1. בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2. בקשת רשות הערעור שבפניי מתייחסת להחלטת בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופטת אילת דגן) מיום 17.7.2013 בת"א 50616-07-20. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשים מיום 2.7.2013 לדחייה על הסף של כתב התביעה המתוקן אשר הוגש על ידי המשיבים ביום 30.5.2013.

3. לטענת המבקשים, ההחלטה של בית משפט קמא שגויה ואינה מנומקת ועומדת בניגוד להחלטת אותו בית משפט מיום 19.11.2012 ולהחלטה שניתנה בבקשת רשות ערעור שהוגשה בקשר להחלטה מיום 19.11.2012 על ידי כב' השופטת וסרקרוג מיום 3.1.2013. זאת בין היתר משום שבהחלטות קודמות הוגבלו נושאי המחלוקת בין הצדדים כתנאי להגשת כתב תביעה מתוקן על ידי המשיבים ולמרות זאת הוגש כתב תביעה מתוקן מורחב הכולל יריעה עובדתית משפטית רחבה מידי ורחבה מזו שהותר לתובעים להגיש. נטען כי בכתב התביעה המתוקן נטענו טענות חדשות, עילות חדשות ונתבעו סעדים חדשים.

4. עסקינן בהחלטה הנוגעת להליך שהחל בתביעה שהגישו המשיבים כנגד המבקשים ובה עתרו למתן סעד כספי בגין הפרת הסכמים לרכישת נכסים שרכשו המשיבים מאת המבקשים. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף של התביעה המקורית, והבהירו כי התביעה היא תביעת סרק אשר הוגשה רק מאחר שהצטברו לחובת המשיבים חובות בגין אי תשלום דמי החזקה ותחזוקת בית על פי הסכמי ניהול ביניהם לבין המבקשת 2.

5. משלא הגישו המשיבים תגובה לבקשה למחיקה על הסף, על אף שניתנה החלטה ביום 5.8.2012 לעשות כן, ניתן פסק דין ביום 7.8.2012 המורה על מחיקת התביעה, וכמו כן חויבו המשיבים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪, לרבות בשכ"ט המומחה מטעם המבקשים.

6. המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הדין וביום 19.11.2012 דן בית המשפט קמא בבקשתם ונעתר לה.

בית המשפט קמא קבע כי לא הובאו בפניו כל טעם המצדיק התנהלות המשיבים דנן שהובילה למתן פסק דין נגדם. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט ובחן את סיכויי התביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים דנן, וקבע כי יהיה נכון לבטל פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד, לרבות הוצאות לאוצר המדינה בשל הארכת ההליך. בית המשפט קמא קבע כי למעט טענות בכתב התביעה שעניינם טענות נגד המבקשת מס' 2 דנן וטענת התיישנות בנוגע לפיצוי בגין הפרשי שטחים, שאר טענות המשיבים בכתב התביעה טעונות ליבון ראייתי ואין להורות על סילוק מוקדם על הסף של התביעה. בהתאמה ובכפוף להפקדת הסכומים שעליהם הורה בית המשפט הורה בית המשפט קמא למשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 60 ימים תוך מתן הנחיות לאופן הגשת כתב התביעה המתוקן.

7. על החלטת בית המשפט קמא מיום 19.11.2012 הגישו המבקשים דנן בקשת רשות ערעור וזו נדחתה בהחלטת כב' השופטת וסרקרוג מיום 3.1.2013. זאת מבלי שנתבקשה תשובה. בהחלטת כב' השופטת וסרקרוג מיום 3.1.2013 נקבע כי אופן ניהולו של ההליך נתון ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והתערבותה של ערכאת הערעור תעשה רק במקרים חריגים.

עוד קבעה כב' השופטת וסרקרוג בהחלטתה כי כאשר הערכאה הדיונית החליטה לאפשר את בירור התובענה ואף הגבילה את נושאי המחלוקת, עדיפה דרך זו על דרך של סילוק על הסף, ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

8. המשיבים כאמור הגישו כתב תביעה מתוקן ביום 30.5.2013 והמבקשים שבו ועתרו למחיקת כתב התביעה המתוקן או דחייתו על הסף בטענה כי בניגוד להחלטות קודמות כתב התביעה החדש כולל טענות חדשות שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי וכולל עילות תביעה חדשות, נדרשים בו סעדים חדשים וצורפו לו מסמכים רבים חדשים ואף סכום התביעה הוגדל.

