<#2#>

מבוא

1. עסקינן בתביעת שיבוב כספית על סך 577,939 ₪ שהגישה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") שביטחה במועדים הרלוונטיים את המכללה האקדמית עמק יזרעאל (להלן: "המכללה" או "המבוטחת").
2. התביעה הוגשה בעקבות אירוע מיום 19.4.09 במסגרתו הוצף חדר השרתים בשטח המכללה במים שחדרו בין היתר למסד ארון מערכת אחסון מידע.
3. כלל שילמה למכללה פיצוי בגין הנזק על פי הפוליסה ודורשת שיפוי מהנתבעות.
4. הנתבעת מס' 1 קו מהנדסים בע"מ (להלן: "קו מהנדסים") הינה חברה להנדסת מיזוג אוויר והתקינה את מערכות מיזוג האוויר לרבות הצנרת.
5. הנתבעת מס' 2 זליג שניידרמן חברה לבניין בע"מ (להלן: "זליג שניידרמן") הייתה הקבלן הראשי של עבודות הבנייה.
6. הנתבעת מס' 3 הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") הינה המבטחת של זליג שניידרמן ושל המכללה.
7. הנתבעת מס' 4 קידן תכנון הנדסי בע"מ ( להלן: "קידן") הינה חברה שביצעה את ניהול הפרויקט ועליה הוטלה האחריות לפקח על העבודות.
8. הנתבעת מס' 5 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (להלן: "קרניל") התקינה עובר לאירוע את קווי הניקוז של מערגת מיזוג האוויר לרבות צנרת ניקוז של מזגן הגיבוי שהותקן בחדר השרתים.
9. נתבעת מס' 6 אי. אי אס. מערכות מתקדמות לאנרגיה בע"מ (להלן: "AES") שימשה כיועץ מיזוג אוויר והייתה אחראית לביצוע העבודות והתקנת מערכת מיזוג האוויר בבניין התקשורת במכללה.
10. צד ג' מס' 5 בהודעה לצדדים שלישים שהגישה קידן איי. בי. אס. אלטמן שירותי ברודקאסט בע"מ (להלן:" ABS") היא החברה שסיפקה והתקינה את הציוד הטכני שהותקן בחדר ונפגע.

טענות התובעת

1. במסגרת כתב התביעה טוענת התובעת, כי ביום 1.3.09 הושלמה בנייתו של הבניין ללימודי תקשורת במכללה והחל השימוש בו. במבנה האמור, נמצאים חדר חוות שרתים ומערכת לאחסון מידע שמשמשת את הסטודנטים לשמירת עבודותיהם. ביום 19.4.09 התקבלו תלונות של סטודנטים באשר להעדר נגישות למערכת אחסון המידע. מבדיקה עלה, כי חדר חוות השרתים הוצף במים בעקבות חסימה ו/או סתימה בצנרת של מערכת מיזוג האוויר המרכזית המותקנת במבנה. כתוצאה מכך, ניזוקה מערכת אחסון המידע והיא נפסלה לשימוש.
2. כלל צירפה חוות דעת מטעמה לכתב התביעה ממנה עולה, כי סיבת ההצפה נעוצה בחסימה או סתימה של צנרת הולכת המים המהווה חלק ממערכת מיזוג האוויר המרכזית המותקנת במבנה. עוד צוין בסעיף 10 לחוות הדעת, כי התקלה בצנרת מיזוג האוויר תוקנה ונפתרה על ידי טכנאי חברת "קו מהנדסים" שסיפקה והתקינה את מערכת מיזוג האוויר.
3. כלל טוענת, כי בגין הנזק שילמה, בהתאם לחוות דעת שמאי, סך של 538,020 ₪. עם התשלום האמור, היא רכשה את זכויות התביעה כלפי גורם הנזק והיא זכאית לתבוע מהנתבעות פיצוי ו/או שיפוי. בנוסף לסכום המפורט היא, תובעת הפרשי הצמדה וריבית מיום ששילמה את הפיצוי לתובעת ועד ליום הגשת התביעה.
4. לטענת כלל, הנזק נגרם על ידי מים, שהינם דבר מסוכן, אשר פרצו ממקור אשר הותקן ו/או סופק ו/או היה בפיקוח הנתבעות ועל כן מוטל עליהן להוכיח, כי לא הייתה רשלנות מצדן.
5. עוד טוענת כלל, כי הנזק נגרם בעקבות רשלנות הנתבעות. לטענתה, קו מהנדסים התקינה צנרת בצורה רשלנית, סיפקה צנרת פגומה, לא השתמשה באמצעי זהירות ראויים, לא פעלה כפי שקבלנית סבירה הייתה פועלת והפרה חובה חקוקה. באשר לחברת זליג שניידרמן, הרי היא לא בדקה את תקינות מערכת מיזוג האוויר, לא פיקחה כראוי על עבודת הנתבעות האחרות, לא השתמשה באמצעי זהירות ראויים, העסיקה עובדים לא מקצועיים, לא פעלה כפי שקבלנית בניין סבירה הייתה פועלת בנסיבות העניין והפרה חובה חקוקה. לגבי קידן נטען, כי לא פיקחה כנדרש על ביצוע העבודה, ניהלה פרויקט הזמנה והתקנת ציוד בצורה רשלנית, לא נתנה דעתה בדבר שינויים בפרויקט, לא איתרה תקלות כנדרש, לא דאגה כמיטב יכולתה למנוע אירועים דוגמת האירוע נשוא התובענה ולא נהגה כפי שמפקחת ומנהלת פרויקט סבירה הייתה אמורה לנהוג בנסיבות העניין. באשר לקרניל טוענת כלל, כי היא התקינה את צנרת המיזוג בצורה רשלנית ו/או לא מקצועית ו/או לא בטיחותית, סיפקה צנרת פגומה, לא השתמשה באמצעי זהירות סבירים, לא פעלה כפי שקבלנית אינסטלציה סבירה הייתה פועלת, לא בדקה את תקינות מערכת המיזוג והפרה חובה חקוקה. לטענת כלל, AES נתנה יעוץ לקוי ו/או שגוי להתקנת מערכת מיזוג האוויר, בחרה מערכת ניקוז לקויה, לא וידאה שהמערכת מתאימה לחדר שרתים, לא פעלה כפי שחברת ייעוץ סבירה הייתה פועלת בנסיבות העניין והפרה חובה חקוקה.
6. בנוגע לחברת הפניקס טוענת כלל, כי היא ביטחה את המכללה בכפל ביטוח ועל כן עליה לשפות את כלל בגין סכומים ששילמה ובהתאם לסכומים המפורטים בפוליסה אשר הנפיקה.

טענות קו מהנדסים

1. קו מהנדסים מכחישה את הטענה לפיה התרשלה ואת הנזק הנטען. לטענתה, מבדיקתה עולה, כי האירוע לא התרחש בשל כשל בציוד שהתקינה אלא בתכנון ו/או התקנה לקויה של צנרת מזגן הגיבוי מאחר וצינור הניקוז הותקן בשיפוע הפוך על ידי קרניל. קו מהנדסים טוענת, כי בהסכם בינה לבין המכללה צוין במפורש, כי התקנת צנרת אינסטלציה וניקוז נעשתה על ידי חברת קרניל ובאחריותה. קו מהנדסים הוסיפה, כי עוד עולה מההסכם, כי עבודות מיזוג האוויר אינן כוללות אספקת ניקוזים ליחידות מיזוג אוויר ולגג המבנה. לטענתה, לאחר המקרה עובדי קרניל תיקנו את השיפוע של צנרת הניקוז ובכך פתרו את הבעיה.
2. עוד טוענת קו מהנדסים, כי יש להטיל אשם תורם על המכללה אשר החלה לעשות שימוש במבנה והכניסה לתוכו ציוד רגיש בטרם הושלמו עבודות הבדיקה, ההרצה והכיול. היא ציינה, כי באמצעות הבדיקות האמורות ניתן היה לאתר את השיפוע ההפוך ולתקנו.
3. קו מהנדסים הגישה הודעת צד שלישי נגד קרניל ובמסגרתה טענה, כי הנזילה הנטענת אירעה מאחר וצנרת הניקוז באחד ממזגני הגיבוי הותקנה בשיפוע הפוך. היא שבה על טענתה, לפיה קרניל הייתה אחראית על התקנת צנרת הניקוז. לטענתה, קרניל התרשלה בעת התקנת צנרת הניקוז ובשל כך ארע האירוע ונגרם הנזק. בנסיבות האמורות מוטל על קרניל לשפותה ו/או לפצותה בגין כל סכום בו תחויב לשלם לתובעת, ככל שתחויב.

טענות זליג שניידרמן והפניקס

1. זליג שניידרמן והפניקס מכחישות את עצם ואופן התרחשות האירוע ואת הטענות בדבר רשלנותה של זליג שניידרמן. בנוסף מכחישות את הנזק הנטען. לטענתן, זליג שניידרמן הייתה קבלן בניין בפרויקט ועסקה בעבודות שלד, בטון ומעטפת בלבד ולא עסקה בביצוע, תכנון ופיקוח על עבודות אינסטלציה, חשמל ומיזוג. עוד טוענות, כי זליג שניידרמן נתנה שירותים לוגיסטיים ותקורה לקו מהנדסים ולקידן אולם ללא מעורבות בעבודתן. לטענתן, זליג שניידרמן מסרה את המבנה למכללה בחודש דצמבר 2008 ומאז לא ביצעה בו עבודות.
2. זליג שניידרמן והפניקס טוענות, כי הפוליסה שהנפיקה הפניקס הייתה פוליסת עבודות קבלניות ואינה מכסה את האחריות נשוא התביעה. הן טוענות, כי הפוליסה מכסה אירועים במהלך בניית המבנה וטרם מסירתו בעוד שעל פי הנטען המקרה בו עסקינן אירע מספר חודשים לאחר מסירת המבנה למכללה ועל כן אין לו כיסוי ביטוחי במסגרת הפוליסה.
3. זליג שניידרמן והפניקס הגישו הודעה לצד שלישי נגד קידן וקו מהנדסים. במסגרתה טענו, כי קידן הייתה אחראית על ניהול הפרויקט ובין היתר פיקוח על קו מהנדסים ועל כן היה מוטל עליה לפקח ולנקוט בכל האמצעים למניעת האירוע. עוד טוענות, כי קו מהנדסים תכננה וביצעה את התקנת מערכת המיזוג וככל שנגרמה תקלה במערכת אשר בעקבותיה נסתמה הצנרת הרי שהדבר רובץ לפתחם של הצדדים השלישיים. המקרה אירע בשל מעשיהם ורשלנותן של קידן וקו מהנדסים ועליהן לפצותן ולשפותן בגין כל סכום בו יחויבו.

טענות קידן

1. קידן טוענת, כי האחריות לנזקי התובעת מוטלת על AES ששימשה יועצת מיזוג אוויר, על קו מהנדסים אשר שימשה קבלנית מערכת מיזוג אוויר ועל קרניל אשר הייתה קבלן האינסטלציה והאחראית על ביצוע עבודות תברואה וכיבוי האש במסגרת הקמת המבנה. עוד ציינה, כי אף למכללה רשלנות תורמת. קידן מכחישה את הטענה לפיה התרשלה או פעלה בחוסר זהירות. קידן טוענת, כי רשלנותם של הגורמים האחרים, ניתקו קשר סיבתי בין אחריותה הנטענת והנזק הנטען.
2. קידן הגישה הודעה לצד שלישי נגד המכללה, AES, קו מהנדסים, קרניל וחברת ABS אשר סיפקה והתקינה ציוד מקצועי בתחום הווידאו, אודיו ותקשוב שהותקן בחדר הרלוונטי. לטענת קידן, אין בידה לדעת את הנסיבות הממשיות בגינן נגרם האירוע אולם נסיבותיו מתיישבות יותר עם המסקנה שהצדדים השלישיים התרשלו מאשר עם מסקנה הפוכה.
3. קידן טוענת, כי אנשי חוג הטלוויזיה של המכללה ואנשי הבינוי והאחזקה היו אחראים על הזמנת הציוד הסופי ושינו את מיקום העמדתו בניגוד לתכניות. עוד טוענת, כי הצדדים השלישיים לא ניהלו את הפרויקט כנדרש, לא פיקחו כראוי, לא עדכנו בנוגע לשינוי שנערך, לא איתרו את התקלות כנדרש, ביצעו את העבודות בצורה רשלנית, בחרו מערכת ניקוז לקויה ולא פעלו כנדרש לשם מניעת המקרה. לטענתה, אחריות הצדדים השלישיים מנתקת את הקשר הסיבתי בין האחריות הנטענת שלה לבין האירוע. קידן טוענת, כי היא הייתה מבוטחת במסגרת פוליסת הביטוח של כל אחד מהצדדים השלישיים. ככל שתחויב לפצות את התובעת הרי שעל הצדדים השלישיים לשפותה.

טענות קרניל

1. לטענתה, היא התקשרה עם המכללה לשם ביצוע עבודות תברואה וכיבוי אש שכללו התקנת מערכת ניקוז, התקנת צנרת ניקוז למי מזגנים ועבודות אינסטלציה. קרניל מכחישה כי התרשלה. לטענתה, הצנרת מותקנת באופן גלוי לעין וככל שההתקנה לא הייתה כנדרש ניתן היה לגלות זאת בקלות. עבודתה נבדקה על ידי שלושה מפקחים, ביניהם מפקח מטעמה ושניים של הפרויקט, ולא נמצא דופי בעבודתה. עוד טוענת, כי את החיבור בין המזגנים לצנרת ביצעה קו מהנדסים באמצעות צינור שרשורי. קרניל הוסיפה, כי עבודתה הסתיימה לפי ביצוע החיבורים ובטרם אירע המקרה נשוא התביעה וכי אף אם צנרת הניקוז לא הותקנה כראוי הרי שהאחריות הבלעדית והמכרעת לנזקים מוטלת על קו מהנדסים אשר חיברה את המזגן לצנרת הניקוז ולא הייתה אמורה לעשות כן ככל שצנרת הניקוז הייתה גבוהה מהמזגן.
2. קרניל מדגישה, כי הנזק הנטען ארע לאחר שמסרה את העבודה למזמין ונסיבות האירוע אינן בידיעתה או באחריותה. היא ציינה, כי ביצעה צנרת בה היו אמורים לעבור מי עיבוי בלבד. לטענת קרניל, היא ביצעה את המוטל עליה עת התקינה צנרת במרחק 1/2 מטר מיחידת המיזוג וקו מהנדסים אמורה הייתה לבצע את החיבור בין המזגנים וצנרת הניקוז.
3. לטענתה, צנרת הניקוז שהתקינה הגיעה עד כדי 1/2 מטר מיחידות מיזוג האוויר שהתקינה קו מהנדסים. קו מהנדסים הייתה אמונה על חיבור המזגנים לצנרת הניקוז וכי היא עצמה סיימה עבודתה בפרויקט עם הבאת צנרת הניקוז למרחק של 1/2 מטר מיחידות מיזוג האוויר. עוד טוענת, כי העבודה שביצעה נמסרה למזמין זמן רב לפני האירוע ולא נמסרה לה הודעה לגבי תקלה בעבודתה. קרניל מכחישה את הטענה בדבר קיומו של שיפוע הפוך ומוסיפה, כי ככל שהיה ממש בטענה זו הרי שהיה על קו מהנדסים, אשר חיברה את יחידות המיזוג לצנרת, להתריע על כך בפניה לפני ביצוע החיבור. קרניל שללה טענה לפיה לאחר המקרה היא תקנה את השיפוע ההפוך שהתקינה. עוד טוענת קרניל, כי הצנרת שהתקינה היא מערכת ניקוז מי עיבוי של מזגנים ומשכך הרי שלא זורמים בה מים בכמות ניכרת אלא מי עיבוי בלבד.
4. קרניל הגישה הודעה לצד רביעי נגד הפניקס ובמסגרת ההודעה טענה, כי בהתאם להסכם ההתקשרות עם המכללה היה על האחרונה לכלול את קרניל בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות שתערך על ידה. העבודות בוטחו על ידי הפניקס ועל כן ככל שייקבע, כי הנזק נגרם בגין ביצוע עבודות על ידה הרי שיהיה על הפניקס לשפותה. בהתאם להודעת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 19.11.14, נמחקה ההודעה לצד רביעי אשר הגישה קרניל נגד הפניקס.

