בעבודה ובין תחילת המחלה המוחית של למעלה מ-24 שעות הוא שמנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודת המבקש לבין האריוע המוחי. האם פער זמנים של פחות מ – 24 שעות בין האירוע החריג בעבודת המבקש ובין הופעת הסימפטומים הייתה מביאה לשינוי קביעתך?

2. אם כן, בהנחה שהמבקש קיבל את הודעת הפיטורים עם סיום העבודה בשעות הערב המאוחרות והופעת סימפטומים לאירוע המוחי בשעות ערב מוקדמות, היינו למטה מ – 24 שעות, האם כן ייתכן קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין האירוע המוחי?

3. אם לא, מהו פרק הזמן בין האירוע המוחי לבין האירוע של המבקש לגביו היית מכיר בקיומו של קשר סיבתי?

4. בהתחשב בכך שהאירוע החריג אינו בגדר אירוע חד כגון ויכוח או ריב קשה התחום בזמן מוגדר, אלא הודעת פיטורים, המביאה לכך שהלחץ של המבקש כתוצאה מההודעה המשיך כל העת אצל המבקש ושלמעשה המבקש היה נתון בלחץ לא רק ביום 27/10/2009 לאחר ההודעה אלא גם ביום שלאחר מכן, 28/10/2009, האם יש קשר הודעת הפיטורין לבין האירוע המוחי?

5. מצ"ב מאמר הנוגע לחרדה באירועי לב, שם נאמר כי ייתכן קשר סיבתי בין האירוע הנפשי לאירוע הלבבי בפרק זמן של עד 48 שעות לאור העובדה שחרדה הוא מצב שאינו חולף לאחר קבלת הודעה (בשונה ממאמץ פיזי או מוויכוח), גם בעניננו מדובר בחרדה שנגרמה עם קבלת הודעת הפיטורים – האם ניתן להקיש מכך לענייננו.

מצ"ב המאמר PSYCHOLOGICAL STRESS AND FATAL HEART ATTACK THE ATHENS EARTHQUAKE NATURAL EXPERIMENT (1981) מסומן כנספח 1.

6 אם תשובותיך לשאלות 5 – 4 הינן בשלילה, אנא הבהר את עמדתך – המבקש פוטר לאחר 14 שנות עבודה וההודעה נחתה עליו כ"רעם ביום בהיר", בהנחה שהודעת הפיטורין טרדה את מנוחתו של המבקש לפחות פעם נוספת במהלך 24 השעות שלאחר קבלת ההודעה – האם די בסמיכות זמנים זו, פחות מ - 24 שעות, על מנת לבסס קשר סיבתי?

7. במאמר נוסף בנוגע להשפעת אירועי לחץ נפשי באירועי לב, נקבע כי במקרה של "דד - ליין" נקבע נקודת הייחוס לבחינת סמיכות הזמנים בהתאם למועד סיום הדד – ליין ולא למועד ההודעה ובעניננו, אומנם הודעת הפיטורים הינה מיום 27/10/2009 אך יום העבודה האחרון של המבקש באותו החודש היה יום ה', 29/10/2009, ולמעשה היווה "דד ליין" לעבודת המבקש לאחר 14 שנים. בהנחה שגם בעניננו מדובר בלחץ מתגבר לקראת מועד הדד- ליין, סיום מועד העבודה – האם ניתן להקיש מכך לענייננו?

מצ"ב המאמר WORK RELATED STRESSFUL LIVE EVENTS AND THE RISK MYOCARDIAL INFARCTION. CASE CONTROL AND CASE CROSSOVER ANALYSES WITHIN THE STOKHOLM HEART EPIDEIOLOGY PROGRAMME (SHEEP) מסומן כנספח 2".

6. ביום 15.7.16 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן:

"בהמשך לחוות דעתי המקורית מיום 27.8.15 ובהתייחס לשאלות ההבהרה של בית הדין מיום 5.6.16 ברצוני להשיב כלהלן:

א. כללי:

1. הפיזיולוגיה של כלי הדם הלב ובמוח אינה זהה ואין להסיק מסקנות זהות בתחום הקרדיולוגיה ובתחום הנוירולוגיה לעניין השפעת דחק (STRESS) על הופעת אוטם בשריר הלב לעומת אוטם מוחי. די אם נזכיר כי כלי הדם המוחיים הם בעלי תכונה של "מחסום דם – מוח" (BLOOD BRAIN BARRIER) בעוד שבכלי הדם בלב תכונה זו אינה קיימת. לכלי הדם המוחיים יש גם תכונה של "פיקוח עצמי" (AUTOREGULATION) הגורם לשינויים בקטר של כלי הדם המוחיים בתגובה ללחץ החלקי של דו תחמוצת הפחמן בדם (PCO2) תכונה שגם היא אינה קיימת בכלי הדם של הלב.

2. על פי הספרות הרפואית השפעת עקה חדה (ACUTE STRESS) על המערכת האוטונומית היא מובהקת בעוד שעם הזמן למרות עקה מתמשכת (CHRONIC STRESS) השפעה זו דועכת ומתמתנת.

3. עבודת המחקר מהבולטות בתחום זה ואשר התפרסמה בעיתון היוקרתי NEUROLOGY מתייחסת לעקה חדה כגורם לאירוע מוחי כאשר מרווח הזמן שנמדד היה שעתיים לפני הופעת האירוע המוחי. (1).