9. ביום 17.7.2013 לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה נדחתה בקשת המבקשים שבפני וכנגד דחייה זו מופנית טענת המבקשים כאמור בבקשה דנן.

10. כאמור לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לטענה כי החלטת כב' בית המשפט קמא מיום 17.7.2013 קצרה ולא מנומקת איני סבורה כי יש בטענה זו ממש או כי יש בה כדי להביא לקבלת הבקשה דנן.

את ההחלטה מיום 17.7.2013 יש לקרוא ביחד עם ההחלטה הקודמת מיום 19.11.2012 שם התיר בית המשפט הגשת כתב תביעה מתוקן ונתן הנחיות כלליות באשר לאופן הגשתו. בית המשפט קמא ביקש לתת בהחלטתו הנ"ל הוראות שיאפשרו ייעול ההליכים ואולם לא היה בהחלטתו איסור על הוספת מסמכים, הגדלת סכום התביעה וכיוצא באלה.

בית המשפט גם ציין בהחלטתו הנ"ל כי סילוק על הסף הינו סעד חריג ויש לאפשר בכלל ובמקרה שהובא בפניו בפרט דיון לגופו של עניין בטענת הצדדים תוך מתן הוראות שייעלו ההליכים.

משכך ולאחר שעיין בית המשפט קמא בכתב התביעה המתוקן ובבקשות שהוגשו בנוגע אליו די היה בקביעתו כי לאחר בחינת מסמכים אלו לא סותר כתב התביעה המתוקן את הוראת החלטתו מיום 19.11.2012 וכי אין בכתב התביעה המתוקן הרחבת חזית אסורה שדינה להביא לסיום ההליכים בשלב המוקדם של דחייה/מחיקה על הסף. לא היה צורך להרחיב בנושא מעבר למה שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו.

11. לדעתי צדק בית המשפט קמא בקביעותיו. בנסיבות העניין שהובאו בפניו לאחר קביעות קודמות שאושרו במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה מיום 19.11.202 לפיהם יש מקום לאפשר דיון ענייני בטענת הצדדים לגופו של עניין ואין מקום להורות על סילוק על הסף בשלב מוקדם זה של ההתדיינות לא היה מקום לשוב ולאפשר להביא לסיום ההליכים בשלב מוקדם רק משום שהוגשה בקשה נוספת לסילוק על הסף.

12. הוראת בית המשפט קמא בהחלטה מיום 19.11.2012 היו הוראות מעשיות שיאפשרו ניהול ההליך שבפניו ביעילות. לא היה בהם איסור על המשיבים לכלול טענות אחרות מאלו שנכללו בכתב התביעה המקורי או להוסיף לו מסמכים. הוראות ההחלטה מיום 19.11.2012 אסרו העלאת טענות בנוגע לשתי עילות שפורטו בסעיפים 24-26 להחלטה ואולם בהמשך נכתב כי שאר טענות הנתבעים (המבקשים שבפני) האמורות בבקשה לסילוק על הסף טעונים ליבון ראייתי.

כך הדבר גם לגבי הבקשה השנייה שהוגשה לדחייה על הסף ויש מקום לאשר החלטת בית המשפט קמא אשר סירבה לאפשר נעילת שערי בית המשפט בשלב מוקדם מבלי שיתקיים דיון לגופו של דבר וילובנו, לרבות בדרך של הבאת ראיות, טענות כל הצדדים.

13. עסקינן בהחלטה קצרה של בית המשפט קמא הממשיכה החלטה מיום 19.11.2012 ועניינה אופן ניהול ההליך המתנהל בפניה ואין מקום לאפשר התערבות ערכאת הערעור בעניין.

הערכאה הדיונית החליטה לאפשר בירור התובענה לגוף העניין תוך מתן הוראות ספציפיות לגבי עילות שאין לבררן. אלו לא נכללו בכתב התביעה המתוקן. הערכאה הדיונית לא אסרה על הגשת האמור בכתב התביעה המתוקן ובדין קבעה בהחלטתה נשוא הבקשה דנן כי כתב התביעה המתוקן אינו כולל הרחבת חזית המצדיקה סילוק על הסף.

14. אשר על כן אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית אשר שקלה נכון טענות הצדדים ועדיפה בירור ענייני לגופו של עניין לטענותיהם על פני סילוק על הסף בשלב מקדמי של ההליכים.

15. לפיכך הבקשה נדחת.

בנסיבות העניין ומאחר שלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות נוספות.

העירבון אם יופקד יוחזר למפקידו באמצעות בא כוחו.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.