טענות AES

1. AES מכחישה את הטענה לפיה התרשלה ואת הנזקים הנטענים. בנוסף במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים מכחישה את הטענה לפי קידן זכאית לשיפוי ממנה.

טענות ABS

1. לטענתה, בהתאם להסכם בינה לבין המכללה מיקום פרטי הציוד נקבע על ידי המזמין ו/או אנשי מקצוע מטעמו. כמו כן, התקנת המערכות המסופקות על ידה מתבצעת לאחר גמר עבודות הקבלנים האחרים במקום והכל באחריות המזמין. לטענתה, היא התקינה את הציוד לאחר שהקבלנים האחרים סיימו את עבודתם. עוד מציינת, כי מיקום מסדי הציוד נקבע ושונה לבקשת המזמין. ABS הוסיפה, כי אין למיקום מסדי הציוד השפעה על תפקודם. ABS טוענת, כי לבקשת המזמין החיווט של המערכת עובר מתחת לרצפה הצפה. לטענתה, תכנון והתקנת מערכת מיזוג אוויר בחדר האמור אינו באחריותה או בידיעתה וכי אין ממש בטענה כי התרשלה ו/או הפרה חובה חקוקה.

טענות המכללה

1. המכללה מכחישה את הטענה לפיה התרשלה. לטענתה, ככל שנעשה שינוי במיקום יחידות ממוחשבות הרי שהמפקחים ומנהלי הפרויקט מטעם קידן היו מודעים לכך והדבר נעשה בעצה אחת איתם. עוד טוענת, כי אין קשר בין שינוי מיקום יחידות המחשב לבין הנזק שנגרם.

הראיות

1. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר שלמה אברהמי (להלן: "אברהמי")- מנהל משק תחזוקה ובטחון במכללה ושל מר רן לילך (להלן: "לילך")- מנהל כספים של המכללה. מטעם קו מהנדסים הוגש תצהיר עדות ראשית של מר דוד ממן (להלן: "ממן")- טכנאי מערכות בקו מהנדסים. מטעם זליג שניידרמן הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אריה סורקה (להלן: "סורקה")- הנדסאי בניין בזליג שניידרמן. מטעם קידן הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אילן דונסקי (להלן: "דונסקי")- מנהל פרויקטים בקידן. מטעם קרניל הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר כאיד איסמעיל (להלן: "כאיד")- קבלן משנה של קרניל ושל מר דני דוד (להלן: "דוד")- מנהל עבודה מטעם קרניל. מטעם AES הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' דלית ברטל (להלן: "ברטל")- מהנדסת מיזוג אוויר ב- AES. מטעם ABS הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר דן אלטמן (להלן: "אלטמן")- בעלים ומנכ"ל ABS ושל מר עופר כהן (להלן: "כהן")- מנהל מכירות ב- ABS.
2. מטעם התובעת אף הוגשו חוות דעת של מר מנשה להט (להלן: "להט") ושל מר צביקה לוין (להלן: "לוין")
3. המצהירים והמומחים העידו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בעקבות נזילת מים מתקרת חדר השרתים במכללה נפגע ציוד טכני שהיה בחדר האמור. התובעת היא חברת ביטוח אשר ביטחה את המכללה במועדים הרלוונטיים ופיצתה את המכללה בגין נזקיה אשר נגרמו עקב נזילת המים והפגיעה בציוד. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאחריותו של כל אחד מהם לאירוע נשוא התביעה ולנזק אשר נגרם בגינו.
2. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים, הראיות, העדויות והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה שהוגשה נגד קו מהנדסים וקידן להתקבל. דין התביעה נגד יתר הצדדים וההודעות לצד שלישי ורביעי להידחות. בנוסף מצאתי, כי יש להטיל על המכללה שבנעליה נכנסה התובעת- כלל אשם תורם, הכל מהנימוקים שיפורטו להלן. למען הנוחות, אדון בחלקו של כל אחד מהמעורבים בנפרד.