4. בשיקול היחסי של השפעת האירועים בעבודה על הופעת האירוע המוחי מול מצבו הרפואי של התובע הבאתי בחשבון את גורמי הסיכון המובהקים שהיו לתבוע לחלות באירוע מוחי: עישון כבד, משקל יתר, יתר לחץ דם והיפרליפידמיה.

5. עוד הבאתי בחשבון את הממצאים הרדיולוגיים בבדיקת ה-C.T. של הראש בקבלתו שהראו, כפי שציינתי בחוות הדעת המקורית, כי לתובע היו כבר אוטמים לקונריים במוח, קודם לאירוע נשוא תביעה זו. ממצא המעיד גם הוא על סיכון מוגבר לחלות באירוע מוחי בשל "גורמים פנימיים".

ב. לשאלות בית הדין:

1. התשובה לשאלה זו באופן עקרוני היא חיובית. ככל שפער הזמנים בין האירוע החריג והופעת המחלה המוחית קצר יותר הקשר הסיבתי מובהק יותר והכל בנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

2. במקרה הנוכחי היתה שנת לילה מלאה שהפרידה בין האירועים בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית דבר המחליש מאוד את הקשר הסיבתי ביניהם. גם למחרת בתאריך 28.10.09 לא קרה כלום במהלך היום כולו ורק בשעות הערב חש התובע ברע. אני סבור, כי כפי שכבר כתבתי כי בנסיבות אלו לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין המחלה המוחית.

3. טווח השעות הסביר לדעתי במקרה זה הוא פרק הזמן מאז קבלת הודעת הפיטורים ועד למועד בו הלך לישון.

4. התשובה לשאלה זו שלילית. ראה לעיל א-2 לעיל.

5. ראשית אני מבקש לחזור על הנאמר לעיל בסעיף א-1 המתייחס לכך שלא ניתן לבצע השוואה בין כלי הדם המוחיים לאלו של הלב. כך גם לא ניתן להשוות את הפתופיזיולוגיה ביצירת אוטם לבב (ACUTE MI ) לבין אוטם מוחי (CVS).

המאמר המצוטט בשאלה זו לא צורף לתיק שהועבר אליי ובהעדר מראה מקום גם לא יכולתי להתייחס לתוכנו.

6. התשובה לשאלה זו שלילית וכבר התייחסתי לתוכנה הן בחוות הדעת המקורית והן לעיל.

7. עיין ה- DEAD LINE נכנס לדעתי למצב של "עקה מתמשכת" אליה כבר התייחסתי ל עיל.

לעניין המאמר של MOLLER וחב' (WORK RELATED STRESSFUL LIFE EVENTS…ׂ) אני מעריך כי המאמר לא נקרא בקפידה אחרת לא היה עולה בשאלה. אבקש לצטט מתוך מסקנות המאמר כפי שהן מופיעות בעמוד הראשון ודי במילים המודגשות כלהלן:

"MAIN RESULTS ; THE CASE CROSS-OVER ANALYSIS SHOWED TRGGERING EFFECTS OF SUDDEN, SHORT TERM SITUATIONS OF INCREASED WORK LOAD OR WORK COMPETITION".

8. נשלח אלי מאמר של WITTELMAN וחב' (PHYSICAL' PSYCHOLOGICAL AND CHEMICALS TRIGGERS OF ACUTE CARDIOVASCULAR EVENTS. CIRCULATION 2011; 124;346-354 ואני מבקש להתייחס לתוכנו כלהלן:

אני מעריך כי גם המאמר הזה לא נקרא בקפידה אחרת לא היה עולה כשאלה. בעמוד 349 בקטע הדן בהשפעת כעס (ANGER) מצטטים החוקרים, כי הסיכון היחסי לחלות באירוע לבבי תוך שעתיים מאפיזודה של כעס היה פי 2.9 מקבוצת הביקורת. עוד מצוטטת עבודת מחקר נוספת המראה כי הסיכון היחסי לחלות באירוע לבבי, תוך שעה מאפיזודה של כעס היה פי 9 בהשוואה לקבוצת הביקורת.

גם בקטע הדן בשפעת DEPRESSION, ANXIETY, AND FRUSTATION מדובר על פרק זמן הקצר מ- 24 שעות (WITHIN 24 HOURS).

גם לאחר שעיינתי במאמרים שהופנו אלי והשבתי על שאלות ההבהרה, אני עומד בדעתי במקורית כי אין קשר בין האירועים בעבודה לבין האירוע המוחי ממנו סבל התובע".

7. הלכה פסוקה היא, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין הינה מכרעת באשר לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי שבין האירוע לבין המחלה. מדובר במומחה אובייקטיבי אשר לא מקבל את שכרו מהצדדים ויש ליתן את מלוא הנפקות לחוות דעתו אלא אם כן, מדובר בחוות דעת שיש בה פגמים על פניה או שאין בה תשובות לכל השאלות הרלוונטיות.

מעיון בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה עולה, כי המומחה התייחס לכל השאלות הרלוונטיות בפירוט ותוך הסבר מקיף גם בהתייחסות למאמרים הרפואיים שהועברו אליו. לא ניתן למצוא בחוות הדעת כל פגם בגינו בית הדין לא יקבל את מסקנותיו של המומחה.

בנסיבות אלו, ומשהמומחה קובע שלא קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע המוחי, אין מנוס מדחיית התביעה.

פסק דין זה ניתן ללא סיכומים בעקבות החלטה מיום 19.10.16 לפיה, ככל שסיכומי התובע לא יוגשו עד ליום 10.11.16, יינתן פסק הדין ללא סיכומים.

8. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' כסלו ח' כסלו תשע"ז, (08 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.