קו מהנדסים

1. כאמור, הנזק לציוד נגרם בשל נזילת מים מתקרת חדר השרתים. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עסקינן במים שנזלו ממערכת המיזוג אשר הותקנה בתקרת החדר הרלוונטי. קו מהנדסים הינה חברה להנדסת מיזוג אוויר והיא זו אשר ביצעה את עבודות מיזוג האוויר באתר הרלוונטי וסיפקה את מערכת מיזוג האוויר.
2. בחדר בו עסקינן הותקנו, בין היתר, יחידות מיזוג עליות. ממן העיד, כי לא התקין את המזגן על דעת עצמו וטען שיש תכנון והמזגן הותקן בהתאם לתכנון לפי בקשת התכנון והפיקוח (עמ' 65 ש' 27-28). טענתו בעניין זה מקובלת עליי ומשתלבת עם עדויות אחרות. אין בעצם התקנת המזגן העילי בכדי להוות רשלנות מצדה של קו מהנדסים.
3. ממן טען בעדותו, כי הבעיה לא הייתה במזגן אלא במערכת הניקוז (עמ' 85 ש' 26-28). ממן העיד, כי בבוקר כאשר התגלתה הנזילה הוא היה במקום וראה שנוזלים מים מהתקרה. לטענתו, לאחר שפתח את התקרה ראה שמפתח הניקוז אליו מחוברת היחידה מטפטפים מים (עמ' 70 ש' 15-21). מעדות ממן עולה, כי קו מהנדסים חיברה את המזגן לצינור הניקוז שהכינה חברת האינסטלציה (עמ' 66 ש' 8-10). הוא העיד, כי לאחר החיבור הוא שפך מים לאמבטיית המזגן בכדי לוודא שאין נזילות במזגן, שהאטימות בסדר ושיש במזגן את השיפוע הנכון לניקוז המים (עמ' 66 ש' 16-18, עמ' 67 ש' 28-30).
4. קו מהנדסים טוענת, כי האחראית לנזק היא חברת קרניל. לטענתה, צינור הניקוז לא הותקן כנדרש ולכן היה שיפוע הפוך.
5. כאן המקום לציין, כי קו מהנדסים לא צירפה חוות דעת מטעמה להוכחת טענה זו. טענה זו אף לא נתמכת בחוות דעת מטעם התובעת עצמה לפיה הנזק מקורו בחסימה של צנרת הולכת המים המהווה חלק ממערכת מיזוג האוויר המרכזית. אוסיף, כי עורכי חוות הדעת מטעם התובעת ביקרו במקום לאחר קרות הנזק ולא מצאתי בחוות דעתם כל אינדיקציה לכך שהותקן צינור ניקוז בשיפוע הפוך. כפי שאף יפורט בהמשך, טענה זו נשללה על ידי קרניל שהתקינה את צינור הניקוז. בנוסף, לא מצאתי תמיכה לטענה זו בראיות שהובאו לפני. לפיכך לא הוכחה כל תשתית עובדתית שעל בסיסה העלתה קו מהנדסים טענה זו.
6. זאת ועוד, ממן העיד, כי אירנה (מטעם קידן) הייתה איתו לאורך כל הדרך וכי כשהוא נכנס למקום לאחר שאירע הנזק הוא היה יחד עם אירנה והראה לה מאיפה הנזק והיא ראתה זאת (עמ' 80 ש' 25-30). כפי שיפורט בהמשך, אירנה לא הגיעה לעדות לפני ועל כן אין כל תמיכה לדבריו של ממן. ממן עצמו לא טרח לזמן את אירנה לעדות. לדבריו של ממן אין כל תמיכה גם בתצהירו של דונסקי שהגיע להעיד מטעם קידן.
7. דוד טען, כי ככל שהצינור גבוה מתעלת הניקוז של המזגן הרי שאסור לבעל המקצוע לחבר את הניקוז ועליו להתריע על התקלה (עמ' 137 ש' 1-2). בתצהירו טען, כי אם היה ממש בטענת קו מהנדסים באשר לשיפוע ההפוך הרי שהיא אחראית שכן היא חיברה את המזגן והיה אסור לה לעשות כן והיא הייתה צריכה להתריע. עוד טען, כי מאחר ובין המזגן לניקוז יש 30 ס"מ אז במידה שהצינור מתחת ישר רואים את זה בעין. לטענתו, בעל מקצוע רואה את זה מיידית (עמ' 137 ש' 5-6).
8. טענתה של קו מהנדסים באשר לשיפוע ההפוך בו הותקנה צנרת הניקוז אינה סבירה בעיניי, לא הוכחה ואיני מקבלת אותה. ככל שהיה מותקן שיפוע הפוך, כך שצנרת הניקוז הייתה גבוהה מהמזגן, הרי שניתן היה לראות זאת בעין. כמו כן, מעדותו של ממן עולה, כי בוצעה בדיקה במסגרתה נשפכו מים למזגן ונבדק שיש שיפוע נכון. ככל שהיה שיפוע הפוך הרי שהדבר היה מתגלה בבדיקה האמורה. אציין עוד, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת קו מהנדסים בעניין זה לא היה בכך בכדי לפטור אותה מאחריותה. שכן, היא זו אשר חיברה בין יחידת המזגן וצינור הניקוז והיה עליה להימנע מחיבור כאמור ככל שהיה שיפוע הפוך.
9. ממן העיד, כי הבדיקה שלו של הניקוז היא בקטע של עד מטר- שניים והוא אינו יכול לבדוק את כל מערך הניקוז בבניין (עמ' 67 ש' 20-21). לטענתו, בדיקת מערכת הניקוז איננה באחריותו וכי עליו לבדוק את הניקוז של המזגן עצמו אשר צריך להיות בשיפוע כלפי היציאה שלו (עמ' 74 ש' 3-8). ממן העיד, כי הבדיקה שביצע היא לגבי החלק של עד להתחברות לצינור הניקוז הראשי (עמ' 74 ש' 11-12). עוד העיד, כי לא תמיד יראה אם יש בעיה בשיפוע של קרניל על ידי ביצוע הבדיקה במסגרתה הוא שופך 4 ליטר מים (עמ' 78 ש' 25-29).
10. ממן העיד, כי לאחר חיבור המזגנים למערכת הניקוז לא נבדקה תקינות הניקוז וכי זה לא באחריותו (עמ' 79 ש' 15-16). לטענתו, על האינסטלטור שמתקין את מערכת הניקוז לשפוך מים ולבדוק תקינות ולא לחכות לבדיקה חיה מבחינת המזגן וזה מה שעשו שם (עמ' 79 ש' 19-21).
11. בתצהירו טען כאיד, כי במסגרת עבודתו הוא בודק את תקינות צנרת הניקוז באמצעות הכנסת מים ובדיקה, כי אינם נוזלים אולם את תקינות המערכת כולה בעת שהמערכת פועלת בודקת קו מהנדסים אשר מריצה את המזגנים. הוא ציין, כי ללא הפעלת המזגנים לא ניתן לאתר נזילה מהם (נ/10 סעיף 11).
12. טענתו של כאיד בעניין זה סבירה ומקובלת עליי. ברי, כי את תפקוד המערכת כולה, כולל מערכת הניקוז, ניתן לבדוק רק לאחר חיבור המזגנים לניקוז והרצת המערכת כנדרש. רק באופן האמור ניתן לבחון בתנאי אמת, כי הכל פועל כנדרש. לפיכך, קו מהנדסים היא זו אשר אמורה הייתה לערוך את הבדיקה האמורה.
13. אציין, כי בסעיף 15.074 (נפלה טעות סופר בהסכם וצוין בטעות 17.074) להסכם בין המכללה וקו מהנדסים שצורף כנספח לתצהירו של ממן תחת הכותרת "ניקוזים" נקבע, כי הקבלן אחראי לניקוזים בכל מקום שיידרש לפעילותם התקינה. בעדותו בעמ' 91 ש' 16-18) טען ממן, כי הכוונה לניקוזי המזגנים. טענה זו אינה אמינה בעיניי. סביר בעיניי, כי ככל שזו הייתה כוונת הצדדים הרי שהיו כותבים זאת במפורש. סביר בעיניי, כי הטילו על קו מהנדסים לוודא, כי הניקוז אליו היא מחברת את הציוד שלה ואשר היא זקוקה לו פועל כנדרש. זאת, כאמור, לאור העובדה, כי בידה האפשרות לבדוק את תקינותו של הניקוז האמור. אציין, כי בהסכם אף נקבע, כי על קו מהנדסים לבדוק את צנרת המים ולפעול לאיתור נזילות ותיקונן וכן כפי שיפורט בהמשך לבצע הרצה של המערכת.
14. בסעיף 17 לתצהירו טען ממן, כי במועד האירוע טרם השלימו את ביצוע עבודות הבדיקה, ההרצה והכיול של מערכת מיזוג האוויר ובכלל זה בדיקה של המזגנים שהותקנו בחדר השרתים (נ/5 סעיף 17). בעדותו טען, כי הסעיף מתייחס להפעלה אוטומטית של מערכת הבקרה לגבי שליטה בטמפרטורת החדר וכי האמור בסעיף אינו קשור להרצת המזגנים (עמ' 85 ש' 14-21). על אף טענתו האמורה שלא הותירה עלי רושם אמין הרי שלא עלה בידו להסביר מדוע בתצהירו טען, כי לא הושלמו עבודות הבדיקה וההרצה. בעניין זה יש לציין, כי קו מהנדסים טענה, כי יש להטיל אשם תורם על המכללה מאחר והכניסה את הציוד למבנה טרם הושלמו הבדיקות אשר במסגרתן ניתן היה לאתר את התקלה.
15. ממן העיד, כי סביר להניח שאם בפרוטוקול ב- 17.3.09 צוין, כי מערכת המיזוג הופעלה ותקינה הרי שנעשתה הרצה למערכת ומצאו שהיא תקינה (עמ' 77 ש' 8-11). הוא העיד, כי הפעלת המזגנים נעשתה בחורף ואז מבחינת קירור העיבוי נמוך מאוד והפעלה רצופה לא תיתן בדיקה של מערכת הניקוז. עוד העיד, כי עשו הפעלה של שעתיים-שלוש וזה היה תקין. לטענתו, זו תקופת ההרצה שלהם (עמ' 79 ש' 9-11).
16. דוד העיד, כי בדרך כלל כשמבצעים הרצה משאירים את הציוד לעבוד 24-48 שעות רצוף ובודקים שאין תקלות ונזילה (עמ' 130 ש' 30-32). הוא העיד, כי לא נכח בהרצה כאמור בחדר הרלוונטי (עמ' 130 ש' 33, עמ' 131 ש' 1). דוד טען, כי את ההרצה אחראי לעשות מי שמפעיל את מיזוג האוויר (עמ' 131 ש' 4-5). לטענתו, קו מהנדסים הייתה אחראית להריץ את המערכת וקרניל בודקת במקביל עם קו מהנדסים אם יש נזילות (עמ' 131 ש' 6-9).
17. דוד העיד, כי מתכנן המיזוג נותן הנחיה באשר למספר השעות ולאופן שיש להריץ את המערכת (עמ' 131 ש' 10-11). בעדותה טענה ברטל, כי יש תהליך הרצה וכי על פי החוזה עם קבלן מיזוג האוויר עליו להפעיל את מערכת המיזוג 10-15 ימים ברצף (עמ' 153 ש' 25-32). ברטל העידה, כי היא אינה יודעת האם נעשתה הרצה וכי לא קיבלה אינפורמציה לפיה נעשתה הרצה (עמ' 154 ש' 23). היא טענה, כי קבלן המיזוג אמור היה לבצע הרצה וכי היא הייתה אמורה לקבל מהפיקוח הצמוד אישור, כי נעשתה הרצה והמערכת עובדת כראוי (עמ' 154 ש' 23-25). ברטל העידה, כי היא אינה מעורבת בתהליך ההרצה וכי היא אמורה לקבל את הנתונים הרלוונטיים אולם היא לא נוכחת פיזית בהליך ההרצה (עמ' 155 ש' 21,23-26). ברטל העידה, כי קו מהנדסים היו אמורים לבצע את ההרצה והפיקוח הצמוד אמור לדעת שזה נעשה (עמ' 156 ש' 4-6).
18. בהסכם בין המכללה לקו מהנדסים שצורף כאמור כנספח לתצהירו של דוד ממן צוין, כי הרצה מוצלחת נחשבת הפעלה רצופה במשך 15 ימים ללא תקלה (פרק 15.007 סעיף 1). במקרה בו עסקינן לא נערכה הרצה כנדרש, אשר במסגרתה ניתן היה לגלות את הליקוי ולמנוע את הנזק אשר נגרם לציוד. מעדותו של ממן עולה, כי קו מהנדסים הסתפקה בהפעלת הציוד במשך שעתיים שלוש. מצאתי, כי התנהלותה האמורה של קו מהנדסים, שלא ערכה הרצה כנדרש, מהווה רשלנות. רשלנות זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שקו מהנדסים הייתה מודעת לכך שבחדר עתידים להתקין ציוד רגיש אשר עלול להינזק כתוצאה מנזילת מים מהתקרה בה הותקנו המזגנים.
19. דוד העיד, כי כאשר מותקן מזגן עילי מעל ציוד רגיש ניתן לשים אמבטיה נוספת אשר מחברים למערכת הניקוז ובמידה והמזגן כושל או עולה על גדותיו המים מתנקזים לאמבטיה ובמידה ומתמלאת בה כמות מסוימת אותה קובעים מתקבלת התראה. הוא אישר, כי מדובר בפתרון פשוט וזול וטען, כי אינו יודע מדוע לא נקטו בפתרון זה במקרה בו עסקינן (עמ' 128 ש' 9-16). דוד טען, כי את האמבטיה הנוספת מתקין מי שמספק את יחידת המיזוג (עמ' 131 ש' 30).
20. לוין העיד, כי מקובל אך לא רצוי להתקין מערכות מיזוג אוויר או אינסטלציה הכוללות זרימה של מים בחדרי שרתים. הוא הוסיף, כי כאשר עושים זאת יש מתקן שנקרא אמבטיה שאמור לקלוט כל נזילה ואף התעבות של מים ולהטות אותם הרחק מארון התקשורת. הקבלן שעושה את העבודה הוא זה ששם בדרך כלל את האמבטיה (עמ' 28 ש' 30-31, עמ' 29 ש' 1-7).
21. בנוגע לאפשרות להתקין אמבטיה נוספת מתחת למזגן, לשם קליטת מים במקרה של תקלה, טען ממן, כי לא היה צורך לעשות כן וכי לא היה בכך בכדי לסייע בענייננו מאחר והאמבטיה האמורה הייתה מתחברת לאותו קו ניקוז ומשכך הרי שהבעיה לא הייתה נפתרת (עמ' 75 ש' 20-22, עמ' 76 ש' 1-7). עוד העיד, כי קיימת אפשרות להתקין אמבטיה גדולה שמקום גלישת המים יהיה מעבר למיקום הציוד אולם לא התבקשו לעשות כן והוא לא העלה הצעה בנדון. ממן טען, כי כיום בשביל למנוע סיכונים של ירידת מים ממערכת מיזוג עילית על ציוד אלקטרוני רגיש הפתרון הוא לא לשים מזגן בתקרה מעל ציוד אלקטרוני והוסיף, כי מזגנים שמים מחוץ לחדרי תקשורת (עמ' 76 ש' 8-16).
22. ברטל שללה טענה לפיה אמבטיה עם חיישן הייתה פותרת את התקלה הנוכחית וטענה, כי יחידת מיזוג האוויר מגיעה עם אמבטיה אינטגרלית. היא העידה, כי היא אינה יודעת כמה ליטרים האמבטיה האמורה. נטען בפניה, כי האמבטיה האינטגרלית לא נועדה לתקלות והיא השיבה, כי לא צריכות להיות תקלות אם צנרת הניקוז מתוכננת כנדרש (עמ' 147 ש' 31-32, עמ' 148 ש' 1-10). ברטל טענה, כי האמבטיה מחוברת לאותה תשתית ניקוז של המבנה ואם התשתית סתומה אז גם האמבטיה תגלוש וזה ייקח יותר זמן (עמ' 148 ש' 10-12). היא העידה, כי האמבטיה הנוספת שניתן להתקין גבוהה בכ- 15 ס"מ ואינה יכולה לאגור כמויות מים. ברטל הוסיפה, כי יש גם היבט תחזוקתי משום שהאמבטיה חוסמת את הגישה ליחידה. היא טענה, כי התקנת אמבטיה נוספת איננה פתרון מקובל (עמ' 148 ש' 15-23). לטענתה, זה כשל תחזוקתי ובהרבה מקומות הסירו את זה (עמ' 148 ש' 28-29). ברטל טענה, כי לאחרונה ירדו מהסיפור של התקנת אמבטיה נוספת ומזמן היא לא תכננה מערכת כזו עם חישן ציפה (עמ' 157 ש' 6-7). היא העידה, כי לא מקובל להתקין אמבטיה נוספת מעבר לאגנית הניקוז האינטגרלית כאשר מתקינים יחידת מיזוג בחדרי מחשבים ושבה על טענתה לפיה האמבטיה מחוברת לאותה תשתית ניקוז ואם תהיה בה תקלה אז תהיה גלישה (עמ' 156 ש' 13-20). ברטל נשאלה על האפשרות להתקין רגש ציפה באגנית הנוספת אשר יתריע כאשר המים עולים על גדותיהם והשיבה כי אינה אמונה על התחום הזה. ברטל הוסיפה כי ידוע לה שיש דברים כאלה (עמ' 157 ש' 1-3).
23. אין בעובדה שהאמבטיה הנוספת הייתה מתחברת לאותו קו ניקוז בכדי ללמד, כי לא היה בה בכדי למנוע את הנזק בו עסקינן. ראשית, כפי שיפורט בהמשך לא הוכח, כי התקלה הייתה בקו הניקוז. כמו כן, ככל שהייתה מותקנת אמבטיה נוספת עם אמצעי התראה הרי שבמקרה של תקלה המים היו יכולים להיאסף באמבטיה הנוספת, אשר גדולה מהאמבטיה האינטגרלית, ובנוסף הייתה התראה על כך שנאספים באמבטיה הנוספת מים וניתן היה להפסיק את פעולת המזגן העילי ולמנוע את הנזק לציוד המותקן בחדר. אינני מקבלת את טענת ברטל לפיה לא אמורות להיות תקלות ככל שמערכת הניקוז מתוכננת כנדרש.
24. במהלך עדותה טענה ברטל, כי היא לא תכננה שהיחידות ימוקמו להיות מעל המסדים ואם אינן מעל המסדים הרי שאין צורך באמבטיה (עמ' 148 ש' 27-28). מאחר והיחידה לא הייתה אמורה להיות מעל המסדים הרי שלא היה טעם ליצור מכשול המפריע לתחזוקת היחידה על ידי הוספת אמבטיה (עמ' 157 ש' 3-5). ברטל העידה, כי אם משתמשים ביחידות עיליות לא ממקמים מעל ציוד מחשוב (עמ' 157 ש' 9). כפי שיפורט בהמשך, הרי שהמים לא חייבים לצאת מהנקודה הספציפית והם יכולים לזרום על גבי התקרה ולצאת בנקודה אחרת. לפיכך, אין בעובדה שהיחידות לא היו אמורות להיות ממוקמות מעל הציוד בכדי ללמד, כי לא היה צורך בהתקנת אמבטיה נוספת לקליטת מים במקרה של תקלה. מצאתי, כי קו מהנדסים, אשר התקינה את המזגנים העיליים וידעה, כי החדר הינו חדר שרתים בו יותקן ציוד רגיש, אמורה הייתה להתקין אמבטיה נוספת עם חיישן בכדי להקטין את הסיכוי, כי ייגרם נזק לציוד בעקבות נזילה. מצאתי, כי קו מהנדסים התרשלה שעה שלא התקינה את האמבטיה האמורה.
25. ממן העיד, כי כל מפקח מערכות יכול להבין ולהעיר שלא שמים ארון תקשורת מתחת למזגן (עמ' 86 ש' 26). הוא נשאל מדוע בהיותו קבלן מיזוג אוויר לא התריע על כך שבחדר שרתים אין לשים מזגנים עיליים והשיב, כי כאשר ארון התקשורת מותקן לאחר המזגן חובה על מתקין הארון לראות היכן הוא מתקין (עמ' 87 ש' 25-28). ממן העיד, כי לא בכל החדר יש מזגנים ויש אזורים שאין מערכות שנמצאות מתחת לתקרה (עמ' 87 ש' 31-32).
26. ממן העיד, כי אמר למי שהכניס את ארון התקשורת שיש מזגן למעלה ואינו זוכר מי זה היה. ממן הוסיף, כי הוא חושב שאמר את זה גם לאירנה (עמ' 71 ש' 18-23,28-29). בהמשך העיד, כי אינו זוכר שאמר את הדברים לאירנה או לאילן (עמ' 77 ש' 6-7). ממן העיד, כי חשב שיש בעיה משום שזה לא נהוג (עמ' 71 ש' 30-31). לטענתו, הוא הודיע למתקינים ולאחראי עליהם שלא נהוג להתקין ארון תקשורת מתחת למזגן וטען, כי אינו זוכר מי האחראי (עמ' 72 ש' 12-13). ממן העיד, כי לא כתב את זה במקום כלשהו וכי הוא אינו אמור להתערב במבנה החדר (עמ' 71 ש' 32, עמ' 72 ש' 1). לטענתו, הפיקוח וכל מי שבמקצוע מבין את החומרה (עמ' 77 ש' 3-5). ממן העיד, כי אירנה היא מפקחת מערכות שהייתה במקום על בסיס יומי. לטענתו, כל הפעולות שביצע היו על פי תיאום עם אירנה ועל פי התכניות (עמ' 86 ש' 15-16). הוא העיד, כי אינו זוכר אם הפנה את תשומת ליבה של המכללה לעניין (עמ' 89 ש' 14-16). עוד טען, כי לא זכור לו שבאחת מהישיבות הוא ציין את הבעיתיות שהוא רואה בהתקנת מזגנים עיליים בחדר שרתים או מחשבים (עמ' 87 ש' 10-13). ממן העיד, כי אינו זוכר שאמר לאירנה דבר בנוגע למיקום השרתים אולם אמר על כך לבעלים של ABS (עמ' 86 ש' 20-22).
27. אלטמן שלל טענה לפיה שוחח עם מי מהקבלנים שעבדו במכללה (עמ' 167 ש' 13-15). אחרי שהופנה לעדותו של ממן, שטען, כי התריע בפני הבעלים של ABS שלא נכון להתקין את הציוד מתחת למזגן עילי, טען אלטמן, כי "לא היה ולא נברא" (עמ' 173 ש' 30-31, עמ' 174 ש' 5).
28. עדותו של ממן בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין. לא סביר בעיניי, כי בחר להתריע בפני נציג של ABS ולא אמר דבר למכללה, עמה התקשרה קו מהנדסים בהסכם, או לנציגי קידן אף שאירנה הייתה במקום מידי יום והכל תואם מולה. ככל שממן היה מתריע בפני מישהו סביר, כי היה עושה כן בפני המכללה או אירנה.
29. ממן טען, כי נהוג לשים מזגן עילי בחדרי שרתים (עמ' 89 ש' 24-25). עם זאת, מעדותו עולה, כי סבר שהתקנה כאמור בעייתית ואף העיד, כי התריע בפני נציג ABS על הבעייתיות האמורה. סבורני, כי בנסיבות אלו היה על קו מהנדסים להתריע בפני המכללה על הסכנות הכרוכות בהתקנה האמורה. לא הוכחה טענתו של ממן, כי התריע בפני נציג של ABS ועדותו בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין. כמו כן, אף אם הייתה מתקבלת טענתו בעניין זה הרי שלא די בכך בכדי ללמד, כי קו מהנדסים עשתה את המוטל עליה. היה על קו מהנדסים להתריע בפני המכללה אשר הינה מזמינת העבודה ועמה כרתה הסכם לצורך ביצוע העבודות באתר.
30. בסעיף 15 לתצהירו טען ממן, כי המכללה לא העבירה לעיונם תכנית ריהוט של חדר השרתים ומשכך הרי שלא ידעו טרם האירוע שהמכללה או מי מטעמה התקינו שרת של מחשב מתחת לאחד ממזגני הגיבוי. בעדותו טען, כי הכוונה היא שלא ידעו מבחינת תכנון שעומד להיות שם ארון אולם כשביצעו את העבודות הוא ראה (עמ' 89 ש' 8-11). הנה כי כן, מעדותו עולה, כי בעת ביצוע העבודות היו מודעים למיקום השרתים. כמו כן, קו מהנדסים ידעה, כי מדובר בחדר שרתים בו מותקן ציוד רגיש. לכך מתווספת העובדה שמים אשר נזלו כתוצאה מתקלה יכולים לצאת מכל נקודה בתקרה, כפי שיפורט בהמשך. לפיכך, אף אם מיקומו המדויק של הציוד הטכני לא היה ידוע לקו מהנדסים טרם ביצוע העבודה על ידה הרי שהיא הייתה צריכה לצפות, כי הציוד עלול להינזק בעקבות נזילה של מי המזגן והיה עליה לפעול לשם מניעת נזק כאמור, הן בדרך של ביצוע הרצה כנדרש כך שניתן היה לגלות תקלה והן בדרך של הצבת אמבטיה נוספת ובה חיישן התראה, כך שניתן היה למנוע את נזילת המים על הציוד במקרה של תקלה כפי שהתרחשה.
31. ממן העיד, כי אם האמבטיה של המזגן התמלאה במים והם מתחילים לגלוש הם יצאו בדיוק בנקודה בה נמצא המזגן (עמ' 72 ש' 28-29). הוא העיד באשר למיקום בו ירדו המים מהתקרה וטען, כי פלטת הגבס התמלאה כולה במים ומשם זה חלחל (עמ' 90 ש' 1-5). ממן טען, כי בדרך כלל התקרה מתמלאת מים ואז היא מתפרקת ומאבדת מהאטימות שלה (עמ' 90 ש' 20-22). ממן אישר, כי בדרך כלל במקרה של נזילה בתוך תקרה אקוסטית או צפה המים זורמים על גבי שלד המתכת של התקרה האקוסטית עד שהם מוצאים מקום לרדת למטה אך טען, כי במקרה בו עסקינו זה לא נכון שכן המים נזלו על הפלטה עצמה (עמ' 90 ש' 23-25).
32. דוד העיד, כי אם יש תקרה אקוסטית יכול להיות שהמים יהיו במקום מסוים ויתפזרו לאורך המסילות של התקרה האקוסטית והם יצאו לאיפה שנוח להם ולאו דווקא למקום שבו יש כשל (עמ' 138 ש' 14-19).
33. מעדויות אלו עולה, כי המים יכולים לזרום בתקרה ולצאת מכל נקודה ולאו דווקא מהמקום בו נמצא המזגן. לפיכך, אף אם הציוד הטכני לא היה מותקן מתחת למזגן לא היה בכך בכדי להבטיח שהציוד לא יינזק בעקבות נזילת מים מהמזגן. יש באמור בכדי לחזק את עמדתי, כי אף אם קו מהנדסים לא הייתה מודעת למיקום המדויק בו הותקן הציוד הטכני הרי שהיה עליה לפעול לשם הקטנת הסיכוי, כי יגרם נזק לציוד האמור. אינני מקבלת את עמדתו של ממן, לפיה לא היה צורך להתקין אמבטיה נוספת כאמור.
34. ממן העיד, כי בדק את המזגן עצמו, את תפקודו ואת הניקוז ולא נמצא שום כשל (עמ' 91 ש' 23-24). עוד העיד, כי הם לא תיקנו כלום לאחר האירוע (עמ' 91 ש' 25-26). מעדותו עולה, כי הפסיק את עבודת המזגן. כמו כן, המכללה טוענת, כי בהמשך עברו למזגן תחתי. לפיכך, אין בטענתו לפיה לא ביצע תיקון לאחר האירוע בכדי ללמד, כי הכשל לא נבע מהמזגן. בנוסף, כפי שצוין לעיל, עדותו של ממן עומדת בסתירה לאמור בחוות דעת מטעם התובעת.
35. דוד העיד, כי מסמנים את מיקום המזגן עם שילוט (עמ' 127 ש' 15). את הסימון האמור מבצעים אנשי המיזוג והוא לא ראה שילוט כאמור בחדר הרלוונטי (עמ' 131 ש' 17-18,21-22). הוא הופנה לעדותו של דונסקי, לפיה כאשר התקרה סגורה לא ניתן לדעת את המיקום של המזגן העילי, ובתגובה טען, כי אם לא סימנו לא ידעו (עמ' 139 ש' 6-8). דוד העיד, כי בתור קבלן מיזוג הוא מסמן יחידת מיזוג אשר חשוב לו שידעו את מיקומה (עמ' 139 ש' 17-18).
36. ברטל העידה, כי כאשר התקרה סגורה לא רואים איפה המזגנים ונהוג לשים שילוט והיא אינה יודעת האם היה שילוט כאמור (עמ' 146 ש' 4-9). היא טענה, כי היא עומדת על זה שיהיה שילוט (עמ' 146 ש' 13). לטענתה, זה חלק מעבודתו של קבלן מיזוג אוויר והוא אמור לעשות את זה (עמ' 146 ש' 31-32). עוד טענה, כי אם אין שילוט לא ניתן לדעת את המיקום המדויק של יחידת המיזוג העילית (עמ' 158 ש' 31-32).
37. לאור עדותו של ממן לפיה צריך היה להימנע מהתקנת הציוד הטכני מתחת למזגן ראוי היה, כי קו מהנדסים תפעל לשם הצבת שילוט אשר יאפשר לדעת את מיקומו של המזגן בעת שהתקרה סגורה.
38. מצאתי, כי קו מהנדסים התרשלה ולא פעלה בזהירות הנדרשת בעת התקנת מזגן עילי בחדר שרתים. קו מהנדסים לא פעלה כנדרש לשם מניעת נזק אשר היה עליה לצפות, כי עלול להיגרם ואשר היה עליה לפעול לשם מניעתו. קו מהנדסים אשר התקינה את המזגן אמורה הייתה לערוך הרצה ארוכה במהלכה ניתן היה לגלות את הליקוי ובדרך זו למנוע את הנזק נשוא התביעה. כמו כן, היה עליה להתקין אמבטיה נוספת עם חיישן כך שבמקרה של נזילה המים היו נוזלים לאמבטיה האמורה והייתה מתקבלת התראה בנדון. בנוסף מצאתי שלא לקבל את עדותו של ממן העומדת בסתירה לחומר הראיות שהובא לפני ממנו עולה, כי המכללה פנתה לקו מהנדסים לאחר התקלה וקו מהנדסים היא זו שתיקנה את התקלה.
39. בנסיבות אלו, דין התביעה אשר הוגשה נגד קו מהנדסים להתקבל.

זליג שניידרמן

1. בין המכללה לחברת זליג שניידרמן נכרת הסכם אשר במסגרתו הזמינה המכללה מזליג שניידרמן ביצוע עבודות לשם הקמת מבנה מרכז לימודי תקשורת במכללה.
2. זליג שניידרמן היא הקבלן הראשי בפרויקט. לא די בכך בכדי ללמד, כי היא אחראית לנזק נשוא התובענה. בעת ביצוע העבודות במכללה קו מהנדסים לא הייתה בגדר קבלן משנה של זליג שניידרמן. הדבר עולה בברור מהאמור בהסכם המשולש אשר נכרת בין המכללה, זליג שניידרמן וקו מהנדסים ובו צוין, כי שמורה למכללה הזכות למסור לקבלן אחר עבודות אשר אינן כלולות בהסכם עם זליג שניידרמן וכי נכרת הסכם ספציפי בין המכללה לקו מהנדסים.
3. סורקה העיד, כי זליג שניידרמן הייתה צד להסכם משולש עם כל קבלני המשנה לפיו היה עליה לתת לקבלני המשנה את השירותים הדרושים בכדי שיוכלו לבצע את עבודתם. סורקה טען, כי זה היה רלוונטי לתקופה שזליג שניידרמן הייתה במקום וכי בינואר 2009 סיימה את עבודתה ומסרה אותה ואז הפסיקה להיות צד להסכם המשולש (עמ' 54 ש' 11-17). אין בעצם החתימה על ההסכם המשולש או בעובדה שזליג שניידרמן הייתה הקבלן הראשי בפרויקט בכדי ללמד בהכרח, כי הייתה אחראית לפקח על עבודתם של קבלני משנה בפרויקט אשר המכללה כרתה עמם הסכם בנוגע לעבודות אשר לא היה מוטל על זליג שניידרמן לבצע.
4. סורקה העיד, כי זליג שניידרמן עשתה הכנות בשלד הבניין לקבלנים אחרים (עמ' 55 ש' 14). אין בביצוע עבודות הכנה כאמור ובעובדה שזליג שניידרמן הייתה אמורה לספק לקבלני המשנה שירותים לשם ביצוע עבודתם בכדי ללמד, כי זליג שניידרמן הייתה אחראית לפקח על עבודתם של הקבלנים האמורים, אשר אינם קבלני משנה שלה, אלא כאמור המכללה התקשרה עמם ישירות.
5. סורקה העיד, כי את הניקוז ברצפה עשה קבלן משנה מטעם זליג שניידרמן (עמ' 60 ש' 10-13). הוא טען, כי לא פנו אליו בטענה שהמערכת הייתה סתומה ונוצר אגם במקום (עמ' 60 ש' 20-21). לא הוכח, כי הנזק נשוא התביעה שלפניי נגרם בגין עבודות אשר ביצעה זליג שניידרמן או מי מטעמה. לא הוכח כל קשר בין הניקוז ברצפה לנזק נשוא התביעה.
6. סורקה העיד, כי ביצעו את הבניין ובו חדר המחשבים ומסרו את המפתח למכללה ומאז לא שמעו דבר (עמ' 54 ש' 1-3). לטענתו, העבודה בקומה בה נמצא חדר השרתים הסתיימה בסוף 2008 ואת החדר מסרו סמוך ל- 21.12.08, אז נערך סיור מסירה (עמ' 59 ש' 14-17). הוא העיד, כי המועד האחרון שהוא נכנס לחדר היה בתחילת 2009 ובמועד האמור בפעם האחרונה, בתחילת 2009, טרם הותקנו המזגנים (עמ' 59 ש' 26-27,32). זליג שניידרמן סיימה את עבודתה בפרויקט טרם בוצעו העבודות אשר בגינן נגרם הנזק בו עסקינן. אף באמור יש בכדי לתמוך בטענה, כי לא היה מוטל עליה לפקח על העבודות אשר בוצעו על ידי קבלני משנה של המכללה וכי היא אינה אחראית לנזק אשר נגרם בגין עבודות אלו, שבוצעו לאחר שעזבה את הפרויקט. ברי, כי זליג שניידרמן לא הייתה אמורה לוודא, כי קבלני משנה עמם התקשרה המכללה מבצעים עבודתם נאמנה והיא אינה אחראית לליקויים אשר נגרמו בגין עבודתם של קבלני המשנה האמורים.
7. בהסכם שנכרת בין המכללה לזליג שניידרמן צוין, כי עד למתן תעודת השלמה לכל העבודות בהסכם מוטל על זליג שניידרמן להיות במקום ביצוע המבנה ולהשגיח על ביצוע העבודות. מהאמור עולה, כי מדובר בעבודות אשר היה על זליג שניידרמן לבצע בהתאם להסכם שנכרת עמה וכי חובתה האמורה של זליג שניידרמן אינה ביחס לכל העבודות המבוצעות באתר ולא מוטל עליה לפקח על קבלנים שאינם קבלני משנה שלה ואשר ביצעו עבודתם לאחר שהיא סיימה את עבודתה באתר.
8. סורקה העיד, כי קידן היא זו אשר תיאמה את העבודות של הגורמים שעבדו במקום (עמ' 61 ש' 25-26, עמ' 62 ש' 2,5-6). עדות זו עולה בקנה אחד עם יתר העדויות שנשמעו לפניי באשר לתפקידה של קידן בפרויקט. אף בכך יש בכדי ללמד, כי לא על זליג שניידרמן הוטל לפקח על ביצוע העבודות בפרויקט על ידי הקבלנים השונים וכי הדבר היה באחריותה של קידן, כפי שיפורט בהמשך בהרחבה.
9. סורקה העיד, כי לאחר המקרה הם לא הגיעו למקום ולא שמעו על המקרה (עמ' 60 ש' 28-29). עדותו בעניין זה אמינה בעיניי. עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של אברהמי שהעיד, כי הגיע למקום לאחר הנזילה והתקשר לקידן ולנציגים של קו מהנדסים וקרניל (עמ' 33 ש' 2-3,7) וכן עדותו, כי לדעתו לאחר המקרה ועד להגשת התביעה לא הייתה פניה לזליג שניידרמן בנוגע לנזק האמור (עמ' 34 ש' 30-32). יש באמור בכדי ללמד, כי אף המכללה לא סברה, כי זליג שניידרמן אחראים למקרה או שהיה עליהם לפקח על עבודתם של קבלנים אחרים עמם התקשרה המכללה במישרין.
10. אברהמי העיד, כי הוא מניח שהחדר נמסר למכללה על ידי זליג שניידרמן לפני הכנסת המוצרים לחדר שאם לא כן המפקחים לא היו מאשרים להכניס את המוצרים. הוא אישר, כי החדר נמסר למכללה חודשים לפני שהנזק קרה (עמ' 34 ש' 11-15). באשר להתקנת מערכת המיזוג טען, כי לא ניתן לדעת האם הותקנה לאחר שהחדר נמסר למכללה על ידי זליג שניידרמן וטען, כי לפעמים המערכות מותקנות בחדרים לפני המסירה של הקבלן הראשי (עמ' 34 ש' 16-18). אברהמי העיד, כי זליג שניידרמן לא הייתה אמורה לפקח על טיב העבודות של קרניל וקו מהנדסים (עמ' 34 ש' 28-29). הנה כי כן, בין אם העבודות בוצעו לפני או אחרי שזליג שניידרמן מסרה את החדר למכללה הרי שאף לשיטת המכללה הרי שלא היה מוטל עליה לפקח על טיב עבודתן של קרניל וקו מהנדסים.
11. הנה כי כן, הנזק נגרם בעקבות עבודות אשר לא בוצעו על ידי זליג שניידרמן או מי מטעמה. הוכח לפני, כי לא היה מוטל על זליג שניידרמן לפקח על ביצוע העבודות אשר בגינן נגרם הנזק. אחריותה של זליג שניידרמן, בהתאם להסכם אשר נכרת בינה לבין המכללה, היא בגין עבודות שבוצעו על ידה או על ידי מי מטעמה. לא הוכח, כי זליג שניידרמן התרשלה וכי בשל התרשלותה נגרם הנזק נשוא התביעה. בנוסף, לפי הראיות שהוצגו לפני, זליג שניידרמן מסרה אתה עבודות ועזבה את האתר עוד בטרם בוצעו העבודות נשוא התביעה שלפני.
12. בנסיבות אלו, דין התביעה אשר הוגשה נגד זליג שניידרמן להידחות לאחר שלא הוכחה.

הפניקס

1. במסגרת ההסכם שנכרת בין המכללה לזליג שניידרמן נקבע, כי על האחרונה לערוך פוליסת ביטוח עבודות. בהתאם לאמור, ערכה זליג שניידרמן פוליסת ביטוח בחברת הפניקס. מההסכם בין המכללה לזליג שניידרמן עולה, כי מדובר בביטוח למשך כל תקופת ההתקשרות ועד המסירה הסופית של העבודות ויציאתו של הקבלן מהמגרש.
2. עיון בפוליסה אשר הנפיקה הפניקס מלמד, כי מדובר בפוליסת עבודות קבלניות. הפוליסה האמורה מכסה נזק אשר נגרם במהלך ביצוע העבודות. במקרה בו עסקינן, הנזק אירע מספר חודשים לאחר שזליג שניידרמן סיימה לבצע את עבודתה באתר ומסרה את העבודה למכללה. משכך, הרי שאין תחולה לפוליסה שהנפיקה הפניקס. כמו כן, משמצאתי, כי זליג שניידרמן אינה נושאת באחריות לנזק הרי שאף על הפניקס לא מוטלת אחריות לגביו.
3. במסגרת סיכומיה טענה התובעת, כי הפוליסה שהנפיקה הפניקס מכסה גם את קבלני המשנה ואת המכללה. במסגרת כתב התביעה המתוקן, התובעת לא העלתה טענה לפיה הפוליסה מכסה אף את אחריותם של קבלני המשנה ומשכך הרי שמדובר בהרחבת חזית אסורה. בעניין זה אציין עוד, כי טענה זו לא הוכחה וכי יתר הנתבעות לא העלו טענה בנדון נגד הפניקס. באשר למכללה הרי שהפוליסה אינה מבטחת את רכושה בגין פגיעה שאינה נובעת מביצוע העבודות הקבלניות המובטחות ולאחר שהסתיימה עבודתה של זליג שניידרמן באתר.
4. בנסיבות האמורות, דין התביעה אשר הוגשה נגד הפניקס להידחות.
5. משמצאתי, כי דין התביעה אשר הוגשה נגד זליג שניידרמן והפניקס להידחות הרי שנדחית אף ההודעה לצד שלישי אשר הגישו זליג שניידרמן והפניקס נגד קידן וקו מהנדסים וההודעות הנוספות שהוגשו מכוח הודעה זו.

קידן

1. קידן היא החברה שניהלה את הפרויקט בו עסקינן ופיקחה פיקוח צמוד על ביצוע העבודות בפרויקט.
2. אברהמי העיד, כי אירנה הייתה המפקחת מטעם קידן, הייתה כל יום באתר, הייתה מתאמת ראשית בין כל הקבלנים וכל מי שהיה צריך לעשות עבודה היה צריך לעבור דרכה (עמ' 30 ש' 25-30). לטענתו, הפיקוח ההנדסי על כולם היה של קידן (עמ' 34 ש' 23). עוד טען, כי קידן הייתה הקשר של המכללה מול ניהול הפרויקט והיא הייתה הזרוע הביצועית של המכללה. אברהמי העיד, כי כל השיח לניהול הפרויקט היה עם קידן שהייתה הצינור המתאם בין המכללה לבין היועצים, המתכננים והקבלנים (עמ' 42 ש' 27-33). הכל עבר דרך קידן והוא לא העביר דברים ישירות לגורמים אחרים (עמ' 43 ש' 1-3). עוד העיד אברהמי, כי מי שאמור היה לדאוג שדברים ייעשו בהתאם לתכניות זו קידן שניהלה את הפרויקט (עמ' 48 ש' 23-24).
3. ממן העיד, כי הפיקוח היה מעורב בעבודתם באופן יומיומי (עמ' 68 ש' 29-30). הוא העיד, כי אירנה הייתה שם מידי יום (עמ' 69 ש' 5-6). אף סורקה העיד, כי היה להם קשר רציף עם הפיקוח (עמ' 58 ש' 28). הוא העיד, כי קידן תיאמה את העבודות של הגורמים שעבדו במקום (עמ' 61 ש' 25-26, עמ' 62 ש' 2,5-6). כאיד העיד, כי אירנה הייתה באתר באופן יומיומי וכי בנוסף לפיקוח של דוד מקרניל יש עליו גם את אירנה (עמ' 112 ש' 24-27. דוד העיד, כי במסגרת הישיבות השבועיות קבעו מנהלי הפרויקט, אירנה או אילן איפה עובדים (עמ' 124 ש' 31).
4. דונסקי העיד, כי אירנה היא זו שהייתה במקום יום יום ועשתה את הפיקוח הצמוד והוא לא היה באתר מידי יום אלא כיומיים בשבוע (עמ' 94 ש' 8-10,15-18). דונסקי אישר, כי היא לא זומנה לעדות (עמ' 94 ש' 13-14). בהמשך העיד, כי היא עדיין עובדת בקידן (עמ' 97 ש' 26-27). לטענתו, הוא ומנכ"ל החברה החליטו שלא לזמן את אירנה לעדות כאשר השיקול היה התאמה להופעה על דוכן העדים וטען, כי המעמד עלול היה להיות לה קשה, כי היא לא רגילה בזה (עמ' 108 ש' 10-15). דונסקי העיד, כי היא דוברת עברית טובה למדי (עמ' 108 ש' 17). הנה כי כן, אירנה לא זומנה לעדות על אף מעורבותה האינטנסיבית והצמודה בפרויקט והעובדה שהיא ביצעה את הפיקוח בשטח מידי יום ועל אף עדותו של דונסקי לפיה לא הגיע לשטח לאחר שהתגלתה הנזילה אלא אירנה הגיעה למקום ודיווחה לו משם (עמ' 96 ש' 7-12). העובדה שקידן נמנעה מלזמן את אירנה שראתה את התקלה בזמן אמת לעדות פועלת לחובתה.
5. דונסקי העיד, כי ידע שיש מזגנים עיליים במקום (עמ' 96 ש' 31-32). אף על פי כן לא הוכח, כי הוא או מישהו אחר מטעם קידן פעל בכדי להבטיח, כי הציוד המותקן בחדר לא יפגע כתוצאה מדליפת מים מהמזגנים העיליים שהורכבו בחדר.
6. דונסקי העיד, כי עבודתה של קידן הייתה, בין היתר, ביקורת על עבודת הקבלנים וזימון המתכננים לביקורת על העבודות (עמ' 102 ש' 14-15). לטענתו, קידן, בהיותה המפקחת, אמורה להיות במקום בכל פעולה משמעותית שמבוצעת בפרויקט. דונסקי טען, כי הכנסת שרתי המחשב לא הייתה באחריות קידן ולא תואמה עמה (עמ' 97 ש' 31-33, עמ' 98 ש' 1-2). דונסקי שלל טענה לפיה התקנת מזגן תקרתי בחדר בו מותקן ציוד אלקטרוני רגיש אינה דבר שכיח. הוא טען, כי כיום היה מאשר תכנון כזה ולא היה דורש אמצעים נוספים להגנה מפני נזילה והוסיף, כי היה דורש לתאם את העמדת הציוד עם מיקום יחידות מיזוג האוויר (עמ' 98 ש' 19-24). דונסקי העיד, כי ניתן להתקין שוקת או בריכה מתחת לצינורות הניקוז והמזגנים לשם מניעת נזילה. הוא הוסיף, כי יחידת מיזוג האוויר מגיעה עם אגנית כזו באופן אינטגרלי (עמ' 98 ש' 25-27).
7. כאמור לעיל, מצאתי כי במקרה בו עסקינן כאשר מדובר בחדר בו הותקן ציוד טכני רגיש היה צריך להתקין אמבטיה נוספת לשם הגנה על הציוד האמור במקרה של תקלה. קידן התרשלה שעה שאפשרה התקנה עילית של מזגן בחדר הרלוונטי מבלי שהותקנה אמבטיה נוספת. באשר לטענתו של דונסקי בנוגע להעמדת הציוד הרי שאף אם הציוד הטכני היה מותקן במקום אחר בחדר לא היה בכך בכדי להבטיח שהוא לא יפגע במקרה של נזילה שכן, כאמור, המים יכולים לצאת בכל מקום ולאו דווקא במקום בו מותקנות היחידות.
8. באשר לבדיקת תקינות יחידות מיזוג האוויר העיד דונסקי, כי מערכת הקירור הראשית מופעלת להרצה של כמה ימים ומערכת הגיבוי מופעלת לפרק זמן קצר לראות שהיא מקררת ואז מכבים אותה. הוא העיד, כי למערכת הגיבוי לא עשו הרצה של כמה ימים (עמ' 101 ש' 1-5). לטענתו, נקבע שמערכת הגיבוי תקינה על סמך בדיקה של כמה שעות בהן לא הייתה נזילה (עמ' 101 ש' 23-24). ברי, כי לא די לוודא שמערכת הגיבוי פועלת ויש לבדוק את התקינות באמצעות הרצה ממושכת דיה. היה על קידן כמפקחת על עבודות כל הקבלנים לוודא, כי מתבצעת הרצה כנדרש למזגנים, עוד בטרם מוכנס ציוד רגיש לחדר. כאמור לעיל, במקרה בו עסקינן לא בוצעה הרצה כנדרש אף בניגוד לחוזה בין קו מהנדסים למכללה כפי שפורט לעיל. במידה והייתה מבוצעת הרצה של מערכת הגיבוי במשך מספר ימים, כפי שעושים עם מערכת המיזוג הראשית, ניתן היה לגלות האם קיים כשל ולמנוע את הנזק בו עסקינן.
9. דונסקי העיד, כי בדיקת השיפוע של הצנרת נבדקת ויזואלית ולפעמים על ידי שפיכת מים לצינור (עמ' 98 ש' 30-31). הוא העיד, כי השיפוע מתון יחסית (עמ' 99 ש' 1-2). דונסקי טען, כי הוא מניח שקיימים אמצעים טכניים לשם בדיקה שהשיפוע מותקן כנדרש (עמ' 99 ש' 3-5). הוא אישר, כי את השיפועים בהם צריך להיות הצינור ניתן לראות בעת ההרכבה (עמ' 101 ש' 32-33). דונסקי העיד, כי אפשרי שקבלן אחד הרכיב וסיים ולאחר מכן קבלן אחר הזיז. הוא אישר, כי בשל כך רצוי בכל מקרה לעשות הרצה למערכת (עמ' 102 ש' 1-4). יש בעדותו בכדי ללמד על חשיבותה של ההרצה. עדות זו אף תומכת בטענה לפיה ככל שקו מהנדסים הייתה עורכה הרצה כנדרש ניתן היה לגלות אף קיומו של פגם בשיפוע הצנרת. על אף החשיבות האמורה של הרצה לא פעלה קידן בכדי לוודא, כי נערכה הרצה טרם התקנת הציוד הטכני בחדר. בנוסף, ככל שהיה פגם בשיפוע כנטען ע"י קו מהנדסים, הרי מתפקידה של אירנה לגלות את זה ולהתריע בטרם חיבור מערכת מיזג האוויר כמי שהייתה אמורה לפקח על עבודתם של קבלני המשנה.
10. אברהמי נשאל מי תיאם את מועד אספקת הציוד מ- ABS והשיב, כי כל התיאומים נעשים לרוב על ידי המפקחים (עמ' 35 ש' 23-24). הוא העיד, כי לדעתו קידן הייתה מעורבת בהכנסת הציוד שכן היה עליה לקבל את החדר ורק לאחר מכן ניתן היה להכניס את הציוד (עמ' 35 ש' 29-32). באשר למעורבות קידן בשלב הכנסת הציוד טען, כי מעורבותה הייתה בכך שהיא הייתה בשטח (עמ' 36 ש' 6-7).
11. דונסקי העיד, כי לא הזהירו את קידן לגבי מיקום אסור או מותר של יחידות המיזוג בתקרה במקום מסוים או של המסדים על הרצפה והוסיף שהתכנון נעשה בהתאם למיקום המתוכנן של המסדים והציוד (עמ' 109 ש' 25-27). לטענתו, הוא לא התרה בפני גורם כלשהו לגבי המיקום בו מותר או אסור לשים את המסדים בחדר (עמ' 109 ש' 30-31).
12. אברהמי העיד, כי לא הסבירו למכללה שאין להתקין בחדר הזה ציוד אלקטרוני בגלל שיש יחידת מיזוג אוויר בתקרה (עמ' 47 ש' 25-27). עוד ציין, כי התכנון היה אצל קידן שידעה היכן אמורים להיות ארונות התקשורת והיה עליה לוודא שהם יוצבו במקום המתוכנן (עמ' 48 ש' 27-30).
13. דונסקי העיד, כי הוא יודע שהיה שינוי במקום משום שהמסד העומד בדיוק מתחת ליחידת מיזוג האוויר לא במקום המתוכנן (עמ' 109 ש' 32-33). לטענתו, ראה זאת בדיעבד אולם לא זכר מתי (עמ' 110 ש' 1-4). על פי עדותו, אירנה לא ראתה את זה בזמן אמת והוסיף שהתקרה הייתה סגורה וקשה לדעת היכן נמצאת היחידה ביחס לציוד העומד (עמ' 110 ש' 5-6). דונסקי העיד, כי מה ששונה זה מיקום המסדים וטען, כי הוא יודע מה היה התכנון המקורי והיכן הוצבה היחידה בפועל וכי מדובר בחדר גדול מאוד וניתן היה להציב את הציוד במיקומים שונים לגמרי ללא מגבלה (עמ' 110 ש' 9-11). דונסקי נשאל כיצד לא הבחין שהמסדים מוצבים במקום לא נכון והשיב, כי מאחר והמערכת שונה מהמערכת האנלוגית והתקרה כבר הייתה סגורה אז היה קשה לזהות את מיקום היחידה (עמ' 110 ש' 23-25). דונסקי הוסיף, כי יש בבניין 150 או 200 חדרים והוא אינו יודע איפה נמצאת היחידה באותו רגע בכל חדר (עמ' 110 ש' 27-28).
14. ברטל העידה, כי מי שאמור לעדכן אותה בשינויים שמתבצעים בשטח זו קידן (עמ' 162 ש' 27-29). יש בעדות זו בכדי לתמוך בטענה לפיה קידן אמורה הייתה להיות מודעת לשינוי במיקום התקנת הציוד בחדר. מצאתי, כי היה על קידן להתריע בפני המכללה על הבעייתיות הכרוכה בשינוי מיקום הציוד בחדר. קידן לא עשתה כן ואף בכך יש בכדי ללמד על התרשלותה.
15. לסיכום, עולה מהעדויות, כי קידן באמצעות אירנה מטעמה, פיקחה על ביצוע העבודות ועמה תואמו העבודות השונות באתר. קידן נשכרה בכדי לפקח על ביצוע העבודות באתר. הפיקוח של קידן היה יומיומי וצמוד. בין היתר במסגרת עבודתה של קידן היה עליה לתאם בין כל הקבלנים ולבצע ביקורת על איכות עבודתם. היה עליה לוודא, כי העבודות בוצעו באופן תקין. בין היתר היה על קידן לוודא, כי הותקנו האלמנטים הדרושים לשם הפחתת הסיכון הנובע מהתקנת המזגנים העליים בחדר הרלוונטי. כמו כן, היה עליה לוודא, כי נערכו בדיקות ההרצה הדרושות טרם הכנסת הציוד הרגיש לחדר. בנוסף, מצאתי, כי היה עליה לתת את הדעת לשינוי במיקום התקנת הציוד ולהשלכות של השינוי האמור ולהביא זאת לידיעת הגורמים הרלוונטיים. בנסיבות אלו, מצאתי, כי דין התביעה כנגד קידן להתקבל.

קרניל

1. קרניל התקינה את צינורות הניקוז למזגנים בחדר הרלוונטי. הטענה נגדה היא, כי לא התקינה את הצינורות בשיפוע הנכון ובשל כך ארעה הנזילה ונגרם הנזק לציוד. הטענה עלתה ע"י ממן מטעם קו מהנדסים. לעניין זה כבר קבעתי לעיל, כי טענה זו לא הוכחה.
2. כאיד אישר, כי מדובר בשיפוע מתון מאוד שקשה לראות בעין (עמ' 115 ש' 1-2). הוא העיד, כי בכדי לוודא שמתקינים בשיפוע הנכון הם עובדים עם פלס וכאשר מסיימים את הניקוז עושים בדיקה עם מים (עמ' 115 ש' 7-8). לטענתו, את הבדיקה באמצעות המים הוא עורך בעת סיום עבודה בכל חדר (עמ' 115 ש' 10-11). הוא העיד, כי ערכו את הבדיקה ואירנה באה וקיבלה את עבודתם (עמ' 115 ש' 13). לטענתו, הוא שפך 5 ליטר מים והכל היה מאה אחוז (עמ' 115 ש' 17). כאיד העיד, כי שפך הרבה מים לצינור וכי סך הכל מדובר בצינור 2 צול (עמ' 117 ש' 13). עוד העיד, כי הצינור אינו שקוף וכי שופכים מים ורואים שהם זורמים ולא נוזלים בחיבורים (עמ' 117 ש' 15-16). מעדותו עולה, כי מטרת הבדיקה היא לוודא שהחיבורים נעשו טוב ולא נוזלים מהם מים (עמ' 117 ש' 21-22). הוא העיד, כי בדק שהמים יוצאים בפתח הניקוז (עמ' 121 ש' 19-20). כאיד טען, כי די בבדיקה של שפיכת כמה בקבוקי מים בכדי לוודא שעבודתו בוצעה כנדרש (עמ' 121 ש' 21-23).
3. דוד העיד, כי כאיד ביצע את הבדיקות של מערכת הניקוז (עמ' 128 ש' 32-33). לטענתו, כאיד דיווח לו שהכל בסדר ובנוסף הוא עצמו עבר שם לעשות בדיקה ויזואלית שהכל בסדר (עמ' 129 ש' 1-2). עוד העיד, כי מבצעים בדיקה מקדמית של השיפוע באמצעות מים וכי עושים בדיקה באמצעות פלס. לטענתו, כאיד ביצע את הבדיקה עם הפלס (עמ' 129 ש' 19-24) וכי הוא זוכר את הבדיקות שערך בפרויקט הזה (עמ' 132 ש' 16-17). דוד נשאל לגבי הבדיקות שביצע והשיב, כי הוא בודק את השיפוע עם פלס. הוא טען, כי הוא זוכר שבדקו את השיפוע בחדר הרלוונטי עם פלס. לטענתו, הקו בחדר היה מאוד רגיש לאור התוואי והציוד שהיה שם (עמ' 132 ש' 21-26). דוד העיד, כי החדר היה עם מאפיינים מיוחדים והוא ערך בדיקות מוקפדות במיוחד (עמ' 133 ש' 16-18). דוד אישר, כי לא תיעד את הבדיקות (עמ' 133 ש' 19-20). כאן המקום להוסיף, כי בתצהירו לא ציין דוד, כי ביצע את הבדיקות האמורות.
4. דוד העיד, כי רואים מיד אם הניקוז גבוה מהמזגן בנקודת החיבור בין המזגן לצינור הניקוז (עמ' 137 ש' 15-17,21-24). עדותו בעניין זה סבירה בעיניי. ככל שהשיפוע בנקודה האמורה היה הפוך, כפי שנטען, הרי שהיה בידי קו מהנדסים לראות זאת והיה עליה להימנע מחיבור המזגן לצינור הניקוז. דוד אישר, כי אם אין שיפוע בהמשך הצינור, להבדיל מהחלק שמתחבר למזגן, הרי שהמים יחזרו וטען, כי ערך בדיקה עם פלס. דוד הוסיף, כי גם כאיד עובד עם פלס וכי הוא ראה אותו בודק (עמ' 137 ש' 25-33).
5. דוד העיד, כי לא נכח בבדיקה אשר ביצע כאיד במהלכה שפך מים בכדי לבדוק שהכל בסדר (עמ' 134 ש' 16-18). הוא העיד, כי מדובר בבדיקה שכאיד עושה באופן קבוע וכי כאיד דיווח לו, כי ביצע את הבדיקה (עמ' 134 ש' 20) והוא יודע שכאיד תמיד עושה את הבדיקה האמורה (עמ' 134 ש' 30). בהמשך העיד, כי אינו זוכר האם כאיד דיווח לו שעשה את הבדיקה עם הבקבוקים (עמ' 134 ש' 31-32). דוד שב ואישר, כי לא ראה שכאיד ביצע את הבדיקה האמורה (עמ' 134 ש' 33, עמ' 135 ש' 1).
6. עוד העיד דוד, כי הבדיקה של כאיד אינה הבדיקה שתופסת אלא הבדיקה אחרי הרצת המערכת שאותה עושים אנשי המזגנים ולא הוא (עמ' 134 ש' 21-23, 27). לטענתו, מי שמבצע את הבדיקות זה אנשי המיזוג ובמידה ויש בעיה עם הניקוז אנשי המיזוג פונים אליהם והם מתקנים (עמ' 135 ש' 7-8). הוא טען, כי בדק את הצנרת שלו תוך כדי עבודה באמצעות פלס ואנשי המיזוג אמורים לבצע בדיקה של ניקוזי המזגנים (עמ' 135 ש' 12-13).
7. מעדותו של דוד עולה, כי הוא לא נכח בבדיקה אשר ביצע לכאורה כאיד. כמו כן, קיימת סתירה בעדותו באשר לשאלה האם כאיד דיווח לו אודות ביצוע הבדיקה האמורה, אם לאו. עם זאת, בעניין זה נשמעה גם עדותו של כאיד שהותירה עליי רושם אמין ומהימן. יתרה מזאת, אף אם לא היה עולה בידי קרניל להוכיח, כי ביצעה את הבדיקה הנטענת הרי שמקובלת עליי הטענה לפיה הבדיקה המהותית, במסגרתה ניתן היה לגלות כשל בצנרת, היא הרצת מערכת המיזוג וכי בעניין זה התרשלה קו מהנדסים. בנוסף, כאיד העיד, כי אירנה מטעם קידן מכוח תפקידה כמפקחת האמונה על איכות העבודות קיבלה את עבודתם ואפשרה חיבור המיזוג לצנרת הניקוז. מכאן שאירנה לא מצאה כל פגם בשיפוע.
8. דוד טען, כי שיפוע של 2% הוא שיפוע מקובל ואינו שיפוע קטן (עמ' 129 ש' 4-6). הוא העיד, כי קו אשר בנוי בשיפוע מתון מידי יוליך מים אולם באופן איטי יותר (עמ' 130 ש' 19-21). דוד טען, כי בדרך כלל מזגן לא מוציא הרבה מים (עמ' 130 ש' 18). הוא נשאל, האם במקרה שהמים ממשיכים להיכנס לצינור בקצב מהיר יותר ממה שהוא מצליח לפנות האם הם יחזרו בצינור והשיב, כי הסיכוי שיחזרו קלוש אולם זה קורה (עמ' 130 ש' 22-24). דוד אישר, כי הדבר תלוי לא רק בקוטר הצינור אלא גם בשיפוע שלו ובכמות המים שמזרימים דרכו (עמ' 130 ש' 25-27). במקרה שלפני לא הוכח, כי זו הסיבה לנזילה בה עסקינן. כמו כן, ככל שקו מהנדסים הייתה עורכת הרצה כנדרש הרי שהיו עולים על התקלה האמורה טרם התקנת הציוד הרגיש בחדר והנזק היה נמנע.
9. ממן העיד, כי אירנה העבירה את הבעיה לחברת האינסטלציה בכדי שתבדוק מדוע המים לא מתנקזים וכי קרניל הגיעה למקום (עמ' 70 ש' 26-28). בהמשך עדותו העיד, כי נציג של קרניל הגיע למקום לפניו (עמ' 77 ש' 23). ממן העיד, כי הוא זוכר שקרניל תקנו את התקלה וכאשר נשאל מה עשו השיב, כי לא ישב והמתין שיתקנו וכי הוא משער שתיקנו את שיפוע הניקוז (עמ' 70 ש' 31-32, עמ' 71 ש' 1-2). ממן טען, כי שוחח עם נציג של קרניל שאמר לו שהוא תיקן את השיפוע של המזגן (עמ' 71 ש' 7).
10. ממן העיד, כי הגיע למקום אחרי הנזילה ובשלב מאוחר יותר הודיעו לו שכאיד היה שם לפניו וראה את הבעיות (עמ' 79 ש' 31-32). ממן נשאל, כיצד טענתו לפיה ראה נזילה פעילה וטיפל בה עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה כאיד היה לפניו וטיפל והשיב, כי אמרו לו שכאיד היה וראה את הבעיה והוסיף, כי אולי כאיד רק הסתכל ולא טיפל (עמ' 80 ש' 5-10). ממן העיד, כי הוא שם דלי בכדי שהמים יזרמו אליו והפסיק את פעולת המזגן וזה מה שגרם להפסקת הנזילה (עמ' 80 ש' 12-15). בסעיף 22 לתצהירו טען, כי נציג של קרניל תיקן את השיפוע. בעדותו טען, כי אינו יודע האם מדובר בכאיד (עמ' 80 ש' 18-21). ממן שלל את טענתו של כאיד לפיה לא היה במקום ולא תיקן וכי מדובר בתיקון שאורך זמן רב ומצריך הרבה מאמץ (עמ' 80 ש' 31-32, עמ' 81 ש' 1).
11. בעדותו של ממן בעניין זה נתגלו סתירות. עוד עולה מעדותו, כי אין בידו להעיד מידיעה האישית באשר לשאלה, האם כאיד או אדם אחר מטעם קרניל ערכו תיקון כלשהו לאחר שהתגלה הכשל שגרם לנזק נשוא התביעה. כמו כן, מעדותו עולה, כי הפסקת המזגן על ידו היא זו שהפסיקה את הנזילה. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה לפני שהגיע למקום תוקן השיפוע על ידי נציג של קרניל. כאמור, כאיד מכחיש, כי הגיע למקום וכי ידע על הבעיה עובר לקבלת התביעה או שטיפל בה.
12. דונסקי טען, כי ניסה לבדוק מה מקור הדליפה וכי היה קשה לדעת משום שכאשר אירנה הגיעה למקום נציג של קרניל תיקן את זה (עמ' 97 ש' 12-16). דונסקי העיד, כי הוא אינו זוכר האם דיבר עם מישהו מקרניל או קו מהנדסים (עמ' 98 ש' 17-18). אציין, כי אף ממן העיד, כי אירנה הייתה במקום לאורך כל הדרך (עמ' 80 ש' 25). אירנה לא הגיעה להעיד אף שהיה בידה למסור עדות רלוונטית לעניינים שבמחלוקת. עדותו של דונסקי באשר לדברים שאמרה לו אירנה בנוגע לביצוע תיקון על ידי נציג של קרניל היא עדות שמועה.
13. אברהמי העיד, כי לאחר שראה את הנזילה התקשר לקרניל, קידן וקו מהנדסים (עמ' 39 ש' 1-2). הוא העיד, כי כאיד מקרניל הגיע ראשון (עמ' 39 ש' 12-13). לטענתו, הוא ראה שכאיד לקח סולם וטיפס לחלל התקרה ולא ראה מה כאיד עשה שם (עמ' 39 ש' 18-19,24-25). בהמשך העיד, כי לאחר המקרה קרניל עשו תיקון בניקוז בחלק הזה וטען, כי אינו יודע האם הנזילה הפסיקה וציין, כי המכללה הפסיקה את תפעול היחידה (עמ' 44 ש' 25-27). בתצהירו טען אברהמי, כי מיד עם היוודע הנזילה נציג של קרניל בדק את הניקוזים ושיפר את שיפוע הניקוז של המזגן שבתקרה (ת/3 סעיף 23). בעדותו העיד, כי האמור בסעיף זה הוא על פי מה שאמר לו כאיד (עמ' 46 ש' 2-3).
14. כאיד טען, כי נודע להם אודות הבעיה רק כשזומנו למשפט וכי לא קראו להם לבצע תיקון כלשהו (עמ' 113 ש' 11-12). בהמשך העיד, כי לאחר סיום העבודות הוא יצא משם ולא חזר עד היום ולא היה שם ולא תיקן את התקלה לאחר המקרה (עמ' 115 ש' 24-29). כאיד טען, כי לאחר מסירת העבודה הוא לא הגיע יותר לפרויקט האמור (עמ' 121 ש' 28-29). הוא העיד, כי אין ממש בטענתו של ממן לפיה הוא ביצע תיקון לאחר המקרה (עמ' 118 ש' 29-31).
15. דוד העיד, כי לא התקשרו אליו בקשר לאירוע נשוא התביעה וכי נודע לו על כך רק לאחר שהתביעה הוגשה (עמ' 125 ש' 13-14). עוד העיד, כי בדרך כלל כאיד לא הולך לשום מקום בלי לקבל מהם הוראות וטען, כי לא ידוע לו על שום תיקון שהוא או מי מטעמו ביצעו במזגן בו עסקינן. דוד שב וטען, כי עד קבלת התביעה לא ידעו שיש תקלה (עמ' 125 ש' 15-18, עמ' 135 ש' 25-27). לטענתו, לא פנו אליהם בעקבות התקלה (עמ' 128 ש' 27-31).
16. אף אם תתקבל עדותו של אברהמי לפיה כאיד הגיע למקום לאחר המקרה הרי שמעדותו עולה, כי הוא לא ראה מה כאיד עשה. כאיד מכחיש, כי נכח במקום לאחר הנזק וכי ביצע תיקון כלשהו. בנסיבות אלו ולאחר שאירנה היחידה שיכולה הייתה לשפוך אור במחלוקת זו לא הגיעה לעדות לפני, אני קובעת, כי לא הוכח לפניי, כי לאחר המקרה ביצעה קרניל, או מי מטעמה, תיקון כלשהו. כמו כן, מעדותו של אברהמי עולה, כי אינו יודע האם הנזילה הפסיקה. משכך, אף אם הייתה מתקבלת הטענה, כי נציג של קרניל ניסה לבצע תיקון כלשהו הרי שלא ברור, כי מדובר בתיקון של ליקוי שגרם לנזילה. בנסיבות אלו מצאתי, כי לא הוכחה אחריותה של קרניל לאירוע נשוא התביעה. לעניין זה אוסיף, כי חוות דעת מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה אינה מציינת כל בעיה בשיפוע הניקוז, אלא על פי חוות הדעת סיבת הנזק הינה חסימה או סתימה של צינורות הולכת המים המהווה חלק ממערכת מיזוג האוויר.
17. דוד טען, כי את האמבטיה הנוספת מתקין מי שמספק את יחידת המיזוג (עמ' 131 ש' 30). דוד העיד, כי הם ממליצים על התקנת אמבטיה נוספת כשהם רואים את הציוד ובמקרה בו עסקינן כלל לא ידעו שיש יחידה (עמ' 131 ש' 30-32). דוד נשאל מדוע לא המליצו על התקנת אמבטיה נוספת וטען, כי זה לא התחום שלהם וכי במקרים בהם הם ממליצים אלו מקרים בהם הם עושים מיזוג אוויר בהיותם קבלני מיזוג אוויר (עמ' 132 ש' 1-4). ברי, כי לאור תפקידה של קרניל בפרויקט הרלוונטי לא היה מוטל עליה להתקין את האמבטיה האמורה או להמליץ על התקנתה ואין בעובדה שלא עשתה כן משום רשלנות מצדה.
18. לאור האמור לעיל, מצאתי, כי דין התביעה אשר הוגשה נגד קרניל להידחות. כמו כן, דין ההודעות לצד שלישי אשר הגישו קו מהנדסים וקידן נגד קרניל להידחות. כאמור לעיל, ההודעה לצד רביעי שהגישה קרניל נגד הפניקס נמחקה בהסכמת הצדדים.

AES

1. חברת AES היא מתכננת מיזוג האוויר בפרויקט.
2. במקרה בו עסקינן תוכננו במקור יחידות מיזוג תחתיות ובהמשך ולשם הוזלת המחיר תוכננו יחידות עליות ותחתיות. ברטל נשאלה בעדותה היכן יש התרעה שלה למפקח או למכללה שהשינוי מסוכן ואינו בטיחותי והשיבה, כי השינוי אינו מסוכן ואין בו בעיתיות שבגינה יש להתריע. היא טענה, כי אין פה שום דבר אשר היה עליה להתריע עליו (עמ' 145 ש' 12-15). ברטל העידה, כי מיקום יחידות עיליות מעל תקרה בחדר מסדים זה פתרון נפוץ (עמ' 145 ש' 24).
3. עוד העידה ברטל, כי המכללה שכרה את חברת אודי עוז כיועץ לחדרי המחשוב והוא כתב פרוגרמה לחדרי המחשב ובין השאר יש התייחסות למערכת מיזוג האוויר. היא הייתה צריכה להיצמד להנחיות ויש הנחיה חד משמעית לקירור ברצפה ובתקרה (עמ' 145 ש' 27-32). ברטל טענה, כי התייחסה לתכנית של יועץ המחשבים כראה וקדש (עמ' 150 ש' 16-17).
4. חברת AES פעלה על פי פרוגרמה שהכין יועץ ששכרה המכללה. נגד היועץ האמור חברת אודי עוז לא הוגשה תביעה והוא אף לא זומן לעדות. מצאתי, כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהלותה של חברת AES ולא שוכנעתי, כי היה עליה להתריע בפני המכללה על סיכון כלשהו בעקבות השינוי האמור, לאחר שהיא פעלה על פי דרישת המכללה עצמה באמצעות יועץ מטעמה.
5. דונסקי העיד, כי מתכן מיזוג האוויר היה צריך לקבוע שיש לעשות הרצה של כמה ימים למערכת הגיבוי (עמ' 101 ש' 6-7). אברהמי העיד, כי על פי המסירה והדיווח שקיבלו מערכות מיזוג אוויר עבדו. לטענתו, חברת AES והמהנדסת גלית אישרו את תקינות המערכת (עמ' 40 ש' 28-32). ברטל העידה, כי היא לא אישרה את מסירת המיזוג למזמין בגלל שהיו ליקויים והוסיפה, כי לא הזמינו אותה למסירה הסופית ושאלה מי מסר את המתקן למזמין (עמ' 150 ש' 30-32). עדותה זו לא נסתרה ואני מקבלת אותה. באשר להרצה יש לציין כפי שפורט לעיל, כי היה על קו מהנדסים לערוך הרצה במשך 15 ימים אולם היא לא עשתה כן.
6. הנה כי כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלותה של AES אשר בגינו נגרם הנזק נשוא התביעה שלפניי.
7. בנסיבות אלו, דין התביעה אשר הוגשה נגד AES ודין ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדה על ידי קידן להידחות.

ABS

1. חברת ABS היא החברה שסיפקה והתקינה את הציוד הטכני אשר הותקן בחדר ונפגע בעקבות הנזילה. קידן הגישה הודעה לצד שלישי נגד ABS.
2. אברהמי העיד, כי הוא חושב שהיה תכנון ולפיו ABS שמה את הציוד לפי הסקיצה שקיבלו (עמ' 36 ש' 17-18). מעדותו של אברהמי עולה, כי על התקנת הציוד על ידי ABS פיקחו אודי עוז שעשה פיקוח עליון ואלכס הטכנאי של המכללה. הוא העיד, כי הוא אינו יודע מי הורה ל- ABS היכן להניח את הציוד (עמ' 48 ש' 6-9).
3. דונסקי העיד, כי לא התרה בפני גורם כלשהו לגבי המיקום בו מותר או אסור לשים את המסדים בחדר וטען, כי הייתה קיימת תכנית להעמדת ציוד והיה צריך לפעול לפיה (עמ' 109 ש' 30-31).
4. אלטמן העיד, כי הייתה בקשה לשינוי מיקום המסדים (עמ' 164 ש' 15-16). אלטמן טען, כי תחילה הייתה כוונה לחלק את החדר חלוקה פנימית ולהציב מסד אחד בכל חדר ולאחר שחלוקת החדר בוטלה הוחלט להציב את שני המסדים מימין לכניסה (עמ' 164 ש' 27-31). מעדותו עולה, כי התשתית הוכנה בהתאם. הוא טען, כי לא ראה תכניות חדשות בנוגע לשינוי האמור (עמ' 164 ש' 31-32). בהמשך העיד, כי אינו זוכר שהומצאה להם פרוגרמה חדשה (עמ' 167 ש' 29-30). לטענתו, ניסן לא ביקש ממנו לשנות את מקום המסדים. אלטמן העיד, כי הוא חושב שניסן ביקש מאודי עוז לשנות את מיקום המסדים ועוז ביקש ממנו (עמ' 164 ש' 17-25). אלטמן העיד, כי אינו זוכר מי אמר להם על השינוי שהוחלט (עמ' 172 ש' 12-13). מעדותו של אלטמן עולה, כי כאשר הגיעו להתקין את הציוד הפתחים ברצפה היו פתוחים והוכנה מתחתם נקודת חשמל לחיבור המסד והם פשוט באו להתקין את המסדים במקומות שהוכנו להם מראש (עמ' 165 ש' 8-11,14-15).
5. כהן העיד, כי נעשה שינוי כך שבמקום שיהיו שני חללים היה חלל אחד. לטענתו, זה היה המצב כבר בפעם הראשונה שהם הביאו את הציוד (עמ' 174 ש' 28-32). הוא העיד, כי ניסן ביקש לשנות את מיקום השרתים קצת לפני שבאו להתקין את הציוד בפעם הראשונה (עמ' 175 ש' 29-32). כהן טען, כי הוא אינו זוכר מה הייתה התכנית הראשונית וכי מבחינתם אין משמעות למיקום המסד בחדר מלבד מגבלה אחת שנובעת מהכבל בין שני המסדים אשר הינו כבל יצוק (עמ' 176 ש' 5-8). כהן העיד, כי לא קיבלו תכנית איפה המסדים היו מתוכננים להיות ממוקמים וטען, כי קבעו להם את מיקום המסדים על ידי זה שקבעו את הפתח ברצפה ונקודות חשמל היו מותקנות ברצפה ובוצעו על ידי חשמלאי מטעם המכללה (עמ' 177 ש' 8-10). כהן העיד, כי כאשר הגיעו למקום היו חורים ברצפה הצפה ושם הם הניחו את הציוד (עמ' 176 ש' 31-32).
6. אברהמי העיד, כי אינו יודע האם ABS התעניינו האם יש מזגן בתקרה לפני שחיברו את הציוד (עמ' 37 ש' 12-13). לטענתו, לא נאמר לו על ידי ABS שיש בעיה להציב ארונות תקשורת או ציוד אלקטרוני מתחת למזגן. הוא הוסיף, כי אם היו אומרים אז היו אומרים את זה ליועצים (עמ' 37 ש' 14-16). אברהמי העיד, כי לא ידוע לו שבשלב כלשהו אודי עוז, היועץ מטעם המכללה בנוגע לציוד בחדר, אמר שלא רצוי להתקין את ארונות התקשורת מתחת למיזוג (עמ' 37 ש' 22-24). הוא העיד, כי הוא מניח שאודי עוז תכנן את מיקום הארונות בחדר ובהמשך טען, כי אינו יודע מי תכנן (עמ' 37 ש' 25-26). עוד העיד, כי אצל כולם מופיעים ארונות התקשורת באותו מקום כל הזמן (עמ' 37 ש' 30-31).
7. כהן נשאל האם עניין אותו לדעת איפה המזגן בתקרה וטען, כי אינו זוכר שהיה מזגן בתקרה (עמ' 175 ש' 9-10). לטענתו, לא עניין אותו איפה המזגנים אלא רק שהמקום יהיה קר וכך היה ולפיכך היה לגיטימי שיתחילו בביצוע העבודות שלהם (עמ' 175 ש' 15-16). הוא העיד, כי מבחינתו אם יש יועץ מזגנים שמחליט שמזגן יכול לעמוד בחדר שרתים אז אין בעיה להעמיד מסדים מתחת למזגנים והוא לא איש מזגנים (עמ' 175 ש' 19-20, 27-28). עוד העיד, כי יש חדרי שרתים שיש בהם מזגנים עיליים (עמ' 175 ש' 21-22).
8. אלטמן העיד, כי לא ראה שיש מזגן בתקרה (עמ' 165 ש' 31-32). עוד העיד, כי אם הוא רואה פתח יציאה של מזגן הוא מניח שיש מזגן (עמ' 166 ש' 5). לטענתו, לא מעניין אותו לבדוק איפה יש מזגנים בתקרה (עמ' 166 ש' 6-7) ומבחינתו לגיטימי להניח ציוד כזה מתחת למזגן עילי ואם המזגן עובד כמו שצריך אז אין סיבה שלא להעמיד מתחת ציוד (עמ' 166 ש' 12-13). מעדותו עולה, כי מדובר בציוד רגיש למים (עמ' 166 ש' 14-15).
9. מעדויותיהם של אלטמן וכהן עולה, כי הוכנה מראש ל- ABS תשתית להנחת הציוד וכי הם הגיעו והניחו את הציוד במקום הרלוונטי. מיקום התקנת הציוד נקבע על ידי יועץ ששכרה המכללה בשם אודי עוז או מי מטעם המכללה. בנסיבות אלו מצאתי, כי לא היה מוטל על ABS לבחון מהו המקום הראוי והמתאים ביותר להתקנת הציוד והיא לא הייתה אמורה לבחון היכן מותקן המיזוג בחדר או להתריע בפני המכללה מפני התקנת הציוד מתחת למיזוג. ABS לא התרשלה שעה שהתקינה את הציוד במקום בו התקינה אותו בהתאם לתשתית שהכינה לה מזמינת הציוד ובמיקום בו מזמינת הציוד רצתה שיותקן. ABS מילאה אחר הנחיות המכללה או היועץ מטעם המכללה אודי עוז ועל כן לא מצאתי להטיל עליה אחריות.
10. דונסקי העיד, כי הוא היה בחדר וראה את הארונות. הוא נשאל האם לא אמר שיש למעלה מזגן והשיב, כי בשלב בו העמידו את הציוד התקרה והרצפה היו סגורות והיה קשה להעריך היכן נמצאת היחידה ביחס למיקום הארון (עמ' 96 ש' 26-30). בהמשך טען, כי מי שאמור היה לשים לב שמעמידים את הארונות מתחת למזגנים ושיש סכנה של דליפת מים הן המכללה ו- ABS (עמ' 97 ש' 8-10). אינני מקבלת טענה זו לגבי ABS. לאור טענתו של דונסקי, לפיה בשלב האמור היה קשה להעריך היכן נמצאת יחידת המיזוג, לא ברור כיצד ABS הייתה אמורה לדעת את הפרט האמור בעת שהגיעה להתקין את הציוד. לעניין זה רלוונטית אף העובדה, כי לא היה שילוט באשר למיקום יחידות המזגן העיליות. כאמור, ממילא מצאתי, כי לא היה מוטל על ABS לבחון האם ראוי להתקין את הציוד במקום בו התבקשה להתקין אותו. סבורני, כי לאור תפקידה של קידן בפרויקט הרי שהיא זו שאמורה הייתה לפקח על הנעשה באתר ובין היתר היה עליה לדעת היכן מותקנות יחידות המיזוג והיה עליה לשים לב, כי הציוד מותקן מתחת למזגנים. אינני מקבלת את ניסיונה של קידן להטיל את האחריות האמורה על כתפיה של ABS.
11. בנסיבות אלו, דין ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד ABS להידחות.

סיכום ביניים

1. הנה כי כן, מצאתי, כי קו מהנדסים התרשלה שעה שלא התקינה אמבטיה נוספת עם חיישן אף שידעה, כי מדובר בחדר בו יותקן ציוד טכני רגיש ואף שמדובר במזגן עילי. מדובר בפתרון פשוט שיכול היה למנוע נזק משמעותי והיה על קו מהנדסים לנקוט בפתרון זה. כמו כן, היא התרשלה שעה שלא ערכה הרצה בת מספר ימים, כנדרש, במהלכה ניתן היה לגלות את הליקוי ולמנוע את הנזק. בנוסף, משלא הוכחה בעיית שיפועים במערכת הניקוז סביר יותר בעיני, כי הבעיה נבעה ממערכת המיזוג עצמה אותה סיפקה קו מהנדסים. חוות דעת מטעם התובעת תומכת במסקנה זו ולא הומצאה כל חוות דעת אחרת לעניין מקור הנזק. עוד מצאתי, כי קידן התרשלה שעה שלא פיקחה כנדרש על ביצוע העבודות באתר. קידן לא וידאה, כי העבודות בוצעו כראוי ולא וידאה, כי נערכה הרצה על ידי קו מהנדסים. כמו כן, היא לא נתנה את הדעת להשלכות של מיקום התקנת הציוד בחדר הרלוונטי ולא התריעה על כך.
2. באשר לזליג שניידרמן, קרניל, AES ו- ABS מצאתי, כי לא הוכח לי שהייתה התרשלות מצידן אשר תרמה להתרחשות הנזק נשוא התביעה. עוד מצאתי, כי פוליסת הביטוח אשר הנפיקה הפניקס אינה מכסה את הנזקים נשוא התביעה שלפניי. לפיכך, כל ההודעות שהוגשו נגד צדדים אלו להידחות.
3. בשים לב לכל האמור לעיל, מצאתי להטיל על קו מהנדסים אחריות בשיעור 60% ועל קידן אחריות בשיעור 40%.

אשם תורם

1. אברהמי העיד, כי הפרוגרמה הייתה שהחדר הזה מיועד לשרתים וזה לא השתנה מעולם (עמ' 47 ש' 30, עמ' 48 ש' 1). לטענתו, אצל כולם מופיעים ארונות התקשורת באותו מקום כל הזמן (עמ' 37 ש' 30-31). אברהמי טען, כי המכללה לא הזיזה את יחידות המחשבים והעיד, כי לא ידוע לו מידיעה אישית האם המערכות הוצבו במקום בו היו אמורות להיות על פי התכנית (עמ' 45 ש' 28-31, עמ' 46 ש' 1). הוא העיד, כי בכדי לבדוק האם יש אי התאמה בין התכנון לבין המקום בו הוצבו ארונות התקשורת יש לערוך השוואה בין התכנית שערך אודי עוז עם ה- AS MADE (עמ' 38 ש' 1-6). אברהמי העיד, כי החדר היה אמור להיות מחולק וביטלו את הקירות המפרידים כך שנהיה חדר אחד מאוחד (עמ' 46 ש' 20-22). באשר לטענה לפיה המכללה הזיזה את מערכת התקשורת והעמידה אותה מתחת למזגנים בניגוד לתכנית המקורית טען אברהמי, כי היחידה הייתה באותה נקודה מאז ומתמיד וכי מאז שהותקנה לא הזיזו אותה (עמ' 29 ש' 26-28). הוא טען, כי יש במקום רצפה צפה ומתחתיה כל תשתיות החשמל והתקשורת כך שבשביל להזיז את היחידה היה צריך להחליף את הכבלים וזה לא נעשה (עמ' 29 ש' 30-33). עוד העיד, כי מיקום השרתים לא השתנה וכי הם הוקמו בהתאם לתכנון ונותרו באותו מקום (עמ' 31 ש' 28-30). ברי, כי העובדה שהשרתים לא הותקנו ולאחר מכן שונה מיקומם אין בה בכדי ללמד, כי לא שונה מיקום השרתים טרם ההתקנה.
2. דונסקי העיד, כי היחידות הממוחשבות הוצבו מתחת ליחידות מיזוג האוויר בניגוד לתכנית לביצוע (עמ' 104 ש' 7-9). הוא אישר, כי בתכנית לביצוע, המסדים לא ממוקמים מתחת ליחידות מיזוג האוויר (עמ' 104 ש' 10-11). לטענתו, אנשי המכללה היו אמורים לעדכן את קידן באשר לשינוי במיקום התקנת הציוד (עמ' 111 ש' 17-18).
3. ברטל שאלה באיזו עזות מצח הזיזו את המסדים ומיקמו אותם במקום אחר (עמ' 150 ש' 17-18). היא העידה, כי המסדים לא הותקנו במקום בו היו אמורים להיות על פי התכנית (עמ' 150 ש' 23-24). ברטל נשאלה, האם הזהירה מישהו, כי אין לשנות את מיקום ארונות התקשורת בחדר ובתשובה טענה, כי מבחינתה התכנית שהיא מוציאה לשטח לביצוע היא ראה וקדש (עמ' 157 ש' 29-30). בהמשך טענה, כי נראה לה טריוויאלי שלא עושים שינוי בתכנית שלה וכי אם עושים שינוי היא צריכה לדעת מזה (עמ' 157 ש' 32, עמ' 158 ש' 1). ברטל טענה, כי מיקום שונה של המסדים בחדר, שלא מתחת ליחידת המזגנים, פותר את הבעיה ואז אין סכנה של נזילה על המסדים (עמ' 159 ש' 1-4). היא העידה, כי לא הזהירה ולא התריעה, כי אין לשים ארונות תקשורת מתחת למזגנים. עוד טענה, כי היא אינה מוציאה התראות וכי מה שהיא כותבת בתכניות קדוש (עמ' 161 ש' 1-5).
4. כהן העיד, כי את מיקום המסדים בחדר הכתיבו אנשי המכללה (עמ' 179 ש' 20-22). כאמור, כהן ואלטמן העידו באשר לתשתית אשר הוכנה עבורם מראש וכי התקינו את הציוד בהתאם לתשתית האמורה.
5. דונסקי העיד, כי במקור תוכננה מערכת מיזוג שונה ובכדי להוזיל עלויות הוחלט לשנות את המערכת ובנוגע לחדר הרלוונטי הוחלט במקום ארבע יחידות מיזוג רצפתיות להתקין שתי יחידות רצפתיות ושתי יחידות עיליות (עמ' 102 ש' 25-30). לטענתו, השינוי נבע מבקשת היזם להוזיל עלויות (עמ' 102 ש' 31-33). אברהמי טען, כי לא ידוע לו שבתכנון המקורי המזגנים לא היו עיליים וטען, כי לא ראה תכנון מקורי (עמ' 33 ש' 30-32).
6. אלטמן העיד, כי הוא חושב שבעקבות השינוי לא שונה מקומו של המסד שהיה אמור להיות בצד הימני ורק מקומו של המסד השמאלי שונה והוא מוקם ליד המסד הימני (עמ' 168 ש' 11-13). הציוד שנפגע היה במסד שלא הוזז (עמ' 168 ש' 15). מעדותו עולה, כי הוא לא הגיע למקום לאחר המקרה וכי כהן הגיע למקום (עמ' 172 ש' 14-17). אף על פי כן אלטמן העיד, כי הוא יודע איזה מסד נפגע משום שבכל מסד היה ציוד אחר והוא יודע איפה עמד המסד הרלוונטי משום שהיה בעת ההתקנה (עמ' 172 ש' 18-25). לטענתו, כהן סיפר לו שהתקשרו אליו והודיעו לו איזו מערכת נפגעה (עמ' 172 ש' 29-31, עמ' 173 ש' 1-3). עוד טען, כי הוא יודע שהמערכת השנייה לא נפגעה משום שאף אחד לא התלונן על כך (עמ' 174 ש' 11-13).
7. כהן העיד, כי מסד אחד נפגע (עמ' 176 ש' 18-19). לטענתו, המסד שנפגע הוא זה שרחוק יותר מהכניסה. כהן טען, כי למיטב זכרונו זה המסד שנותר במקומו המקורי (עמ' 176 ש' 25-29). בהמשך טען, כי אינו זוכר האם היחידה שנפגעה היא זו שהמיקום שלה שונה לעומת התכנון המקורי (עמ' 177 ש' 14-16).
8. מצאתי, כי לא די בעדויות האמורות בכדי ללמד, כי המסד שנפגע הוא המסד שנותר במקומו המקורי וכי בשל כך הרי שאין להטיל על המכללה אשם תורם בעקבות שינוי מיקום המסדים והתקנתם מתחת למזגנים.
9. המכללה בחרה להתקין בחדר השרתים יחידות מיזוג עיליות לשם הוזלת העלויות וזאת במקום התכנון המקורי של ארבע יחידות רצפתיות. מהעדויות שנשמעו לפניי עולה, כי מזגנים כאמור מותקנים אף בחדרי שרתים. להט העיד, כי כיום יש נטייה לכיוון של מזגנים צדיים בחדרי שרתים אולם עד לפני שנה היה מקובל שמערכות המיזוג בחדרי השרתים היו עיליות (עמ' 25 ש' 19-23). עמדה כאמור עולה אף מעדויות אחרות שנשמעו בפניי, כמפורט לעיל. עם זאת, ברי, כי קיימת סכנה של נזילת מים ממזגן העילי. אף על פי כן, המכללה שינתה את מיקום השרתים כך שהם הותקנו מתחת למזגנים, תוך שהיה עליה לקחת בחשבון שככל שתהיה דליפה של מים מהמזגן, השרתים עלולים להיפגע. מצאתי, כי התנהלותה האמורה של המכללה אינה סבירה וכי היא תרמה להתרחשות הנזק נשוא התביעה. בנוסף אציין, כי המכללה שכרה את שירותיו של יועץ מר אודי עוז באשר להעמדת הציוד בחדר ומיקום ארונות המסדים. המכללה בחרה שלא להגיש תביעה כנגד אותו יועץ.
10. בנסיבות אלו, מצאתי להטיל על המכללה אשם תורם בשיעור 25%.

הנזק

1. מנספח ז' לכתב התביעה עולה, כי כלל שילמה למכללה 538,020 ₪ לאור סכום הנזק שקבע השמאי ולאחר קיזוז השתתפות עצמית. עוד עולה, כי המכללה שילמה סך של 10,264 ₪ וסך של 5,207 ₪ לנותני שירותים. כלל ציינה, כי מדובר בשכרם של השמאים.
2. לילך העיד, כי הסכום שהמכללה קיבלה היה בגין הנזק (עמ' 53 ש' 3). עדות זו סבירה ומקובלת עליי. חזקה, כי כלל שילמה למכללה פיצוי בהתאם לשיעור הנזק שנגרם בעקבות האירוע בו עסקינן. התביעה שלפני היא תביעת שיבוב. בפסיקה נקבע, כי חזקה שחברת הביטוח אינה משלמת כמתנדבת. מן המפורסמות, כי אין זו דרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן. עם זאת הסכום ששילמה חברת הביטוח לא יהווה בהכרח ראיה מספקת להעמדת זכות השיפוי כדי אותו סכום. הן החובה לשלם והן גובה הסכום עומדים לביקורת. אין לאפשר למזיק לפשפש בנבכי ההסדר שבין חברת הביטוח למבוטח ותחת זאת יש לבחון רק את סבירות השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה לתשלום תגמולי הביטוח. (ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, נ(4), 567).
3. מחוות הדעת השמאית עולה, כי התקבלה הצעת ABS באשר לעלות החלפת הציוד שתאמה את העליות הנקובות בחשבון רכישת המערכת. עוד עולה מחוות הדעת השמאית, כי סוכם על הפחתה בסך 3,500 דולר בגין שרידי המערכת אשר ניזוקה.
4. להט העיד, כי לא ערכו בדיקה מעבר לבדיקה שעשה טכנאי של ABS ואם צביקה לוין היה ממליץ היו פונים לגורם נוסף לביצוע בדיקה. להט הוסיף, כי לא תמיד זה ניתן לביצוע (עמ' 20 ש' 1-5). להט העיד, כי מדובר בציוד ייחודי וכי כל יצרן של מערכת כזו עובד בשיטה שלו והמערכת מורכבת מחומרה ומתוכנות ספציפיות ליצרן. לטענתו, אף גורם לא יקנה דבר כזה מבלי שיהיה לו גב לקבל שירות או טיפול בתקלות (עמ' 21 ש' 1-4). להט העיד, כי לא בדקו אפשרות למכור את המערכת כרכיבים. להט הוסיף, כי זה לא כמו רכב שניתן לפרק לחלקים וכי מדובר במערכת שהייתה תחת מתח חשמלי בעת המקרה ולא ניתן לראות קצרים פנימיים שנוצרו או לדעת מה עומק הפגיעה במאות מרכיבי המערכת (עמ' 21 ש' 8-12). הוא העיד, כי את ערך השרידים של המערכת שניזוקה קבעה ABS יחד עם השמאי והמומחה (עמ' 20 ש' 11-12). לטענתו, הוא אינו יודע, האם נוהל משא ומתן עם ספק המערכת והוסיף, כי הוא מסכים שהסכום צנוע וכי אין לו עדויות לגבי מו"מ והצעות נגדיות (עמ' 21 ש' 13-16).
5. מצאתי, כי הסכומים ששילמה כלל למכללה סבירים ומשקפים את הנזק אשר נגרם למכללה בעקבות המקרה, בניכוי השתתפות עצמית. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדיות ולא סתרו את טענות כלל בעניין זה. אציין עוד, כי לא נטען ובוודאי שלא הוכח, כי בעת קביעת הפיצוי למכללה נשקלו שיקולים זרים או כי הייתה קנוניה בין כלל למכללה. לא הובא בפניי אף לא שמץ של ראייה לפיה הסכום אשר שולם למכללה שולם לה בהתנדבות.

התוצאה

1. כאמור לעיל, מצאתי כי קו מהנדסים וקידן התרשלו ובשל התרשלותן נגרמו הנזקים נשוא התביעה. עוד מצאתי, כי יש להטיל על המכללה אשם תורם בשיעור 25%.
2. בגין האירוע נשוא התביעה כלל שילמה סך של 15,471 ₪ ביום 2.7.09 וסך של 538,020 ₪ ביום 5.7.09. לסכומים האמורים יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום על ידי כלל ועד ליום פסק הדין. לפיכך, שני הסכומים המשוערכים להיום הינם סכום כולל של 668,503 ₪.
3. אי לכך, לאחר ניכוי חלקה של המכללה בשל אשם תורם בשיעור 25%, הסכום לתשלום הינו 501,377 ₪. לאור כל המפורט לעיל, נעתרת לתובענה שהוגשה נגד קו מהנדסים וקידן ומחייבת את קו מהנדסים לפצות את כלל בשיעור של 60% מיתרת הנזק קרי 300,826 ₪ ואת קידן לפצות את כלל בשיעור של 40% מיתרת הנזק קרי 200,551 ₪.
4. בנוסף, מחייבת את קו מהנדסים ואת קידן לשלם לתובעת סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק על פי חלקם באחריות.
5. התביעה נגד יתר הנתבעות נדחות. מחייבת את התובעת לשלם לנתבעות 2ו-3 לנתבעת מס' 5 ולנתבעת מס' 6 סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל אחת.
6. כל ההודעות שהוגשו כנגד צדדים שלישיים ורביעים נדחות. אציין, כי באשר לקידן וקו מהנדסים מצאתי להטיל עליהם אחריות ישירה לאחר שמצאתי, כי התרשלו ואילו באשר ליתר הנתבעות לא מצאתי להטיל עליהן אחריות לאור המפורט בהרחבה לעיל, מלבד כאמור המכללה שמצאתי לייחס לה אשם תורם. על כן התייתר הצורך לדון בהודעות שהגישו נתבעות אלו כנגד צדדי ג' אחרים.
7. מחייבת את קו מהנדסים בהודעה שהגישה כנגד קרניל בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
8. בהודעה שהגישה קידן כנגד AES , קרניל ו - ABSמחייבת את קידן בהוצאות של AES וקרניל בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל אחת ובהוצאות של חברת ABS בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון שAES וקרניל ממילא היו צד להליך ואף פסקתי להן הוצאות לעיל ואילו ABS צורפה להליך רק על ידי קידן. לא מצאתי לחייב את קידן בהוצאות המכללה במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים לאחר שמצאתי להטיל עליה אשם תורם כאמור לעיל.
9. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ו, 26 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.